לפניי בקשות לחיוב המערערים בהפקדת ערובה להוצאות וכן בתשלום אגרת בדיקה, במסגרת הליכי ערעור על הכרעות חוב שניתנו על-ידי המפרקים (המשיבים 1-2).

רקע והליכים קודמים

1. במסגרת הליך הפירוק של חברה לתועלת הציבור, אשר הפעילה בית ספר בשם מדרסת דאר אל מערפה, שבכפר עקב (להלן: "בית הספר") הכריעו המפרקים, עו"ד מוחמד סייד אחמד, ועו"ד נמרוד טפר ב-333 תביעות חוב. 216 תביעות חוב אושרו חלקית, ואילו 117 תביעות חוב נדחו.

2. על הכרעות המפרקים הוגשו ארבעה ערעורים, בשם 168 מורים ועובדים של בית הספר. הסכום הכולל של 333 תביעות חוב של עובדים עמד על כשמונים מיליון ₪. מתוך סכום זה דחו המפרקים תביעות חוב בהיקף של כששים מיליון ₪, ואישרו תביעות חוב בהיקף של כ-15 עשרה מיליון ₪. חלק מן התביעות טרם נבדקו. הערעורים נסובים על אותן תביעות חוב שנדחו או שאושרו חלקית.

3. על מנת להבטיח את הוצאותיהם בהליכי הערעור, המפרקים מבקשים כי בית המשפט יורה למערערים להפקיד ערובה להוצאות לפי תקנה 427 או 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") וכן להורות על תשלום אגרת בדיקת תביעות החוב. המערערים מתנגדים לבקשה.

תמצית טענות הצדדים

טענות המפרקים

4. בנוגע לבקשה למתן ערובה: נטען כי רוב המערערים הם תושבי השטחים אשר לא הזדהו בכתובות מגוריהם הואיל ולמערערים אין נכסים בישראל, אין דרך להיפרע מהם את הוצאות המשפט באם הערעורים שהוגשו מטעמם יידחו.

5. לטענת המפרקים, קיימים שני מקורות אפשריים לחיוב המערערים במתן ערובה על פי תקנות סדר הדין. תקנה 427 מטילה ככלל חיוב בערובה על מערער לשאת בהוצאות המשיב; תקנה 519(א) מעניקה סמכות שברשות לבית המשפט להורות על חיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע.

6. המפרקים מפנים לעש"א (ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (12.5.14) (להלן: "עניין וורלד קפיטל"). בהחלטה זו קבע כב' השופט איתן אורנשטיין כי הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב כמוה כהחלטת שופט, ועל כן דין הנושה המערער על החלטה זו להתחייב בערובה כאמור בתקנה 427. המפרקים מוסיפים ומראים כי גישה זו של כב' השופט אורנשטיין, אומצה ויושמה בשורת פסקי דין בהם הועלתה שאלת חבות מערער בערובה בנסיבות אלה (למשל, פר"ק (מחוזי חי') 11043-04-16 עו"ד רון כהנא – מפרק החברה נ' נתי טולצ'ינסקי (01.05.2016) – החלטת השופטת אורית וינשטיין; עש"א (מחוזי ת"א) 15272-02-18 אורן הראל (מפרק) נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (09.04.2018) – החלטת השופט חגי ברנר; פר"ק (מחוזי ת"א) 25583-10-10 עמיר סגל נ' יוסף כרמונה (08.10.2014) – החלטת השופטת חנה פלינר; עש"א 36940-03-12 כהן נ' כונס הנכסים הרשמי (6.4.17) – החלטת השופטת נועה גרוסמן; עש"א (מחוזי ת"א) 10312-08-17 עו"ד ארז חבר נאמן לנכסי החייב נ' זולוטוב יורי (25.10.2017) – החלטת השופט נפתלי שילה; עש"א (מחוזי ת"א) 3460-07-18 עו"ד דוד הרשקוביץ מנהל מיוחד לנכסי החייב נ' לירום סנדה חברת עו"ד (24.08.2018) – החלטת השופטת נועה גרוסמן; פר"ק (מחוזי ב"ש) 41829-04-15 מיקפלסט בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (04.06.2017) – החלטת השופטת שרה דברת).

