לפניי תביעה כספית בסך 14,301 ₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, לכאורה, בעטיה של תאונת דרכים.

רקע וטענות הצדדים

1. לטענת התובע, ביום 15.1.2016 או בסמוך לכך, אחיו של התובע, חביבאללה מוהנד, נהג ברכב התובע ותוך כדי נסיעתו בכביש ראשי לכניסה לכפר עין מאהל רכב הנתבעת התפרץ ממצב של חניה בנסיעה אחורית אל הכביש הראשי ופגע בחלקו השמאלי של רכב התובע וגרם לו נזק כמפורט בחוות דעת שמאי.
2. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף. התובע הגיש ביום 2.3.2017, תביעה כנגד מר מוחמד ח'טיב, תא"מ 4774-03-17, במסגרתה טען התובע כי מר חטיב מוחמד פגע ביום 2.1.2016 עם הטנדר שלו ברכב התובע אשר חנה בחניית ביתו וגרם לו לאותו הנזק בדיוק. משנדחה התובע בתביעה הראשונה, מנסה הוא עתה להצמיד את הנזק לתאונה נטענת אחרת והפעם לטענתו הנזק נגרם ביום 15.1.2016.
3. עוד טוענת הנתבעת, כי כעולה מחוות הדעת שצורפה לתביעה, כתב השמאי כי כבר ביום 4.1.2016 בדק השמאי פיזית את הרכב והעריך את הנזק שנגרם, זאת כשבוע וחצי עובר לתאונה הנטענת. גם התאריך המופיע על הקבלה שצירף התובע לכתב התביעה של הפחח, מיום 9.1.16, מעיד כי הנזק היה קיים עובר למועד התאונה הנטענת. משכך, הרי שאין כל יריבות בין התובע לנתבעת.
4. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את התביעה מחמת השתק פלוגתא. התובע חסום מהגשת התביעה כנגד הנתבעת לאחר שתביעתו הראשונה נדחתה. כן נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי.
5. לגופן של טענות ההגנה נטען כי ,התובע או מי מטעמו שנהג ברכב הרנו, הם אשר גרמו לפגיעה ברכב הנתבעת ואשמים בנזקיה. בעת שחזרה הנתבעת רוורס עם רכבה בכדי לצאת אל הכביש הראשי ובעודה כבר מצויה במרכז נתיב הנסיעה של הכביש הראשי, הגיח לפתע רכב התובע אשר היה נהוג בידי אדם ששוחח בטלפון הנייד בעת הנהיגה, תוך שהוא נוסע במהירות שאינה סבירה ותואמת את תנאי הדרך ואף סוטה מנתיב הנסיעה עליו אמורה היה להיות ואז נכנס בפתאומיות ברכבה של הנתבעת.
6. ביום 10.12.2019 וביום 9.12.2021 נחקרו לפניי עדי הצדדים:

מר מוהנד חביבאללה

מר מוהנד נהג ברכב התובע בעת התאונה. הוא העיד לפניי על התרחשות התאונה באופן הבא (עמ' 1, ש' 9-10): "באותו יום של התאונה זה היה יום שישי, חזרתי מהעבודה בשעה 13:00-14:00, בתוך הכפר בעין מאהל אני הייתי בכיוון הבית שלי, פתאום היא יצאה ברברס מחנות ירוקת והיא נכנסה בי."

הוא העיד כי הפגיעה ברכב התובע הייתה בכנף הקדמית שמאלית.

מר נזמי חביבאללה

עד זה הינו אביו של התובע. העד העיד לפניי כי בנו התקשר אליו לאחר קרות התאונה ואז הוא הגיע למקום התאונה. לדבריו התאונה ארעה ביום שישי בשעה 14:00 בערך. הוא העיד כי דיבר עם אבי הנתבעת, אשר אמר לו כי יש להם ביטוח. למחרת, הגיע אליו אבי הנתבעת ומסר לו פרטי ביטוח, כאשר הוא אומר לו כי הוא מעוניין להפעיל את הביטוח של גיסו.

עדות התובע מר סאלח חביבאללה

התובע העיד כי לא נכח במקום התאונה, אלא נמסר לו לאחר מכן כי קרתה תאונה עם רכבו. הוא סיפר כי הבין שאחיו היה עם רכבו בחזרה מהעבודה ביום 1.1.2016 ובחורה שנהגה בשברולט חזרה רברס ולא נתנה לו זכות קדימה ופגעה בה (עמ' 7, ש' 7-8).

