גזר־דין

1. גזר־דין בעניינו של נאשם אשר הורשע ביום 22.6.2022 בעבירת אי־קיום צו שיפוטי שניתן לפי סעיף 243(ב)-(ג) ו-246 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה־1965 (להלן: "החוק"), המורה לנאשם להרוס בנייה בלתי־חוקית בהיקף כולל של 70 מ"ר (להלן: "הבנייה") שביצע בנכס ברחוב אל כאלה 45, גיליון 107 בשכונת א-טור, ירושלים (להלן: "הנכס").

רקע מקדים

1. בכתב האישום המקורי, הנאשם הואשם בהפרת צו שיפוטי שניתן במסגרת ת.פ. 7847/12, לפיו היה על הנאשם להתאים את תוספת הבנייה בשטח של כ-20 מ"ר להיתר בנייה לרבות באמצעות הריסה.
2. לאחר הרשעת הנאשם בהתאם להודאתו בדיון מיום 9.8.2020 התקיימו טיעונים לעונש ביום 30.12.2021. במהלך הדיון התברר כי נפלה טעות בכתב האישום, ולכן הוסכם כי תינתן למאשימה ארכה לתיקון כתב האישום ולאחר מכן תישמע תשובתו של הנאשם לתיקון כתב האישום המתוקן.
3. במסגרת כתב האישום המתוקן שהוגש נטען כי הבנייה הבלתי־חוקית בנכס מקורה בעבירת בנייה בגין תוספת בנייה על גג מבנה קיים בהיקף של 50 מ"ר לנכס (ל הלן: "תוספת הבנייה הראשונה"); הנאשם הורשע בעבירה במסגרת הליך ת"פ 1276/07 וניתן לו צו התאמה להכשרת הבנייה בנכס, לרבות בדרך של הריסתו, עד יום 20.5.2009 (להלן: "הצו הראשון"). לאחר מכן, במסגרת הליך ת"פ 7847/12 הורשע הנאשם באי־קיום הצו הראשון ובבנייה ללא היתר של תוספת בנייה נוספת בהיקף של כ-20 מ"ר בנכס (להלן: "תוספת הבנייה השנייה"), שבוצעה בתקופה שבין מתן הצו הראשון לכתב האישום השני במסגרת ת"פ 7847/12. גם בהליך זה ניתן צו המורה כי על הנאשם להתאים את הבנייה בנכס למצבו התכנוני של הנכס בפועל, לרבות בדרך של הריסת כלל הבנייה הבלתי־חוקית, עד ליום 7.12.2017 (להלן: "הצו השני").
4. להשלמת התמונה יוער, כי במסגרת כתב האישום המתוקן נתבקשו תיקונים נוספים מעבר לאמור לעיל, אך בית המשפט (מותב הקודם) קבע ביום 28.2.2022 כי לאור השלב הדיוני המאוחר אין מקום לאשרם (הוספת עבירת שימוש והארכת תקופת אי־הציות הנטענת).
5. הנאשם כפר בהודעתו ביום 23.3.2022 כפירה כללית במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, כאשר בפועל התברר בדיון שנערך בפני מותב זה כי הכפירה הייתה לגבי היקף שטח ההפרה בלבד; המאשימה טענה כי הצו הופר לגבי כלל הבנייה בהיקף 71 מ"ר בעוד שהנאשם טען כי הצו הופר לגבי תוספת הבנייה הראשונה בלבד (עמ' 16, שו' 13-8 לפרוטוקול הדיון מיום 9.5.2022).
6. בהכרעת הדין מיום 22.6.2022 הורשע הנאשם בעבירת אי־קיום צו שיפוטי לפי סעיף 246 לחוק. נקבע כי הנאשם הודה בעדותו כי למעשה אי־הציות נוגע לכלל הבנייה בנכס ולא רק לתוספת הבנייה הראשונה; ב"כ הנאשם הצהיר לפרוטוקול כי הנאשם מסכים לכך שצו ההריסה לא בוצע לגבי כלל הבנייה בנכס, ונמצא כי דבריו של הנאשם אינם עולים בקנה אחד עם האמור בפסקי־הדין הקודמים בעניינו ואף לא עם עדותו שלו בתיק זה.

