התובעת
| ליאן כח אדם לחקלאות וסיעוד בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שחר בוטון |
נגד |
הנתבעים
| 1. ג.מ.נ. שיווק לבנייה בע"מ 2. גלעד מאי חברה להשקעות בניה בע"מ 3. יואל יפרח ע"י ב"כ עו"ד ירון להב
4. איליה כץ
5. גלעד יפרח 6. יוחאי יפרח |
התובעות שכנגד הנתבעים שכנגד | ע"י ב"כ עו"ד ירון להב 1. ג.מ.נ. שיווק לבנייה בע"מ 2. גלעד מאי חברה להשקעות בניה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ירון להב נגד 1. ליאן כח אדם לחקלאות וסיעוד בע"מ 2. י.ש.ע.ל. הנדסה ובניה בע"מ 3. אפרים פרג'י מימוני 4. עמרם מימוני ע"י ב"כ עו"ד שחר בוטון |
- בפניי בקשות הדדיות מטעם הנתבעים והנתבעת שכנגד, לחייב את התובעת והתובעות שכנגד בהפקדת ערובות כספיות להבטחת הוצאותיהם המשפטיות.
- הנתבעות 2-1 מבקשות לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כספית בסכום שלא יפחת מ- 300,000 ₪. הנתבעים 6-3 עתרו כל אחד בבקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסכומים שבין 109,592 ₪ ל- 300,000 ₪.
- הנתבעת שכנגד 1 מבקשת לחייב את התובעות שכנגד 2-1 בהפקדת ערבון משמעותי בתביעה שכנגד.
רקע כללי
- התובעת היא חברה בע"מ אשר מספקת שירותי בניה. הנתבעות 1-2 הן חברות אשר הזמינו מהתובעת שירותי בניה, והנתבעים 3-6 הם בעלי מניות בנתבעות 1-2.
- התובעות שכנגד הן הנתבעות 2-1, יזמיות פרויקט הבניה. הנתבעת שכנגד 1 היא התובעת, והנתבעת שכנגד 2 היא חברה נוספת שהתקשרה עם התובעות שכנגד כקבלן מבצע בפרויקט. הנתבע שכנגד הוא הבעלים בנתבעת שכנגד 1, והנתבעת שכנגד 4 הוא בנו של הנתבעת שכנגד 3 ומי שלטענת התובעת שכנגד הציג עצמו כמנהל ואורגן בנתבעת 1.
- על פי כתב התביעה, במהלך חודש מאי 2017 התקשרו הנתבעות 2-1 והתובעת בשני הסכמים לבניית שלד של שלושה בניינים בני 32 דירות כל אחד, בפרויקט "MY" בעיר נתיבות. בחודש אוגוסט 2017 התקשרו הנתבעת 1 והתובעת בהסכם נוסף לביצוע עבודות הגמר בפרויקט (להלן: "ההסכמים").
- לטענת התובעת, במהלך חודש מאי 2018 הנתבעות 2-1 באמצעות מנהליהן סילקו אותה מהמשך העבודה בפרויקט, ולא אפשרו לה לסיים את עבודתה, בניגוד להסכמים. התובעת טוענת כי מהלך זה נעשה ללא הצדקה ומבלי שהיא עצמה הפרה איזו מהתחייבויותיה, למעט דרישתה הלגיטימית לקבל את הכספים המגיעים לה בזמן וע"פ ההסכמים. לטענתה, הנתבעים אף פנו לפועלים שהעסיקה והציעו להם להמשך לעבוד בפרויקט ישירות, על חשבון רווחיה של התובעת. התובעת טוענת כי מאחר ובמועד סילוקה מהאתר הושלמו כמעט כל עבודות השלד של שלושת הבניינים ואחוזים גבוהים מעבודות הגמר, היא הייתה זכאית כמעט למלוא התשלום בגין עבודות השלד ולתמורה בגין עבודות הגמר שביצעה בפרויקט.
