מדובר בהמרצת פתיחה, במסגרתה עותרות המבקשות למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו הן פרעו את הסכומים שחויבה לשלם למשיבה מכוח פסק הבוררות שניתן ביום 11.2.18, במסגרת בוררות שהתנהלה בין המבקשות ואח' לבין המשיבה ואחרים.

רקע

1. לטענת המבקשות, מלוא הסכומים שבהם חויבו לשלם למשיבה במסגרת פסק הבוררות, בסך כולל של 2,162,004 ₪, נפרעו, הן על דרך תשלום סכומים בפועל לידי המשיבה והן על ידי קיזוז הלוואה שהמבקשת 1 העניקה למשיבה במהלך הליכי הבוררות ואשר סוכם בין מנהל המבקשות, מר ניסים יניב (להלן: "יניב"), ולבין מנהל המשיבה, מר חביב חזיזה (להלן: "חזיזה"), כי תוחזר על דרך קיזוז מפסק הבוררות, לכשיינתן.
2. עניינה של הבוררות הייתה מחלוקת בין הצדדים בקשר להסכמים שנוגעים לביצוע עבודות קבלנות בתחום הזכוכית, אלומיניום, עץ ושיש במסגרת פרויקט הקמת קניון פארק הקרח באילת.
3. אין מחלוקת כי במהלך הליכי הבוררות, מסרה המבקשת 1 המחאות לפקודת המשיבה, בסכום מצטבר של 650,000 ₪, וזאת ב- 13 המחאות ע"ס 50,000 ₪ כל אחת, כאשר זמני הפירעון של ההמחאות היו החל מ- 5.12.15 ועד ל- 3.1.18.
4. המחלוקת בין הצדדים בתיק דנא נוגעת לשאלה אחת ויחידה – האם הסכומים הנ"ל ניתנו למשיבה כהלוואה, שסוכם כי תושב על ידי קיזוז מפסק הבוררות או כסכומים שאין על המשיבה להשיב אותם.
5. המבקשות טוענות כי מדובר היה בהלוואה שהוסכם כי תקוזז מפסק הבוררות. המבקשות מסתמכות בעיקר על ספחי ההמחאות, אשר כוללים (למעט שניים מהם), את חתימתו של מר חזיזה וכיתוב שלפיו מדובר ב"הלוואה שתקוזז מפסק בורר".
6. המשיבה טוענת מנגד שמדובר היה במענק שבא לסייע למשפחת חזיזה, אשר אחד מבניה מר מאיר חזיזה ז"ל, הלך לעולמו לפני שנים, עקב תאונת דרכים, כאשר היו יחסים קרובים ביותר בינו לבין יניב. לטענת המשיבה וחזיזה בתצהירו, הספחים לא כללו את הכיתוב המדובר, בעת שחזיזה חתם עליהם.
7. אין מחלוקת כי המבקשות לא חשפו בפני הבורר במהלך ניהול הבוררות את דבר מתן ההלוואה הנטענת.
8. לאחר שניתן פסק הבוררות, נוצרה מחלוקת בין הצדדים לגבי חישוב הסכום שנפסק. המחלוקת נסבה סביב שני עניינים: האחד, הסכום שהבורר חייב את המבקשות לשלם למשיבה בגין סכומים ששילמה לבורר כשכר טרחה עבור הבוררות, האם את מלוא הסכום ששילמו או רק מחצית ממנו. השני, בקשר להפרשי הצמדה שחייב הבורר את המבקשות לשלם בגין הסכום שנפסק, יחד עם ריבית, האם הכוונה גם הפרשי הצמדה שליליים.
9. כתוצאה מכך, הגישה המשיבה לבורר בקשה להבהרת פסק הבורר. לבקשה זו צורף מכתב בא כוח המבקשות המתייחס לאופן חישוב הפסק ואשר גם מעלה לראשונה את הטענה בדבר ההלוואות שניתנו למשיבה במהלך הבוררות באמצעות ההמחאות המדוברות ואשר יש לקזז את סכומן מהפסק.
10. בתגובה לבקשה, ציינו המבקשות את דבר ההלוואה וכי יש לקזז את סכומה מהפסק, אולם באותה נשימה טענו כי המחלוקת בנושא זה אינו מצוי בסמכות הבורר. בתשובה לתגובה, טענה המשיבה בעניין זה כי ככל שקיימת טענת קיזוז, לא צורפה בדל של ראייה לכך וכי מכלך מקום, ענין זה אינו בסמכות הבורר כפי שהמבקשות עצמן טוענות.
11. בהחלטת הבורר מיום 25.2.18, הובהר נושא חיוב המבקשות בשכר הטרחה, נקבע כי ההחלטה לגבי הפרשי ההצמדה מדברת בעד עצמה ולא טעונה הבהרה וכי נושא ההלוואות הנטענות אינו בסמכות הבורר.
12. עניין ההלוואות התעורר לאחר מכן גם במסגרת טענת "פרעתי" שהגישו המבקשות במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לתשלום יתרת החוב. כבוד הרשם שדן בבקשה קבע שהנושא מסור לסמכותו של בית המשפט וכך נוצרה ההמרצה הנוכחית.
13. המשיבה הגישה תשובה להמרצה. המצהירים יניב וחזיזה נחקרו לפני אתמול והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, כמו גם למהימנות המצהירים שהעידו לפניי, נחה דעתי כי דין ההמרצה להידחות.
2. נתחיל מכך, שהאירוע כולו, של העברת כספים ועוד על סכומים כה נכבדים, בין צדדים שמנהלים בוררות, ועוד על עשרות מיליוני שקלים, בין אם כהלוואה ובין אם כמתנה, הוא באופן ברור, אירוע לא שגרתי בלשון ההמעטה.
3. הרי אין זה מתקבל על הדעת, שצד שטוען שהצד שכנגד חייב לו כספים ועוד עשרות מיליוני שקלים, יסכים לתת ליריבו, ועוד בעיצומם של הליכי הבוררות, כספים כלשהם.
4. לפיכך, הדעת נותנת, שהסבר הגיוני למהלך בלתי הגיוני שכזה, חייב גם הוא להתבסס על נסיבות מיוחדות וחריגות.
5. ההסבר ההגיוני היחיד שאני מוצא להתנהלות חריגה מעין זו, מבוססת על טענות המשיבה בתיק זה ועל ההסבר שהיא נותנת למהלך הבלתי שגרתי, שהוא – היחסים המיוחדים והקרובים ששררו בין יניב ולבן מאיר, אחיו ז"ל של חזיזה והרצון של יניב לסייע למשפחת חזיזה כולה, שלפי עדותו של חזיזה שלא נסתרה, מתפרנסת מהמפעל שהמשיבה מנהלת וזאת על רקע המצב כלכלי הקשה שאליו נקלעה המשיבה ובהתאם לכך משפחת חזיזיה כולה.
6. נדמה שבעניין זה אפשר להסתמך לא רק על גרסתו של חזיזה, אלא גם על דברים שאמר יניב עצמו, אשר כינה את אחיו ז"ל של מר חזיזה, ככמעט אח שלו. ראה עמ' 9 ש' 6 – 16:

