1. תביעה כספית, על סך 56,606 ₪ שהוגשה נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, בעילה של רשלנות מקצועית. לטענת התובע, התרשל הנתבע עת ייצג אותו בתיק הוצאה לפועל שמספרו 08-08352-05-3 שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל עכו (להלן: "תיק ההוצל"פ") לגביית שיקים מחוללים שמסר בידיו והתרשלותו גרמה לו הפסד כספי.

לטענת התובע, התרשל הנתבע בכך שלא הגיש תביעת חוב נגד החייב בתיק פש"ר 45/08 שהתנהל בבית המשפט המחוזי נצרת (להלן: "תיק הפש"ר"), לאחר שהתברר כי תיק ההוצל"פ נגד החייב נסגר עקב מתן צו הפטר לחייב בתיק הפש"ר.

1. בהחלטתי שניתנה, במהלך הדיון שהתקיים ביום 14.11.19, לאחר שהצדדים לא הגישו תצהירי עדות ראשית בניגוד להחלטה מיום 15.7.19, קבעתי כי לא אתיר הגשת כל תצהיר מסמך או ראייה מכל סוג שהוא אשר לא צורפו לכתבי הטענות והתיק נקבע לשמיעת ראיות ביום 18.2.20.
2. בתום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 18.2.20, ביקש ב"כ התובע לאפשר לו לצרף לסיכומיו מסמכים מתיק הפש"ר, על מנת להוכיח מה היה שיעור הדיבידנד ששולם במסגרת תיק הפש"ר. בהחלטתי מאותו דיון, התרתי לתובע להגיש בקשה בה יבהיר מדוע על בית המשפט לאפשר לו להגיש בשלב מאוחר זה מסמכים מתיק הפש"ר.
3. ביום 16.3.20 נתתי, לבקשת התובע, צו המופנה לנאמן בתיק הפש"ר, עוה"ד עמיד מחול, לאפשר לב"כ התובע לעיין בהסדר החוב שאושר ע"י בית המשפט בתיק הפש"ר.
4. בבקשה זו, אותה הגיש התובע ביום 16.9.20 נטען כי המסמכים שמבוקש לצרפם לא היו ברשותו או חזקתו של המבקש בעת הגשת התביעה ו/או מתן צו לגילוי מסמכים וכי רק לאחר ישיבת בית המשפט מיום 18.2.20, בעקבות צו שניתן ע"י בית משפט זה, לבקשתו, המופנה אל הנאמן בתיק הפש"ר, התקבלו המסמכים במשרד בא כוחו. מוסיף המבקש, כי המסמכים אמורים להיות בחזקתו של המשיב שייצג את המבקש בתיק ההוצל"פ שניהל כנגד החייב בתיק הפש"ר. עוד טוען המבקש, כי תביעתו הינה בגין רשלנותו של המשיב, שלא מילא חובתו כב"כ הזוכה בתיק ההוצל"פ, להגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר שהיתה מובילה לכך שהמבקש היה מקבל דיבידנד כפי ששאר הנושים קיבלו בפועל בתיק הפש"ר, ובמסמכים שמבוקש לצרף יש כדי לשפוך אור על שיעור הנזק שנגרם למבקש בפועל המתקרב לשיעור של 20% מסך כל החוב בתיק ההוצל"פ. על כן, צירוף המסמכים נחוץ ביותר לצורך הכרעה בתביעה.
5. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה לא עונה על החלטת בית המשפט מיום 18.2.20 הואיל ואינה נתמכת בפסיקה, וצורפו לה המסמכים מתיק הפש"ר בניגוד לדין. עסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר כאשר התקנות מנסות להביא את בעלי הדין להכין כדבעי את התובענה לפני תחילת הדיון באמצעות חיובם בהגשת כתבי טענות בצירוף תצהירים וגילוי מסמכים, וכפי שמורה תקנה 214 מוטלת חובה דיונית על בעלי הדין להגיש ראיותיהם בחבילה אחת והכלל האוסר הגשת ראיות לאחר שלב ההוכחות נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא ייפגע ניהולו התקין של המשפט. מוסיף הנתבע, כי אילו המבקש היה שוקד בסבירות ראויה על הגשת התביעה כדבעי, היה יכול להגיש את המסמכים של תיק הפש"ר בנקל, והטענה כי מעולם לא היו בחזקתו אין בה כדי להתיר לו צירוף מסמכים בשלב כל כך מאוחר שכן בעת הגשת כתב התביעה, ידע על קיומו של הליך פשיטת הרגל וכי ניתן צו הפטר, ולכן היה עליו לצרף את המסמכים הרלבנטיים יחד עם הגשת התביעה. התקנות מורות בפירוש כי כל מסמך שאינו נמצא ברשותו של בעל דין עליו להצהיר כי זה לא בידו, אך התובע בחר ביודעין שלא להצהיר כל דבר. עוד טוען הנתבע, כי הטענה של התובע לפיה רק בעקבות הישיבה האחרונה ובעקבות מאמצים רבים שנעשו על ידי בא כוחו, ניתן היה לאתר ולקבל את המסמכים היא מופרכת שכן דברים אלה לא מסתדרים עם האמור בפרוטוקול מיום 18.2.20 לפיהן ציין בית המשפט כי לדעת ב"כ התובע אין צורך בצירוף מסמכים מתיק הפש"ר בכדי להוכיח את הנזק, קרי מדובר באסטרטגיה דיונית שנקט ב"כ התובע ביודעין, בה הוא וויתר על הגשת מסמכים נוספים ולכן לא היה על בית המשפט להעלות מיוזמתו את האפשרות להגשת בקשה להתיר צירוף מסמכים.
6. בתשובה לתגובה, הוסיף וטען התובע כי המקרה שלפנינו הוא מקרה חריג בו יש להתיר הגשת מסמכים לאחר תום המועד הקבוע בתקנות ואף אחרי הגשת סיכומים. אמנם ב"כ המבקש ידע על הליך הפש"ר אך מי שאמור לקבל את המסמכים הוא המשיב דווקא שייצג את המבקש בזמן הרלבנטי בתיק ההוצל"פ. עוד טוען המבקש, כי הצורך בקבלת המסמכים עלה תוך כדי הדיון בבית המשפט, על מנת לכמת את הנזק שנגרם בפועל ולעניין זה יש לפנות לדברי המשיב עצמו בישיבה, כאשר נימק את דחיית הצעת בית המשפט, בנימוק שאם היתה בידי המבקש החלטת המחוזי בקשר להפטר, ניתן היה להתקדם. מוסיף המבקש, כי המשיב בהתנגדותו מנסה למנוע מבית המשפט להגיע לחקר האמת ומאחר שמדובר במסמכי בית הדין שאמורים להיות בשליטתו של המשיב כמייצג של המבקש בתיק ההוצל"פ, לא צריכה להיות התנגדות מטעמו להגשתם.

