בפני תביעה כספית ע"ס 68,596 ₪.

לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את הסכם רכישת הדירה שנקנתה מאת הנתבעת, בכך שלא מסרה את הדירה לתובעת במועד המוסכם. התובעת מפנה לנספח א' להסכם, שבו נאמר בסעיף 3 :

"מועד מסירת החזקה בדירה יהיה לא יאוחר מ- 15.8.17", וכן בסעיף 6.ד בו נאמר: "סך של 164,500 ₪ נוספים כולל מע"מ ישולם לא יאוחר מ- 14 יום לפני מסירת החזקה בדירה".

התובעת טוענת כי בנספח ג' בסעיף 1 להסכם נקבע כי עד שבועיים לפני מסירת החזקה בדירה ייערך סיור מקדים בדירה ולאחריו פרוטוקול שבו יפורטו הליקויים והחוסרים. הנתבעת לא קיימה תנאי זה וההליך יתבצע רק בחודש 1/18 (לאחר 5 חודשי איחור).

לטענת התובעת, מועד המסירה שנקבע על ידי הנתבעת היה 15.8.17 והוא היה מותנה במשלוח הזמנה לתובעת לסייר בדירה 14 יום לפני המועד האמור, דהיינו ביום 1.8.17 , דבר שלא התבצע.

עוד טוענת התובעת, כי קבלת טופס 4 מיום 11.9.17 אינה מהווה מסירת החזקה בדירה וכי אם טענת הנתבעת נכונה שהמועד לקבלת טופס 4 היה המועד שבו היתה הדירה מוכנה למסירה - היתה מוטלת על הנתבעת החובה להודיע לתובעת 14 יום קודם לכן על מנת לבצע סיור מקדים בדירה, דבר שלא נעשה. בפועל הוזמנה התובעת לראשונה לערוך סיור בדיר רק ב- 24.1.18 והסתבר שיש בדירה ליקויים מהותיים והיא אינה ראויה למגורים. על פי עמדת התובעת, המועד לתשלום 10% מתמורת הדירה קרי סך של 164,500 ₪ היה צריך להיות 10.1.18.

הדירה נמסרה על אף הליקויים הרבים לחזקתה של התובעת בפועל רק ביום 1.2.18.

התובעת מציינת 2 אירועים שננקטו על ידי הנתבעת ויש בהם כדי להוכיח את טענתה כי הדירה לא היתה ראויה למגורים בשנת 2017 ולכן גם לא היתה יכולה להמסר להם:

1. הזמנת ארונות אמבטיה ואביזרי אינסטלציה מחברת "אלוני" - התובעת מסבירה כי כאשר ביקרה בדירה בסוף 11/17 התברר כי חסרים בדירה ארונות אמבטיה ואביזרי אינסטלציה ובירור עם חברת "אלוני" לימד כי הזמנת המוצרים נעשתה רק ב- 27.12.17 ואלה סופקו גם לאחר תאריך זה.

2. חוות דעת מקצועית של חברת "בדק בית ביקורת ליקויי בניה" מתאריך 31.1.18- 4 חודשים לאחר קבלת טופס 4 הזמינה הנתבעת עצמה חוות דעת מקצועית שלימדה על כך שבדירה היו ליקויים רבים. עוד טוענת התובעת, כי מעבר לאיחור במסירת הדירה מ- 15.8.17 עד 1.2.18 יש להוסיף חודש נוסף, הוא 2/18 שנבעה מרשלנות הנתבעת לשלם סך של 14,000 ₪ עבור רכישת מטבח חלופי. הסכום הנ"ל שולם רק ב- 19.1.18 וזאת בהמחאה אשר נושאת את התאריך 5.2.18. משכך, ברור כי הדירה ללא מטבח לא היתה ראויה למגורים לפחות עד לתאריך 5.2.18.

לטענת התובעת, אי מסירת הדירה במועד המוסכם גרמה לה להפסדים כספיים הכוללים אובדן שכר דירה עקב שיהוי בהשכרת הדירה ועל פי חישוב שמבצעת התובעת מדובר ב- 6.5 חודשים של איחור במסירת הדירה על בסיס חודש שכירות של 6,450 ₪ לכל חודש.

בנוסף טוענת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש וכן איבוד זמן ועבודה.

לתמיכה בטענתה צירפה התובעת את תצהירו של שוכר הדירה מר רונן משולם, אשר גם העיד יחד עם התובעת בישיבת בית המשפט מיום 9.11.20.

