מבוא

1. לפני תביעה כספית של מר רפאל פרחי, במסגרתה הוא תובע את מר יחזקאל הלפרין, וזאת על פי הטענה, בשל היותו של מר הלפרין ערב לחובותיו של מר רפאל שפירא, וזאת בהתאם לכתב ערבות שנחתם ביום 18.02.2016.

נטען, כי היות שמר שפירא לא פרע את חובו למר פרחי, אזי על מר הלפרין לשלם למר פרחי את סכום החוב, כנגזר מערבותו.

1. מר הלפרין, אשר טען בכתב ההגנה שלו, כי למיטב זכרונו לא חתם על כתב הערבות, איננו עומד עוד על טענתו זו, לאחר שהוגשה חוות דעת של המומחית מטעם בית המשפט לכתב יד, הגב' סימה אנקונה, במסגרתה נמצאה התאמה בין חתימתו של מר הלפרין על כתב הערבות לחתימות דוגמא שנמסרו על-ידו. טענת ההגנה המרכזית של מר הלפרין, היא שכתב הערבות לא נועד להבטיח את חובותיו של מר שפירא בגין הסכם שכירות שנחתם בין מר שפירא לבין מר פרחי, אלא נועד להבטיח עסקת נכיון צ'קים שנעשתה בין מר שפירא למר פרחי, ושאין כל טענה ביחס אליה, כי מר הלפרין ערב בגינה לטובתו של מר פרחי, בגין חוב של מר שפירא.

מוסיף וטוען מר הלפרין, כי גם אם יימצא שהוא ערב לחובותיו של מר שפירא בגין הסכם השכירות, אין מקום לחייבו בסכום בו חוייב מר שפירא בסך של 300,000 ₪, בהתאם לפסק דין מיום 17.07.2019 (אשר ניתן בהיעדר הגנה), אלא יש לחייבו בסכום נמוך בהרבה, היות שבהליך בעניינו לא עלה בידי מר פרחי להוכיח את סכום התביעה הנטען של 300,000 ₪. עוד נטען בהקשר זה, כי יש גם להפחית מכל סכום שייקבע שמר שפירא חב למר פרחי, את דמי השכירות בגין החודשים אוקטובר עד דצמבר 2016, שביחס אליהם העיד מר פרחי כי לא שילמם למר שפירא.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. מר רפאל שפירא (להלן - "שפירא") שכר חנות ברחוב עלי הכהן פינת רחוב הנביא ירמיהו, ירושלים (להלן - "החנות").
2. בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 07.10.2015, השכיר שפירא את החנות בשכירות משנה למר רפאל פרחי (להלן - "פרחי"), אשר הפעיל במקום עסק לממכר כלים חד פעמיים ומוצרי ניילון תחת השם המסחרי "בסט טישו 2000".
3. למר פרחי עסקים נוספים, המשיקים לתחום הפעילות של העסק שהופעל בחנות. כך, מר פרחי מפעיל חנות נוספת לממכר מוצרים חד פעמיים ומוצרי ניילון בשם "פאר השולחן", ברחוב יחזקאל 5, ירושלים. בנוסף, למר פרחי עסק לייצור ושיווק של מוצרי נייר וניילון הפועל במושב אבן-ספיר, ועסק זה מופעל באמצעות חברה בשם "בסט טישו בע"מ".
4. תקופת השכירות נקבעה בהסכם השכירות לתקופה שמיום 20.10.2015 ועד ליום 20.10.2016, כאשר לפרחי ניתנה האופציה לשכור את החנות לארבע תקופות נוספות בנות שנה כל אחת.
5. ביום 18.02.2016, נחתם כתב הערבות שלהלן:

כתב ערבות זה הוא העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים.

1. על כתב הערבות חתום מר יחזקאל הלפרין, הוא הנתבע 2 בהליך זה (להלן - "הלפרין").
2. בסוף שנת 2016 נדרש פרחי לפנות את החנות בשל חובותיו של שפירא (ראו בעדות פרחי בעמ' 39 לפרוט' ש' 10 - 16), וזאת לאחר שנשלחה אליו אזהרה בדבר הכוונה לנקוט כנגדו בהליכי הוצאה לפועל, ככל שלא תפונה החנות (ראו נספחים ד' ו- ה' לתצהירו של פרחי).
3. בהתאם לאזהרה זו, פינה פרחי את החנות בשלהי שנת 2016.
4. בהתאם לעדותו של פרחי (ראו עמ' 13 לפרוט' ש' 13 - 20), לאחר שהסתיימו השיקים שמסר לשפירא עבור תקופת השכירות הראשונה, הוא לא שילם את דמי השכירות בגין היתרה של חודש אוקטובר 2016 ועבור החודשים נובמבר ודצמבר 2016.
5. ביום 17.07.2019, לאחר ששפירא לא הגיש כתב הגנה, ניתן כנגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה.

