לפני שתי תובענות אשר הדיון בהן אוחד נוכח זהות בעלי הדין, ובשתיהן עתירות לחיוב בתשלום בטענה להלוואה שהועמדה לנתבע 1 ושאותה לא השיב.

במהלך השנים התנהלה מערכת יחסים עסקית בין התובע 1 לבין הנתבע 1, ובמסגרתה הועברו כספים ביניהם. על רקע זה, הועברו לנתבע 1 כספים בתחילת 2013 והוחלפו הודעות בקשר להעברה נוספת.

נוכח מערכת יחסים זו, טוען התובע 1 ליתרת חוב שנותרה לזכותו בגין שתי העברות כספים גדולות שבצע, כאשר לשנייה שותף, לפי הנטען, גם התובע 2, וחייבת בתשלום גם הנתבעת 2.

במוקד המחלוקות עומדת טענת הנתבעים לפיה הלוואה הנטענת הראשונה אכן הועברה, ברם בטאה עסקה בין שני תאגידים ולא בין התובע 1 והנתבע 1, מה גם שזו ממילא כבר הושבה במלואה. על כך מוסיפים הנתבעים טענה שלפיה ההלוואה הנטענת השנייה כלל לא הועברה, ושלל התחייבויות שניתנו להשבתה, ניתנו בכפייה ובאיומים שלכן אינן בנות תוקף מחייב.

העובדות

1. התובע 1, רימונדו (רמי) ארזי (להלן: "רמי") הינו אזרח ישראל, איש עסקים, המתגורר מזה שנים בקליפורניה, ארצות הברית.

התובע 2, משה סאיג (להלן: "משה"), אף הוא אזרח ישראל, איש עסקים, המתגורר מזה שנים במקסיקו סיטי, מקסיקו.

הנתבע 1, דוד קבי (להלן: "דוד"), הינו אזרח ישראל, איש עסקים, הפועל במסגרת עסקיו (בין היתר) בניקוסיה, קפריסין. דוד קשור בקשרי משפחה עם רמי.

הנתבעת 2, לינה קבי (להלן: "לינה"), הינה רעייתו של דוד.

רמי ומשה יכונו ביחד להלן: "התובעים".

דוד ולינה יכונו ביחד להלן: "הנתבעים".

1. בשנים הסמוכות למועדים הרלוונטיים לתובענות אלו, עד לשנת 2013, התקיים קשר עסקי בין רמי לדוד, ובמסגרתו גם נעשו העברות כספים.

כך, ובהמשך למערכת קשרים זו, ביום 13.3.13 העביר רמי לדוד סך של 579,925 $ (להלן: "ההעברה הראשונה").

העברה ראשונה זו נעשתה באמצעות העברה בנקאית מחשבון הבנק של חברה בבעלות רמי, חברה זרה בשם: Emj Global Corp. (להלן: "Emj Corp") לחשבון הבנק בקפריסין של חברה בבעלות דוד, חברה זרה בשם: DL Establishment Limited (להלן: "DL Ltd").

1. מספר חדשים לאחר מכן, בחדש אוגוסט 2013 או בסמוך לכך, פנה דוד לרמי בבקשה לקבלת הלוואה.

דוד ספר לרמי כי במסגרת עסקיו הוא מתכוון לרכוש מלאי של משקאות אלכוהוליים מאדם בשם נחשון נחשונוב (להלן: "נחשון"), היושב באמסטרדם, הולנד. עוד ספר דוד לרמי כי לשם קידום עסקה זו הוא נזקק לסך של 600,000 €.

כך, בהודעת דואר אלקטרוני מיום 20.8.13, בקש דוד מרמי שידאג להעברת סך של 600,000 €, ישירות לנחשון והתחייב להשיב את הכספים לרמי בתוך 5 – 7 ימי עסקים.

לפי הנטען, לאחר שהתובעים גייסו את הסכום במשותף, בוצעה העברה זו בסך של 600,000 €, במישרין לנחשון באמצעות שליח ביום 22.8.13, והיא תכונה להלן: "ההעברה השנייה".

במהלך החדשים שחלפו לאחר אוגוסט 2013, טען רמי שעל דוד להשיב את כספי ההעברה השנייה, בעוד דוד טוען שככל הנראה הונה אותו נחשון ולא עמד בהתחייבויותיו. על כל פנים, כספי ההעברה השנייה לא שולמה לתובעים.

1. בסוף שנת 2014 נפגשו כל הצדדים בישראל, בסמוך לחגיגת נישואי ביתם של דוד ולינה.

במהלך פגישות אלו נדונו טענות התובעים לחוב שחייב להם דוד בגין ההעברה השנייה, וכך גם לאפשרות שדירה אשר בבעלות לינה בקפריסין (דירת גג בניקוסיה; להלן: "הדירה") תועמד כבטוחה לפירעון החוב לתובעים.

בעקבות זאת, ביום 4.1.15, חתמה לינה בפני פרקליטה, עו"ד עופר שרגיל, על "ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר", ובמסגרתו יפתה את כוחו של משה לחתום בשמה על כל מסמך הנדרש לצורך מכירת הדירה או העברת הבעלות בה.

למחר היום, 5.1.15, חתמו לינה ומשה על הסכם (להלן: "הסכם לינה"), שלפיו מתחייבת לינה לשלם למשה עד ליום 31.1.15 סך של 450,000 €, בציון היות הדירה בטוחה להתחייבות זו. אף חתימה זו של לינה על הסכם לינה, נעשתה בפני פרקליטה, עו"ד עופר שרגיל.

בהמשך, ביום 12.3.15, חתם דוד על שטר חוב במסגרתו התחייב כלפי משה לשלם סך של 150,000 €, ב- 3 תשלומים שווים החל מיום 4.6.15.

1. כל המועדים שהוקצבו לביצוע התשלומים חלפו, אולם לפי טענת התובעים תשלום כלשהו לא נעשה לפירעון החובות כלפיהם. גם ניסיון שעשו התובעים להיפרע באמצעות הדירה לא צלח, שכן נמסר להם שהדירה בינתיים נמכרה לצד ג', בתחילת 2017 לערך.

