ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת איילה גזית) מיום 03.04.2019 בת"א 15294-10-13 בו חויבו המערערות לשלם למשיב סך של 300,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בגין חוב שכר טרחת עו"ד. בנוסף, חויבו המערערות לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

רקע

1. המשיב, עורך דין במקצועו, ייצג את בן זוגה המנוח של מערערת 1, יחזקאל כהן ז"ל, וכן את מערערת 2 – חברה שהייתה בבעלות המנוח. בתאריך 26.07.2004 נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה בו הוסכם כי החיוב עבור הייצוג יהא חיוב שעתי. כחמש שנים לאחר מכן, בתאריך 04.07.2009, נכרת הסכם חדש (להלן: הסכם שכר הטרחה השני), בו הוסכם על שיטת חיוב חדשה, אשר תקפה, כך לפי סעיף 1 להסכם, ביחס לשלושה הליכים: ת"א 1084/08 ניו אלי בנמל ואח' נ' סקאפה אירועים על הים בע"מ (להלן: הליך סקאפה בבית המשפט המחוזי), בבית-המשפט המחוזי בתל אביב; ה"מ 200774/07 חב' ניו אלי בנמל בע"מ נ' חב' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח', בבית המשפט השלום בתל אביב וכן עע"מ 5498/09 חב' ניו אלי בנמל בע"מ נ' חב' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח', בבית המשפט העליון.

שיטת החיוב עבור הליכים אלו מפורטת בסעיף 2 להסכם; החיוב כולל תשלום חד פעמי של 50,000 ₪, לצד 10% בתוספת מע"מ מכל סכום שייפסק לטובת המערערים ותוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד שייפסקו לטובת המערערות.

" 2. תמורת ייצוג משפטי זה, תשלמו לנו סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, עם החתימה על הסכם שכ"ט זה;

כמו כן, תשלמו לנו סך של 10%, בצירוף מע"מ, מכל הכספים שייפסקו לזכות מי מכם, בכל התיקים שצוינו לעיל; ..."

1. בסעיף 5 להסכם מצוין כי כספי הזכיה, באם יהיו כאלו, יתקבלו במשרד עורכי הדין, ויועברו למערערות רק לאחר קיזוז שכר הטרחה.

" 5. כל כספי הזכייה יתקבלו במשרדנו ורק לאחר מכן יועברו לידכם, בניכוי כל רכיבי שכר הטרחה המגיעים למשרדנו. כמו כן, נוכל לקזז את שכר הטרחה וההוצאות מכספים שיגיעו לידינו עבורכם בכל עניין שהוא."

בסעיף 7 להסכם, נקבע כי הסכם שכר הטרחה חל על שלושת ההליכים המשפטיים המפורטים מעלה בלבד, ואינו חל על הליכים משפטיים נוספים כדוגמת ערעור על אחד משלושת ההליכים הנ"ל.

" 7. מוסכם בזאת, כי הסכם שכר טרחה זה, חל אך ורק לגבי ההליכים המשפטיים שצוינו בסעיף 1 לעיל, ואינו חל על הליכים משפטיים נוספים (כגון: ערעורים של מי מהצדדים או בהליכי המשך להליכים משפטיים אלו, ו/או בקשות ו/או תביעות לעיקולים ו/או למימוש נכסים של מי מהנתבעים או מהמשיבים בהליכים אלו). אם יהיה צורך בהליך משפטי נוסף, ייקבע הסכם שכר טרחה נפרד לגביו."