המחלוקות בין הצדדים

1. שתי מחלוקות בין הצדדים:

הראשונה, עניינה במהותו של כתב הערבות. לגרסתו של פרחי, כתב הערבות נועד להבטיח אותו בגין השקעתו בחנות ובעסק אותו הוא הפעיל בה, זאת לאחר שהופיעו סימנים לכך ששפירא נתון בקשיים שונים, ובכלל זאת בקשיים לשלם לבעלי הזכויות בחנות את דמי השכירות המתחייבים. הוסף, כי לאור החשש של פרחי, שהשקעתו טרד לטמיון, בשל אי מימוש מלוא תקופת השכירות, הוא דרש משפירא כי תינתן לו ערבות, ועל רקע דרישתו זו נחתם כתב הערבות.

מנגד, לגרסתו של הלפרין, המבוססת הלכה למעשה על גרסתו של שפירא היות שהוא איננו זוכר כלל את נסיבות חתימת הערבות, כתב הערבות נועד להבטיח את פרחי בגין עסקת נכיון שנעשתה בינו לבין שפירא.

1. המחלוקת השנייה, בה יהיה מקום לדון רק ככל שתתקבל גרסתו של פרחי ביחס לתכליתו של כתב הערבות, עניינה בשאלת גובה החוב בו יש לחייב את מר שפירא בגין טענתו של פרחי להפרת הסכם השכירות, וכנגזר מכך לחייב את הלפרין בסכום זה על יסוד כתב הערבות.

בהקשר זה, פרחי העמיד את תביעתו על סך של 300,000 ₪, כאשר סך של 120,000 ₪ נתבע בגין אובדן השקעתו בחנות ובעסק, וסך נוסף של 180,000 ₪ נתבע בגין "הפסד דמי שכירות" לאור טענת פרחי להפרת הסכם השכירות, ובגין הפיצוי היומי המוסכם הקבוע בהסכם השכירות.

מנגד, לטענת הלפרין, התביעה בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הסכם השכירות משולל כל יסוד, באשר לפרחי אין כל נזק בהקשר זה. בעניין הנזק עקב אובדן השקעה בחנות ובעסק טוען הלפרין, שיש להעמידו על סכום נמוך באופן משמעותי מזה שנתבע, וכי בנוסף יש לקזז מסכום החוב בגין אובדן ההשקעה, את החוב של פרחי לשפירא בגין דמי שכירות שלא שולמו בסוף שנת 2016.

1. טרם הכרעה במחלוקות יש לומר, כי הצדדים לא הציגו כל טיעון ביחס לעילת התביעה שמכוחה יש מקום לחייב את שפירא לשלם לפרחי סכום כלשהו, וכנגזר מכך לחייב את הלפרין בחוב זה, ככל שלא שולם על-ידי שפירא, על יסוד כתב הערבות. יחד עם זאת, משתמע מן הדברים, כי לטענת פרחי שפירא הפר את הסכם השכירות, בכך שלא התאפשר לו להמשיך ולשכור את החנות למלוא התקופה שהסכם השכירות מאפשר, ולכן נגרמו לו נזקים בדמות אובדן השקעתו בחנות ובעסק.

דיון והכרעה

החתימה על כתב הערבות

1. אף שסוגיית חתימתו של הלפרין על כתב הערבות איננה שנויה עוד במחלוקת, אציג עניין זה בקצרה, היות שלגישתי, להכחשתו של מר הלפרין את חתימתו יש השלכה על מידת מהימנותו.
2. בכתב ההגנה של מר הלפרין נרשם בעניין החתימה על כתב ההגנה כך (ראו סעיף 3):

"הנתבע יטען שאיננו זוכר שחתם על כתב הערבות המצורף לכתב התביעה, והחתימה נחזית להיות מזויפת".

1. לאור האמור בכתב ההגנה, הצעתי לצדדים בקדם המשפט, כי אמנה מומחה מטעם בית המשפט לכתב יד, אשר יבחן את טענתו של מר הלפרין, ולפיה חתימתו לכאורה זויפה. לאחר שניתנה הסכמה כאמור מונתה הגב' סימה אנקונה, אשר קבעה בחוות דעתה כך:

"מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימה נשוא המחלוקת לבין דוגמאות חתימה בשם יחזקאל ח. הלפרין....תכונות הכתיבה שפורטו לעיל, התאמתן לדוגמאות והעדר סימנים המחשידים לזיוף מביאים אותי למסקנה כי החתימה נשוא המחלוקת נכתבה על ידי כותב הדוגמאות בשם יחזקאל ח. הלפרין".

