ניתנה ביום 08 מרץ 2021

השופט אילן סופר

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין לעבודה חיפה (השופטת מיכל פריימן, ונציגי הציבור גב' חווה טרטקובסקי שמשי ומר ליאור לוין; סע"ש 49434-04-19) שבו התקבלה ברובה תביעת המשיב כנגד המבקשת (להלן – פסק הדין). במסגרת פסק הדין נפסק לטובת המשיב סך של 167,286 ש"ח בגין רכיבי שכר שונים וכן המבקשת חויבה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 16,500 ש"ח.

רקע

1. המשיב הועסק כמנהל עבודה ומנהל ייצור במבקשת, חברה לייצור ושיווק פתחי מיזוג אוויר, מחודש 09.2013 ועד לחודש 12.2018.
2. המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי במסגרתה תבע סכומים שונים הנובעים מתקופת עבודתו וסיומה ובכלל זה: פיצוי בגין פיצויים שלא כדין בסך 50,000 ש"ח; הפרש דמי הודעה מוקדמת בסך 3,056 ש"ח; הפרש פיצויי פיטורים בסך 24,272 ש"ח; פיצוי בגין אי-הפרשה לפנסיה בסך 14,974 ש"ח; פיצוי לדוגמא מכוח חוק הגנת השכר בסך 15,000 ש"ח; החזר בגין ניכוי מהשכר שלא כדין בסך 22,090 ש"ח; והפרשי שכר שעות נוספות בסך 80,000 ש"ח. להלן קביעותיו המרכזיות של בית הדין ברכיבים שהתקבלו.
3. בית הדין האזורי קבע כי למשיב לא נערך שימוע כדין ולפיכך חייב את המבקשת בתשלום 30,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין. נדחתה טענת המבקשת כי פיטוריו של המשיב נעשו כדין לאחר שניתנו לו שלוש הזדמנויות להשמיע את דבריו כאשר בשתי הפעמים הראשונות הוחלט לתת לו עוד הזדמנות ולא לפטרו. בית הדין בחר להעדיף את גרסת המשיב בעניין זה וקבע כי עדי המבקשת הותירו רושם בלתי מהימן. המבקשת לא הציגה הזמנות בכתב ופרוטוקולים לשימועים בהתאם לדרישות הפסיקה, וכן עד מרכזי הרלוונטי לשימוע לא התייצב להעיד.
4. בנוסף חייב בית הדין את המבקשת בתשלום הפרשי שכר בגין הרכיבים הבאים:

תוספת הבונוס- בית הדין קבע כי תוספת הבונוס ששולמה למשיב הייתה תוספת קבועה ולפיכך כלל אותה בשכר הקובע לצורך, פנסיה, שעות נוספות ופיצויי פיטורים. נקבע כי השכר הקובע של המשיב לתקופה שמחודש 11.2013 ועד לחודש 07.2017 הוא 11,114 ש"ח ברוטו, ולתקופה שמחודש 08.2017 ועד לחודש 12.2018 הוא 16,720 ש"ח ברוטו. נדחתה עמדת המבקשת כי תוספת הבונוס הייתה תוספת מותנה התלויה בהספקי העובד ולפיכך לא הייתה צריכה להיכלל בשכר הקובע. בית הדין קבע כי לא ניתנה הודעה לעובד על אודות תנאי תשלום הבונוס ולכן הנטל להוכחת היותו של הרכיב מותנה בתנאי מוטל על המעסיק. נקבע כי גרסת המבקשת לעניין הסיבות לתשלום הבונוס משתנה ומתפתחת ולמעשה רק בשלב החקירה הנגדית של נציג המבקשת הועלתה הטענה שסכום זה היה תלוי בהספקי העובד, בעוד שבכתב ההגנה נטען כי סכום זה שולם עבור החזר הוצאות רכב. נקבע כי גרסת המבקשת אינה מהימנה וכי היא לא מתיישבת עם מכלול הראיות והעדויות בתיק.

לפיכך המבקשת חויבה בתשלום פיצויים בגין הפרש פיצויי פיטורים בסכום של 24,272 ש"ח וכן חויבה בגין הפרשים ברכיבי השכר שיפורטו בהמשך.

