בפני | כבוד השופט עודד שחם | |
תובעים | 1. נציגות בית משותף של הבניין ברח' אסירי ציון 11, פתח תקווה 2. עינת רושיחוצקי ואח' על ידי ר' אורן, עו"ד | |
נגד | ||
נתבעים | דונה חברה להנדסה ובנין בע"מ על ידי נ' כנפי, עו"ד | |
פסק דין | ||
בפניי תביעה כספית בגין ליקויי בנייה.
1. התובעים הם נציגות הבית המשותף של בניין בן 38 דירות ברחוב אסירי ציון 11 בפתח תקווה (להלן – הבניין), ובעלי הדירות בבניין (להלן – הדיירים). הנתבעת היא דונה חברה להנדסה ובנין בע"מ, ממנה רכשו הדיירים את דירותיהם. התביעה הוגשה בגין ליקויי בנייה ברכוש המשותף בבניין, וכן בגין ירידת ערך המיוחסת לחניות.
2. בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפו אליו פורטו ליקויים נטענים רבים. נטען כי מחיר תיקון הליקויים, בתוספת פיצויים בגין ירידת ערך, טרחה ועגמת נפש והחזר הוצאות, מגיעים לסך של 7,028,128 ₪. לצורכי אגרה, הועמדה התביעה על סך 5 מיליון ₪.
3. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה (10.12.20), לפיה ימונה המהנדס דן ברלינר (להלן – המהנדס ברלינר) כמומחה מטעם בית המשפט ויחווה דעתו במחלוקות שבין הצדדים. זאת מבלי שחוות דעתו תהיה מכריעה ותוך שמירה על טענות הצדדים ועל חוות הדעת מטעמם. לפי המלצת המהנדס ברלינר מונה, גם זאת בהסכמת הצדדים, מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום המעליות, המהנדס מריאן פוליפודי. שני המומחים מטעם בית המשפט הגישו חוות דעת ונחקרו עליהן. הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המצהירים והמומחים מטעמם (פרוטוקול, 31.3.22). ניסיונות להביא לסיום ההליך בדרך מוסכמת, על רקע חוות דעת המומחים, לא צלחו. משכך, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. עתה באה העת להכריע בתובענה.
4. בשלב הנוכחי, אין בפניי מחלוקת על עצם קיומם של ליקויי בנייה, כמו גם על חובתה של הנתבעת לפצות את התובעים בגינם. אף אין מחלוקת של ממש על כך שמשעה שמונה מטעם בית המשפט מומחה מוסכם על הצדדים (אף שלא כמומחה מכריע), הרי שנקודת המוצא לדיון היא אימוץ מסקנותיו של המומחה. אכן, כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, "לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעתו של מומחה מוסכם או מומחה מטעם בית המשפט, ו"סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת"" (ע"א 6510/20 מזרחי נ' כהן (12.12.2021), בפסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).
5. המהנדס ברלינר אישר בחוות דעתו חלק מהטענות לליקויים, בסכום כולל (לאחר הוספת עלויות פיקוח הנדסי ומע"מ) של 869,000 ₪. התובעים טוענים בסיכומיהם כי יש לפסוק לטובתם סכום זה. לצד זאת, טוענים התובעים כי המהנדס ברלינר שגה במספר נקודות, בעניינן יש לפסוק לטובתם פיצוי נוסף מעבר למה שנקבע בחוות דעתו. הנתבעת סבורה אף היא כי יש לאמץ את עיקרי חוות דעתו של המהנדס ברלינר, למעט ביחס לשני רכיבים. אפנה, אפוא, לדון בטענות שנותרו שנויות במחלוקת בין הצדדים. בהקדמת המאוחר אומר כי לא נמצאה לי עילה לסטות מקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט, למעט בשני עניינים (נדבך הראש וגובה מחזירי השמן), הכל כמפורט להלן.
6. חיפויי האבן (סעיפים 75-74)[1]. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לחיפויי האבן בצדו החיצוני של הבניין. על פי חוות דעת המהנדס ברלינר (עמודים 10-9), בקירות החוץ בוצע חיפוי אבן מסוג ביר-זית, לבנה, בשילוב אבן חומה. נכתב כי אבן מסוג זה נחשבת באיכות נמוכה מהרגיל. עוד לפי חוות הדעת, קירות החוץ (פרט לקומת הקרקע) בוצעו בשיטת ברנוביץ לפיה האבנים יצוקות ביחד עם קירות הבטון. בקומת הקרקע בוצע חיפוי האבן בשיטת הדבקה, ובאזור זה נראית תופעה של התפוררות האבן כתוצאה מחלחול מי גשם אל המרווח שבין הקיר לבין חיפוי האבן.
7. מסקנת המהנדס ברלינר היא כי יש לבצע בבניין תחזוקה מואצת בגלל רמת האבן הנמוכה מהממוצע. נקבע כי כל 5 שנים יש לבצע טיפול בסילר האוטם את האבנים כלפי חוץ, במקום טיפול דומה אחת ל-10 שנים. עוד נקבע כי נדרשים תיקונים שוטפים באזורים בהם החיפוי הוא בשיטת הדבקה. לפי חוות הדעת, התחזוקה המתבקשת היא בעלות של 35,000 ₪ לשנה, בעוד שתחזוקה רגילה היא בעלות של 15,000 ₪ לשנה. ההפרש עומד על 20,000 ₪ לשנה, ולמשך 20 שנה – 400,000 ₪, בתוספת מע"מ.
8. שני הצדדים חולקים על קביעות אלה של המומחה מטעם בית המשפט. לטענת התובעים יש לבסס את הפיצוי על עלות החלפת החיפוי ולא על "תחזוקה מואצת", אשר לשיטתם תנציח את הליקויים. בהסתמך על קביעות המומחה מטעמם, ד"ר אברהם בן עזרא, טוענים התובעים כי עלות החלפת החיפוי מגיעה לסך של 4,296,006 ₪, בתוספת 10% פיקוח הנדסי ובתוספת מע"מ. הנתבעת, מנגד, טוענת כי גם את קביעת המומחה בדבר פיצוי המבוסס על עלות תחזוקה מואצת אין לקבל, משום שאינה קשורה בטענות נושא התביעה. עוד לטענת הנתבעת, הערכת עלות התחזוקה המואצת שבחוות הדעת אינה מבוססת דיה ולכל הפחות יש להפחיתה.
