1. תביעה כספית, על סך 56,606 ₪ שהוגשה נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, בעילה של רשלנות מקצועית. לטענת התובע, התרשל הנתבע עת ייצג אותו בתיק הוצאה לפועל שמספרו 08-08352-05-3 אותו פתח בלשכת ההוצאה לפועל בעכו לגביית שיקים מחוללים שמסר לידיו (להלן: "תיק ההוצל"פ").

לטענת התובע, הנתבע התרשל בכך שלא פעל בשקידה הראויה לגביית החוב בתיק ההוצל"פ בטרם ניתן צו הכינוס בתיק הפש"ר, משך שלוש שנים, ובהמשך התרשל בכך שלא יידע את התובע שבעניינו של החייב נפתח תיק פשיטת רגל (פש"ר (נצ') 45/08), ולא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר. לטענת התובע, כל השנים התחמק הנתבע ממתן תשובות ענייניות בדבר התקדמות הליכי הגבייה, והסתיר ממנו את העובדה שתיק ההוצל"פ נסגר בשל הליכי הפש"ר. עובדה זו נודעה לתובע רק בעקבות תשובתו של הנתבע לפניית ב"כ התובע, ביום 25.12.18.

1. לטענת התובע, בשנת 2005 פנה אל הנתבע ומסר לו 15 שיקים מחוללים לצורך גבייתם מהחייב, בג'אלי איהאב כרים (להלן: "החייב") בסכום כולל של 35,590 ₪, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. לצורך כך חתם באותו מעמד על יפוי כוח לטובת הנתבע. התובע לא חתם על הסכם שכר טרחה. הנתבע פתח תיק ההוצל"פ, ובהמשך עדכן את התובע כי אינו מצליח לגבות את השיקים מאחר והחייב נמצא בהליך איחוד תיקים. לאחר מכן, משך תקופה ארוכה, התחמק הנתבע ממתן תשובות ענייניות באשר לתוצאת הטיפול בתיק ההוצל"פ. לטענת התובע, רק לאחר שפנה אל בא-כוחו הנוכחי, על מנת לברר מה עלה בגורל החוב תיק ההוצל"פ, נדהם לגלות ביום 25.12.18 כי על אף שתיק ההוצל"פ נסגר עוד ביום 12.5.14 עקב מתן הפטר לחייב בתיק הפש"ר, המשיך הנתבע להוליכו שולל ולהעלים ממנו עובדה זו. לטענת התובע, התרשל הנתבע בכך שידע או שהיה עליו לדעת, כמי שמייצג אותו בתיק ההוצל"פ, שעל התובע להגיש תביעת חוב נגד החייב בתיק הפש"ר, ומשלא יידע אותו בכך, ולא הגיש תביעת חוב בשמו, גרם לו נזק השווה לגובה החוב בתיק ההוצל"פ שהגיע לסך של 108,982 ₪ נכון למועד סגירת התיק, ביום 12.5.14. לצורכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סך של 56,606 ₪ שהוא לטענתו, סכום הקרן של השיקים, משוערך ליום הגשת התביעה. לחילופין, טוען התובע, כי יש לפסוק לו פיצוי בשווי הדיבידנד ששולם לנושים במסגרת בתיק הפש"ר העומד על 10% (לפי מוצג ת/2), דהיינו סך של 10,800 ₪ שהוא הסכום שהיה מקבל לו היה מגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר.
2. לטענת הנתבע, הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ נגד החייב עוכבו, מאחר שלחייב היה איחוד תיקים. לטענתו, לאחר שהתובע חתם על יפוי כוח לטובתו ביום 28.4.05 ולאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, נעלם התובע ופניות חוזרות ונשנות אליו להגיע למשרד הנתבע ולשלם את ההוצאות בתיק, לרבות אגרת פתיחת התיק, לא נענו. למעשה, התובע ניתק כל קשר עם הנתבע ומעולם לא שאל אודות התיק ולא ביקש פרטים כלשהם אודותיו. הפנייה הראשונה אליו, היתה רק מטעם ב"כ התובע, ביום 17.12.18, היינו כעבור 14 שנה.

עוד טוען הנתבע, כי לא היתה כל סיבה שהתובע לא יקבל מידע אודות תיק ההוצל"פ ככל לקוח אחר במשרדו, אילולא זנח את תביעתו. לטענתו, לא התרשל, שכן ייצוג התובע בהליך פשיטת רגל מחייב פעולה אקטיבית מצד התובע, כולל חתימה על ייפוי כוח לטובת הנתבע, הסדרת עניין שכר הטרחה, וחתימה על מסמכים, אך התובע נעלם ולא שיתף עמו פעולה, חרף פניותיו, כך שלא ניתן היה כלל להגיש תביעת חוב מטעמו. עם זאת, הנתבע מכחיש כי ידע על צו הכינוס, ומוסיף כי ככל שישנה ידיעה אודות הליך פשיטת הרגל, הרי היא גם בידיעת התובע, והוא היה אמור לפעול בהתאם, ככל שחפץ להגיש תביעת חוב. לכל הפחות היה עליו ליצור קשר עם עורך דינו.