1. לאור האמור בחוות דעתה של הגב' אנקונה, הלכה למעשה הנתבע איננו טוען עוד כי חתימתו זויפה, אך בצד זאת לאורך חקירתו הנגדית המשיך וטען, שאינו זוכר את נסיבות החתימה על כתב הערבות, ואת עצם חתימתו על כתב הערבות (ראו להמחשה עמ' 59 לפרוט' ש' 3 - 19).
2. אף שאינני נותן אמון בגרסת העדר הזיכרון, הרי שאניח לעת הזו כי אכן מר הלפרין לא זוכר את הנסיבות שהובילו לחתימתו על כתב הערבות הנדון, אך מנגד לא ניתן עוד לקבל את טענת הלפרין, כפי שמופיעה בכתב ההגנה, ולפיה חתימתו נראית מזויפת. יצויין, כי בחקירתו הנגדית התחמק הלפרין ממתן תשובה לשאלה באם הוא עומד על טענתו, כי החתימה מזויפת (ראו עמ' 59 לפרוט' ש' 13 - 15), ועובדה זו פוגמת במהימנותו.

כאמור בחוות דעתה של הגב' אנקונה, לא נמצאו סימנים מחשידים בדבר זיוף החתימה, והמומחית מטעם בית המשפט אף מצאה דמיון בין החתימה על כתב הערבות לבין חתימות הדוגמא של מר הלפרין. בנסיבות אלה, טענה הלפרין, ולפיה חתימתו נראית מזויפת משליכה על אמינותו, ואף משליכה על מהימנות הטענה כי איננו זוכר שחתם על כתב הערבות ומה היו הנסיבות שבהן נדרש לחתום על כתב הערבות. חוסר האמינות נגזר בנוסף, גם מהתחמקותו להשיב בעניין זה בחקירתו הנגדית.

מהות כתב הערבות

1. כמתואר בפרק המחלוקות, בין הצדדים, המחלוקת העיקרית סבה על השאלה לצורך מה נחתם כתב הערבות. בעניין זה גרסת פרחי היא, שלאור חששו, כי בשל התנהלותו של מר שפירא אל מול בעלי הזכויות בחנות עלולה השקעתו בחנות לרדת לטמיון, הוא ביקש שתיחתם ערבות, בטרם יידרש להוצאות נוספות ועל מנת להבטיח את השקעתו. מנגד, לגרסת הלפרין המבוססת אך ורק על עדותו של שפירא, כתב הערבות נועד להבטיח עסקת נכיון שיקים, שנעשתה בין פרחי לשפירא.
2. תחילה יש לומר, כי בכתב הערבות, אשר נוסח ככל הנראה על ידי פרחי, ישנם קשיי ניסוח, וכל אחד מן הצדדים הפנה לכך שגרסת עסקת היסוד העומדת מאחורי כתב הערבות, איננה נזכרת בו. ואכן, בכתב הערבות לא נאמר דבר, באם תכליתו להבטיח את השקעתו של פרחי בחנות ובעסק או שמא תכליתו להבטיח עסקת נכיון.
3. אך על אף הליקויים בניסוחו, ונוכח האמון שאני נותן בעדותו של פרחי, ונוכח העובדה שהלפרין איננו זוכר על פי גרסתו את נסיבות החתימה, כפי שיפורט להלן, יש לקבל את גרסת פרחי, ולפיה הערבות נחתמה לאור חששו מן הקשיים של שפירא אל מול בעלי הזכויות בחנות, אשר יובילו לקיצור תקופת השכירות. לא רק שפרחי בעדותו השאיר עלי רושם מהימן, הרי שעדותו של שפירא הותירה עלי רושם לא מהימן, ובפרט נוכח העובדה כי התחמק ממתן תשובות לשאלות שנשאל (ראו להמחשה הערות בית המשפט בעמ' 77 לפרוט' בש' 9 ו- 25, וראו התחמקותו ממתן תשובות בעמ' 79 - 80 לפרוט'). זאת ועוד, שפירא אף לא תמך את גרסתו במסמכים שלכאורה היו ברשותו, ואף כאלה שיכול היה להשיגם (ראו להלן בסעיפים 25 - 27).
4. אשר לנסיבות החתימה על כתב הערבות העיד פרחי כך (ראו עמ' 37 - 38 לפרוט'):