1. בהליך סקאפה בבית המשפט המחוזי חויבה חברת סקאפה לשלם למערערת 2 סך של 2,188,747 ₪, מתוכם 1,796,295 ₪ נפסקו עבור רכיבי התביעה וסך של 314,351 ₪ נפסק כהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. על פסק דין זה הוגש על ידי סקאפה ערעור לבית המשפט העליון - ע"א 4733/11‏. בהליך הערעור, המשיך המשיב לייצג את המערערות. הייצוג בערעור לא הוסדר בהסכם שכר טרחה בין הצדדים, ולמעשה העדר הסכם שכר הטרחה בגין הליך משפטי זה הינו גורם המחלוקת מושא הערעור שבענייננו. בהליך הערעור הופחת בהסכמה סכום הזכיה ל-1,300,000 ₪ עבור רכיבי התביעה, ואילו רכיבי ההוצאות ושכר טרחת עו"ד, בוטלו.

פסק הדין בבית משפט קמא

1. המערערות טענו בבית משפט קמא כי המשיב זכאי לסכום של 130,000 ₪ בתוספת מע"מ, המהווים 10% מהסכום הסופי שנפסק בהליך בבית המשפט העליון, בנוסף ל-50,000 ₪ אשר שולמו בתאריך 04.07.2009, במעמד חתימת ההסכם בין הצדדים.
2. עוד טענו המערערות כי חלק משכר הטרחה שולם ביתר ועל כן על המשיב להחזיר להן סכום זה. באותו הקשר, בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 09.07.17 אפשר בית המשפט למשיב להגיש, לאחר הדיון, קבלות שכר טרחה לתקופה שלאחר חתימת הסכם שכר הטרחה השני. המערערות טענו כי הקבלות וחשבוניות מס אלו הוכנו ונערכו בדיעבד.
3. לטענת המשיב בבית משפט קמא, חובן של המערערות מסתכם ב-572,622 ₪ לפי סעיף 2 להסכם שכר הטרחה השני. הסכום מורכב מסך של 258,271 ₪, המהווה 10% בתוספת מע"מ מהסכום הכולל שנפסק לטובת המערערות, בתוספת 314,351 ₪ שכר טרחה והוצאות משפט. כלומר, המשיב בחר לתבוע את שכר טרחתו לפי תוצאת ההליך בבית המשפט המחוזי, ולא לפי תוצאתו הסופית של הליך זה. למרות האמור לעיל העמיד המשיב את סכום התביעה על 300,000 ₪.
4. לטענה כי חלק משכר הטרחה שולם ביתר, הגיב המשיב כי לא כך היה הדבר. לטענת זיוף והמצאת חשבוניות המס בדיעבד, טען המשיב כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, מפני שטענה זו לא נטענה בשלב מוקדם לדיון שהתקיים בבית משפט קמא בתאריך 09.07.2017.
5. בית משפט קמא קבע כי על המערערות לשלם למשיב 10% מכספי הזכיה שנפסקו בבית המחוזי, וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שנפסקו, לפי סעיף 2 להסכם שכר הטרחה השני. קרי, סך כולל של 572,622 ₪. השופטת נימקה מסקנתה בהחרגת הליכים משפטיים נוספים דוגמת ערעור לבית המשפט העליון, בסעיף 7 להסכם הנ"ל.

בית משפט קמא איבחן בין המקרה הנדון, לבין רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' רדא פאעור (להלן: פרשת גאנם), בעניין אופן התשלום, שנקבע באותה הפרשה "עם קבלת הכסף לפי פסק-הדין". בדומה איבחן בית המשפט את ענייננו מפסק הדין בת"א 7199-10-13 חנס נ' אונגר (להלן: עניין חנס), שם נאמר כי שכר הטרחה ייגבה מכספי הזכיה ש"יתקבלו". ואילו בענייננו נקבע כי סכום שכר הטרחה ישולם מכספי הזכיה שייפסקו לטובת המערערות, כלומר לאו דווקא אלו שיתקבלו בפועל, כך לפי סעיף 2 להסכם שכר הטרחה השני.