9. אין בפניי תשתית המצדיקה פסיקת פיצוי המבוסס על עלות החלפת החיפוי. ככל שמדובר בטענות במישור ההנדסי, התובעים לא הצביעו על הצדקה מספקת לסטות מקביעתו המקצועית של המהנדס ברלינר, לפיה די בתחזוקה המוגברת שהוצעה על מנת לשמור על מצבו התקין של המבנה. בכל הנוגע לחלקי החיפוי שנבנו בשיטת ברנוביץ, המומחה לא מצא ליקוי. טענות שמעלים התובעים עתה באשר לצורך בקיבוע מכני בחיפוי שנבנה בשיטת ברנוביץ, לא נתמכו בחוות דעת המומחה מטעמם, אשר לא דנה בנושא זה והתבססה על ליקויים נטענים בעובי המישקים ובעובי אבן החיפוי.
10. אשר לטענות שעניינן עובי האבן, מדברי המהנדס ברלינר בחקירתו הנגדית עולה כי שיטת ברנוביץ הייתה מקובלת מאוד בעת הקמת הבניין, וכי עובי האבן המקובל בבנייה בשיטה זו הוא 20 מ"מ, התואם את עובי האבן הקיימת (עמוד 30 לפרוטוקול). המומחה הבהיר כי המפמ"כ (המפרט הטכני מטעם מכון התקנים), אשר על הוראותיו מבוססת טענת התובעים כי נדרש עובי של 30 מ"מ לפחות, איננו תקן מחייב (שם).
11. ביחס לאזורים שבוצעו בשיטת ההדבקה, עולה מחוות הדעת כי באזורים הבעייתיים בוצע טיפול של חיזוק האבנים על ידי ברגים מתאימים (עמוד 8 לחוות הדעת). המומחה מטעם בית המשפט מצא כי די בכך. גם אם המומחה מטעם התובעים סבר אחרת, אין בכך כדי להביא לדחיית ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט.
12. אשר לטענת התובעים כי אין לכפות עליהם תוספת תחזוקה, מתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובעים עולה כי גם אם יוחלף ציפוי האבן יהיה צורך בתחזוקה מוגברת, בשל נזק שעשוי להיגרם לשכבת הבטון עם פירוק הציפוי (תשובה 13.ח, 4.4.21). בנסיבות אלה, ומשמצא המומחה כי די בתחזוקה המוגברת שהוצעה על מנת לשמור על מצבו התקין של המבנה, איני רואה עילה לפסוק פיצוי המבוסס על החלפת החיפוי.
13. במהלך הדיון בפניי הועלתה טענה לפיה הנתבעת חסכה כסף על חשבון הדיירים כאשר השתמשה באבן באיכות נמוכה. טענה זו לא חזרה בסיכומי התובעים. אציין כי התביעה, בעניינו של הליקוי בחיפוי, היא לסעד של פיצוי בגין עלות תיקונו בלבד. הדרישה להשבת סכום שלפי הנטען חסכה הנתבעת כתוצאה מהשימוש באבן באיכות נמוכה חורגת מכך, ומהווה הרחבת חזית אסורה. בכתב התביעה ובחוות דעת ד"ר בן עזרא אף לא נטענה טענה בדבר איכות האבן בה נעשה שימוש. עניין זה עלה לראשונה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. מעבר לכך, אין בפניי תחשיב של הפרשי עלויות הבנייה המאפשר לבחון באופן מושכל את הטענה האמורה. המהנדס ברלינר נשאל בעניין זה וענה כי אינו יודע להשיב מהם הפרשי העלויות וכי לא ערך את התחשיב הזה (עמוד 30 לפרוטוקול).
14. אשר לפיצוי לפי תחזוקה מואצת. כאמור, בחוות דעת המהנדס ברלינר נקבע כי התחזוקה המואצת נדרשת בשל רמת האבן הנמוכה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי הקביעה בדבר תחזוקה מואצת אינה קשורה בטענות נושא התביעה. אומנם, כפי שצוין לעיל, בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה אליו אין טענה בדבר איכות ירודה של האבן. קביעותיו של ד"ר בן עזרא בדבר הצורך בהחלפת החיפוי מבוססות על ליקויים נטענים במישקים שבין האבנים, כמו גם בעובי אבן החיפוי. עם זאת, צוין בחוות דעת ד"ר בן עזרא כי האבן מתפוררת ויש בה חורים (עמוד 65 לחוות הדעת המעודכנת מיום 20.1.19). יוצא, כי בפי התובעים טענה לליקוי באבני החיפוי. העובדה שהמומחה מטעם התובעים לא ייחס את הליקוי לאיכות האבן, אינה מצדיקה את שלילתו של פיצוי שעניינו תיקון הליקוי, המבוסס על קביעות המומחה מטעם בית המשפט.
15. לפי חוות דעת המהנדס ברלינר, בשל הליקויים שנמצאו נדרשים טיפול בסילר אחת ל-5 שנים במקום ל-10 שנים, וכן תיקונים שוטפים באזורים בהם החיפוי הוא בשיטת הדבקה. נקבע כי עלות התחזוקה המתבקשת היא 35,000 ₪ לשנה, בעוד שעלות תחזוקה רגילה היא 15,000 ₪ לשנה. שני הצדדים חולקים על חישוב הפרשי העלות בגין התחזוקה המואצת על ידי המומחה.
