1. בקשת החייב למתן הוראות להורות לכנ"ר לשלם לחייב סכום של 25,000 ₪ שהועבר לחלוקה בהוצאה לפועל בניגוד להחלטת בית המשפט.

רקע:

2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 5.5.19.

3. ביום 17.5.20 ההליך בוטל בפסק דין, מאחר שהחייב לא עמד בחובות ההליך.

4. ביום 18.5.20, לבקשת המנהל המיוחד, ניתנה החלטה בדבר תשלום הוצאות ההליך והעברת יתרת הכספים לחלוקה בהוצאה לפועל (מאחר שהחייב לא הוכרז כפושט רגל הנוהל המקובל הוא שהכספים שנצברו בהליך מחולקים בהוצאה לפועל).

5. החייב הגיש בקשה להורות על ביטול פסק הדין. לאחר עיון בבקשה ובתגובות קיבלתי את הבקשה בתנאים הבאים: הפקדת סכום של 25,000 ₪ בתוך 20 ימים וכן המצאת דוחות חודשיים מגובים באסמכתאות לתקופה שנקבעה (החלטה מיום 15.6.20).

6. החייב הפקיד את הסכום בהתאם להחלטה, ולפי כתבי טענותיו, עשה כן לאחר שנעזר בהלוואות מחברים (ראו למשל סעיף 8 לתגובה מיום 19.10.20).

עם זאת, החייב לא עמד בתנאי הנוסף של ההחלטה, ואף צבר מחדלים אחרים ועל כן, קבעתי בהחלטה מיום 22.11.20 כי החייב לא עמד בדרישות להשבתו בהליך, ופסק הדין נותר על כנו.

7. ביום 3.12.20 החייב הגיש בקשה דחופה להחזר כספים ולהקפאת קופת הכינוס. החייב עתר להחזרת הסכום של 25,000 ₪ שהפקיד, במסגרת התנאים להשבתו להליך, ולאחר שבסופו של דבר ההליך לא חודש. בהחלטה שניתנה באותו יום הוריתי על עיכוב חלוקת הכספים מהקופה. כמו כן, הבקשה הועברה לתגובות.

8. בהחלטה שניתנה ביום 23.12.20, לאחר קבלת עמדות הצדדים, מצאתי כי אין מקום לדון בבקשה שעה שהחייב הודיע על כוונתו לערער על ההחלטה בדבר אי השבתו להליך, ועל כן, הוריתי שהבקשה תידון לאחר ההכרעה בערעורו של החייב.

באותה החלטה הוריתי בשנית, כי עד למתן החלטה אחרת לא יחולקו דיבידנד והוצאות הליך.

9. שתי ההחלטות מיום 3.12.20 ומיום 23.12.20 הומצאו לכנ"ר ביום נתינתן.

10. בדיעבד, מתברר כי ביום 30.11.20 הונפקה הוראת תשלום ע"י מחלקת הכספים בכנ"ר להעברת יתרת הכספים להוצאה לפועל (ראו תגובת הכנ"ר מיום 1.7.20).

11. כמו כן, מתוך פירוט התנועות הקיים בכנ"ר, למדים כי בתאריך 5.1.21 כנ"ר העביר את יתרת הכספים בקופה (סכום של כ- 35,000 ₪) להוצאה לפועל.

12. בתאריך 31.5.21 נדחה ערעורו של החייב.

13. בהחלטה שניתנה ביום 2.6.21 מצאתי כי יש להשיב לחייב את הסכום של 25,000 ₪, מהטעם שייעודם של הכספים היה לצורך החזרה להליך, דבר שלא אירע לבסוף וכמו כן משום שהכספים שולמו לאחר שההליך בוטל. לא הוגש ערעור על החלטה זו.

הבקשה הנוכחית וטענות הצדדים:

14. לאחר מתן ההחלטה מיום 2.6.21 בדבר השבת הכספים החייב פנה בבקשה הנוכחית, וטען כי הכספים חולקו בניגוד להחלטות מיום 3.12.20 ומיום 23.12.20.

15. הכנ"ר עתר לדחיית הבקשה.

הכנ"ר טען כי עם מתן ההחלטה מיום 17.5.20 בדבר פסיקת הוצאות ההליך וחלוקת הכספים בהוצאה לפועל נפתחה משימה לטיפול בתיק המפקחת לצורך הנפקת הוראת תשלום לפי ההחלטה. בהמשך, לאחר ההחלטה מיום 22.11.20 שהורתה כי ביטול ההליך יישאר על כנו, פעלה המפקחת להנפקת הוראת תשלום, וכך הונפקה הוראת התשלום ביום 30.11.20, עוד טרם ההחלטה מיום 3.12.20 שהורתה על עיכוב חלוקת הכספים.