לטענת מר משולם היו הטרדות בלתי פוסקות של קבלני משנה שנשלחו לתיקון ליקויים שהיו בדירה והדבר גרם להטרדות, אי נעימות ועוגמת נפש.

עוד טוענת התובעת כי מאחר ונכפה עליה לשלם סך 164,500 ₪ לפני מסירת הדירה בפועל, יש לחייב את הנתבעת גם בהפרשי ההצמדה והריבית בעבור תקופה זו. לטענת התובעת, סכום זה שולם על ידה מתוך כוונה למזער את נזקיה, עקב איום הנתבעת שלא למסור לה את החזקה בדירה.

עוד טוענת התובעת כי בתאריך 30.7.17 שילמה סך של 493,500 ₪ לנתבעת שבגינם לא קיבלה ערבות חוק מכר אף שדרשה לקבלה.

סך כל הנזקים מגיעים לכדי סכום של 68,596 ₪.

הנתבעת מסבירה בכתב הגנתה כי מועד המסירה החוזי היה קבוע לתאריך 15.8.17 ובתוספת 60 ימי איחור המותרים בחוזה המכר ובחוק. מועד המסירה האפשרי ללא תשלום כל פיצוי היה 14.10.17. טופס 4 לדירה התקבל בתאריך 7.9.17 - חודש ושבוע לפני המועד האחרון למסירת החזקה שבו לא היה על הנתבעת לשלם כל פיצוי בעבור איחור במסירת החזקה.

בתאריך 11.9.17 נשלח מכתב לתובעת המודיע כי נתקבל טופס 4 אליו צורף דף הנחיות. התובעת היתה צריכה לבצע את התשלום האחרון על פי חוזה המכר אבל היא עשתה ככל שביכולתה על מנת לעכב אותו. התובעת החליטה על דעת עצמה כי לא תשלם את התשלום האחרון בטרם ימסר לה מועד החזקה (שהיה תלוי רק בה) ואז היא תספור 14 יום לפני מועד החזקה או המסירה. בנספח התשלומים המצורף לחוזה נרשם מועד מסירת החזקה ונרשם שם מפורשות כי התשלום האחרון ישולם לא יאוחר מ- 14 יום לפני מועד מסירת החזקה. משכך ולאור העובדה שמועד מסירת החזקה נקבע לתאריך שהינו לא יאוחר מ- 15.8.17 היה על התובעת לשלם את התשלום האחרון עד 14 יום לפני מועד זה, קרי עד ליום 1.8.17, או לפי סעיף 58 למפרט הטכני עד 7 ימים ממועד קבלת טופס 4 קרי עד 7 ימים מתאריך 7.9.17.

התובעת לא עשתה בפועל דבר בכל המוטל עליה לפי הסכם המכר, לא הפקידה את הערבויות שבידיה בנאמנות, לא חתמה על הסכם ניהול עם חברת הניהול, לא הפקידה את ההמחאות בחברת הניהול, לא השיבה לנתבעת את הסכום ששולם עבורה בגין חיבור הדירה למונה מים וחשמל ולא שילמה את התשלום האחרון בסך של 168,501 ₪ נכון לאותו מועד. הנתבעת הסבירה לתובעת, ועשה זאת גם הקבלן הבונה, כי הדירה ראויה למגורים סבירים ובאם קיימים ליקויים, הם יתוקנו במהלך הבדק. התובעת סברה כי רק כשדירה תהיה נקיה מכל ליקוי ולו הקטן ביותר היא תקבל חזקה עליה.

לעניין הטענה כי לא קיבלה את הזיכוי הכספי בעבור המטבח, הנתבעת טוענת כי התנהלות זו אינה נכונה ועל התובעת היה להקטין את נזקיה ולא להמתין עם הזמנת מטבח למועד מסירת החזקה מאחר שהכנתו לוקחת מספר שבועות.

זאת ועוד, בשעה שהתובעת טענה לזכות לקבל זיכוי בגין המטבח בסך 14,000 ₪ היא היתה חייבת לנתבעת עבור הדירה עוד כ- 170,000 ₪ לא כולל הפרשי הצמדה וריבית. כל זיכוי שרוכש דירה זכאי לקבל, מתקבל רק לאחר גמר התשלום בעבור הדירה שנעשה בסמוך למסירת החזקה בדירה.

