הכרעת דין

פתח דבר:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין העמדת / החנית רכבו במקום בו החניה אסורה על פי תמרור אין עצירה, עבירה על סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד 1983.

רקע ועובדות רלבנטיות:

1. על פי עובדות כתב האישום נטען כי הנאשם העמיד/החנה את רכבו בשעה 20:04 ברחוב בן יהודה ליד 164 בתחום העיר תל אביב-יפו.

ביום 25.9.19 בוצעה הקראה, והנאשם כפר בכתב האישום.

ביום 25.12.19 התקיים דיון הוכחות בפניי.

ב''כ הנאשם טען כי רק נגד רכבו של הנאשם בוצעה אכיפה, בעוד שכנגד שאר הרכבים בשורה לא בוצעה אכיפה. ב"כ הנאשם טען כי אין מדובר ברכבים שנשאו תג נכה, ולפיכך מדובר באכיפה בררנית.

טענה נוספת הינה טענת הגנה מן הצדק עקב התנהלותה של הרשות בכך שאיננה מפרסמת את נהליה ברבים בצורה מוסדרת ומונגשת לציבור בכל הנוגע לחנייה בעיר ולמדיניות האכיפה בה.

עיקרי טענות הצדדים:

1. מטעם המאשימה העיד הפקח שרשם את הדוח ותיעד את העבירה) מר גינדי קודצקי, להלן: "הפקח").

על פי עדותו של הפקח, עדות אשר מצאתי קוהרנטית ומהימנה מעשה שהיה כך היה-

1. בעת האירוע, ברחוב בן יהודה ליד 164, הבחין הפקח ברכב הנאשם מבצע עבירה, כאשר עמד באדום לבן.
2. במקום בו קיבל הנאשם דוח, יש תמרורים של פריקה וטעינה. לטענת הפקח הדוח ניתן לנאשם כאשר האחרון החנה באדום לבן, במקום בו אין עצירה ואין חניה, על רחוב בן יהודה שהינו רחוב ראשי.
3. על פי עדות הפקח, לפי ההנחיות, רכב נכה שעומד ולא גורם הפרעה ממשית לתנועה, לא עורכים לו דוח, בעוד שלרכב שאין לו תו נכה ועומד באדום לבן, אין עצירה ואין חניה, עורכים דוח וגוררים. צורת עבודתם הינה נסיעה בצירים ראשיים ובדיקת רכבים בהתאם להנחיות שפירט. הנחיות בנוגע לאכיפה מתקבלות בצורה אגפית, ובהתאם למרחב. הפקחים מקבלים ממנהל המשמרת הוראות והנחיות אכיפה בתדריך בתחילת כל משמרת בו מזכירים מה מותר ומה אסור.
4. הנאשם טען בחקירתו הראשית, כי ביום האירוע העמיד את רכבו ליד סופרמרקט ברחוב בן יהודה 164 ת''א, כשלפניו עמדו 2 רכבים. לטענתו, עצר את רכבו למשך דקה-שתיים, וכבר ראה את רכבו של הפקח (משאית גרירה) נעמדת ליד רכבו. הנאשם טוען כי הפנה את תשומת ליבו של הפקח לכך שיש שני רכבים נוספים מלפניו, ונענה כי מדובר ברכבי נכים, על אף שלשיטתו אין כל תיעוד לכך.
5. לטענתו לא הפריע לתנועה ולכן מותר היה לחנות באופן בו חנה, על מנת להיות קרוב לכניסת הסופרמרקט להרמת משא כבד. הנאשם טוען לאכיפה סלקטיבית, לפיה אם היה לו תו אזורי הוא לא היה מקבל דוח, ומסתמך על כך שהחנה את רכבו באדום לבן בעבר מספר פעמים בעבר ולא קיבל דוח.
6. טענות המאשימה:
7. המאשימה טענה כי אין מחלוקת כי הרכב נשוא כתב האישום שייך לנאשם וחנה לצד אבני שפה מסומנות אדום לבן, אשר משמעותן שהחניה אסורה על פי תמרור אין עצירה. הנאשם הסתמך על שיקול דעתו בנוגע לרלוונטיות התמרור, וליכולתו וזכותו לעצור ולהעמיד את רכבו לצד אבן שפה המסומנת באדום לבן.
8. הנאשם טוען לאכיפה בררנית. הרכב הנוסף עליו מבסס הנאשם את טיעונו התברר כרכב הנושא תג נכה בעת ביצוע העבירה בעוד רכבו של הנאשם לא נשא תג נכה, כך שמדובר בקבוצות שונות-רכב רגיל מול רכב נכה.
9. מדובר בחניה ברחוב ראשי, בו החניה אסורה בכל שעות היממה, להבדיל מחניה ברחובות פנימיים, אשר לגביה קיימת מדיניות אכיפה שונה. בציר ראשי מעין זה, קיימת חשיבות להבטחת פניות ונגישות הציר לתנועת רכבים על הכביש.

דיון והכרעה:

השאלות הניצבות בפני הינן, האם מותר היה לנאשם להחנות באדום לבן, שמא בוצעה אכיפה בררנית על ידי המאשימה.

