צמד בקשות נוספות של המבקש, המייצג את עצמו, האחת (בקשה 112) בעניין קביעת חוקיות הצבעה מסוימת בדירקטוריון, האחרת (בקשה 113) בעניין "פסילת כתבי בית דין ללא תצהיר והיעדרות מדיונים". ההחלטות באות בהמשך לקד"מ שהתקיים היום, ובו לובנו (בין יתר הסוגיות הרבות שהעמיד המבקש על הפרק) גם בקשות אלה.

בקשה 112 – קביעת חוקיות הצבעה בדירקטוריון

1. ברקע הדברים, בתמצית ממש: הליך, שהועבר לטיפולי זה מקרוב, ועניינו בתביעה (שתוקנה בינתיים) להסרת קיפוח שהגיש המבקש, המחזיק בכ-45% מהמניות במשיבה 1 (להלן: החברה) ומכהן בה כדירקטור, כנגד החברה ויתר בעלי המניות בה: המשיבים 4-2, המחזיקים כל אחד ב-15% ממניות החברה ומכהנים בה כדירקטורים, והמשיבה 5 (להלן: "מאן") המחזיקה ב-10% ממניות החברה. בתביעה מתואר כי המבקש פיתח מוצר המשמש תחליף לסוכר ומוגן כיום בפטנט, הוא העביר את זכויותיו במוצר לחברה; הוא שימש כמנכ"ל החברה; המשיבים 4-2 היו מעין שותפיו שאמורים היו לקדם את פיתוח המוצר ושיווקו ולהם גם לו 45% מן המניות; ומאן נכנסה כמשקיע בחברה. שווייה של החברה, כך לידיעת המבקש, הרקיע כדי 65 מיליון דולר נכון לשנת 2018. ברם באותה שנה נתגלע קרע חריף בין הצדדים, אשר הוביל למה שהמבקש רואה כהדרתו מן החברה, ולהגשת התביעה הנוכחית, כך גם תביעה בבית הדין לעבודה. לטענת המבקש המשיבים פגעו קשות בחברה, בפטנט ובערכה, אף שאין לו פרטים לגביה; לטענת המשיבים החברה הפכה נטולת ערך והפטנט שלה הופר ואינו בר הגנה, כאשר את האשמה להתדרדרות החברה הם תולים במבקש והתנהלותו.

2. התביעה, שנדונה בתחילה לפני כב' השופטת רות רונן, הייתה כר פורה למספר רב וחריג של בקשות (ומספרן הסידורי של צמד הבקשות כאן יעיד), רבות מהן של המבקש, כך גם להחלטות מפורטות (ראו לדוגמה אלו מיום 27.5.2020 ו-12.1.2021). המבקש לעתים היה מיוצג, לעתים לא, ולעת הזו המבקש – שהוא בעל השכלה משפטית – אינו מיוצג. מבחינת השלב הדיוני שבו אנו מצויים הרי שאנו קרבים לסיומה (יש לקוות) של דרך גילוי המסמכים, המבקש כבר הגיש את תצהירו (בדרך שאינה סדורה), והמשיבים אמורים להגיש תצהיריהם שלהם, כפי שנקבע בקד"מ שהתקיים היום, ואשר בסופו נותרו שתי בקשות פתוחות אשר המבקש עמד על הכרעה בהן.

3. הבקשה הנוכחית באה כהמשך לבקשה קודמת, ודומה מאד (בקשה 111, מיום 31.1.2012). עניינה: "בקשה דחופה לקבוע חוקיות הצבעה בדירקטוריון (בעניין הפרת הפטנט שלי בארה"ב ומכאן הדחיפות)", כותרתה. קבע בית המשפט: הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, ולכן לא ניתן לקבלה אף ללא קבלת תגובת הצד שכנגד. חלף יום, והמבקש הגיש את בקשתו הנוכחית, שכותרתה: "בקשה דחופה (מלווה בתצהיר) לקבוע חוקיות הצבעה בדירקטוריון (בעניין הפרת הפטנט שלי בארה"ב ומכאן הדחיפות)". היא מחזיקה כעמוד ורבע. תמציתה: כי המבקש זימן ישיבת דירקטוריון, והציע כי "יושב לקופת החברה כסף שהוצא ללא אישור דירקטוריון ונשתמש בכסף זה למימון תחילת הצעדים המשפטיים לבירור זכויותינו המשפטיות". המשיבים סירבו להשתתף בהצבעה בישיבה שארגן המבקש, טענו ללא חוות דעת משפטית כי המבקש והמשיבים 3-2 אינם רשאים להשתתף בהצבעה, ואילו המשיב 4 רשאי לעשות כן, והלה הצביע נגד השתתפות החברה בהוצאותיו של המבקש. בית המשפט התבקש אפוא "לקבוע כי קביעה משפטית המנחה או מונעת את פעולת הדירקטוריון לא תתקבל חד צדדית על ידי צד לעניין ללא חוות דעת משפטית או החלטת בית משפט", כי "ההצבעה בעניין מימון הטיפול בפטנט חוקית ומחייבת את החברה ומוסדותיה", וכי המשיב 4 מנוע מלהצביע בעניין הנוגע לשותפיו. בשולי הבקשה צירף המבקש מסמך שכותרתו "תצהיר", ומעיון בגופו עולה כי רשם: "מכיוון שאיני מיוצג תצהיר זה מוגש על ידי דרך אתר ההזדהות הממשלתית ומזהה אותי באופן חד חד ערכי)".