1. עוד איבחן בית משפט קמא את המקרה דנן מפסק דין רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש (להלן: פרשת לוי), המדגיש את הצורך בהסכם חתום. בסיס ההבחנה נשען על כך שבאותו המקרה לא היה כלל הסכם בכתב, בניגוד למקרה מושא ערעור זה.
2. כמו כן, קבע בית משפט קמא כי יש לשלם למשיב שכר טרחה ראוי עבור ייצוגו את המערערות בהליך הערעור בבית המשפט העליון, כאשר חישוב שכר הטרחה יבוצע לפי התעריף המינימאלי שבכללי לשכת עורכי הדין תש"ס – 2000. תעריף זה בתיק בו אנו דנים, מהווה 50% מהשכר הקבוע לערכאה הראשונה בבית המשפט המחוזי, העומד על כ- 49,453 ₪. מכאן שמחציתו, המהווה את השכר המינימלי הראוי לייצוג בבית המשפט העליון, עומדת על סך 24,726.5 ₪. מכיוון שהמשיב ויתר על חלק משכרו והגביל התביעה ל-300,000 ₪ במקום 572,622 ₪, לא פסק בית משפט קמא סכום נוסף עבור הייצוג בבית המשפט בעליון.
3. בנוסף, דחה בית משפט קמא את טענת הרחבת החזית האסורה, בנימוק כי טענה זו הועלתה בעלמא וללא ביסוס ראייתי. לצד זאת, דחה את טענת תשלום היתר היות והמערערות לא הרימו את נטל הראיה להוכיח כי זכאיות הן להשבת הכספים, שלטענתן, שולמו ביתר.

טענות המערערות

1. לטענת המערערות, בית משפט קמא שגה בפסיקתו המחייבת אותן בשכר טרחה בסך 572,622 ₪, שכן, הסכם שכר הטרחה השני, אינו מתייחס למצב בו הזכיה בת"א 1084/08 של בית המשפט המחוזי, לפיה חישב המשיב את סכום שכר טרחתו, בוטלה בערעור בבית המשפט העליון.
2. עוד מלינות המערערות כי בית משפט קמא שגה בקביעתו לפיה טענותיהן ביחס לקבלות, אשר צורפו להליך לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים מוגדרות כהרחבת חזית אסורה, וכן שגה בית המשפט קמא בהחלטתו שלא לדון בטענות אלו.
3. כמו כן, סוברות המערערות כי בית משפט קמא טעה בקביעתו כי המשיב זכאי לשכר טרחה עבור ייצוגן בהליך הערעור בבית המשפט העליון, בסך 24,726.5 ₪. שכן, לטענתן, המשיב הסכים לסייע למנוח בהליך הערעור "לפנים משורת הדין וללא תמורה נוספת", כדברי המשיב בפרוטוקול חקירתו מיום 03.12.2018, עמ' 14 בשורה 32.
4. לפיכך עותרות המערערות לביטולו של פסק הדין קמא על כל חלקיו ולחיוב המשיב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

טענות המשיב

1. המשיב טוען כי בית משפט קמא הבין וניתח בצורה נכונה את הסכם שכר הטרחה השני. המשיב מדגיש כי תשלום שכר הטרחה במקרה דנן יתבצע מתוך הכספים שנפסקו לטובת המערערות אותן ייצג בהליך סקאפה, ולא מתוך הכספים שהתקבלו בפועל.
2. כמו כן, מלין המשיב על כך שהמערערות העלו את טענותיהן לגבי צרוף הקבלות "בדיעבד ובזיוף" רק בשלב הגשת סיכומיהן הסופיים, ולא בשלב מוקדם יותר, משמע התקופה שבין הדיון בתאריך 09.07.17 בפני כב' השופטת א' גזית, לבין מועד הגשת הסיכומים, ביום 13.01.2019. אי לכך, גורס המשיב, מדובר בהרחבת חזית אסורה.
3. המשיב סבור כי אמנם המשיך לייצג את המנוח בהליך הערעור בבית המשפט העליון "לפנים משורת הדין" אך אין משמעות הדבר כי מדובר בייצוג ללא תשלום, או ייצוג מכוח הסכם שכר הטרחה השני. המשיב מסכים עם שיטת חישוב שכר הטרחה בהליך הערעור לפי ההסתמכות על כללי לשכת עורכי הדין, כפי שחושב בבית משפט קמא.
4. לבסוף, מצהיר המשיב כי המנוח חתם על הסכם שכר הטרחה השני, כשהוא בקיא בדרך התנהלות בענייני מסחר כגון כספים ותשלומים.
5. על כן, עתר המשיב לדחות את הערעור, להותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו ולחייב את המערערות בשכר טרחה עו"ד ובהוצאות משפט.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל חלקית.

