גזר דין

פתח דבר:

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעובדות כתב האישום שהוגש כנגדו בגין העמדת/ החנית רכב במקום בו החניה אסורה עפ"י תמרור אין עצירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד- 1983, בהכרעת דין מפורטת מיום 3/11/2020.
2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 7/5/2018, בשעה 20:04 העמיד/ החנה את רכבו ברחוב בן יהודה ליד 164 התחום העיר תל אביב - יפו.

טיעוני הצדדים לעונש:

1. מטיעוניה של ב"כ המאשימה מיום 9/2/2021, עולה כי הנאשם החליט לעשות דין לעצמו בעת שהעמיד את רכבו במקום בו החניה אסורה והורשע במיוחס לו. למרות טיב הראיות והטענות המשפטיות הדלילות שהיו בידי הנאשם, שהינו עו"ד במקצועו ובהכשרתו, הוא בחר לנהל הליך סרק ולהביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר והוצאת משאבים ציבוריים מתוך ניסיון להצמיח הגנה לכאורה. משבחר הנאשם להישפט והוקדש זמן שיפוטי יקר, ומבלי שהיתה בפני הנאשם כל טענת הגנה, סבורה המאשימה כי אין להסתפק בקנס המקור והקנס הראוי במקרה זה הינו שילוש קנס המקור (רע"פ 751/13 יורם ניצן נ' מדינת ישראל) ולגזור על הנאשם קנס בסך 750 ₪.
2. מנגד, טוען הנאשם בטיעוניו מיום 11/2/2021, כי הוא נוהג מזה למעלה מ- 40 שנה, וללא דו"חות תנועה משטרתיים. לא עשה דין לעצמו, מאחר ולא היתה ידועה לו מדיניות האכיפה של העירייה שכן זו לא פורסמה כפי שדורש הדין ולכן מבקש מבית המשפט להתחשב בפסיקת העונש המקורי בעובדה שלא הפריע כלל לתנועה, כפי שעלה גם מעדות הפקח וכי תחושת הנאשם היתה שהכוונה לגרור אותו לא נועדה לצרכי תעבורה, כי אם לצרכי גבייה וסיפוק אינטרס מסחרי של חברות הגרירה.

קביעת מתחם העונש ההולם:

1. קביעת מתחם העונש ההולם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם הענישה ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידה הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
2. במקרה שלפני, הערך המוגן בו פגע הנאשם הינו זכות הרשות לקבוע סדרי חניה כאלו אשר ישמרו על הסדר הציבורי ובטיחותם של המשתמשים בדרך.
3. נסיבות ביצוע העבירה בעיניינו מצביעות על דרגת חומרה בינונית. הנאשם עשה דין לעצמו במקרה זה. מאידך, מדובר באירוע אחד של אדם שלדבריו נוהג למעלה מ- 40 שנה ובאופן בטוח (הגם שטענתו זו לא הוכחה).
4. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע מתחם ענישה ההולם את העבירה נשוא כתב האישום ולצורך כך יש להביא בחשבון את העונש הראוי והעונש הנוהג. הנאשם הורשע בעבירה שהעונש בצידה הינו בסך 250 ₪ ומשבחר להישפט בתיק שהוא מסוג ברירת משפט, אין ביהמ"ש נוהג להסתפק בקנס המקור והוא נוהג להכפילו, לשלשו ואף למעלה מכך, אם לא נמצאה עילה של ממש בבקשה להישפט. בשיקולי הענישה, נפסק לא אחת כי יש להביא את אופן התנהלותו של הנאשם ואי ציותו לחוק, כפי שנקבע ברע"פ 751/13 יורם ניצן נ' מדינת ישראל.

ברע"א 10200/07 טחורש נ' מד"י פסק כב' השופט רובינשטיין כי "העונש הקבוע בגין העבירה נותר העונש המירבי שרשאי בית המשפט להטיל בגינה, אם ההליך לא נעקף ע"י הליך ברירת המשפט. אין זה סביר שנאשם הבוחר שלא להימנע מהתדיינות בעיניינו יזכה להינות מן העונשים המופחתים שמעניק הסדר ברירת המשפט לנאשמים הבוחרים במסלול זה", ולפיכך נראה כי המתחם נע בין קנס המקור בסך 250 ₪ ובין 1,000 ₪.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה וקביעת עונשו של הנאשם:

1. לצורך מיקום עונשו של הנאשם בגדרי המתחם, נתתי את דעתי לכך שהנאשם לא הודה בפרטי העבירה- דבר אשר לא יכול לבוא כנגדו אך גם לא יכול להקל עמו. מנגד, המאשימה לא ציינה בפניי עבירות נוספות לנאשם ולפיכך אין לי אלא לקבל את דברי הנאשם אשר נוהג מזה למעלה מ- 40 שנה בדרך בטוחה. מנגד, הנאשם, שהוא עו"ד במקצועו ובהכשרתו, בחר להישפט ולנהל הליך הוכחות מלא מבלי שהיתה בפניו כל טענת הגנה.
2. בשים לב למכלול השיקולים עליהם עמדתי לעיל, מצאתי למקם את עונשו של הנאשם בחלק האמצעי של המתחם.

סוף דבר

1. לאחר שנתתי את דעתי למכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪. הקנס ישולם בתוך 30 יום מיום קבלת גזר הדין על ידי הנאשם.
2. זכות ערעור בתוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין על ידי הנאשם.

ניתנה היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.