1. בסיכומיו, הוסיף וטען הנתבע כי גם אם היתה מוגשת תביעת חוב, היה התובע זכאי לקבל דיבידנד בסך של 9.5% מהסכום שהוקצה לקבוצה, ובעת מתן צו הכינוס עמד סכום החוב בתיק ההוצל"פ על 55,000 ₪, על כן, לאחר ניכוי 10% בגין שכר הטרחה שנפסק לו בהוצאה לפועל, סכום הנזק שנגרם לו הוא לכל היותר 4,702 ₪, עם זאת ברור כי הגשת תביעת חוב היתה כרוכה בתשלום שכר טרחה עו"ד לכל הפחות, על פי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין, על סך של 5,380 ₪ ועוד 7.5% מהסכום שנגבה, קרי אילו הוגשה תביעת חוב, היה אמור התובע לשלם לנתבע סכום העולה על הסכום שהיה נפסק לו. הנתבע מעלה גם טענת התיישנות, משום שמיום מתן צו הכינוס בשנת 2008 ועד להגשת התביעה חלפו יותר משבע שנים.

דיון והכרעה

1. אין חולק כי ביום 28.4.05 חתם התובע על יפוי כוח לטובת הנתבע לצורך הגשת שיקים שנמשכו על ידי החייב, בסך של 35,590 ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, והנתבע פתח תיק הוצאה לפועל.

במועד מסוים, שלא הוכח, הגיש החייב בקשה לאיחוד תיקים והתיק צורף לאיחוד. אין חולק כי מאז פתיחת התיק ועד לסגירתו, ע"י רשם ההוצאה לפועל ביום 15.5.14 לאור הסדר הנושים בתיק הפש"ר, נגבה סכום כולל של 874 ₪ אשר לא הועבר לידי התובע, אלא נשאר בידי הנתבע, לטענתו על חשבון הוצאות ושכר טרחה.

התיישנות

1. הנתבע העלה טענת התיישנות, בהזדמנות הראשונה, וחזר עליה בסיכומיו.

לטענת התובע, העובדות המקימות את עילת התביעה, נודעו לו רק בשלהי שנת 2018, לאחר שבא כוחו הנוכחי פנה אל הנתבע בדרישה לברר מה עלה בגורל תיק ההוצל"פ.

1. על-פי הוראת סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), תובענה כספית מתיישנת בחלוף תקופה בת שבע שנים. המבחן המקובל ל"עילת תובענה" לצורך התיישנות, הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה, שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש (ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון (21.7.2003); ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (2008)).
2. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי אם נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תחל תקופת ההתיישנות מהיום שבו נודעו לו עובדות אלה.

לצורך הסתמכות על כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, נדרש התובע להוכיח, ראשית, כי העובדות, שלטענתו נעלמו מידיעתו, נמנות עם "העובדות המהוות את עילת התובענה". השאלה השנייה שיש לברר לצורך בחינת תחולתו של כלל הגילוי המאוחר היא האם עלה בידי התובע להוכיח כי העובדות הנדונות נעלמו בפועל מידיעתו. לבסוף, יש לבחון האם העובדות הנדונות נעלמו מן התובעת מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן (ע"א 4381/08 קופת חולים כללית נ' מוסקוביץ (16.1.2012); ע"א 7707/01 צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (24.11.2005); ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא לפל (19.9.2010)).

1. בתיק הפש"ר של החייב, גובש הסדר נושים, במסגרתו הפקיד החייב בקופת הכינוס את מלוא הסכום ששימש לפרעון החובות על פי ההסדר, ובתאריך 1.2.11 אישר בית המשפט את הסדר הנושים, שכבר בוצע למעשה. בתאריך זה, אפסו, אם כן, סיכויי התובע להיפרע מהחייב, משום שלא ניתן היה עוד להגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר, ותיק ההוצל"פ כבר צריך היה למעשה להיסגר באותה עת, בשל סיום הליך הפש"ר, אך נסגר דה פקטו, רק בהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 12.5.14, שניתנה על סמך החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.2.11.

עם זאת, התובע לא ידע על סגירת תיק ההוצל"פ, או על מתן צו ההפטר, ואף לא על קיומם של הליכי פשיטת הרגל של החייב. הוכח, כי עובדות אלה התבררו לו רק בשנת 2018, עת פנה בא כוחו אל הנתבע בדרישה לברר את המצב בתיק ההוצל"פ.

התובע נחקר על ידי הנתבע, ששאל מדוע לא פנה אליו כל השנים, והשיב כי דווקא פנה פעמים רבות אך כל פניותיו לא נענו:

"ש. כשעברו כל השנים האלה ב-2014 תיק ההוצל"פ נסגר, משנת 2014 עד 2018 לא עשית שום דבר, ולא פנית אלי לשאול מה עלה בגורל התיקים.