1. ראשית, אתייחס לטענה אותה שבו והעלו המערערות, כי הקבלות שצרף המשיב מזויפות, והוצאו בדיעבד. הקבלות אכן הוגשו על ידי המשיב בשלב מאוחר. אולם העלאת הטענה בסיכומים ולא סמוך להגשתן מנעה בירור הטענה. משכך יש לדחותה.
2. לב הערעור הינו פרשנות הסכם שכר הטרחה כפי שנוסח על ידי המשיב.

בפרשת לוי, הדגיש כב' השופט א' רובינשטיין את הצורך בהסכם שכר טרחה כתוב שעה שמדובר בשכר המותנה בתוצאה.

"לא בכדי קבע בית משפט זה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס, פ"ד צז(5) 114, 123-122 (השופט ד' לוין), כי 'כאשר מדובר בשכר טרחה מותנה – יש לתת לכך ביטוי מפורש מראש, בהסכם שבין הצדדים'.

....

...הדגש הוא – הצורך בהסכם כתוב."

ובעניין גאנם הוסיף והבהיר כי "מסתבר כי הסכם אין בו די, אלא צריך שיהא ברור וחד משמעי ככל הניתן".

כפי שנקבע ברע"א 7933/15 רונאל פישר נ' רינת מילוא תמיר, כי לא די בכך שיהא ההסכם כתוב, אלא נדרש תנאי נוסף, שיהא הסכם שכר הטרחה כתוב וברור.

1. כן הוכר בפסיקה (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל), כי האחריות לכריתת הסכם שכר טרחה מוטלת על שכמו של עורך הדין. המלומד פרופ' דניאל פרידמן הציע להרחיב אחריות זו באמרו כי יש להטיל חובה חקוקה על עורכי הדין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב, הגם שמדובר בלקוח עסקי וממולח (ד' פרידמן, "שכר-טרחה ראוי לעורך-דין", בעמ' 112-113), כפי שטען המשיב בנוגע למנוח.

לאחרונה אף הרחיב וחידד בית המשפט את אחריותו של עורך הדין כלפי לקוחו ביחס להסכם שכר טרחה (ע"א 9648/16 אורהייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין):

"לכך מצטרפים כללי הפרשנות הייחודיים לטיב החוזה בו עסקינן – הסכם שכר טרחה בין עורך דין לבין לקוחו. עם כללים אלה נמנית ההלכה שלפיה מוטל נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טרחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו. כפי שנקבע בעבר, 'האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן ברור [...], מוטלת על עורך הדין' (ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)). טעמו של כלל זה נובע מתוך הציפייה הטבעית מעורך הדין, בהיותו גורם מקצועי, החב חובת אמון וזהירות כלפי לקוחו, להסדיר את ההתקשרות בין הצדדים, ובמידת הצורך להאיר את עיני הלקוח בכל ספק, עמימות ואי-בהירות המתעוררים מההסכם (ע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד לא(1) 449, 458 (1976)). "

1. שורש הקושי בענייננו הינו העדר הסכם שכר טרחה ברור, המסדיר את עניין הייצוג בבית המשפט העליון ואת השפעת תוצאות הערעור על שכר הטרחה המותנה.
2. סבורה אני כי בית המשפט קמא שגה ביישום ההלכות בעניין לוי וגאנם, בענייננו.

