לפניי מספר ערעורים שהדיון בהם אוחד, אשר הוגשו מטעם עובדי מוסדות החינוך שהופעלו על ידי מדרסת דאר אלמערפה בע"מ (חל"צ) (בפירוק) (להלן: החל"צ או החל"צ בפירוק) ושל הטוענים ליחסי עבודה עם החל"צ בפירוק (להלן: "המערערים"). במוקד ערעורים אלו עומדת בקשתם של המערערים לבטל את הכרעת החוב - חלק כללי (להלן: "הכרעת החוב") שניתנה ביום 31.1.2019 על ידי מפרקי החל"צ, עורכי הדין נמרוד טפר ומוחמד סייד-אחמד (להלן: "המפרקים"). במסגרת הכרעת החוב נקבעה עמדתם העקרונית של המפרקים בשאלות כלליות רוחביות הרלוונטיות לשם בחינת תביעות החוב הפרטניות שהוגשו למפרקים, ובכללם תביעות החוב של המערערים.

רקע והליכים קודמים

1. החל"צ נרשמה בשנת 2006. פעילותה כללה הפעלת מוסדות חינוך בכפר עקב השוכן בתחום מזרח ירושלים. כפר עקב שייך מוניציפלית לעיר ירושלים, ועל אף שחלקו שוכן מעבר לגדר ההפרדה כל שטחו נמצא תחת ריבונות מדינת ישראל, ובכלל זה, מוסדות החינוך של החל"צ. בית הספר קיבל תקצוב ממשרד החינוך והגדרתו הייתה "מוכר שאינו רשמי". במוסדות אלו למדו כ-4,000 תלמידים בכיתות א' – יב' וכן ב-11 גני ילדים. מרבית מורי ועובדי החל"צ הינם תושבי שטחי הרשות הפלסטינית ואינם תושבי ואזרחי מדינת ישראל.
2. לבקשת רשם ההקדשות נערכה בחל"צ ביקורת עומק על ידי משרד רו"ח  קדמי-אלחנתי. במסגרת דו"ח הביקורת הסופי, בעקבות ממצאים חמורים וליקויים רבים בהתנהלות החל"צ, הומלץ על הגשת בקשה למתן צו פירוק לחל"צ. עקב ממצאי הדו"ח לא ניתן לחל"צ אישור ניהול תקין לשנת 2017 והוגשה בקשה מטעם רשם ההקדשות למתן צו פירוק לחל"צ.
3. ביום 4.6.2017 נעתרתי לבקשת רשם ההקדשות וקבעתי כי עורכי הדין נמרוד טפר ומוחמד סייד-אחמד ימונו כמפרקים זמניים לחל"צ. צו פירוק קבוע ניתן לחל"צ ביום 21.3.2018.
4. במסגרת הליך הפירוק הוגשו למפרקים כ- 338 תביעות חוב של עובדים ושל טוענים ליחסי עבודה בסכום כולל של כשמונים מיליון ₪. נוכח העובדה כי נדרשה הכרעה בשאלות עקרוניות משותפות הנוגעות לכלל תביעות החוב או למרביתן, פרסמו המפרקים ביום 31.1.2019 את הכרעתם הכללית בנוגע לשאלות המשותפות ועל בסיס החלטה כללית זו ניתנה הכרעה פרטנית בעניינו של כל אחד ממגישי תביעת החוב.
5. מן הממצאים שהצטברו בידי המפרקים במהלך הפירוק, ובכלל זה, תשובות לשאלונים שמולאו על ידי העובדים; טענות בגדרי תביעות החוב; ומידע שהצטבר בידי המפרקים, התברר כי התנהלות מוסדות החינוך כללה מערכת שכר כפולה: האחת, מערכת שכר פורמאלית וגלויה אשר בהתבסס עליה זכה החל"צ לתקצוב ממשרד החינוך ובמסגרתה הופקו תלושי שכר בהתאם לכללים הנהוגים במשרד החינוך. אולם, במקביל התקיימה בחל"צ מערכת שכר שנייה ומוסתרת ממשרד החינוך ומרשם ההקדשות, בה קיבלו העובדים שכר נמוך, כפי שסוכם בינם לבין הנהלת החל"צ גם במקרים בהם שולם השכר הפורמאלי במלואו לידי העובד, ונדרשו להשיב לידי החל"צ את הפרש השכר עד לשיעור השכר המוסכם. לאור זאת, נדחו טענות המערערים בדבר זכאותם להפרשי שכר מכוח תקנות החינוך הממלכתי.
6. כמו כן, התברר כי חלק משמעותי מאוד מהמערערים הינם צד להסכמי פשרה בתביעה כנגד החל"צ, הסכמי פשרה אלו קיבלו תוקף של פסק דין מאת בית הדין האזורי לעבודה ועל כן קבעו המפרקים שלא ניתן כעת לשוב ולתבוע בגין עילות אלו עקב מעשה בית דין. עוד נמצא כי חלק מהמערערים כלל לא היו רשומים ומדווחים במשרד החינוך כעובדי החל"צ, שכן חלקם הועסקו באמצעות חברת שירותים פלסטינית וחלקם כלל לא היו רשומים לא בחל"צ ולא בחברת השירותים, ומשום כך תביעתם של עובדים אלו נדחתה.
7. בהתבסס על קביעות אלו, 219 תביעות חוב אושרו באופן חלקי על ידי המפרקים (בסך כולל של כ- 15.5 מיליון ש"ח), ו- 119 תביעות חוב נדחו.

1. על הכרעות החוב הוגשו 7 ערעורים מטעמם של כ- 300 מערערים. הערעורים כוללים בעיקרם טענות מהותיות זהות ועל כן ביום 30.4.2019 קבעתי כי הדיון בכל הערעורים יאוחד.

