1. עניינה של החלטה זו בשתי בקשות שהוגשו על ידי מי שהוא התובע בהליך דנן: בקשה מיום 3.12.2020 שהוגדרה על-ידי התובע כ"צו עשה זמני" ועניינה חוקיות ישיבת הדירקטוריון של הנתבעת 1 (להלן: "החברה") שהתקיימה ביום 9.11.2020 והישיבות שהתקיימו בעקבותיה (להלן: "הבקשה מיום 3.12.2020"); ובקשה מיום 14.12.2020 במסגרתה עתר התובע כי בית המשפט יורה לחברה להציג חשבונות וכן יורה לה שלא להעסיק נותני שירותים ללא אישור דירקטוריון (להלן: "הבקשה מיום 14.12.2020").

בקצירת האומר יצוין כי עניינו של ההליך דנן בתביעה להסרת קיפוח שהגיש התובע, המחזיק בכ-45% מהמניות בחברה ומכהן בה כדירקטור, כנגד החברה ויתר בעלי המניות בה – הנתבעים 2-4 המחזיקים כל אחד ב-15% ממניות החברה ומכהנים בה כדירקטורים, והנתבעת 5 (להלן: "מאן") המחזיקה ב-10% ממניות החברה.

בתום ישיבת יום 27.7.2020 נקבע כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן אשר ימקד ויבהיר את המחלוקת העיקרית בין הצדדים - סוגיית מנגנון קבלת ההחלטות בחברה.

ביום 2.12.2020 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן.

הבקשה מיום 3.12.2020

2. ביום 9.11.2020 התקיימה ישיבת דירקטוריון טלפונית בחברה בה נכח התובע כדירקטור, הנתבעים 2-3 המכהנים כדירקטורים, עוה"ד ערן מאיר כדירקטור חליף מטעם הנתבע 4, ומשקיף מטעם מאן. עם פתיחת הישיבה הודיעו הנתבעים כי אין מניין חוקי לקיום הישיבה משום שלא נוכח בה דירקטור מטעם מאן.

אין בין הצדדים מחלוקת כי לאחר חצי שעה התנתקו הדירקטורים הנתבעים 2-3 ועו"ד מאיר מהשיחה, ונשאר בה רק התובע. בהמשך אותו היום שלח התובע לנתבעים פרוטוקול של הישיבה שנערכה לשיטתו לאחר פרישתם של המשתתפים האחרים, ושל ההחלטות שהתקבלו על-ידיו בהעדרם (נספח 4 לתשובת הנתבעים 2-4 לבקשה).

3. ביום 16.11.2020 התקיימה ישיבת דירקטוריון, שזומנה על ידי הנתבעים, ואשר הוגדרה על ידיהם כישיבה "נדחית", שהתקיימה מאחר שלשיטתם לא היה מניין חוקי לקיום ישיבת 9.11.2020. בישיבה זו נכחו כל הדירקטורים (למעט התובע), וכן נכח בה המשקיף מטעם מאן. הישיבה התנהלה ביחס לאותם נושאים שהיו על סדר יומה של הישיבה מיום 9.11.2020 והתקבלו בה לכאורה החלטות הנוגעות לענייני החברה וכן החלטה לכנס אסיפת בעלי מניות.

ביום 25.11.2020 התקיימה אסיפה כללית אליה לא הגיע התובע ולכן לא התקיים בה המניין הדרוש בהתאם לתקנון. משכך, ביום 2.12.2020 כונסה אסיפה כללית נדחית.

טענות התובע

4. בבקשה מיום 3.12.2020 עתר התובע כי בית המשפט יצהיר שישיבת הדירקטוריון מיום 9.11.2020 התקיימה בקוורום מלא ועל כן היא חוקית ומחייבת; כי הוא יורה על קיום ההחלטות שהתקבלו במסגרתה; וכן כי הוא יקבע כי כל הישיבות שהתקיימו אחריה – ישיבת הדירקטוריון מיום 16.11.2020 והאספות הכלליות, כמו גם ההחלטות שהתקבלו בהן אינן תקפות. לחילופין, התבקש בית המשפט להורות על קיום הישיבות שבמחלוקת פעם נוספת תוך הבהרה כי הקוורום הנדרש הוא נוכחותם של כל הדירקטורים.

בנוסף, עתר התובע כי בית המשפט יקבע שעל-פי סעיף 14.18 לתקנון החברה, אי-מינוי דירקטור על-ידי מאן מאיין את זכויות הדירקטור מטעמה לרבות את הדרישה לנוכחותו כתנאי לקיומו של קוורום; כי הצבעת הנתבעים 2-4 תחשב כקול אחד; כי מי שמזמן את האסיפה וקובע את סדר יומה, אינו יכול לטעון כנגד חוקיותה; כי עד לקבלת התביעה לא ניתן יהיה לקבל החלטות בלתי הפיכות החשודות בקיפוח המיעוט, וכן כי מניות ההצבעה שבידי התובע שוות לזכויות הנתבעים.

5. לטענת התובע, הנתבעים הם שזימנו וניהלו את הישיבה מיום 9.11.2020 ולכן אינם יכולים לטעון כנגד חוקיותה. לטענתו, די בכך שהנתבעים לא פנו לבית המשפט בבקשה וטענו כי יש לבטל את הישיבה ואת הפרוטוקול ששלח התובע, כדי לקבוע כי מדובר בישיבה תקפה, וכי יש תוקף להחלטות שהתקבלו בה. התובע הוסיף כי טענתו שלו כנגד התייצבותו של הדירקטור החליף מטעם הנתבע 4 היא שהביאה את הנתבעים להעלות את הטענה בדבר היעדר מניין חוקי לקיום הישיבה.

התובע הוסיף כי גם לגופם של דברים, הישיבה התקיימה במניין חוקי ו"פסילת" המניין בשל אי השתתפות נציג מאן שכלל לא מונה, סותרת את סעיף 14.18 לתקנון החברה.

6. לטענת התובע, רק ביום 23.11.2020 התברר לו שביום 16.11.2020 כינסו הנתבעים ישיבת דירקטוריון נדחית ללא נוכחותו ובניגוד לתקנון והוראות הדין, וכי הם הצביעו בה על אותם נושאים שהובאו לדיון במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 9.11.2020. התובע הוסיף כי הנתבעים פעלו באופן מכוון כדי להסתיר את קיומה של הישיבה ממנו, ותוך הצגת מצג לפיו הישיבה נדחתה ליום 25.11.2020.

לטענתו של התובע, הנתבעים כלל לא היו יכולים לקיים ישיבה נדחית משום שישיבה שכזו לא יכולה להתקיים לאחר שהתקיימה ישיבה בנוכחות מלאה. עוד טען התובע כי הנתבעים הם שותפים עסקיים, ולכן יש למנות את כל קולותיהם כקול אחד. משכך, בהתאם לשיטת הנתבעים עצמם, הישיבה בה השתתפו הנתבעים עם עצמם, אינה מהווה ישיבה במניין חוקי. בנוסף נטען כי הדירקטורים מטעם הנתבעים מתאמים ביניהם את ההצבעות בדירקטוריון בניגוד לדין.

לשיטתו של התובע, הנתבעים מנסים לקבל שלא כדין ובמרמה החלטות שאינן הפיכות הנוגעות לפירוק החברה, כדי להקשות עליו במיצוי זכויותיו מולם ובניסיון לחמוק מהדין.