טיעוני הצדדים לעונש

טיעוני המאשימה לעונש

1. בדיון שנערך ביום 22.6.2022 הודיעה המאשימה כי היא חוזרת על הדברים שנאמרו בדיון שנערך ביום 30.12.2021 בפני המותב הקודם (כב' השופט א' יחזקאל).
2. המאשימה טענה כי אם לא די שהנאשם הפר את הצו הראשון שניתן לו, הוא המשיך להפגין בוז לשלטון החוק ובנה תוספת בנייה שנייה ללא היתר בשטח של כ-21-20 מ"ר בעודו מסרב לקיים את צו ההתאמה הנוגע לתוספת הבנייה הראשונה. על כן נטען כי מעשיו של הנאשם פוגעים באינטרסים ציבוריים ותכנוניים, ומעשיו פוגעים באופן חמור בסדר הציבורי.
3. לטענת המאשימה, ההלכה הפסוקה מורה כי משקלה האנטי־חברתי של העבירה מתעצם ככל שהעבריין מוסיף לעמוד במריו וממשיך לפגוע בשלטון החוק. כך גם לעניינו של הנאשם, העוסק באי־ציות שני לאורך שנים רבות של הפרת הצווים השיפוטיים המורים לנאשם להרוס את הבנייה הבלתי־חוקית בנכס. כמו כן נטען, כי על הענישה לגלם רכיב הרתעתי, שמטרתו להפוך את ביצוע העבירה ללא כדאית.
4. הנאשם יצר סיכון הן לדיירי המבנה והן לשכניו בכך שבנה מבנה שלא קיימת ערובה לבטיחותו, ולמעשה כפה מצב תכנוני מסוים לא רק בנכס עצמו אלא גם על שכניו. עד היום אין בפיו של הנאשם טענה להיתר ואין בידו להציג ראיות כלשהן המעידות על התקדמות תכנונית להכשרת הבנייה האסורה בנכס.
5. המאשימה טוענת כי יש להחמיר בענישת הנאשם, גם משום שהעבירה נעברה לאחר כניסת תיקון 116 לחוק לתוקף, כאשר המחוקק נתן דעתו בהחמרת הענישה בדברי ההסבר להצעת החוק, והצהיר כי התיקון נועד להגביר את הסנקציות שניתן להטיל על עברייני תכנון ובנייה בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית.
6. על כן, לאור היקפה של העבירה, תיקון מדיניות הענישה בתיקון 116 המביא עימו מדיניות של החמרה הדרגתית במתחם הענישה, וכן לאור השיקולים הנוספים שצוינו לעיל, המאשימה סבורה כי מתחם הענישה ההולם נע בין 60,000 ₪ ל-160,000 ₪.
7. באשר לגזירת העונש ממתחם העונש ההולם, לאור הנסיבות, לרבות גילו של הנאשם, היקף העבירה, משך קיומה והנסיבות שהוצגו על־ידי הנאשם בטיעוניו לעונש, המאשימה איננה סבורה כי יש להטיל קנס יומי על הנאשם וסבורה שהעונש צריך להיגזר ברף הבינוני, ויש להטיל על הנאשם קנס בסך של 100,000 ₪, שישולם ב-60 תשלומים שווים. על אף שהמאשימה סבורה כי יש מקום להשית על הנאשם מאסר בפועל, לאור הנסיבות אין מקום לבקש הטלת מאסר, וחלף זאת טוענת המאשימה כי יש להטיל על הנאשם התחייבות בסך 50,000 ₪. בנוסף לקנס זה יש להפעיל את ההתחייבות שעליה חתם הנאשם בהליך קמא, בסך של 9,000 ₪.
8. במישור האופרטיבי בנוגע לבנייה הבלתי־חוקית הקיימת, נוכח ותק העבירה, היעדר אופק תכנוני או אחר להכשרתה בטווח המידי, מבקשת המאשימה להטיל צו איסור שימוש והתאמה חדש. המאשימה מסכימה לדחות את ביצוע הצו ב-60 יום לצורך התארגנות בלבד.