אקדים ואומר כי התשובה לשאלות אלו הינה שלילית.

1. צודקת המאשימה כאשר היא טוענת כי החליט הנאשם לעשות לעצמו לדין בהעמידו את רכבו בשעת ערב מוקדמת על ציר ראשי באדום לבן לאור עדותו: ''לשיטתי כן. כי הציר בן יהודה בעיקרון אמור להיות ציר מהיר בין השעות 15:00-19:00. רק אז הוא ציר מהיר, משום מה, בקטע הזה הוא מפסיק להיות ציר מהיר...כי הייתי צריך להרים משהו כבד מהסופר...לדקה במצב הזה, כן....רק במקרה שבו אני לא מפריע לתנועה מותר לעשות מה שעשיתי'' (שורות 24-32 עמוד 18 לפרוטוקול דיון מיום 17.9.2020).

כידוע, מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, ואין שיקול דעתו או כוונתו של הנאשם רלוונטי בעניין זה כלל.

1. בנוגע לטענת האכיפה הבררנית, מצאתי לקבל את עמדת ב''כ המאשימה מיום 30.12.19, בכך שהרכבים אליהם הפנה הנאשם בדבריו הינם רכבים הנושאים תג נכה.

ממילא, המבחן שנקבע בפסיקה, ואומץ בסעיף 149(10) לחסד"פ, לביטולו של כתב אישום או לזיכויו של נאשם בשל הגנה מן הצדק שמקורה באכיפה בררנית הוא מבחן ההתנהגות השערורייתית של הרשות, שרודפת ומתעמרת בנאשם ופוגעת בכך באופן חריף בתחושות הצדק וההגינות.

מבחנים אלה יושמו ע"י הפסיקה והביאו לקבלת ההגנה במקרים נדירים, הפעלתה נעשית במשורה, כשכל

מקרה נבחן ע"י נסיבותיו. אין זה המקרה שבפני.

ברע"פ 4918/13 ענת כהן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 18.2.14, קבע כב' השופט שוהם כי

"היה במקרה דנן שוני ענייני בין המבקשת לבין המשתתפים האחרים באירוע, ואין מדובר באכיפה בררנית, שכן "[...] אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 305(1999), ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ [פורסם בנבו] (10.9.2013), רע"פ 4569/12 ברמר נ' עיריית תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (25.6.2013), רע"פ 4562/11 מוחתסב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.3.2013))".

אין זה, בכל הכבוד, המקרה שלפני. רכב נכה זכאי להנחות מסוימות ולא בכדי- דברים אלה ניתן להסיק מן הרציונל העומד מאחורי התיקון לחוק חניה לנכים. בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק, נכתב (הצעות חוק 2951, 18.12.2000 בעמ' 328-327):

”נגישות לסביבתו של האדם היא בעבורו מפתח לשילוב אמיתי בחברה ולשוויון בראש ובראשונה בעבור האדם עם המוגבלות עצמו. הנגישות נחוצה להשתתפותו במגוון הפעילויות בחברה ככל אדם אחר. אולם לנגישות פן חשוב נוסף, והוא ה"ניראות" של אנשים עם מוגבלות בחברה. עצם נוכחותם של אנשים עם מוגבלות בקהילה מביא לכך שילדים כמבוגרים פוגשים ציבור זה ברמה החברתית המיידית. מכאן גם קצרה הדרך לשותפות ולהשתתפות רבה יותר בחיים הפוליטיים, הציבוריים והמקצועיים.“

ראה באותו עניין ת''צ (מחוזי מרכז) 1925-08-09 רוזנברג נ' אי.פי.אי (תנועה וחניה) (ישראל) בע''מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (5.7.2010)בו קבעה כב' הש' נד"ב כי:

”אין ספק כי יש חשיבות רבה לאכיפת חוק שוויון זכויות וחוק חניה לנכים. החברה בישראל מחויבת לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. מחויבות זו מושתתת על כבוד האדם ועל הכרה בערך השוויון ובערך האדם. מטרת החוקים היא להגן על כבודם ועל חירותם של אנשים עם מוגבלות, לאפשר להם השתתפות פעילה ושוויונית בחברה ולתת מענה לצרכיהם המיוחדים באופן שיאפשר להם, בין היתר, לחיות חיים עצמאיים.“ (בלוך נ' צמנטכל ניהול נכסים בע''מ 11010-04-12 בפני כב' השופט י.גריל (פורסם בנבו) עמודים 26-27 לפסק הדין).

1. למעלה מן הנדרש, יצוין כי אכיפה אשר משתנה וכן אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה בררנית. אפנה אל עפ"א 647738-01-14 עידו נ' עיריית תל אביב, שם קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א. לוי), כך: "מקובל עלי כי לא קיימת אכיפה מלאה בעיר תל אביב וייתכנו מקרים בהם לא יירשם דוח לרכב אשר אינו חונה כחוק. עם זאת, אכיפה לא מלאה אינה מהווה טענת הגנה".

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 6(א)(2)לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר").

ניתנה היום (‏03 נובמבר 2020, ‏ט"ז חשון תשפ"א) בהיעדר בעלי הדין.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"א, 03 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.