טענות הנתבעים 2-4

7. הנתבעים 2-4 דחו את טענות התובע בבקשה וטענו כי התובע אינו זכאי לסעדים להם עתר. לשיטתם, אף שמינוי דירקטור מטעמה של מאן היה יכול לתרום למצב החברה ולקבלת ההחלטות בה, מאן זכאית שלא למנות דירקטור מטעמה. הנתבעים הפנו בעניין זה לסעיף 14.7 לתקנון. בהתאם לסעיף זה, כך נטען, כל עוד זכאית מאן למינוי דירקטור, לא יתקיים קוורום בישיבת דירקטוריון ללא נוכחות הדירקטור מטעמה. הם התייחסו לסעיף 14.18 אליו הפנה התובע, וטענו כי כל שהוא קובע הוא שאם ממונה תאגיד כדירקטור, יש למנות יחיד מטעמו כדי להפעיל את זכויותיו.

8. לטענת הנתבעים 2-4, בהתאם לתקנון החברה, הדרך לקיים ישיבות דירקטוריון במניין תקין במצב הנוכחי הוא לכנס באופן פורמלי ישיבה, שלא תוכל להתקיים (בהיעדר מניין עקב אי-מינוי דירקטור מטעם מאן). לאחר מכן יש לכנס ישיבה נוספת, נדחית, לפחות שני ימי עסקים לאחר מכן, שבה נוכחות של כל שני דירקטורים תספיק לקוורום.

לטענתם, כך הם פעלו. בהתאם לתקנון, משחלפה חצי שעה מתחילת הישיבה ביום 9.11.2020, הם הודיעו כי בהיעדר דירקטור מטעם מאן לא קיים קוורום. משכך הם זימנו – בהתאם לאמור - ישיבה נדחית, שבה ניתן יהיה לקיים דיון כדין ולא כדי לסכל זכות של התובע. מעבר לכך, נטען כי לא נגרם נזק לתובע, שכן כוחות ההצבעה בישיבה הנדחית היו זהים לאלה שבישיבה הראשונה; הנושאים שעל סדר יומה היו אותם נושאים; וההבדל היחיד היה שהתובע בחר שלא ליטול בה חלק.

9. לטענת הנתבעים 2-4 ההחלטות שהתקבלו, לשיטתו של התובע, בישיבה מיום 9.11.2020, התקבלו בנוכחות התובע בלבד, אשר המשיך לקיים את הישיבה עם עצמו לאחר שיתר המשתתפים עזבו את השיחה. לטענתם, התובע לא היה יכול להתנהל כך ולקבל החלטות על דעת עצמו בישיבה בה לא היה מניין חוקי מלכתחילה, ולאחר שהוא סירב לקיים דיון ענייני קודם לכן. משכך, להחלטות שקיבל התובע אין תוקף. מעבר לכך, הנושאים שלגביהם קיבל התובע החלטות כביכול הם נושאים שלא עמדו על סדר היום של הדירקטוריון, ולכן לא ניתן היה לדון ולהצביע בהם.

10. הנתבעים 2-4 דחו את הטענה כי הם מסרבים ליטול חלק בישיבות הדירקטוריון. הם טענו מנגד כי התובע הוא שפעל באופן מכוון כדי לסכל כל דיון בכל פורום בחברה. הם הוסיפו וטענו כי הישיבות כונסו כדין, וכי התובע ידע אודותיהן וזומן ליטול בהן חלק. ביחס לישיבה מיום 16.11.2020 נטען כי זימון אליה נשלח מיד לאחר סיום הישיבה ביום 9.11.2020; כי התובע ידע אודותיה ואף הגיש בקשה בהליך דנן שעסקה בישיבה זו; כי בית המשפט הורה לנתבעים להשיב לבקשה תוך 7 ימים מבלי שהורה להימנע מקיומה; וכי לכן לא היה בסיס להודעתו של התובע לפיה בהתאם להחלטת בית המשפט אין לקיים את הישיבה.

ביחס לישיבות האסיפה הכללית, שזומנו בעקבות החלטת הדירקטוריון בישיבה מיום 16.11.2020, טענו הנתבעים 2-4 טענו כי התובע קיבל זימונים כדין לאסיפה זו, וכי לאחר שלא התקיים קוורום באסיפה הכללית מיום 25.11.2020, מאחר שהתובע לא נוכח בה - כונסה אסיפה נדחית ליום 2.12.2020.

11. עוד הוסיפו הנתבעים 2-4 כי עוד קודם לישיבה מיום 9.11.2020, ביום 2.11.2020 שלח הנתבע 4 הודעה על מינוי עו"ד מאיר כדירקטור חליף לאותה ישיבה בהתאם לתקנון החברה. לכן לא ניתן לקבל את הטענה שלא היה בידיו כתב מינוי או את הטענה שהיעדר כתב המינוי הוביל את הנתבעים להכריז שאין מניין לקיום הישיבה.

הנתבעים 2-4 דחו את הטענה לפיה הם מנסים לקבל החלטות מהותיות בחטף. בתמיכה לכך הם טענו כי בהתאם לסעיף 15 לתקנון החברה, החלטות מהותיות ביחס לחברה, וביניהן שינוי תקנון ופירוק החברה, מחייבות את הסכמתה הפוזיטיבית של מאן וכפופות להסכמה כזו. לכן ממילא הדירקטוריון אינו יכול לקבל החלטות מעין אלה ללא הצבעה תומכת של דירקטור מטעם מאן. בנוסף, הם דחו את הטענה לפיה קיים ביניהם הסכם הצבעה בדירקטוריון.

12. כמו כן, הנתבעים 2-4 טענו כי הסעדים להם עתר התובע הם סעדים לשינוי דרמטי במארג הזכויות בחברה תוך שינוי קיצוני בתקנון. לכן אין לקבל סעדים אלה במסגרת בקשה לסעדים זמניים. עוד הם טענו כי הבקשה הוגשה תוך הסתרת עובדות מהותיות, הצגת עובדות שאינן נכונות, ללא כל התייחסות למאזן הנוחות ומבלי שצורפה לה התחייבות עצמית.

טענות מאן

13. לטענת מאן, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב בין היתר משום שהיא מהווה למעשה בקשה ממוחזרת שכבר נדחתה על-ידי בית המשפט בהחלטה מיום 26.11.2020. לגופם של דברים טענה מאן כי הבקשה אינה עומדת בתנאים למתן סעדים זמניים. לטענתה, התובע לא הציג כל ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה; מעבר לכך, אף לו היה בסיס לבקשה, התובע לא העלה כל טענה כלפי מאן ולכן ממילא אין בסיס לקבוע קביעות כלשהן ביחס אליה. כמו כן ציינה מאן כי היא אינה מעורבת בניהול השוטף של החברה.

מאן הוסיפה כי הבקשה כלל לא כוללת סעדים זמניים אלא סעדים קבועים, בהם עותר התובע לשינוי המצב הקיים, ואשר חופפים לאלה שתבעו בכתב התביעה המתוקן. לטענתה, הבקשה תוביל לשינוי מנגנון קבלת ההחלטות בחברה באופן שישנה את זכויות הצדדים בצורה דרסטית, ולכן אינה מתאימה להידון כבקשה לסעדים זמניים. עוד נטען כי התובע לא הבהיר איזה נזק יגרם לו אם תידחה בקשתו.