טיעוני הנאשם לעונש

1. הנאשם אמנם לקח תחילה אחריות על ביצוע העבירה והביע חרטה וטען כי מדובר בעבירת אי־ציות ראשונה בלבד. ברם, לאחר שתוקן כתב האישום, הנאשם כפר באישום המיוחס לו בנוגע להפרת הצו ההתאמה המתייחס לתוספת הבנייה השנייה.
2. הנאשם יליד 1945 (כבן 77 כיום), עבד עד שנת 1994 בבנק לאומי כחלפן כספים. הנאשם מפרנס משנת 1994 מקצבת זקנה בסך של 2,337 ₪, והכנסתו יחד עם אשתו מסתכמת בכ-3,000 ₪ לחודש. כמו כן הנאשם נאלץ עד היום להחזיר הלוואה שלקח בעוד שהכנסתו כאמור פחותה משכר המינימום, ונטען כי נותרים לו מאות שקלים בודדים בסוף כל חודש. הנאשם נטל הלוואה נוספת בשנה האחרונה לצורך מימון לימוד הלימודים של שתי בנותיו באוניברסיטה בסך 100,000 ₪. כמו כן, הנאשם מפרנס את בתו הגרושה ואת בנה.
3. מצבו הבריאותי של הנאשם איננו שפיר; הנאשם נושא מכשיר להסדרת קצב לב בגופו 24 שעות ביממה, ולאחרונה הוא אובחן כחולה סרטן, כפי שהציג במסמכים הרפואיים בדיון מיום 22.6.2022, והוא מבקש לחיות את ימיו האחרונים בכבוד.
4. באשר להתקדמות הנאשם בהכשרת עבירות הבנייה, הנאשם החל עוד ב-2010 לקדם הליך של הכשרת הבנייה והגיש תב"ע באמצעות אדריכל ששכר, אך התכנית לא קודמה נוכח דרישת העירייה לכלול בתכנית שטח הנמצא מחוץ לחלקתו של הנאשם ובחלקתם של שכניו, אשר סירבו לשתף עימו פעולה, לאחר שלא ננקטו הליכים נגדם בנדון. הנאשם נאלץ להפסיק את הליך הכשרת הבנייה הבלתי־חוקית עקב היעדר יכולת כלכלית להמשיך לשלם לגורמים המקצועיים שיוכלו לסייע לו במלאכה.
5. מדובר במבנה המשמש למגוריהם של בני זוג מבוגרים. נטען כי כיוון שמדובר בעבירה שחומרתה איננה גבוהה ולאור היקפה הנמוך של העבירה (נזכיר כי הדברים נאמרו ביחס לבנייה בהיקף של כ-20 מ"ר וזאת טרם תיקון כתב האישום והכרעת הדין, שהרשיעה את הנאשם באי ציות לצווים שיפוטיים בהיקף של כ-71 מ"ר), סכום הקנס שביקשה המאשימה לגזור על הנאשם אינו תואם את מדיניות הענישה הנהוגה בהליכים מעין אלה. תיקון 116 דירג את הענישה לפי היקף בעבירה, ומקום בו מדובר בבנייה בהיקף קטן יחסית לא מדובר בהפרה לגביה ביקש תיקון 116 לחוק להחמיר.
6. באשר לבקשת המאשימה להטיל צו התאמה ואיסור שימוש חדש, טוען הנאשם כי טענה זו חורגת מגדרי כתב האישום, המתייחס להפרת הצו המקורי בלבד, ולא ברור כי יש סמכות להורות על צו איסור שימוש מקום בו המאשימה לא העלתה טענות בדבר השימוש האסור.
7. בנסיבות העניין נטען כי יש להאריך את הצו שניתן בהליך הקודם בשנה, כנהוג במקרים דומים, ולקבוע כי מתחם הענישה ינוע בין 25,000-15,000 ש"ח וכי הקנס ייפרס באופן שיאפשר לנאשם ולמשפחתו להתקיים בכבוד, לשלם את הקנס ואף להעניק לנאשם הזדמנות להכשיר את הבנייה.

דיון והכרעה

הפעלת התחייבותו של הנאשם במסגרת הליך ת.פ. 7847/12

1. סעיף 72 לחוק העונשין קובע:

72. (א) בית משפט שהרשיע אדם רשאי, נוסף על העונש שהטיל, לצוות שהנידון ייתן התחייבות להימנע מעבירה בתוך תקופה שיקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלוש שנים.