בפרשת גאנם נקבע מפורשות כי "שכר הטרחה מותנה כל כולו בתוצאות, ואילו היתה התביעה המקורית נדחית, לא היה המבקש זכאי לשכר טרחה, כפי שציין בית משפט השלום. ברי גם, כי אילולא שולם סכום פסק הדין המקורי בטרם הערעור, ובבוא יום ערעור היה פסק הדין נהפך כפי שארע בפועל – והרי נאמר כי שכר הטרחה ישולם עם קבלת הכסף – לא היה משולם שכר טרחה כל עיקר".

לא היה מקום לאבחנה בין האמור שם לענייננו מכיוון שהחלק הרלוונטי, מתייחס לשלב בו בוטלה הזכיה בערעור שאז קמה חובה להחזיר שכר טרחה שנגבה עקב הזכיה. מסקנה זו אינה תלויה כלל בקיומו או בהעדרו של הסכם שכר טרחה כפי שסבר בית משפט קמא. אלא, לסוגיית שכר הטרחה המותנה בכללותה, ומהווה חלק מסקירתו של כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין את הנושא. על כן, ניתן להקיש מהלכה זו למקרה דנן.

1. לצד אחריותו של המשיב כעורך דין כלפי לקוחו וכן לאור אי יכולת בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתו של המנוח, מוצאת אני לנכון לבחון את עדיפותו של המשיב בעיצוב תנאיו של ההסכם לפי כלל הפרשנות כנגד המנסח המעוגן בס' 25(ב1) לחוק החוזים:

25 (ב1). חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

מנסח ההסכם בפועל הינו המשיב – ועל כך העיד בעצמו בפרוטוקול הדיון מיום 03.12.2018, שורות 20-23:

"ש: מפנה אותך להסכם שכר הטרחה שצורף כנספח ב' לתצהירך – אתה ניסחת אותו?

ת: כן ביחד עם יחזקאל כהן. זאת אומרת, הוא ישב איתי...

...

..בגלל שהוא איש עסקים, ניסחתי יחד איתו."

מנסח ההסכם, בחר להחריג בסעיף 7 להסכם שכר הטרחה השני, את אופן חישובו של שכר הטרחה המותנה במקרה של ערעור: "מוסכם בזאת, כי הסכם שכר טרחה זה, חל אך ורק לגבי ההליכים המשפטיים שצוינו בסעיף 1 לעיל, ואינו חל על הליכים משפטיים נוספים (כגון: ערעורים של מי מהצדדים או בהליכי המשך להליכים משפטיים אלו, ו/או בקשות ו/או תביעות לעיקולים ו/או למימוש נכסים של מי מהנתבעים או מהמשיבים בהליכים אלו). אם יהיה צורך בהליך משפטי נוסף, ייקבע הסכם שכר טרחה נפרד לגביו.

מלשון הסעיף עולה בבירור כי במקרה של ערעור יידרשו הלקוחות לשלם שכר טרחה נוסף אולם אין באמור בו כדי להצביע על כך שגם אם יופחת סכום הזכיה יחוייבו בתשלום סכום הזכיה המקורי בתוספת שכר הטרחה שנקבע על ידי הערכאה הדיונית עליו הסכים המשיב לוותר.

1. אשר לטענת המשיב כי המנוח היה איש עסקים ממולח והבין היטב את סעיפי ההסכם, עולה השאלה האם נשאל בזמן אמת על האפשרות שסכום הזכיה יופחת בערעור, אך הוא ידרש לשלם שכר טרחה לפי הסכום הגבוה. נראה כי השאלה לא עלתה בדיון בין הצדדים ולא ניתן להניח כי הבין את השלכותיה משלא הועלתה.
2. לאור עדיפותו של המשיב בעיצוב תנאי ההסכם, כפי שהובהר לעיל, לצד אחריותו כעורך דין כלפי לקוחו, ולנוכח בחינת לשון ההסכם וההלכות מהן ניתן להקיש לענייננו, מוצאת אני כי יש לפרש את הסכם שכר הטרחה באופן שסכום שכר הטרחה יעמוד על כ-10% מהסכום שנפסק בהליך בבית המשפט העליון, דהיינו 130,000 ₪ בצירוף מע"מ.