מאן ציינה כי לא ניתן לקבל בקשה למתן סעדים "דחופים" לשיטתו של התובע, הנוגעים לסוגיית מנגנון קבלת ההחלטות בחברה, כאשר התובע עצמו השתהה חודשים ארוכים בהגשת כתב תביעה מתוקן בעניינים אלה ממש.

14. מאן התייחסה גם לטענות התובע לגופן. היא טענה כי יש לדחות את הטענה שהנתבעים הסתירו את הישיבה מיום 16.11.2020, וציינה כי התובע עצמו עתר לבית המשפט באותו היום בבקשה שיורה שלא לקיימה. מאן טענה כי היא לא מינתה דירקטור מטעמה כתוצאה מהתנהלות התובע עצמו; וכי הסעיף הרלוונטי בתקנון העוסק בקוורום של הדירקטוריון הוא סעיף 14.7 ולא סעיף 14.18 כפי שטען התובע.

תגובת התובע לתשובות הנתבעים

15. התובע הגיב לתשובות הנתבעים. הוא טען כי מיום הגשת התובענה ועד מועד התגובה, רוקנה קופתה של החברה כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים. במהלך התקופה, פועלים הנתבעים 2-4, אף שאין להם רוב בדירקטוריון, כביכול בשם החברה ותוך התעלמות מהחוק ומהתקנון.

התובע טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. זאת משום שבהחלטות שהתקבלו, לשיטתו בניגוד לדין ולתקנון, יש כדי להוביל לכך שתוגש כנגדו תביעה על-ידי החברה, ולכך שהחברה תפורק תוך שיימנע ממנו סעד בתביעה נגזרת שהחל בהגשתה, והוא לא יוכל לגבות את חובו ולקבל פיצויים.

16. התובע דחה את פרשנות הנתבעים לתקנון החברה, וטען כי בהתאם לסעיף 14.18 לתקנון אי-מינוי דירקטור על-ידי משקיע מאיין את הזכויות הנובעות מהמינוי, ובכלל זה את הזכות שישיבת דירקטוריון לא תתקיים ללא נוכחות הדירקטור מטעמו של אותו משקיע. לטענתו של התובע, אין לקבל פרשנות לפיה כוונת כותבי התקנון הייתה כי יתכן מצב שבו לא ימונה כלל דירקטור מטעם המשקיע, ובכל זאת לא יתקיים מניין חוקי כאשר בישיבה יהיו נוכחים כל הדירקטורים הקיימים בחברה.

התובע הוסיף וטען כי אף אם יש מקום לקבל את פרשנות הנתבעים לתקנון, יש לראות בהתנהלותם כמניעה מכוונת של מניין המהווה חוסר תום לב, שכתוצאה ממנו יש לדחות את טענותיהם. בנוסף, הוא ביקש לדחות את הטענה לפיה כינוס הישיבה ביום 9.11.2020 היה צעד פורמאלי בלבד, שנועד רק כדי לזמן אסיפה נדחית. לטענתו, אילו באמת היו הנתבעים סבורים כי מדובר בצעד פורמאלי בלבד, הם היו מסתפקים בנציג אחד, אם בכלל, מטעמם, ולא מתייצבים אליה כולם.

עוד נטען כי די בכך שהישיבה מיום 9.11.2020 נפתחה במניין שהוא לשיטתו חוקי, כדי שההחלטות שהתקבלו בה על-ידיו לאחר שכל יתר הנוכחים עזבו את הישיבה יהיו תקפות. התובע חזר והדגיש כי הנתבעים הסתירו ממנו את קיום הישיבה הנדחית כדי לייצר עובדות בשטח. כתמיכה לטענותיו הוא ציין שלא נשלחה הקלטה או תזכורת לישיבה; כי הפרוטוקול שלה נשלח רק לאחר 10 ימים; ומנגד נשלחה הודעה על מועד מחודש לישיבת הדירקטוריון.

17. התובע הוסיף וטען כי המינוי של הדירקטור החליפי מטעם הנתבע 4 לא היה כדין. זאת משום שלטענתו לא ניתן היה להסתפק בהודעת דוא"ל בלבד, אלא לצורך מינוי כזה נדרש כתב מינוי רשמי וחתום. כן הוא טען כי עו"ד מאיר, הדירקטור החליפי, לא הבהיר מה מכשיר אותו לכהן כדירקטור והאם אין מניעה מצדו למלא את התפקיד.

באשר לאסיפת בעלי המניות טען התובע כי גם הוא מעוניין בכינוס האסיפה. אולם הוא דורש כי כינוסה וקביעת סדר יומה יהיו בהתאם לתקנון החברה, בעוד שבאסיפה שכינסו הנתבעים, הם קבעו סדר יום פוגעני כלפיו וכלפי החברה. התובע הדגיש פעם נוספת כי לגישתו – לאור העובדה שהנתבעים הם שותפים עסקיים; כמו גם לאור בחינת דפוסי ההצבעה שלהם - יש לקבוע כי הם מקיימים ביניהם תיאום אסור ביחס להצבעות בדירקטוריון החברה.

התובע הוסיף כי קבלת הסעדים להם עתר לא יביא לשינוי המצב הקיים. דווקא הנתבעים הם המנסים לייצר "מצב קיים", וזאת על-ידי קיום ישיבות לא חוקיות. הוא אף דחה את הטענה כי הבקשה הנוכחית זהה לבקשה קודמת שהגיש.

דיון

18. על הבקשה דנן חלות הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וההסדר שנקבע בהן לגבי סעדים זמניים (לאור תקנה 180 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 שאינה מחריגה את פרק ט"ו העוסק בסעדים זמניים מהכלל לפיו התקנות החדשות חלות על הליכים שנפתחו ביום התחילה (1.1.2021) או לאחריו).

משכך, כדי לבחון את הבקשות לסעדים זמניים ולהכריע בהן, על בית המשפט לבחון שתי שאלות עיקריות: את הסיכויים לכאורה שטענות התובע יתקבלו ואת שאלת מאזן הנוחות. שיקולים אלה פועלים במסגרת של "מקבילית כוחות" כאשר ככל שגובר משקלו של אחד מהם – ניתן להקל בדרישות ביחס לאחר ולהיפך. לכן, ככל שבית-המשפט מתרשם שגבוהים סיכויי התובע לזכות בהליך העיקרי – הוא יקל בדרישות מאזן הנוחות, וככל שהוא מתרשם שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובע, הוא יקל בדרישות לגבי סיכויי התביעה (ר' למשל רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ (12.5.2013); ורע"א 191/14 Green Park International Inc נ' Alleyne Properties Limited (31.3.2014)).

19. בטרם אפנה לבחון עניינים אלו יצוין כי ביום 16.11.2020 הגיש התובע "בקשה דחופה ביותר למתן הוראות" במסגרתה הוא התייחס לישיבת הדירקטוריון מיום 9.11.2020 ולישיבה הנדחית שאמורה הייתה להתקיים באותו יום. ביום 26.11.2020 ניתנה החלטה שדחתה את הבקשה הזו, כאשר הנימוק העיקרי לכך היה שהתובע לא הגיש באותו מועד את כתב התביעה המתוקן. במסגרת ההחלטה מאותו יום לא הייתה התייחסות לטענות הצדדים לגופן. משהגיש התובע את כתב התביעה המתוקן, הגם שבאיחור, ומשמצב הדברים השתנה (שכן הבקשה הקודמת הוגשה עובר לקיומה של ישיבת הדירקטוריון מיום 16.11.2020), אינני סבורה כי יש לדחות את בקשתו הנוכחית על הסף מטעם זה בלבד.