1. הנאשם התחייב להימנע בתוך תקופה של 24 חודשים מיום 7.12.2016 מלעבור עבירות לפי סעיפים 145(א), 204(א) וכן עבירת אי־ציות לצו שיפוטי לפי סעיף 210 במתכונתו הישנה של החוק עובר לתיקון 116, כיום סעיף 246, והכל לפי גזר־הדין שניתן בנוכחותו של הנאשם.
2. לפיכך, לאור הרשעתו של הנאשם ולפי סעיף 76 לחוק העונשין יש להפעיל את ההתחייבות שניתנה בגובה 9,000 ₪, לפי התנאים שיקבעו להלן.

אי־קיום צו שיפוטי – מתחם העונש ההולם

1. על מתחם העונש חולש עיקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין. את מתחם העונש ההולם יש לקבוע אפוא תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
2. אין חולק כי תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה אכן נועד להכביד על עברייני הבנייה בהחמרת הענישה ובאמצעי האכיפה העומדים לרשות גורמי האכיפה: "נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת היות שמניע מרכזי בביצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי הגדול שניתן להפיק מכך" (ס"ח תשע"ז מס' 2635 מיום 25.4.2017 עמ' 884, ה"ח הממשלה תשע"ו מס' 1074 עמ' 1426).
3. לא מצאתי אדנים לטענת הנאשם כי החוק לא נועד להחמיר בעבירות בנייה בהיקף נמוך. דברי ההסבר מתייחסים להחמרה כללית ברף הענישה בנוגע לעבירות התכנון והבנייה, ולא מציינים מתי יש להחמיר ומתי אין להחמיר בענישה. אין סיבה להניח כי בכוונתו של התיקון לשלול החמרה יחסית בין מדיניות הענישה עובר לתיקון 116 לבין מדיניות הענישה שתבוא לאחריו בנוגע לבנייה בלתי־חוקית בהיקף קטן, וממילא לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר בעבירה של 71 מ"ר.
4. מטרת תיקון 116 היא החמרה כללית בענישה על עבירות תכנון ובניה, כאשר היקף הבנייה איננו השיקול היחיד לחומרת העונש, אלא גם צרכי השעה למיגור תופעת הבנייה הבלתי־חוקית. מטרת תיקון 116 להגביר את הענישה הכלכלית במידה אשר תהפוך את הבנייה הבלתי־חוקית לפרויקט ששכרו יוצא בהפסדו, ולייצר הרתעה אופטימלית; בכך ניתן יהיה להבטיח את שלטון החוק בכלל ודיני התכנון והבנייה בפרט.
5. הפסיקה חזרה והדגישה כי עבירות על חוק התכנון והבנייה מהוות מכת מדינה שיש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה בשים לב, בין היתר, לאינטרס הכלכלי הנלווה לעבירות אלה (ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 724-725 (1978); ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (1) 533, 536-537 (1983); רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59 (2002); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל, פס' ה' (22.5.2005); רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006)).
6. העבירה בה הורשע הנאשם, עבירת אי־קיום צו, פוגעת הן בערכים המוגנים העומדים בבסיס חוק התכנון והבנייה, שבגין הפרתו הוצא הצו השיפוטי שהופר גם הוא, והן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שיפוטי, שהם שלטון החוק ואמון הציבור ברשויות השלטון.
7. העובדה שנאשם שהורשע ונגזר דינו בגין עבירת בנייה, חמורה כשלעצמה, בוחר ביודעין להתעלם מן הצו המורה לו להרוס את הבנייה הבלתי־חוקית, מציגה יחס מזלזל כלפי שלטון החוק והסדר הציבורי, ומאפשרת הנצחתה של עבירת בנייה לעיני כל. כך קבע לעניין זה בית המשפט העליון ב-רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, פס' 7 (23.6.2011):

"מטבע הדברים, משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533 (1983)...; ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725 (1978))" (ההדגשות אינן במקור – ע.ט.)

ראו בדומה: רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (8.7.2013).

