23 יוני 2020

לפני:

כב' השופטת שגית דרוקר

נציג ציבור (עובדים) גב': עליזה כהן מרקוביץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר: איתן קירשנר

1. לפנינו בקשת הנתבעת שכנגד 2, גב' אורית טל (להלן: "הנתבעת 2"), לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.
2. לטענת הנתבעת 2, התביעה כנגדה הוגשה אך ורק לאור העובדה שהיא נשואה לתובע/ הנתבע שכנגד 1 (להלן: "הנתבע 1") ומטרתה של התביעה הינה הפעלת לחץ על בעלה מתוך מטרה שהוא ימחק את תביעתו כנגד התובעים שכנגד. הנתבעת 2 טוענת כי היא לא הועסקה על ידי התובעים שכנגד ואין לה כל קשר אליהם.
3. כך, אין לנתבעת 2 כל מערכת יחסים עם התובעים שכנגד ו/או כל חובת אמון, נאמנות ו/או כל חובה אחרת כלפיהם, והתובעים שכנגד אף לא העלו כל עילת תביעה כנגדה.
4. עוד טוענת הנתבעת 2 כי התביעה נעדרת כל ביסוס עובדתי כנגדה ועיון בכתב התביעה מעלה כי הנתבעת 2 מוזכרת רק בסעיף 5 לכתב התביעה שכנגד בטענה סתמית כי הינה חלק מניסיון הברחת כספים של הנתבע 1, טענה שהועלתה ללא כל ראייה ו/או בסיס כלשהוא.

עמדת התובעים שכנגד

1. התובעים שכנגד טוענים שבקשת הנתבעת 2 היא סתמית ובלתי מבוססת.
2. לתובעים שכנגד עומדת עילה ברורה ומוצקה מתוקף היותם נושים של הנתבע 1, להיפרע בנסיבות העניין גם מאשת הנתבע 1, היא הנתבעת 2 – זאת נוכח מצבו של הנתבע 1 המצוי בהליך פשיטת רגל ומתוך שהתקיימה כוונה ברורה לשתף את אשתו בטובות העסקיות ובשכר שצמחו והשתלמו לו כתוצאה ישירה של התנהלותו העוולתית.
3. עוד טוענים התובעים שכנגד כי על פי ההלכה סעד של סילוק על הסף הינו קיצוני; כי יש לבחון את האמור בכתב התביעה ולהניח שהדברים שנאמרו בו יוכחו, או אז יש לבחון אם קיימת יריבות. התובעים שכנגד מפנים לכתב התביעה בו נטען שכספים הועברו לבקשת הנתבע 1, לחשבונה של הנתבעת 2; כי הנתבעת 2 נהנתה מכספים אלו וכן עשתה שימוש ברכבה של התובעת שכנגד.
4. לגבי הלכת השיתוף בחובות כלפי צד שלישי מציגים התובעים שכנגד את עמדתם המשפטית בעניין וטוענים כי יש לראות גם בנתבעת 2 כמי שאחראית כלפי התובעים שכנגד בחובות הנתבע 1 כלפיהם.
5. משהעילה הנטענת כנגד הנתבעת 2 נובעת ממערכת יחסי העבודה נשוא התביעה, נדרש בירור עובדתי ובית הדין לעבודה הוא המוסמך לדון ולהכריע בסוגיות אלו ולפיכך אין מקום לסילוק התביעה על הסף.
6. התביעה כנגד הנתבעת 2 הוגשה במסגרת הליך זה מכוח הלכת "הליך תלוי ועומד" ומטעמי יעילות הדיון, כאשר ליבת ההליך כולו מצויה בסמכותו של בית הדין הנכבד.