עדות אריג' ח'טיב

הנתבעת העידה לפניי אודות התרחשות התאונה כלהלן (עמ' 8, ש' 32, עמ' 9, ש' 1-4):

"אני נסעתי אחורה, הסתכלתי לא היו רכבים, אחרי שכבר השלמתי את החזרה אחורה אחורה על סף השינוי להילוך D נהג הרכב השני דיבר בטלפון, לא שם לב לכביש, מוהנד ניגש אליי ואמר לי בואי נסגור את העניין בלי לזמן משטרה. אני הסכמתי ואז הגיע אבא שלו לאחר התאונה, זה אחרי שכבר הזזנו את הרכבים. אני לא הייתי נהגת חדשה, אני נוהגת משנת 2008, היה רישיון רכב, הם מתבלבלים בתאריך 1.1.2016, 2.1.2016. התאונה האמיתית קרתה ב-15.1.2016."

מר מוחמד חט'יב

אבי הנתבעת העיד כי הגיע למקום התאונה וכי צילם את הרכבים. הוא העיד ביחס לסרטון שצירפה הנתבעת כי צילם אותו בחנות ביום התאונה ה-15.1 (עמ' 15, ש' 23-27).

1. ב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים המצורפים, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן ישיר, כן נתתי ליבי לסיכומי ב"כ הצדדים, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 פסק הדין ינומק בתמצית.
2. כמפורט, עניינה של תובענה זו בתאונת דרכים שארעה בין רכבי הצדדים. בין הצדדים נטושה מחלוקת לעניין מועד קרות התאונה ובאשר לנזק הנטען, כאשר התובע טוען כי התאונה ארעה ביום 1.1.2016 ואילו הנתבעת טוענת כי התאונה ארעה ביום 15.1.2016 והנזק הנטען ארע בתאונה אחרת ועתה מנסה התובע להלביש אותו על הנתבעת.
3. בגינה של תאונה זו הגיש התובע תביעה כנגד מר חט'יב מוחמד, תא"מ 4774-03-17, במסגרתה טען כי ביום 2.1.2016 ובהיות רכבו חונה, פגע טנדר הנתבע בצידו השמאלי של הרכב וגרם לו לנזקים. התביעה נדחתה כנגד מר חט'יב בהסכמת הצדדים. במסגרתה של התביעה שבפניי הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל השתק פלוגתא, אולם מצאתי לדחות בקשה זו.
4. התובע טען בכתב התביעה ביחס לתביעה הראשונה, כי נסיבות התאונה היו אחרות מאחר והן לא היו ידועות לתובע ונודע לו עליהן בדיעבד.
5. נהג התובע, מוהנד, נשאל בחקירתו על כך שבתביעה הקודמת נטען שהרכב נפגע בחניה, הוא הכחיש זאת, ועמד על טענתו כי התאונה ארעה עת היה בחזרה מהעבודה וכי הוא נהג ברכב ולא אביו (עמ' 1, ש' 24-31, עמ' 2, ש' 5-11).
6. אביו של התובע, נזמי, נשאל אודות התביעה הקודמת, כלהלן (עמ' 5, ש' 13-17):

"ש. אתה ישבת עם העו"ד שדאפנה והבאת לו את הנתונים האלה?

ת. אני נתתי פרטים לעו"ד, אמרתי שהתאונה קרתה ליד הבית זה לפי הדרישה של אבא שלה אבל האמת שזה קרה ברחוב הראשי שם קרתה התאונה.

ש. בתביעה הקודמת אתה או הבן שלך מסרתם תביעה שקרית?

ת. לא שקרית, אני האמנתי לו ועשיתי כפי שביקש.