"עונה לשאלת בית המשפט:

ש. מה היה מהות הקשר שלך עם אחיו ז"ל.

ת אחיו והוא היו שותפים במקור הזכוכית, ויצרנו שותפות חדשה יחד איתם, ויצר אותה אחי (צ"ל "אחיו" - י.ד.), ויצרנו קשרים של כמעט אחים, היינו חברים מאוד טובים, עד שהוא נהרג בתאונת דרכים והמושכות עבר לחביב.

ש. כמה שנים היית בקשר אתה ואחיו.

ת. לא מעט. מעל לחמש שנים, הקשר התחיל בשנת 98'.

מר חזיזה:

הוא נהרג בתאונת דרכים ב- 2005".

1. יניב מעיד, אפוא, כי היה שותפם של האחים חזיזיה (מאיר ז"ל וחביב) ויתרה מכך, כי נרקמו יחסים של "כמעט אחים" בינו לבין מאיר ז"ל.
2. בשיחה שקיים יניב עם אלמנתו של מאיר ז"ל (נספח 29 לתצהירו) ואשר הוקלטה על ידי יניב ללא ידיעתה, הוא הרעיף שבחים על מאיר ז"ל ובין היתר אמר: "אחרת לא הייתה מתחתנת עם בעלך, תדעי לך ואני אומר את זה עם דמעות בעיניים האיש הכי הכי נחמד וישר שהכרתי בחיים, באמת הוא קדוש בעיני, מאיר".
3. ההתנהלות של יניב הייתה, אפוא, מלכתחילה כה בלתי שגרתית כפי שפורט לעיל, עד אשר לדידי, דווקא מסירת הכספים כסיוע חינם מתיישבת יותר עם התנהלות לא שגרתית זו מאשר העברת הכספים כהלוואה.
4. כפי שאין זה בלתי שגרתי כי בין אחים יועברו סכומי כסף כאלה ואחרים, כולל סכומים גבוהים ביותר, כמתנה, כסיוע חינם, כמענק וכדומה, לא יהיה זה, אפוא, בלתי שגרתי להשתכנע שהכספים מושא התביעה הנוכחית, הועברו גם הם כסיוע כספי חינם על ידי יניב למשיבה ולטובת משפחת חזיזה, אליה היה כה מקורב, בשל יחסיו המיוחדים עם מאיר ז"ל, שהיה לו, לפי דבריו, כמעט כאח.
5. קיימים כמובן נימוקים נוספים לקבלת גרסת המשיבה ודחיית גרסת המבקשות, כפי שיפורט להלן.
6. הקשבתי קשב רב לעדויות המצהירים. התרשמותי ברורה. גרסתו של חזיזה אמינה עלי ועדיפה עלי על פני גרסתו של יניב. ניכר היה כי הנושא כולו בוער בעצמותיו של חזיזה ואילו ההתרשמות שלי לגבי עדותו של יניב הייתה כי העד לא זוכר פרטים שלכאורה היה מצופה שיזכור אותם בנסיבות העניין, כגון היכן נמסרו ההמחאות ובכלל זה עדותו לא אופיינה באותה מידה של להט אשר אפיינה את עדותו של חזיזה ויתרה מכך, היה נראה כאילו עדותו של יניב מלווה באדישות מסוימת כלפי כל העניין.
7. נוסיף לכך כי יניב בעדותו ציין כי הגם שלא הוסכם שההלוואות יוחזרו אך ורק אם ייפסקו סכומים לחובת המבקשות, הוא ציין במפורש, כי לו תוצאת הבוררות הייתה חיוב המשיבה בסכומים, הוא לא היה רץ לגבות את החזר ההלוואה ממנה, שכן לדבריו, ברור לו שלא ניתן לגבותן מהמשיבה (עמ' 3 שורה 24). הרושם הברור הוא כי יניב לא ציפה לקבל את הכספים חזרה, אם המשיבה תפסיד בבוררות ואף לא היה פועל לגבייתם.
8. יניב ציין בעדותו כך: "חשבתי שאם אנצח לא יהיה ממי לגבות, ולאורך השנים הוכחתי את מה שאני אומר, שאני לא ארדוף אותו, התכוננתי לעזור ולא חשבתי על הסכומים שהיו נפסקים לטובתי, יחד עם זה היתה ציפייה לסכום מסוים..." (עמ' 3 שורה 15-17).
9. לדידי, עמדה זו של יניב, פועלת לרעת המבקשות. אם לא הייתה כוונה מצד יניב לתת את הכספים כמתנה, מדוע רלוונטית השאלה מי יזכה בבוררות? לא ברור.
10. כמו כן ציין דברים דומים נוספים: "ברור לו שאני לא הולך לרדוף אותו, הוא מכיר אותי. כשהיה זקוק לעזרה עזרתי, לא רדפתי אותו מעולם על סכומים יותר גבוהים ויותר קשים" (עמ' 4 שורה 1-2).
11. כעולה מהדברים ומהרוח הנושבת מהם, יניב מציג עצמו כמי שסייע גם בעבר למשפחת חזיזה וכמי שלא גבה מהם סכומים גבוהים עוד יותר שהיו חייבים לו. מדוע אין זה המקרה כעת? לא ברור.
12. גם העובדה שיניב לא מצא לנכון לתעד את הדברים בהסכם הלוואה, פועלת לרעת המבקשות. אין זה מתקבל על הדעת, כי בנסיבות המדוברות, בהן מתקיימת כאמור בוררות בין הצדדים על עשרות מיליוני שקלים, לא יתועדו העברת כספים בסכום של 650,000 ₪ במצטבר, אשר המבקשות כפי טענתן ציפו לקבל חזרה בעת מתן פסק הבוררות, אלא בדרך של החתמת חזיזה על ספחי שיקים שבהם נרשם בכתב יד "הלוואה שתקוזז מפסק בורר" ועל כיתוב זה הרי יש עוד מחלוקת גדולה, אליה עוד אתייחס.
13. נשאלת השאלה - מדוע תיעוד כזה אינו מספק? ואני עונה - בדיוק בשל הסיבה שבעטיה נוצר ההליך המשפטי הנוכחי. המבקשות היו מיוצגות באותה עת. פשיטא, כי כל עורך דין מתחיל, ודאי עורכי הדין שייצגו את המבקשות בהליך הבוררות, ידעו היטב, כי יש הבדל עצום מבחינה ראייתית בין תיעוד של מתן הלוואה בנסיבות המדוברות בהסכם משפטי, גם אם קצר ולבין הותרת העניין לצדדים עצמם ולחתימה על ספח של שיק, שניתן לימים לטעון כנגדו, כפי שאירע.
14. יניב הודה כי עורכי דינו היו בסוד העניינים וידעו על העברת הכספים בזמן אמת (עמ' 4 למטה):

"שת. את אותם מאתיים אלף שקל שהזכרת, סיפרו עליהם בפסק הבוררות. למה ל- 556,666 ₪ לא 15 רצית לספר לבורר.

ת. עצת עורכי הדין, עורכי הדין כעסו עלי על מה שאני עושה, הם אמרו לי שגם בענין המאתיים אלף שאני מחזק אותו מחליש את עצמי, זה לא כל כך היה איכפת לי, ואמרו לי שאם יתגלה לבורר שאני נותן לו כסף כבר היום, אז זה יצור תחושה אצל הבורר שזה כסף שמגיע לו, ולכן שמרנו הכל בשקט, זה גם לא היה ענין של הבורר, הבורר לא היה אמור לדון בענין זה, אחרי שגמרו את הטענות בפני הבורר".