1. שעות נוספת- בית הדין קבע כי יש לשלם למשיב 80,000 ש"ח תוספת שעות נוספות בגין אי הכללת רכיב הבונוס בערך השעתי וכן לאור קביעתו שהיה על המשיבה לשלם שעות נוספות לעובד לאחר 9.25 שעות ולא לאחר 10.5 שעות כפי שנהגה. בנוסף נקבע שיש לשלם למשיב 19,708 ש"ח בגין קיזוז "שעות בחסר" כאשר המשיב עבד פחות מעשר שעות. נדחתה טענת המבקשת כי שעות התקן של המשיב כללו 10.5 שעות לאור בקשת המשיב לקבל הפסקות של שעתיים. בית הדין קיבל את גרסת המשיב לפיה הפסקותיו המצטברות היו באורך של 45 דקות וכי לקח עוד שתי הפסקות בנות 10 דקות לעישון והתרעננות. נקבע שגם ביחס לרכיב זה המבקשת התרשלה מלהמציא הודעה לעובד ולפיכך מוטל עליה הנטל להוכחת טענתה לעניין אורך יום העבודה. נקבע כי גרסת המשיב ועדיו היתה מהימנה ואילו גרסת המבקשת אינה מהימנה. ביחס להפסקות ההתרעננות בית הדין קיבל את טענת המשיב כי הן נחשבות חלק מיום העבודה ואין לקזז שכר בגינן.
2. הפרשי פנסיה- בית הדין כי על המבקשת לשלם למשיב חלף הפקדות לפנסיה בסכום של 14,974 ש"ח בגין רכיב הבונוס וכן בגין העובדה שהמבקשת החלה להפקיד לפנסיה רק החל מחודש העסקתו השישי של המשיב. נקבע כי צו ההרחבה בענף המתכת, חשמל ואלקטרוניקה משנת 1973 חל על המבקשת ומכוחו יש חובה להפקיד לפנסיה החל מחודש העבודה הראשון. בנוסף נדחתה טענת המבקשת כי אין לה חובה להפקיד מעבר לשכר הממוצע במשק, וזאת נוכח העובדה שהצו הענפי מ 1973 לא קובע תקרת שכר בית הדין גם הוסיף, מעבר לצורך, שצו ההרחבה בתעשייה משנת 2006 קובע כי תקרת השכר המבוטח היא פעמיים השכר הממוצע במשק, סכום אותו המשיב לא עבר.
3. הודעה מוקדמת- בית הדין חייב את המבקשת בתשלום 3,040 ש"ח חלף הודעה מוקדמת מכיוון שלמשיב שולמו רק 26 ימי הודעה מוקדמת. נדחתה גרסת המבקשת לפיה הציעה למשיב לשלם לו עבור חודש וחצי הודעה מוקדמת והוא בחר לעזוב תוך 26 ימים. נקבע כי גרסה זו סותרת מכתב של המבקשת ממנו עולה כי המשיב ביקש לסיים את עבודתו תוך 30 יום.
4. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפני.

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור גבוהים. זאת משום שלטענתה קביעותיו העובדתיות של בית הדין מנוגדות לראיות בכתב- תלוש השכר. לטענת המבקשת התלושים המונפקים לעובד מהווים חלק מחוזה העבודה, וכי העובדה שהמשיב לא חלק במשך שנות עבודתו על התלושים ועל האופן שבו רכיב הבונוס נכלל ברכיבי השכר השונים מלמדת שהמשיב הסכים לחוזה העבודה. לטענת המבקשת לא ניתן לסתור ממצאים הנובעים מראיות בכתב (חוזה העבודה שהשתכלל באמצעות התלושים לשיטתה) באמצעות עדות בעל פה. המבקשת טוענת גם כנגד קביעת בית הדין בנוגע לאורך יום העבודה והנובע מכך בקשר לגמול השעות הנוספות; שלושת השימועים שנעשו למשיב; אי תחולת צו ההרחבה בענף המתכת ועוד.

בהתייחס למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענת המבקשת היא אינה נוהגת להתחמק מתשלום שכר. למבקשת יגרם נזק מידי ובלתי הפיך כאשר אם ערעורה יתקבל תעמוד בפני שוקת שבורה להשבת הכספים ששולמו.

1. המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת המבקשת על הסף שכן לבקשה לא צורף תצהיר. לגוף העניין המשיב טוען כי סיכויי הערעור נמוכים שכן הערעור מתבסס על טענות עובדתיות שנדנו ונדחו באופן מנומק ומבוסס היטב בפסק דינו של בית הדין האזורי. משעה שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים סיכויי הערעור אינם גבוהים. ביחס למאזן הנוחות המשיב טוען שהמבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה ולהפך. לטענת המשיב מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן מטבע הדברים לאור נגיף הקורונה מצבן הכלכלי של חברות רבות אינו יציב. בנוסף כנגד המבקשת מוגשות תביעות בידי עובדים נוספים ויש חשש שהיא תנקוט בהליכים שונים על מנת לחמוק מתשלום החובות. לכן המשיב חושש שאם לא יבוצע פסק הדין הוא עלול לעמוד בעצמו בפני שוקת שבורה.

הכרעה

1. הכלל הוא כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק דין לטובתו (ראו: ע"א 2765/20 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' יורשי המנוח עלי ח'ליל עמ' 4 (28.5.2020)). נטל השכנוע לחריגה מן הכלל מוטל לפתחו של המבקש את עיכוב הביצוע, ונשען על שני שיקולים: האחד, סיכויי הערעור להתקבל (ראו:ע"א 2765/20 אלון גורן נ' פ.א.ב.מ השקעות בע"מ עמ' 4 (7.4.2020)). השני, מאזן הנוחות, דהיינו, דחיית הבקשה תגרום לנזק גדול מזה שצפוי למבקש אם תתקבל הבקשה, או לחילופין, דחיית הבקשה תביא לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, היה ותשתנה תוצאת פסק הדין בערעור (ראו: ע"א 6361/19 טלבי נ' עו"ד דנה אטלס – בתפקידה כנאמנת עמ' 7 (18.11.2019). ככל שהטיעון בנוגע לאחד השיקולים משמעותי יותר, ניתן יהיה להקל עם הטענה בנוגע לשיקול השני (ראו: רע"א 3822/20 יורשי המנוח מחמוד עבד אל קאשר נ' רשות מקרקעי ישראל עמ' 11 (6.7.2020)).
2. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. סיכויי הערעור ביחס לרכיבים המרכזיים שנפסקו לטובת המשיב אינם גבוהים. פסק דינו של בית הדין האזורי רצוף בשורת קביעות עובדתיות שחלקן נשען על ממצאי מהימנות מובהקים. כידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות מסוג זה. באשר למאזן הנוחות המבקשת לא הראתה ולו בדל ראייה המלמד על קושי לשלם את פסק הדין או חוסר יכולתו של המשיב להחזיר את שיקבל.
3. סוף דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשפ"א (08 מרץ 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.