16. לטענת התובעים, במצב תקין לא נדרש סילר כלל, אף לא אחת ל-10 שנים, וההוצאה היחידה הנדרשת היא סיור הנדסי אחת ל-5 שנים בעלות מוערכת של 5,000 ₪. טענות אלה הועלו לראשונה בסיכומי התובעים. מדובר בטענות עובדתיות שאינן בידיעת בית המשפט. הן לא נתמכו בחוות דעת מומחה או בתשתית הולמת אחרת. משכך, לא ניתן לייחס להן משקל של ממש.
17. אכן, המומחה לא השיב בפירוט מהם הרכיבים והעלויות שבבסיס הקביעה בדבר עלות של 15,000 ₪ לשנה לתחזוקה רגילה. ברם, גם לקביעת המומחה בדבר תחזוקה עתידית של 35,000 ₪ לשנה לא נלווה פירוט שכזה. במצב דברים זה, עמדת התובעים, לפיה יש לאמץ כלשונה את קביעת המומחה באשר לעלות התחזוקה הנדרשת, אך להפחית מקביעתו באשר לעלות התחזוקה הרגילה, אינה יכולה להתקבל.
18. גם את טענות הנתבעת בעניין זה אין בידי לקבל. נטען כי התחשיב מתייחס לתחזוקה מואצת בכל הקיר החיצוני, בעוד שבפועל אישר המומחה שאין צורך בתחזוקה מואצת לכל הבניין אלא באזור שבוצע בשיטת ההדבקה. ברם, מחוות דעת המומחה עולה כי נדרשת תחזוקה מואצת בבניין כולו בשל רמת האבן הנמוכה מהממוצע, לצד תיקונים שוטפים באזורים בהם החיפוי הוא בשיטת ההדבקה. אומנם, מדברי המומחה בחקירתו הנגדית השתמע כי התחזוקה המואצת לא נדרשת לכל חיפוי הבניין אלא לחלק שבוצע בשיטת ההדבקה (עמוד 40 לפרוטוקול), אך על רקע האמור בחוות הדעת יש להבין אמירות אלה כמתייחסות לצורך בתיקונים שוטפים. המומחה חזר וציין כי ערך אומדן כללי לתחזוקה של כל הבניין, ועמד על כך שאין לשנות את הערכת העלות שקבע (שם).
19. גם דרישת התובעים לפיצוי המבוסס על תחזוקה במשך 65 שנה דינה להידחות, בהיעדר בסיס לצורך זה בחוות הדעת. המומחה ביסס את התחשיב על תחזוקה מואצת למשך 20 שנה. טענת התובעים מבוססת על כך שבמענה לשאלות ההבהרה מטעמם השיב המומחה כי להערכתו הבניין צפוי לעמוד עשרות שנים רבות (תשובה 12.יג (4.4.21)). ברם, תשובה זו לא התייחסה לצורך בתחזוקה מואצת אלא אך לשאלה כמה שנים צפוי הבניין לעמוד. המומחה לא נחקר בהמשך לכך באשר לצורך בתחזוקה מואצת מעבר ל-20 שנה. בהיעדר התייחסות מצד המומחה, אין בפניי תשתית המאפשרת לפסוק פיצוי לתקופה העולה על זו שקבע.
20. חלל אטום (סעיף 142). המהנדס ברלינר קבע כי נדרש לבצע איטום של קירות ותקרת החלל, בעלות של 120,000 ₪. במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובעים השיב כי התחשיב מבוסס על עלות של 600 ₪ למ"ר, עבור 200 מ"ר. אין בידי לקבל את טענת התובעים כי יש להעדיף את העלות שנקבעה בחוות הדעת מטעמם. התובעים לא הצביעו בהקשר זה על שגגה שנפלה בקביעות המומחה. לא די לעניין זה בעובדה שחוות הדעת מטעם התובעים מפורטת יותר.
21. חניה טורית (סעיף 10). אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבבניין 23 חניות כפולות טוריות, בהן המכונית החונה בחניה הפנימית חסומה על ידי המכונית החונה בחניה החיצונית. התובעים עתרו בעניין זה לפיצוי בגין ירידת ערך החניות. המומחה לא ראה סתירה בין המצב הקיים לבין המובטח בחוזי המכר, ועל כן לא קבע פיצוי ברכיב זה.
22. לא מצאתי ממש בטענות התובעים בעניין זה. לטענת התובעים, אין במפרט שנמסר להם אזכור לחניה טורית. הוצג בפניי עותק של הסכם המכר ובצדו המפרט שצורף אליו (נספח א לכתב התביעה ונספח 1 לתצהיר מר עינב בן יעקב, יו"ר נציגות הבית המשותף; יצוין כי על פי האמור בכתב התביעה, נוסח ההסכמים שנערכו עם התובעים השונים הוא דומה). סעיף 6.1 לפרק ב של המפרט עוסק בחניות. בסעיף 6.1.5 נרשם כי מספר החניות לדירה הוא "1 (אחת אחרי השניה)". יוצא, כי הנתבעת הגדירה מלכתחילה את צמד החניות הטוריות כחניה אחת. אף אם מדובר בניסוח עמום, הרי שעמימות זו היא לכל היותר ביחס לשאלה האם מדובר בחניה בודדת או בחניה טורית, אך מכל מקום לא משתמע ממנה כי מדובר בשתי חניות רגילות. התובעים לא הצביעו על התחייבות של הנתבעת לספק שתי חניות רגילות לכל דירה. אף לא הוצגה בפניי כל ראיה המלמדת כי הוצג בפני התובעים מצג לפיו יוצמדו שתי חניות לדירה.
23. התובעים טוענים עוד כי שטח הדירות להן צורפו חניות טוריות עולה על 120 מ"ר, וכי בהתאם לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג-1983, חלה חובה לצרף להן שני מקומות חניה. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי התובעים. היא לא נזכרה בכתבי הטענות ולא בחוות הדעת מטעם התובעים, אשר עסקו בשאלה האם חניה טורית נחשבת כשתי חניות ובהפרשי השווי שבין חניה טורית לשתי חניות – תוך הנחה מובלעת כי הנתבעת הייתה מחויבת לספק שתי חניות. שאלת קיומה של חובה חוקית להצמדת שתי חניות לכל דירה בנסיבות המקרה שבפניי לא התבררה במסגרת ההליך. אף לא ניתנה לנתבעת הזדמנות סבירה להתגונן מפני טענה זו. על רקע כל אלה, לא ניתן לדון בה באופן מושכל. די בכך על מנת לדחותה.