טענות המערערים

1. המערערים טענו כי קביעות המפרקים נערכו כלאחר יד, תוך כדי ייחוס פעולותיו הבלתי כשרות של החל"צ ככאלו שנעשו בשותפות המערערים שעה שהמערערים הינם קורבן לשיטה זו. נטען כי על פי דיני העבודה יש לראות בעובדים שהועסקו באמצעות חברת השירותים הפלסטינית, כעובדים ישירים של החל"צ, וזאת עקב התקיימותם של המבחנים שנקבעו בפסיקה להגדרת עובד חברת שירותים כעובד ישיר של המעסיק בפועל. המערערים טענו כי גישת המפרקים בבירור החוב בנפרד מול חברת השירותים אין בה כדי לדחות את תביעת החוב האישית שלהם, שעה שהזיקה המשפטית הישירה ביחסי עובד – מעסיק היא בין המערערים לחל"צ.
2. המערערים הדגישו כי הדין הישראלי חל במלואו על יחסי העבודה בין המערערים לבין החל"צ, ועל כן חובתו של מוסד מוכר שאינו רשמי לשלם לעובדיו שכר השווה לעובדי מערכת החינוך הרשמית. ההלכה בעניין זה נקבעה בע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ו-15 אח' (02.10.2011) (להלן: "עניין בוסי"), ואשר על כן נטען בענייננו, כי זכותם של העובדים לקבל שכר מלא, הינה קוגנטית ואיננה ניתנת לוויתור והחזר הפרשי השכר אינו עולה כדי הסכמת העובדים לשכר זה. על כן נטען כי קביעת המפרקים בעניין דומה לקביעת כללים חדשים המהווים חריגה וסטייה מהדין החל. נטען כי יש להתחשב בעובדה כי מדובר בעובדים חלשים בעלי תלות במעסיקם ולא ניתן לייחס נפקות משפטית להסכמות השכר בינם לבין החל"צ.
3. לטענת המערערים, החל"צ חייב את עובדיו באמצעות איומים להשיב את הפרש השכר בין השכר הפורמאלי לבין השכר המוסכם שקיבלו לידיהם. מורה שלא הסכים לשכר שנכפה עליו היה צפוי למצוא את דרכו מחוץ לכותלי בית הספר. הנהלת החל"צ שכרה את שירותיהם של חלק מאנשי הדת המקומיים, וכל מורה שעמד על זכויותיו כנגד הנהלת החל"צ חווה נידוי חברתי שהופעל על ידי אותם אנשי דת. במקרים מסוימים הנהלת החל"צ אף השתמשה בחלק מאנשי מנגנוני הרשות הפלסטינית כאמצעי להטלת אימה כנגד מורים שהעזו לצאת נגדם, באמצעות זימונם של אותם המורים לחקירות.
4. המערערים דחו את קביעתם של המפרקים בדבר אחריותם המשותפת למערכת השכר הפסולה של הנהלת החל"צ. נטען כי הבסיס לקביעה זו היא העובדה שמדובר בעובדים תושבי הרשות הפלסטינית, ומדובר באפליה בין עובד תושב ישראל לבין עובד שאיננו תושב, ואבחנה זו בין העובדים מהווה הפרה של עיקרון השוויון. המערערים הוסיפו כי גישת המפרקים בחישוב שכרם על פי מערכת השכר המוסכמת מנוגדת לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

1. המערערים טענו כי לא היה מקום לדחות את תביעות העובדים בהתבסס על הסכמי הפשרה שנחתמו בבית הדין האזורי לעבודה. נטען כי התביעה הוגשה כתכסיס מטעם הנהלת החל"צ וכאמצעי לחסום את תביעתם של העובדים. עורך הדין שהגיש את התביעה וחתם בשמם על הסכמי הפשרה כלל איננו מוכר לתובעים ומעולם לא פגשו בו. למעשה, כך נטען, עורך הדין שפעל בשמם של המערערים לא היה מוסמך להתפשר בשמם עקב זאת שהמערערים לא חתמו על ייפוי כוח שהסמיכו לפעול בשמם. המערערים הוסיפו כי המפרקים התעלמו מכל נורות האזהרה המרובות הקשורות להסכמי פשרה אלו, ולא ביקשו את עמדת המערערים בנוגע להסכמי הפשרה. נטען כי בנסיבות אלו היה על המפרקים לעשות שימוש בסמכותם "להציץ מאחורי פסק הדין" ולבחון את מעמדם המשפטי של הסכמי פשרה אלו.

1. אכן, מיעוט מהמערערים הגישו בעצמם תביעות בבית הדין לעבודה, אולם, הסכמי הפשרה שנחתמו עימם נעשו, לטענתם, מתוך לחץ, כפייה ואיומים מטעם הנהלת החל"צ באמצעות עירוב גורמים מהמשטרה הפלסטינית ותנזים פתח ממחנה הפליטים קלנדיה. טענות אלו נטענו בתצהירי המערערים אולם המפרקים לא התייחסו לכך והתעלמו מעיוות הדין שנגרם למערערים אלו.

1. המערערים טענו כי טעו המפרקים בהחלטתם עת קבעו כי העובדים לא הוכיחו את תביעתם. העובדים גיבו את תביעתם בתצהירים שהוגשו מטעמם ובצירוף חוות דעת חשבונאיות, חלקם אף צירף מסמכי חשבונות בנק. על כן, בנסיבות אלו, רשאי בעל תפקיד להסתמך על תצהיר העובד. לטעמם, במקרה דנן, הם סבורים כי הרימו את נטל ההוכחה הנדרש.

1. נטען עוד כי נפלה טעות בחישוב רכיב פיצויי הפיטורין ובנוסף על האמור בעניין הסכמי הפשרה, המפרקים הסתמכו על התשלום במהלך תקופת העסקה מכוח הסכמי הפשרה כסילוק מלא של הזכאות בגין אותה תקופה. ואולם, הדין הוא כי יש לחשב את פיצויי הפיטורין רק בסוף תקופת העסקה בקיזוז הסכומים שהתקבלו בעבר, ועל כן שגו המפרקים בקביעתם כי יש לראות בהסכמי הפשרה כתשלום מלא בגין אותה התקופה. המערערים טענו כי גישת המפרקים שגויה עת חישבו את רכיבי הגמל וההשתלמות בהתבסס על שכר המינימום, ולא בהתאם לשכר המגיע לעובדים בחינוך הרשמי. בנוסף, טעו המפרקים עת קבעו כי תאריך סיום העסקה הינו ביום מתן צו הפירוק הזמני ולא בסיום שנת הלימודים כפי שנקבע בפסיקה.
2. המערערים טענו כי המפרקים שגו בקביעתם כי אין חובת תשלום דמי הבראה, ביגוד ונסיעות. נטל ההוכחה במקרה זה הוא על החל"צ ולא ניתן ללמוד מהכרעת החוב כי הונחו ראיות בדבר תשלום רכיבים אלו. כמו כן, תקופת ההתיישנות לעניין זה היא 7 שנים ולא שנתיים לדמי הבראה ושנה לרכיב הביגוד, כטענת המפרקים.
3. המערערים טענו כי המפרקים נמנעו מעריכת בירור עובדתי נאות, וכי הם פעלו על פי קונספציה שגויה מראש ללא בחינה מעמיקה של תביעות החוב. לטענתם, המפרקים פגעו בכללי הצדק הטבעי בזאת שנמנעו מלהתייחס לראיות שהובאו לפתחם והמפרקים לא פעלו לשם תפיסת מסמכים שיכלו לתמוך בטענתם של העובדים ולא העמיקו חקר בעיון בראיות הנוגעות לליבון תביעות החוב. עוד נטען כי המפרקים נמנעו מלבקש את התייחסות המערערים בנוגע למסמכים שהם הסתמכו עליהם. המערערים הוסיפו שהמפרקים לא צירפו להכרעתם את פירוטי התחשיבים עליהם התבססו ועל כן הכרעת החוב לוקה בהעדר הנמקה.
4. המערערים טענו כי טעו המפרקים בחישוב הזכאות לדמי הודעה מוקדמת בהעמידם את תקופת הזכאות על חצי חודש חלף חודש שלם. כמו כן, המערערים חלקו על קביעת המפרקים בעניין שלילת הזכאות לפיצוי סטטוטורי בגין אי הנפקת תלושי שכר בטענה כי איננו חוב בר תביעה. לטענתם, חוב זה הינו בר תביעה מכוח דיני פשיטת הרגל.