"בעל המבנה, שהוא לא שילם לו שכירות, הוא היה מגיע אלינו לחנות שם, אני לא מדבר על ניתוקי חשמל, לא שילם חשמל, ניתקנו לו את החשמל, היינו 3 ימים בלי חשמל בחנות במהלך התקופה. על מלא צרות, מלא, חנות שהיא בלי חשמל יום אחד, אנחנו מבינים מה קורה לחנות. אז הוא רצה להראות לו שהכל תקין, אמרתי לו אם ככה תן לי ערבות אישית, אני משקיע הרבה כסף כבר. אמר לי אני אחתום לך אני? אשתי? אמרתי לו לא מספיק, אני רוצה את אבא שלך, אני רוצה, אתה ואשתך לא מספיק. ואז הוא החתים את אדון, הוא הגיע לשם, ראינו אותו חותם, והוא ידע מה הוא חותם, הוא ידע והוא התרברב שאין לך מה לדאוג, הכל בסדר, אנחנו הנה, יש לך ערבות אישית, הכל בסדר, אתה יכול להמשיך להתנהל רגיל".

לגרסה זו תימוכין חיצוניים, באשר אין חולק כי החל ממועד מסוים החלו חילוקי דעות בין שפירא לבעלי הנכס, עד שבסופו של דבר ניתן צו פינוי, ולפיו על פרחי לסלק את ידו מן הנכס (ראו בעדותו של שפירא בעמ' 76 לפרוט' ש' 1 - 15). עובדה זו מלמדת כי היה יסוד לחששו של פרחי, וחשש זה הצדיק את דרישתו לקבלת ערבות של שפירא לקיום ההסכם, ולנזקים שעלולים להיגרם לו אם לא יקוים.

תימוכין נוספים ניתן למצוא בכך שגם על פי גרסתו של שפירא (ראו סעיפים 3 - 4 לתצהיר עדותו הראשית, ובעמ' 77 לפרוט' ש' 10 - 18), הוא היה נתון בקשיים כספיים, וגם עובדה זו תומכת בחשש של פרחי לקיום הסכם השכירות, והצדיקה את דרישתו לקבלת ערבות.

1. מנגד, אין כל תמיכה אובייקטיבית לעדותו של שפירא בדבר קיומה של עסקת נכיון. לא רק שאין תמיכה אובייקטיבית, כפי שיובהר להלן, הרי שגם אין כל היגיון כלכלי בעסקה כפי שתוארה על ידי שפירא (ראו סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית):

"במהלך התקופה הנ"ל נוצר אצלי בעסק בעיות בתזרים המזומנים שלי, ומסגרת יחסיי התקינים והמעולים שהיו לי עם התובע, פניתי אליו באם אוכל לקבל ממנו איזה שהיא עזרה בנושא, והוא הציע לי שהוא יכול לעזור לי בהחלפת צ'קים, דהיינו שהוא ייתן לי כמה צ'קים דחויים של העסק שלו ואבצע להם נכיון, ובתמורה אני אתן לו צ'קים מהעסק שלי בסכום דומה, והצ'קים שאני אמסור לו זמן פירעונם יהיה 3 ימים לפני זמן הפירעון של הצ'קים שלו, חשוב להדגיש את המובן מאליו כי בקשה זו לא הייתה קשורה כלל לעסקת השכירות שנחתמה כשנה לפני כן, אלא בשל קשרי הידידות שנרקמו בינינו והיחסים הטובים ששררו ביני לבין התובע".

אין כל ראיה לכך שפרחי עוסק בנכיון שיקים, וגם אין כל טענה כזו של שפירא. גם אין בתצהירו של שפירא או בעדותו כל ראיה או טענה לכך שאכן פרחי הוא שביצע את הנכיון, שמשמעותו שפרחי קיבל תמורה עבור עסקה זו, בין באמצעות תשלום עמלה ובין באמצעות תשלום ריבית נכיון. כל שנטען הוא, כי הוחלפו שיקים דחויים בשיקים דחויים. אני מתקשה להבין את ההגיון הכלכלי בעסקה שכזו, שהרי שפירא יכול היה לבצע עסקת נכיון בבנק או בצ'יינג' באמצעות שיקים שלו, ולא באמצעות אלה שלכאורה קיבל מפרחי. נוכח העובדה שהלפרין ושפירא נמנעו מלהציג את השיקים הנגדיים שלכאורה נתן פרחי לשפירא לצורך ביצוע הנכיון, ושבאמצעותם ביצע שפירא על-פי הטענה עסקת נכיון (ראו עמ' 81 - 82 לפרוט'), אזי ההימנעות פועלת לחובתו של מר הלפרין, ותומכת בגרסתו של פרחי כי לא בוצעה כאן כל עסקת נכיון.