בקשת הנתבעים 2-4 לחקור את התובע

20. לאחר שהוגשו הבקשה והתגובות, התבקשו הצדדים להודיע לבית המשפט האם הם עומדים על קיום דיון בה, או שהם מוותרים על דיון ומסכימים שההחלטה תינתן בהתאם לבקשה ולתגובות. התובע ומאן הסכימו לוותר על דיון בעל-פה, בעוד שהנתבעים 2-4 הודיעו לבית המשפט כי הם מבקשים לחקור את התובע.

אני סבורה כי אין מקום לכך, משום שההחלטה מבוססת על עובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, ועל הניתוח המשפטי שלהן. משכך, חקירה של התובע לא הייתה יכולה לשנות את התוצאה של ההחלטה, שאינה כוללת כל קביעה עובדתית בנושאים השנויים במחלוקת. כך, וכפי שאפרט בהמשך, ההחלטה מבוססת על פרשנות התקנון בהתאם למכלול הוראותיו, כאשר הוראות אלה עצמן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. גם שיקולי מאזן הנוחות נבחנו בהתאם לפרוטוקולים של הישיבות עצמן. בכלל זה לא התייחסתי במסגרת ההחלטה לטענות התובע המייחסות לנתבעים 2-4 עוולות ועבירות חמורות שונות.

עוד יש לציין כי הנתבעים 2-4 ביקשו בבקשתם הן כי בית המשפט יתרשם באופן בלתי אמצעי מהתובע (כאשר לגישתם הדבר כבר התאפשר לבית המשפט); והן כי הוא יתרשם מהמצהיר מטעמם, מר גורדין, מתום לבו ומכנות גרסתו. אולם, כפי שהובהר לעיל, בקשתם של הנתבעים 2-4 הייתה כי בית המשפט יאפשר להם לחקור את התובע. מנגד, משעה שהתובע לא עמד על קיום חקירות נגדיות, ממילא לא היה מר גורדין נחקר על ידיו, וגם מטעם זה לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת הנתבעים 2-4.

עוד יובהר כי עיון בשאלות שלשמן ביקשו הנתבעים 2-4 לחקור את התובע, מעלה כי מדובר בשאלות שהתשובה להן איננה משליכה על ההחלטה בבקשה. מדובר בשאלות ביחס לנושאים שצוינו אמנם בבקשתו של התובע (או בתגובה לתשובה), אולם ההחלטה איננה מתבססת עליהם ואין להם רלוונטיות לצורך ההכרעה בה. אילו היו השאלות נשאלות בחקירה נגדית – היה בית המשפט מסב את תשומת לב הנתבעים לכך. משכך, ומאחר שמדובר בהחלטה שנועדה לקדם את התנהלותה התקינה של החברה והמבוססת על אדנים משפטיים או על עובדות שאינן שנויות במחלוקת, סברתי כי ניתן לקבל את ההחלטה ללא קיום חקירות.

הסיכויים לכאורה

21. הבקשה והתביעה שהגיש התובע מתייחסות לטענותיו לפיהן התנהלות הנתבעים מקפחת אותו. זאת בין היתר בשל הדרתו הנטענת מהחברה, ובפרט תוך ניסיון למנוע ממנו להשפיע כדירקטור בה. לטענת התובע, הנתבעים מקיימים ישיבות דירקטוריון ואספות כלליות שלא בהתאם להוראות הדין והתקנון, ומקבלים בהן החלטות שהן לרעתו ולרעת החברה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בהליך דנן – שביחס אליה התבקשו הסעדים בכתב התביעה המתוקן ובבקשה הנוכחית, נוגעת למנגנון קבלת ההחלטות בחברה. מחלוקת זו מביאה למצב שבו כל אחד מהצדדים מתיימר להפעיל את האורגנים של החברה בהתאם לפרשנותו שלו את הוראות התקנון, ולקבל באופן זה החלטות המחייבות את החברה לשיטתו. מובן כי מצב זה הוא מצב לא רצוי, בו לא ברור מהו מנגנון קבלת ההחלטות בחברה, וכאשר מתקבלות בה החלטות לא קוהרנטיות על ידי כל אחד מהצדדים, ולא ברור אילו מההחלטות תקפות ואילו חסרות תוקף.

22. הבקשה הנוכחית מהווה דוגמא לקושי שצוין לעיל, ולחוסר יכולתו של הדירקטוריון להתכנס ולקבל החלטות. כעולה מהאמור לעיל, לשיטת התובע, ישיבת הדירקטוריון מיום 9.11.2020 התקיימה עם מניין חוקי וההחלטות שהתקבלו בה על-ידיו הן ההחלטות היחידות התקפות. מנגד טענו הנתבעים כי לא היה בישיבת יום 9.11.2020 מניין חוקי, וכי משום כך, ההחלטות שהתקבלו בה על-ידי התובע לבדו הן חסרות תוקף. מנגד לגישתם, יתר הישיבות (הישיבה ה"נדחית" מיום 16.11.2020 והאספות הכלליות בעקבותיה) זומנו בהתאם לתקנון.

בבחינת עילת התביעה והסיכויים לכאורה שיתקבלו טענות התובע, יש לבחון לכן – בשלב זה באופן לכאורי בלבד, מהו המנגנון שבאמצעותו יכולה החברה לקבל החלטות. לצורך כך יש לבחון את סעיפי התקנון הרלוונטיים ביחס לאופן בו יכול הדירקטוריון להתכנס ולקבל החלטות כדין.

פרשנות התקנון

23. תקנון החברה הוא הסכם בין החברה ובין בעלי המניות ובינם לבין עצמם. משכך, יש לפרשו כפי שמפרשים חוזה רגיל (ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדיש תוכנה בע"מ (המימד הרביעי תוכנה בע"מ), נב(5) 673 (1998)).

סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

לאחרונה במסגרת דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020) חזר ונדרש בית המשפט העליון לשאלת היחס בין לשון ההסכם לנסיבות העולה מסעיף 25 לחוק החוזים. באותו פסק-דין הובהר כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים הנלמד מלשון החוזה ונסיבותיו החיצוניות – המהווים יחדיו את התכלית הסובייקטיבית, תוך שהודגש מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות. במקרים שבהם לא ניתן לאתר את אומד דעת הצדדים תוך התחקות אחר התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר.

24. כדי לפרש את תקנון החברה (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן), יש להידרש לכן ללשון הסעיפים שבמחלוקת. רק אם לא יהיה די בהם, יהיה מקום להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה באמצעות בחינתו כמכלול; ולבסוף, אם לא ניתן יהיה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית - יהיה מקום לפנות לתכלית האובייקטיבית.

25. אין בין הצדדים מחלוקת כי בהתאם לתקנון החברה רשאי כל אחד מבעלי הדין – התובע והנתבעים 2-5 – למנות דירקטור אחד מטעמם. זאת בהתאם לסעיף 14.3 לתקנון החברה הקובע כדלקמן:

"The composition of the Board shall be as follows:

1. Each of the Founders and the Investors, for as long as they remain a Major Shareholder, shall have the right to appoint one (1) member of the Board"

המונח "Major Shareholder" מוגדר בתקנון כבעל מניות המחזיק לפחות 5% ממניות החברה.