1. דברים אלו נכונים ביתר שאת מקום בו הנאשם ממשיך לבצע עבירת תכנון ובנייה נוספת שעה שהוא מואשם בעבירת אי־קיום צו שיפוטי בנוגע לאותה עבירה בדיוק. כאמור לעיל, הנאשם הורשע בעבירה זהה בגין תוספת הבנייה השנייה, ולכן ביזוי שלטון החוק ודיני התכנון והבנייה חמור במקרה זה אף יותר מהמקרה הטיפוסי, בו נאשם מתכחש לצו שיפוטי שניתן לו אך לכל הפחות חדל מקיום עבירת ה"בסיס" שבגינה הוצא הצו השיפוטי.
2. באשר למידת הפגיעה בערך החברתי המוגן (ובשים לב לאמור לעיל בנוגע לביצוע סימולטני של העבירה תוך הפרת צו שיפוטי בנושא עבירה משיקה) יש לתת משקל למכלול השיקולים הנובעים מנסיבות הקשורות ביצוע העבירה, לפי סעיף 40ט לחוק העונשין. יש לייחס משקל לרכיבים הבאים:
   1. היקף העבירה: העבירה בהיקף בינוני, כ-71 מ"ר.
   2. תקופת ההפרה: לגבי תוספת הבנייה הראשונה משך ההפרה הוא כ-15 שנים, והיא מהווה את מרבית הבנייה האסורה. תקופת ההפרה לגבי תוספת הבנייה השנייה היא כשנה וחודש.
   3. הנזק שנגרם מביצוע העבירה: הותרת בנייה ללא היתר על כנה משך שנים רבות (יש ליתן משקל להימשכות העבירה עד היום), תוך פגיעה בעקרונות התכנון וזלזול ברשויות האכיפה.
   4. יש להביא בחשבון את הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. מדובר במבנה המשמש למגורי הנאשם ובני משפחתו ולא לצרכים עסקיים.
   5. כישלונו של הנאשם להכשיר את הבנייה: הנאשם טען להתקדמות בהליכי ההכשרה שנבלמה עקב התנגדויות מטעם שכניו (לאחר שנדרש מטעם העירייה לכלול בתב"ע שהגיש שטחים שלשכניו קיימות זכויות בהן) וכן עקב היעדר יכולת כלכלית להמשיך את ההליך. באשר לטענות אלו, לא הוצגה אף לא ראייה אחת בנוגע למכשול זה שהוצג לטענתו של הנאשם, וניתן להניח כי ראיות אלו היו בהישג ידו של הנאשם שעה שהוא מבקש ארכה נוספת של שנה להשגת היתר הבנייה ומתכנן להתקדם בהליך ההכשרה.
3. בנוסף לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאשר מדובר בקנס, סעיף 40ח לחוק העונשין מורה להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם. יש לזקוף לזכותו של הנאשם את מצבו הכלכלי והעובדה שהנאשם ואשתו מתפרנסים מקצבאות זקנה בלבד.
4. בסעיף 40יא לחוק העונשין קבע המחוקק כי בגזירת העונש הקונקרטי מתוך מתחם העונש ההולם יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
   1. לפי סעיף 40יא(1) יש ליתן משקל לפגיעת העונש בנאשם: גילו המתקדם וכן מצבו הרפואי המורכב של הנאשם מעידים על כך שהעונש עלול לגרום לפגיעה קשה ומשמעותית.
   2. לא מצאתי לנכון לזקוף לזכותו של הנאשם במסגרת סעיף 40יא(2) את טענתו כי העונש יפגע גם במשפחתו של הנאשם, עקב הטענה כי הוא נטל הלוואות בשווי 100,000 ₪ לצורך מימון שכר הלימוד של נכדותיו, בהיעדר כל ראיה לכך.
   3. תיזקף לזכותו של הנאשם – הגם שבמידה מסוימת בלבד – הבעת החרטה והתנצלותו המגלמת נטילת אחריות על המעשה, לפי סעיף 40יא(4) לחוק העונשין, שכן כאמור לעיל, לאחר מועד הדיון בו הביע הנאשם חרטה, תוקן כתב האישום, והנאשם כפר בחלק מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, לגביהם לא נטל הנאשם אחריות או הביע חרטה כלשהי לאחר הרשעתו. עם זאת, אין לזקוף לזכותו של הנאשם במסגרת הסעיף את מאמציו הלכאוריים להכשיר את העבירה, שכן המבנה טרם הוכשר; הנאשם טען כי נטש הליכי הכשרה של הבנייה הבלתי־חוקית מפאת היעדר יכולת לממן את ההליך, אך לא הציג כל מסמכים המעידים על התקדמות כלשהי בהליכי ההכשרה ומסמכים המעידים על הקשיים הכלכליים הנטענים שגרמו בעת הרלוונטית להפסקת ההליך להכשרת הבנייה.
5. בהקשר זה של התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, יוער כי לא ברור מדברי הנאשם ובא כוחו במהלך הדיונים בתיק מי מתגורר בנכס בפועל:
   1. ב"כ הנאשם טען ביום 30.12.2021(בהתייחסו לתוספת הבנייה השנייה בלבד), כי מדובר באנשים מבוגרים המתגוררים והמשתמשים בנכס שקיים 60 או 70 שנה (פרוטוקול הדיון מיום 30.12.2021, עמ' 11, שורות 25-24).
   2. הנאשם העיד בדיון מיום 9.5.2022 כי המתגוררים והמשתמשים בנכס נכון ליום זה הם משפחתו של הנאשם ולא כלל את עצמו ואת אשתו במצבת הדיירים (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.2022, עמ' 19, שורות 19-18):

