01 דצמבר 2020

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

נציג ציבור (עובדים) גב': הלן הרמור

נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן

החלטה

האם דחיית הנתבע את תביעתו של התובע, מר דוד חצרוני להכיר באירוע הלבבי שבו לקה , עקב העומס הרב והחריג שהיה בעבודתו ביום 9.6.11 לטענתו, נעשתה כדין. זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

1. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
2. התובע יליד 1961, עבד מזה כ-20 שנים כעמיל מכס בנמל התעופה בן גוריון. מדובר בתפקיד המצריך עבודה פיזית ולעיתים בלחץ הגבלת זמן. במסגרת תפקידו נדרש התובע לקלוט משאיות ענק הנושאות סחורות ומטענים כבדים, המיועדות לייצוא תעופתי.
3. תפקידו של התובע כולל זיהוי מטענים נכנסים, שקילה, הדבקת מדבקות, לוודא שאין נזקים ובמידה ויש, יש להזיז את המשטחים הצידה ולמלא טפסים מיוחדים ולהעביר אותם זיהוי בטחוני ולהעביר אותם לחברות התעופה השונות. במידה ויש נזק שנגרם למטענים ע"י מלגזה של חברת הפריקה עליו להזמין אנשי ביטוח שיגיעו למקום ובמקביל לטפל בעניין הנזק.
4. התובע הגיש את תביעתו לנתבע ביום 26.11.18. ביום 4.4.19 הנתבע דחה את תביעת התובע.
5. ביום 11.8.19 ניתנה החלטת כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ לפיה הפלוגתאות בתיק הן: א. האם אירע לתובע אירוע חריג בעבודה ביום 9.6.2011. ב. האם חל שיהוי בהגשת התביעה לנתבע. ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע הלבבי של התובע לבין האירוע הנטען ומאזן ההשפעות
6. ביום 4.6.20 התקיים דיון הוכחות בו נשמעה עדות התובע וכן עדותו של מר רוברט שלום שעבד עם התובע. בסיום הדיון, נוכח המחלוקות בתיק ניתן צו למקום עבודתו של התובע, חברת עמית עמילות מכס, למסירת נתוני מספר המשלוחים וכמויות סחורות שבהן טיפל התובע בתאריכים 15.4.11- 10.6.11 לכל יום. נתונים אלו נמסרו והוגשו לתיק בית הדין.
7. טענות הצדדים
8. לטענת התובע אכן בתקופות מסויימות בשנה, יש לחץ בעבודה, אולם ביום האירוע, יום חמישי 9.6.11 היה לחץ אדיר, חריג ובלתי אנושי, מדובר היה בסוף שבוע עמוס כל כך עד כי לראשונה נדרש התובע להישאר בעבודתו בשדה התעופה עד השעה 5.00 לפנות בוקר ומדובר היה באירוע חריג בעבודה. האירוע החריג בעבודה היה כפועל יוצא של 4-5 משאיות טריילר ענקיות שהגיעו לשדה, עם כמות עצומה של סחורה ומטענים, מדובר היה בסביבות 22 משטחים בכל משאית, כאשר כל משטח שקל קרוב לחצי טון. התובע ועובד זוטר נוסף, שהיה לצידו היו אחראים לבדם על כמות אדירה זו שהגיעה לשדה ונדרשו לתת מענה מהיר מאוד ובמגבלות הזמן.
9. על התובע היה לעמוד ביעדים ובזמנים כי במידה והסחורה לא נכנסת במלואה למטוס, הרי שמעסיקתו נושאת בעלויות הכרוכות במחדל כזה (עלויות הובלה, שינוע, אחסון וכד').
10. לטענת התובע, במועד האירוע החריג היה עליו לקלוט מטענים רבים, תוך כדי הטיפול היה עליו להיות מסונכרן עם זמני הטיסות השונות. בשל הלחץ שהיה על התובע באותו היום, לא הספיק לעמוד בכל המטלות שעמדו בפניו והיה עליו באותו היום עומס עבודה חריג ומצד שני חשש מפני אי עמידה ביעדים.
11. כשהתובע הגיע לביתו בשעות הבוקר, חש אי נוחות בידו השמאלית אולם התעלם מכך. בשבת אחר הצהרים הרגיש לא טוב ורעייתו הזמינה אמבולנס והוא פונה לבית החולים אסף הרופא באמצע הליך התקף לב. בבית חולים אסף הרופא ניסו לצנתר אותו ללא הצלחה והוא הועבר בבהילות לבית חולים בלינסון לביצוע ניתוח מעקפים. בחלוף חודשיים, שב התובע למקום עבודתו בסביבות חודש 8/11 והמשיך לעבוד עד ליום 7.3.18 במועד זה אושפז בשנית בבית חולים אסף הרופא בשל סתימות בוריד רגלו השמאלית ועבר צנתור בשל כך. ביום 25.6.18 הגיע שוב לעבודתו. ביום 6.9.18 עבר צנתור נוסף בליבו ולכן היה בחופשה מחלה עד ליום 19.12.18, מועד סיום העסקתו מחמת מצב בריאותי לא תקין, לרבות מצב נפשי.
12. ביום 20.11.18 פנה לנתבע בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. ולטענתו הנתבע דחה את תביעתו ללא הצדקה (ר' נספח ד' וא' לכתב התביעה).
13. לטענת התובע האירוע שפקד אותו נכנס להגדרת תאונת עבודה לפי סעיפים 79 ו83 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. התובע היה אדם בריא בנפשו ובגופו ולא סבל ממחלות כלשהן וכתוצאה מהלחץ, המתח ועומס העבוד החריג שפקד אותו בעבודתו ובזמינות זמנים מוביל למסקנה שיש לקבל את תביעתו.
14. מנגד לטענת הנתבע לא הוכח אירוע חריג בעבודתו של התובע. לכל היותר מדובר ב"מתח מתמשך". התובע לא הוכיח את קרות האירוע החריג.
15. עוד טוען הנתבע כי חל שיהוי בהגשת תביעת התובע שעה שהאירוע הנטען ארע בשנת 2011 והתביעה הוגשה ביום 26.11.18 ומשכך די בכך כדי לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי.