בהתאם לכך, זכאית הייתה מאן למנות דירקטור מטעמה. אין גם מחלוקת כי מר Johnny Hugh שכיהן כדירקטור מטעמה של מאן, סיים את כהונתו בדצמבר 2019. מאז לא מינתה מאן כל נציג אחר לכהונת דירקטור מטעמה.

26. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הנפקות של העובדה שמאן בחרה לא לעשות שימוש בזכותה למינוי דירקטור מטעמה; ובאופן יותר ספציפי, לשאלה האם ישיבת דירקטוריון שמתקיימת ללא נוכחות דירקטור מטעם אחד מבעלי המניות שבחר לא למנות דירקטור מטעמו, היא ישיבה שמתקיימת במניין חוקי אם לאו. התובע טען כזכור כי התשובה על כך היא בחיוב, והוא ביסס את עמדתו על סעיף 14.18 לתקנון. מנגד, עמדת הנתבעים נסמכת על סעיף 14.7 לתקנון, שגישתם הוא הסעיף הרלוונטי.

27. נבחן אם כן את לשונם של הסעיפים האמורים. סעיף 14.7 קובע כדלקמן:

"14.7. The quorum required to commence a meeting of the Board shall consist of at least (1) Director appointed by the Investor (So long as the Investor is entitled to appoint a Director to the Board) and at least one (1) Director appointed by the Founders (so long as the Founders hold, in the aggregate, fifty percent (50%) of more of the Company's issued and outstanding share capital)."

התקנון עצמו מגדיר מפורשות את הנתבעת 5 כ-"Investor" ואת התובע והנתבעים 2-4 כ-"Founders".

יצוין כי סעיף 14.7 מוסיף וקובע, ונראה כי אין בין הצדדים מחלוקת בנושא זה, כי אם לאחר 30 דקות מתחילת ישיבת הדירקטוריון אין מניין חוקי לקיומה, הדירקטורים הנוכחים בישיבה יכולים לדחות את קיומה למועד אחר שיהיה לאחר שני ימי עסקים. אם ניתנה הודעה כדין לכל הדירקטורים בדבר הישיבה הנדחית, די בנוכחות שני דירקטורים בה כדי שיהיה מניין חוקי לקיומה של ישיבה, שמטרתה קבלת החלטות בכל עניין שהיה על סדר יומה של הישיבה המקורית.

28. סעיף 14.18 עליו הסתמך התובע קובע כדלקמן:

"14.18. The appointing corporation shall not be entitled to the rights or authorities of a Director at a time which the corporation has not validly appointed a Corporate Representative."

נראה כי את סעיף 14.18 יש לקרוא על רקע סעיף 14.12 הקובע כי תאגיד יכול לשמש כדירקטור בחברה; וסעיף 14.16 הקובע כי על תאגיד המכהן כדירקטור, למנות יחיד מטעמו על מנת להפעיל את זכויותיו ולשאת בחובותיו, לצד התאגיד הממנה ("Corporate Representative"; ר' גם סע' 235 ו-236(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999). סעיף 14.18 ממשיך וקובע כי לתאגיד שמונה כדירקטור לא יהיו הזכויות והסמכויות המוקנות לדירקטור אם הוא לא מינה יחיד כנציג מטעמו. נראה אם כן לכאורה כי סעיף זה איננו הסעיף הרלוונטי שצריך לחול כאשר בעל מניות כלל לא מינה דירקטור.

הזכות לכך שישיבת דירקטוריון תוכל להתקיים ב"מניין חוקי" רק בנוכחות דירקטור מטעמה של מאן, אינה זכות המוקנית לדירקטור מטעמה של מאן אלא – אם בכלל- למאן עצמה. לכן, השאלה הרלוונטית לענייננו אינה האם הדירקטור רשאי או לא להפעיל את הזכויות והסמכויות המוקנות לו – שהיא השאלה בה עוסק לכאורה סעיף 14.18, אלא האם למאן עומדת הזכות שישיבות דירקטוריון יתקיימו (לפחות בזימון הראשון שלהן) ללא נוכחות דירקטור מטעמה, כאשר היא בוחרת שלא למנות דירקטור כזה.

29. העולה מהאמור הוא ניתן כי לקבוע לכאורה שעניינו של סעיף 14.7 הוא בקביעת המניין החוקי של ישיבות הדירקטוריון; בעוד שסעיף 14.8 נוגע לאופן הפעלת הסמכויות של הדירקטור מטעם מאן, כאשר כדי להפעיל את סמכויותיו – על מאן למנות יחיד מטעמה שיעשה שימוש בזכויות ובכוחות המוקנים לדירקטור. מכאן שהסעיף הרלוונטי שאותו יש לפרש לצורך הכרעה בטענות הצדדים בבקשה דנן, הוא סעיף 14.7 לתקנון.

סעיף 14.7 שצוטט לעיל קובע כאמור כי המניין החוקי הנדרש להתחלת ישיבת הדירקטוריון יכלול לפחות דירקטור אחד שמונה על-ידי מאן, וזאת - כל עוד מאן רשאית למנות דירקטור לדירקטוריון. הסעיף יוצא מנקודת הנחה שמאן מינתה דירקטור ("Director appointed") והמשפט עליו נסמכים הנתבעים קובע כי זכות זו תעמוד למאן "So long as the Investor is entitled to appoint a Director to the Board".

נראה כי לשון סעיף 14.7 יכולה לשאת את הפרשנות הנטענת על ידי הנתבעים, שלפיה כל עוד מאן זכאית למינוי דירקטור (entitled to appoint), לא יתקיים מניין חוקי ללא נוכחות דירקטור מטעמה. אולם, לשון הסעיף יכולה לשאת גם פרשנות נוספת התואמת לעמדתו של התובע, שלפיה אם רק מאן מינתה בפועל דירקטור, בהתאם לזכותה, לא יתקיים מניין חוקי בלעדיו.

30. מאחר שהלשון יכולה לשאת את שתי הפרשנויות, על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע כלל הוראות החוזה ובאמצעות נסיבותיו החיצוניות (ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ (8.2.2018) (להלן: "עניין פז")). לצורך כך יש להתייחס לכל הוראות החוזה ולבחון אותו כמכלול, בין היתר תוך התייחסות למהות החוזה ולהגיונו הפנימי (ר' ע"א 8763/15 זיו נ' גספא הנדסה בע"מ (4.1.2017); ע"א 10159/16 מועצה איזורית יואב נ' עירית קרית-גת, עמ' 11 (20.6.2019); אהרון ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה 450-452 (2001)). כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי על רקע כלל הוראות התקנון וההיגיון הפנימי שלו, דווקא הפרשנות המוצעת על ידי התובע היא לכאורה סבירה יותר.

31. לטענת הנתבעים, פרשנותם עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים והתכלית הסובייקטיבית של התקנון. לטענתם, מאחר שמאן השקיעה בחברה מיליוני דולרים, הוסכם בין בעלי המניות כי שום פורום של החברה לא יכונס ללא נציג מטעמה לישיבה הראשונה. אכן, נראה כי הצדדים ביקשו ליצור מצב שבו ישיבות דירקטוריון מתקיימות רק בנוכחות נציג מטעם המשקיעה – מאן, ומטעם כל אחד מהמייסדים. במקביל, ביקשו בעלי המניות לקבוע גם מנגנון שיאפשר לכנס אסיפה גם בנוכחות של חלק מהדירקטורים, באופן שלא ישתק את החברה. לשם כך נקבע המנגנון של אסיפה נדחית, שלצורך כינוסה – די בנוכחות של שני דירקטורים. אולם השאלה כיצד על החברה להתנהל מקום בו מאן לא ממנה דירקטור מטעמה – נותרת בעינה.