24. מעבר לדרוש אוסיף כי הטענה הועלתה ללא פירוט וללא הפניה לתקנה הרלוונטית. על פני הדברים, הדרישה בתקנות למקום חניה לכל 120 מ"ר נוגעת למקומות חניה למשרדים ולתעשייה (סעיפים 4-3 לחלק ב לתוספת לתקנות הנ"ל), בעוד שעל מקומות חניה למגורים חלות הוראות אחרות (סעיף 1 שם).
25. רוחב הפרוזדור מול המעליות (סעיפים 83, 86, 91, 98, 110, 117, 135). טענת התובעים בעניין זה מבוססת על סעיף 3.2.12.5 (שורה 14) לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן, בהתאמה – התוספת ותקנות הבניה). בסעיף האמור נקבע כי בבניין עם מעלית, שהכניסה אליה מהפרוזדור, לאורך פיר המעלית, אורך ורוחב הפרוזדור יהיו 1.50 מטרים לפחות. בחוות דעת ד"ר בן עזרא נאמר כי מבנה המעליות הוא כך שמול פתח המעלית בקומות השונות אין שטח פנוי כנדרש.
26. המהנדס ברלינר קבע בחוות דעתו כי המדידה היא ממישור דלת המעלית, ולכן המצב הוא תקין. עוד קבע כי לא מצא סיבה לירידת ערך. בחקירתו הנגדית הוסיף המומחה כי מדובר בפער אשר אין לו השפעה משמעותית על תחושת הרווחה ביציאה מהמעלית (עמוד 39 לפרוטוקול).
27. יש להדגיש כי התובעים אינם עותרים בעניין זה לתיקון הליקוי או לפיצוי המבוסס על עלות התיקון. אף אין בפניי קביעה של מי מהמומחים לפיה מדובר בליקוי בר תיקון, או אומדן כלשהו של עלות התיקון. עתירת התובעים היא לפיצוי בגין ירידת ערך[2]. ברם, גם מבלי להכריע בשאלה האם קיימת סטייה מהוראות התקנות בעניין זה, איני רואה עילה להתערב בקביעת המומחה לפיה מדובר בפער שאינו משמעותי, אשר אינו מצדיק קביעה בדבר ירידת ערך.
28. זאת ועוד. הבניין כמכלול אינו נכס סחיר אשר ניתן לקבוע כי חלה ביחס אליו ירידת ערך. גם בהנחה שכתוצאה מהפגם האמור נגרמה ירידת ערך מסוימת לדירות התובעים, יש ממש בטענת הנתבעת לפיה לא נטענה בכתב התביעה, או בחוות הדעת שצורפו אליו, טענה בדבר ירידת ערך של דירות התובעים כתוצאה מהליקוי הנטען. בכתב התביעה הודגש כי התביעה היא בגין נזקים לרכוש המשותף בלבד וכן ירידת ערך המתייחסת לחניות (סעיף 2 לכתב התביעה). אף צוין כי התובעים שומרים על זכויותיהם לתביעה בגין אי התאמות בדירותיהם (שם). משכך, דין דרישת התובעים בעניין זה להידחות.
29. ארונות שירות (סעיפים 88, 93, 101, 106, 118, 119, 124). אין מחלוקת על כך שבעת השימוש בארון השירות שבמסדרון כל אחת מהקומות, נוצרת חסימה של המעבר בדלת הכניסה לדירה (תשובת המהנדס ברלינר לשאלה 14 לשאלות ההבהרה, 4.4.21). המהנדס ברלינר קבע כי אין בכך פגם. לא הוצגה בפניי סיבה מספקת שלא לקבל את עמדתו בעניין זה. עולה כי מדובר בחסימה ארעית, הנוצרת בזמן שארון השירות פתוח בלבד. אף לא שוכנעתי כי מדובר ביצירת סיכון בטיחותי. מעבר לדרוש יצוין כי גם כאן מדובר בטענה לירידת ערך, וכי גם בהקשר זה לא נכללה בכתבי הטענות טענה לירידת ערך הדירות. הדברים שנאמרו בעניין ירידת הערך לעיל, יפים גם לכאן.
30. מישקי הפרדה (סעיפים 5, 16, 26, 35, 42 ו-46). בחוות דעת המומחה מטעם התובעים נקבע כי במיקומים שונים בבניין אין מישקי הפרדה בין חיפויי הקירות והעמודים ובין חיפויי הרצפה. עלות תיקון הליקויים הוערכה בסך של 22,900 ₪. המומחה מטעם בית המשפט לא מצא פגם במישקי ההפרדה שפורטו בסעיפים הנזכרים, למעט ליקויים מקומיים בעלות של 800 ₪. מתשובות המהנדס ברלינר לשאלות ההבהרה עולה כי כיום לא ניתן לבדוק את המרווח ואת צורת המילוי בין אריחי הרצפה לבין אריחי הקיר (תשובה 4 לשאלות ההבהרה, 4.4.21). לצד זאת, נקבע כי לאחר מספר שנות קיום של הבניין המצב תקין (שם). בחקירתו השיב המומחה, אומנם, כי לא מדד את המרווח בין הריצוף לחיפוי, אך חזר והבהיר כי לא ראה בעיה של פתיחת מרווחים, התנתקות או סדיקה (עמוד 20 לפרוטוקול). לא נמצא לי טעם מספיק להעדיף בעניין זה את חוות דעת המומחה מטעם התובעים. בהיעדר קביעה של המומחה מטעם בית המשפט לפיה קיים פגם במישקי ההפרדה, איני רואה צורך להידרש לטענת התובעים לפיה קיומו של פגם כאמור מהווה אי התאמה לתקן אשר די בה על מנת לזכותם בפיצוי.