דיון והכרעה

1. הכלל הוא כי על בעל דין להגיש את מלוא ראיותיו "בחבילה אחת" ורק במקרים בהם מצביע בעל דין על טעמים סבירים והוגנים, יסטה בית המשפט מכלל זה (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (להלן: "עניין רוזין").
2. שיקולי בית המשפט לעניין הגשת ראיות נוספות פורטו בהרחבה ע"י בית המשפט העליון ברע"א 795/07 ברן רביב טל טלקום בע"מ ואח' נ' אינטרמיל בע"מ ואח' (01/04/2007), כדלקמן:

"..הכלל הבסיסי, בהינתן הגשת תצהירים מדורגת, נותר בעינו– תובע תחילה ונתבע אחריו; על התובע להגיש ראיותיו בשלב הראשון ולהציב גירסה ראשית מלאה לתביעתו (רע"א 3312/04 ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי (לא פורסם)(השופט גרוניס)). כפי שציין השופט – כתארו אז – ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (לא פורסם) "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'. רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א 507/64 ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337 ,339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא 'פשוטה'; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 ,665)"

ראו גם דברים שנכתבו ברע"א 2070/18 צפר נ' מדר (26.3.2018):

"קיימות שלוש עדשות מרכזיות שדרכן נבחנת השאלה האם מדובר בנסיבות המצדיקות להתיר את הבאת הראיה בכל זאת. אחת, שיקולי צדק וחקר האמת. כאן המבחן הוא מידת הרלוונטיות של הראיה להליך ויכולתה לחרוץ את תוצאתו. ככל שחשיבות הראיה רבה יותר, כך תגבר הנטייה לאפשר חריגה מסדרי הדין לשם הבאתה (ראו למשל רע"א 6894/17 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (28.9.2017)). שניה, השלב שבו מצוי ההליך, השפעת קבלת הראיה על מהלכו וגודל הנזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מהגשת הראיה. ככלל, ניתן להקל יותר ביחס להבאת ראיה חדשה כאשר ההליך מצוי בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5147/16 עיריית באר שבע נ' שבע בכ"ל בע"מ (26.10.2016)). שלישית, מידת מחדלו של בעל הדין וההצדקה להגשת הראיה באיחור. כך, למשל, תהיה נטיה רבה יותר לאפשר הגשת ראיה שבעל דין לא היה יכול להשיג או לדעת עליה בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 28 (5.12.2017)). בתמונה זו משתלבים שיקולים נוספים שנמנו בפסיקה, כגון אופייה של הראיה ותום ליבו של המבקש (שם)". (ההדגשות הוספו- ע.ו.).