ת. התייאשתי ממך שלא קיבלתי ממך אף פעם תשובות. פניתי לאותו חבר משותף שהפנה אותי אליך בעבר, סיפרתי לו שאתה לא עונה ולא שום דבר, ביקשתי ממנו שידבר איתך. הבן אדם חי וקיים ואפשר לשאול אותו. קוראים לו אבו רשיד. אני לא יודע אם הוא פנה אליך" (עמ'7, ש' 13-17)

עוד נשאל התובע מדוע לא פנה במשך השנים לעורך דין אחר או ללשכת ההוצאה לפועל כדי לבדוק בעצמו את מצב התיק וענה כי נתן אמון בנתבע וסמך עליו (עמ'6 לפרוט' ש' 26- 34).

1. התובע סמך על הנתבע, כעורך דינו, אליו הגיע דרך חבר משותף, ולכן למרות שהנתבע התחמק מכל הפניות שהשאיר לו ולא חזר אליו, לא היתה לתובע סיבה לחשוד שהנתבע אינו פועל לגביית השיקים, או כי התיק "שוכב" במשרדו, כפי שהעיד הנתבע עצמו. רק כעבור שנים החל לחשוד שהנתבע מתחמק ממנו, ואז פנה לעו"ד אחר.

בנסיבות אלה, מתקיימים תנאיו סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

1. לא נעלמה מעיניי העובדה שלכאורה, עם פרסום צו הכינוס, נוצרת חזקה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית לכל נושי פושט הרגל, על מתן הצו. עם זאת, מדובר בחזקה בלבד, הניתנת לסתירה, ומכל מקום ידיעה קונסטרוקטיבית זו, אינה זהה לידיעה הנדרשת לצורך בחינת קיומם של תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. הרציונל בכל אחד מסעיפי חוק אלה שונה, וכך גם הפרשנות שיש לאמץ בעניינו.
2. כאמור, החזקה בדבר ידיעה על הליכי חדלות פרעון, כלומר הידיעה הקונסטרוקטיבית, היא חזקה הניתנת לסתירה, ואינה חזות הכל. אפנה בעניין זה לפסק דינו של כב' הנשיא גרוניס, בפסק הדין המנחה בנושא הארכת המועד להגשת תביעת חוב, ברע"א 9802-08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (21.8.12):

"חשוב לציין עוד, כי נראה שיסוד מרכזי בגישה המחמירה לגבי הארכות מועד להגשת תביעות חוב מבוסס על חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית של הנושים אודות מתן צו הכינוס או הפירוק, בעקבות הפרסום ברשומות ובעיתון, בהתאם לסעיף 24 לפקודה או תקנה 18(ב) לתקנות הפירוק. אף להשקפתי יש להכיר בחזקה זו, שהרי אחרת עלולה חובת הפרסום להתרוקן מתוכן, אולם בוודאי שאין להתייחס לחזקה זו כחזקה חלוטה, ואף הנטל לסתור אותה אינו כבד במיוחד. עוצמתה של החזקה היא מוגבלת, כיוון שקשה לדרוש מציבור הנושים – אף אם מדובר בנושים מוסדיים כגון בנקים או רשויות ציבוריות –לעקוב באופן שוטף אחרי הפרסומים בעיתונות וברשומות אודות צווי כינוס ופירוק שניתנו."

מובן שאם כך נפסק ביחס לנושים מוסדיים, בענייננו הדברים הם בבחינת קל וחומר.

1. מכל מקום, אף אם ניתן לייחס לתובע ידיעה אודות מתן צו הכינוס, אין בכך כדי להעיד כי היו ידועות לו באותו מועד כל העובדות הנדרשות לצורך גיבושה של עילת תביעה ברשלנות נגד הנתבע. משלא הצליח להשיגו, יכול היה להניח כי הנתבע ממשיך לטפל בגביית השיקים באמצעות הליכי ההוצל"פ, שכן לאדם מן היישוב, שאינו מיוצג, אין את הידע הנדרש להבחין בין הליכי פש"ר להליכי הוצל"פ, ואין הוא אמור לדעת כי הליכי פש"ר מונעים את המשך הטיפול בתיק ההוצל"פ.

רשלנות הנתבע

1. אין חולק בדבר חובת הזהירות המושגית של עורך דין כלפי לקוחו (ע"א 2590/90 שוש ניסים נ' מנחם דניאלי וערעור שכנגד, פ"ד מח(3) 846). על עורך דין מוטלת החובה לפעול לטובת שולחו במיומנות, בנאמנות ובמסירות (סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 וכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986).

"יסודה של חובה זו ביחסי האמון המיוחדים המאפיינים את הקשר בין עו"ד ללקוחו... סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש נבדק בעיניו של עו"ד זהיר על בסיס מידע שניתן לייחס לעו"ד בקיא ומיומן. רמת זהירות זו היא "רבה" וגבוהה יותר משל בעלי מקצוע מיומנים אחרים"

ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב ושות', עורכי דין בע"מ (16.9.14).