להלן הכרעתינו

התשתית המשפטית

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כך:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

1. סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לגבי תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה שאז רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך. חזקה זו חלה רק על עובד ואינה חלה על עובד עצמאי ולפיכך עליו להוכיח כי התאונה ארעה לו "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" כאמור בהגדרה שבסעיף 79 לחוק.
2. נפסק לא אחת כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג או מאמץ מיוחד בעבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג (ר' עב"ל (ארצי) 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (11.2.14) בפסקה 13 וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.1.12), בפסקה 8 וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (11.12.12), בפסקה 11 וההפניות שם).
3. הלכה פסוקה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה בסמוך לפני קרות האוטם. לשם כך על התובע להוכיח התרחשות של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג לגביו באופן סובייקטיבי (ר' עב"ל 415/09 חיים שלי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 05.09.10; עבל 45023-09-11 שאול בירן – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 04.12.12).
4. יפים לענייננו קביעת בית הדין הארצי בעניין סידה:

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....

שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו" (ר' עב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.10 (להלן: עניין סידה).

1. עוד נקבע כי אם אירוע חריג קורה במהלך העבודה ובו זמנית, או בסמוך לו, מופיע האוטם - מקובלת הדעה שקיים קשר סיבתי בין האירוע והופעת האוטם (ר' דב"ע מו/0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 411; בג"צ 1063/91 משה פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מה (4) 267; דב"ע שן/0-91 זהר פרץ – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) עתירה לבג"ץ נדחתה; דב"ע נב/0-248 המוסד לביטוח לאומי - דליק ווליניץ (לא פורסם) עתירה לבג"צ נדחתה; בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה, פ"ד נג(2) 529; עב"ל 318/96 איאן מיקלס – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 385).
2. יצוין כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, כאשר מתעורר ספק בשאלת חריגות האירוע הרי משמדובר בהיבט רפואי אזי האמור מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי במקרה דומה, שם נקבע:

"לא למותר הוא לציין כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם המוחי (ראו עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', [פורסם בנבו] פד"ע לח 461, 471 (2003)). לכך יש עוד להוסיף את סמיכות הזמנים בין האירוע שאירע למערערת בעבודתה, לבין מועד בוא האוטם המוחי בו לקתה. סמיכות זמנים זו גם היא מבססת בנסיבות המקרה את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו (ראו עב"ל 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 22.10.07)" (עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (10.11.14), בפסקה 13).