זאת ועוד, כאשר נדרש שפירא להסביר מדוע לא הציג לבית המשפט את השיקים שנמסרו לו על ידי פרחי, ושלכאורה באמצעותם ביצע עסקת נכיון, הוא הסביר זאת בכך שהשיקים נמצאים בידי גוף פרטי (ראו עמ' 82 לפרוט' ש' 8 - 9), אלא שגרסה זו מנוגדת לאמור בסעיף 29 לתצהירו שם נרשם כך:

"בנוסף, על פי יעוץ משפטי שקבלתי דינה [כך במקור – י.ל] של הסכם הערבות להיות מבוטל בכל מקרה היות ולמעשה אני והתובע ביצענו פעולת הונאה כנגד בכך שמסרנו לבנק שיקים לנכיון, שכאילו נמסרו לנו תוך כדי ביצוע עסקאות שוטפות".

1. עולה מן האמור, שלא רק שאין הגיון כלכלי לעסקה כפי שתוארה, אלא שבנוסף שפירא והלפרין גם נמנעו מלהציג את השיקים, שלכאורה מסר פרחי במסגרת עסקת הנכיון. ככל שהיה קושי לקבל העתק שלהם, היה מצופה, כי אותם "גופים פרטיים", אשר ביצעו לכאורה את עסקת הנכיון יזומנו למתן עדות בבית המשפט, על מנת שיתמכו בגרסה זו. גם בעניין זה ההימנעות מלהציג מסמכים שניתן היה להציג אותם ו/או לזמן עדים שניתן היה לזמן אותם למתן עדות פועלת לחובת הלפרין, שכן חזקה היא שבעל דין לא ימנע מלהביא עדות או ראיה הפועלת לטובתו, וככל שהוא נמנע מהבאת העד או ראיה, אזי ניתן להסיק שאילו הוצגה העדות/ראיה היתה פועלת לחובתו (ראו ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פ"ד סו(1) 633 (2013); ע"א 6913/18 שקדי נ' הרודיום השקעות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 04.08.2020)).
2. אין זה המחדל היחיד של הלפרין ושפירא בגרסתם, שכן עולה מגרסתו של שפירא, כי פרחי ביטל את ההמחאות האחרונות שמסר במסגרת עסקת השכירות, אלא שטענה זו לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהיא, כאשר שפירא יכול היה בנקל להציג לבית המשפט את דפי חשבון הבנק שלו ולהראות כי שיקים שנמסרו בוטלו, ואף להציג את הוראות הביטול (ראו להמחשה את העובדה ששפירא צירף לתצהירו דפי בנק). דבר זה לא נעשה, אף שעל פי גרסתו של שפירא אותם שיקים מבוטלים נמצאים במשרדו (ראו עמ' 79 - 80 לפרוט').
3. תמיכה נוספת לגרסתו של פרחי ניתן למצוא בעובדה שכתב הערבות עניינו בערבותו של מר שפירא כעוסק מורשה למר פרחי בכובעו כעוסק מורשה (ראו בנוסח כתב הערבות בסעיף 7 לעיל). כאשר אין מחלוקת בעניין זה, שבנוסף מר פרחי מפעיל פעילות מסוימת של עסקיו באמצעות חברה אשר נקראת "בסט טישו בע"מ".

עיון בשיקים, אשר צורפו לתצהירו של שפירא, מעלה כי הם נרשמו לפקודת "בסט טישו בע"מ" ולא למר פרחי באופן אישי. בהתאם, החברה היא זו שנושאת בסיכון בגין השיקים שמסר לה שפירא, ולא מר פרחי באופן אישי. היות שכך, ככל שעל פי הנטען עסקת הנכיון היתה נכשלת, אזי החברה היתה מוצאת את עצמה בפני שוקת שבורה, עם שיקים שאין בגינם כיסוי וכתב ערבות שלא יכול היה להועיל לה, שכן בנסיבות שכאלה אין לשפירא חוב אישי כלפי פרחי, אלא החוב שלו הוא כלפי החברה, וכתב הערבות איננו מכסה חוב שכזה.

לאמור אוסיף, כי פרחי העיד כי השיקים ניתנו לחברה, ככל הנראה בגין סחורה אותה רכש שפירא (ראו פרוט' עמ' 40 - 41), והיות שנתתי אמון בעדותו אשר לא נסתרה בהקשר זה, הרי שבמכלול יש גם בכך כדי לתמוך בגרסתו של פרחי.