דיון והכרעה

1. בהתאם לתקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991, רשאי בית הדין לעבודה בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות. הלכה היא כי סעד המחיקה מופעל ביד קמוצה, במשורה וכי מדובר בסעד קיצוני הניתן במקרים חריגים (ר' דב"ע מז/1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' רון ורדי ואח' פד"ע יט, 63, ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 13.02.08).
2. כאשר מדובר בבקשה לסילוק של תביעה על הסף, הכלל הינו, שאין בית המשפט בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו. עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר ברור לו שלא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף יוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ר' ע"ע 734/06 ג'הג'האה נ' מועצה מקומית ערערה, ניתן ביום 24.06.08).
3. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") מגדיר את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה וקובע את גבולות ההתדיינות בפניו:

"(א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];

(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;

(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;"

1. בית המשפט העליון ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, ניתן ביום 14.10.15, קבע כי:

"הקמתו של בית הדין לעבודה והענקת סמכויות שיפוט ייחודיות לו עוררה מניה וביה את הצורך להתוות את קווי התיחום ויחסי הגומלין שבין בית הדין לעבודה, שסמכויותיו מוגדרות בעיקר בחוק בית הדין לעבודה, לבין בתי המשפט האזרחיים, שסמכויותיהם מוגדרות בחוק בתי המשפט. העיקרון הבסיסי שהוחל בעניין זה הוא פשוט וברור: מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה (ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 508 (2004) (להלן: עניין פי.או.אס)). עיקרון זה – על שני ענפיו – משקף את החשיבות הנודעת לריכוזם של ענייני העבודה והביטחון הסוציאלי בידיה של ערכאה בעלת מומחיות לדבר, לצד השמירה על אופייה הכללי של מערכת בתי המשפט בהיבטיה האחרים."

(הדגשות אינן במקור, ש.ד).

1. מכאן עולה כי הפרשנות אותה יש ליתן לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה היא דווקנית ומצומצמת.
2. בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן – בסט שירותי קרור בע"מ, ניתן ביום 3.4.17, נקבעו דברים אלה לעניין תיחום סמכויותיו של בית הדין לעבודה:

"בענין רוחם נקבע, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו: האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה".

(הדגשות במקור, ש.ד).