1. טענת המבקשות שלפיה לא רצו לחשוף את העניין בפני הבורר, כדי שהדבר לא ישפיע על פסק הבוררות, אין בה ממש, שכן ניתן היה לערוך הסכם משפטי ולסכם כי הוא לא ייחשף בפני הבורר.
2. אם חששו המבקשות מכך שהמשיבה תפר את ההסכם ותחשוף אותו מיוזמתה, הרי שאותו חשש קיים גם על רקע החתמתו של חזיזה על ספחי ההמחאות, שבהם לפי הטענה נרשם הכיתוב המדובר.
3. בכל הנוגע לשאלה האם הכיתוב המדובר הופיע אם לאו בעת שחזיזה חתם על הספחים, עדיפה עלי גרסתו של חזיזה. כפי שציינתי, ההתרשמות שלי ממהימנותו, לעומת ההתרשמות שלי מעדותו של יניב, מביאה למסקנה שיש להעדיף את גרסתו על פני גרסת יניב וזאת באופן משמעותי.
4. זאת ועוד - יש לתת את הדעת לכך שעל רקע המקום שבו נרשם הכיתוב המדובר מחד והמקום שבו מופיעה חתימתו של חזיזה מאידך, ניתן היה בנקל, להוסיף את הכיתוב לאחר שחזיזה כבר חתם על הספחים, באופן שלכאורה יציג את המסמך כמסמך שנחתם כשהכיתוב כבר קיים בו והרי הדרך היחידה של חזיזה להוכיח שלא היו דברים מעולם, היא להצהיר על כך, כפי שעשה.
5. ויודגש: חתימתו של חזיזה והמילים שהוסיף בכתב ידו לצד חתימתו "מאשר קבלה", מתנוססים בספחים תחת הכיתוב המודפס: "הנני מאשר קבלת השיק" ולצד הכיתובים המודפסים: "שם המקבל וחתימתו" ו-"תאריך".
6. הכיתוב בכתב יד "הלוואה שתקוזז מפסק הבורר" , שלפי יניב היה רשום בספחים בעת חתימת חזיזה עליהם, נרשם במקום אחר לחלוטין, הרבה מעל המקום שבו חתם חזיזה, בעמודה שכותרתה "פרטים".
7. אם רצה יניב לוודא שישנה חתימה של חזיזה כאות להסכמתו לכך שמדובר בהלוואה ושהיא תוחזר מפסק הבורר, מדוע לא ביקש יניב מחזיזה שיחתום ליד או בצמוד לכיתוב המדובר? לא ברור. הרי לשם אישור על עצם קבלת ההמחאה לא היה כל צורך בחתימה שכן לא מדובר בהעברת מזומן ועצם פירעון ההמחאה הייתה בכל מקרה מהווה ראיה חותכת לכך שהיא נמסרה לחזיזה.
8. לו החתים יניב את חזיזה ליד הכיתוב המדובר, לא היה יכול להיות ספק בכך שהכיתוב היה קיים בעת החתימה, או לפחות היה בכך משום ראיה משמעותית ביותר לכך. כאמור, לא אלה פני הדברים כאשר חזיזה מוחתם במקום המיועד בספחים לאישור קבלת ההמחאה ואילו הכיתוב בכתב יד מופיע בכלל במקום אחר, שבו ניתן היה להוסיפו בדיעבד.
9. להלן עדותו של חזיזה בנושא החתימה על הספחים (עמ' 11 ש' 2 – 19):

"ש. אתה אומר שהספחים היו ריקים שחתמת עליהם.

ת. אני אומר שהספח של קבלת השיק היה ריק, ומה שהיה רשום זה רק סכום של הכסף, המוטב למעלה והחתימה איפה שחתמתי במקומות שאישרתי את החתימות שלי.

ש. אני מבין שלא ראית לנכון להוסיף במקום הריק שמיועד לתאור פרטי התשלום את המילים "תמיכה, תרומה" כל דבר אחר שיכול להגן עליך אם מישהו יכול לשכוח שמדובר בתמיכה או תמורה, או לחשוב שזאת לא בדיוק הכוונה. למה לא כתבת שום דבר בעצמך.

ת. קודם כל היה ביני לבין ניסים יחסי אמון. דבר נוסף, שכל הזמן שקיבלתי שיקים שלא קשורים לנושא הזרה הזאת, זה היה שיקים של חשבון, כסף, מכירת מניות, התניה הכל היה רשום בפנים. השיקים האלה ניתנו בלי, אז שאני אחשוד בו שהוא ירשום אחרי כן. יש חשבון מאושר ומסודר.

ש. על הספח שלו מה היו כותבים.

ת. תשלום מספר חשבון.

ש. ופה זה הי השונה.

ת. לא היה רשום. שאני אלך לחשוד בבן אדם שעוזר לי?

ש. בשביל מה חתמת, אם זה מענק אף אחד לא יחשוב שצריך להחזיר, למה חתמת.