1. לאחר שמיעת העדויות ושקילת הראיות שהובאו לפנינו, הגענו לידי מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לעומס חריג ומאמץ מיוחד בעבודתו ביום 9.6.2011 -10.6.11, סמוך לפני קרות האוטם. ונפרט.
2. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר בכל הנוגע לאותו יום 9.6.11 כמפורט:

"כפי שציינתי בתביעתי, אמנם בתקופות מסויימות בשנה, יש לחץ בעבודה, אלא שדבר לא הכין אותי, למה שאירע במועד האירוע החריג נשוא תביעתי , ביום חמישי 9.6.2011... ביום זה הלחץ היה ...חריג... מדובר היה בסוף שבוע עמוס כל כך, עד כי נדרשתי להישאר בעבודתי בשדה התעופה עד השעה 4.45 לפנות בוקר. אני זוכר שבאותו יום, הגיעו לשדה ארבע או חמש משאיות טריילר ענקיות, עם כמות עצומה של סחורה ומטענים, כשחלקם יקרים מאוד הדורשים טיפול מדוקדק. המדובר היה בסביבות 22 משטחים בכל משאית, כאשר כל משטח שוקל קרוב לחצי טון. א... אדגיש כי עליי היה לעמוד ביעדים ובזמנים, שכן ככל וישנה סטייה מהזמנים, הרי שהסחורה אינה נכנסת במלואה למטוס, וכנגזרת לכך, מעסיקתי נושאת בעלויות הכרורכות במחדל זה... בשל הלחץ הרב והמעמסה הכבדה שהה באותו היום, לא הספקתי לעמוד בכל המטלות שעמדו בפניי ואיך שהייתי מסיים לטפל במשאית אחת ,כבר נכנסה המשאית הבאה. ... מרוב עומס עבודה, אני זוכר שאני והעובד שלי (רוברט) נאלצנו להתפצל, כאשר כל אחד מאיתנו טיפל בנהגים אחרים, דבר שמעולם לא קרה לנו או לעיתים רחוקות מאוד. לדאבון ליבי, נכנסתי ללחץ גדול מאוד , כאשר מצד אחד עומס עבודה חריג ומצד שני החשש מפני אי העמידה ביעדים...." (ר' סעיפים 6-10 לתצהיר התובע).

1. עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי תצהירו של התובע לא נסתר, כמצוטט:

"כמה משטחים היו באותו יום, יש לך רישום? ת. לא, אבל באותו יום היה לחץ כבד של עבודה. זה היה משאית אחרי משאית ש. גב' חזני יהודית אתה מכיר אותה? ת. כן. היא מנהלת הייצוא של החברה ש. היא ממונה עליך? ת. לא בדיוק. היא יושבת במשרד הראשי, היא לא זאת שנותנת לי הוראות, אני עובד מול רפרנטים. ש. מכיוון שעבדת עם טבע בעבר, היו ימים בהם היה עומס בדומה לאותו יום? ת. לא היה כדוגמת היום הזה בכל תקופת העסקתי" (ר' עמ' 3 שורות 7-15).

וכן בהמשך בחקירתו החוזרת הבהיר התובע את חריגות האירוע:

"נשאלת על היום של האירוע. למעט השעה החריגה מה היה עוד חריג באותו יום? ת. באותו יום היה לנו כמות של משלוחים כולל טבע, כמות אדירה. היינו צריכים להתפצל בין כמה מחסנים אני ורוברט בשביל לטפל במשלוחים שהם מסוכנים, יקרים וכשאתה מטפל במשלוח מתקשר אליך עוד נהג ברמפה אחרת שהוא פורק סחורה ואתה צריך להגיע אליה וכל נהג כזה זה לוקח זמן" (ר' עמ' 7 שורות 9-13).

1. עיון בחקירת התובע בפני חוקר הנתבע מעלה כי גרסתו בנוגע ליום 9.6.11 עולה בקנה אחד עם המפורט בתצהירו ובחקירתו הנגדית:

"ש: תספר לי מדוע הגשת תביעה לדמי פגיעה בעבודה. ת: באותו היום היה לחץ מטורף. היתה כמות של נהגים מאוד גדולה ועבדנו במפוצל, רוברט טיפל בנהגים מסויימים ואני באחרים, פשוט התפצלנו בגלל העומס. ש. זה משהו שקרה בעבר? התפצלתם בעבר? ת: לעיתים רחוקות מאוד. ... ש: תמשיך לספר לי על אותו היום. ת. היה הרבה מאוד עבודה. זה בעיקרון. ככה זה נמשך ויש נהג אחד וכבר הגיע עוד נהג. ש. באיזה יום האירוע שאתה מתאר קרה? ת: זה היה ביום חמישי ונמשך עד ליום שישי..." (ר' שורות 94-103).