31. נדבך ראש (סעיפים 59, 60, 62, 63, 70-66). המומחה מטעם בית המשפט ציין ביחס לסעיפים אלו ליקויים נקודתיים שונים אותם יש לתקן. באשר לכך ששיפועי המעקים פונים כלפי חוץ ולא כלפי פנים הגג, קבע המומחה כי בבניין עם קירות חוץ בחיפוי אבן אין בכך פגם.
32. בסעיף 5.36 לתוספת לתקנות הבניה נקבע כי "קיר הנמשך והעולה מעל פני גג יכוסה בנדבך ראש שמשטחו העליון יהיה משופע כלפי הגג". המהנדס ברלינר נשאל על עניין זה בשאלות ההבהרה, ואישר כי הסעיף אינו מחריג קיר מחופה אבן (תשובה 10). יחד עם זאת הוסיף המומחה כי כותרת הסימן בו נכלל הסעיף היא "איטום בנין נגד טחב ולחות", וכי מעקה הגג כפי שבוצע עונה על עניין זה.
33. עמדה זו מעוררת קושי ממשי. מהאמור לעיל עולה כי השיפוע כלפי חוץ מנוגד להוראות התקנות. משכך, אף אם בנסיבות העניין אין בכך כדי לפגוע באיטום הבניין, יש לקבוע כי מדובר באי התאמה אשר מחובתה של הנתבעת לתקנה. זאת בהתאם להוראת סעיף 4(א)(1) לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, לפיה יש לראות כל שינוי מן האמור בתקנות הבניה כאי התאמה.
34. על רקע זה עולה שאלת הסעד בגין עניין זה. המומחה ציין (שם) כי התיקון המבוקש יגרום להרעת המצב. על רקע קביעה זו, עולה ספק של ממש אם הלכה למעשה יבוצע התיקון האמור. נוכח ספק זה, אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי כספי בעניין ספציפי זה[3]. חלף פסיקת פיצוי, אני מורה לנתבעת לתקן את הליקוי האמור, אלא אם יודיעו לה התובעים, עד ליום 1.3.23, על חזרתם מהדרישה לתיקונו. באין הודעה כאמור, יבוצע התיקון על ידי הנתבעת לא יאוחר מיום 2.4.23[4].
35. גובה מחזירי שמן (סעיפים 33, 53, 77, 80, 84, 89, 96, 103, 108, 114, 122, 127, 132, 133, 138). לפי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, גובה מנגנון ההשהיה (מחזיר שמן) הצמוד לדלתות שונות בבניין הוא בין 186 ל- 191.5 ס"מ, במקום 198 ס"מ לפחות כנדרש בתקנות הבניה (ראו סעיף 3.2.1.4(א) לתוספת לתקנות). המהנדס ברלינר קבע כי אין פגם בכך שגובה מחזיר השמן פחות מ-198 ס"מ. במענה לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי לדעתו המצב הקיים עונה על הנדרש בתקנות.
36. סעיף 3.2.1.4(ב) לתוספת לתקנות קובע כי הגובה המינימלי הפנוי למעבר יימדד ממישור הרצפה "עד תחתית משקוף הדלת". יש בכך, לכאורה, כדי לתמוך בעמדת המהנדס ברלינר. חרף זאת, אין בידי לקבל את הקביעה לפיה המצב הקיים עונה על דרישת התקנות. סעיף 3.2.1.2 לתקנות עוסק ב"אופן מדידת רוחב פנוי למעבר וגובה של דלת". סעיף קטן (ו) קובע, בעניין הנדון, כי "בקביעת גובהה הפנוי למעבר של דלת, מעל גובה של 1.98 מטרים ממישור הרצפה יותרו בליטות בלא הגבלת רוחב, כמתואר בתרשים 3.2.1.2 ז'". התרשים האמור, אליו מפנה ההוראה, מלמד בבירור כי מחזיר השמן אמור להימצא מעל הגובה המזערי של 198 ס"מ:
הוראת סעיף 3.2.1.4 כפופה לקביעה זו.
37. אף אין בידי לקבל את עמדת המומחה מטעם הנתבעת, האדריכל אבי גולדשטיין, לפיה בוכנת מחזיר השמן צמודה לדלת ולא למשקוף ולכן אינה יוצרת חסימה של המעבר הפנוי מתחת למשקוף. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם העולה מן התרשים לעיל, ואינה מתמודדת עימו. בעניין זה גם ניתן להפנות לסעיף 3.2.1.2(ה) לתקנות, העוסק בקביעת רוחבה הפנוי למעבר של דלת. מהוראה זו עולה, כי גם ידית דלת, המחוברת אליה, עשויה להיחשב לבליטה הגורעת מחללה הפנוי של הדלת, אם אינה עומדת בתנאי הסעיף. היגיון דומה חל גם לגבי מחזיר השמן.
38. יוצא, כי מדובר באי התאמה להוראות התקנות, הטעונה תיקון. המהנדס ברלינר העריך את עלות תיקון הליקוי בסך של 500 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחת מהדלתות. עבור 15 דלתות, מתקבל סכום של 7,500 ₪, ובצירוף פיקוח הנדסי ומע"מ - 9,652 ₪.
39. משטח הבטון. בעניין זה קבע המהנדס ברלינר כי קיימים סדקים ברצפת הבטון וסימני רטיבות. לפי חוות הדעת, עלות התיקון היא 45,000 ₪ (בצירוף מע"מ). לטענת הנתבעת יש להפחית סכום זה, לכל הפחות בשיעור של 33% מהסכום שנקבע בחוות הדעת.
40. לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת. העובדה שהמומחה מטעם הנתבעת סבר כי הסדקים סבירים ואופייניים לרצפת בטון, איננה עילה מספקת לסטות ממסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיהן קיים ליקוי. אכן, המומחה מטעם בית המשפט השיב בחקירתו הנגדית כי אינו שולל את הטענה כי מדובר בנזק אופייני לרצפת בטון ולא בהכרח בליקוי מובנה (עמוד 44 לפרוטוקול). יחד עם זאת, המומחה לא חזר בו מקביעתו כי קיים ליקוי, ואף הבהיר באופן מפורש כי אין מדובר בבלאי סביר (עמוד 45 לפרוטוקול).
41. גם הטענה כי לו בוצעו עבודות תחזוקה על ידי התובעים היה בכך כדי להפחית את עלות התיקון, אינה מצדיקה התערבות בסכום שנקבע. ראשית, הטענה מבוססת על שאלה תיאורטית שנשאל המומחה, האם בהנחה שיוכח כי לא בוצעו שום עבודות תחזוקה במשטח הבטון לאורך השנים היה בכך כדי להאיץ את הנזק (עמוד 44 לפרוטוקול). בפועל, אין בפניי תשתית עובדתית המאפשרת לקבוע כי התובעים נדרשו לבצע עבודות תחזוקה, או כי עבודות תחזוקה נדרשות לא בוצעו. מעבר לכך, המומחה השיב, אומנם, כי ביצוע עבודות תחזוקה היה מפחית את עלות התיקון, אך הוסיף כי אינו יודע אם סכום ההפחתה היה גבוה מעלות עבודות התחזוקה (שם). לשאלה האם ביצוע עבודות תחזוקה היה יכול למנוע את הבעיה, השיב המומחה בשלילה (שם). משנמצא כי אין מדובר בבלאי סביר, יש יסוד לטענת התובעים כי גם עלות התחזוקה הייתה צריכה לחול על הנתבעת. על רקע כל האמור, איני רואה מקום לסטות מקביעות המומחה בעניין זה.
42. המעליות. בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום המעליות, המהנדס פוליפודי, נכללו המלצות שונות המופנות אל חברת אלקטרה. חברת אלקטרה אינה צד להליך שבפניי. משכך, קבעתי (החלטה, 30.9.21) כי מבלי לקבוע מסמרות בשאלת אחריותה של הנתבעת לליקויים כלשהם, אין מקום למתן הוראות אופרטיביות בהמשך לאמור בחוות הדעת.
43. הטענות המצויות בפניי עתה נוגעות לרכיב אחד בחוות דעת המהנדס פוליפודי. בחוות הדעת נקבע כי אחת הסיבות לתקלות במעליות היא ביצוע פיקוד שבת בכל השבת, לבקשת הדיירים, אשר גרם לבלאי מואץ. בחוות הדעת הוסבר כי כתוצאה מכך המעלית פועלת כל הזמן, המנוע מתחמם והבלם מתחמם הן בגלל פעולתו והן בגלל חום המנוע. המומחה המליץ על כיוון פיקוד השבת כך שיפעל לסירוגין, חצי שעה בכל שעה, במשך השעות שפיקוד השבת פעל בעבר. לטענת התובעים, מהאמור עולה כי המעליות פגומות באופן בסיסי, ואילו הפתרון שהציע המומחה אינו חוקי וסותר את זכותם של התובעים על פי חוק להפעיל מעלית שבת.
44. יש לדחות את הטענה כי הוכח פגם במעליות. המומחה הבהיר בחקירתו הנגדית כי במעליות מודרניות נעשה שימוש במנוע ללא גיר (עמוד 10 לפרוטוקול). התקנים לא מביאים בחשבון שימוש במעלית בפיקוד שבת, והפעלת המעלית ברצף גורמת לנזק לבלם (שם). לשאלה האם ניתן להחליף את המעלית למעלית יותר חזקה השיב המומחה כי אין מעליות יותר חזקות ואין מעלית שיכולה לעמוד בכזה דבר (עמוד 13 לפרוטוקול). מהאמור עולה כי המעליות שהותקנו בבניין תואמות את הסטנדרט המקובל, וכי התקלה במעליות אינה תוצאה של פגם בהן, כי אם של דפוסי השימוש בהן.
45. גם את הטענה כי הפתרון המוצע על ידי המומחה אינו חוקי אין בידי לקבל. התובעים מפנים בהקשר זה לסעיף 59ז לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שעניינו הפעלת מעלית כמעלית שבת, ולתקנה 3 לתקנות המקרקעין (זמני הפעלת מעלית שבת בבית משותף שבו שתי מעליות לפחות), התשע"ד-2014, הקובעת כי לפי דרישה של למעלה מ-50% מבעלי הדירות בבית המשותף תופעל מעלית שבת משעת כניסת השבת או החג עד חצות הלילה, ומשעה 6:00 בבוקר עד צאת השבת או החג. עניינן של הוראות אלו בהסדרת הזכויות והחיים המשותפים של בעלי הדירות בבית המשותף. הן מסדירות את היחסים בין בעלי הדירות לבין עצמם, ומעגנות את זכותם של חלק מבעלי דירות לדרוש מיתר בעלי הדירות כי מעלית תופעל כמעלית שבת. לא ניתן לגזור מההוראות האמורות חובה חוקית החלה על הנתבעת, להתקין מעלית שביכולתה לפעול ברציפות בשעות האמורות מבלי שייגרם לה נזק - מה גם שכפי שהובהר על ידי המומחה, מעלית מסוג זה אינה בנמצא כיום.
46. תיקון הליקויים על ידי הנתבעת. בסיכומי הנתבעת נטען כי היא זכאית לבצע את התיקונים בעצמה, וכי לא ויתרה על זכותה לתקנם, כאמור בכתב ההגנה מטעמה.
47. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים איננה שאלה שיש לה תשובה חד משמעית, והיא תלויה בנסיבות המקרה (ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ''ד נז(5) 1 (2003), בפסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור). יחד עם זאת, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי (שם).