במצב זה, פנו התובעים לנתבעים במכתב דרישה מיום 29.1.18 ובו דרשו את פירעון החובות שהם מייחסים לנתבעים. הדרישה לא נענתה, וביום 22.4.18 פנו התובעים לערכאות.

ההליך, הטענות והראיות

1. שתי תובענות הוגשו בעקבות השתלשלות האירועים שתוארה, כאשר התביעה הראשונה שהוגשה מתייחסת לטענה בקשר עם העברת הכספים לנחשון (ההעברה השנייה מיום 22.8.13) והתביעה השנייה מתייחסת לטענה בקשר עם העברת הכספים לדוד (ההעברה הראשונה מיום 13.3.13).
2. ביחס להעברה הראשונה (ת.א. 12254-05-19), הוגשה התביעה על ידי רמי לבדו נגד דוד לבדו.

לפי טענת רמי, כספי ההעברה הראשונה הועברו לדוד כהלוואה לפי בקשת דוד, ועל יסוד היכרותם רבת השנים והתחייבות דוד להשבתה. בפועל, טוען רמי, לאחר ביצוע ההעברה הראשונה אכן השיב לו דוד כספים על חשבון החוב בגין ההעברה הראשונה, בין בהעברות ישירות ובין בתשלומים עבור רמי לצדדי ג', ובסך הכל השיב לו דוד סך של 361,522 $.

עוד טוען רמי שבמהלך 1.9.16 וכן 7.6.17, העביר לדוד לפי בקשתו הלוואות נוספות בסך מצטבר של 7,955 ₪.

רמי מסכם את הכספים שהועברו במסגרת ההעברה הראשונה ובעקבותיה, וטוען שנותרה לדוד יתרת חוב כלפיו בסך של 379,577 $.

במסגרת התביעה השנייה עותר לפיכך רמי לחיוב דוד בתשלום סכום זה, כערכו בשקלים, בסך של 1,462,842 ₪.

1. ביחס להעברה השנייה (ת.א. 38305-04-18) הוגשה התביעה על ידי רמי ומשה כתובעים, נגד דוד ולינה כנתבעים.

לפי טענת רמי ומשה, בוצעה על ידם במשותף ההעברה השנייה, בסך של 600,000 €, במישרין לנחשון ולפי בקשת דוד, כהלוואה אותה התחייב דוד לפרוע בתוך 5 – 7 ימי עסקים. דוד לא עמד בהתחייבות זו, אף שכלל לא התכחש לה, וטען כי נחשון הונה אותו והוא איננו מצליח להיפרע מנחשון.

בהמשך, טוענים רמי ומשה, התחייבה אף לינה לשלם לרמי ולמשה סך של 450,000 € על חשבון החוב של דוד ולשם כך אף העמידה את הדירה כבטוחה. התחייבותו הכתובה של דוד בשטר חוב לתשלום הסך של 150,000 €, נועדה להשלים את פירעון החוב בגין ההעברה הראשונה.

בפועל, טוענים רמי ומשה, לא עמדו דוד ולינה בהתחייבותם אף שכלל לא התכחשו לה, ובלית ברירה הוגשה התביעה לפירעון אותו חוב בגין ההעברה השנייה.

במסגרת התביעה הראשונה עותרים לפיכך התובעים לחיוב דוד בתשלום מלוא סכום ההעברה השנייה כערכו בשקלים, אך סכום התביעה הועמד (לצורכי אגרה) על סך של 2,500,000 ₪.

ביחס ללינה, עותרים התובעים לחיובה בתשלום הסכום לו התחייבה, סך השווה ל- 450,000 € (כערכם ביום 22.8.13 ובתוספת ריבית).

1. הנתבעים, דוד ולינה, כופרים בטענות התובעים ומעלים טענות לאיומים בניסיון להוציא מהם כספים.

ביחס לכספי ההעברה הראשונה (התביעה נגד דוד בת.א. 12254-05-19), מודה דוד בקבלת כספי ההעברה הראשונה במלואם, אך טוען להיעדר יריבות באשר מדובר בעסקאות בין תאגידים, וכן טוען שהחוב נפרע זה מכבר. לפי טענת דוד, ממש בסמוך להעברת הכספים, במהלך מרץ 2013, התברר לו שהרשויות בקפריסין עשו "תספורת" לכספים שהוא החזיק (באמצעות DL Ltd) וכך שללו ממנו את האפשרות למשוך כספים מחשבון הבנק של החברה ואפילו לקבל מידע על התנועות בחשבון הבנק. למרות התנהלות זו של הרשויות בקפריסין, התנהלות בגינה הוגשה תביעה בקפריסין, עלה בידי דוד לבצע העברות כספים לפי הוראות של רמי, ובסך הכל בוצעו כך העברות בסכום מצטבר של לפחות 855,000 $ ובהמשך העברות נוספות של 156,800 € ושל 162,834 €. כך, טוען דוד, נפרעו כספי ההעברה הראשונה במלואם ולא נותר עוד כל חוב בגינה.

ביחס לכספי ההעברה השנייה, טוענים הנתבעים שהעברה שכזו כלל לא הייתה ולא נבראה. לפי טענת הנתבעים, טענו התובעים שבצעו את העברת הכספים לנחשון ודוד אכן האמין להם בתחילה ועשה ניסיונות לקבל את הסחורה לה נועד התשלום, אך הניסיון כשל ובהמשך התברר לו שכלל לא הועברו הכספים.

ממשיכים הנתבעים וטוענים כי כעבור מספר חדשים החלו התובעים להפעיל עליהם מסכת של איומים ולחצים, ורק מתוך הפחד שחשו, הסכימו להתחייב לשלם כספים לתובעים וזו גם הסיבה להתחייבות של לינה. כיוון שכך, טוענים הנתבעים שכספי העברה השנייה הנטענים כלל לא הועברו ולכן גם אין להם כל חוב כלפי התובעים בקשר עם אותה העברה שנייה נטענת.