ת. כי לחשוב שקיבלתי הלוואה, כנראה לעניינים פנימיים שלו בין החברות. אחרי שסיכם איתי ניסים יניב שזה עזרה, לא מצאתי לנכון לא לרשום שום דבר על הספח, ולא מצאתי לנכון לרשום על הספח שום דברים אחרים, עזרה למשפחת חזיזה, סיפרתי לו את הספור על האלמנה, יש הסכם שהוא בדלתיים סגורות שעל הכספים שעברו".

1. כאמור, עדותו של חזיזה, לכשעצמה, אמינה עלי, אולם היא גם היחידה שעולה בקנה אחד עם הסבר מניח את הדעת להתנהלות הבלתי שגרתית שנפרשה לפנינו בתיק זה, של מתן כספים בעיצומם של הליכים משפטיים בין שני יריבים והימנעות מעריכת הסכם הלוואה מסודר בקשר לכך.
2. עובדה נוספת שפועלת לרעת המבקשות נוגעת לכך שאלה נמנעו מלהציג את מסמכי הנהלת החשבונות, שבהם מטבע הדברים אמורים היו הסכומים הנ"ל להופיע וזאת כדי להוכיח כיצד המבקשת 1 רשמה בספריה את הסכומים הנ"ל, האם כהלוואות או כמענקים.
3. כאן חל הכלל הידוע, שלפיו הימנעות מהבאת ראיה מתבקשת, מקימה חזקה שלפיה לו הראיה הייתה מוצגת, הייתה פועלת לרעת אותו בעל דין שלא הציג אותה. אין הסבר מניח את הדעת מצד המבקשות, מדוע לא הוצגו מסמכי הנהלת החשבונות המדוברים.
4. טענות המבקשות על גרסה מתפתחת ו"ליטושה" דינה להידחות. איני רואה הבדל משמעותי בין הגרסאות שהוצגו בהליך הפרעתי ובהליך דנא, ביחס למטרת העברת הכספים. המבקשות טוענות כי תחילה הדבר הוצג עם דגש על סיוע לאלמנה ולאחר מכן הושמט דגש זה, עקב תמליל השיחה שבין יניב לאלמנתו של מאיר ז"ל, ממנו עולה לטענת המבקשות, כי היא לא קיבלה מחזיזה סכום כלשהו מתוך כספי ההלוואה הנטענים וגם לא ידעה על כך.
5. גרסת המשיבה הייתה ועודנה, סיוע למשפחת חזיזה ובדרך זו גם לאלמנת אחיו של חזיזה. יניב עצמו העיד כי חזיזה אמר לו שהוא זקוק לכספים עקב חובות לשוק האפור וגם לאלמנה (עמ' 4 ש' 27 – 28), כלומר לא רק עבור האלמנה.
6. במקום אחר בעדותו (עמ' 5 ש' 21 – 25), חזר יניב על דבירם אלה ואמר במפורש כי הוא נתן את הכספים למשיבה וכי חזיזה אמר לו שישנם חובות לשוק האפור ובין היתר צריך להעביר כסף לאלמנה:

"ש. נתת את השיקים ואמרת שזה הולך לאלמנה ולמקור הזכוכית.

ת. אני אמרתי שנתתי לאלמנה? אמרתי שנתתי למקור הזכוכית. לא אמרתי שנתתי לאלמנה, אמרתי שהוא אמר לי שיש לו חובות כבדים בשוק האפור, בין היתר הוא צריך להעביר כסף לאלמנה. אפילו לא התעניינתי בזה. אני עזרתי לו שיתיישר במקומות שיש לו, עד כמה שניתן".