7. לחילופין, טענו המפרקים כי ככל שייקבע כי גישת כב' השופט אורנשטיין בעניין "וורלד קפיטל" לא תתקבל, או כי נסיבות עניין "וורלד קפיטל" אינן תואמות את הבקשה דנן, ניתן לחייב את המערערים בערובה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין. המפרקים מפנים לפר"ק (מחוזי י-ם) 55532-12-14 עו"ד עודד הכהן, המנהל המיוחד נ' שולמית לוי (14.6.16) (להלן: "עניין שולמית לוי"), במסגרתו חייב כב' השופט דוד מינץ את התובע בערובה לפי תקנה 519, לאחר שקבע כי אין להטיל ערובה על נושה המערער על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מכוח תקנה 427.

8. בנסיבות העניין, מבקשים המפרקים כי כל אחד מהמערערים יפקיד ערובה על סך 1,000 ₪ לכיסוי הוצאותיהם בהליך הערעור.

9. בנוגע לדרישת תשלום האגרה: תשלום האגרה נדרש לצורך כיסוי שכר המפרקים, עבור טרחתם בבירור התביעות שהוגשו על ידי המערערים. הדרישה באה משום שבקופת הפירוק אין די כסף למימון שכר זה, כאשר נטען כי המקור לחיוב נסמך על תקנה 78 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל"), ועל הפסיקה בה נקבע כי ה"הוצאה" האמורה בתקנה, כוללת גם בדיקת תביעת חוב בידי בעל תפקיד.

10. הואיל וסכום האגרה נקבע ל-310 ₪, בצירוף סכום הערובה להוצאות שהתבקשה לעיל, נדרש כל אחד מן המערערים לשאת בסך של 1,310 ₪.

טענות המערערים

11. בנוגע למתן ערובה: לטענת המערערים, מרביתם הם תושבי כפר עקב – כפר המצוי תחת שליטת מדינת ישראל.

12. המערערים מפנים לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בה נקבע כי ככלל, אין להטיל על תובע שהוא תושב הרשות חובת הפקדת ערובה אך בשל היותו תושב הרשות, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו.

13. בנוגע למסלול החיוב בערובה מכוח תקנה 427, מפנים המערערים לפסיקה הקובעת כי תקנה זו אינה חלה בערעור על הכרעתו של בעל תפקיד בתביעות חוב. בנוגע למסלול החיוב מכוח תקנה 519, מפנים המערערים לפסיקה בה נקבע כי יש לפרש הוראה זו בצמצום.

14. נטען כי המערערים הם בעלי יכולת כלכלית. מרביתם עובדי הוראה בעלי השכלה אקדמית, חלקם אף נקלטו לעבוד בחזרה בחל"ץ בפירוק בהנהלת המפרקים והוכרו כעובדי משרד החינוך. כמו כן, גם אם אינם בעלי יכולת כלכלית, הרי שכבר נקבע כי העדר יכולת כלכלית אינה עילה כשלעצמה להטלת ערובה, וזאת כדי שלא לחסום גישה לערכאות מתובע דל אמצעים.

15. באשר לתשלום האגרה: חלק מהמערערים שילמו את האגרה, כך שלא עומדת כנגדם תביעת תשלום זו. כלפי יתר המערערים, יש לקבוע כי אינם חייבים בתשלום האגרה. בעניין זה מפנים המערערים לנוהל הכונס הרשמי הקובע, כי כאשר הכונס הרשמי מינה מנהל מיוחד, תוטל חובת תשלום אגרה בסך כ-309 ₪ על כל עובד התובע את חובו. נמצא כי לפי הוראה זו , לשיטת המערערים, כאשר לא מונה מפרק קבוע, אין לחייב עובדים בתשלום אגרת בדיקה עבור תביעותיהם.

דיון והכרעה

חיוב המערערים בהפקדת ערובה

16. בשאלת חיוב המערערים בערובה, הדין עם המפרקים.

17. המסגרת הנורמטיבית לחיוב מערערים בערובה להוצאות קבועה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין: "המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה." אפשרות נוספת לחיוב בערובה, ע"י הפעלת שיקול דעת בית המשפט, קבועה בתקנה 519(א): "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

18. שאלת תוקפה של תקנה 427 בנסיבות ערעור על הכרעה בתביעת חוב ע"י בעל תפקיד, נדונה בפסיקה אליה הפנו הצדדים. מחד גיסא, ניצבת עמדתו של כב' השופט איתן אורנשטיין (כתוארו אז) בעניין וורלד קפיטל, הגורס כי החלטת בעל תפקיד בהכרעת חוב כמוה כהחלטת שופט, ומשכך, על המערער מוטלת החובה לערוב להוצאות המשיב כבכל הליך ערעור. מאידך גיסא, קיימת עמדתו של כב' השופט דוד מינץ בעניין שולמית לוי, הגורס כי הכרעת בעל התפקיד אינה מהווה החלטת שיפוטית במובן זה, ועל כן אין מקום לחייב את המערער על הכרעתו של בעל תפקיד במתן ערובה מכוח תקנה 427. כפי שהציגו הצדדים בהרחבה, פסיקות בתי המשפט עודן נחלקות בשאלה זו; מהן כדעת כב' השופט מינץ, מהן כדעת כב' השופט אורנשטיין. ואולם, גם אם נמנע עצמנו מהכרעה במחלוקת זו, די לענייננו בהוראת תקנה 519(א).