בעניין התשלום האחרון, מאחר ובעבור כל תשלום ותשלום מתקבל ערבות בנקאית מאת הבנק המלווה אין כל מניעה לבצע את התשלום האחרון בכל עת, שכן הערבות הבנקאית מהווה בטוחה אופטימלית. רק בתאריך 30.11.17 שילמה התובעת את חובותיה (ללא הפרשי ריבית עקב האיחורים) אך טרם חתמה על הסכם ניהול עם חברת הניהול וטרם הפקידה את הערבויות שהיו בידיה הנאמנות. על פי סעיף 10 י' להסכם המכר תנאי למסירת החזקה בדירה הינו חתימה על הסכם הניהול עם חברת הניהול ומסירת ההמחאות בהתאם. התובעת בפועל היא זו שעכבה את מסירת החזקה בדירה. בהתחלה היה זה העיכוב בבצוע התשלום האחרון, לאחר מכן עיכוב בהפקדת הערבויות הבנקאיות שהיו בידיה, לאחר מכן בטענה לקיום ליקויים בדירה. רק כשמצאה התובעת שוכר לדירה - אצה להפקיד את הערבויות שבידיה הנאמנות וקיבלה את החזקה בדירה בתאריך 1.2.18 ולאחר מכן מיד בתאריך 4.2.18 חתמה עם שוכר על הסכם השכירות.

יש לציין כי בתאריך 31.1.18 פנה הקבלן הבונה בלית ברירה למומחה אשר בדק את הדירה ונתן חוות דעת לפיה הליקויים הקיימים בה אינם מונעים מגורים סבירים.

מכל המקובץ דלעיל, לטענת הנתבעת, אין לקבל את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין איחור למסירת החזקה. התובעת לא זכאית לכל החזר בגין חיובי ריבית והצמדה שכן היא איחרה במועד התשלום. אין הצדקה לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן היא יצרה את המצב אותו היא מתארת ויכלה לקבל את החזקה כבר בחודש 9/17.

הנתבעת מדגישה, כי מעולם לא סוכם עם התובעת שמועד המסירה יהיה תאורטי ועל התובעת היה לשלם את ההתחייבויות שלה על פי המועדים הנקובים בנספח התשלומים אשר צורף.

ביחס לכלים הסניטריים - אלה מותקנים בדירה לאחר ביצוע התשלום האחרון ולגבי המטבח התובעת עצמה ביטלה את קבלת המטבח הסטנדרטי, ומשכך היה עליה לרכוש מטבח פרטי בעצמה.

טופס 4 שהתקבל עוד בתאריך 7.9.17 מעיד כי הדירה היתה ראויה למגורים. גם אם היה בה ליקוי כלשהו הוא אינו מעניק לתובעת את הזכות לא לשלם את יתרת מחיר הדירה ולא להסכים לקבל את החזקה בדירה. כל שקבע נספח השינויים הוא שהתובעת תוכל להכנס ולראות את מצב הדירה עד 14 יום לפני המסירה.

התובעת לא שילמה כל פיצוי לשוכר אשר העיד ולא הוטרד מעבר לתיקונים סבירים הנעשים בתקופת הבדק.

הנתבעת מדגישה, כי זו כבר תביעה שניה שמגישה התובעת כנגד הנתבעת, לאחר שתביעה קודמת שהוגשה שהינה תביעה קטנה בבית משפט השלום בחיפה (שמספרה 66521-11-18) נמחקה לפי בקשתה. עוד הוברר כי בין הצדדים מתנהל הליך שבמהלכו תבעה הנתבעת את התובעת על סכום של כ- 240,000 ₪ בת.א. 27966-03-19 המתנהל אצל כבוד השופט ארדמן והקבוע להוכחות בחודש 2/21.

דיון והכרעה:

עניינו של פסק דין זה בהכרעה האם מסרה הנתבעת, שהינה היזם, את הדירה שרכשה התובעת במועד המוסכם על פי הסכם המכר, וזאת כאשר אי מתן החזקה במועד שהוסכם גרמה לטענת התובעת לנזקים כספיים המפורטים בתביעתה.

לטעמי מדובר בשאלה משפטית, שכן שני הצדדים מפרשים את ההסכם בהתאם להבנתם.