1. נזמי עמד על כך כי בתביעה הקודמת מסר פרטים בהתאם למה שביקש אבי הנתבעת, וכי התאונה ארעה בכביש ולא בחניית הבית ביום 1.1.2016 (עמ' 5, ש' 20-26).
2. הצדדים נחלקו גם בשאלת מועד קרות התאונה. בכתב התביעה ציין התובע כי אירוע התאונה היה ביום 15.1.2016 או בסמוך לכך, אלא שבעדותו שינה גרסתו וטען כי התאונה ארעה ביום 1.1.2016. כך גם העידו עדי התובע.
3. התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאי ולפיה הרכב נבדק ביום 4.1.2016, במסגרת חוות הדעת צוין כי התאונה קרתה ביום 2.1.2016. כן צורפה חשבונית מס אודות תיקון הרכב אשר הונפקה ביום 9.1.2016.
4. מוהנד נשאל מדוע טענו בתחילה כי התאונה הייתה ב-15.1.2016, והוא השיב כי יש לדבר עם אבי הנתבעת, לדבריו, הם סגרו ב-1.1 כי האב יביא את פרטי הביטוח ויתקן את הרכב, אולם האב לא עשה כן. מוהנד טען כי אינו יודע מדוע נכתב שהתאונה הייתה ב-15 לחודש, והוא עמד על כך שהתאונה התרחשה ב-1.1.2016 (עמ' 3, ש' 1-9).
5. הוא נשאל גם האם הוא ניסה להלביש את הנזק על הנתבעת והוא הכחיש, וחזר על נסיבות התרחשות התאונה לפיהן הנתבעת חזרה רברס, בלי לשים לב ובלי לתת זכות קדימה (עמ' 3, ש' 10-15).
6. התובע נשאל על כך שבחוות הדעת צוין כי התאונה קרתה ב-2.1.16 והוא השיב כי זה קרה יום לפני (עמ' 7, ש' 14). בהמשך כל חקירתו לאחר מכן עמד התובע על טענתו כי התאונה הייתה ב-1.1.2016 וכי מי שנהג הוא מוהנד.
7. התובע נשאל אודות התביעה הראשונה ונסיבות התרחשותה כפי שתוארו בכתב התביעה שם, והוא השיב כי הדברים נכתבו על ידי עורך דינו לאחר הסכמה עם אביה של הנתבעת, וזאת בניסיון לפתור את העניין מבלי להגיע להליך משפטי (עמ' 7, ש' 27-32).
8. הנתבעת בעדותה כלל לא חלקה על קרות התאונה, היא העידה, כאמור, כי נסעה ברברס, וכי הסתכלה וראתה שאין רכבים (עמ' 8, ש' 32). לטענתה, ראתה את נהג הרכב השני כשהוא מדבר בטלפון, היא גם טענה כי מוהנד ניגש אליה לאחר התאונה וביקש לסיים את העניין ללא משטרה (עמ' 9, ש' 1-2).
9. הנתבעת צירפה להגנתה סרטון המציג את התרחשות התאונה, בסרטון רואים כי רכב הנתבעת יוצא מחנייה וכי רכב התובע מגיע במהירות סבירה.
10. הנתבעת העידה כי הסרטון נתקבל ממצלמת האבטחה של בית הקפה הסמוך (עמ' 9, ש' 13). היא אישרה את תוכן הסרטון.
11. הנתבעת ועדיה ניסו לטעון כי הסרטון הינו מיום 15.1.2016, אלא שלא ניתן לקבוע בוודאות כי הסרטון אכן מיום 15.1.2016 שכן על הסרט לא מוצג כל תאריך, ויכול כי הסרטון רק הורד בתאריך זה.
12. אשר למוקדי הנזק היא העידה כי רכבה נפגע בצד שמאל אחורי ואילו רכב התובע נפגע בצד שמאל מקדימה (עמ' 9, ש' 16-19). תיאור הנזק תאם לתמונות שהוצגו בפניי.
13. הנתבעת הציגה תמונות בכתב ההגנה, ולפיהן הנזקים תואמים לתמונות שבחוות דעת השמאי. הנתבעת נשאלה על תמונות אלו והעידה כי צילמה אותם ביום התאונה בטלפון שלה (עמ' 12, ש' 26-29). יצוין כי קודם לכן העידה כי לא צילמה תמונות, אך היא הסבירה כי נהג התובע לא נתן לה לצלם את הרכבים כשהם צמודים (עמ' 12, ש' 18)
14. הנתבעת נשאלה מדוע מסרו פרטים לא נכונים של הביטוח וכיצד הגיעו תעודות ביטוח של מוחמד לידיו של התובע, והיא השיבה בסתמיות כי הרכב על שמה ואין כל שייכות למוחמד או לג'מיל (עמ' 10, ש' 2).
15. לאחר בחינת העדויות וחומר הראיות שבפניי, אני קובע כי אירוע התאונה היה ביום 1.1.2016. שוכנעתי מעדות התובע ועדיו כי התביעה הקודמת הוגשה כאשר פרטי התאונה אינם כפי שארעו בפועל. עיון בסרטון שהציגה הנתבעת מלמד כי אירוע התאונה התרחש כאשר הנתבעת נסעה ברברס לאחור, זאת מבלי לשים לב למתרחש בכביש, ופגעה ברכב התובע אשר הגיע במהירות סבירה.
16. הנתבעת בעדותה טענה בפניי תחילה כי לא ראתה את רכב התובע, אלא רק לאחר שהשלימה כמעט את הרברס ראתה את הנהג כשהוא מדבר בטלפון. בנסיבות אלו, סברתי כי הנתבעת נסעה ברברס כשהיא אינה בודקת בצורה קפדנית כי הכביש פנוי וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. מכאן כי האחריות לקרות התאונה היא על הנתבעת.
17. יחד עם זאת, סברתי כי יש להטיל אשם תורם שאינו מקים עילת תביעה על התובע בשיעור של 20%. נהג התובע יכול היה להאט את רכבו ולשים לב לתנאי הדרך.
18. אשר לגובה הנזק, התובע הציג בפניי חוות דעת שמאי ערוכה כדין. חוות הדעת לא נסתרה, כאשר הנתבעת לא ביקשו לחקור את השמאי ולא הגישו חוות דעת נגדית.
19. התובע לא הציג חשבונית אודות גרירה ועל כן רכיב זה אינו מתקבל שלא הוכח.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 11,200 ₪.
2. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ש"ח.
3. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' אדר א' תשפ"ב, 03 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.