1. התובע העיד, כי הנתבע אמנם עדכן אותו שהחייב נמצא בהליך איחוד תיקים, אך לאחר מכן, לא פנה אליו במשך שנים, לעדכן אותו אודות טיפולו בגביית השיקים, ואף התחמק ממתן תשובות ענייניות לפניותיו.

התובע העיד כי הגיע למשרדו של הנתבע לפחות 3 פעמים, אך לא מצא אותו שם, וכי פנה אליו טלפונית פעמים רבות, ואף שביקש שיחזור אליו, הנתבע התחמק ולא חזר אליו. כשהתייאש פנה לחבר המשותף בשם אבו רשיד, דרכו הכיר את הנתבע, אך גם זה לא הועיל (בעמ' 6 לפרוט', ש' 13- 25). גם מעדותו של הנתבע עולה כי הכיר את התובע דרך החבר המשותף, אבו רשיד, ולטענתו ייפוי הכוח נחתם בביתו של אבו ראשיד ( בעמ' 8 לפרוטוקול שורה 11).

1. הנתבע טען כי נודע לו, לראשונה, על צו הכינוס רק לאחר שקיבל את מכתב בא כוחו הנוכחי של התובע, מיום 17.12.18. לדבריו, רק אז בדק את תיק ההוצל"פ, "אחרי 15 שנה שהתיק שוכב". הנתבע מייחס את האשמה על כך שהתיק "שוכב" 15 שנה, לתובע.

"ש. מתי נודע לך על צו הכינוס ?

ת. כאשר עו"ד סמיח פנה אלי במכתב. אז נודע לי לראשנה. בסוף 2018. אחרי שהוא פנה אלי בדקתי את תיק ההוצל"פ, אחרי 15 שנה שהתיק שוכב, ואז התברר שיש צו כינוס.

ש. אתה מתכוון למכתב ששלח עו"ד סמיח ב-17.12.18?

ת. כן.

ש. ז"א אילו לא נשלח אליך המכתב , לא ידעת שהתיק בהוצל"פ סגור על סמך תיק הפש"ר?

ת. התיק הזה מאוד ישן. מה שהיה בפעול שמ-2005 כאשר ביקשתי ודרשתי מהתובע לשלם את האגרה ששילמתי בתיק הזה הוא נעלם. מ-2005 ועד לדיון הקודם, לא ראיתי אותו מעולם. פעם אחת ראיתי אותו כשהוא חתם על ייפוי הכוח. מעבר לזה, הוא לא הגיע אליי, ניסינו לדבר איתו והוא לא ענה לטלפונים, ניסינו להביא אותו למשרד והוא לא ענה.

ש. כתבת את זה ?

ת. לא.

ש. אתה ידעת על צו הכינוס רק מ-2018 ?

ת. כן. אמרתי לך שהתיק נזנח ע"י הלקוח שלך."

עמ'8, ש' 31 ואילך ועמ' 9, בין השורות 1- 10.

1. הנתבע העיד כי פנה אל התובע מספר פעמים במשך שנות הטיפול בתיק ההוצל"פ, אך התובע לא נענה לפניותיו. עם זאת, אישר הנתבע כי לא פנה אל התובע בכתב (עמ' 9, ש' 1-6), אף שהיו בידיו כל פרטיו, כולל כתובתו.
2. הנתבע העיד כי הפסיק לטפל בתיק, ו"שם אותו בצד" כדבריו, משום שהתובע זנח אותו, ולא שלח לו כל הודעה ביחס לתיק (עמ'9, ש' 14-19):

"ש. אתה משנת 2014 עד 2018 לא בדקת האם התיק סגור או פתוח ?

ת. התיק הזה מאחר והוא נזנח ע"י התובע , שמתי אותו בצד והוא לא נבדק על ידי. הוא לא שלח שום הודעות, לא צרף שום הודעה שהוא שלח לי.

ש. אתה לא צריך אותו כדי לנקוט הליכים בתיק, למה לא נקטת הליכים בתיק ?

ת. התיק נזנח ע"י התובע, מאחר ונכנס לאיחוד תיקים אין פעילות בתיק הזה. התקבלו סכומים זעירים פה ושם וזהו."

בהמשך, הכחיש הנתבע כי קיבל הודעה על סגירת התיק בשנת 2014 עקב מתן צו ההפטר, על אף היותו ב"כ הזוכה שמייצגו בתיק ההוצל"פ. לדבריו:

"התיק הזה מאחר והוא נזנח על ידי התובע, שמתי אותו בצד והוא לא נבדק על ידי..." (בעמ' 9, ש' 15).

1. כאמור, הנתבע העיד כי לא התקבלה הודעה בתיק האיחוד על מתן צו הכינוס בתיק פשיטת הרגל של החייב. אני מתקשה לקבל טענה זו, משום שכלל הוא כי חובה על החייב לשלוח הודעה לכל תיקי ההוצל"פ בדבר מתן צו הכינוס, כפי שהעיד גם הנתבע עצמו (בעמ' 10 ש' 1-5), ומשום שהנתבע אישר כי התשלומים בתיק האיחוד פסקו בשנת 2008. ברור, אם כן, כי פסקו משום שבתיק התקבלה הודעה על מתן צו הכינוס.