1. לעומת זאת, בניגוד לעדותו הנ"ל, בשיחה שקיים עם האלמנה (תמליל שלה צורף כנספח 29 לתצהירו), הוא הציג לה את הדברים כאילו הוא נתן את הכסף לחזיזה, כדי שהלה יעביר אותו לאלמנה וכי חזיזה אף אמר לו שהעביר לה את הכסף (עמ' 1 ש' 13 - 15 ו-22). הסתירה בין גרסתו בעדותו ולבין דברים שאמר לאלמנה היא בולטת.
2. כך או אחרת, בהינתן כי משפחת חזיזה כולה, שהאלמנה נמנית עליה, מתפרנסת ממפעל המשיבה, או בעיקר ממנו, שם עובדים כל האחים, כפי שהעיד חזיזה, דברים שלא נסתרו, ברור כי סיוע למפעל המשיבה, מסייע גם לאלמנה וככל שמצב המפעל שפיר, יהיה ביכולתו של חביב חזיזה להמשיך ולהעביר לאלמנת אחיו סיוע חודשי של 5,000 ₪ לחודש, כפי שהעיד כי נעשה ובסה"כ כ-280,000 ₪ עד היום (עמ' 12 ש' 4 – 5).
3. לגרסה זאת ישנה תמיכה בתמליל השיחה (נספח 29 לתצהיר יניב), בו מאשרת האלמנה כי היא הגיעה להסדר עם חזיזה, בדבר תשלום של 5,000 ₪ לחודש (עמ' 7 ש' 21).
4. אמנם, האלמנה מגוללת בשיחתה הארוכה עם יניב, סיפור ארוך אודות יחסיה עם חזיזה וכספי ביטוח שהתקבלו לידיה על שם מאיר ז"ל ואשר היא העבירה לחזיזה למשמרות, בין היתר עקב חשש לעיקולם עקב תביעות של נושים, אולם גם טוענת כי היא הגיעה עמו לפשרה (עמ' 10 ש' 6), כך שלכאורה אין לה כרגע טענות כלפיו.
5. האלמנה גם מאשרת כי ידעה על הליך הבוררות ועל כך שנפסקו סכומים למשיבה וכי אמרה לחזיזה כי זה לא מעניין אותה כמה הוא תובע וכי הלה הבטיח לה חלק מהכספים אם הוא יזכה בבוררות (עמ' 9 ש' 19 עד 26).
6. כך או אחרת, משלא הובאה האלמנה להעיד, יש לראות בדבריה בתמליל כעדות מפי השמועה, גם אם עדות קבילה, משלא באה התנגדות לתמליל, ובהתאם לכך, בהעדר אפשרות לחקור את האלמנה על הדברים, יש להיזהר באימוץ חלק מדבריה בגנותו של חזיזה ללא סייג, מה גם שכאמור, היא עצמה טוענת כי הגיעה עמו לפשרה.
7. ממילא היחסים של חזיזה עם האלמנה אינם במוקד הדיון. לעניין התביעה דנא, לא הוכח כי חזיזה הציג את הצורך בסיוע הכספי רק עבור האלמנה או כי שינה את גרסתו בעניין זה. מלכתחילה הסיוע נדרש למשיבה ולמפעל שהיא מנהלת ובהתאמה למשפחת חזיזה כולה, על כל הנמנים עליה לרבות האלמנה.
8. עוד טוענות המבקשות כי עדותו של חזיזה הייתה מגומגמת ולא חד משמעית ביחס לשאלה המרכזית, האם מדובר בהלוואה אם לאו. להלן עדותו (עמ' 10 ש' 22 – עמ' 11 ש' 1):

ש. אתה אומר שהשיקים האלה הם מענק.

ת. מענק? אני טוען שהשיקים האלה ניתנו כעזרה לי ללא שום ענין של חזרה תמורתם.

ש. ומה זה ענין של עזרה ללא חזרה.

ת. לא יודע, זה עשרה. זה מה שניסים נתן בזמנו ורצה לסייע לנו.

ש. זה תמורה שאי אפשר לבוא אחר כך ולהחזיר אותה.

ת. לא יודע מה זה להחזיר אותה או לא, לא דיבר איתנו על החזרה של הכסף או קיזוז מהבוררות, הוא העלה טענה שאמר שארבעת השיקים הראשונים שקיבלתי שבמפעל, זה לא היה במפעל, זה היה בשיפודי אילת באייס סמול.

ש. איך זה קשור לשאלה ששאלתי אותך. שאלתי אותך האם לשיטתך זה מענק או לא.

אם אני מבין נכון, קיבלת שיקים בסכום מצטבר של 650,000 ₪ שידעת מראש שלא צריך להחזירם אף פעם.

ת. כן. זה לא להחזרה.

1. איני סבור כך. חזיזה עמד על גרסתו וכאמור, עדותו הייתה אמינה עליי.
2. אני ער לאחת התשובות שנתן: "לא יודע מה זה להחזיר אותה או לא, לא דיבר איתנו על החזרה של הכסף או קיזוז מהבוררות, הוא העלה טענה שאמר שארבעת השיקים הראשונים שקיבלתי שבמפעל, זה לא היה במפעל, זה היה בשיפודי אילת באייס סמול".
3. איני סבור כי מתשובה זו יש להסיק כי מעדותו של חזיזה עולה כי לפי גרסתו, לא דובר בינו לבין יניב במפורש כי הכספים ניתנים חינם וזאת לאור דברים שציין בהמשך עדותו (עמ' 12 ו-13 לפר'-ההדגשה בקו שלי):

ש. לשיטתך גם עזרה סיוע בהוצאות משפטיות לניסים יניב גם עזרה לך.