1. לאור כל האמור לעיל, ולו במאזן הסתברויות, אני מעדיף את גרסתו של פרחי ביחס לנסיבות החתימה על כתב הערבות על פני גרסתו של הלפרין, המבוססת כל כולה על עדותו של שפירא.

סכום החוב של שפירא

1. משקבעתי כי כתב הערבות נועד להבטיח חוב של שפירא כלפי פרחי במישור האישי, אזי נותר עוד לדון מה היקף חובותיו של שפירא כלפי פרחי במועד הגשת התביעה.
2. תחילה יש לדון בהקשר זה בטענת פרחי, כי לאור העובדה שניתן פסק דין נגד שפירא על מלוא סכום התביעה, אזי זהו החוב של שפירא, לו ערב הלפרין בהתאם לכתב הערבות.

אינני מקבל טענה זו, שכן התביעה כנגד שפירא לא נדונה לגופה, אלא ניתן פסק דין בשל העדר הגנה. היות שלהלפרין כערב עומדת כל טענת הגנה שהייתה עומדת לשפירא, אזי עצם העובדה שבעניינו של שפירא ניתן פסק דין, מבלי שהתביעה נדונה לגופה, אין בה כדי לחסום את הלפרין להעלות כל טענה שהיא, ובכלל זאת טענות ביחס לגובה החוב של שפירא כלפי פרחי. זאת ועוד, כפי שיובהר מיד, לגישתי אין יסוד לתביעה בכל הקשור להפסד דמי שכירות ו/או לתביעה לפסיקת הפיצוי המוסכם, וגם מטעם זה אין מקום לפסוק לטובת פרחי את מלוא סכום התביעה.

1. מנגד יש לומר, כי אינני מקבל את טענת הלפרין שראש הנזק הנטען בכתב התביעה בגין אובדן השקעות בחנות מוגבל לסך של 122,000 ₪ בלבד, וזאת נוכח העובדה שבתצהירו של פרחי סכום זה עומד על כ- 133,00 ₪.
2. פרחי הגביל את תביעתו לסך של 300,000 ₪, ולכן אין מקום לפסוק לו מעבר לכך. אך מנגד, ככל שהוכח בפני בית המשפט, שבראש נזק מסויים נגרם לפרחי נזק גבוה יותר מזה שנרשם תחילה בכתב התביעה, אזי יש מקום לפסוק לו סכום זה, ובלבד שהסכום הפסוק לא יעלה על סכום התביעה ששולם בגין האגרה.

לבסוף אומר בהקשר זה, כי הדיון בעניין זה הוא בבחינת למעלה מן הצורך, היות שכך או כך אני קובע, כפי שיפורט להלן, כי סכום ההשקעות של פרחי אשר ירד לטמיון אינו עולה על 100,000 ₪.

1. כאמור בכתב התביעה, לטענת פרחי נגרמו לו נזקים משני סוגים: האחד, נזק בגין אובדן השקעות שביצע בחנות, מתוך הנחה שיוכל לשכור אותה למשך מלוא התקופה שהסכם השכירות מאפשר לו, דהיינו חמש שנים. השני (ראו סעיף 23 לכתב התביעה):

"פיצוי בסך 180,000 ₪ אובדן הכנסות הנובעים מתשלומי השכירות אותם הפסיד ו/או סעיף ההפרה בסך 2,500 ₪ ליום ו/או בגין הפינוי הפסד התמורה לארבע שנים שאותם התובע הפסיד בגין פינוי מידי. ובסה"כ 300,000 ₪".

אדון בסעדים כספיים אלה אחרון ראשון וראשון אחרון.

1. אינני מוצא מקום לפסוק לפרחי פיצוי כלשהו בגין אובדן דמי שכירות ו/או אובדן הכנסות, היות שלא הוכח שנגרם לפרחי הפסד או נזק בעניין זה. אין חולק כי פרחי לא שילם דמי שכירות מראש בגין תקופה שלא מומשה. לפיכך, לא אבדו לפרחי דמי שכירות כלשהם, וממילא לא נגרם לו נזק של "הפסד דמי שכירות". גם הטענה לאובדן הכנסות לא הוכחה, היות שהראיה היחידה בעניין זה, היא טענתו הסתמית של פרחי בתצהירו, ולפיה "אני מצהיר כי מחזור הפעילות בחנות בשנה עולה לכדי 992,919 ₪, הפסדים העקיפים, בארבע שנים הבאות בגין סגירת החנות העומדים לכדי 3,971,000 ₪." [ההדגשות במקור - י.ל]. האמור אין בו כל הוכחה לקיומו של הפסד כלשהו של הכנסות.