אמנם, היה על התובע להגיש את תיק ההוצל"פ במלואו, על מנת להוכיח כי גם בתיק זה התקבלה הודעה על מתן צו הכינוס, וזאת לא עשה, אך למרות שלא הוכח פוזיטיבית, כי בתיק ההוצל"פ התקבלה הודעה על מתן צו הכינוס בשנת 2008, אין בכך כדי להוביל לדחיית התביעה, משום שלו היה הנתבע פועל כעו"ד סביר וזהיר, היה למד על קיומו של צו הכינוס, אגב הטיפול בתיק ההוצל"פ.

בשקידה ראויה יכול היה הנתבע, וצריך היה, לדעת על מתן צו הכינוס, שכן אין חולק, כי בתיק האיחוד התקבלו כספים מדי חודש, עד שנת 2008, ואז הפסיקו להתקבל, בעקבות מתן צו הכינוס. הנתבע לא הכחיש עובדה זו בחקירתו הנגדית (בעמ' 9 ש' 29 ואילך).

עובדה זו צריכה היתה "להדליק נורה אדומה" אצל הנתבע.

כנשאל מדוע לא בדק במשך השנים את מצב התיק לאחר שהפסיקו התשלומים, לא סיפק הנתבע תשובה עניינית (עמ'9, ש' 29 ואילך ועמ' 10, ש' 1-2):

"ש. אתה ראית שמ-2008 הפסקת לקבל תשלומים בתיק האיחוד, לא ביררת מדוע במהלך 6 שנים ? הרי קיבלת 900 שקל עד 2008. מ-2008 עד 2014 עברו עוד 6 שנים, לא ביררת ?

ת. אם הייתי מקבל כספים זה היה מופיע אצלי ישר. אתה סתם מעלה השערות.

ש. למה לא בדקת ?

ת. אתה מעלה השערות. לא בדקתי כי אם יש תשלומים אני רואה את זה במערכת.

ש. אם אין תשלומים זה סימן שיש בעיה, למה לא פעלת ?

ת. אחרי שנפתח תיק האיחוד, לא פעלנו. התיק הזה נזנח. גם אם לא ידעתי כלום, אי אפשר היה לעשות שום דבר. צו הכינוס של בית המשפט המחוזי מונע ממני לעשות שום דבר. אם הייתי בודק והייתי רואה שיש צו, לא יכולתי לפעול. אם ניתן צו כינוס וזה אומר שיש עיכוב הליכים גורף."

העובדה שמאז פתיחת התיק בשנת 2005, או לכל המאוחר משנת 2008 ועד לקבלת מכתבו של ב"כ התובע, בשנת 2018 לא בדק הנתבע, על פי עדותו, את תיק ההוצל"פ שפתח עבור התובע, היא כשלעצמה מצביעה על רשלנות מצדו, והדברים הם בבחינת קל וחומר משום שבמקרה זה כספים מתיק האיחוד הפסיקו להתקבל בתיק עוד בשנת 2008, וגם זה לא עורר את הנתבע לעיין בתיק, על מנת לברר את הסיבה לכך.

1. עדותו של הנתבע אינה מהימנה בעיני, ואיני מקבלת את טענתו לפיה התובע זנח את התיק.

הנתבע לא הציג ולו מכתב אחד ששלח אל התובע בדרישה ליצור עמו קשר, ולמעשה אף הודה כי לא שלח אליו פניה בכתב. לא הוכח כי ניסה ליצור קשר עם התובע במהלך כל התקופה מאז שנת 2005.

גם לו היתה טענת הנתבע לפיה התובע "זנח את התיק" נכונה, היה עליו לפנות אל התובע בכתב, ולהודיע לו כי בשל חוסר שיתוף פעולה מצדו הוא נאלץ להתפטר מייצוגו. היה עליו גם להגיש בקשה להתפטר מייצוג, אך זאת לא עשה, וגם בכך יש כדי להעיד שאין ממש בטענתו לפיה התובע זנח את התיק, ולא ענה לפניותיו.

אני מקבלת את עדותו של התובע, שהיתה מהימנה בעיני, לפיה ניסה להשיג את הנתבע פעמים רבות, פנה למשרדו טלפונית, מספר רב של פעמים, ואף הגיע למשרדו לפחות שלוש פעמים, אך בכל אותן פעמים לא זכה למצוא את הנתבע במשרד, והנתבע מעולם לא החזיר לו טלפון חרף כל פניותיו, וחרף פנייתו למכר המשותף.

1. מכל מקום, אף אם היה ממש בטענת הנתבע, לפיה התובע לא פנה אליו מאז שהביא לו את השיקים לגבייה, בשנת 2005, לא היה בכך כדי להקים לנתבע הגנה מפני תביעת הרשלנות.

הטענה כי התובע "זנח את התיק", ולכן "התיק שכב", אינה יכולה להישמע.