ת. אני רוצה להגיד את העזרה של ניסים פלא שאתה אומר שהו אנתן לי 650,000 ₪ עזרה. אני אומר, מערכת היחסים בין משפחת חזיזה למשפחת יניב עם החברות, היתה מערכת יחסים חברית ועיסקית. היה סכסוך עיסקי ביני לבין יניב בין החברות שיש את החומר בפני בית המשפט. נוצר באיזה צורה שניסים יניב רצה לעזור למפעל, למשפחה, כי הבין שזכינו במפעל, נתן לנו שותפות, ורצה שיהי הלנו כח כלכלית. זו הטענה שלו האמיתית. כשעברנו את הגישור, הציעו סכום, הוא אמר לי תשמע שאני לא רוצה שתרגיש שיכולת לקבל הרבה כסף, תבענו אומנם 90 מיליון שקל, הם תבעו תביעה שכנגד 88 מיליון שקל, היום חוות דעת וכו'. מעבר לכך, אני מבקש שהשופט יבין למה ניתן לו כסף, הנושא הזה שניסים בא אחרי הגישו ואמר אני לא רוצה לסגור ענין שלא מגיע לך דבר, אני רוצה לעזור לך באיזה שהוא סכום, בכל מקרה אם תפסיד בבית המשפט אני אשלם לך סכום מכובד, סכום הגישור שהיה מעל 4 מיליון שקל, בגישור. כיבדתי את זה שהוא עזר, והוא אמר לי אני אעזור לך בסכום שלא נתקזז, וזה היה 900,000 ₪. שיביא את השיקים מבנק דיסקונט שנרשמו המחאות של 900,000 ₪ שרצה לעזור למשפחה. ולהגיד פה דברים אחרים, זה שקר. יש את הענין ששולם כסף לאלמנה.