הישיבה שהתקיימה ביום 9.11.20 , במהלכה העידו בין השאר ונחקרו התובעת ונציג הנתבעת (אשר נחקר על ידי בן זוגה של התובעת, מר בורוכוב) לא היה בהם כדי להוסיף הרבה על טענותיהם המפורטות של הצדדים וכתבי הטענות.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את סיכומי התובעת, שלבקשתה ניתנו בכתב וזאת לאחר שהנתבעת הסכימה שבית המשפט יכתוב פסק דין על סמך החומר שהוגש לו אך אפשרתי לה בכל זאת לבצע השלמות בכתב והיא עשתה כן בקצרה ועל סמך ישיבת בית המשפט מיום 9.11.20, את עדויות הצדדים, לרבות העד שהובא מטעם התובעת, אני נותן בזאת את פסק הדין:

דין התביעה להדחות.

להלן נימוקי בית המשפט:

1. מה צריכה להיות הפרשנות הנכונה לשני הסעיפים הרלבנטיים בהסכם המכר על נספחיו, אשר קובע בסעיף 3 בנספח א' להסכם המכר: "מועד מסירת החזקה בדירה יהיה לא יאוחר מ- 15.8.17", וסעיף 6.ד קובע: "סך של 164,500 ₪ נוספים (כ- 10% ממחיר הדירה - הערה שלי השופט ע.נ.) ישולם לא יאוחר מ- 14 יום לפני מסירת החזקה בדירה. הסעיפים האמורים ברורים לחלוטין מבחינת ניסוחם, ולא ברורה לי הפרשנות שניתנה על ידי התובעת ובן זוגה. יצוין, כי מדובר בהסכם בכתב, ולכן גם ניסיון לטעון שהיו הסכמות בע"פ בזמן המשא ומתן שלא באו לידי ביטוי בחוזה, דינן להידחות.

מועד המסירה החוזי נקבע ליום 15.8.17.

כפי שמציינת הנתבעת בכתבי הטענות ייתכנו עד 60 ימי איחור המותרים בהסכם המכר, כלומר מסירת החזקה בדירה יכולה להידחות עד 14.10.17. טופס 4 לדירה, שאין צורך להרחיב יותר מידי ביחס למשמעויותיו, התקבל ביום 7.9.17, כלומר עדיין בתוך אותם 60 יום המותרים לאיחור במסירת החזקה. הנתבעת מצידה פועלת מיד ומודיעה לתובעת מה עליה לעשות וזאת יומיים בלבד לאחר קבלת טופס 4.

2. נספח תשלומים צורף לחוזה המכר ונרשם בו במפורש, כי התשלום האחרון ישולם לא יאוחר מ- 14 יום לפני מסירת החזקה. מועד החזקה נקבע כבר אמרנו ליום 15.8.17 ולכן היה על התובעת לשלם עד 1.8.17 , או לפי סעיף 58 למפרט הטכני עד 7 ימים ממועד קבלת טופס 4, קרי עד 7 ימים מתאריך 7.9.17 (שהוא מועד קבלת טופס 4) כאשר יומיים לאחר מכן כבר שולחת הנתבעת לתובעת מכתב בנדון.

אני דוחה את טענת התובעת, כי נספח השינויים ותוספות להסכם הקנה לה זכות לדחות את התשלום האחרון. אין בנספח השינויים כל שינוי לעניין לוח התשלומים שנקבע בנספח התשלומים. כל שנקבע בנספח השינויים הוא כי עד שבועיים לפני מסירת החזקה בדירה, ייערך סיור מקדים בדירה שלאחריו יערך פרטיכל, בו יפורטו כל הליקויים ו/או החוסרים (באם קיימים).

3. התובעת טענה כי הדירה לא היתה ראויה למגורים עקב ליקויים שהתגלו בה ולכן לא ניתן היה לממש את אותה חזקה עוד בתאריך 15.8.17. יש לדחות טענה זו. ראשית אבהיר כי אם התובעת טוענת לליקויים כאלה או אחרים ליקויים שהיה בהם כדי למנוע את קבלת החזקה והכניסה לדירה, מן הראוי שהיתה מגישה חוות דעת בעניין זה, ובמיוחד לאור העובדה שהקבלן המבצע הגיש חוות דעת מטעמו, שלימדה שאין ליקויים משמעותיים כאלה ואחרים אשר יש בהם כדי למנוע את כניסתה לדירה. התובעת העידה בעניין את השוכר מר רונן משולם, אבל עדותו לא לימדה שלא ניתן היה לקבל חזקה בדירה וכל הליקויים אליהם הפנה טופלו על ידי הקבלן המבצע אשר הגיע לחדשות לבקרים לדירה, על פי פנייתו. מר משולם מכל מקום לא הגיש תביעה נגד התובעת על הליקויים הנטענים וגם לא טען לקיזוז סכום כזה או אחר מהשכירות. הוא לא תבע את התובעת וגם לא ברור האם לא הגיע איתה לסיכום כזה או אחר לגבי פיצוי המגיע לו. דבר המעמיד גם את עדותו בסימן שאלה. לא מצאתי שהיה בעדות זו כדי לתמוך בטענותיה של התובעת כי הדירה לא היתה ראויה למגורים, באופן שלא ניתן היה לאפשר את מימוש החזקה. עוד יש לציין בעניין זה כי התובעת אף לא ביקשה לחקור את עורך חוות הדעת מטעם הנתבעת על חוות דעתו.

