1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה על רקע נזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 30.10.2017 בין כלי רכב, מ"ר 33-143-69 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 91-481-78 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת בדבר קרות התאונה, ואין מחלוקת לעניין הכיסוי הביטוחי אצל הנתבעת 2, אלא המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות, שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה, ובסופה נשמעו סיכומי טענות הצדדים.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

האחריות לקרות התאונה תחולק בין שני נהגי הרכבים באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30%.

התביעה כנגד הנתבעת 2 תימחק ללא צו להוצאות כמוסכם על ידי ב"כ הצדדים.

5.1. בשאלת האחריות לקרות התאונה – אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה קוהרנטית, ברורה, התיישבה עם מוקדי הנזק ועם ההיגיון שבקרות התאונה, והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה, הייתה מתפתחת ובלתי עקבית.

סבורני כי רכב הנתבעים אכן, כפי שהעידה נהגת רכב התובעת, נסע במהירות גבוהה ובלתי סבירה, הגיע משמאלו של רכב התובעת והתפרץ לפניו, הכל בחוסר זהירות, מבלי להתחשב בתנאי הדרך וברכב התובעת.

אני מאמין לנהגת רכב התובעת ולעד הנוסף מטעמה כי הנתבע 1 ובני משפחתו הציעו להם שלא לערב את הביטוח ולסגור את העניין בניהם. הצעה שיש בה בנסיבות תיק זה כדי להעיד על הכרה בדבר האחריות לקרות התאונה.

מכאן, אחריותו של הנתבע 1 לקרות התאונה.

עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב התובעת מהאחריות לקרות התאונה. סבורני כי נהגת רכב התובעת לא היה הייתה ערה דיו למתרחש מולה. לא נתנה דעתה לרכב הנתבעים. חוסר תשומת לב בגינה לא יכולה הייתה למנוע את התאונה.

5.2. לעניין הנתבעת 2 – הרי שבתחילת הדיון הסכימו ב"כ הצדדים למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 2, ללא צו להוצאות. ב"כ הנתבע 1 אף טען כי אין לו התנגדות למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 2 מאחר שרכב הנתבעים נמכר לפני התאונה. משכך, אני מאשר את הסכמת ב"כ הצדדים בעניין זה ונותן לה תוקף של פסק דין.

6. אשר על כן, הנתבע 1 ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 26,507 ₪ שהינו 70% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3 שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

8. הפיקדון שהופקד על ידי הנתבע 1, בהתאם להחלטתי מיום 21.01.2020, יושב למפקיד.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א טבת תשפ"א, 05 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.