1. התביעה הראשונה הוגשה בסדר דין מקוצר, ובהחלטה מיום 3.1.19 נקבע שתינתן לנתבעים, דוד ולינה, רשות להגן כנגד הפקדת סך של 100,000 ₪ בקופת בית המשפט. סכום זה הופקד על ידי הנתבעים.

אף התביעה השנייה הוגשה בסדר דין מקוצר, ובהחלטה מיום 19.6.19, על יסוד הסכמת התובע, רמי, ניתנה הרשות להתגונן.

בהמשך, בישיבת קדם המשפט ביום 19.11.19, הסכים ב"כ הנתבע 1, דוד, כי טענות ההגנה בגין התביעה השנייה הן טענות מסוג "הודאה והדחה" בהיעדר מחלוקת על העברת כספי ההעברה הראשונה, ולכן גם נקבע שעל דוד לפתוח בהבאת הראיות בתביעה השנייה.

1. התובעים, רמי ומשה, תמכו את גרסתם בתצהיריהם שלהם.

הנתבעים, דוד ולינה, תמכו את גרסתם בתצהיריהם הם.

זולת בעלי הדין לא הוצגו ראיות של עדים נוספים מטעם מי מהצדדים.

לשם הנוחות אוחדה שמיעת התביעות, ובמהלך הדיון שנערך ביום 19.12.20 נחקרו בעלי הדין בחקירות נגדיות, כאשר חקירתם של רמי, משה ודוד נעשית באמצעות היוועדות חזותית.

בתום הדיון הוקצבו מועדים להגשת סיכומים.

דיון

1. אף שבירור התביעות אוחד לשם הנוחות ונוכח זהות בעלי הדין, מדובר בעילות נפרדות ובטענות שונות, שלכן יתבררו התביעות בנפרד.

ראשית תתברר התביעה השנייה המתייחסת לאירוע הקודם בזמן (ההעברה הראשונה) ולאחריה התביעה השנייה.

1. התביעה השנייה מתייחסת להעברה הראשונה – העברה שבוצעה ביום 13.3.13 בסך 579,925 $.

בירור הטענה נשוא התביעה השנייה ייעשה בשני שלבים. ראשית, יתברר מהו החוב לו טוען רמי בגין אותה העברה ראשונה; ושנית, יתברר אם עלה בידי דוד להוכיח את טענתו להיעדר חבות ולרבות בגין השבת יתרת החוב המיוחסת לו בגין העברה זו.

1. בכתב התביעה, טוען רמי כי ביום 13.3.13 בוצעה ההעברה הראשונה בסך של 579,925 $, כהלוואה שהועמדה לדוד לפי בקשתו (סעיף 3 בכתב התביעה) ושבגינה נעשתה השבה חלקית בתשלומים שונים בסכום מצטבר של 361,522 $ (סעיף 4 בכתב התביעה). התביעה הראשונה מתבססת על טענה זו ליתרת החוב בגין אותה הלוואה, ההעברה הראשונה.
2. לצד הטענה בקשר עם אותה העברה מיום 13.3.13, בכתב התביעה טוען רמי כי לאחר ביצוע ההעברה הראשונה הוסיף והעביר לדוד הלוואות נוספות ובאלו העברות מיום 1.9.16 בסך מצטבר של 7,955 ₪. סכום זה הפך בסיכומי רמי לסך של 7,955 $ (סעיף 17 בסיכומי רמי).

עם זאת, במהלך הדיון הבהירה ב"כ רמי כי התביעה עוסקת בהלוואה אחת ויחידה – היא ההעברה הראשונה. ב"כ רמי אף הדגישה שההתייחסות להעברות קטנות נוספות מיום 1.9.16 (סעיף 5 בכתב התביעה) הובאה אף שאין תביעה בגינן (דברי ב"כ רמי בעמ' 8 – 9 בפרוט').

בנוסף, עיון בראיות שהוגשו מלמד על היעדר כל טענה להסכמי הלוואה נוספים שנכרתו בין רמי לדוד, בין בקשר לאותן העברות במהלך 2016 ובין בכלל. רמי עצמו הודה בעדותו שבקש לסייע לדוד וללינה על רקע הקשר האישי ומכאן העברות נוספות שבצע (עמ' 30; ש' 7 – 13 בפרוט'). העברות שכאלו לפיכך, לא הוצגו כהלוואות ולא נטען להסכמה שיועברו כהלוואות, ונראה שהיוו "מתנה". סיוע של רמי נוכח הקשיים אליהם נקלעו לינה ודוד. לפיכך, הן לאחר שהובהר שהתביעה איננה עוסקת בהעברות אלו, קל וחומר בהיעדר ראיות לביסוס הטענות בגינן, אינני מוצא מקום לחיוב בגין טענות אלו והטענה בסעיף 5 בכתב התביעה ביחס להלוואות נוספות מעבר לזו נשוא ההעברה הראשונה – נדחית.

1. כאמור, התביעה השנייה מתמקדת בהעברה הראשונה מיום 13.3.13.

דא עקא, ותצהירו של רמי משנה את חזית המחלוקת כפי שהוגדרה בכתב התביעה.

בתצהירו של רמי, הטענות חורגות מבחינת אותה הלוואה מיום 13.3.13 ומבקשות לערוך התחשבנות כוללת בין הצדדים.

בתצהירו של רמי, נטען כי נוסף לאותה העברה ראשונה מיום 13.3.13, הועברו לדוד הלוואות רבות נוספות, וכך מצרף רמי טבלה המבטאת, לשיטתו, את "סכומי ההלוואות שנתתי לנתבע" אל מול "הסכומים שהנתבע העביר לי או לפקודתי" (סעיף 11 בתצהיר רמי).