1. טענה נוספת הנוגעת לחלק קטן מהמערערים התייחסה לקביעת המפרקים כי תביעות חוב שלא הוגשו על גבי הטופס הנכון לא יוכרו בדין קדימה אלא בדין רגיל. המערערים טענו כי שומה היה על המפרקים לא ללכת שבי אחר כללים טכניים פורמליים שעה שמדובר בזכויות עובדים ובתכלית העומדת מאחורי תשלום גמלה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטעמם, עובר לדחיית תביעת החוב, חובה היה על המפרקים ליידע ולפנות אל מגישי תביעות החוב בדבר החסר במסמכים המתאמים ולאפשר להם לתקן זאת.
2. בדיון שנערך בפניי ביום 10.9.2020 ביקשו חלק מן המערערים באמצעות בא כוחם להעביר את הכרעות החוב לבדיקת בעל תפקיד אחר, ואילו מערערים אחרים ביקשו כי בית המשפט ימנה רואה חשבון מתחום חישובי השכר לשם בחינת ובדיקת הנתונים מחדש.

טענות המפרקים

1. המפרקים טענו כי החלטתם מאוזנת וראויה בנסיבות המקרה ואין מקום להתערב בה. נטען כי בניגוד לטענתם של המערערים מרכיבי השכר שנפסקו ואושרו לא חושבו על בסיס השכר המוסכם, אלא בהתאם לתלושי שכר שהופקו כדין בפיקוח משרד החינוך ובהתאם לחוקי המגן.

1. נטען כי תביעות החוב הוגשו על דרך ההרחבה וההגזמה, כאשר מדובר בתביעות שנדרש בהן בממוצע מעל מאתיים אלף ₪ לעובד, נתון אשר איננו עומד בכל מבחן כלכלי והגיוני ומוכיח כי עסקינן בתביעות מופרכות במסגרתן ביקשו העובדים לפתוח את תנאי העסקתם בדיעבד.
2. המפרקים טענו כי לא ניתן להכיר ביחסי עובד – מעסיק בין החל"צ לבין עובדי חברת השירותים הפלסטינית, וזאת משום שמורים אלו לא הוכרו במשרד החינוך וממילא לא ניתן תקצוב עבורם. עוד נטען כי במסגרת הליכי הפירוק ניתן לראות בחברת כוח אדם כמעסיק הישיר. בנוסף, לא הוגשו נתונים מטעם עובדים אלו וכן לא מתקיימים לגביהם המבחנים הנדרשים בפסיקה לשם הכרה ביחסי עובד – מעסיק. טענות אלו יפות גם לדחיית טענותיהם של עובדים נוספים שכלל לא נרשמו, לא במשרד החינוך וגם לא כעובדי חברת השירותים הפלסטינית.
3. המפרקים טענו כי טענת המערערים שתנאי השכר חושבו על בסיס השכר המוסכם מנותקת מן המציאות. שכר ינואר עד מאי 2017 חושב בהתאם לשכר הפורמאלי הנהוג במשרד החינוך; פיצויי הפיטורין חושבו על בסיס ממוצע השכר הפורמאלי; תשלומי גמל והשתלמות שולמו בשנת 2017 לפי השכר הפורמאלי, ובשנים שקודם לכן על בסיס שכר מינימום; מחצית דמי הודעה מוקדמת וביגוד והבראה, ככל שנפסקו, חושבו על בסיס השכר הפורמאלי.

1. נטען כי אין בנמצא כל תיעוד בכתב באשר להיקף הסכומים שהוחזרו על ידי המערערים להנהלת החל"צ, ולכך לא ניתן לפסוק למערערים סכומים נוספים בהתבסס על תצהירם בלבד. יש לזכור כי מדובר בתצהיר מטעם בעל עניין ואין לפסוק כספים על פיו ללא כל ראיה או אסמכתא נוספת. טענות המערערים לתשלומים אלו נדחו הן מהותית - משום ששכרם שולם בפועל, והן ראייתית - אין בנמצא כל תיעוד או אסמכתא חיצונית המאשרת את שיעור הסכומים שהוחזרו במזומן. אין לקבל את טענות המערערים בעניין פגיעתם ממערכת השכר הפוגענית, שעה ששכרם שולם במלואו לחשבונות הבנק שלהם. העובדים היו מודעים להיקף השכר המגיע להם ובחרו לא לדווח על ההחזרים לגורמי הפיקוח במשרד החינוך או לפנות אל בית הדין לעבודה. לעיתים, מדובר היה בעובדים שעבדו במשרה חלקית או לא עבדו כלל ושכרם דווח במערכת השכר הפורמאלית כעובדים במשרה מלאה ואף מעבר לכך, וזאת במטרה להעלות את פרופיל בית הספר ולקבל תקציבים מוגדלים ממשרד החינוך בהתאם לנתונים מטעים.
2. לטענת המפרקים עילת תביעה של עובד מכוח תקנות מוסדות מוכרים שהוכרה בבית הדין לעבודה, אינה מהווה עילה מחייבת בהליך חדלות פירעון, זאת עקב העדר פסיקה מחייבת של בית המשפט העליון בעניין זה. נטען כי תנאי השכר אינם קוגנטים שעה שניתן לשנות את תנאי השכר לשם קביעת תוכנית הבראה בהחלטת חשב משרד החינוך. המפרקים סבורים כי ניתן להסיק מכוח סמכות זו שנקבעה כדי למנוע חדלות פירעון כאפשרות להחלת עיקרון זה גם בגדר הליך חדלות פירעון גופו.
3. המפרקים דחו את טענות המערערים בנוגע להסכמי הפשרה שנחתמו. נטען כי חלק מהמערערים כלל לא דיווחו למפרקים בתביעות החוב על הסכומים שקיבלו מהחל"צ מכוח הסכמים אלו. הסמכות "להציץ מאחורי פסק הדין" נועדה לבחון ולצמצם את מצבת הנשייה ולמנוע קנוניה והברחת נכסים וספק אם סמכות זו חלה במקרה דנן, בו מתבקש להגדיל את מצבת הנשייה. מכל מקום, המפרקים סבורים כי אין להתעלם משיקול דעתו של בית הדין לעבודה שאישר את הסכמי הפשרה. בנוסף, ככל הידוע, המערערים עצמם בחרו שלא לתקוף את פסקי הדין אלו בתקיפה ישירה ואיש מהמערערים לא פנה אל בית הדין לבטל את ההסכמים עקב כפייה או מרמה ואין זה מתפקידם כעת של המפרקים לבדוק טענות אלו במסגרת הליכי הפירוק. בהתאם לכך, הסכמי פשרה אלו מסלקים באופן מוחלט כל טענה מכל סוג שהוא בגין תקופת הפשרה ועל כן פיצויי הפיטורין חושבו בהסתמך על כך.
4. המפרקים הדגישו כי בחינת תביעות החוב נעשתה במשקפי דיני חדלות פירעון ובשים לב כי קופת הפירוק ריקה וכי מדובר כאן בבדיקת בעלי תפקיד לשם קבלת גמלה מן המוסד לביטוח לאומי. עיקרון השוויון בין הנושים וההגבלה על הרחבת הנשייה מחייב לבחון את כלל הנסיבות והעובדות במקרה דנן, ויש לקבוע כי התנהלות המערערים והחל"צ הינה התנהלות משותפת שאינה כדין.