19. תקנה 519(א) מאפשרת לבית המשפט לחייב תובע בערובה על פי שיקול דעתו. בעניין זה הפנו המערערים לרע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (21.2.10), שם נקבע כי הוראת תקנה 519(א) היא חריג שיש לפרשו בצמצום. אכן, מטבעה של הוראה המסורה לשיקול דעת בית המשפט, משתמע כי הכלל הוא אי חיוב התובע במתן ערובה, ואילו החיוב בערובה הוא החריג. זאת בניגוד להוראת תקנה 427, בה הכלל הוא כי על מערער לערוב להוצאות המשיב. משמעות היות הוראה זו "חריג" מתבטאת בכך, שבית המשפט לא יורה על חיוב התובע בערובה אלא אם נסיבות המקרה מצדיקות זאת.

20. בענייננו, נסיבות הערעורים מיוחדות הן, ומצדיקות את חיוב המערערים בערובה. מן החומר העובדתי עולה כי מרבית המערערים הם תושבי השטחים שאינם בשליטת ישראל. אמנם יתכן כי חלק מהשטחים הללו מוגדרים מבחינה מדינית כשטחים שבשליטת ישראל, אך מן הבחינה האפקטיבית, קיים קושי רב באכיפת החיובים של תושבים אלו. בשל קושי זה דרשו המפרקים את הפקדת הערובה. התמודדות המפרקים עם הליך הערעורים מחייבת הקצאת זמן ומשאבים מצידם, וחששם כי הוצאותיהם לא יכוסו בעתיד על-ידי המערערים, חשש מוצדק הוא. מדובר בלמעלה מ-150 מערערים והסיכויים של המפרקים לגבות סכומים קטנים ממספר כה רב של מערערים המתגוררים בכפר עקב, הינם קלושים.

21. לאור זאת, אין טעם להרחיב בעניין טענות המערערים על היותם בעלי יכולת כלכלית. המערערים, בנסותם לדחות את טענת המפרקים על כך שהם נעדרי נכסים בישראל, הציגו עצמם כבעלי יכולת כלכלית, ולחילופין, טענו לזכות הפנייה לערכאות – זכות חוקתית הגוברת על השיקול בחיוב תובע דל האמצעים בערובה. ואולם, טענות המפרקים על כך שלא נמצאו נכסים למערערים בישראל, לא הועלו לצורך הוכחת אי-יכולת כלכלית. המפרקים אך טענו מן הבחינה המעשית, כי קיים קושי להיפרע מהמערערים בהיותם תושבי הרש"פ, וכן כי לא יוכלו להיפרע מנכסיהם שבישראל משום שלא קיימים נכסים כאלה.

22. המערערים הפנו לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (06.07.03), שם נקבע כי עובדת היותו של התובע תושב הרשות הפלסטינית, אין בה כשלעצמה כדי לחייבו במתן ערובה, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. שתי תשובות בדבר:

23. ראשית, נבהיר כי הפסיקה בעניין "אבו נאסר" עסקה בחיוב תובע בערובה מכוח תקנה 519(א). בפסיקת מתן ערובה מכוח תקנה זו – במסגרתה נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת – נקבע כי אין די בשיקול של עובדת היות התובע תושב הרשות הפלסטינית. בענייננו, לעומת זאת, עסקינן בערעור. כבר עמדנו לעיל על האפשרות של חיוב המערערים מכוח תקנה 427 כפי שנקבע בעניין "וורלד קפיטל". אם בדרך זו נלך, מתייתר הצורך לדון בשאלות שבשיקול דעת בית המשפט, ובכללן שיקול עובדת היות המערערים תושבי הרשות הפלסטינית.