מטיעוני הצדדים נראה שאכן בוצעו ביניהם העברות כספים למכביר כפי שטוען רמי. ואפשר גם שיש מקום לעריכת התחשבנות כוללת המבטאת את מכלול הכספים שהועברו. אפשר, אך לא בתובענה זו.

לא זו בלבד שכתב התביעה עוסק כולו באותה העברה ראשונה וההתחשבנות בגינה, כך גם הודגש במהלך הדיון. ב"כ רמי הדגישה כי התביעה עוסקת בהלוואה אחת ויחידה – היא ההעברה הראשונה (עמ' 8 – 9 בפרוט').

זאת ועוד. הטענה המתייחסת להעברה הראשונה ברורה ומפורטת. לא כן הטענות ביחס להעברות נוספות להן טוען רמי בתצהירו (סעיפים 10 – 12 בתצהיר רמי) או בעדותו (עמ' 5 – 6 בפרוט'). לאלו לא הובאה ולו ראשית ראיה. לא פירוט מועדים וסכומים שהועברו, אף לא פירוט ההסכמות שהושגו בקשר לכל העברה שכזו. זולת טענה כללית של רמי להלוואות למכביר ובסכומים משתנים, לא הובאה כל התייחסות של ממש להתחשבנות שכזו.

וזו היא לפיכך נקודת המוצא בבחינת טענות הצדדים במסגרת התביעה השנייה: התביעה עוסקת אך ורק בהתחשבנות בעקבות ההעברה הראשונה.

1. אין מחלוקת על כך שהעברה זו, ההעברה הראשונה, נעשתה במועד הנטען ובסכום שנטען, באמצעות העברה בנקאית מחשבון הבנק של Emj Corp לחשבון הבנק בקפריסין של DL Ltd.

אין גם מחלוקת על כך שבעקבות ביצוע ההעברה הראשונה הועברו כספים על חשבון החוב בגינה, כאשר רמי, התובע 1, מודה בקבלת כספים בסכום מצטבר של 361,522 $. המחלוקת העומדת להכרעה מתייחסת להפרש שבין הסכום שהועבר לסכום בו מודה רמי שהוחזר.

1. בכתב התביעה טוען רמי ליתרת חוב בסך של 369,577 $ (סעיף 6 בכתב התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה דולרית מיום ביצוע ההעברה הראשונה (13.3.13).

לצד זאת, טוען רמי כי סכום ההעברה הראשונה עמד על 579,925 $ ולאחר מכן, כאמור, השיב לו דוד כספים בסכום מצטבר של 361,522 $ (סעיף 4 בכתב התביעה).

יתרת החוב לה טוען רמי איננה עוסקת לפיכך בהתחשבנות נשוא ההעברה הראשונה, אלא בהתחשבנות על העברות נוספות ואלו, כך הובהר, אינן חלק מחזית המחלוקת נשוא התביעה השנייה.

כיוון שרמי טוען להלוואה בסך של 579,925 $ ולהשבה בסך כולל של 361,522 $, ההפרש בין הסכומים עומד על סל של 218,403 $ בלבד.

1. כך ניתן לערוך סיכום ביניים של טענות רמי במסגרת התביעה הראשונה:

ביום 13.3.13 הועבר סך של 579,925 $ כהלוואה לפי בקשת דוד.

בחודשים שחלפו לאחר מכן העביר דוד לרמי תשלומים שונים בגין אותה העברה ראשונה ובסכום מצטבר של 361,522 $.

התביעה הראשונה עוסקת בהפרש שבין סכומים אלו – 218,403 $, כערכם ביום 13.3.13.

בהתאם לשער היציג באותו המועד (3.693 ₪) מסתכם החוב בסך של 806,562 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

1. דוד, בתגובתו לתביעה הראשונה, מודה בקבלת הכספים ולצד זאת מעלה מספר טענות להדיפת התביעה:

הטענה להיעדר יריבות.

הטענה לתפיסת כספי דוד בקפריסין.

הטענה לפירעון יתרת החוב במלואה.

1. לטענת דוד, אין לרמי כל יריבות עימו בקשר עם ההעברה הראשונה.

לפי גרסת דוד, ההעברה הראשונה הינה בכלל עסקה שנעשתה בין שתי חברות. החברה שהעבירה את הכספים, Emj Corp, והחברה אשר קבלה את הכספים,DL Ltd . רמי, לפי גרסת דוד, לא העביר את הכספים ולכן לא זכאי לתבוע אותם, וכך גם דוד לא קבל את הכספים ולא חייב בהשבתם.

בבחינת הראיות מתברר שלאותה העברה קדמה פנייה של דוד בדואר אלקטרוני ביום 8.3.13, בזו הלשון (נספח א' לתצהיר רמי):

Hi Remy.

Can you advance $580,000 for only 2 days?

Thank you.

על הודעה זו השיב רמי בהודעת דאר אלקטרוני בו ביום כך:

Hello David.

Yes I can I will be sending the money next week (12/13 March) from my associated co in Taiwan.

Regards. Remy.

די לעיין בתכתובת זו כדי להיווכח שאין בה ולו רמז לאיזו התקשרות בין שני תאגידים.

הבקשה לקבלת הכספים הינה בקשתו האישית של דוד, וההסכמה להעברת הכספים הינה הסכמתו האישית של רמי.

גם במכתב שנשלח מטעמו של דוד (מכתב עו"ד גיל לוי מיום 7.2.18 – נספח יב' לתצהיר רמי) נטען שיש לדחות את הטענה לחוב של דוד, אך הודגש כך:

"בין מרשי, מר דוד קבי, לבין מרשייך הייתה התנהלות עסקית"

ובהמשך:

"ביחס לסך של 322,460 דולר הנטענים במכתבך, המדובר בעסקה אשר בוצעה בין הצדדים ואשר במסגרתה הועבר הסך האמור לחשבון הבנק של מרשי בקפריסין."