ובהמשך:

"ש: אז אני מבינה מהדברים שלך שבדרך כלל ימי חמישי היו לחוצים יותר בעבודה. ת: כן, אבל לא כמו אותו היום... באותו היום היה הרבה יותר עבודה.. זה גם הלחץ שאתה עם נהג ומגיע עוד אחד ואתה צריך לעלות למעלה להביא מסמכים ולרדת . ... וזה נהג שעבד כל היום מחמש בבוקר... אתה פשוט בלחץ של זמן וכל זה תורם ללחץ שאתה נמצא בו. ש: אבל זה שיש כמה נהגים שמגיעים יחד, ושכולם רוצים לסיים איתך ולהמשך הביתה, זה קורה גם בימים אחרים. ת: זה קורה בימים אחרים אבל לא באותה כמות ולא בזמנים ככה קצרים. ש: אותו יום חמישי של 10.6.11, הוא שונה מימי חמישי אחרים? ת: כן, הוא היה שונה בהרבה מכמויות העבודה שהיו ... ש: היה משהו חריג באותה משמרת? ת: היו הרבה נהגים שהביאו פארמה שזה משלוחים יקרים מאוד וצריך להתנהג אליהם בהתייחסות יתר. ש. כמה נהגים שהביאו פארמה? ת: ביום חמישי הכמות היתה אדירה.. זה כמה נהגים וכל נהג מביא משאיות כמה פעמים מכמה מחסנים... העבודה היתה מאוד מלחיצה באותו יום" (ר' שורות 125-157).

1. גם עיון בתצהירו של מר רוברט שלום שעבד עם התובע באותו יום, מעלה כי אכן באותה יום העבודה היתה עמוסה ולחוצה מאוד מעבר לעומס הרגיל: "אני זוכר שביום חמישי ה9.6.11 הגעתי לעבודה בסביבות השעה 16.00 ומייד כשהגעתי ראיתי את דוד שהוא בלחץ היסטרי. כששאלתי אותו מה קרה, הסביר לי שיש לחץ רציני בעבודה, כאשר ישנם שטרי מטען שצריכים לסגור בהקדם. באותו היום לא הספקתי אפילו לשתות, למרות שאני רגיל ונוהג בדרך כלל לעשות זאת , אלא מייד נכנסתי לעבודה שוטפת. בכניסה לעמדת המטענים המתין לי נהג משאית של חברת "טבע" שבתוכה 33 משטחים המיועדים לטיסת ערב. סיכמתי עם דוד, שאני אפזר את שטרי המטען והוא יקלוט את הנהג של "טבע". אציין כי באותו היום הייתה עבודה רבה, נהגים רבים הגיעו בזה אחר זה, והמתינו לנו ברמפות לקליטה ופריקה, כאשר על המשאיות היו מיועדים לטיסות ערב. אני זוכר שהיו שם משלוחים יקרים של חברת "טבע" של חברת המלט ארד דליה... היו הרבה מאוד תיקים, שהיו צריכים לעבור בירור והתרה במכס. זכור לי שלקראת אחרי חצות לילה, רציתי ללכת הביתה אחרי 8 שעות מפרכות של משמרות ודוד לא הסכים ולא אישר את יציאתי, זאת משום נהגים נוספים שאמורים להגיע לשדה, לרבות נהגי משאית נוספים של חברת "טבע". ראיתי את דוד באותו מעמד מזיע וחיוור, הוא לא הרגיש טוב... לאחר דין ודברים נשארתי עם דוד עד אחרי חצות ואז הלכתי הביתה, כשדוד עצמו נשאר בשדה וממשיך לתפעל לבדו את העניינים שנותרו, בכל במשלוחים הקיימים, זאת עד סביבות 5.00 בבוקר, כך סיפר לי בדיעבד. אבקש להדגיש כי ... אותו יום עבודה היה יום לחוץ, נדיר מאוד שיש לנו ימים כאלה בעבודה. מטבע הדברים, היות ודוד היה הדמות האחראית על העבודה, הוא זה שהיה לחוץ ומתוח יותר להספיק ולעמוד ביעדים ובזמנים..." (ר' סעיפים 3-10 לתצהירו).
2. עיון בחקירתו הנגדית של מר שלום מעלה כי תצהירו לא נסתר והוא אף חידד את החריגות בעומס באותו יום:

