הבקשה וטענות הצדדים

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדרו של המבקש בתאריך 24.06.19. לטענת המבקש הוא לא קיבל את ההזמנה לדיון. המבקש כפר בעובדות כתב האישום וטען כי ייגרם לו עיוות דין ככל שפסק הדין לא יבוטל.

המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה.

דיון והכרעה

מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי לנאשם נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום. בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מדובר בהמצאה כדין. יצוין כי ההזמנה נשלחה לכתובתו של המבקש על פי כתב האישום ואישור המסירה חזר בציון "לא נדרש". בנסיבות אלו המבקש לא הוכיח אף לא לכאורה, כי לא קיבל את ההזמנה בנסיבות שאינן תלויות בו.

גם לגופו של עניין, המבקש לא העלה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

אמנם המבקש כפר בביצוע העבירה, אך לא די בכפירה כללית כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי :"בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (עניין סאלם, בפסקאות 38-36 ובפסקה 43; ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (6.1.2009))."

מעבר לנדרש, מעיון בדו"ח המקורי אשר הוגש לבית המשפט, עולה כי המבקש לא כפר במיוחס לו ותגובתו במעמד קבלת הדו"ח הייתה: "אתה צודק אני שכחתי", ומדובר בהודיה לכל דבר ועניין.

לציין שעל המבקש הוטל הקנס מעל הקנס המקורי וזאת בשים לב לעברו התעבורתי המכביד אשר נוהג משנת 1993 ולחובתו 76 הרשעות קודמות, כך שגם בהקשר זה לא נגרם לו עיוות דין.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין באם בקשתו תדחה.

בהתאם, אני דוחה את הבקשה.

הקנס שהוטל על המבקש ישולם בתוך 90 יום מהיום.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' חשוון תש"פ, 07 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.