1. באשר להעדר הודעה מוקדמת, המפרקים טענו כי צו הפירוק, המכתבים שנמסרו לכלל העובדים בעניין, וההודעות שפורסמו מטעמם של המפרקים בעיתונות, מקיימים אחר חובת ההודעה המוקדמת. תקופת התיישנות בעניין ביגוד והבראה נקבעה בהתאם לנהלי הביטוח הלאומי בתשלום גמלה כדין. מבדיקת המפרקים עלה כי החל"צ שילם לעובדיו רכיבים אלו בשנים 2016-2017 ועל כן נדחו תביעות החוב ביחס לרכיבים אלו.
2. המפרקים הבהירו כי הכרעת החוב הכללית מתייחסת לתקופת העסקה עד לצו הפירוק ועל כן הטענות כנגד התקופה שלאחר מכן איננה רלוונטית לדיון זה. יחד עם זאת, המפרקים התייחסו לטענות אלו וטענו כי מדובר בתקופת הקיץ בה בית הספר סגור ומי שאינם רשומים במשרד החינוך אינם זכאים לתשלום בגין תקופה זו.

1. המפרקים דחו את טענת המערערים כי הכרעות החוב נעשו כלאחר יד, שכן המפרקים נעזרו בצוות מקצועי שכלל חשב שכר ורואי חשבון. המפרקים נתנו לכלל הנושים זכות טיעון מלאה ושלמה ולא נפגעה כל זכות דיונית של מי מהנושים. המפרקים פירטו את החלטתם בהרחבה ובצורה מנומקת ואין ממש בטענות כנגד ההליך שנוהל על ידם. המפרקים דחו את הטענות כי ערכו אבחנות על רקע מוצאם של המערערים ונתון זה הועלה בכדי להסביר את מערכת השכר הכפולה שנהגה בבית הספר ולא מעבר לכך. המפרקים הכריעו בתביעות החוב על בסיס כל המסמכים שהיו בידם וניתנו דרישות ספציפיות להשלמת מסמכים במקרים בהם הדבר היה נדרש לפנים משורת הדין ועל אף שאין זה מתפקידם של המפרקים.

1. המפרקים טענו כי בניגוד לטענת חלק מהמערערים, בשום מקרה לא חושב בסיס השכר כפחות משכר המינימום. חוות הדעת שהוגשה מטעם חלק מהמערערים הוגשה ללא אסמכתאות וללא תצהיר התומך בעובדות שנטענו בה, וזאת חרף מכתב המפרקים מחודש ינואר 2018. חישוב מרכיבי הגמל וההשתלמות בתקופה הקודמת לשנת 2017 נעשה על בסיס שכר מינימום וזאת עקב העדר תלושי שכר מלאים ולאור אחריותם התורמת של העובדים למערכת השכר הכפולה.
2. המפרקים טענו כי תכלית פיצויי אי הנפקת תלוש שכר הינה הרתעה והיא אינה מתקיימת שעה שהמעסיק פורק. בנוסף, עקב היות קופת הפירוק ריקה אין נפקות בשאלה זו שעה שתשלומים אלו לא מוכרים כתשלומי גמלה מטעם המוסד לביטוח לאומי.

עמדת משרד החינוך

1. משרד החינוך לא קבע עמדה בעניין החלטת המפרקים ביחס לחישוב השכר בתקופה המוסכמת בגובה שכר המינימום ובעניין חישוב מרכיבי הגמל והפנסיה והותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. כמו כן משרד החינוך הבהיר כי איננו צד למחלוקת ועמדתו היא לצורך ההכרעה בשאלות הכלליות העולות מהערעורים.
2. אשר לטענות המערערים לפיהן על המפרקים לשלם להם את הסכומים שהשיבו לידי הנהלת החל"צ, עמדת משרד החינוך היא כי הדין עם המפרקים ואין לשלם למערערים שכרם בכפל מקום ששכרם המלא שולם להם כנדרש. משרד החינוך סבר, כעמדת המפרקים, גם בעניין הסכמי הפשרה ולדעתו הסכמים אלו מחייבים. כמו כן, עמדת משרד החינוך היא כעמדת המפרקים בעניין ההתייחסות לעובדי חברת השירותים הפלסטינית וגם לשיטתו אין להכיר בהם כעובדי החל"צ.

עמדות רשם ההקדשות וכונס הנכסים הרשמי

1. הרשם בתגובתו סבר כי אין מקום להתערב בקביעת המפרקים, למעט הסתייגות אחת בנוגע לאופן חישוב תשלומי גמל והשתלמות בגין שנת 2016. אולם, בדיון שנערך בפניי ביום 10.9.2020, הודיעה באת כוח רשם ההקדשות כי הרשם איננו עומד עוד על סייג זה וכי הרשם השתכנע שבנסיבות העניין הכרעת המפרקים נכונה.
2. עמדת כונס הנכסים הרשמי תומכת בגישת המפרקים במלואה.

דיון והכרעה

1. תחילה אזכיר את הכללים הנוגעים להיקף התערבותו של בית המשפט בהכרעת מפרק, ולאחר מכן אבחן האם נפלו פגמים בהכרעות החוב באופן המצדיק את ביטולן, או את ההתערבות בהן.
2. הכלל הוא כי בית המשפט של פירוק לא ימהר להתערב בהחלטתו של בעל תפקיד (מפרק או מנהל מיוחד) ובית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של בעל תפקיד בשיקול דעתו שלו. יפים לענייננו דברי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בעניין מתחם הביקורת הראוי על החלטות בעל תפקיד (ובאותו מקרה נאמן בפשיטת רגל), לרבות החלטות בתביעות חוב בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27.12.2010) פסקאות 15-16:

"תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת ... הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה". (ראו גם ע"א 7575/12 יחזקאל עודי יפת נ' חנן זלצמן (04.08.2014) פסקה 21 לפסק דינו של כ' השופט א' שהם ).

וכן:

"זאת ועוד, נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חדלות הפירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חדלות הפירעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת הערעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין." (עש"א (מחוזי ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (12.05.2014) פסקה 7).

1. בנוסף, יש לתת משקל נכבד לעמדתו של כונס הנכסים הרשמי התומכת באופן מלא בהכרעת החוב של המפרקים. כונס הנכסים הרשמי הוא הגורם המקצועי האמון על בחינת הכרעות החוב על פי דין כפי שנקבע בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (09.08.2000) פסקה 25:

"הכונס הרשמי הוא גורם מקצועי, בעל מעמד סטטוטורי בהליכי פשיטת רגל. הוא גוף אובייקטיבי, הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, ומהווה זרוע של המדינה לצורך פיקוח על הליכי פשיטת רגל המתנהלים ברחבי המדינה. אחד מתפקידיו של הכונס הרשמי הוא לתת חוות דעת ותסקירים לבית המשפט לצורך הליכים שיפוטיים בענייני פשיטת רגל. לחוות דעת הכונס משקל נכבד בשיקולי בית המשפט, ועל האמור בהן חלה חזקת התקינות (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. לפקודה)".