32. כזכור, בהתאם לתקנון, זכותה של מאן למנות דירקטור עומדת למאן כל עוד היא מחזיקה למעלה מ-5% ממניות החברה. על פני הדברים, נראה שעל רקע זה נוסף - בתוך סוגריים - החלק בסעיף 14.7 עליו ביקשו הנתבעים להסתמך (So long as the Investor is entitled to appoint a Director to the Board). היינו, הסעיף ביקש להבהיר כי הדרישה לנוכחות של דירקטור מטעמה של מאן כתנאי לקיומו של קוורום, היא דרישה שחלה רק כל עוד מאן לא ירדה בהחזקותיה, מתחת ל-5% ממניות החברה (ואיבדה לכן את זכותה למנות דירקטור). על פני הדברים לא נראה כי הסעיף נועד כדי למנוע מהחברה לקיים ישיבות במניין חוקי כאשר מאן עצמה בחרה שלא למנות דירקטור מטעמה, אף שזכותה לעשות כן עומדת בעינה.

33. אני סבורה כי גם התכלית האובייקטיבית, המושפעת כאמור בין היתר משיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר, תומכת במסקנה זו. פרשנות של הנתבעים מביאה לכך שלא יהיה בישיבות הדירקטוריון המתכנסות לראשונה לעולם מניין חוקי - כל עוד מאן לא תמנה דירקטור מטעמה. אכן, החברה יכולה לערוך תמיד ישיבות נדחות (בהן לא נדרשת נוכחות של הדירקטור מטעמה של מאן), אולם, התנהלות כזו היא מכבידה, מסורבלת ומלאכותית – שכן היא מביאה לכך שהדירקטוריון נדרש להתכנס "לראשונה" רק כדי לפזר את הישיבה לאחר חצי שעה ולקיים אותה שוב באותו הרכב בדיוק, ובאותם נושאים בדיוק באסיפה נדחית.

34. יצוין כי גם הנתבעים 2-4 מכירים בכך כי פרשנותם את התקנון מובילה למהלך פורמלי בלבד, שכן הרכב הישיבה הנדחית יכול להיות זהה להרכב הישיבה הראשונה, אלא שבפעם השנייה, יוכל הרכב זה להיחשב כמניין חוקי. יתרה מכך, אין בהעדפת איזו מהפרשנויות כדי לגרום נזק לצד השני, שכן שתיהן מובילות לאותה תוצאה: בשני המקרים יוכלו כל הדירקטורים הקיימים להיות הדירקטורים שיהיו נוכחים בישיבה, והם יוכלו לקבל את ההחלטות שעל סדר יומו של הדירקטוריון (בין אם באסיפה הראשונה ובין אם בנדחית). משכך, יש להעדיף את הפרשנות הפרקטית והיעילה יותר.

35. סיכומה של נקודה זו – הגם שסיכויי התביעה בסוגיית אופן קבלת ההחלטות החברה אינה נוטה באופן מובהק לטובת מי מהצדדים, בשלב זה אני סבורה כי ישנה עדיפות מסוימת לפרשנות המוצעת על ידי התובע, לפיה מתקיים מניין חוקי בנוכחות כל הדירקטורים שמונו בפועל, וכל עוד מאן לא מינתה דירקטור מטעמה, העדרו של דירקטור כזה איננו שולל את קיומו של מניין חוקי. מובן כי במסגרת הדיון בתביעה לגופה, ניתן יהיה לשוב ולבחון נושא זה.

לאור המסקנה אליה הגעתי אין גם צורך להידרש לטענות התובע ביחס לזימון לישיבה הנדחית והזימונים לאספות הכלליות בעקבותיה.

מאזן הנוחות

36. התובע עתר בבקשתו לקבלת מספר סעדים שונים. יש לבחון לכן ביחס לכל אחד מהם בנפרד את שיקולי מאזן הנוחות.

סעדים 1-3 להם עתר התובע נוגעים לחוקיות ישיבת הדירקטוריון מיום 9.11.2020 והישיבות שהתקיימו אחריה, ולהחלטות שהתקבלו במסגרתן. התובע עתר כי בית המשפט יורה כי רק הישיבה מיום 9.11.2020 הייתה חוקית, וכי לכן רק ההחלטות שהתקבלו בה הן ההחלטות התקפות.

כאמור, שני הצדדים התיימרו לקבל החלטות בשמה של החברה, כאשר בשני המקרים מדובר בהחלטות שיש להן השלכה על עתידה של החברה. כך, אם תידחה עמדת התובע, פירוש הדבר כי בחברה התקבלו החלטות בקשר עם עתידה ולגבי הגשת תביעה כנגד התובע (ר' פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 16.11.2020 המצורף כנספח 8 לתשובת הנתבעים 2-4 לבקשה זו; ופרוטוקול אספת בעלי המניות מיום 2.12.2020 המצורפת כנספח 15 לתשובת הנתבעים 2-4 לבקשה זו). מנגד, אם תתקבל הבקשה, פירוש הדבר שיינתן תוקף להחלטות שקבל התובע בעצמו, החלטות שאף הן נוגעות לעתידה של החברה, ובכלל זה החלטה לפיה התובע ימונה לייצג את החברה בכל תביעה או דרישת חוב המסכנת אותה ואת נכסיה (ר' נספח 4 לתשובת הנתבעים 2-4 לבקשה זו).

מכאן שמאזן הנוחות איננו נוטה בבירור לזכות מי מהצדדים, שכן כל אחד מהם מבקש לאכוף החלטות משמעותיות שעשויות להשליך על עתידה של החברה.

37. כפי שציינתי לעיל, עניינה של התובענה היא במחלוקת עקרונית ומהותית בין הצדדים באשר למנגנון קבלת ההחלטות החברה. הבקשה דנן היא אך "מופע" אחד של המחלוקת בין הצדדים, ומהווה דוגמא לבעייתיות הנובעת מכך שכל אחד מהם סבור שפרשנותו את התקנון היא הפרשנות הנכונה. השאלה איזו מבין ישיבות הדירקטוריון התקיימה כדין – הישיבה מיום 9.11.2020 או הישיבה מיום 16.11.2020 – נוגעת לליבה של המחלוקת בין הצדדים. עד להחלטה זו דגל כל אחד מהם בעמדתו ופעל בהתאם לה, בלא שניתנה הכרעה שיפוטית ביחס לכך.

38. משכך, וכדי שהצדדים יוכלו מעתה ואילך לפעול בהתאם למה שנקבע לכאורה בהחלטה זו לעיל, ומאחר שההחלטה מאפשרת כאמור לצדדים להמשיך לנהל את החברה בלא להיקלע למבוי סתום – אני סבורה כי הסעד המתאים הוא זה שהתבקש על ידי התובע כסעד חלופי, היינו – להורות על קיום חוזר של הישיבות שבו ורק בו ניתן יהיה לקבל החלטות מחייבות.