"ש. כלומר בימי חמישי יש יותר עומס? ת. ברביעי וחמישי כן ש. האם העומס ב-9.6 היה יותר מאשר ימי חמישי אחרים? ת. היה יותר. הייתי שם והתעצבנתי, היה יותר מדי עבודה. איך שהגעתי למשמרת, בדרך כלל אני בא שותה קפה, ובמשמרת הזו ישר התחלתי לעבוד, בלי לאכול ולשתות, בלי כלום...ש. לא היו ימים דומים לאותו יום חמישי? ת. היו אבל לא כמו באותו יום ש. כמה משלוחים היו באותו יום 9.6 לעומת ימים אחרים? ת. אם 90% זה בסופי שבוע אחרים, באותו יום הייתה 120%. לשאלת בית הדין: למה היה השוני? לחברת עמית היו לקוחות. טבע אמלט ועוד. ככל שמזמינים מחו"ל יותר סחורה כך יש יותר עבודה. ש. כמה משטחים היו באותו יום יש לך רישום? ת. אני מגיע לעבודה אני רואה אצל התובע את כל התיקים ובאותו יום היה הרבה עבודה" (ר' עמ' 8 שורות 14-32).

1. מנגד הנתבע לא הביא לעדות את מי שחוקר הנתבע חקר, גב' יהודית חזני ומשכך הדבר יפעל לחובת הנתבע.
2. מעבר לאמור, עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי באותו היום אף מי שעבד תחתיו מר רוברט שלום, לא נשאר לעזור לו למרות העומס הרב ולמעשה נשאר לבדו ביום זה להתמודד עם כל העומס הרב:

"ש. אתה היית מחליט מתי לשחרר אותו? ת. בערך. ההנהלה לא הסכימה שהוא יעשה הרבה שעות נוספות ולא היה לו רכב לחזור הביתה. ש. מתי שחררת את רוברט באותו יום? ת. אותו יום היה לנו ויכוח, רוברט הלך על דעת עצמו, לא זוכר באיזו שעה, אני חושב בין 24:00 ל-02:00. ש. אם אני אומרת לך שהוא הלך ב-01:00? ת. כן ש.אבל ב-6.6 לא הייתה בעיה להעסיק אותו עד 05:00 וב-12.6 לא הייתה בעיה להעסיק אותו עד סביבות 05:00?ת. יכול להיות שהייתה עבודה באותם ימים. ש. ממה שאתה אומר הייתה הצדקה להשאיר את רוברט יותר שעות בימים שקדמו ליום הספציפי ואחריו, ודווקא באותו יום חריג הוא לא נשאר? ת. באותו יום חריג שנינו עבדנו קשה. רוברט הוא קצת בחור בעייתי. נכנסנו לויכוח באותו יום, לגבי זה שהוא צריך להישאר, הוא לא רצה להישאר, היה לו טרמפ הביתה והוא הלך הביתה כי הוא לא צריך לתת דין וחשבון למנהלים שלי למה המשלוחים לא עלו לטיסה ונשארו בארץ. אני זה שצריך לתת חשבון" (ר' עמ' 5 שורות 18-33).

1. גרסת התובע בנדון עולה בקנה אחד גם עם עדותו של מר רוברט שלום בנדון:

"אם אני מראה לך, אם היה כזה עומס למה יצאת ב-01:00 ולא ב-03:00-04:00 כמו בימים אחרים כמפורט בכרטיסי הנוכחות שלך? מוגשים ומסומנים נ/7, נ/8, נ/9. ת. אכן אלו כרטיסי הנוכחות שלי. הגעתי לעבודה, ישר התחלתי לעבוד בלי לאכול ולשתות. רצתי בין מסוף למסוף ובין מחסן למחסן. באותו יום לא נחתי בכלל. התעצבנתי אמרתי אני הולך הביתה, אף אחד לא יכול להכריח אותי להישאר מעבר ל-8 שעות, רק אם אני מסכים. המשמרת נגמרת ברגע שנגמרת העבודה אבל באותו יום התעצבנתי והלכתי בסביבות 01:00 כי לא היו לי יותר כוחות" (ר' עמ' 9 שורות 5-12).