- התובעת צרפה לכתב תביעתה חוות-דעת מטעמה לפיה הנתבעות 1 ו- 2 לא שילמו לתובעת את מלוא התמורה שהייתה זכאית לה על פי ההסכמים והיא זכאית לתשלום של 1,095,928 ₪, וכי ככל שתתקבל גרסת התובעת ביחס לנזקים שנגרמו לה תהיינה הנתבעות 1 ו- 2 חייבות לה סכום של 5,353,100 ₪ בניכוי ההוצאות, על ביצוע עבודות נוספות.
- התובעת תבעה את הנתבעים 6-3 מכח הרמת מסך, שכן לטענתה הם הציגו מצג שווא כי הנתבעות 2-1 יעמדו בהתחייבויותיהן, סילקו את התובעת מהאתר בחוסר תום לב קיצוני, ניהלו את החברות באופן רשלני תוך שהחברות מתחייבות ביודעין ולא משלמות ביום הפרעון, ואף גזלו את עובדי התובעת ועשו בהם שימוש באופן שפגע בתובעת אף מעבר לפרויקט נשוא התביעה.
- התובעות שכנגד טוענות בתביעה שכנגד כי הנתבעים שכנגד הפרו התחייבותם כי בידיהם הידע המקצועי, האיתנות הכספית היכולת לעמוד בזמנים קבועים מראש והתחייבות להשיב כספים שדרשו שישולמו במקומם ויקוזזו בסיום ההתקשרות. לטענתן, הנתבעים שכנגד ברחו באמצע העבודה, איחרו בחודשים רבים ביעדים שנקבעו מראש, לא שילמו את שכר העובדים כך שהעובדים פרצו בשביתות ואף צבאו על פתחי התובעות שכנגד בדרישה לקבל שכרם, לא המציאו ערבות בנקאית בניגוד לחובתן על פי ההסכמים, ולא התנהלו כקבלן סביר.
- התובעות שכנגד טוענות כי הנתבעת שכנגד 1 היא שהסתלקה מיוזמתה מאתר הפרויקט, תוך שהיא משאירה אחריה ליקויי בניה רבים, חובות כלפי התובעות שכנגד, ואף נמנעה מלענות לפניותיהן. כתוצאה מכך נאלצו התובעים שכנגד להזמין קבלנים נוספים לצורך השלמת העבודות שהופסקו על ידי הנתבעת שכנגד, ואף לשלם סכומים גבוהים מאלה שסוכמו עמה. התובעות שכנגד נאלצו לשלם עבור הנתבעת שכנגד 1 לספקים ונותני שירות, ולכסות את עלויות ליקויי הבניה שנוצרו על ידי עובדי הנתבעות שכנגד.
- התובעות שכנגד טוענות כי יש לחייב הנתבעים שכנגד 3 ו- 4 באופן אישי מכח דוקטרינת הרמת מסך, שכן הנתבע שכנגד 3 פעל בחוסר תום לב, ההתקשרות נעשתה על סמך התחייבותו בדבר הידע המקצועי והתחייבויותיו באשר ליכולת לעמוד בזמנים וביחס לאיתנותה של התובעת, ביקש מקדמות ולא השיבם והתחייב להשיב תשלומים ששילמו התובעת שכנגד לצדדים שלישיים, והוא עושה שימוש בחוסר תום לב במוגבלות החברה שבבעלותו. באשר לנתבע 4 נטען כי ביקש העברת כספים על ידי התובעות שכנגד לצדדים שלישיים במקום הנתבעת שכנגד 1, במזיד ובחוסר תום לב.
- סכום התביעה העיקרית הינו 1,500,000, וזה הועמד לצרכי אגרה ע"ס 1,095,928 ₪. סכום התביעה שכנגד הינו 8,738,720 ₪ והוא הועמד לצרכי אגרה ע"ס 2,500,000 ₪.
טענות הצדדים בבקשה להפקדת ערובה בתביעה העיקרית
- הנתבעים טוענים כי הכלל הוא חיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה, והנטל על התובעת להוכיח כי יש בידה לפרוע ההוצאות אם תחויב בהן, ולהראות מהן אותן נסיבות בעטיין אין זה מוצדק להטיל עליה הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.