"ש. עד היום, מי השתמש וגר בנכס הזה מושא כתב האישום?

ת. בני, אשתו של הבן ושתי בנותיו.

ש ואתה שהנכס שלך מאפשר להם לגור שם נכון?

ת. כן, איפה אני אזרוק אותם לרחוב?"

• 1. ככל שניתן להבין, הנאשם ואשתו עזבו בשלב מסוים בין שני ימי הדיון שצוינו לעיל את הנכס, וכעת גרים שם בני משפחתו, אשר לגבי מצבם הכלכלי לא נטען דבר. עובדה זו אינה מסייעת לנאשם.

1. מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, מבחינת היקף הבינוי ומשך הפרת הצו השיפוטי, היא הטלת קנס וכן התחייבות ו/או, במקרים המתאימים, הטלת מאסר על תנאי. בנוסף ולצד סכום הקנס עומדת לבית המשפט סמכות להטיל קנס יומי בגין כל יום של ביצוע העבירה, ובמקרים מתאימים אכן נעשה שימוש בסמכות זו. ההצדקה לעשות כן נבחנת בהתאם לנסיבות המקרה וכאשר מופעלת הסמכות, הדבר נעשה באופן מדוד, תוך התאמת העונש לעבירה ובהתאם לעיקרון ההלימה.
2. מדיניות הענישה הנוהגת
   1. ב-תו"ב (שלום קריות) 40240-04-14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' אטראד [פורסם בנבו] (21.3.2017) נגזר דינה של נאשמת אשר הורשעה באי־ציות לצו הריסה במשך כ-10 שנים המתייחס לתוספת בנייה בהיקף של 76 מ"ר, וכן שימוש בשטח למגורים. בית משפט השלום גזר קנס בסך 40,000 ₪ (או 300 ימי מאסר תמורתו) ומימוש התחייבות בסך 10,000 ₪ וכן מאסר על תנאי ל-3 חודשים וחתימה על התחייבות בסך 60,000 ₪.
   2. ב-תו"ב (י-ם) 45630-12-18 מדינת ישראל נ' בדראן ג'ועבה [פורסם בנבו] (15.7.2020), נגזר דינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של אי־ציות שני לצו התאמה המתייחס לתוספת בניה בהיקף של 62 מ"ר. ההתאמה להיתר לא בוצעה במשך 23 חודשים. בית המשפט קבע מתחם עונש הכולל מאסר על תנאי וקנס שנע בין 12,000 ₪ ל- 25,000 ₪ וגזר על הנאשם קנס בסך 14,000 ₪ והארכת עונש של מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם.
   3. ב-עפ"א (מחוזי חיפה) 56197-12-17 סובחי דאוד ג'ואל עסאלה נ' ועדה לתכנון ובנייה לב הגליל [פורסם בנבו] (15.2.2018) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע באי־ציות לצו שיפוטי ובעבירת שימוש במקרקעין ללא היתר בהתייחס לבנייה בשטח של 93 מ"ר שנבנתה במקרקעין שייעודם למגורים, במשך תקופה של כ-15 שנים, לאחר שאותו מערער כבר הורשע בעבר באי־ציות לצו שיפוטי בגין אותו מבנה, וכאשר נלקחו בחשבון הן נסיבות מצבו הכלכלי הקשה של המערער. ערכאת הערעור לא מצאה לנכון להתערב בגזר־הדין. המערער חויב בבית משפט השלום (תו"ב (שלום קריות) 46616-04-16), בית המשפט גזר קנס בסכום של 50,000 ₪ ומאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה לפי פרק י' לחוק.