1. אולם גם אם יניב וחזיזה לא דיברו במפורש לגבי השאלה, האם יהיה על חזיזה להשיב את הכספים אם יזכה בבוררות, הרי שבהתחשב בכלל נסיבות העניין, שכבר פירטתי לעיל, יש לראות בהעברת הכספים באופן שנעשתה, בנסיבות שנעשתה ובהתחשב ברקע של הדברים (יחסי קרבה של כמעט אחים בין יניב למאיר חזיזה ז"ל), ככספים שיניב נתן כסיוע חינם למשפחת חזיזה מסיבות אנושיות ולא כהלוואה.
2. המבקשות תוהות מדוע לא הובאו העדים שציינה המשיבה בתצהיר התשובה להמרצה כי יוזמנו ומסתמכות גם על תשובת חזיזה, כי "זה היה ענין רגיש לכל מיני אנשים שדיברתי איתם הם לא רצו לבוא להעיד, אז לא רציתי להביא אותם בכח" (עמ' 14 ש' 25). לדעתי, התשובה של חזיזה יש בה כדי לספק הסבר סביר. גם האלמנה ציינה בפני יניב בתמליל שהיא מבקשת ממנו לא ליצור סכסוך בינה ולבין חביב (עמ' 14 ש' 18 – 25) כך שיתכן וחזיזה ביקש להימנע, כמו גם יניב שלא הביא אף הוא עדים נוספים, מלערב עוד בני משפחה במחלוקת הקיימת, גם לא את בנו, אשר משאלה שהציג בא כוחו של חזיזה ליניב, עולה כי לפי גרסת חזיזה היה עמו בעת מסירת ארבע ההמחאות הראשונות (עמ' 7 ש' 26).
3. מנגד, גם המבקשות לא הביאו עדים נוספים, לא את שמשון יניב, אחיו של ניסים, אשר לפי טענתן השלים בשתיים מן ההמחאות את הכיתוב לגבי קיזוז ההלוואה מפסק הבורר, כיתוב שגם המבקשות מסכימות שלא היה קיים בעת חתימת חזיזה על המחאות אלה.
4. המבקשות גם לא הביאה לעדות את מי מאותם האנשים אשר חתמו על ההמחאות ומילאו את שם המוטב בהמחאות וזאת במסגרת טענתן כי זהו ההסבר לשוני בכתב היד ששימש לרישום הכיתוב בקשר לקיזוז מפסק הבורר ולבין כתב ביד ששימש למילוי פרטי ההמחאות.
5. המבקשות גם נמנעו מלהציג לצד שכנגד או לבית המשפט, את הספחים המקוריים ויתרה מכך, כך נהגו חרף העובדה שבתשובת המשיבה הועלתה דרישה להצגתם.
6. טענת המבקשות שלפיה לא באה דרישה נפרדת לגילוי מסמכים, אין בה מענה הולם לכך. צודק בא כוח המשיבה כי לכאורה, היה צריך להיות למבקשות אינטרס עצמי להציג את המסמכים המקוריים, מיוזמתן.
7. אמנם, אין טענה בתיק דנא על זיוף חתימות, אלא להוספת כיתוב בדיעבד ועדיין, גם בית המשפט תוהה מדוע בנסיבות המיוחדות של תיק זה, לא מצאו לנכון המבקשות להציג את הספחים המקוריים, ולו למען הסר ספק. בכל זאת, יש הבדל בין צילום למסמך מקורי. צילום ניתן לערוך או לשנות. מסמך מקורי חסין לכאורה מפני מניפולציות.
8. לבסוף, הערה לעניין נטל השכנוע בתיק זה ונטל הבאת הראיות. אני סבור כי שאלות אלה הפכו בלתי רלוונטיות וזאת משסבור אני כי המשקל המצטבר של כל הנימוקים שניתנו על ידי בפסק הדין יוצר משקל ראייתי עודף לצד המשיבה, העומד בנטל המוגבר של הבאת ראיות שמוטל על הטוען למרמה והעומד גם בצורך להטיית מאזן ההסתברויות במסגרת נטל השכנוע, גם לו היה מקום לראות במשיבה דווקא כמי שנטל השכנוע בתיק זה חל עליה, מה שאינו נכון.
9. מכל מקום, לא אוכל להסכים עם טענת המבקשות בסיכומיהן, שלפיה הנטל הראשוני ביחס לשאלה האם הכיתוב היה קיים בעת החתימה על הספחים אם לאו, חל על המשיבה. פסקי הדין שהביא בא כוח המבקשות לתמוך בטענה זו, אינם קובעים את המבוקש.