- לטענת הנתבעים, מצבה הכלכלי של התובעת מדאיג, ואף תלויים כנגדה מספר תיקים בהוצאה לפועל ובבתי המשפט בסכומים גבוהים. חשבון הבנק של התובעת היה מוגבל בעבר, והבעלים של התובעת, אשר מחזיק בארבע חברות אשר כנגדן מתנהל הליך משפטי וחלקן מצויות בהליך פירוק, אף חייב כספים רבים. לטענתם, נראה כי התובעת לא תוכל לפרוע חובותיה אם תיכשל תביעתה.
- הנתבעים טוענים עוד כי סיכויי התביעה כנגדם קלושים. התובעת בחרה לתבוע מהנתבעים את מלוא סכום ההסכם, על אף שההסכם נחתם גם עם שתי חברות נוספות. התובעת עזבה את אתר הבניה בשלב מוקדם מזה שנטען על ידה, דבר העולה כדי חוסר תום לב אותו יש לשקול בעת החלטה על הפקדת ערובה. לנתבעות 2-1 נגרמו הוצאות ונזקים רבים בשל התנהלות התובעת, כמפורט בתביעה שכנגד.
- לטענת הנתבעים, סיכויי התביעה כנגד הנתבעים 3-6 בעילת הרמת המסך קלושים ביותר, והתובעת לא הראתה מניע או מטרה בלתי כשרה המצביעים על חוסר תום לבם של המבקשים 3-6, אשר מאפשר על פי הפסיקה הרמת מסך.
- התובעת טענה מצדה כי בנסיבות העניין אין מקום להפקדת ערובה, וכי הדבר יחסום את דרכה לבית המשפט, שכן אם לא יופקד ערבון, תאבד את יומה בבית המשפט. לטענת התובעת, היא חברה פעילה העובדת באופן שוטף ואין עיקולים בחשבונה, אלא ישנם תיקים בבירור משפטי. כמו כן, סכום הערובה המבוקש ע"י הנתבעות הוא מופרז.
- לתגובתה צירפה התובעת מאזן בוחן לשנת 2017 המעיד על כך שיתרת החובה שווה ליתרת הזכות. בתצהיר שצורף לתגובת התובעת הצהיר מר אפרים מימוני, בעליה של התובעת, כי הוא מוכן לערוב אישית לכל חיוב בהוצאות שיפסק לחברה.
- בתשובתם טענו הנתבעים כי תגובת התובעת לפיה הפקדת ערובה תחסום דרכה לערכאות המשפטיות, מעידה על כך שאי אפשר יהיה להיפרע ממנה במידה ותידחה תביעתה, וכי מאזן הבוחן שצורף לתגובת התובעת מעיד שאין לה כל רווחים.
טענות הצדדים בבקשה להפקדת ערובה בתביעה שכנגד
- הנתבעת שכנגד 1 טוענת כי יש מקום לחייב את התובעות שכנגד בהפקדת "ערבון משמעותי", בטענה שרכיבי התביעה שכנגד מופרכים ומופרזים, וללא כל הוכחה.
- הנתבעת שכנגד 1 טוענת עוד כי הטענות בתביעה שכנגד לא הועלו בטרם הוגשה התביעה שכנגד, וזו הוגשה על מנת לגרום לנתבעת שכנגד 1 , לוותר על תביעתה ולהלך עליה אימים.
- בתצהיר שהוגש מטעם הנתבעת שכנגד, נטען כי לא היו איחורים בעבודתה, וכי אם נגרם איחור בפועל הדבר נבע מהתנהלות התובעות שכנגד לרבות אי תשלום התמורה לנתבעת שכנגד, אי הבאת ציוד מתאים וחומרים, ואי עמידה בזמנים.
- התובעות שכנגד טוענות בתגובתן כי בקשת הנתבעת שכנגד באה כמשקל נגד לבקשת הנתבעות לחייב התובעת בהפקדת ערובה. לטענת התובעת שכנגד, הן חברות ותיקות בעלות איתנות כלכלית, כפי שעולה ממכתב רואה החשבון של החברות אותו צרפו לתגובתן (נספחים א – ב לתגובה לבקשה).