החובה המוטלת על עו"ד לפעול בשקידה עבור לקוחו אינה מותנית בכך שהלקוח יתמרץ אותו מדי פעם לפעול. עורך דין המקבל תיק לטיפולו, חייב לפעול בשקידה הראויה, ולקדם את הטיפול בתיק, כמיטב יכולתו. לצורך כך עליו לקיים במשרדו מערכת שתאפשר מעקב אחר התיק, באופן שהתיק לא "ישכב" במשרד ללא מעש, גם אם הלקוח אינו מתקשר מעת לעת על מנת להאיץ בעורך הדין לקדם את הטיפול. אם תיק "שוכב" במשרד עורך הדין 10 שנים ללא מעש, אין זאת אלא כי עורך הדין התרשל, ולא ניתן להטיל את האחריות לכך על הלקוח, כפי שמנסה הנתבע לעשות.

1. הנתבע העיד על עצמו, מספר פעמים לאורך עדותו, כי זנח לחלוטין את הטיפול בתיק.

אף אם היתה נכונה טענת הנתבע לפיה התובע לא היה עמו בקשר, טענה שאני דוחה כאמור, זניחת התיק מצד הנתבע מהווה התרשלות. רק לו היה עולה בידיו להוכיח כי פנה בכתב אל התובע, והתריע כי אם לא ייצור עמו קשר יתפטר מייצוג, היה ניתן לקבוע כי לא הפר את חובת הזהירות כלפי התובע.

1. במקרה זה, חובה היה על הנתבע לברר מדוע הופסקו התשלומים בתיק ההוצל"פ, בשנת 2008, וליזום בעצמו בדיקה בתיק ההוצל"פ, ולו מהטעם שלכאורה, אם הפסקת התשלומים לא היתה בעקבות מתן צו כינוס, היה בכך עילה לביטול תיק האיחוד.
2. טענת הנתבע לפיה חלה על התובע ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר מתן צו הכינוס, אינה יכולה להוות טענת הגנה, משום שהוא בעל המקצוע, ובעל הידע, שניהל את תיק ההוצל"פ עבור התובע, וככזה היה עליו לדעת על מתן צו הכינוס, ולו מעצם העובדה שהתשלומים בתיק פסקו עם מתן צו הכינוס, גם אם לא התקבלה בתיק הודעה על מתן הצו. יתרה מכך, גם לו היה התובע יודע על מתן צו הכינוס בשנת 2008, לא היה בכך כדי ללמדו כי המשך ההליכים שנוקט נגדו הנתבע, בתיק ההוצל"פ, אינו עולה בקנה אחד עם מתן צו כינוס, וכי יש להגיש תביעת חוב.
3. הרשלנות המיוחסת לנתבע בכתב התביעה, אינה רק בכך שלא יידע את התובע אודות מתן צו הכינוס לחייב, אלא גם בכך שלא ביצע פעולות גבייה בתיק, באופן משביע רצון.

הנתבע אישר, בחקירתו הנגדית, כי לא נקט כל פעולה בתיק ההוצל"פ, לטענתו משום שההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו במסגרת תיק האיחוד (עמ'8, ש'26-30).

בהמשך, התקשה הנתבע לפרט את הפעולות וההליכים שעשה בתיק והטיל את האחריות על התובע עצמו (עמ'10, ש' 12-15). למרות זאת, אני סבורה כי טענה זו לא עלה בידי התובע להוכיח, ואילו היתה טענת הרשלנות מושתתת רק על אי נקיטת הליכים בתיק, היה מקום לדחותה.

1. כאמור, לטענת הנתבע, לשם הגשת תביעת חוב בתיק הפש"ר, היה על התובע להגיע אל משרדו, לחתום על יפוי כח לשם הגשת תביעת החוב, ולהגיע להסכם שכר טרחה. אין חולק על כך, אך אין בטענה כדי להועיל לנתבע, משום שבעצם העובדה שלא יידע את התובע בדבר פתיחת הליכי הפש"ר של החייב, מנע ממנו את האפשרות להגיש תביעת חוב. כאמור, את טענתו לפיה התובע ניתק כל קשר עם משרדו דחיתי, אך גם אם היה בה ממש, היה על הנתבע להוכיח כי שלח אל התובע הודעה בכתב על מתן צו הכינוס, אלא שהנתבע אף לא טען כי שלח הודעה כאמור, אלא כי לא ידע כלל על מתן צו הכינוס.
2. לסיכום פרק האחריות, אני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע התרשל כלפיו, משום שלא עקב אחר ההליכים בתיק ההוצל"פ כפי הנראה מיום פתיחתו, או לכל המאוחר משנת 2008, זנח לחלוטין את הטיפול בתיק, ולא יידע את התובע כי ניתן צו כינוס לחייב, חרף העובדה שבעקבות הצו הופסקו התשלומים בתיק ההוצל"פ. הנתבע לא הודיע לתובע על פתיחת הליכי הפש"ר, ועל הצורך להגיש תביעת חוב. כפי שהעיד על עצמו הנתבע, הוא הפסיק למעשה את הטיפול בתיק (עמ'9, ש'15 וש' 35).