יודגש כי המשיב הוא שייצג את מערערת 2 בערעור והיה שותף להסכמה להפחתת סכום הזכיה וביטול החיוב בשכר טרחה והוצאות.

1. יש להבהיר כי בשונה מהאמור בע"א 9234-03-17 צאלח ואח' נ' ששון, שצוטט על ידי המשיב בענייננו, ההתייחסות היא לחלק בהסכם הקובע את שעור השכר מסכום שייפסק, בעוד שבפרשת צאלח נדונה השאלה האם יש לחייב בתשלום גם במקרה בו לא עלה בידי הזוכה לגבות את סכום שכר הטרחה. בענייננו הבטיח המשיב את שכרו בכך שהתנה שכל תשלום ישולם למשרדו והוא יהא זכאי לנכות ממנו את שכרו.
2. לעניין חישוב שכר הטרחה עבור ייצוג המנוח בערעור בבית המשפט העליון, מסכימה אני עם מסקנת בית משפט קמא לפיה שכר הטרחה יחושב לפי התעריף המינימלי המוצע של לשכת עורכי הדין (ס' 5(1) לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000), כיוון שבהתייחס להליך הערעור לא נכרת הסכם שכר טרחה נפרד, אולם לא הייתה הסכמה של המשיב להמשיך בייצוג ללא תשלום בהליך הערעור בבית המשפט העליון.

"אני אמרתי ליחזקאל שאני ממתין לקבלת הכספים. הוא אמר לי אתה רואה, אני כרגע עם עיקולים, בוא תסייע לי. סייעתי לו לפנים משורת הדין ללא תמורה נוספת. המשכתי לטפל בבית המשפט העליון עד 10/13, המשכתי לטפל בכל מיני דברים מול בית המשפט העליון כדי לסייע לו." (פרוטוקול חקירת המשיב מיום 03.12.2018, בעמ' 14-15)

מהאמור לעיל ניתן להסיק כי הסכים לסייע למנוח ללא תמורה נוספת באותו שלב.

1. על כן, זכאי המשיב לשכר ראוי, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא.
2. באשר לשאלת תשלום היתר, בה בית משפט קמא לא הכריע, המערערות טענו כי העבירו למשיב תשלומים שונים לאחר כריתת הסכם שכר הטרחה השני, שסכומם 211,134 ₪, בנוסף לסך של 50,000 ₪ ששולמו במעמד כריתת ההסכם. לטענת המשיב, שולמו 165,134 ₪ בלבד. לנוכח העובדה שבית המשפט קיבל את החשבוניות שהוגשו על ידי המשיב מתבקשת המסקנה שקיבל גם את עמדתו ביחס לסכום ששולם.
3. מן המקובץ עולה כי המשיב זכאי לסכום של 181,030 ₪ (כולל מע"מ) עבור שכר טרחתו. מסכום זה יקוזזו הכספים ששולמו למשיב לאחר החתימה על ההסכם השני. לאחר הקיזוז, ישלמו המערערות למשיב 15,896 ₪.
4. לאור האמור לעיל הערעור מתקבל באופן חלקי. המערערות ישלמו למשיב 15,896 ₪. פסיקת ההוצאות בהן חויבו בפסק דין קמא יבוטלו, כולל הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 35,000 ₪. המשיב ישלם הוצאות הערעור בסך 10,000 ₪. הערבון שהופקד על ידי המערערות יוחזר להן באמצעות בא כוחן.

ניתן היום, י"ב כסלו תש"פ, 10 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.