- התובעות שכנגד טוענות בתגובה כי התובענה שהגישו מבוססת ונתמכת בראיות בכתב ובכרטסות. גם אם מדובר בטענות שלא הועלו בעבר, ישנן התחייבויות שהנתבעת שכנגד לא ביצעה על פי ההסכם, ובסוף העבודות יש לקזז מה ששולם ביתר, ויש גם נזקים שהתגלו לאחר עזיבת הנתבעת שכנגד. התביעה העיקרית הוגשה בשל ידיעת הנתבעת שכנגד כי עליה להשיב כספים שהיא חבה לתובעות שכנגד, ובשל הידיעה כי מחובתה לתקן ליקויים על פי חוק המכר.
- בתשובתה לתגובת התובעות שכנגד טוענת הנתבעת שכנגד כי לא צורפו כל תביעות של דיירים או מסמכים המוכיחים קיום נזק שלטענת התובעות שכנגד היא גרמה. לו היו נגרמים לתובעות שכנגד נזקים כלשהם, ברי כי היו מקזזות אותם מהתשלומים בזמן אמת.
- עוד טענה הנתבעת שכנגד כי הטענה לגבי חוסנן הכלכלי של התובעות שכנגד נטענה בעלמא, משום שלהוכחת איתנותן של החברות צורפו מכתבי רו"ח החברות שאינם נתמכים בתצהיר ומבלי שצורף דף חשבון של החברה או מסמך אחר.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
- סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
- סעיף 353 א' מגדיר אפוא את התנאים בהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:
- מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.
- הדבר יעשה לבקשת הנתבע.
אלא אם כן,
- סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה.
- או,
- אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.
(רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) (11.2.09), (להלן: "עניין הנדסה ממוחשבת")).
- בהקשר זה יצוין כי במסגרת סעיף 353א' לחוק החברות הוגמשה מעט החזקה הניתנת לסתירה בדבר חובת הפקדת ערובה על ידי חברה בע"מ, כפי שהיה עובר לחיקוקו על פי סעיף 232 לפקודת החברות והפסיקה. כתוצאה מכך קיימות על פי סעיף 353א' שתי חלופות, בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה:
- אם החברה הוכיחה כי יהא לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.
- אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. במסגרת זו על ביהמ"ש ליתן את הדעת בין היתר, לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע.
(ראו: עניין הנדסה ממוחשבת, בפסקה 12; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו) (13.7.2008)).
- הפסיקה קבעה כי כשמדובר בתובעת שהיא חברה, הכלל הוא חיוב בהפקדת ערובה, והפטור הוא החריג.
- על פי הפסיקה, הגם שסעיף 353א' אינו מתייחס לשאלת סיכויי ההליך – עניין הנבחן בעת הפעלת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), חלים גם בעניין סעיף זה השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיוב התובע בהפקדת ערובה, ובכלל זה האיזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו, כשבין המטרות העיקריות לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, נמנית מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, כך שבעיקרון אף סיכויי התביעה רלוונטיים (ענין הנדסה ממוחשבת בפסקה 12; א' גורן סדר הדין האזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 736).
- בפסיקה נקבעו אף שלבי הבדיקה של בית המשפט אשר בוחן בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כדלקמן:
- בשלב הראשון, בהתאם ללשון סעיף החוק, על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה. אם קבע כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
- על בית המשפט להמשיך לשלב השני ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בהפקדת ערובה, אם לאו. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון בין היתר:
(1) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים;
(2) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה, מבטא את הכלל והפטור
הוא החריג;
(3) שאלת סיכויי ההליך כאמור יכולה אף היא להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינת הנסיבות לסתירת ההנחה כי יש לחייב את החברה בהפקדת ערובה. כך, אם סיכויי ההליך גבוהים, יתכן שיהיה די בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק יהיה שלא לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה. במסגרת זו, הנטל להראות מהן אותן נסיבות שבעטיין לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה, חל על החברה. כמו כן, במסגרת זו, בדרך כלל, לא ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.
- אם הסתיים שלב זה במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, יש לעבור לשלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת כך שתהיה מידתית ותאזן את שלל השיקולים הרלבנטיים.
בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע, ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עניין הנדסה ממוחשבת; ת"א (מחוזי ת"א) 52905-05-14 רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ נ' K-SWISS INC (פורסם בנבו) (30.11.2014), להלן: "עניין רנואר").