4. השיבו המשיבים 4-2: עוד בקשת סרק, חלק ממסע ייסורים בן 3 שנים שהמבקש מעביר את המשיבים, כך טענתם. הבקשה, בניגוד לנטען בה באופן מטעה, אינה נתמכת בתצהיר. היא אף אינה עומדת בדרישות הדין בנוגע לסעדים זמניים, והרי זו מהות הבקשה. אין כל דחיפות בבקשה, נושא הפרת הפטנט ידוע לחברה מזה שנים, הסעדים המבוקשים הם סעדים סופיים, ולגופה אין בה דבר: המבקש והמשיב 2 קיבלו הודעה מן המשרד המטפל בנושא רישוי הפטנט של החברה בארה"ב כי זה עומד לפקוע, וכיוון שהחברה נטולת כספים בשל מלחמת החורמה שהכריז עליה המבקש, שילם המשיב 2 מכיסו בעבור חידוש הפטנט. ישיבת הדירקטוריון שזימן המבקש נסבה על מספר עניינים הקשורים בפטנט, המבקש החל לצעוק על יתר הנוכחים, והכריז כי הוא היחיד הרשאי להצביע וכי הוחלט שעל המשיבים להחזיר לחברה כספים. השיבה המשיבה 5: לא ברור מדוע שורבבה לבקשה, שאינה עומדת באמות המידה של בקשות לסעד זמני, והוגשה שלא כדין.

5. ולדיון, לאחר שהצדדים השלימו טענות בקצרה ביחס לבקשות 112 ו-113 בדיון הקד"מ היום, והמבקש ביאר את עמידתו על בקשותיו, כפי זכותו: דין הבקשה להדחות. אנמק בקיצור נמרץ.

6. המדובר בבקשה שחרף כותרתה, וחרף צירוף מה שנחזה כתצהיר, אינה נתמכת בתצהיר. לאחר שבית המשפט (כב' השופטת רונן) סילק את בקשתו הקודמת של המבקש על הסף (בקשה 111), שב הוא והגיש את בקשתו, הנחזית כאילו היא נתמכת בתצהיר, אך בפועל לא זה המצב. הזדהותו במערכת ההזדהות הממשלתית אין בה דבר וחצי דבר עם תצהיר. העובדה שמדובר במערכת המאפשרת חיבור מקוון ואישי למערכת נט המשפט (ובלשונו של המבקש: "מזהה אותי באופן חד חד ערכי") משמעותה היחידה שהמבקש הוא שהגיש את בקשתו ולא אחר, אך אין משמעות הדבר שהמסמך שהגיש וכותרתו "תצהיר" הוא תצהיר, כזה שבגדרו הוזהר כדין טרם חתימתו. קרי, לפנינו בקשה בכתב, הנסבה על עובדות שאינן עולות מאליהן מכתבי הטענות שבתיק, ואשר ככזו מחייבת תצהיר (תקנה 50(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018)), אך תצהיר (זולת 'דמוי תצהיר') אין. די בכך להביא לדחיית הבקשה.

7. אם בכך לא היה די, הרי שדין הבקשה להדחות כיוון שהוגשה בלא כל מסגרת דיונית מוכרת. הקשרה הפורמלי הוא של בקשה לסעד זמני, כהוראת פרק ט"ו לתקנות: עתירה לסעד דחוף, שבית המשפט מתבקש לתתו עוד טרם שהוכרע ההליך העיקרי, ואשר אמור לשרת את ההליך העיקרי. ברם בצדק טענו המשיבים כי לא כך הוגשה הבקשה. ממילא אין המבקש מתיימר לנסות אפילו ולבסס את קיומן של אמות המידה הנוהגות של בקשה לסעד זמני, ובפרט קיום ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת התביעה, או נושא מאזן הנוחות.