הכנ"ר הוסיף שהחייב לא פעל להמצאת ההחלטה מיום 3.12.20 לכנ"ר, ומאחר שהטיפול בתיק נעשה על ידי מספר גורמים, לא בהכרח החלטות בית המשפט הועברו לגורם המטפל באופן מידי.

הכנ"ר טען כי החייב עצמו היה צריך לפעול להמצאת ההחלטה כדין לידי הכנ"ר, ולו פעל כך, הייתה ההחלטה מועברת לטיפול הגורמים המטפלים. כן טען, כי החייב צריך היה לפעול להוצאה לפועל בבקשה לעיכוב חלוקת הכספים. לטענת הכנ"ר, התנהלות החייב לאורך כל ההליך היא זו שהובילה לתקלה, ולכן, אין לחייב את הכנ"ר בהשבת הכספים.

הכנ"ר השלים וטען כי הכספים לא הועברו לגורם זר, אלא לנושי החייב, תוך הפחתת חובותיו של החייב.

16. החייב בתשובתו דחה את הטענות ביחס לקשר בין הטענות לגבי אי מילוי חובות ההליך לבין התקלה שאירעה בהעברת הכספים. החייב הפנה לכך שלפי מערכת ה"נט" ההחלטה מיום 3.12.20 הומצאה לכנ"ר באותו מועד. אשר לפנייה להוצאה לפועל, החייב ציין כי בזמן אמת איש מהגורמים בתיק לא ידע שחלוקת הכספים התבצעה כבר בתחילת חודש ינואר 2021, והעובדה שהחייב פנה להוצאה לפועל בדיעבד כדי לנסות להקטין את הנזקים אין משמעה הסרת אחריות מהכנ"ר, שהיה צריך לפעול לפי החלטת בית המשפט.

17. יצוין כי מאחר שהבקשה היא לתשלום כספים מקופת המדינה למעשה, העברתי את הבקשה גם לתגובת הפרקליטות. בהודעה שהוגשה היום הודיעה הפרקליטות כי אינה מעוניינת להוסיף טיעון מעבר לעמדת הכנ"ר.

דיון והכרעה:

18. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

19. החלטת בית המשפט הייתה כי יש להשיב את הסכום של 25,000 ₪ לחייב. החלטה זו לא השתנתה.

20. העובדה שהכנ"ר העביר את הסכום האמור לחלוקה בהוצאה לפועל אינה משנה את תמונת המצב, משום שהעברת הסכום לחלוקה נעשתה לאחר שתי החלטות מפורשות של בית משפט זה שהורו על עיכוב חלוקת הכספים.

לא היה צורך או מקום שהחייב ימציא לכנ"ר את ההחלטה, משום שההחלטה הומצאה לכנ"ר על ידי מזכירות בית המשפט. החייב לא אמור להיות ער לכך שבעלי תפקידים שונים בכנ"ר מטפלים בתיק אחד. מובן כי במקרה זה אירעה תקלה מצערת, אולם היא אינה מונחת לפתחו של החייב.

21. התנהלותו של החייב בהליך זה הובילה לביטולו ולכך שלא חודש. אין לה דבר עם שאלת יישום החלטת בית המשפט בדבר החזרת הכספים.

22. אשר לעובדה שהחייב נשכר מכך שהועברו כספים ביתר לנושיו, יש להעיר שתי הערות.

ראשית, מובן שככל שייפתח הליך חדש החייב לא יוכל "להסתמך" על הקטנת החוב הנובעת מתשלום הכספים בטעות לנושים שיהיו זהים לנושים שקיבלו כעת כספים.

שנית, מאחר שמדובר בסכום ששולם בטעות, פתוחה הדרך בפני הכנ"ר לפעול בתיקי ההוצאה לפועל, לקבלת החזר מהנושים שקיבלו את החלק היחסי המסתכם לכדי אותם 25,000 ₪ (חלק מהכספים חולק כדין).

סיכום:

23. הבקשה מתקבלת. כנ"ר יפעל לתשלום סכום של 25,000 ₪ לחייב בתוך 45 ימים מהיום. באחריות החייב להגיש הודעה מאומתת בתצהיר, בתוך שבוע מהיום, ביחס לאופן ביצוע התשלום.

24. איני רואה לחייב בהוצאות. החייב, אף שיצר מחדלים משמעותיים בהליך, והתנהלותו דרשה זמן של המנהל המיוחד ושל הכנ"ר הן לפני ביטול ההליך והן אחריו, לא חויב בהוצאות בגין התנהלותו זו. לפיכך ולאור ההתנהלות בהליך זה, אין מקום לחייב בהוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשפ"ב, 30 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.