פרחי גם לא הצליח להסביר עניין זה בסיכומיו, ובמקום זאת נאמר בקצרה "לחילופין וזאת רק באם ביהמ"ש לא רואה כי טענת התובע למלא הסכום כנגד נתבע 2, הערב, על אף הודאתו וחתימתו על ערבות יפסוק כב' ביהמ"ש את כל ההפסדים הישירים כאמור בכתב התביעה ובסעיף 15 לתצהיר עדות ראשית ובסך 133,200 ₪ בתוספת הוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד והוצאות הגרפולוג".

הנה כי כן, פרחי עצמו מסכים, כי היה ותדחה טענתו שיש לחייב את הלפרין במלוא סכום התביעה, נוכח העובדה שניתן פסק דין בעניינו של שפירא, אזי תביעתו תעמוד על סך של כ-133,000 ₪ בלבד, בגין ההשקעות שביצע ולטענתו ירדו לטמיון.

1. למען הסר ספק אוסיף, שאין מקום לפסוק לפרחי גם את הפיצוי המוסכם בסך של 2,500 ₪ ליום, הקבוע בסעיף 14 להסכם השכירות. כפי שהערתי כבר בדיון שהתקיים ביום 08.11.2021, מדובר בפיצוי מוסכם לטובת המשכיר, דהיינו שפירא, במקרה שבו פרחי לא היה מפנה את החנות במועד, ואין מדובר בפיצוי מוסכם לטובת שני הצדדים.
2. נותר עוד לדון בסוגיית הנזק שנגרם לפרחי בגין השקעות שביצע בחנות ובעסק ואשר ירדו לטמיון, בשל העובדה שפרחי נאלץ לעזוב את החנות בסוף שנת 2016, ובטרם עלה בידו לממש את מלוא תקופת השכירות שההסכם מאפשר לו.
3. פרחי צירף לתצהיר עדותו הראשית מספר רב של חשבוניות, מבלי לפרט בגין כל אחת ואחת מהן מהי העסקה המדויקת שנעשתה וכיצד האביזרים, ריהוט, פרסומות וכו' שנרכשו מהווים השקעה במושכר ובעסק, אשר ירדה לטמיון.
4. העובדה, שפרחי לא עשה הבחנה בין החשבוניות השונות, ולא נתן פירוט בגינן, אך עובדה זו איננה צריכה לעמוד לו לרועץ בכל הקשור לפסיקת הנזק שנגרם לו. אך מנגד, עובדה זו תבוא לידי ביטוי בסכום ההוצאות שאפסוק לטובתו, היות שבסופו של דבר בית המשפט נאלץ לעשות את עבודתו.
5. עולה מחקירתו הנגדית של פרחי ומעיון בחשבוניות, שישנן הוצאות בהן נשא פרחי, ואשר אינן משקפות השקעה במושכר, וגם אם הן משקפות השקעה בעסק עצמו, כגון הוצאת תעודת כשרות ופרסומות, הרי שמדובר בהשקעות שמטבען הן לתקופה קצרה, ועל כן העובדה שפרחי נאלץ לעזוב את הנכס בטרם עת אין משמעות הדבר שהוצאות אלה ירדו לטמיון. הדבר בולט במיוחד ביחס לתשלום שביצע פרחי עבור תעודת כשרות לפסח בסך של 11,000 ₪. על אף ניסיונותיו של פרחי להסביר מדוע יש לייחס חשבונית זו למלוא התקופה (ראו עמ' 25 - 28 לפרוט'), הרי שבפועל אינני מקבל את הטענה, והתעודה מדברת בעד עצמה, כי תכליתה הכשר לטובת חג הפסח, ואין חולק שהחג הסתיים בתוך התקופה בה החזיק פרחי בחנות, ולכן עם תום החג הוצאה זו מומשה במלואה.

בנוסף, בצדק טוען בא כוחו של הלפרין, כי ישנן חשבוניות לא מעטות בגין פרסומים שביצע הלפרין (ראו להמחשה פרסום על-גבי אוטובוסים בסך של 11,700 ₪, תשלום ל"ניוזלינק" בסך של 8,115 ₪), וכי פרסומים אלה לא ירדו לטמיון, היות שהחנות פעלה עד סוף שנת 2016. גם בעניין זה אני מקבל את טענת הלפרין שיש להפחית מסך ההוצאות שהוציא פרחי, את החשבוניות (שצורפו לתצהירו של פרחי) בגין פרסומים שנעשו.