1. ממכלול הנתונים עולה כי בנסיבותיו המורכבות של תיק פירוק זה, ובדגש על התנהלותם הכספית הבעייתית והלא חוקית של מנהלי החל"צ בעבר, אני סבור כי לא נפלו פגמים מהותיים המצדקים את התערבות בית המשפט בהכרעות המפרקים, ועל כן דין כלל הערעורים להידחות. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

מעמדם של עובדי חברת השירותים

1. המערערים טענו כי יש לראות בעובדי חברת השירותים הפלסטינית כעובדים ישירים של החל"צ וזאת בהתבסס על המבחנים שנקבעו בפסיקה בהגדרת יחסי עובד – מעסיק. אולם, יש לזכור כי עסקינן בדיני חדלות פירעון ואין הכרח כי קביעה הנובעת מכוח דיני עבודה תחול בהכרח גם בדיני הפירוק. תכלית דיני הפירוק הינה לצמצם ככל שניתן את מתן העדיפות לתשלומי העובדים ולהחיל בהרחבה את עיקרון השוויון בין הנושים שהוא העיקרון המנחה בעניין זה (ראו: רע"א 4381/03 ש.כ מאגרי אנוש בע"מ נ' ז.מ. מותגי אופנה בע"מ (14.04.2005) פסקה 13). לעומת זאת, עיקרון העל בדיני העבודה מתייחס בהרחבה להגנה על זכויות העובד, ועל כן אין ללמוד מקביעות דיני העבודה על תחום חדלות הפירעון ויש לבחון את הוראות הדין על פי תכליתו, כפי שנקבע בפש"ר (מחוזי חי') 66/02 עוז עתיד אינטרנשיונל בע"מ נ' גבריאל טרבלסי (10.02.2004)‏‏ פסקה 8:

"לעניין פרשנות המושג "עובד", הרי יכול ולצורך הוראת דין מסוימת תהיה הגדרתו של מושג משפטי זה שונה מהגדרתו לצורך הוראה דין אחרת:  "עם זאת, במקרים שבהם מגדיר דבר חקיקה ביטוי המופיע בו והמשמש כמושג משפטי באופן השונה ממובנו המקובל, או שהגדרה כזאת מתבקשת מתכליתו של דבר החקיקה, יתפרש דבר החקיקה לפי הקבוע בו או המתבקש מתכליתו. שכן, המושג אינו מהווה תכלית בפני עצמו, אלא הוא בא לשרת ולסייע במלאכה המשפטית, ואינו כופה את עצמו במקרים שבהם הוא נדחה במפורש או במשתמע על-ידי דבר חקיקה ספציפי זה ואחר" (ההדגשה הוספה) דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817, 842ד. בענייננו - ניתן לקבוע כי לצורך דיני הפירוק נקבל את הטענה לפיה החברות המבקשות, העונות להגדרת "קבלן כוח אדם", הן המעבידות של העובדים הזרים, אף שלפי מבחני משפט העבודה המקובלים ניתן היה לראות גם את חברת רולידר כמעבידה (ואינני קובע זאת) .תוצאה כזאת תתבקש באם קביעה לפי מבחני משפט העבודה המקובלים, תביא לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם דיני הפירוק (הוראות סע' 354 לפקודה). כך השופטת ט' שטרסברג-כהן: "מקובל עלי כי אין לתת למונח "עובד" משמעות גלובאלית אוניברסלית לכל עניין ולכל מטרה. דעתי הייתה והינה גם כיום - ועל כך גם חבריי אינם חולקים - כי ניתן לתת למונח מסוים, ו"עובד" בכלל זה, הגדרות שונות ומשמעויות שונות בחוקים שונים ואף באותו חוק עצמו, למטרות שונות, והכל בהתאם לתכלית הנלמדת ממילותיו של החוק, מן ההיסטוריה החקיקתית שלו, מהקשריו ומסביבתו הטבעית"  (ההדגשה הוספה). דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817, 840ה... דברי הנשיא מ' שמגר: "אולם, באמירה הכללית כי יש לבדוק אם מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד אין די, שכן הגדרתם של יחסים אלו אינה זהה בכל אחד מתחומי המשפט, וייתכן כי יחסים מסוג מסוים ייכנסו לגדר הגדרת יחסי עובד-מעביד לצורך תחולתו של חוק אחד, ואולם לא יכללו בהגדרה לצורך חוק אחר". ע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית הפועל טבריה נ' פקיד השומה, פ"ד מח(2) 416, 424ג."

1. זאת ועוד, העסקתם של מורי ועובדי בית ספר מוכר שאינו רשמי כפופה לאישור משרד החינוך כמתחייב מתקנות מוסדות מוכרים ועמדת משרד החינוך היא כי לא ניתן להכיר באפשרות העסקה באמצעות גוף חיצוני. בנסיבות אלו, חובת התשלום כלפי המערערים חלה על חברת השירותים ולא על החל"צ. עמדה זו, המחייבת את אישור רשימת המורים במשרד החינוך, נוגעת גם לסוגיית העובדים שאינם רשומים כלל, לא במשרד החינוך ולא בחברת השירותים הפלסטינית, ועל כן אין להכיר גם בהם כעובדי החל"צ.
2. אשר על כן, איני סבור כי יש מקום להתערב בקביעתם של המפרקים כי אין לראות בעובדי חברת השירותים כעובדי החל"צ וחברת השירותים הגישה למפרקים תביעת חוב נפרדת ועניינה מתברר בנפרד. נוכח דברים אלו מתייתר הצורך לדון בהתקיימותם של מבחני עובד – מעסיק בין החל"צ לבין המערערים ובשאלות הנוגעות לעניין גובה השכר הנטען, שעה שקבעתי כי אין נפקות בנסיבות המקרה להחלת מבחנים אלו ובנוסף קיבלתי את גישת משרד החינוך כי לא ניתן להכיר בעובדים שאינם רשומים. למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי מקום להתערב בקביעת המפרקים כי מרבית המערערים לא סיפקו ראיות על השתלבותם בחל"צ (הפן החיובי במבחן המשולב) ונראה כי היה להם מקום עבודה אחר – אצל חברת השירותים (הפן השלילי על פי המבחן המשולב). קיימות בתחום החינוך חברות המעמידות כוח עזר למוסדות חינוך (כגון, סייעת או כח עזר לשיעורי העשרה) ועובדי אותן חברות ייחשבו לעובדי החברות ולא בהכרח לעובדי המוסד החינוכי). בנוסף, אין להתערב בקביעת המפרקים כי לא עלה בידי המערערים להוכיח מה היו הסכומים שהם קיבלו בשנים הרלבנטיות לערעור.

שיעור שכר עובדי ההוראה

1. בלב הכרעת המפרקים בסוגיה זו עומדת הקביעה בסעיף 105 להכרעה, אותו נצטט במלואו:

"105. לאור קביעתנו כי יחסי העבודה בין הצדדים הוסדרו בהתאם למערכת השכר המוסכם, החלטנו לדחות את כל הטענות הכלולות בתביעות החוב, בטענה לתשלום הכספים שהשיבו העובדים לידי החל"ץ.