מן הכלל אל הפרט
- כאמור לעיל, בשלב ראשון, יש לבחון האם התובעת והתובעות שכנגד הוכיחו כי יהא באפשרותן לשלם את הוצאות הנתבעים והנתבעים שכנגד במידה ותידחה תביעתם.
- תגובתה של התובעת נתמכה בתצהירו של מר אפרים מימוני, בעלי התובעת (שהוא הנתבע 3 בתביעה שכנגד), אשר הצהיר כי החברה פעילה עם חשבון בנק, אין לה כל עיקולים בחשבון והיא עובדת באופן שוטף ומצליחה להתקיים. להוכחת איתנותה הפיננסית של התובעת צרפה התובעת לתגובתה מאזן בוחן לשנת המס 2017.
- תגובתן של התובעות שכנגד נתמכה בתצהירו של מר גלעד יפרח (שהוא הנתבע 5 בתביעה העיקרית), אשר הצהיר כי התובעת שכנגד 1 היא חברה יזמית המחזיקה בבעלותה קרקע אותה רכשה ממנהל מקרקעי ישראל שעלותה הרשומה בספרי החברה הינה 22,000,000 ₪, ההון העצמי שלה עומד על מעל 1,100,000 ₪, המחזור השנתי שלה מעל 22,000,000 ₪ והיא בעלת רווחיות של מעל 1,500,000 ₪ בשנה. התובעת שכנגד 2 היא חברת בניה בעלת ותק של מעל 10 שנים ובעלת סיווג קבלני הגבוה ביותר – ג-5, כאשר ההון העצמי שלה עומד על מעל 10,500,000 ₪, והיא בעלת מחזור שנתי מעל 50,000,000 ₪, ובעלת רווחיות של מעל 4,000,000 ₪ בשנה. התובעות שכנגד צרפו לתגובתן שני מסמכים מיום 4.8.19 המופנים "לכל מאן דבעי" החתומים על ידי רואה החשבון של התובעות שכנגד, רו"ח דניאל חזוט, בהן כתב רו"ח חזוט כי לפי הדוחות הכספיים המבוקרים של החברות לשנת 2017 ומאזן בוחן לשנת 2018, החברות בעלות איתנות פיננסית ביחס להעמדת ערובה בגין תביעה כספית של כ- 1 מיליון – 1.5 מיליון ₪. על פי הדוחות הכספיים ומאזן הבוחן, התובעת שכנגד 1 היא בעלת הון עצמי חיובי של למעלה מ- 1.1 מיליון ₪, היא פעילה כחברת ביצוע לפרויקטים של הקבוצה וכיזמית בתחום הבניה למגורים וכל הפרויקטים שלה הם בליווי בנקאי מאושר. התובעת שכנגד 1 בעלת קרקע שרכשה ממנהל מקרקעי ישראל כיזמית לפ]רויקט מגורים כשעלות המקרקעין בספרי החברה הינה כ- 22 מיליון ₪. החברה בעלת מחזור של למעלה מ- 23 מיליון ₪ ובשנת 2018 בעלת רווחיות של כ- 1.5-1 מיליון ₪. לגבי התובעת שכנגד 2 כתב רו"ח חזוט כי היא בעלת הון עצמי חיובי של למעלה מ- 10.5 מיליון ₪, היא פעילה כיזמית בתחום הבניה למגורים וכל הפרויקטים שלה הם בליווי בנקאי מאושר. החברה בעלת מחזור של למעלה מ- 50 מיליון ₪ ובעלת רווחיות של למעלה מ- 4 מיליון ₪ בממוצע לשנה (נספחים א'-ב' לתגובה).
- באשר לתובעת, אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את חוסנה הכלכלי באופן המצדיק הימנעות מחיובה בהפקדת ערובה על פי סעיף 353א' לחוק החברות. כמפורט לעיל, התובעת הסתפקה לעניין זה בתיאור כללי בתצהירו של מר מימוני כי התובעת עובדת באופן שוטף ומצליחה להתקיים. ואולם ברי כי אין בתיאור כוללני זה כדי להעיד על חוסנה הפיננסי של התובעת.