   4. ב-תו"ב (ת"א) 46546-01-20 ועדה מקומית לתכנון ובניה ת"א נ' עדרי [פורסם בנבו] (2.5.2021) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של אי־קיום צו שיפוטי בהתייחס לצו הריסה של בניה ללא היתר בשטח של 45 מ"ר וזאת במשך שנה וחודשיים. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10,000 ₪ ל-20,000 ₪. בית המשפט התחשב בעובדה שהצו בוצע ובמצבו הכלכלי של הנאשם וגזר עליו קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה.
   5. ב-תו"ב (י-ם) 62910-02-17 מדינת ישראל נ' ויקטוריה סלפיתי [פורסם בנבו] 4.12.2019) נגזר דינה של נאשמת אשר הורשעה על־פי הודאתה באי־ציות שלישי לצו התאמה של בינוי בשטח 40 מ"ר במשך כ-4.5 חודשים, על רקע מצב כלכלי לא שפיר של משק הבית ומחלה במשפחה (במקרה זה המחלה היא שעצרה את הליך הכשרת העבירה). על הנאשמת נגזרו מאסר על תנאי של חודשיים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 9,000 ₪. ביצוע צו ההריסה נדחה ב-8 חודשים.
   6. ב-תו"ב (מקומיים רחובות) 23524-03-18 ועדה מקומית לתכנון ובניה רחובות נ' דני דניאל ישראל אבטן [פורסם בנבו] (4.5.2021) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע בהפרת צו הריסה בהתייחס למבנה יביל בשטח של כ-50 מ"ר במשך כ-4 שנים. בית המשפט גזר קנס בסך 15,000 ₪ והתחייבות על סך 30,000 ₪ למשך שנתיים. בקביעת מתחם הקנס בית המשפט הדגיש שלא הוצגו לו ראיות לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם.
   7. ב-תו"ב (י-ם) 37754-10-18 מ"י נ' עאידה שעאר, [פורסם בנבו] (4.2.2021) נגזר דינה של נאשמת אשר הורשעה על־פי הודאתה באי־ציות שני לצו התאמה, בגין מבנה בשטח 130 מ"ר, כאשר תקופת אי־הציות היא 8 חודשים. בית המשפט גזר עליה קנס של 24,000 ₪.
   8. ב-תו"ב (רח') 45918-02-18 ועדה מקומית לתכנון ובנייה נ' אלמקיס [פורסם בנבו] (2.11.2021) נגזר דינם של נאשמים אשר הורשעו על־פי הודאתם באי־ציות לצו הריסה וסילוק של תוספות ומבנים בשטח כולל של 100 מ"ר במשך 7 שנים. בנסיבות של קשיים כלכליים וקידום הליך תכנוני להכשרת הבינוי, נגזרו על הנאשם קנס כספי בסך 12,000 ₪ והארכה בשנתיים של תקופת תנאי להטלת מאסר של 3 חודשים. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-9 חודשים. יש לשים לב להפרש בין התקופות בעניין ה ובענייננו.
   9. לדוגמות נוספות ראו: תו"ב 69602-06-17 מדינת ישראל נ' אלסעו (קנס בסך 20,000 ₪, עבירת אי־ציות שניה, בינוי בהיקף 105 מ"ר); תו"ב 61306-06-14 מדינת ישראל נ' דוידוביץ' (קנס בסך 14,000 ₪, עבירת אי־ציות ראשונה, בינוי בהיקף 44 מ"ר); תו"ב 67910-06-16 מדינת ישראל נ' בורוכוב (קנס בסך 16,000 ₪, אי־ציות ראשון, בינוי בהיקף של כ-42 מ"ר); תו"ב 55220-12-18 מדינת ישראל נ' פוזי בורקאן (קנס של 29,000 ₪, אי־ציות ראשון של 7 חודשים, בינוי בהיקף של 150 מ"ר).
3. לאור השיקולים שפורטו, לרבות הקביעה כי יש להפעיל התחייבות על סך 9,000 ₪ לחובתו של הנאשם ובהתאם למטרתו של תיקון 116 לחוק שמטרתה החמרה בענישת עברייני תכנון ובנייה, מצאתי לנכון להעמיד את מתחם הענישה על קנס הנמצא בטווח שבין 50,000-20,000 ש"ח.