א. אנו סבורים כי עובד שהסכים לעבוד בהתאם לשיעור השכר המוסכם, ואף השיב כספים העולים לכך לידי המעסיק, אינו זכאי לקבלת כספים אלו פעם שניה מהמדינה בדרך של גמלה מהמוסד לביטוח לאומי ובכלל. העובד כבר קיבל את הכספים ואינו זכאי לקבלם בשנית.

ב. התנהגות העובד משך השנים והשבת הכספים לידי המעסיק, חוסמת להבנתנו את תביעתו של העובד לקבלת הכספים שהשיב לידי המעסיק משך השנים פעם שניה מאת המדינה לעת חדלות הפירעון של המעסיק. העובד חסום, מנוע ומושתק מלתבוע סכומים אלו.

ג. כאמור לעיל, החלטתנו זו ניתנת בעת חדלות הפירעון של המעסיק. היקף התופעה והיקף החוב אינו עוד עניין בין המעסיק לבין העובד בלבד. היקף החוב משפיע על כלל נושי הפירמה חדלת הפירעון, ובעיקר היא משליכה על שיעור תשלומי הגמלה של המוסד לביטוח לאומי.

ד. ככלל, בהתאם לנתונים שבידינו, החל מספטמבר 2013 שולמו המשכורות לחשבונות הבנק של העובדים. מועד זה יחשב כברירת המחדל לשינוי האמור, אלא אם כן יציג העובד נתונים אחרים לשנות מכך".

לדידי, מדובר בהכרעה נכונה ובוודאי שאין מדובר בהכרעה המחייבת התערבות של בית משפט של פירוק, לאור היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות בעל תפקיד.

1. המערערים טענו כי הפסיקה קבעה כי שכר עובדי ההוראה הינו קוגנטי וכי שיעור השכר שבית ספר מחויב לשלם על פי דין לעובדיו הינו בהתאם לסעיף 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 (להלן: "התקנות") הקובע כי:

"משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים".

המערערים מפנים לפסק הדין בעניין בוסי שם נקבע כי גם מוסדות מוכרים שאינם רשמיים נדרשים לשלם שכר בשיעור השווה לעובדים במוסדות החינוך הרשמיים. פסק הדין קבע כי בעצם ההכרה של המוסד כמוסד מוכר טמונה התחייבותו לתשלום בשיעור זה כלפי עובדיו וכי הוראה זו היא הוראה קוגנטית. אין חולק כי המערערים נדרשו להשיב כספים לידי מנהלי החל"צ, ועל כן, לשיטתם, יש להשיב להם את הפרשי השכר.

1. ראשית, כאמור בתגובת המפרקים, לפי תקנה 3(ד) רשאי משרד החינוך להכיר במוסד מוכר שאינו רשמי גם כאשר משכורות העובדים אינן משולמות בהתאם לתקנה 3(א)(6):

"על אף האמור בתקנת משנה (א)(6), רשאי השר להכיר במוסד אף אם משכורות המורים והעובדים במוסד אינם לפי הכללים האמורים בה, אם המוסד מקיים תכנית הבראה שאושרה מראש ובכתב בידי משרד החינוך ושלדעת חשב המשרד התכנית מחייבת הפחתה בשכר העובדים".

מקום בו אושרה למוסד תוכנית הבראה ניתן לשלם לעובדים שכר מופחת, ועל כן, ברי כי תקנה 3(א)(6) איננה הוראה קוגנטית. בעניינו, אם התנהלות מנהלי החל"צ הייתה מתגלה, ניתן להניח שהייתה מתבקשת תוכנית הבראה שתחייב הפחתה בשכר העובדים, ויש להניח שהתכנית הייתה מקבלת את אישור משרד החינוך.

1. שנית, אין חולק כי במקרה שלפנינו השכר המלא והמחייב שולם באופן מלא לידי המערערים. טענות המערערים כי אולצו להשיב את הפרשי השכר לידי הנהלת החל"צ לא מקימות עילת תביעה שעה שהתשלום המלא הגיע לידיהם. התנהגותם הפסולה של מנהלי החל"צ נענתה בהסכמה ובשיתוף פעולה מתמשך עם העובדים. לא ניתן לראות בעובדים אלו "קורבן" של מערכת השכר הכפולה עת נהגו במשך שנים להשיב את הפרשי השכר לידי מנהלי החל"צ, ללא כל דיווח לרשויות. עובדים אלו שהינם כטענת המערערים אנשים משכילים בעלי תארים אקדמיים ויש להניח כי היו מודעים לשכר המגיע להם על פי דין, מצופה היה מהם לעמוד על זכויותיהם ולא לשתף פעולה עם אותה מערכת שכר בלתי חוקית ולהונות את רשויות המדינה. ולכן, אין מקום עתה במסגרת הליכי הפירוק לחייב את הקופה הציבורית לשלם למערערים שכר שהתקבל אצלם בזמן אמת.
2. שלישית, אין בנמצא כל תיעוד בכתב של הסכומים שהוחזרו במזומן לידי מנהלי החל"צ. הדין הוא כי נטל ההוכחה בהליך של פירוק מוטל על התובע (בש"א (מחוזי ת"א) 29582/00 אברג'יל מאיר נ' הנאמנת לנכסי מרים מעודד (21.11.2001); פש"ר (מחוזי ת"א) 552/93 נעמה נוטמן נ' "ד אבירם בורוכוב בתפקידו כמפרק חברת נמון חב' למסחר בע"מ (25.10.2007); פש"ר (מחוזי נצ') 66257-06-19 מפעלי אחים עאמר מרצפות ושיש בע"מ נ' נפתלי נשר,עו"ד (13.02.2020)) ועל כן נוכח מורכבות הנסיבות שלפנינו לא ניתן לקבוע את שיעור הסכומים שהושבו להנהלת החל"צ בידי כל אחד מהמערערים. מעבר לתצהירי המערערים אין בנמצא כל תיעוד אובייקטיבי חיצוני היכול לתמוך ולהוכיח את שיעור הסכומים הנטענים בתביעות החוב ועל כן נטל ההוכחה במקרה זה לא הורם על ידי המערערים. ניתן להוסיף כי בעניינו אף נראה כי יתבקש נטל הוכחה מוגבר מהתובעים וזאת משום שהמדובר כאן במערכת שכר שמטרתה הונאת הרשויות, ואף נעשה שימוש בדרך של העסקה פיקטיבית לשם קבלת כספים במרמה ממשרד החינוך, כך שהעניין מקבל משנה תוקף נוכח היקפן החריג והמופרז של תביעות החוב. על כן, היה על המערערים להוכיח ולבסס היטב את תביעתם, וככל שלא עשו זאת להנחת דעת המפרקים, אין לקבל את תביעתם.