- התובעת צרפה, כאמור, לתגובתה מאזן בוחן לשנת 2017. ראשית ייאמר, כי מדובר במאזן בוחן ולא במאזן, אשר מתייחס כאמור לשנת המס 2017.לא ברור מדוע הסתפקה התובעת במסמך זה, ולא צרפה מאזנים לשנים 2017 ו- 2018 ולא מאזן בוחן לשנת 2019. התובעת אף לא צרפה כל מסמך אחר המאושר ומאומת על ידי רואה החשבון שלה, המפרט ומעיד במידה הנדרשת על פי הפסיקה על איתנותה הפיננסית של התובעת. שנית, לא ניתן ללמוד ממאזן הבוחן שצורף על איתנותה הפיננסית של התובעת והאם היא סולבנטית, כשעל פניו מעיון במאזן הבוחן ספק אם מדובר בחברה רווחית. כך למשל, לתובעת חובות לבנקים והוצאות מימון גבוהות יחסית, ובעל המניות בתובעת מר מימוני נמצא ביתרת חובה כלפי החברה בסכום של כ- 600,000 ₪, כאשר לא ברורה ההשלכה המיסויית של החוב לגבי החברה.
- בהקשר זה יודגש כי כידוע, הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה (רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ (פורסם בנבו) (14.2.19)), וכך גם באשר לנטל הוכחת היכולת הכלכלית, שכן בידי התובעת המידע הנדרש (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (פורסם בנבו) (23.5.2011); בש"א (מחוזי חיפה) 6191/04 Polska Zegluga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ, פס"מ תשס"ד(2) 193 (2006) 210, בעמ' 209-208; ת"א (מחוזי ת"א) 1593/09 מיטרוניקס בע"מ נ' GEFG –NEKAR antriebssysteme GmbH (פורסם בנבו) (27.12.2010), להלן: "עניין מיטרוניקס"; ת"א (מחוזי מרכז) 8607-06-11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (פורסם בנבו) (27.11.2011), להלן: "עניין ארט יודאיקה").
- באשר לתובעות שכנגד, אלו צרפו, כאמור, את מכתביו של רו"ח חזוט לתגובתן. ואולם מכתביו של רו"ח חזוט לא נערכו כחוות דעת, לא נתמכו בתצהיר, ולא צורפו אליהם דוחות כספיים או מאזני התובעות שכנגד המעידים על האמור במכתב ועל מצבן הפיננסי בכללותו, אשר יש בהם להעיד על יכולתן הכלכלית.
- יוזכר כי על פי הפסיקה, יכולת כלכלית נלמדת, בין היתר, ממאזני החברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים מיד עם עצם הצגת דרישת התשלום (עניין מיטרוניקס, בעמ' 7 והאסמכתאות שם). בהקשר זה נקבע, כי על מנת לעמוד בנטל המוטל עליה, על התובעת "לצרף דוחות כספיים או אסמכתה אחרת, אשר תתמוך בטענת התובעת לעניין איתנותה הכלכלית, כמו חוות דעת רואה חשבון המטפל בענייניה והמפרטת את רווחיה על סמך הדיווחים לרשויות המס והדוחות הכספיים המבוקרים של החברה; שווי הציוד והמלאי, התייחסות לשעבודים או עיקולים המוטלים על נכסיה בספריה וברשם החברות ואף התייחסות הבנק בו מצוי חשבונה להתנהלותה במסגרת ניהול החשבון ומידת כיבוד התחייבויותיה" (עניין רנואר, בעמ' 5-4, והאסמכתאות שם).
- בהקשר זה נקבע, כי אין די במכתב מרואה החשבון של התובעת בדבר המחזור הממוצע של החברה ויתרת עדפי הרווחים הניתנים לחלוקה כדיבידנד לשם הוכחת איתנותה הכלכלית של החברה במסגרת בקשה להפקדת ערובה, וכי "על חברה הטוענת לאיתנות כלכלית לפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה, נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכים וכיו"ב..." (ה"פ (מחוזי ת"א) 21017-07-18 רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז נ' אונומרה יבוא ויצוא בע"מ (פורסם בנבו) (4.2.19), פסקאות 15-11)).
