המבקש טוען כי מדובר במבנה בשכונת עין אלוזה, בתוך שטח הפוליגון הכתום, המיועד לפי תכנית המתאר החדשה לירושלים לאזור עיבוי שכונות, ובתנאי שתוגש תכנית כוללת לאזור. המבקש ותושבי השכונה פעלו בעבר להגשת תכנית כוללת שנועדה להכשיר את המבנים בשכונה (תכנית 0304089), אך בשל מורכבות ההליך התכנוני והקשיים שהערימה המשיבה, נסיון זה נכשל. על כן ביום 11.5.17 הוגשה עתירה מינהלית נגד המשיבה להורות לה לקדם את הליכי התכנון באזור. עתירה זו נדחתה ביום 26.8.20, בין היתר, נוכח טענות המשיבה בדבר קידום תכנית אב לשכונה והעובדה שניתן להוציא היתרי בנייה מכוח התכנית המאושרת החלה במקום.

ביום 8.10.18 הוגש ערעור על החלטה זו, אשר תלוי ועומד. לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים שכן החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על קביעות שגויות, משום שלא ניתן להוציא היתרי בנייה ללא קידום תכנית נקודתית או תכנית מפורטת. הדיון בערעור נקבע ליום 19.7.21. כן טוען המבקש כי תכנית האב של ראס אל עמוד (30017) ותה מקדמת המשיבה נמצאת בשלבים מתקדמים. בנוסף, המשיבה שינתה מדיניותה והסכימה להגשת תכניות מפורטות למתחמים של 50 דונם, ותכניות אלה יוגשו למשרדי המשיבה בתוך פרק זמן קצר.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בעבירת בנייה בהיקף של כ- 196 מ"ר שבוצעה בשנת 2007. מדובר במבנה שהוקם על שטח המשמש לשמורת טבע על-פי תכנית 2783א' החלה במקום ולא ניתן לבנות בו כלל. יוזמת התושבים לשינוי הייעוד לא התקדמו ואין אופק תכנוני להכשרת העבירה. למרות הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, אין צפי קרוב להכשרת העבירה, שכן קידומה של תכנית 0304089 נעצר. לאחרונה אף נדחתה עתירת תושבי השכונה, ואין מקום להמתנה בלתי מוגבלת בזמן עד לסיום הליכי התכנון.

דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ולאחרונה ברע"פ 8220/15. בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2007, וטרם הוכשרה. מהבקשה עולה כי הליכי תכנון שנועדו להכשיר את העבירה הם בשלב ראשוני בלבד. למרות העובדה שתושבי השכונה פעלו לקידום תכנית בשיתוף עם עירית ירושלים, הרי שתכנית זו אינה מקודמת תכנית אחרת לא קודמה, ואין אופק תכנוני קרוב.

תכנית האב שמקדמת עירית ירושלים לשכונת ראס אל עמוד אינה תכנית מפורטת שמכוחה ניתן להוציא היתרי בנייה, והדרך להכשרת הבניה ארוכה.

לפיכך, אין מקום לעכב את הביצוע בנסיבות בהן אין היתכנות תכנונית ואין צפי להכשרת העבירה בטווח הנראה לעין.

הגשת עתירה מינהלית אינה עילה למתן ארכות עד אין קץ, זאת גם אם הוגש ערעור על ההחלטה לדחות את העתירה.

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור וקרוב להכשרת המבנה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.