במכתב התשובה מטעמו של דוד, התברר שאין ולו ניסיון לטעון להיעדר יריבות או למערכת יחסים עסקית בין תאגידים. ולא בכדי, שהנה במהלך עדותו אף אישר דוד כי התנהל בחשבון החברה שבבעלותו כבחשבון פרטי (עמ' 64; ש' 6 בפרוט').

ועוד. דוד, זה אשר טוען להיעדר יריבות, לא טוען ולא מביא כל ראיה להחלטה שנתקבלה על ידי מי משני התאגידים בקשר עם העברת הכספים, ואף לא פרטים המסבירים את חשיבות ייחוס ההתקשרות דווקא למי מהתאגידים. דוד טוען שהעסקה כולה בכלל לא נועדה להיות עסקת הלוואה לפי בקשתו הוא, אלא "תכנון מס" של רמי (סעיף 4 בתצהיר דוד), אך איננו טורח להביא פרטים על אותו "תכנון מס" וכיצד הוא מתיישב עם בקשתו שלו לקבלת הכספים.

כאשר הבקשה וההסכמה להעברת הכספים הינה בין דוד לרמי אישית, ובהיעדר כל ראיה שתבסס טענה למעורבות של מי מהתאגידים בעסקה, אני מקבל את גרסת רמי, דוחה את זו של דוד, וקובע כי עסקת ההלוואה נשוא ההעברה הראשונה נכרתה בין דוד לרמי. השימוש שעשו שני הצדדים בתאגידים בשליטתם לצורך ההעברה נעשה מטעמי נוחות של כל צד, ומבלי לשנות ממהותה של העסקה שנרקמה כאמור.

הטענה להיעדר יריבות – נדחית.

1. לטענת דוד, הכספים בחשבון הבנק של חברת DL Ltd נתפסו על ידי ממשלת קפריסין.

לפי גרסת דוד, העברת כספים שבוצעה מחשבון הבנק של DL Ltd לא הושלמה, ולאחר בירור התברר שממשלת קפריסין עשתה "תספורת" לכספים בחשבון הבנק של החברה. דוד אף מפנה למסמכים שונים המלמדים, לשיטתו, על הליך משפטי שהוא מנהל בקפריסין בקשר עם אותה "תספורת".

טענה זו איננה ברורה. יחסיו של דוד עם ממשלת קפריסין או עם הבנק בו נוהלו חשבונותיו של דוד, בין שלו עצמו או בין של חברות בשליטתו, אינם רלוונטיים לתובענה זו. תובענה שהצדדים לה הם רמי ודוד בלבד. בין אם יש לדוד טענות טובות כלפי גורמים בקפריסין ובין אם לאו, לא הביא דוד כל הסבר שיראה מדוע מחלוקות אלו משליכות על חבותו כלפי רמי בהשבת הכספים שקבל. למעשה, דוד אף איננו טוען לכזה קשר או לכזו טענה. אפילו הסכסוך אליו נקלע דוד עם גורמים בקפריסין מסביר את אי עמידתו בהתחייבויותיו כלפי רמי, אין בכך כדי ליתן לו פטור מחבות ואין בכך כדי לבסס טענת הגנה.

הטענה בדבר "תספורת" לכספים בקפריסין – נדחית.

1. לטענת דוד, הכספים הושבו לרמי במלואם ובהיקף העולה על יתרת החוב נשוא התביעה.

לפי גרסת דוד, לאחר קבלת כספי ההעברה הראשונה בוצעו העברות כספים למכביר לרמי, בדרכים שונות, ובהיקף מצטבר אשר בתצהיר הראשון התומך בקשת הרשות להגן (תצהיר מיום 16.6.19) עמד על סך כולל של 855,000 $ ואילו בתצהיר השני (תצהיר עדות ראשית שהוגש ביום 18.3.20) עמד על סך כולל של 1,191,276 $. בכך, לטענת דוד, נפרע במלואו החוב בגין ההעברה הראשונה.

בטענה זו מודה דוד בקבלת כספי ההעברה הראשונה, אף בהתחייבות להשבת הכספים, וטוען שהכספים שהעביר בפועל הגיעו להיקף העולה על זה לו טוען רמי. רמי טוען שקבל סך מצטבר של 361,522 $ בעוד דוד טוען להעברות נוספות שבוצעו.

במצב זה, נטל הראיה לביסוס טענה זו רבץ לפתחו של דוד. וראיה שכזו לא הוצגה.

לתצהירי דוד צורפו מסמכים המבטאים, לשיטתו, העברות כספים שונות (נספח ב' לתצהירי דוד) אך בלי כל ניסיון להסביר את מהותן של אותן העברות. בלי כל ניסיון לפרט, ביחס לכל אחת ואחת מההעברות הנטענות, כיצד היא מתייחסת לאותה העברה ראשונה וכיצד היא נעשית במערכת יחסי דוד ורמי. חלק מאותן העברות להן טוען דוד בכלל נעשו עוד לפני שדוד בקש וקבל את כספי ההעברה הראשונה, ההלוואה מיום 13.3.13 (למשל העברות שנעשו עוד בינואר 2013) ובלי שדוד ינסה להסביר כיצד אלו בכלל רלוונטיות להלוואה שקבל במסגרת ההעברה הראשונה.

אכן, כך הרי כבר הובהר, ברי הדבר שבין דוד לרמי הייתה מערכת יחסים מורכבת שכללה הן העמדת הלוואות והן השבתן בדרכים שונות, חלק גם בתשלומים לספקים ולצדדי ג'. עם זאת, כיוון שהנטל רובץ לפתחו של דוד להראות כיצד השיב את כספי ההלוואה שקבל, בטענות כלליות להעברות שבוצעו אין די. היה עליו לפרט ולהראות כיצד כל אחת ואחת מההעברות להן טען גם נעשתה כחלק מאותה עסקת הלוואה שהורתה בקשתו מיום 13.3.13. וכך לא עשה.

ולפיכך, אף הטענה להשבת כספים בסכום המגיע כדי יתרת החוב בגין ההעברה הראשונה – נדחית.