48. בענייננו, נקבע בסעיף 17.ב להסכם המכר (נספח 1 לתצהיר מר בן יעקב), כי לקונה תעמוד זכות לתיקון אי התאמה "רק אם ניתנה למוכר הזדמנות נאותה לבצע את התיקון". "הזדמנות נאותה", על פי הגדרתה בסעיף, משמעה כי הקונה הודיע לקבלן המבצע בכתב ובדואר רשום עם עותק למוכר על הליקוי מיד עם גילויו, ואפשר למוכר או למי מטעמו להיכנס לממכר לשם בדיקת ותיקון הליקוי.
49. בכתבי הטענות מטעם התובעים נטען כי הנתבעת התחמקה מביצוע תיקונים. לנוכח ויתור הצדדים על חקירות המצהירים, עניין זה לא התברר בפניי באופן ממצה. עם זאת, מהחומר שבפניי עולה כי הדירות נמסרו לתובעים בשנת 2012, וכי לאורך השנים התנהלה בין הצדדים התכתבות ענפה באשר לתיקונם של ליקויים שונים. מחוות הדעת שבפניי ניתן ללמוד כי אף בוצעו תיקונים בעבר על ידי הנתבעת.
50. אשר להליכים שקדמו להגשת התביעה, עולה כי ביום 28.11.18 שלח ב"כ התובעים לנתבעת מכתב (נספח 11 לתצהיר מר בן יעקב), אליו צורפה חוות דעת ד"ר בן עזרא, ובו דרישה מהנתבעת כי תודיע בתוך 14 יום על נכונותה לתיקון הליקויים, רשימת התיקונים, לוחות זמנים לביצוע ועוד. ביום 30.12.18 שלח ב"כ התובעים מכתב נוסף, לפיו המכתב הראשון לא זכה להתייחסות ובאם לא תתקבל תשובה תוך 14 יום נוספים, ימליץ למרשיו על הגשת תביעה (שם). לתצהיר מר בן יעקב צורף גם מכתב חברת מליבו, הקבלן המבצע מטעם הנתבעת, מיום 11.12.18, לפיו היא לומדת את טענות התובעים ותשובה עניינית תשוגר בהקדם (נספח 12 לתצהיר מר בן יעקב). הנתבעת צירפה מכתב נוסף מטעמה (9.1.19, נספח 3 לתצהיר מר אהרן עמר) בו נמסר לב"כ התובעים כי אמור להיערך ביקור בבניין על ידי נציגי חברת מליבו לצורך בדיקת הליקויים הנטענים. התביעה שבפניי הוגשה ביום 25.3.19. בתצהיר מר עמר מטעם הנתבעת נטען כי רק עם קבלת כתב התביעה לידיה גילתה הנתבעת כי חילוקי הדעות לא באו על פתרונם מול חברת מליבו (סעיף 10 לתצהיר).
51. על רקע האמור, אני סבור כי לנתבעת ניתנה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים. אכן, טענות לפניות קודמות אשר לא זכו למענה מספיק לא התבררו די הצורך בגדרי ההליך. אולם גם בהתעלם מטענות אלה, אין מחלוקת כי נשלחה אל הנתבעת ביום 28.11.18 פניה מאת התובעים, בגדרה הובאו בפניה בפירוט הליקויים הנטענים על ידם. עוד עולה כי משך קרוב לארבעה חודשים, תגובתה היחידה של הנתבעת הייתה העברת הטענות אל חברת מליבו, הקבלן המבצע מטעמה. התנהלות מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה של הנתבעת כלפי התובעים. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה להעניק עתה לנתבעת הזדמנות נוספת לתיקון הליקויים בעצמה, או להפחית את סכום הפיצויים כך שישקף את עלויות הקבלן.
52. עוגמת נפש. התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת נפש, הכרוכה הן בכך שנאלצו להתגורר במשך שנים בבניין "לקוי ונחות", הן בכך שהתיקונים השונים שבוצעו ועוד יבוצעו בעתיד גורמים וצופיים לגרום להם פגיעה בפרטיות, רעש, לכלוך, קושי וסבל.
53. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (ראו ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' (1.12.2008), בפסקה 18 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור), בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים. צוין כי לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו, אך על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (שם).
54. במקרה שבפניי, מדובר בליקויים ברכוש המשותף ולא בדירות התובעים. בהתאם לחוות דעת המהנדס ברלינר, עלות תיקון הליקויים נמוכה באופן משמעותי מהסכום שנתבע לכתחילה. לא הובאו ראיות קונקרטיות באשר לעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים. אף לא הונחה בפניי תשתית ממנה עולה כי מדובר באחד המקרים בהם עלות התיקון אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מהליקוי. לא שוכנעתי כי מדובר בליקויים חמורים, אשר יש בקיומם כדי להשפיע במידה ממשית על איכות חיי התובעים. אף לא מצאתי כי התנהלותה של הנתבעת תומכת בפיצוי על הצד הגבוה. כפי שכבר צוין, בעבר תוקנו ליקויים על ידי הנתבעת. מהפער בין היקף דרישות התובעים כפי שהועלו בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעמם לבין הליקויים שנמצאו על ידי המהנדס ברלינר, עולה כי התנגדותה של הנתבעת לדרישות אלו לא הייתה נטולת בסיס. לצד זאת, כאמור לעיל, המענה שנתנה הנתבעת לפניות התובעים קודם להגשת התביעה לקה בחסר. בשקילת מכלול הדברים, אני פוסק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 57,000 ₪.
55. סיכום. התוצאה של כל האמור היא כי על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שנקבעו בחוות דעת המהנדס ברלינר במלואם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן חוות הדעת ועד למועד התשלום בפועל. זאת בנוסף לקביעות שלעיל באשר לנדבך הראש, למחזירי השמן ולפיצוי בגין עוגמת נפש.