1. מעבר לאמור, עיון בדוחות של המעסיק בדבר מספר המשלוחים וכמויות הסחורות שהיו ביום נשוא התביעה, מעלה כי אכן מדובר היה ביום בו היו משלוחים רבים (כ- 17) שמשקלם עמד על סך של יותר מ6,000 ק"ג. בהשוואה לימים אחרים אכן מדובר ביום חריג יחסית לשאר הימים .
2. ערים אנו לכך כי התובע העיד כי לא הודיע לאחראים עליו על כך שאותו יום היה לחץ מעבר לרגיל. עם זאת עיון בעדותו של התובע מעלה כי הבהיר מדוע לא עדכן את הממונים עליו בנדון והסבריו מקובלים עלינו: "כשהייתה כמות חריגה של סחורה של חברת טבע אתה דיווחת לה? ת. בשביל דברים כאלה אני לא מדווח כי היא יודעת מבחינת כמויות לפי תיקים שנפתחו היא יודעת מה אמור להגיע ומה לא. היא לא יודעת את התהליך עצמו, לדוגמה אם משטח נפגע אז אנו עוצרים את המשלוח, צריך להזיז את המשטח הפגוע. יהודית יושבת במשרד למעלה ואני בשטח. ש. אתה אומר שלא היית צריך לדווח לה כי היא ידעה על המשלוחים באותו יום? ת. נכון" (ר' עמ' 4 שורות 3-9).
3. ערים אנו לכך כי במסגרת עדותו של התובע מעלה כי עבודתו לחוצה תמיד וכי אכן מספר רב של פעמים בשל עומס עבודה הוא נשאר לעבוד עד מאוחר וכי מדובר בשגרת עבודה משתנה מידי יום ביומו (ר' עמ' 2 שורות 11-12 ועמ' 3 ועמ' 7 שורות 32-33 לעדות התובע וכן כרטיסי נוכחות של התובע), עם זאת התובע הבהיר בעדותו כי העומס ביום נשוא התביעה היה מעבר לעומס הרגיל, עדות שעולה בקנה אחד גם עם עדות מר רוברט כפי שפורט לעיל.
4. משכך לא שוכנענו כי האירועים שהיו ביום 9.6.11 נכנסים תחת הגדרת מתח מתמשך, אלא מדובר על "עליית מדרגה" ו"שיא" מעבר למתח הרגיל והעומס הקיים במסגרת היומיום בעבודת התובע, כפי שהעיד התובע , עדות שעולה בקנה אחד עם עדותו של מר שלום רוברט:

"ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג".עוד נזכיר שעל מנת ש"אירוע חריג" יבוא בגדר "תאונת עבודה" צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'" (ר' עבל (ארצי) 27356-04-13‏ דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 10.4.14).

1. ערים אנו לכך כי התובע לא עדכן במועד בו הגיע לבית חולים על כך שיש קשר לאירוע אותו עבר לעבודתו, עם זאת עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי הוא איבד הכרה באמבולנס ומשכך לא שוכנענו כי יש באמור כדי לדחות את תביעתו:

"באישור הרפואי של אסף הרופא מיום 10.6.2011 אתה סיפרת שהכאבים בחזה החלו שעה לפני הקבלה בבי"ח? ת. לא זה לא היה. בערך בשעה 15:00 התחלתי להרגיש תעוקה בחזה והתחלתי להקיא. ש. לפני כן לא חשת בכאבים? ת. חשתי כאבים ביד שמאל לפני כן ש. אז למה לא אמרת לרופא? ת. איך יכולתי להגיד, איבדתי הכרה באמבולנס ש. אבל כן דיברת עם הצוות המטפל. למה לא אמרת שהכאבים הם בגלל עומס בעבודה? ת. הצוות שהגיע באמבולנס רצה לפנות אותי, אשתי דיברה איתם. בבי"ח אני איבדתי הכרה בכלל לא ראיתי רופאים בגלל זה" (ר' עמ' 6 שורות 25-32).