24. שנית, ראוי להפנות בהקשר זה לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.05.04) שם נקבע כך:

"מקובל כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ [6]). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל [7]). בית-המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו (ראו רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ [8]). לאור כל האמור לעיל ברי כי שיקול-דעתו של בית-המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. (....) במקרה דנא מכלול השיקולים והנסיבות מטים את הכף לטובת חיוב המשיבים בהפקדת ערובה. התובעים-המשיבים הם תושבי הרשות הפלסטינית. הם לא הצביעו לא בתשובתם לבקשה לרשות ערעור ולא בתשובתם לבקשת המבקשת בבית-המשפט המחוזי על נכסים כלשהם השייכים להם ומצויים בתחומי השיפוט של מדינת ישראל. על-כן נכנסים הם תחת כנפי המקרה של תובע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט. סבור אני כי מתעורר חשש ממשי שהמבקשת לא תוכל, ולמצער תתקשה ביותר, לגבות את הוצאותיה אם תידחה תביעת המשיבים." (ההדגשות אינן במקור)

נמצא אפוא, כי יש מקום להעניק משקל משמעותי לעובדת היותו של תובע (או מערער) תושב הרשות הפלסטינית ולחייבו בשל כך במתן ערובה. אמנם על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים, כגון סיכויי תובענה, מצבו הכלכלי של התובע ושיקולי צדק (ראו רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ), אולם במקרה זה, יש מקום לחיובם של המערערים בערובה.

25. ניתן להתרשם כי בנסיבות הערעורים שלפנינו, קיים חשש ממשי כי המפרקים יתקשו מאד להיפרע מהמערערים אלמלא תופקד ערובה. המדובר כאמור בתושבי השטחים שאינם בשליטת ישראל, מענם אינו ברור, וכן הם אינם בעלי נכסים בישראל. בנוסף, המערערים עצמם טענו (פסקה 23 לתגובתם מיום 7.5.19) כי הם בעלי יכולת כלכלית וכי רוב המערערים הם "עובדי הוראה בעלי השכלה אקדמית", כך שנראה כי החיוב בערובה לא ימנע מהם את זכות הגישה לערכאות. אשר על כן, נקבע בזאת כי על כל המערערים להפקיד ערובה בסכום כולל של 30,000 ₪ להבטחת הוצאות המפרקים. הואיל והוגשו ערעורים בידי 168 מערערים, מדובר בסכום של 180 ₪ לכל אחד מהם, דהיינו, בסכום שאינו מכביד ואינו מונע את זכות הגישה לבית המשפט.

דרישת תשלום האגרה

26. גם בשאלת תשלום האגרה עבור בדיקת תביעות החוב של המערערים, הדין עם המפרקים.

27. המפרקים תמכו את דרישתם לתשלום אגרה בתקנה 78 לתקנות פשיטת הרגל הקובעת: "נושה ישא בהוצאות תביעתו, זולא אם ראה בית המשפט להורות בנסיבות מיוחדות הוראה אחרת". בבש"א (ת"א) 2362/07 עו"ד גד שילר מנהל מיוחד ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי (11.06.07), קבעה כב' השופטת ד. קרת-מאיר, כי הוראת תקנה זו תקפה אף לכיסוי הוצאות טרחת מפרק בבדיקת תביעות חוב. קביעה זו מתיישבת עם השכל הישר.

28. באשר להנחיות הכנ"ר אליהן הפנו המערערים, נראה כי מדובר בהוראה פוזיטיבית ולפיה במקרה של מינוי מנהל מיוחד לבדיקת תביעות החוב, חובה לשלם האגרה. מכל מקום, הוראת נוהל ספציפית של הכנ"ר (סעיף ז.1 לפרק ט' לאוגדן הנחיות מחודש אוגוסט 2017), קובעת כי "שכר בעל תפקיד שמונה לבדיקת תביעת החוב של העובדים, ישולם מקופת תיק חדלות הפירעון, ככל שיכולה הקופה לשאת בכך. אחרת, יוצע לעובדים לשאת במימון שכר הבדיקה".

29. בענייננו, אין לבעלי התפקיד אפשרות לגבות את שכר טרחתם מקופת הפירוק, ועל כן בדין דרשו את תשלום האגרה מהמערערים. איני מוצא בנסיבות הענין סיבה מוצדקת לפטור את המערערים מתשלום זה.

30. סוף דבר: על מנת שיופקד סכום במזומן או בערבות בנקאית בגובה 30,000 ₪ להבטחת הוצאות המפרקים, על כל אחד מהמערערים להפקיד סך של 180 ₪, וכן לשאת בתשלום שכר לבעלי התפקיד בסך 310 ₪. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

הפקדת הערובה ותשלום השכר יבוצעו עד ליום 7.7.19.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.