1. כך ניתן לערוך סיכום ביניים בקשר עם התביעה להשבת הכספים נשוא ההעברה הראשונה:

ביום 8.3.13 בקש דוד מרמי הלוואה בסך של 580,000 $.

רמי נעתר לבקשה והעביר ביום 13.3.13 סך של 579,925 $.

אף שההעברה בוצעה בין תאגידים בשליטת דוד ורמי, עסקת ההלוואה נכרתה בין דוד לרמי אישית, והשימוש בחשבונות התאגידים נעשה לשם נוחות ותו לא.

בעקבות ביצוע ההעברה הראשונה החל דוד בהשבת הכספים, השבה אשר ככל הנראה שובשה בשל קשיים אליהם נקלע דוד, אפשר כאלו הכרוכים בהקפאת כספים בקפריסין.

רמי אישר קבלת כספים בהיקף מצטבר של 361,522 $, וכיוון שלא תבע תשלום בגין העברות נוספות, הרי שיתרת החוב בגין ההעברה הראשונה נותרה בסך של 218,403 $.

דוד טען שהשיב גם את יתרת חוב זו, אולם לא הביא ראיות לביסוס טענה זו.

והמשמעות של סיכום זה הינה יתרת חוב של דוד לרמי בסך של 218,403 $, כערכם בשקלים ביום ביצוע ההעברה הראשונה (13.3.13) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בכך מתקבלת התביעה השנייה (ת.א. 12254-05-19), ודוד מחויב לשלם לרמי סך של 806,562 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13.3.13.

1. התביעה הראשונה (ת.א. 38305-04-18) מתייחסת להעברה השנייה – העברה שלטענת התובעים בוצעה ביום 22.8.13.
   1. תביעה זו מתבססת על טענת התובעים להעברת סך של 600,000 € ביום 22.8.13.

לפי גרסת התובעים, במהלך אוגוסט 2013 פנה דוד לרמי, ספר לו על עסקה שהוא רוקם עם נחשון, היושב באמסטרדם, ובקש הלוואה בסך של 600,000 € לקידום העסקה. דוד בקש שאותם כספי הלוואה יועברו במישרין לנחשון והתחייב להשיבם בתוך 5 – 7 ימי עסקים.

בעקבות בקשה זו, כך נטען, סיכמו ביניהם התובעים להעמיד ביחד את ההלוואה לדוד וכך גם עשו, בהעמדת כספי ההלוואה במישרין לנחשון. אותם כספי הלוואה לא הושבו להם וכך בהמשך, התחייבו בהשבתם הן דוד והן לינה, שמכאן התביעה.

• 1. דוד איננו כופר בפתיח לטענת התובעים. דוד איננו כופר בטענה שפנה לרמי בבקשה לקבלת הלוואה בסך של 600,000 €, שתועבר לנחשון ואף לא בהתחייבותו להשבת אותם כספי הלוואה. עם זאת, דוד כופר בטענה שהכספים הועברו בפועל לנחשון וכך גם בטענה שהוא חב בדבר בגינם. כך גם טוענים הנתבעים במשותף, דוד ולינה, להיעדר חבות ולמסכת של איומים שהופנתה כלפיהם ובגינה, רק בגינה, גם ניאותו לחתום על התחייבות לתשלום.
  2. על רקע מחלוקת זו הנה אשר התברר:

1. התברר שדוד אכן פנה בכתב לרמי, בהודעת דואר אלקטרוני מיום 20.8.13, כך (נספח א' לתצהיר רמי):

Hi Remy.

Please pay on my behalf 600,000 Euro to Mr. Nahshonov

I gave him you phone number. He will meet you in Amsterdam

And as I agreed I will repay you between 5 to 7 business days.

Thank you for your help and cooperation.

התברר שרמי קבל את הצעת דוד ומסר לו על הסכמתו להעמדת הלוואה כפי שבקש דוד. בכך הודה דוד בתצהירו (סעיף 9). כך הוצגה הסכמה הדדית לעסקת ההלוואה שביסוד ההעברה השנייה.

1. לטענת רמי ומשה, על יסוד הסכמה זו גויסו הכספים הנדרשים במשותף עם משה, נמסרו לצד ג', אדם בשם אהוד לניאדו, והועברו באמצעותו במישרין לנחשון באמסטרדם. טענה זו נתמכת בהודעת דואר אלקטרוני שהציגו התובעים, הודעה מיום 22.8.13, ונראית כביטוי לאישור של אותו צד ג', אהוד לניאדו, למסירת הכספים לנחשון, ולצד זה אישור של נחשון לקבלת הכספים.

אכן, אף לא אחד מאלו שלכאורה חתומים על האישורים להעברת הכספים (אותו צד ג', אהוד לניאדו, ונחשון) לא זומן ולא העיד, כך שלא ניתן היה לוודא את אמיתות תוכן ההודעות ששלחו. הודעות אלו לבדן לא יכולות להוות ראיה לאמיתות תוכנן אלא רק ראיה לכך שנתקבלו אצל התובעים ומכאן תמיכה נוספת בגרסת התובעים.

1. התברר שדוד לא טען בפני התובעים, לא בזמן אמת ולא בכלל עד סמוך להגשת התביעה, כי הכספים לא נמסרו לנחשון.

דוד העיד כי הבסיס לפנייתו לרמי לקבלת ההלוואה, הייתה עסקה שהציע לו נחשון לרכישת "סטוק של משקאות אלכוהוליים בתנאים טובים" ושזו עשויה הייתה להשיא לדוד "רווח נאה" (סעיף 6 בתצהיר דוד). ואם כך, אם הזדמנה לדוד עסקה כה טובה שעשויה להשיא לו רווח נאה, ואם פנה לרמי וקבל הסכמתו למימון העסקה, ואם אכן סבר דוד שהכספים לא הועברו כמוסכם – אין אלא לתהות מדוע שתק דוד. אין אלא לתמוה מדוע לא פנה לרמי כדי לברר היכן אותם כספי הלוואה שסוכמו לקידום אותה עסקה עם נחשון. אין מחלוקת, ודוד לא טען אחרת, כי דוד לא פנה לרמי ולא בקש לברר היכן כספי ההלוואה שסוכמו ומדוע לא הועברו לנחשון כמוסכם. שתיקה זו איננה עולה בקנה אחד עם גרסת דוד.