1. כמו כן, ערים אנו לעובדה כי אכן, כטענת הנתבע, במסמכים הרפואיים אין אזכור לכך שהיה אירוע חריג לתובע במהלך העבודה. אולם לטעמנו מדובר באנמנזה שותקת או חסרה באשר לאירוע ואין לראות בכך עילה לדחיית התביעה. יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 23260-06-16 אבי ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 17.07.17):

"נקדים ונאמר בקשר להיעדר אזכור של אירוע חריג בעבודה במסמכים הרפואיים של המערער ממועדים שבסמוך לאשפוזו, כי אין במסמכים "אנמנזה סותרת", אלא לכל היותר "אנמנזה שותקת" או חסרה, בכל הקשור לאירוע של התרגזות חריגה בעבודה. יצוין כי המתואר במסמכים עולה בקנה אחד עם שעת הופעת הכאבים כנטען על ידי המערער, כמו גם העובדה שהם הופיעו במהלך נהיגה ברכב. על כן, בהעדר כל פירוט השולל אירוע כאמור, לא ניתן להסתמך על המסמכים הרפואיים באופן משמעותי כדי לשלול את גרסת המערער כפי שניתנה במועדים מאוחרים יותר. כך ציינו בפרשת בריקלין "כי המערערת הייתה במצב רפואי המקשה על מתן פרטי פרטיו של האירוע שאירע בעבודה. לפיכך, ולכל היותר, ניתן לומר שהרישום במסמכים הרפואיים הינו רישום חסר בדומה ל'אנמנזה שותקת', להבדיל מ'אנמנזה סותרת'" (ראו שם בפסקה 14, והשוו להפניות שם; עב"ל (ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (11.12.12), בפסקה 11 וההפניות שם".

1. באשר לטענת השיהוי נציין שנפסק מפי בית הדין הארצי כי טענת השיהוי לכשעצמה אינה עילה לדחיית התביעה, כמצוטט:

"הלכה היא, שטענת שיהוי, כשלעצמה, לא תוכל לעמוד. על המוסד לשכנע את בית הדין כי עקב השיהוי נבצר ממנו לבדוק לגופן את טענות המבוטח" (ר' דב"ע (ארצי) נה/0-92 דיאב – המוסד לביטוח לאומי (3.5.1995)).

1. לא שוכנענו כי אכן נבצר מהנתבע לבדוק לגופן את טענות התובע.
2. מעבר לאמור, התובע הבהיר בעדותו כי השיהוי בהגשת תביעתו היה בשל העובדה שלא ידע שהוא יכול להגיש תביעה לתאונת עבודה (ר' עמ' 7 שורות 3-7) והסבריו לא נסתרו.
3. ממכלול האמור, עולה תמונה לפיה ביום 9.6.11 היה עומס עבודה חריג במסגרת עבודתו של התובע וזאת בשונה מהלחץ הרגיל עימו התובע היה מתמודד. שוכנענו כי אכן מדובר היה על יום עם עומס עבודה משמעותי, עם משלוחים רבים, בעלי משקל רב. מעבר לאמור, המשלוחים של יום זה היו משלוחים יקרים שכל איחור יכול היה לגרום לנזקים משמעותיים. מעבר לאמור, באותו יום נוצר מצב שהגביר אל הלחץ של התובע, שעה שנאלץ להתמודד עם העומס לבדו, שעה שהעובד שעבד תחתיו לא הסכים להישאר מעבר לשעה 1.00 באותו היום. שוכנענו כי מכלול הדברים המפורטים שאירעו באותו יום, יש לראותם כאירוע חריג מבחינתו של התובע, שגרם לו ללחץ משמעותי ולא רגיל ולמאמץ יוצא דופן מבחינתו של התובע.
4. מעבר לאמור, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי גם כאשר מתעורר ספק בשאלת חריגות האירוע הרי משמדובר בהיבט רפואי אזי האמור מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי, במיוחד שעה שיש סמיכות קרובה בין האירוע הלבבי לאירוע בעבודה, כפי שהיה במקרה דנן, כעולה מעדותו של התובע שלא נסתרה בנדון.
5. אשר על כן שוכנענו כי יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע שאירע למערער בעבודתו ובין אוטם שריר הלב בו לקה.
6. הוצאות יפסקו בסיום ההליך.
7. החלטת מינוי תינתן בנפרד.
8. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשפ"א, (01 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.