מן הכלל אל הפרט

1. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי התובעים שכנגד לא הצביעו על הוראה בחוק בית הדין לעבודה המקנה לבית הדין את הסמכות לדון בתביעתם ביחס לנתבעת 2 ולפיכך שוכנענו כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף. נביא טעמינו להלן.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת 2 לא הועסקה על ידי התובעים שכנגד. כך, שמתעורר קושי ביחס למבחן זהות הצדדים שכן, אלה אינם עובד ומעסיק או חליפיהם.
3. התובעים שכנגד אף הודו בתגובה מטעמם, כי העילה כנגד הנתבעת 2 אינה נגזרת מקיומם של יחסי עבודה ישירים בין הצדדים וטענו כי קמה לנתבעת 2 אחריות כלפי התובעים כנושים (סעיף 9 לתגובה).
4. טענה זו אינה מקובלת עלינו, שכן, התובעים שכנגד מתארים תרחיש אשר טרם בא אל העולם ובכך מנהלים דיון תיאורטי בלבד הואיל והם עדיין לא נושים של הנתבע 1 ואף הם אינם צד לתיק הפש"ר המתנהל בעניינו של הנתבע 1 בבית המשפט המחוזי (סעיף 6 לבקשת הנתבעת 2).
5. התובעים שכנגד מנסים לעשות דין לעצמם ולעקוף את סדרי הדין והמועדים.
6. יתרה מכך, עילת התביעה, אם קיימת כזו, טרם התגבשה ולפיכך תביעתם מוקדמת. ונסביר, עילת התביעה תשתכלל רק עם קבלת התביעה שכנגד ורק במידה והתובעים שכנגד לא יצליחו לממש את פסק הדין ולהיפרע מהנתבע 1 וגם אז, הסמכות לדון בתביעת נושים מסורה להוצאה לפועל ו/או לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק הפש"ר.
7. עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה שכתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה עצמאית או כל סעד עצמאי כנגד הנתבעת 2 וכל הטענות המיוחסות לה הינן מכח היותה אשתו של הנתבע שכנגד.
8. כך, התובעים שכנגד מודים כי הנתבע 1 הוא זה אשר ביקש להעביר את משכורתו לחשבון הבנק של אשתו, הנתבעת 2 וכי הרכב שלטענתם שימש את הנתבעת 2 ניתן לנתבע 1 בהתאם להסכם ההעסקה ביניהם.
9. לטעמינו, אין די בטענה לפיה הנתבעת 2 נהנתה מן הכספים והרכב אשר ניתנו לבעלה, הנתבע 1, כדי לגלות כלפיה עילה עצמאית ונפרדת ולהופכה לבעלת דין בתביעה.
10. ויובהר, הכספים וההטבות (רכב) אשר התקבלו אצל הנתבע 1 התקבלו מכח יחסי עובד מעסיק. העובדה כי כספים והטבות אלה שימשו אף לצרכים אישיים של הנתבע 1 ובני ביתו ובכללם אף הנתבעת 2, אינה מקימה עילת תביעה עצמאית ונפרדת כלפי הנתבעת 2 וככל שטוענים התובעים שכנגד לעניין כספים ושימוש פסול ברכב שלא ע"י הנתבע 1, הרי שטענותיהם יתבררו במסגרת תביעתם כנגד הנתבע 1.
11. בתגובתם מתרעמים התובעים שכנגד כי הנתבעת 2 הסתירה מהם את העובדה שלחשבונה הופקדה משכורתו של בעלה, הנתבע 1 (סעיף 3א לתגובת התובעים שכנגד) וכן הסתירה את העובדה שהנתבע 1 נמצא בהליכי פשיטת רגל (סעיף 3ב לתגובת התובעים שכנגד) אולם לא הצביעו בפנינו מהו המקור החוקי לדרישת הדיווח כאמור מהנתבעת 2. על אחת כמה וכמה עת מדובר על עניינים שקשורים קשר מובהק ליחסי העבודה שהתקיימו בין בעלה של הנתבעת 2, הנתבע 1 לבין התובעים שכנגד.
12. כן אין מקובלת עלינו טענת התובעים שכנגד בסעיף 8 לתגובתם כי הנתבעת 2 לקחה חלק פעיל במערכת היחסים עם התובעת שכנגד שכן התובעים שכנגד לא הצביעו בפנינו על מערכת שכזאת, במיוחד עת הודו שבין הנתבעת 2 לביניהם לא מתקיימים יחסי עבודה.
13. התובעים שכנגד אומנם טענו כי קמה לנתבעת 2 אחריות כלפיהם במישור החובות שנוצרו כלפי התובעים שכנגד כנושים אולם כאמור, חובות אלו טרם באו אל העולם והתובעים שכנגד אינם בבחינת נושי הנתבע 1 והדיון בטענה זו מתייתר.
14. עוד הפנו התובעים שכנגד לכך שלטענתם בהתקיים תנאים מסויימים ביחסים בין בני זוג ישנו תוקף להלכת השיתוף בחובות כלפי צד שלישי גם ככל שחוב זה קם מידי בן זוג אחד. התובעים שכנגד הביאו בתגובתם פסיקה עניפה התומכת בטענתם זו בהתאם להלכת שלם (רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו, ניתן ביום 13.12.06).
15. כאמור, החובות כלפי התובעים שכנגד טרם קמו ולכן מדובר בבקשה תיאורטית בלבד.
16. מבלי לגרוע מן האמור ולמעלה מן הצורך יובהר כי הלכת שלם נפסקה בקשר לבני זוג שנישאו לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") על כן, המשטר הקנייני החל על בני זוג כאלה הוא משטר דיני השיתוף, להבדיל ממשטר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.
17. ס' 5א' לחוק יחסי ממון מפרט שורה של מקרים בהם ניתן להקדים את מועד איזון המשאבים. פשיטת רגלו של בן הזוג האחד, אינה נמנית עם המקרים שבהתרחשם מתרחש איזון המשאבים.
18. בענייננו לא הובאה כל ראייה בדבר המועד בו נישאו הנתבעים שכנגד ואף מטעם זה הדיון בנושא זה הינו תיאורטי ומשכך מתייתר.

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת ואנו קובעים כי התביעה כנגד הנתבעת 2 תדחה וזאת מחמת חוסר עילה והעדר יריבות בינה לבין התובעים שכנגד.
2. התובעים שכנגד יישאו בשכ"ט ב"כ הנתבעת 2 בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
3. התיק מוחזר לכב' הרשמת מרב חבקין להשלמת ההליכים המקדמיים.

ניתנה היום, א' תמוז תש"פ, (23 יוני 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.