הנזק

1. משעלה בידי התובע להוכיח את רשלנותו של הנתבע, יש לבחון את סוגיית הנזק והקשר הסיבתי.

"כדי לזכות בתביעה נגד עורך דין בגין ייצוג רשלני "על התובע הנטל להוכיח, כי אלמלא התרשלות עורך הדין תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובתו" [ע"א 989/03 חטר-ישי נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 811)]. דהיינו, נדרש להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 148-144 (1982); רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ (פורסם בנבו, 30.12.2010)]. הקשר הסיבתי העובדתי נבחן בשאלה האם אילולא ההתרשלות היה נגרם הנזק. הקשר הסיבתי המשפטי נבחן בשאלה האם הקשר הסיבתי העובדתי לא נשלל בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית".

ע"א (ת"א) 41825-12-11 עו"ד ישראל ויסבלט נ' יוסף שיינברג (5.3.2013).

1. כאמור, ביום 31.3.08 ניתן צו כינוס בעניינו של החייב. לו היה הנתבע מודיע לתובע על מתן צו הכינוס, ומסביר לו שלא ניתן להמשיך בהליכים בתיק ההוצל"פ, ויש להגיש תביעת חוב, היה התובע מגיש תביעת חוב למנהל המיוחד.

הנזק, הוא אם כן, הסכום שיכול היה התובע לקבל בתיק פשיטת הרגל, לו היה מגיש תביעת חוב.

1. הנתבע לא העלה כל טענה ביחס לסיכויה של תביעת החוב שניתן היה להגיש, במישור דיני השטרות, כלומר לא טען כי היתה יכולה להיות לחייב הגנה טובה מפני השטרות. הנתבע גם לא טען כי בתיק האיחוד היו נושים נוספים שיש לקחת בחשבון, ופרטי תיק האיחוד היו בידיעתו, ולא הובאו לידיעת בית המשפט. על כן, איני נדרשת לנושאים אלה.
2. לטענת התובע, מעיון בהודעה מטעם הנאמן לפיה החייב הציע סך של 140,932 ₪ לסילוק חובותיו ל-3 נושים, החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.6.10 המאשרת את הצעת ההסדר, והודעת הנאמן מיום 9.12.10 לפיה שילם החייב את סכום ההסדר שחולק בן הנושים (מוצג ת/2), עולה כי במסגרת ההסדר קיבל כל נושה דיבידנד בשיעור של 10% מחובו המאושר. על כן, שיעור הנזק שנגרם לתובע הוא 10% מסך החוב בתיק ההוצאה לפועל.

עוד טוען התובע, שביום 12.5.14, הסתכם החוב בתיק ההוצל"פ ב- 108,982 ₪, בהתאם לתדפיס החוב שצורף לסיכומים. אמנם, משיקולי אגרה, הועמד סכום התביעה על 55,000 ₪, אך זה לא היה גובה החוב בתיק ההוצל"פ, ולכן הנזק שנגרם לתובע הוא בשיעור 10% מסכום החוב בתיק, כלומר 10,800 ₪.

1. לטענת הנתבע, למכלול החובות של החייב, כפי שפורטו בהודעה לבית המשפט על ההסדר, יש להוסיף את תביעתו של התובע, בסך 55,000 ₪ ועל כן סכום החוב הכללי מסתכם ב- 1,471,932 ₪ והסכום המוקצה לחלוקה היה 140,932 ₪, על כך מדובר בשיעור של 9.5% לכל נושה.
2. אין לקבל את טענת התובע, לפיה את גובה הנזק שנגרם לו יש לחשב על פי גובה החוב בתיק ההוצל"פ ביום 12.5.14. ראשית, משום שההחלטה בדבר אישור הסדר הנושים, ניתנה, לאחר שההסדר כבר קוים, ביום 1.2.11, ורק ההחלטה על סגירת תיק ההוצל"פ ניתנה ביום 12.5.14. שנית, לגובה החוב בתיק ההוצל"פ, כשלוש שנים לאחר אישור הסדר הנושים, אין כל רלוונטיות, משום שלו היתה מוגשת תביעת חוב, היא היתה מאושרת לכל היותר בהתאם לגובה החוב בתיק ההוצל"פ במועד אישור תביעת החוב, וגיבוש הסדר הנושים, בחודש יוני 2010.
3. הנתבע לא טען כי לו היתה מוגשת תביעת חוב למנהל המיוחד, היה האחרון מאשר אותה בסכום נמוך מהחוב בתיק ההוצל"פ במועד אישור ההסכם. לטענתו, יש לחשב את הנזק לפי סכום החוב בתיק ההוצל"פ במועד גיבוש הסדר הנושים.

בסיכומיו, טוען הנתבע כי גובה החוב של התובע היה במועד הרלוונטי 55,000 ₪, ועל פיו יש לבצע את חישוב הנזק. אני מקבלת את טענתו זו.