56. הנתבעת תישא בשכר טרחת עו"ד של התובעים בשיעור של 20% מהסכומים שנפסקו בצירוף מע"מ. אשר להוצאות משפט, לנוכח הפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, אין הצדקה לזכות את התובעים בשיפוי בגין מלוא הוצאות המשפט שהוציאו. לנוכח כלל הקביעות לעיל, הנתבעת תישא ב-20% מסכום אגרת המשפט ששולמה בגין ההליך; במלוא חלקם של התובעים בשכר טרחת המהנדס ברלינר; וב-50% משכר הטרחה ששילמו התובעים למומחים מטעמם. לכל הסכומים יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה ועד לתשלום בפועל.
57. משנדחתה התביעה בכל הנוגע למעליות, אין לחייב את הנתבעת להשיב לתובעים את חלקם בשכר טרחת המהנדס פוליפודי.
58. תשלומים בגין תיקון ליקויים, שהובאו בין הוצאות המשפט שפורטו בתצהיר מר בן יעקב (סעיף 18 לתצהיר), אינם הוצאות משפט. מדובר בתשלומים שלא נתבעו בכתב התביעה ולא היה מקום להכללתם, בשלב מאוחר, בגדרי הדרישה לשיפוי בגין הוצאות משפט.
59. כל הסכומים שנפסקו ישולמו עד ליום 9.3.23.
ניתן היום, י' שבט תשפ"ג, 01 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
מספרי הסעיפים הם בהתאם למספורם בחוות דעת המהנדס ברלינר, המבוסס על המספור בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, ד"ר אברהם בן עזרא. ↑
בחוות דעת השמאי מטעם התובעים, מר אלי סידאווי, נקבע כי מדובר בירידת ערך של 15,000 ₪ לכל קומה (135,000 ₪ בסך הכל). המהנדס ברלינר השיב (סעיף 14 למענה לשאלות ההבהרה, 4.4.21) כי אם ייקבע, בניגוד לעמדתו, כי המצב אינו תקין, ירידת הערך היא 6,000 ₪ לקומה (54,000 ₪ בסך הכל). ↑
למען שלמות התמונה אציין, כי על פי קביעת המהנדס ברלינר (תשובה 10 הנ"ל לשאלות ההבהרה), עלות פירוק נדבך ראש מסביב לגג והתקנתו מחדש היא 18,000 ₪. בצירוף עלויות פיקוח הנדסי בשיעור 10% ומע"מ, מתקבל סך של 23,166 ₪. ↑
לדיון כולל בטענות הצדדים בשאלת תיקון הליקויים על ידי הנתבעת, ראו להלן. ↑
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 10/06/2020 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 09/12/2020 | החלטה על בקשה של נתבע 1 בקשה מוסכמת לפטור מהתייצבות | עודד שחם | צפייה |
| 14/12/2020 | החלטה על בקשה של מבקש 1 בקשה באמצעות המזכירות | עודד שחם | צפייה |
| 27/12/2020 | החלטה על בקשה של מבקש 1 בקשה באמצעות המזכירות | עודד שחם | צפייה |
| 14/02/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 14/02/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 23/02/2021 | החלטה על בקשה של מבקש 1 מתן הוראות / הבהרה | עודד שחם | צפייה |
| 04/03/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 15/03/2021 | החלטה על בקשה של תובע 20 שאלות הבהרה מטעם התובעים | עודד שחם | צפייה |
| 05/04/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 18/04/2021 | החלטה על בקשה של תובע 20 שאלת הבהרה נוספת מטעם התובעים | עודד שחם | צפייה |
| 18/04/2021 | החלטה על בקשה של מבקש 1 מתן הוראות / הבהרה | עודד שחם | צפייה |
| 02/05/2021 | הוראה לתובע 1 להגיש תצהירי ע.ר. מטעם התובעים | עודד שחם | צפייה |
| 13/05/2021 | הוראה לנתבע 1 להגיש תגו' הנתבעים | עודד שחם | צפייה |
| 20/05/2021 | הוראה לתובע 1 להגיש תגו' לתגו' | עודד שחם | צפייה |
| 23/05/2021 | החלטה על בקשה של תובע 1 בקשה למינוי מומחה מעליות | עודד שחם | צפייה |
| 30/05/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 10/06/2021 | החלטה על בקשה של מבקש 1 בקשה באמצעות המזכירות | עודד שחם | צפייה |
| 13/06/2021 | החלטה על בקשה של הצהרת מומחה | עודד שחם | צפייה |
| 22/06/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 28/06/2021 | החלטה על בקשה של הצהרת מומחה | עודד שחם | צפייה |
| 06/07/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 05/08/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 31/08/2021 | החלטה על בקשה של תובע 20 הודעה בקשר עם מומחה המעליות מטעם התובעים | עודד שחם | צפייה |
| 01/09/2021 | החלטה על בקשה של תובע 20 הודעה בקשר עם מומחה המעליות מטעם התובעים | עודד שחם | צפייה |
| 30/09/2021 | החלטה על בקשה של תובע 20 הודעה בקשר עם מומחה המעליות מטעם התובעים | עודד שחם | צפייה |
| 13/10/2021 | החלטה על בקשה של תובע 20 הודעה בהתאם להחלטה מיום 30.9.21 | עודד שחם | צפייה |
| 17/10/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 24/10/2021 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 23/11/2021 | החלטה על בקשה של מתן הוראות / הבהרה | יהונתן גרונר | לא זמין |
| 27/02/2022 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | לא זמין |
| 07/07/2022 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 11/07/2022 | החלטה על בקשה של מבקש 1 בקשה באמצעות המזכירות | עודד שחם | צפייה |
| 17/07/2022 | החלטה על בקשה של תובע 1 הודעה לעניין סעיף 79 | עודד שחם | צפייה |
| 18/07/2022 | החלטה שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 24/07/2022 | הוראה לתובע 1 להגיש סיכומי תובעים | עודד שחם | צפייה |
| 01/02/2023 | פסק דין שניתנה ע"י עודד שחם | עודד שחם | צפייה |
| 09/02/2023 | הוראה לנתבע 1 להגיש תגו' | עודד שחם | צפייה |