1. התברר שבמהלך השנים הציג דוד מצג עקבי שלפיו אכן הועברו הכספים ואי השבתם נובעת מיחסיו שלו מול נחשון.

חילופי מסרונים בין דוד לרמי מלמדים על התחייבות חוזרת ונשנית של דוד לפרוע את החוב לרמי. כך למשל, במסגרת ההתכתבות שצורפה כנספח י' לתצהיר רמי, שב רמי ומטיח בדוד לחדול מהבטחות סרק ובתגובה כותב דוד: "U will get it". כך בשנת 2017. ובלי רמז לטענה שכלל לא הועברו כספים.

ובמכתב פרקליטו של דוד, עו"ד גיל לוי, מיום 7.2.18 (נספח יב' לתצהיר רמי), כותב פרקליטו של דוד במפורש כי "הכסף ניתן למר נחשון נחשונוב אשר בצע תרגיל עוקץ ונעלם עם כספם של מרשיך". טענה שהיא בדיוק ההפך מטענת דוד במסגרת התביעה הראשונה.

1. לצד הטענה לאי העברת הכספים, אפשר כטענה חלופית, טוען דוד שאפילו הועברו הכספים, הרי הועברו בניגוד לסיכום שהושג, במישרין לנחשון ולא למחסנים בהם אוחסנה אותה סחורה נשוא העסקה שרקם עם נחשון.

כך טען דוד במהלך עדותו (למשל עמ' 46; ש' 4 – 5 בפרוט'), ברם טענה זו לא נתמכה בכל תיעוד מזמן אמת ואיננה מתיישבת עם בקשת דוד בהודעה ששלח ביום 20.8.13 אף לא עם התנהגותו לאחר מכן.

1. התברר כי במהלך דצמבר 2014 חתמו הן דוד והן לינה על שלל מסמכים המבטאים התחייבות לתשלום הכספים לתובעים.

התחייבות לינה ודוד באה לכדי ביטוי בשורה של מסמכים, כולם חתומים בפני עו"ד עופר שרגיל, ובאלו הסכם לינה מיום 5.1.15, שבמסגרתו מתחייבת לינה כך:

"צד א' מתחייבת לשלם לצד ב' חוב השווה ל- 450,000 יורו ... לא יאוחר מיום 31.1.15..."

לצד התחייבות זו בהסכם לינה, גם התחייבות להעביר למשה את הזכויות בדירה בקפריסין ויפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות עליו חתמה לינה בפני פרקליטה, עו"ד שרגיל (נספח ה' לתצהיר רמי).

בסיכומים מטעמם, טוענים דוד ולינה כי כל שהסכימה לו לינה הוא להעמיד כבטוחה את הדירה בקפריסין, והיא לא התחייבה אישית לתשלום כספים. טענה זו איננה מתיישבת עם המסמכים עליהם חתומה לינה. עם התחייבותה הקטגורית לתשלום סך של 450,000 €. כך מתברר שהדירה בקפריסין הייתה אך בטוחה להתחייבות לינה ולא התחייבות עצמאית שאין התחייבות לתשלום בצידה.

במהלך עדותה, טענה לינה שכלל לא התכוונה לשלם כספים לתובעים (עמ' 68; ש' 32 בפרוט'). זו טענה שקשה לקבלה. ספק רב אם בתום לב התנהלה לינה כאשר חתמה על שורת מסמכים ונטלה על עצמה התחייבויות שכלל לא התכוונה לקיים.

1. התברר שהתחייבות הנתבעים מתיישבת עם טענת התובעים לחוב בהיקף מדויק של ההעברה השנייה – 600,000 €.

התחייבות לינה לתשלום סך של 450,000 € הושלמה בהתחייבות מקבילה של דוד מיום 12.3.15 לשלם סך נוסף של 150,000 € (נספח ח' לתצהיר רמי), וכך הסך הכולל של ההתחייבות עומד על 600,000 €. בדיוק סכום ההעברה השנייה.

1. התברר שהטענה לאיומים שעמדו בבסיס התחייבויות הנתבעים – הופרכה.

לטענת לינה ודוד, אין כל תוקף להתחייבותם החתומה שכן זו הוצאה מהם תחת איומים.

טענה זו מעוררת תמיהה. לא הוצגה על ידי לינה ודוד כל ראיה, ולו ראשית ראיה, לקיומם של כאלו איומים, ולמותר מלציין כי דרישה לפירעון חוב איננה איום, אף לא האפשרות לנקיטת הליכי גבייה.

דוד העיד כי חש מאוים, אך לא ידע כלל לומר מי אלו אשר לטענתו איימו עליו (עמ' 52; ש' 6 בפרוט'). דוד אף העיד כי לינה, רעייתו, נעתרה לבקשתו להתחייב לתשלום ומשמע, לא איומים הניעו את לינה להתחייבות אלא בקשת דוד (עמ' 52; ש' 27 – 28 בפרוט').

המסמכים החתומים על ידי לינה ודוד נחתמו בפני עו"ד שרגיל, שהוצג כפרקליטם של לינה ודוד. לא ברור כיצד יכולים לינה ודוד לטעון לאיומים כאשר הם מלווים על ידי פרקליט מטעמם, מה גם שהם לא טרחו לזמנו להעיד ולתמוך בגרסתם.

לאחר חתימת המסמכים בהם התחייבו לינה ודוד לפרוע את החוב, הוסיף רמי להתארח בביתם בקפריסין במשך כחדשיים (עמ' 26; ש' 9 בפרוט'). התנהלות העומדת בסתירה לטענה לאיומים או לחץ או כפייה מצדו.