1. דין טענות המערערים כי המפרקים הכריעו בהחלטתם בניגוד לחוק שכר מינימום, להידחות, וזאת משום שחישוב השכר נעשה על פי השכר הפורמאלי הקובע או על פי שכר המינימום אך לא פחות מכך.
2. לסיום פרק זה עליי להתייחס לטענת המערערים כי השיקולים המנחים את המפרקים בעניינם נבעו מעובדת היותם תושבי הרשות הפלסטינית ונגועים באפליה וחוסר שוויון לעומת עובדים אזרחי ישראל. עיינתי בהכרעת החוב ובתגובתם של המפרקים ולא מצאתי לטענה זו שום מקום. כל שנאמר הוא כי מדובר בשטחים בהם השכר המקובל נמוך משמעותית מגובה השכר במדינת ישראל ועל רקע זה התנהלה מערכת השכר המוסכמת בחל"צ, אולם שיקול זה כלל לא הנחה את המפרקים והוא כלל לא רלוונטי לעניין הכרעות החוב.

1. העולה מכול האמור הוא כי חישוב שכר העובדים נערך על ידי המפרקים כדין ויש לדחות את טענות המערערים בסוגיה זו.

תוקפם של הסכמי הפשרה

1. מספר ניכר של תביעות החוב נדחו על ידי המפרקים מכוח סופיות הדיון ומכח מעשה בית דין. נמצא כי עובדים רבים הגישו תביעות חוב לבית הדין לעבודה שהסתיימו בפשרה. הסכמי הפשרה קיבלו תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה ומשום כך המפרקים דחו את תביעותיהם. המערערים טענו כי מדובר בתכסיס שנעשה על ידי הנהלת החל"צ בכדי לחסום את תביעת העובדים, שכלל לא היו מודעים להליך זה וכלל אינם מכירים את עורך הדין שהגיש את התביעה בשמם. המערערים מלינים על כך שהיה נדרש מהמפרקים עקב הנסיבות החשודות של הסכמי הפשרה לעשות שימוש בסמכותם "ולהציץ אל מעבר לפסק הדין".
2. אני סבור כי הדין עם המפרקים. אין מקום להעלות טענות כנגד הסכמי הפשרה במסגרת הכרעות החוב במסגרת הליך הפירוק שכן המפרקים אינם משמשים כערכאת ערעור על החלטות בית הדין לעבודה ואין זה מתפקידם לעשות כן. ככל שהמערערים סברו כי נגרם להם עיוות דין בעניין זה היה עליהם לפנות אל בית הדין לעבודה ומשלא עשו כך אין להם להלין אלא על עצמם. זאת ועוד, חלק מהמערערים לא דיווחו על הכספים ששולמו להם במסגרת הסכמי פשרה אלו, על אף שנדרשו לדווח על כך. יש באי גילוי פרטים אלו למפרקים חוסר תום לב בהגשת תביעת החוב. אין לקבל את טענות המערערים כי הופתעו לגלות מהמפרקים בהכרעת החוב על הסכמי הפשרה שהוגשו בשמם שעה שעניין זה היה גלוי כבר בשלב בקשת הפירוק הזמני: ראו סעיף 4 בהחלטתי בפר"ק (מחוזי י-ם) 51832-05-17 רשם ההקדשות נ' מדרסת דאר אלמערפה בע"מ (04.06.2017):

"מעבר לליקויים אשר פורטו בדו"ח הביקורת, מתברר כי החל"צ לא דיווחה לרשם ההקדשות על תביעות שהוגשו נגדה על ידי העובדים (תביעה אחת של 144 עובדים ועוד כ- 20 תביעות נוספות של עובדים), בניגוד לחובתה על פי סעיף 38(א)(4) לחוק העמותות, החל בהתאם לסעיף 345כד(ב) לחוק החברות. נטען על ידי הרשם כי אף שמרבית התביעות הסתיימו בהסכמי פשרה מחוץ לכותלי בית הדין לעבודה, הרי שיש בהיקף התביעות ואופי הטענות שעלו במסגרתן כדי לחזק את ממצאי דו"ח הביקורת ואף להצביע על ליקויים נוספים שלא עלו במסגרתו".

1. הדין נותן סמכות למפרק "להציץ מעבר לפסק הדין", אולם סמכות זו "ראוי שהיא תופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד". (ע"א 6561/15 דב דבורצקי נ' מרים זפט - נאמנת (29.01.2017)‏‏). סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 קובע כך:

"בית המשפט, בדונו בבקשת הנושה, רשאי לברר מה היתה התמורה לחוב פסוק, ואם היתה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק, רשאי הוא לברר תקפותו של החוב הפסוק".

על פי הפסיקה, מקום בו החוב מושא תביעת החוב מבוסס על פסק דין שניתן נגד החייב (או נגד החברה בפירוק), רשאי הנאמן (או המפרק), הממלא תפקיד שיפוטי במעמד זה, לבדוק את התמורה שניתנה בעדו. הטעמים לסמכות "להציץ מעבר לפרגוד" פסק הדין הוסברו בע"א 1057/91 הרצל נ' מכטיגר, פ"ד מו(4), 353, 358(1992):

"אחד מן הטעמים, שבעטיים מוסמך הנאמן בפשיטת רגל [...] להרהר אחר פסק הדין המוגש לו, יסודו בחשש מפני קנוניה בין החייב לבין מקורביו. באמצעות השגה בדרך מלאכותית של פסק דין לטובת המקורבים, יכול החייב להבריח רכושו אל חוף מבטחים, הרחק מידיהם של הנושים [...] חשש מקנוניה כזו אינו קיים, למשל, כאשר מדובר בחוב לשלטונות המס [...] הצדקה להלכה הנ"ל מתעוררת, גם מקום בו הושג פסק הדין בתרמית או כאשר לא היה כל דיון לגוף העניין".

החשש במקרים מן הסוג הנ"ל הוא שפסק הדין ניתן מבלי שנערך דיון לגופו של עניין ועל בסיס זה, הצליח החייב (או החברה בפירוק) להקטין את נכסי קופת הנשייה על ידי תשלום מופרז לנושה המבסס את תביעת החוב על פסק דין שאין לו בסיס איתן. בערעורים שלפניי הנושים מכוח פסק הדין הם מגישי תביעות החוב ולטענתם, חוב החברה כלפיהם גבוה מן החוב הפסוק. בנסיבות אלה איני סבור כי היה על המפרקים לקבוע אם הייצוג של המערערים בבית הדין לעבודה היה תקין או כושל ואם הפשרה נעשתה כדין. המערערים לא הציגו פניות בכתב שנעשו לעורך הדין שפעל בשמם ותגובה של עורך הדין לפניות כאמור. משום כך, בענייננו, לא מצאתי כי מקרה זה נופל בגדרם של מקרים חריגים אלו. בעניינו, קביעת המפרקים בדבר סופיות הדיון בעניין הסכמי הפשרה הינה כדין. לא ניתן הסבר משכנע מפי המערערים מדוע לא עתרו לבית הדין האזורי לעבודה לשם ביטול פסק הדין, שנטען כי הושג במרמה.