נטל השכנוע מוטל על המבקש לסטות מסדרי הדין (ראו: עניין "רוזין").

1. לבקשה צורפו המסמכים שהתובע מבקש להגיש והם: הודעה מטעם הנאמן לפיה החייב הציע סך של 210,000 ₪ לסילוק חובותיו ל-3 נושים, פרוטוקול והחלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 14.6.10 המאשר את הצעת ההסדר וכן הודעת הנאמן מיום 9.12.10 לפיה שילם החייב את סכום ההסדר שחולק בן הנושים. לטענת התובע מעיון במסמכים אלה עולה כי שיעור הנזק בפועל שנגרם לו הינו כ-20% מסך החוב בתיק ההוצאה לפועל בהסתמך על חישוב שערך ולפיו שילם החייב אותו שיעור מסך כל תביעות החוב שהוגשו.

טענת הנתבע לפיה החישוב האריתמטי שערך התובע אינו נכון ולכן יש לפסול את האמור בתצהיר המבקש בעניין זה, אינה מהווה טעם לדחיית הבקשה, ומקומה בסיכומי הצדדים.

1. לא תיתכן מחלוקת בדבר מידת הרלבנטיות של המסמכים, שכן הם נחוצים לצורך בירור העובדות, והגעה לחקר האמת.

המסמכים נדרשים למבקש, התובע, לשם הוכחת הנזק, ככל שיעלה בידו להוכיח את אחריותו של המשיב כלפיו על פי עילת הרשלנות, ויתכן כי אם לא יוגשו מסמכים אלה, לא יעלה בידיו להוכיח את הנזק, גם אם תוכח התרשלותו של המשיב.

ברור, אם כן, כי למשיב אינטרס ברור שלא להסכים להגשת המסמכים, שכן קבלתם תפגע ביתרון דיוני משמעותי שיש לו כרגע, יתרון הנובע מטעות של ב"כ המבקש בניהול ההליך.

על בית המשפט לאזן, אם כן, בין האינטרסים הברורים של כל אחד מבעלי הדין, על רקע השאיפה להגיע לחקר האמת.

לטעמי, על בית המשפט לשאוף להגיע לחקר האמת, ובהתנגשות בין ערך זה לבין שמירה על יתרון דיוני שרכש בעל דין, בשל טעות של יריבו, יש להעדיף את עקרון החתירה לחקר האמת, ואל לו לבית המשפט "לעצום עיניו" מראיות שיש בידי בעל דין להניח בפניו – בפרט כאשר קיומם של המסמכים היה ברור וידוע לשני בעלי הדין לאורך כל ההליך, חשיבותם נדונה עוד בקדם המשפט, ועצם קיומם אינו מפתיע את הנתבע.

1. נפסק כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אף אם נסתיים שלב שמיעת הראיות, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, במקרים בהם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל, פ"ד נה(4) 577, 579).
2. על כן, לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה ששיקולי הצדק והרצון להגיע לחקר האמת מחייבים קבלת הבקשה, למרות השלב המאוחר בו נמצא ההליך.

יפים לעניין זה גם דבריו של בית המשפט בבש"א (באר-שבע) 4944/07, פ’ ש’ נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, תק-מח 2007(2), 3551:

"מטרתם של ההליכים המתנהלים בבית המשפט היא עשיית משפט צדק. על שום כך, גם אם שגה בעל דין במהלך המשפט, ואפילו מדובר בשגיאה קשה, לא יחסום בימ"ש את בעל הדין בבואו לתקן את מחדלו, כל עוד לא ייגרם לבעל הדין, עוול כתוצאה מן התיקון, עוול שאינו ניתן לתיקון בפיצוי כספי"

1. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומתירה את הגשת המסמכים מתיק הפש"ר, שצורפו לבקשה, כראיות מטעם התובע.

המזכירות תסרוק את המסמכים לתיקיית מוצגים ותסמנם ת/2.

לאור הגשת המסמכים בשלב מאוחר זה, ניתנת לנתבע האפשרות להגיש ראיות נוספות מטעמו, או לחקור שוב את התובע. אם מבקש הנתבע לעשות כן יודיע, לא יאוחר מיום 30.11.20.

1. ככל שלא תוגש בקשה מטעם הנתבע, יוגשו סיכומים כדלקמן:

סיכומי התובע יוגשו עד 30.12.20.

סיכומי הנתבע יוגשו עד 30.1.21.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.