משכך, אני מורה כי עד לקבלת פסק דין סופי בתובענה, ניתן יהיה לקיים ישיבות במניין חוקי אם יתייצבו אליהן כל הדירקטורים הנוכחיים בחברה, והעדרו של דירקטור מטעמה של מאן לא ישלול קיומו של מניין חוקי. סעד זה הוא מתאים יותר במקבילית הכוחות שבין סיכויי התביעה – הנוטים במידת מה לטובת התובע אך לא באופן מובהק; לבין שיקולי מאזן הנוחות – אשר אינו נוטה במובהק כלפי אף אחד מהצדדים.

39. באשר לסעדים 5-9 –התובע ביקש בהם כי בית המשפט יקבע למעשה את אופן קבלת ההחלטות בחברה, כאשר הסעדים 5-8 הם גם הסעדים הסופיים שהתבקשו על-ידיו. ברי כי אין מקומם של סעדים אלה במסגרת בקשה לסעדים זמניים ויהיה מקום לדון ולהכריע בהם בהליך העיקרי (ר' למשל: רע"א 8235/08 אנג'ל נ' שלמה א. אנג'ל בע"מ (16.4.2009)).

40. אחזור ואדגיש כי ההחלטה הנוכחית ביחס לאופן קיום ישיבות דירקטוריון עד להכרעה בתביעה לגופה, היא החלטה לכאורית בלבד, שנועדה לאפשר לחברה לנהל את ענייניה עד למתן פסק דין בתביעה. היא איננה פוגעת באופן משמעותי במי מהצדדים, והתוצאה שלה היא רק מניעה של הצורך בקיום ישיבה ראשונה בה לא יהיה לעולם קוורום, וישיבה נדחית לאחר מכן. יחד עם זאת, במסגרת הדיון בתביעה לגופה, יוכלו הצדדים כמובן לשטוח את טענותיהם ולנסות לשכנע בהן את בית המשפט.

41. לכן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני נעתרת לבקשה מיום 3.2.2020 באופן חלקי וקובעת כי: אין תוקף להחלטות שהתקבלו בישיבה מיום 9.11.2020 ואין גם תוקף להחלטות שהתקבלו בישיבה מיום 16.11.2020.

ככל שהדירקטוריון יתכנס ויקיים ישיבות נוספות עד להחלטה אחרת (וזאת בין היתר בנושאים שהיו על סדר יומן של הישיבה מיום 9.11.2020), יהיה מניין חוקי בנוכחות מלאה של כל הדירקטורים הקיימים.

הבקשה מיום 14.12.2020

42. הבקשה מיום 14.12.2020 מתייחסת גם היא לטענות התובע ביחס לקיפוחו בחברה ולכך שהנתבעים מנהלים לשיטתו את החברה לבדם ומרוקנים את קופתה. התובע טען כי הנתבעים התקשרו עם ספקים ובעלי מקצוע במסגרת ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת מבלי שהתקבל אישור בדירקטוריון על שכירת שירותים אלה או תשלום בעדם.

התובע ביקש שבית המשפט יורה לחברה או לעו"ד יאיר דוד, המייצג את החברה במסגרת הליך המתנהל בין הצדדים בבית הדין לעבודה (סע"ש 43418-02-19, להלן: "ההליך בבית הדין לעבודה"), להציג את הסכמי שכר הטרחה והחשבוניות; לאסור על החברה להעסיק נותני שירותים ללא אישור דירקטוריון מפורש וחתום; ולהראות מקור תקציבי לפעילות או להתחייבות הרלוונטית.

טענות הנתבעים 2-4

43. לטענת הנתבעים 2-4, עו"ד דוד הציג לתובע ייפוי כוח מיום 20.2.2019, אותו צירף התובע. הם הוסיפו כי בישיבת דירקטוריון שהתקיימה ביום 2.8.2018, התפטר התובע מתפקידו כמנכ"ל החברה. לכן ביטל הדירקטוריון את זכויות החתימה שלו וקבע כי הנתבע 2 יהיה מוסמך לחתום בשמה. לטענתם, עו"ד דוד מונה על-ידי החברה, באמצעות יפוי כוח עליו חתם הנתבע 2, כדי לייצג אותה בהליכים שיזם התובע נגדה (במסגרת ס"ע 19622-08-18, להלן: "ההליך משנת 2018"). הם הוסיפו כי התובע הכיר במינויו של עו"ד דוד וראה בו כמייצג של החברה.

לטענת הנתבעים 2-4, עם פתיחתו של ההליך בבית הדין לעבודה, המשיך עו"ד דוד לייצג את החברה וניתן לצורך כך יפוי כוח נוסף עליו חתם הנתבע 2. הם טענו כי הדירקטוריון לא קיבל החלטה ספציפית בעניין ייצוג החברה על-ידי עו"ד דוד, משום שלמעשה מדובר באותו סכסוך ובהמשכו של ההליך משנת 2018. עוד טענו הנתבעים 2-4 כי גם התובע החזיק בעמדה זו. כתמיכה לכך הם ציינו כי כאשר נפתח על-ידי התובע ההליך, הוא ציין בעצמו את עו"ד דוד כמייצג של החברה. התובע לא העלה כל טענה ביחס לכך עד שהגיע המועד להגשת כתב הגנה מתוקן על-ידי החברה.

מכל מקום, טענו הנתבעים 2-4, דירקטוריון החברה החליט בישיבת דירקטוריון מיום 16.11.2020 כי עו"ד דוד ימשיך לייצג את החברה בהליכים המשפטיים.

44. הנתבעים 2-4 הוסיפו וטענו כי התובע מצוי בניגוד עניינים בכל הנוגע לקבלת החלטות ביחס להליכים אותם הוא מנהל כנגד החברה וכנגד יתר הנתבעים. לשיטתם, תכליתה של הבקשה דנן היא להקשות על החברה להיות מיוצגת ע"י עו"ד דוד. הם הוסיפו כי לאור המחלוקות בין הצדדים המונעות מהדירקטוריון להתכנס ולקבל החלטות, אין אפשרות ריאלית לשכור את שירותיו של משרד אחר. עוד צוין כי בישיבת הדירקטוריון מיום 9.11.2020, אשר התובע עתר כי ההחלטות שהתקבלו בה על-ידיו יוכרו כתקפות בבקשה מיום 3.11.2020, הוא החליט שהוא יהיה זה שייצג את החברה בכל תביעה.

לטענת הנתבעים 2-4, לחברה ייגרם נזק כבד אם עו"ד דוד, הבקיא בכל פרטי הסכסוך, לא יוכל להמשיך לייצגה.

45. באשר לבקשת התובע למתן חשבונות, הנתבעים ציינו שבמסגרת החלטות מיום 3.7.2019 ו-25.9.2019 נקבע כי התובע יוכל לפנות ישירות לרואי החשבון ולהנהלת החברה כדי לקבל מסמכים, וכי אלה יאפשרו לו לעיין במסמכים המבוקשים על-ידיו ולקבלם. לטענתם, התובע לא נהג כך.

טענות מאן

46. מאן טענה כי הסעדים המבוקשים על-ידי התובע בבקשה מיום 14.12.2020 כבר התבקשו על-ידיו במסגרת בקשה לסעדים זמניים שהגיש ביום 6.5.2020 ובקשתו זו נדחתה בהחלטה מיום 27.5.2020. לטענת מאן, די בכך שהמדובר באותם סעדים ובכך שהתובע לא ציין זאת כדי לדחות את הבקשה על הסף.