קביעת העונש בתוך המתחם

1. לאור מכלול הנסיבות, ובשים לב למצבו הרפואי והכלכלי של הנאשם ועל רקע קביעתי כי יש להפעיל את ההתחייבות על סך 9,000 ₪ בנוסף לעונש שיש להשית עליו על אי־הציות לגזר־הדין עצמו, עונשו של הנאשם צריך להימצא ברף הנמוך-בינוני של מתחם הענישה. על כן, מצאתי לנכון להעמיד את רכיב הקנס על סך של 28,000 ₪.

הסעד האופרטיבי הנוגע לתוספות הבנייה

1. המאשימה מבקשת להטיל צו התאמה חדש המתייחס לכלל הבנייה (71 מ"ר), בעוד שהנאשם מבקש כי צו ההריסה הקיים יידחה בשנה.
2. אין לקבל את עמדת הנאשם לעניין זה לאור הפרשנות שניתנה לאחרונה על־ידי בית־המשפט המחוזי לסעיף 254ב(א) לחוק, לפיה כאשר מופר צו התאמה/הריסה אין להאריך בגזר הדין את המועד לקיום הצו אלא יש להטיל צו חדש (ראו למשל: עפמ"ק (י-ם) 19746-12-21).

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. תשלום ההתחייבות מהליך 7847/12 בגובה 9,000 ₪ וכן קנס בסך 28,000 ₪ עקב אי־הציות לצו ההריסה לפי סעיף 76 לחוק העונשין, דינה של התחייבות כדין קנס, לכן בית המשפט קובע כי כלל הסכום ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 22.1.2023 ובכל 23 לחודש שלאחר מכן. פריסת התשלומים נקבעה נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם ובפרט נוכח מציאות חייו הקשה של הנאשם בהתמודדותו עם מצבו הרפואי. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
2. עד יום 28.11.2022 יחתום הנאשם במזכירות בית המשפט על התחייבות, שלא לעבור עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו-246 לחוק, בסך של 14,000 ₪ להימנע מביצוע עבירת אי־קיום צו שיפוטי לפי חוק התכנון והבנייה, בתוך תקופה של 24 חודשים החל מיום 22.1.2023. ככל שלא תינתן ההתחייבות בהתאם ובמועד, אזי ייאסר למשך 5 ימים בכדי לכפותו לתנה.
3. כמו כן, בהתאם להכרעתי לעיל הנאשם מצווה להתאים את הבנייה המפורטת בכתב האישום דנן ובגזר־הדין בת"פ 1276/07 לתוכניות ולהיתרי הבנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסתה. הצו החדש, עליו חלות הוראות סעיפים 254ג ו-254ט לחוק ייכנס לתוקף ביום 22.1.2023. מובהר לנאשם כי במידה וצו ההתאמה לא יבוצע עד תאריך זה, בין אם בדרך של הריסת המבנה ובין אם בדרך של השגת ההיתרים הנדרשים לפי דיני התכנון והבנייה, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה של אי־קיום צו שיפוטי ובמקרה זה תמומש ההתחייבות, בנוסף לכל עונש אחר אשר ייגזר עליו במסגרת ביצוע העבירה.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תתייק גזר דין זה בת"פ 1276/07.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ג, 23 נובמבר 2022 במעמד הצדדים.