8. רק הרבה למעלה מן הצורך יצוין: אפילו היינו מנסים לחלץ מן הבקשה הלאקונית עניין הקשור בדיני הסעדים הזמניים, לא היה באמור לבסס צו, כבר במישור מאזן הנוחות, שלו זכות הבכורה, ואשר בהיעדר עמידה ברף המינימלי שלו אין הצדקה למתן צו זמני. מבלי למצות, הרי שאין כל יומרה לבאר כיצד הסעד הזמני משרת את ההליך העיקרי. לכך נוסיף שככל שהמדובר בענייני כספים ותשלומים, המדובר בנזק הניתן לפיצוי כספי (לא בגדרי התביעה הנוכחית אמנם, נראה), וככזה אינו מצדיק מעורבות בהולה של בית המשפט. עוד יוער כי הבסיס המשפטי לבקשה ולצווים הלא שגרתיים שבית המשפט התבקש לתתם לא הובהר.

9. בקשה זו נדחית אפוא.

בקשה 113 – "בקשה לעניין פסילת כתבי בית דין ללא תצהיר והיעדרות מדיונים"

10. בקשה זו היא מעין תגובת נגד של המבקש להחלטה בית המשפט מיום 31.1.2022, שלפיה אם בקשתו שלו סולקה על הסף באין תצהיר, אזי נזכר המבקש לטעון כי גם כתבי הטענות שהגישו המשיבים 1, 3, 4 ו-5, ורוב כתבי הטענות של המשיב 2, לא נתמכו בתצהיר. כן הלין כי לא הוצגו מסמכי ייפוי כוח כדין. ועוד הלין על כי המשיבים לא התייצבו לדיון, בלא שעתרו לרשות להיעדר מן הדיונים. מכאן שיש למחוק את כל כתבי הטענות שהוגשו ללא תצהיר, מציע המבקש, המשיבים יחויבו להתייצב לדיונים, ויימסרו לעיון המבקש ייפוי כוח. אגב בקשתו מלין המבקש על "הבדל בקביעת הוצאות", כאשר בגין בקשה מסוימת שהגיש ונדחתה חויב בהוצאות, ובקשה אחרת של המשיבה 5 לא הובילה לחיובה בהוצאות. כן מלין המבקש, בלא סעד בצד טרונייתו, על כי "פעולות ושקרים בוטים" של המשיבים "נותרו ללא סנקציה".

11. השיבו המשיבים 4-2: בקשה שיסודה בזעפו של המבקש על מחיקת בקשתו הקודמת, המצטרפת לעשרות בקשות סרק קודמות שהגיש. לגוף הדברים, אין חובה שבדין לצרף תצהיר לכתבי טענות בתביעה אזרחית, ייפויי הכוח (שאין חובה להציגם למבקש דווקא) ממילא מצויים במערכת "נט המשפט", וחובת התייצבות אלא אם בית המשפט הורה – אין. מאן השיבה אף היא, וטענותיה דומות באופיין לאלו של המשיבים 4-2.

12. לאחר העיון: דין הבקשה להדחות. נניח לשאלת ה"תצהיר" שאינו תצהיר שהוגש גם בתמיכה לבקשה זו; ניתן להסתמך על החומר שבתיק. ברי כי הבקשה לא באה לעולם, שנים לאחר תחילת ההליכים, כיוון שדעת המבקש לא נחה מהחלטת בית המשפט ביחס לבקשה קודמת, בעניין סילוק בקשתו מחוסרת התצהיר.

אשר לתמיכת כתבי טענות בתצהיר: פרט לשיהוי, ודאי זה הכרוך במחיקה של כתבי טענות שאינם רלבנטיים עוד, הרי שלגוף הדברים אין לבקשה בסיס: בקשה בכתב שבה עובדות שאינן עולות מאליהן מן המסמכים שבתיק מצריכה תצהיר לשם אימות העובדות שביסודה, כאמור (תקנה 50(1) לתקנות); כתבי הגנה מפני תביעה אזרחית לעומת זאת אינם מצריכים ככלל תצהיר. אם לאלו כיוון שהמבקש (שלא פירט), לא ברור מה פסול במסמכים שהגישו מי מן המשיבים.

אשר לייפויי כח: גם בהתעלם מכך שהמבקש לא התיימר לבסס משפטית את בקשתו להצגתם, ודאי שנים לאחר שהחל ההליך, הרי שהמבקש לא הבהיר כיאות מה החסירו המשיבים ממערכת נט המשפט, שהמסמכים בה לפניו.