מאן הוסיפה וציינה כי התובע יודע למעלה משנתיים שהחברה מיוצגת על-ידי עו"ד דוד, ולכן אין מדובר בנסיבות חדשות או בבקשה "דחופה".

עוד טענה מאן שהבקשה אינה עומדת בתנאי הדין. לטענתה, התובע הגיש את הבקשה בחוסר תום-לב ובהעדר ניקיון כפיים; הוא לא צירף התחייבות עצמית; לא העמיד תשתית משפטית ועובדתית; לא התייחס לשאלת מאזן הנוחות ולא הבהיר איזה נזק עשוי להיגרם לו מאי-קבלת הסעדים בשלב הנוכחי; והסעדים המבוקשים ישנו את המצב הקיים.

תגובת התובע

47. התובע ביקש לדחות הטענה כי הנתבע 2 הוסמך לחתום בשם החברה. לטענתו, הנתבע 2 הוסמך רק כדי לזמן את התובע לשימוע לעניין התפטרותו מתפקיד המנכ"ל. זכויות החתימה שניתנו לו - ניתנו בקשר עם משיכת כספים מחשבון הבנק. הייצוג של עו"ד דוד עוסק בפיטורים מלאים של התובע ולא רק מתפקידו כמנכ"ל.

התובע הוסיף וטען כי כתב המינוי וייפוי הכוח שהציג עו"ד דוד אינם תקפים, משום שהם אינם עומדים בכללי הדין. בעניין זה הוא טען שייפוי כוח בשם חברה חייב להיות באישור נוטריוני המגובה על ידי דירקטוריון החברה; וכי כאשר החתימות על המסמך הן בשם חברה, יש להשתמש בטופס 9 לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977.

לטענת התובע העסקת עו"ד דוד או כל עו"ד אחר לא נידונה ולא אושרה בדירקטוריון החברה, גם לא ביחס להליך משנת 2018. לטענתו גם התשלום של עו"ד דוד לא הובא לאישור החברה, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 25.9.2019.

48. התובע ביקש לדחות את הטענה לפיה הנתבעים לא היו במצב של ניגוד אינטרסים כאשר הם מינו את עו"ד דוד לייצג את החברה בהליך משנת 2018. הוא דחה גם את הטענה לפיה הוא הסכים בעבר לייצוג של עו"ד דוד, וטען כי ממילא אין בטענה זו כדי להכשיר את הייצוג כיום. כמו כן הוא העלה טענות כנגד עניינו של עו"ד דוד והסיבות בגינן, לשיטתו, הוא נשכר על-ידי החברה ללא בדיקה. בנוסף, הוא טען כי מאחר שהחברה לא הגיבה לבקשה, יש לקבל את הבקשה כנגדה. עוד העלה התובע בתגובתו גם טענות ביחס לפיטוריו מהחברה.

דיון

49. בהתייחס לבקשה זו, הסכימו כל הצדדים לוותר על קיום דיון בעל פה, וגם ההחלטה בה ניתנת לכן בהתאם לחומר שבתיק בית המשפט. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

50. באשר לבקשה להורות לחברה להציג את הסכמי שכר-הטרחה והחשבוניות – מדובר בבקשה שאינה מתאימה להידון כבקשה לסעדים זמניים כי אם במסגרת בקשה לגילוי מסמכים. מכל מקום, מתשובות הנתבעים עולה כי הם אינם מתנגדים לכך שהתובע יקבל לידיו את הסכמי שכר הטרחה והחשבוניות שהתבקשו על-ידיו. זאת, בהתאם להחלטות קודמות שניתנו בהליך דנן, שלפיהן על רואי-החשבון של החברה להעמיד לרשות התובע כל מסמך שהוא יעתור לעיין בו, והחברה תעמיד לרשותו את כל המסמכים שיתר הדירקטורים חשופים אליהם (ר' החלטה מיום 25.9.2019).

51. אינני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה כי בית המשפט יאסור על החברה להעסיק נותני שירותים ללא אישור דירקטוריון מפורש וחתום ויחייב אותה להראות מקור תקציבי לפעילות או ההתחייבות הרלוונטית. ההתקשרות של החברה עם נותני שירותים כפופה להוראות הדין והתקנון, ובכלל זה להוראות הפרק החמישי לחוק החברות העוסק בהתקשרויות שלנושא משרה יש בהן עניין אישי.

על נושאי המשרה בחברה לפעול כדין וכפי שציינתי גם במסגרת ההחלטה מיום 27.5.2020, אם הנתבעים יתחייבו בשם החברה בהתחייבויות שבדיעבד יסתבר שניתנו שלא כדין – בין אם בהיעדר סמכות, תוך הפרת חובת הזהירות, במצב של חדלות פירעון או משום שהן קיפחו את התובע – יהיה מקום לבחון זאת בהמשך, ולקבוע בהתאם את התוצאות של פעולות כאלה. אין מקום לעשות זאת במסגרת הבקשה הנוכחית.

52. באשר למינוי עו"ד דוד כמייצג את החברה בהליכים המתנהלים מול התובע בבית הדין לעבודה – הצדדים העלו טענות ביחס לחוקיות המינוי של עו"ד דוד. יחד עם זאת, התובע לא ביקש סעד הנוגע למינוי ספציפי זה, והוא אף לא עתר כי בית המשפט יורה לחברה על הפסקת ההתקשרות עם עו"ד דוד.

היות שהצדדים התייחסו בהרחבה לסוגיה זו, יובהר למען הסר ספק כי אינני סבורה שיש מקום להורות על הפסקת ההתקשרות עם עו"ד דוד במסגרת הבקשה דנן. ראשית, התובע השתהה בהגשת הבקשה – שיהוי משמעותי שדי בו כדי להצדיק את דחייתה. התובע יודע על ייצוג החברה בבית הדין לעבודה על ידי עורך-דין דוד למעלה משנתיים, ולמרות זאת הוא לא פעל ולא הגיש בקשה כלשהי ביחס לכך עד היום.

יתרה מכך, מאזן הנוחות נוטה בהקשר זה לזכות הנתבעים, ולמעשה לזכות החברה. הפסקת ייצוגו של עו"ד דוד בשלב זה, עלולה להזיק לחברה, בעוד שלא הובהר איזה נזק ייגרם לתובע מהמשך הייצוג. כך, התובע לא הוכיח, גם לא באופן לכאורי, כי עו"ד דוד נגוע בניגוד עניינים, ובאשר להוצאות עבור ההתקשרות עיתו – הרי כפי שהובהר, אם טענות התובע בעניין זה יתקבלו בהליך העיקרי, יהיה מקום להתייחס גם לעניין זה במסגרת פסק הדין.

מעבר לכך, יש לזכור כי תכליתו של סעד זמני היא לשרת את הסעד העיקרי ולהבטיח את ביצועו היעיל של פסק דין (ר' רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industrial Inc (28.11.2007)). עניינו של ההליך דנן הוא כאמור בטענות התובע לקיפוחו. התובע לא הוכיח כי יש בייצוג של עו"ד דוד כדי לקפח את זכויותיו באופן שלא יהיה בר תיקון במסגרת פסק-הדין.

53. לאור כל האמור, הבקשה מיום 14.12.2020 נדחית.

מאחר שהבקשה מיום 3.12.2020 התקבלה באופן חלקי ואילו הבקשה מיום 14.12.2020 נדחתה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשפ"א, 12 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.