ת"א 46139-05-19 יהורם ואח' נ' ש. א. אנטקוביץ השקעות בע"מ

בפני כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה

העתק החלטת בית משפט מיום כ"ה תמוז תשפ"ב 24 יולי 2022

אקדים ואתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן החלטה זו, אשר נבע משינויים בסדרי עבודתי ומעברי אל ביהמ"ש המחוזי מזה מספר חודשים.
עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה לסילוק התביעה על הסף, ונראה כי הם מחדדים את הגבוליות של הנסיבות ושל המחלוקת, אשר נראה כי היא כוללת גם מחלוקת עובדתית ופרשנית של הסכם הפשרה בהליך הקודם. משום שאלה הם פני הדברים, ובשל ההשלכות והמשמעות של סילוק תביעה על הסף, שוכנעתי בסופו של יום כי אין מקום להורות על סילוקה על הסף. טענות הנתבעת להשתק ומיצוי עילה ידונו במסגרת פסק הדין שיינתן בהליך ולאחר שייבחן אומד דעתם של הצדדים, שעמד בבסיס הסכם הפשרה בבימ"ש השלום בהרצליה (ת.א. 52205-03-16).

מחד, בתביעה למתן חשבונות שהוגשה כתביעה שכנגד בהליך הקודם, העלו התובעים טענות שונות ביחס לקניין המשותף של שני הצדדים, הנובע לשיטתם מהסכם ההתקשרות וטענות להפרת הנתבעת להסכם ונסיבות סיום ההתקשרות. מנגד, התביעה סווגה כתביעה למתן חשבונות, אשר ברגיל אינה חוסמת את מגישה מהעלאת טענות/תביעה חדשה במישור הכספי לאחר עריכת ההתחשבנות המבוקשת. מה שכן, התובעים הסכימו לפשרה בהליך הקודם, ללא סייג ולכאורה מבלי להשאיר פתח להתדיינות נוספת בעתיד, למרות שהיו להם טענות בנוגע לעמלות או לפיצוי לאחר ניתוק היחסים בין הצדדים (ראו למשל סיכום טענות התובעים בהליך הקודם, עמ' 41 לפרוטוקול) ולמרות שבסעיף 4 לכתב התביעה שכנגד, ביקשו רשות להגיש תביעה נפרדת בעתיד לפיצוי עקב הפרת הסכם ההתקשרות.

צודק ב"כ התובעים בכך שבחווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש באותו הליך, נכתב מפורשות כי אין הוא מתייחס לעמלות או פיצויים לאחר ניתוק הקשרים וברור שלא כל הטענות המועלות בכתב התביעה הנוכחי, עלו בהליכים קודמים בין הצדדים, כולל הטענות להפרת חוק הסוכנות. אף נראה כי לאור מהות התביעה שכנגד, כתביעה למתן חשבונות, לא היה הכרח בהעלאת הטענות כבר אז, ואולם הקושייה מתעוררת לאור הסכם הפשרה בו הצהירו הצדדים, בחודש 9.17, כי הוא בא לסילוק טענותיהם ההדדיות.

השאלה היא אם בהסכם שהושג ויתרו התובעים על טענות אלה כלפי הנתבעת ואם כן, כיצד טענת התובעים להפרת הסכם הפשרה ע"י הנתבעת משליך על ויתור זה. דברים אלה מעלים את השאלה הנוספת, ביחס למשמעות דחיית התביעה המאוחרת שהגישו התובעים לביטול פסק הדין המוסכם, שעה שבאותה תביעה העלו התובעים טענות לחיובים שלובים ולהפרת ההסכם ע"י הנתבעת באופן שמשחרר אותם מחיובם הכספי.

מאחר ושוכנעתי כי השאלה אם הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים משתיק את התובעים מהעלאת טענותיהם בתביעה הנוכחית, אינה מנותקת מהפרשנות שיש ליתן להסכם, וכדי לא לחסום את דרכם של התובעים כבר בשלב זה של ההליך, לא מצאתי הצדקה להורות על סילוק התביעה על הסף, ושוכנעתי כי השאלה בנוגע לאומד דעתם של הצדדים באשר להסכמות שהושגו ביניהם בעבר ראויה לבירור עובדתי במהלך ההליך.

הבקשה לסילוק על הסף נדחית אפוא בזאת. בנסיבות, ומאחר ומדובר בשאלה כנה שעוררה הנתבעת גם בעקבות הערותיו של ביהמ"ש, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.

מועד דיון חדש/החלטה לגבי המשך ההליך, תינתן ע"י המותב אליו יועבר התיק.