ובכלל, עובדה היא שבמשך שנים לא הועלתה על ידי דוד ולינה כל טענה לכאלו "איומים" עד אשר הוגשה תביעה זו. אם אכן חשו לינה ודוד שהם "תחת איום" בתחילת 2015, הכיצד זה מלאו פיהם מים שנים כה רבות? והכיצד זה לפתע פתאום, כאשר אך הוגשה תביעה, הוסר אותו "איום" והם "שוחררו" לטעון את אשר ירצו?

כאשר נשאל דוד במהלך חקירתו הנגדית הכיצד זה פתאום הוסר ממנו אותו פחד שחש, אותם איומים שלטענתו הניעו אותו להתחייב כלפי התובעים, השיב "הפסקתי לפחד למה המצפון שלי נקי" (עמ' 59; ש' 28 בפרוט'). לדוד לא הינה הסבר כלשהו לאותו שינוי שחל בו. שינוי שגרם לכך שחדל מלחשוש בגין אותם "איומים" להם טען.

במצב זה, קשה ליתן אמון בטענה לאיומים שהניעו את התנהלות לינה ודוד. קשה, שכן אין ראיה שתתמוך בטענה ויש ראיות למכביר להפרכת הטענה.

• 1. וכך ניתן לסכם את שהתברר בקשר עם התביעה הראשונה:

ביום 20.8.13 פנה דוד לרמי בבקשת הלוואה בסך של 600,000 € למימון עסקה שרקם עם אדם בשם נחשון.

בעקבות פנייה זו, הסכים רמי להעמדת ההלוואה ולשם כך גייס לצדו את משה למימון אותה הלוואה. על יסוד הסכמה זו, טענו התובעים להעברת כספי ההלוואה במישרין לנחשון, באמצעות צד ג' מטעמם.

בימים שלאחר מכן לא פנה דוד לרמי, לא שאל להעברת הכספים ולא הלין על אי העברתם. לא בפני רמי ולא בכלל. נהפוך הוא. דוד הציג מצגים למכביר לפיהם נפל קרבן למעשה הונאה מצידו של נחשון ובכך בלבד טמונה הסיבה לאי עמידתו בהתחייבות להשבת הכספים. בהמשך, הוסיף דוד להציג מצגים לפיהם הוא מתכוון לפרוע את ההלוואה, ובאלו אף את הסכמת לינה לתשלום חלק הימנה והעמדת הדירה בקפריסין כבטוחה לכך.

הטענה לפיה כל אלו, כל אותם מצגים במשך שנים, נבעו מתוך "איומים" שהופנו כלפי הנתבעים או מתך "פחד" שחשו ולא מתוך הכרה בהתחייבות – הופרכה ונדחית.

כאשר כך מתנהג דוד, וכאשר כנגד זאת מוצג אישור שקבל רמי להעברת הכספים לנחשון, אני מקבל את טענת רמי ומשה, דוחה את טענת דוד ולינה, וקובע כי כספי ההלוואה השנייה אכן הועברו לפי בקשת דוד וכנגד התחייבותו להשבתם.

כ- 16 חודש לאחר העברת כספי ההעברה השנייה, בסך של 600,000 €, ולאחר שהתברר שדוד לא עמד בהתחייבותו להשבתם, התחייבה לינה לשלם לתובעים סך של 450,000 € ולכך הוסיף דוד התחייבות שלו לתשלום סך של 150,000 €.

התחייבות לינה ניתנה בכתב, במסמכים שאומתו על ידי פרקליטה שלה, עו"ד שרגיל, וכביטוי להסכמתה לסייע בידי בן זוגה, דוד, בהשבת כספי העברה השנייה כפי שהתחייב. התחייבות לינה ניתנה כדין, ואף הטענה לבטלותה בשל "איומים" נדחית.

החוב בגין ההעברה השנייה (לפי שער היורו בעת ביצוע ההעברה השנייה – 4.33 ₪) עומד על 2,598,000 ₪ ליום הגשת התביעה (22.4.18).

חלקה של לינה בהתחייבות זו (450,000 €) עומד ליום הגשת התביעה על הסך של 1,948,500 ₪.

כך לא נותר אלא לקבל את גרסת התובעים, לדחות את גרסת הנתבעים, ולקבוע כי יש לקבל את התביעה השנייה במלואה.

1. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
2. אשר על כן אני מקבל את שתי התביעות ומחייב את הנתבעים, דוד ולינה, כדלהלן:
3. בגין ההעברה הראשונה (ת.א. 12254-05-19) אני מחייב את דוד לשלם לרמי סך של 805,232 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13.3.13.
4. בגין ההעברה השנייה (ת.א. 38305-04-18) אני מחייב את דוד לשלם לתובעים (ביחד) סך של 2,500,000 ₪ (הסכום בו הוגשה התביעה) בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (22.4.18).

בגין התחייבותה לתשלום חלק מהחוב בגין ההעברה השנייה, אני מחייב את לינה לשלם לתובעים (ביחד) סך של 1,948,500 ₪, וזאת ביחד ולחוד עם חלקו של דוד בהשבת ההעברה השנייה, בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (22.4.18).

1. כמו כן אני מחייב את דוד בתשלום מלוא אגרת בית המשפט בגין התביעה השנייה, ומחייב את דוד ולינה (ביחד ולחוד) בתשלום מלוא אגרת בית המשפט בגין התביעה הראשונה.
2. ובנוסף, אני מחייב את דוד לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪ בגין התביעה השנייה, ואת דוד ולינה (ביחד ולחוד) לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪ בגין התביעה הראשונה.
3. הפיקדון שהפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט בעקבות מתן הרשות להגן בתביעה הראשונה (ת.א. 38305-04-18) יועבר לתובעים, באמצעות העברתו לב"כ התובעים.

המזכירות תיישם את פסק הדין בשני התיקים.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.