10. בת"א (ב"ש) 43517-11-11 אברהם לולו שמריז נ' שומרז חברה לבנין ופיתוח בע"מ –פורסם בנבו, אך נקבע כי גם טענה אודות הוספת כיתוב בדיעבד היא בגדר טענת מרמה, כפי שטענה לזיוף חתימה היא בגדר טענה כזו ועל כך אין מחלוקת כלל. ע"א 45/15 חלימה נבולסי נ' נביל נבולסי – פורסם בנבו, מתייחס למצב שבו הטענה לזיוף מועלית על ידי אחד הצדדים למשפט, לגבי מסמך ששני הצדדים למשפט אינם צד לו וקובע כי במקרה כזה, באופן טבעי, נטל ההוכחה על הטוען לזיוף וזאת, כך נאמר בפסק הדין, בניגוד למצב שבו אדם מתכחש לחתימתו שלו על מסמך, שאז הנטל על הצד שכנגד להוכיח כי חתם על המסמך.
11. ההלכה שלפיה מוטל על התובע להוכיח כי הנתבע חתום על מסמך שהתובע מסתמך עליו בתביעתו ואשר הנתבע מכחיש את חתימתו עליו, שאוזכרה גם בפסק הדין בעניין חלימה הנ"ל ובהרבה פסקי דין אחרים, חלה באותה מידה על סיטואציה שבה הנתבע טוען כי כיתוב כלשהו במסמך לא היה קיים עת הוא חתם על המסמך. על התובע, שמוציא מחברו, הראיה, להוכחת תוכנו והאותנטיות של כל מסמך שהוא מציג כראיה לבית המשפט ושעליו הוא מסתמך כחלק מעילת התביעה שלו.
12. כך, במקרה דנא, המבקשות, שפתחו בהליך ואשר עותרות לפסק דין הצהרתי כי הן פרעו את חיובים הכספיים שהוטלו עליהן בפסק הבורר, בין היתר באמצעות קיזוז ההלוואות שנתנה המבקשת 1 למשיבה, עליהן נטל השכנוע להוכחת התביעה בכללותה.
13. בנוסף, עליהן הנטל להביא די ראיות לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח את כל הטענות הגלומות בתביעתם ואשר מהוות חלק מעילת התביעה, לרבות כי הנתבע חתם על הספחים וקרי- הספחים כפי שהם הוצגו בתביעה, היינו לרבות כל הכיתובים שעליהם, כולל הכיתוב השנוי במחלוקת.
14. אין באמור לעיל כדי לפגוע באפשרות שהמבקשות יביאו מטעמן די ראיות כדי להוכיח את הנטען, היינו כי הכיתוב היה קיים, באופן שמעביר את חובת הבאת הראיות לסתור על כתפי הנתבע, אשר, אם בטענתו גלומה טענת מרמה כלפי התובע, יחויב להביא ראיות מוגברות לצורך יצירת המשקל המצטבר המיוחד הנדרש בנסיבות כדי לגבור על הראיות שהביא התובע . גם במצב דברים זה, נטל השכנוע, נותר בכללותו על כתפי התובע.
15. לסיכום, לא עלה בידי המבקשות לשכנע כי הכספים שניתנו, ניתנו כהלוואה שיש לקזז מפסק הבורר או כהלוואה בכלל. שוכנעתי כי הכספים הועברו כסיוע חינם למשפחת חזיזה בכללותה וכדי למנוע קריסת המפעל שמפרנס את המשפחה ובדרך זו גם ניתן סיוע בצורה עקיפה לאלמנה, שיניב ראה בבעלה ז"ל כ"כמעט אח" וכ"קדוש". סבורני כי מאזן הראיות בעניין הוספת מועד הכיתוב הוא לטובת המשיבה באופן העומד הרף המוגבר הנדרש בנסיבות.

סוף דבר

1. אשר על כן, התביעה נדחית. אם לא תשולם יתרת החוב בתיק ההוצל"פ תוך 30 יום מהיום, תהא המשיבה רשאית לעתור לחילוט הערובות שניתנו על ידי המבקשות ולגבות במסגרת תיק ההוצל"פ כל יתרה שתהא קיימת, אם תהא קיימת, לאחר חילוט הערובות כאמור, לרבות ההוצאות שייפסקו להלן במסגרת תיק זה, אשר במקרה כזה יצטרפו לחוב בתיק ההוצל"פ. בנסיבות, המבקשות תשלמנה למשיבה את הוצאות ההליך, בסכום כולל של 30,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019.