1. בפני תביעה לביטול עסקה הנוגעת לרישום לקורס לימודי אנגלית והשבת הסכום ששולם במלואו (6,930 ₪), בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 2,000 ₪. התביעה הוגשה ביום 7.5.19.
2. עולה מהתביעה כי ביום 31.12.17 ביקשה התובעת להירשם לקורס לימודי אנגלית אצל הנתבעת. בין הצדדים נחתם הסכם התקשרות. כעבור מס' חודשים ובטרם החלה לממשו, ביקשה התובעת לבטל את ההסכם.
3. ביום 9.1.2012 הוגשה תביעה ייצוגית שעניינה הוראות הסכם ההתקשרות. התביעה התנהל עד קבלת הסדר פשרה באוגוסט 2019. התובעת לא החריגה עצמה מהקבוצה ובנסיבות העניין – כפי יש פורט בהמשך - אין חולק על השתייכותה לחברי הקבוצה.
4. בהחלטתי מיום 24.6.19 קבעתי כי אין מקום לבירור התובענה שבפני בשלב זה (שלב שבו הסכם הפשרה טרם אושר). התיק נקבע לתזכורת פנימית בתוך תקופה של שישה חודשים, בהתחשב בעובדה שהסכם הפשרה היה תלוי ועומד וצפויה להינתן בו החלטה.
5. ביום 15.8.19 פרסם בית המשפט המחוזי מרכז את פסק דינו שניתן ביום 1.8.19 בתביעה הייצוגית בלאו בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ (להלן " פסק הדין").
6. כעת, מוגשת בפני בקשת התובעת "הודעה ובקשה לקביעת מועד דיון" שעניינה חיוב הנתבעת ברכיב נוסף של "עוגמת נפש טרטור והוצאות" שנגרמו לה עקב התנהלות הנתבעת.
7. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין. לטענתה, משלא החריגה עצמה משאר חברי הקבוצה, לא עומדת לתובעת כל זכות נוספת מעבר לנפסק בתובענה הייצוגית.

דיון:

1. כאמור, ביום 1.8.19 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז ת.צ 17153-01-12 בלאו בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ. בהליך זה ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שהושגה בין הנתבעת לבין חברי הקבוצה. להלן חלקים מתוך עיקרי הסדר הפשרה שבפסק הדין :

1. עיון בהסדר הפשרה שצורף על ידי הנתבעת כנספח לבקשה למחיקה, מעלה כי חברי הקבוצה הם מי שהתקשרו עם החברה החל מיום 9.1.05 ועד ליום 31.12.17 והפסיקו את לימודיהם עד ליום 31.12.17. עוד נקבע בהסדר הפשרה כי הגשת התנגדות והסתלקות מהקבוצה תוגש עד ליום 1.5.18. לטענת הנתבעת, אשר מבוססת על העובדות שנטענו בכתבי הטענות, התובעת נכללת במסגרת קבוצה זו, כמי שנרשמה במועד הרלוונטי ולא החלה ללמוד עד ליום 31.12.17.
2. משהתובעת לא הגישה התנגדות ולא ביקשה לפרוש מן הקבוצה, כאמור בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") המעגן את הזכות והאופן להסתלקות מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, הרי שהיא נכללת בקבוצת התובעים עליהם חל פסק הדין.
3. יובהר כי התובעת לא טענה לפגם או ליקוי בניהול הליך התביעה הייצוגית, ואף לא טענה כי אינה נמנית על חברי הקבוצה, ועיקר טענתה היא, כי יש לפסוק לה במובחן מהקבוצה רכיב נזק נוסף של עוגמת נפש.
4. אחד ממטרותיו של חוק התובענות הייצוגיות הוא לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות לשם ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות (ראה ס' 1 לחוק תובענות ייצוגיות).
5. הסכם הפשרה מחייב את התובעת כפי שמחייב את כל אחד משאר חברי הקבוצה ולא ניתן לדון בעניינו של פלוני במובחן מעניינו של אלמוני באופן בלתי שוויוני (ראה פסיקתו של בית המשפט בנסיבות דומות - ת"ק 22279-01-19 הבט נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ ).
6. משעילת התביעה נדונה והוכרעה זה מכבר במסגרת התביעה הייצוגית, נוצר מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה. על כן, התובעת מנועה מלטעון מחדש ובמובחן לעניינה בהליך שונה (ראה סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות), והיא זכאית לקבל פיצוי מכח הסכם הפשרה אך לא זכאית לנהל הליכים נוספים לקבלת פיצוי נוסף ביחס לעניינה בלבד, כל עוד לא הוחרגה מחברי הקבוצה.

בפסק הדין שצוטט לעיל בית המשפט אף קבע באופן מפורש את ההחרגות מקבוצת הזכאים ובכך קים מעשה בית דין בענין זה.

1. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה כאמור סעיף 101(א)(1) לתקנות סדר דין האזרחי תשמ"ד 1984.
2. לפנים משורת הדין , איני עושה צו להוצאות.
3. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.