1. לאור קביעתי זו, יש לדחות גם את טענת המערערים בעניין חישוב פיצויי הפיטורין שנעשה בהתחשב בהסכמי הפשרה. המערערים הפנו לפסק הדין בע"ע (עבודה ארצי) 1489/04 עזבון המנוח מוסא חליל בסה - מלון סנט ג'ורג' (25.09.2006) (להלן: "עניין סנט ג'ורג") בו נקבע כי ככלל אין לתת תוקף לתשלום פיצויי הפיטורין במהלך תקופת העבודה, ובמקרה שבו בוצע תשלום במהלך תקופת העסקה, אזי בעת סיום יחסי העבודה אין לחשב תשלומים אלו בדרך של סילוק מלא וקטיעת רציפות תקופת ההעסקה אלא בדרך של קיזוז. המערערים טענו כי שגו המפרקים עת קבעו כי הסכמי הפשרה קוטעים את רציפות תקופת העסקה, קביעה שמשמעותה במקרים מסוימים הפחתה משמעותית בהיקף תשלומי פיצויי הפיטורין. במקרה שלפנינו, בשונה מעניין סנט ג'ורג', הסכמי הפשרה קיבלו בנוסף גם תוקף של פסק דין, ובעיקר, בשים לב לנוסח הסכמי הפשרה:

"הסכמי הפשרה הנ"ל מסלקים באופן סופי ומוחלט את כל תביעות וטענות העובדים החתומים מכל מין וסוג שהוא נגד החל"צ ו/או מטעמו, עקב עבודתם בחל"צ עד ליום 31.8.2015."

הסכם זה למעשה "מאפס" את תקופת העבודה של עובדים אלו כפי המשתמע מלשונו: סילוק מלא וסופי של כל התביעות של העובדים החתומים על הסכם זה. נמצא שאין לקבל את טענת המערערים מקום בו הוצהר וסוכם מפורשות על סילוק מלא של כל התביעות בגין תקופת העבודה שקדמה להסכם זה, מכל סוג שהוא. אשר על כן, אין מקום להתערב בהכרעת המפרקים בעניין תוקף הסכמי הפשרה וקביעת תקופת הזכאות לתשלומי פיצויי הפיטורין.

טענות כלליות בעניין חישוב רכיבי השכר

1. המערערים מלינים על כך כי המפרקים בהחלטתם ערכו את חישוב רכיבי הגמל וההשתלמות על בסיס שכר המינימום ולא על בסיס השכר הפורמאלי. המפרקים טענו כי חישוב זה נעשה עקב העדר תלושי שכר המאפשרים את חישוב הזכאות לתקופה זו, ובשים לב לאחריותם התורמת של העובדים להתנהלות החל"צ. אני סבור כי החלטה זו סבירה בנסיבות העניין ואין בה חריגה מהותית המצדיקה את התערבות בית המשפט בשיקול דעת בעלי התפקיד.
2. בנוסף, מצאתי כי יש לדחות את טענות המערערים בעניין העדר הודעה מוקדמת, שכן ניתן לראות בצו הפירוק, במכתבים שהוצאו מטעם המפרקים לכלל העובדים ובהודעות בעיתונות כעומדים בדרישת ההודעה המוקדמת. כמו כן, העובדים המשיכו לקבל שכר 3 חודשים לאחר מתן צו הפירוק, הרבה מעבר לתקופת ההודעה המוקדמת הנדרשת. בעניין הטענות לדמי הביגוד וההבראה, נמצא כי החל"צ שילמה רכיב זה מדי חודש בחודשו בשנתיים עובר לפירוק ולכן אין להכיר בעילת תביעה בגין רכיבי שכר אלו. בעניין רכיב תשלום דמי הנסיעות, התשלום בוצע לכל עובד שלא קיבל רכיב זה.
3. חלק מהמערערים טענו כי הינם זכאים לפיצוי סטטוטורי בגין אי הנפקת תלושי שכר, אולם, אין הצדקה לפיצויים אלו בהליכי פירוק לאור תכלית הפיצוי שהיא הרתעת המעסיק, שעה שהמעסיק פורק (פר"ק (מחוזי חי') 57169-02-18 אגם הנדסת חשמל ותשתיות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה והצפון (27.06.2018); פש"ר (מחוזי ת"א) 1066/02 ויקטור קרמר נ' עו"ד מיכה צמיר בתפקידו כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב של עובדים של חברת מערכות אקוודוקט - נהול ופקוח בע"מ (25.10.2004)). בנוסף, תשלומים אלו אינם מוכרים לצורך קבלת גמלה מהביטוח הלאומי, ולכן אין מקום לדון בתשלומים אלו שעה שקופת הפירוק ריקה והדיון הרלוונטי הוא רק לתשלומים בדין קידמה באמצעות תשלום גמלה מאת הביטוח הלאומי ולא מתוך קופת הפירוק.
4. באשר לטענת חלק מהמערערים כי התנהלות המפרקים לקתה באי מתן זכות טיעון ובהעדר הנמקה, מצאתי כי אין בטענות אלו ממש. ההיפך הוא הנכון, המפרקים פירטו וביססו היטב את הכרעתם ובמכתבם לכלל העובדים פירטו המפרקים באריכות את התנאים והמסמכים הנדרשים לשם בחינת תביעות החוב. כמו כן, מצאתי כי אין ממש בטענות כי המפרקים נמנעו לחפש מסמכים שנועדו לתמוך בתביעת החוב של המערערים. בהקשר זה יש להזכיר את שנקבע בפר"ק (מחוזי ירושלים) 39470-04-13 אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' רו"ח תמיר סער, נאמן (01.02.2017)‏‏ (כבוד השופט ד' מינץ) (פסקה 16):

"במסגרת זו הנטל להוכחת תביעת חוב של נושה מוטל על שכמו ועליו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו. בעל התפקיד אינו מחויב לתור אחר ראיות עבור הנושה, ולא מוטלת עליו חובה "לסייע" ולהבהיר לו אלו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב (ראו: בש"א (מחוזי י-ם) 7013/09 אבראהים אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב כנגד חברת ש. בראשי בע"מ, [פורסם בנבו], 26.5.2011)."

המפרקים נהגו לפנים משורת הדין ופירטו בהרחבה במכתבם לכלל העובדים את המסמכים הנדרשים לשם הגשת תביעות החוב ואף במקרים מסוימים פנו בדרישה להשלמת מסמכים, כך שאין מקום לטענות המערערים כנגדם. המפרקים הינם בעלי תפקיד שעשו את מלאכתם המורכבת נאמנה ועל אף נסיבותיו הסבוכות של תיק הפירוק שלפנינו הכרעותיהם נקבעו בשיקול דעת ראוי ובסיוע גורמים מקצועיים ולא מצאתי כל עילה המצדיקה את התערבות בית המשפט בהכרעות החוב. משום כך, אין גם מקום לטענות בדבר הצורך במינוי בעל תפקיד אחר במקום המפרקים ובטענה בדבר הצורך במינוי רואה חשבון לשם בחינת הנתונים מחדש.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, כל הערעורים נדחים בזאת.

על המערערים לשלם למפרקים הוצאות ושכר טרחה בסכום כולל של 30,000 ₪. סכום זה יועבר למפרקים על ידי המזכירות מתוך הסכומים שהופקדו על ידי המערערים כערובה להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד שבט תשפ"א, 27 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.