1. לאחר שעברתי על החשבוניות שצורפו לתצהירו של פרחי, ואני מנטרל חשבוניות בגין תעודת כשרות לפסח וחשבוניות בגין פרסומים, ובנוסף מנטרל חשבוניות שלא ברור מהו הציוד או השירות שנרכש בגינם (כך חשבוניות לחברת "א.ק. אריזון" ו"אריזה כנ"ל"), וחשבוניות עבור מכשירי כתיבה, תיקון מדפסת ושירות חודשי לקופה הרושמת, אזי אני אומד את סכום ההוצאות הכולל עבור השקעה בחנות בסך של 100,000 ₪. זהו סכום ההוצאות הגולמי שניתן לומר לגביו שהוכח, כי פרחי ביצע באמצעותו השקעות במושכר ובעסק. מתוך סכום זה יש להפחית את רכיב המע"מ, וכן להפחית חלק יחסי של ההוצאה, כיחס התקופה בה עשה פרחי שימוש במושכר לתקופה המלאה בה יכול היה לשכור את המושכר (23.3% = 14/60). כך יוצא שסכום ההוצאה שירד לטמיון, לאחר חילוץ המע"מ ונטרול התקופה בה עשה פרחי שימוש במושכר (ולכן ביחס לתקופה זו ההשקעה לא ירדה לטמיון), עומד על 65,500 ₪ (לאחר עיגול הסכום). סכום זה היה לכאורה צריך לפסוק לטובת פרחי לאור מטרת כתב הערבות. אלא שהלפרין טוען שיש להפחית מסכום זה את סכום דמי השכירות שפרחי לא שילם עבור חלק מחודש אוקטובר 2016 והחודשים נובמבר ודצמבר 2016, ובטענה זו אדון להלן.

קיזוז דמי השכירות שלא שולמו בסוף שנת 2016

1. כאמור, לטענת הלפרין יש לקזז מסכום ההוצאות של פרחי שירד לטמיון, את דמי השכירות אותם נמנע פרחי לשלם החל מתום תקופת השכירות הראשונה ועד למועד בו פינה את המושכר. בהקשר זה יש לומר, כי פרחי הודה בחקירתו הנגדית בבית המשפט, שלא שילם את דמי השכירות בגין תקופה זו (ראו עמ' 13 לפרוט'). מנגד הוא העיד, שנאלץ לשלם במקומו של שפירא עבור צריכת החשמל (ראו עמ' 47 לפרוט'). בהתאם יש לדון בטענות אלה.
2. אשר לדמי השכירות שלא שולמו, כאמור לעיל, פרחי הודה שלא שילם דמי שכירות מתום תקופת השכירות הראשונה, שהיא על פי האמור בהסכם השכירות, 20.10.2016 ועד לסוף שנת 2016, בה עזב את המושכר. בהתאם להסכם בין הצדדים, דמי השכירות החודשיים עבור תקופת השכירות השנייה אמורה הייתה לעמוד על 17,000 ₪ כולל מע"מ (ראו סעיף 6 בהסכם השכירות), ומכאן שבגין התקופה האמורה היה אמור פרחי לשלם לשפירא דמי שכירות (כולל מע"מ) בסך של 45,333 ₪, ולאחר חילוץ המע"מ (היות שפרחי היה מתקזז על המע"מ הגלום בדמי השכירות באמצעות החשבונית שהיה אמור לקבל משפירא), אזי סכום דמי השכירות שיש לקזז עומד על סך 38,700 ₪ (לאחר עיגול הסכום).
3. אף שהדבר לא נטען, הרי שעלה מעדותו של פרחי, כי שילם עבור שפירא בגין צריכת החשמל (ראו עמ' 47 לפרוט' ש' 6 - 17). טענה זו של פרחי אינה מובנת לי, היות שבהתאם לסעיף 10 בהסכם השכירות, ממילא היה צריך פרחי לשלם בגין צריכת החשמל. לכן אין באמור משום נזק נוסף שגרם שפירא לפרחי, ושלכאורה היה צריך להוסיף אותו לחוב של שפירא כלפי פרחי.

סיכום גובה הנזק

1. לאור האמור לעיל, לאחר שהעמדתי את סכום ההשקעה שירדה לטמיון על סך של 65,500 ₪, ואת סכום דמי השכירות שלא שולמו על ידי פרחי על סך של 38,700 ₪, אזי עולה מן האמור שסכום החוב של שפירא לפרחי במועד הגשת התביעה עומד על 26,300 ₪. סכום זה יש לפסוק לטובת פרחי.

סוף דבר

1. התביעה כנגד הלפרין מתקבלת באופן חלקי, כך שהלפרין ישלם לפרחי סך של 26,300 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלם הלפרין לפרחי שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 6,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, ככל שלא ישולם במסגרת מועד זה.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תסגור את ההליך ותודיע לצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ג, 15 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.