- עוד יש להזכיר כי מקום בו כפות המאזניים נותרו מאוזנות בנוגע להוכחת איתנותה הפיננסית של תובעת לצורך החלטה בבקשה להפקדת ערובה, ייטה בית המשפט לחייב את התובעת במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת (ת"א (מחוזי מרכז) 717-09-09 EDT MARINE CONSTRUCTION LTD נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (21.01.2010), בפסקה 21).
- לאור האמור, אני סבורה כי התובעות שכנגד לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח איתנות כלכלית באופן המצדיק את סתירת החזקה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות.
- באשר לשלב השני, הן התובעת הן התובעות שכנגד לא הניחו תשתית ראייתית המלמדת על טעמים כבדי משקל שלא לחייבן בהפקדת ערובה, ולא שוכנעתי כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובן בהפקדת ערובה. בעניין זה יש לזכור כי כאמור, כאשר מדובר בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות, הפקדת ערובה היא הכלל, והפטור הוא החריג. בענייננו, לא הוכח כי הפקדת הערובה תביא לפגיעה בזכות הגישה של התובעת או התובעות שכנגד לערכאות, ומכל מקום יש לאזן בין זכות זו לזכותם הקניינית של הנתבעים להיפרע מהתובעת ומהתובעות שכנגד בגין הוצאותיהם, ככל שתידחה התביעה.
- באשר לסיכויי התביעה, שאלה הנבחנת במסגרת שלב הבדיקה השני, ככלל, אין זה ראוי להיכנס במסגרת זו לניתוח סוגיית סיכויי ההליך וניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד (ראו: עניין הנדסה ממוחשבת, בפסקה 15). לאחר שבחנתי טענות הצדדים בכתבי הטעות מטעמם אני סבורה כי בשלב הנוכחי לא ניתן לקבוע כי סיכויי מי מהתביעות גבוהים במיוחד או כי מדובר בתביעת סרק חסרת סיכוי לגבי כלל רכיביה. טענות שני הצדדים מעלות שאלות משפטיות ועובדתיות, אשר יתבררו במהלך שמיעת התיק.
- מן המקובץ עולה כי יש לחייב התובעת והתובעות שכנגד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות והנתבעים שכנגד. באשר לגובה הערובה שתופקד - כבר נקבע כי משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה שיש הצדקה לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (ענין: הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13).
- לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות שהגישו, הצורך לאזן בין זכות הגישה של התובעת והתובעות שכנגד לערכאות, וזכות הקניין של הנתבעים והנתבעים שכנגד, סכומי התביעה, העובדה שמדובר בתביעה ובתביעה שכנגד, כך שהעלויות יוקדשו גם לניהול התביעה שכנגד, והיקף ההליך המשפטי המשוער, מצאתי להעמיד את סכום הערובה שתופקד על ידי התובעת על 50,000 ₪, ואת סכום הערובה שתופקד על ידי התובעות שכנגד על 100,000 ₪.
- יוער כי בעלי התובעת מר מימוני ציין בתצהירו כי הוא מוכן להיות ערב אישית לתשלום הוצאות בהן תחויב התובעת, ככל שתחויב בהן, ואולם משלא הוכחה איתנותו הכלכלית של מר מימוני, כשהנטל בעניין זה עליו, איני מוצאת להסתפק לעניין זה בערבות האישית המוצעת על ידו (ראו בעניין זה: רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' טאוב (פורסם בנבו) (29.6.17); ת"א (מחוזי ת"א) 5808-03-19 MISI-TECH INC נ' פרידמן (פורסם בנבו) (19.9.19)).
סוף דבר
- הבקשות להפקדת ערובה מתקבלות.
- התובעת תפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, או לחילופין ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד ובלתי מוגבלת במועד פירעון בסכום זה, תוך 30 ימים מהיום, וזאת כתנאי להמשך ההליך.
- התובעות שכנגד יפקידו בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים שכנגד, או לחילופין ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד ובלתי מוגבלת במועד פירעון בסכום זה, תוך 30 ימים מהיום, וזאת כתנאי להמשך ההליך.
- בנסיבות העניין אינני פוסקת הוצאות בגין הבקשות.
ניתנה היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.