כך גם לגבי הטענות הנוגעות למטבח – כזכור טענה התובעת כי היא לא קיבלה זיכוי מהנתבעת בסך 14,000 ₪ בגין המטבח הסטנדרטי שהיתה אמורה לקבל. בזמן הרלבנטי לטענה זו היא היתה חייבת סכום של כ- 170,000 ₪ כך שבוודאי שיקול זה לא היה צריך למנוע את קבלת החזקה, מה גם שהזמנת מטבח אחר לא נעשית מהיום למחר והיא תהליך שנמשך מספר שבועות ואף חודשים.

4. בטיעוניה הפנתה התובעת לשני מסמכים המלמדים לטענתה שהדירה לא היתה מוכנה למגורים ולכן גם לא אפשרה קבלת חזקה. לגבי המסמך המוזמן על ידי הקבלן המבצע עצמו של "חברת בדק בית ביקורת ליקויי בניה" עברתי על מסמך זה ולא מצאתי שהיה בו כדי ללמד על ליקויים משמעותיים שיש בהם כדי למנוע קבלת החזקה. מה עוד שאלה הם ליקויים שהנתבעת עצמה מודה בהם וחזקה על כן כי תתקן אותם במלואם במהלך תקופת ה"בדק".

לעניין המסמך השני אליו הפנה מר בורוכוב בחקירתו את נציג הנתבעת, מסמך חברת "אלוני" לעניין אספקת ארונות האמבטיה והאינסטלציה, הנתבעת הסבירה והסברה נתקבל על ידי, כי הכלים הסניטריים והארונות מותקנים בדירה לאחר ביצוע התשלום האחרון.

5. התובעת לא השכילה להבין כי הענקת טופס 4 לימד על כך כי הדירה ראויה למגורים וכי גם אם קיים בה ליקוי כזה או אחר, הוא אינו מעניק לה את הזכות על פי הסכם המכר שלא לשלם את מחיר הדירה ולקבל חזקה בדירה.

מכל המקובץ דלעיל טענות התובעת דינן להידחות ולאור הדחייה האמורה אין הצדקה גם לפסוק עוגמת נפש או הוצאות המבוקשות על ידי התובעת.

ביחס להוצאות משפט שקלתי בעניין.

זה הוא גלגול שני של התביעה אשר הוגה בעבר כתביעה קטנה (ללא עורך דין) ונמחקה לאור החלטות בית משפט ובקשת התובעת.

התביעה הוגשה בשנית וגם כאן לא פנתה התובעת לייצוג משפטי והסתפקה בעזרתו של מר בורוכוב אשר גם הבקשה לייצוג על ידו הוגשה ביום הדיון וללא פניה מסודרת והסבר לבית המשפט.

מדובר בתיק המכיל שאלות משפטיות והיה על התובעת לשקול את עמדתה בשים לב לכך לגבי עניינים עובדתיים כאלה ואחרים, במהלכם נטען בין השאר כי הדירה היתה לקויה עד כדי כך שלא ניתן היה לקבל חזקה בה, יש דרך להוכיח טענות אלה על דרך של חוות דעת, דבר שלא נעשה.

משכך, יש מקום לפסוק הוצאות אך בשים לב לעובדה שמדובר בשאלות משפטיות, וגם מתוך התחשבות בנתונים הכוללים ובמצבה של התובעת לא אפסוק הוצאות גבוהות.

אני מורה לתובעת לשלם הוצאות כדלקמן:

לעד מר משולם בגין העדתו - סך של 300 ₪.

לנתבעת תשלם התובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ + מע"מ בלבד ותדע התובעת כי עשיתי עימה חסד בפסיקה של הוצאות אלה. מדובר בחיובים נפרדים.

התובעת תשלם את הסכומים האמורים לעד מטעמה ולנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה נדחית איפוא על פי ומכח פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' כסלו תשפ"א, 19 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.