אשר להתייצבות לדיונים: השאלה האם להורות על התייצבות בעלי דין או נציג של תאגיד היא עניין לבית המשפט לענות בו, בהתאם לשיקולים הנוהגים ובראשם השיקול של ניהול יעיל והוגן של ההליך (ראו: רע"א 4187/06‏ מועצה אזורית עמק הירדן נ' מג'יד (13.9.2006)). אם לא הורה בית המשפט לבעלי הדין להתייצב (והמשיב 2 אגב התייצב גם לדיונים קודמים, אף בלא שחויב לעשות כן; המשיבים 4-3 לעומתו הם תושבי חוץ), אין למבקש יסוד לטרונייתו בדבר אי התייצבותם, באילו מן הישיבות הרבות שכבר התקיימו בתיק, או לדרישתו לחייבם מראש בהתייצבות.

אשר לטרוניית המבקש בעניין הוצאות, או היעדר "סנקציה" בגין פעולות שונות של המשיבים: בקשה לאקונית, שעיקרה טרוניה ולא דבר מה אופרטיבי.

13. הבקשה על כל ראשיה נדחית אפוא.

סוף דבר

14. תוצאת האמור היא כי בקשות 112 ו-113 נדחות.

15. משנדחו הבקשות: יש לפנות לשאלת ההוצאות, הכל בהתאם לאמות המידה שבתקנה 53 ו-153-151 לתקנות. בעניין זה נקודת המוצא היא של פסיקת הוצאות הוגנות וסבירות, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות. עוניו של המבקש, שעליה שב והלין (והדבר אף נלמד מכך שזכה בשלבים שונים לייצוג הסיוע המשפטי), והחשיבות הרבה המוקנית לזכות הגישה לערכאות ושמירה על השוויון בין בעלי הדין (ראו: תקנה 151 לתקנות) ודאי יכולה להוביל לסטייה מן הכלל האמור, וכך ייעשה אף כאן. ועם זאת, רק במידת מה. המבקש זכה להתחשבות רבה של בית המשפט (ובכל הכבוד הראוי, שכן ההחלטות לא ניתנו בידי: התחשבות ראויה ומוצדקת), והדבר השתקף בפסיקת הוצאות על הצד הנמוך ממש כנגד המבקש גם עת נדחו בקשות שנקבע כי לא היה להן מקום; אף כי אורך רוח שיפוטי זה לא מנע מן המבקש להתגולל בבקשה 113 על בית המשפט והחלטותיו. ניתן גם להבין כי המבקש, שבחר שלא ליטול ייצוג (ולא ברור מדוע, שכן בשלבים שונים יוצג, לרבות הודעת ייצוג בידי הסיוע המשפטי), אינו בקיא בכל רזי הדין, ואין להקשות עם מי שנפתולי המשפט אינם נהירים לו. ועם זאת, לא ניתן גם להעלים עין מריבוי בקשות, המוגשות חדשות לבקרים וללא עיגון, תוך הטרחה ניכרת של הצד שכנגד ושל בית המשפט. התנהלות המבקש, ניכר, עומדת בסתירה מוחלטת לעקרונות היסוד הגלומים בתקנות, והצורך בניהול הליך משפטי ראוי ויעיל, תוך איזון בין האינטרס של בעלי הדין וזה של הציבור, הנזקק לנגישות למערכת בתי המשפט. כך הבקשות כאן, שרק בגינן יחויב כאן כמובן, כך תדגמנה עוד צמד בקשות (115 ו-116) שהגיש המבקש ערב הדיון ממש, שלא לצורך, כך ידגים המספר התלת-ספרתי של בקשות שהגענו אליו בהליך זה, שלא לצורך. אין להסכין עם מצב שבו המבקש מגיש שוב ושוב בקשות כהבנתו ובעיתוי הנוח לו, בלא צורך ובלא עיגון משפטי, ואינו נושא בהוצאות. יוער אגב שגם הוצאות – על הצד הנמוך – שבהן חויב אין הוא נושא בהן, כך לפחות טענת מאן באחת מתשובותיה (ואיני נדרש להכריע בה); ואם יתחוור כי כך המבקש נוהג וממשיך לנהוג, אגב הגשת בקשות נוספות אם לא יהיה בהן צורך וצידוק, אפשר ששילוב הדברים יימצא לבסוף ככזה העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, על העיצומים המגוונים האפשריים הכרוכים בכך (והשוו: רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' עו"ד אורן (13.5.2021)).

16. נוכח כל האמור, ומבלי שיהיה בכך כדי לחייב את המבקש גם זו הפעם במלוא ההוצאות הריאליות של המשיבים, אף שנדרשו לתשובות לשתי בקשות, להתקין עצמם לדיון ולהשחית זמנם בדין עצמו גם בעניינים אלה: המבקש יישא בשכ"ט עורכי דינם של המשיבים 4-2 יחד בסכום כולל של 5,000 ₪, ובשכ"ט עורכי דינה של המשיבה 5 בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשפ"ב, 21 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.