מקובלת עלי גם טענת הנתבע, לפיה לו היתה מוגשת תביעת החוב, סכום התביעות היה עולה, ומגיע ל- 1,471,932 ₪ ועל כן הסכום שאושר לחלוקה לנושים, 140,932 ₪, מהווה 9.5% מכלל החובות המאושרים.

כלומר, על פי טענות הנתבע עצמו, לו היתה מוגשת תביעת חוב, היה התובע זוכה לדיבידנד בסך 5,225 ₪.

1. עוד טוען הנתבע, כי לו היה מגיש בשם התובע תביעת חוב, היה הדבר כרוך בתשלום שכר טרחת עו"ד לכל הפחות על פי סעיף 4(8)(א) לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס - 2000, בסך 5,380 ₪ ועוד 7.5% מהסכום שנגבה, ועל כן לו היה מגיש בשם התובע תביעת חוב, היה על התובע לשלם לו שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שהיה מקבל בתיק פשיטת הרגל.
2. אין לקבל את הטענה, מכמה טעמים:

ראשית, משום שהנזק, בגין התרשלותו של הנתבע, הוא הסכום שיכול היה התובע לקבל בתיק הפש"ר. השאלה למי היה עליו לשלם מתוך סכום זה שכר טרחה, אם בכלל, אינה יכולה להוות נימוק להפחתת הפיצוי בגין הנזק שנגרם, שכן אילו היה התובע פונה לעו"ד אחר לשם הגשת תביעת החוב, לא הנתבע היה זכאי לקבל שכר טרחה, ועל כן אין מקום להותיר סכום זה בידיו. אם יופחת סכום הפיצוי שעל הנתבע לשלם לתובע, בסכום השווה לשכר טרחה שהיה זכאי לקבל מהתובע, אילו היה מגיש תביעת חוב בשמו, למרות שלא הגיש תביעת חוב כאמור, הריהו מתעשר שלא כדין על חשבון התובע.

שנית, משום שטענה זו של הנתבע מקפלת בתוכה את ההנחה שהתובע היה בוחר להגיש תביעת חוב באמצעותו, או באמצעות עו"ד אחר, וכן את ההנחה שעורך הדין לא היה גובה פחות מהתעריף המומלץ. בהחלט יתכן כי התובע היה בוחר להגיש תביעת חוב לבדו, או באמצעות עו"ד שהיה גובה ממנו שכר טרחה נמוך מהתעריף המומלץ, בפרט משום שמדובר בתביעת חוב פשוטה, בגין שיקים, ולא הוכח כי ננקטו הליכים ממושכים או מורכבים בתיק הפש"ר.

1. לטענת הנתבע, יש להפחית מסכום הנזק שיפסק לתובע גם 10% בגין שכר טרחה שנפסק לו בתיק ההוצל"פ. לטענתו, הסכום שנגבה בתיק בסך של 874 ₪ "קוזז" על ידו, כלומר נשאר אצלו ולא הועבר לידי התובע, לכיסוי שכר טרחה והוצאות שלטענתו נשא בהן מכיסו.

מנגד טען התובע כי אין זכות לנתבע לקזז כל סכום, וחובתו להעביר אליו כל סכום המשולם בתיק ההוצל"פ.

1. אין חולק כי הנתבע לא החתים את התובע על הסכם שכר טרחה בכתב, בניגוד למתחייב ולמקובל, והתובע, בהגינותו, העיד כי אינו זוכר אם שילם לתובע שכר טרחה (עמ'13, ש' 3-4).
2. עם זאת, התובע לא טען בכתב התביעה מאום בנושא, לא מן ההיבט העובדתי ולא העלה כל טיעון משפטי, לפיו הוא זכאי לקבלת הסכום שהתקבל בתיק ההוצל"פ ונשאר בידי הנתבע. על כן, מדובר בהרחבת חזית שאין לקבלה, בפרט משום שלנתבע לא ניתנה אפשרות להתגונן בפניה.

הנתבע, לעומת זאת, לא תבע החזר עבור הוצאות אגרה, ולא הוכיח מה סכום האגרות ששילם, בתיק זה, או כי שילם אותן מכיסו, ולא קיבל החזר מהתובע בגינן.

בהתחשב בכך, ובעובדה שהתובע העיד, בכנות, כי אינו זוכר ששילם לנתבע סכום כלשהו כשכר טרחה (בעמ' 13 ש' 3-4), אני סבורה כי אין מקום למתן סעד לתובע ביחס לסכום זה של 874 ₪ שהשאיר הנתבע בידיו, אך גם אין להפחית מסכום הפיצוי שהחלטתי לפסוק לתובע, סכום כלשהו בגין שכר טרחת עו"ד עבור הטיפול בתיק ההוצל"פ, שלטענתו היה בשיעור 10%.

לסיכום

1. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, בחלקה, ומורה לנתבע לשלם לתובע סך של 5,225 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2011 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 1,223 ש"ח ₪ ואת הוצאות האגרה בסך 1,419 ₪.

סכום שכר הטרחה וההוצאות יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"א, 08 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.