עתירה זו הוגשה כנגד הימנעות המשיבים 1 ו-2 מכינוס מועצת העיר קריית מוצקין לישיבה שלא מן המניין חרף דרישת העותרים, שמהווים שליש מחברי המועצה, בהתאם לפקודת העיריות. במסגרת העתירה ביקשו העותרים להורות למשיב 1 לכנס בהקדם את מועצת העיר קריית מוצקין לישיבה שלא מן המניין ולהורות למשיבה 4 שלא לפתוח את ההרשמה לקייטנות הקיץ עד לאחר הדיון במועצת העיר. ביחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים או צו ארעי במסגרתה התבקשה הקפאת ההרשמה לקייטנות עד להכרעה בעתירה עצמה.

ביום 27.05.2019 נתן בימ"ש זה החלטה במסגרתה נדחתה הבקשה לסעד הארעי ולצו הביניים. כפי שצוין בהחלטה הנ"ל, נקבעה ישיבה ליום 02.06.2019, דהיינו, שבועיים מהמועד שבו התבקשה הישיבה, ובישיבה זו צפוי להתקיים דיון בבקשת העותרים ובכך יש כדי לעמוד בדרישות סעיף 9(ב) לתוספת השנייה לפקודת העיריות. כן צוין בהחלטה הנ"ל כי כאשר מביאים בחשבון את השיהוי שבהגשת העתירה לא ניתן לומר כי קביעת הדיון ליום 02.06.2019 מהווה חריגה קיצונית מחובות ראש הרשות המצדיקה את התערבות בית המשפט בסדר הדיונים שנקבעו על ידו ואין עילה של ממש המצדיקה את שינוי סדרי עבודת העירייה וקביעת דיון בהתראה קצרה ובאופן המחייב את כל ממלאי התפקידים בעירייה להיערך בהתאם. כן צוין בהחלטה כי לא מצאתי מקום לעכב את הליכי ההרשמה לקייטנות וזאת בשים לב לאמור בטיעוני המשיבה 4 בדבר הנזק העלול להיגרם הן למשיבה 4 והן לאלו המבקשים להירשם. צוין כי ממילא אם תחליט העירייה לסבסד את עלויות הקייטנות, בישיבה ביום 02.06.19 או במועד אחר, ניתן יהיה להשיב כספים להורים ששילמו סכום גבוה יותר.

ביום 03.06.2019 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה וציינו כי הואיל ובית המשפט לא ראה מקום ליתן צו ביניים ולמנוע פתיחת ההרשמה לקייטנות לפני קיום הדיון במועצת העיר והואיל וביום 02.06.2019 התקיים דיון בעניין סבסוד הקייטנות במליאת המועצה, נראה כי העתירה מוצתה ואין עוד טעם לקיים דיון בה. לכן התבקשה מחיקת העתירה ללא צו להוצאות והשבת האגרה לעותרים. באותו היום ניתן על ידי פסק הדין המורה על מחיקת העתירה. בכל הנוגע לבקשת העותרים שלא להשית עליהם הוצאות התבקשה תגובת המשיבים.

המשיבה 4 טוענת כי יש לחייב את העותרים בתשלום הוצאות לטובתה מאחר שלטענתה העתירה הוגשה בחוסר סמכות עניינית כלפיה, בשיהוי ניכר וכאשר לגוף העניין אין לעותרים כל טענה ממשית נגד המשיבה 4. נטען כי נגרמו למשיבה 4 הוצאות כספיות ממשיות והפרעה להתנהלות השוטפת בגין הגשת העתירה והבקשה לסעד ביניים בפרט. נטען כי המשיבה הגישה תגובה מפורטת, דבר שגזל מזמנם של עובדיה וכרוך בתשלום שכ"ט. כן צוין כי המשיבה היא עמותה ללא כוונת רווח והמשאבים שהוציאה לטובת ניהול הליך משפטי מיותר נגרעים ממקומות אחרים אליהם אמורים היו להיות מנותבים. לכן מבוקש להשית את הוצאות המשיבה 4 על העותרים.

יצוין כי לעותרים ניתנה זכות התגובה עד ליום 19.06.19 אך הם לא הגישו תגובה לטענות המשיבה 4.

בנסיבות העניין, מאחר שהמשיבה 4 אכן הגישה תגובה מפורטת להליך שבסופו של דבר התייתר וככל הנראה לא היה נחוץ מלכתחילה, שכן כפי שציינתי בהחלטתי מיום 27.05.19, נקבעה מראש ישיבה ליום 02.06.19, דהיינו, שבועיים מהמועד שבו התבקשה הישיבה, בה אמור היה להתקיים ואכן התקיים דיון בבקשת העותרים ויש בכך כדי לעמוד בדרישות סעיף 9(ב) לתוספת השנייה לפקודה, סבורני כי יש מקום לחייב את העותרים בהוצאות המשיבה 4. כמו כן, הבקשה לסעד ביניים שהגישו העותרים ואליה הגיבה המשיבה 4 בכתב בפירוט, נדחתה כמפורט לעיל.

כפי שנקבע בפסיקה, "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" [ ע"א 9466/05 שווקי נ' מדינת ישראל (16.3.2008) פסקה 31 והאסמכתאות שם; ע"א 10242/09 משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח'(2.2.11)]. בפסיקת הוצאות יש לקחת בחשבון, בין היתר, את התנהלותו של בעל הדין, ובין היתר, אופי הטענות ועד כמה האריך בעל הדין וסיבך את הדיון שלא לצורך [ע"א 6102/13 מיכאל עצמון ואח' נ' חיפה כימקלים בע"מ ואח', סעיף 58 לפסק דינו של השופט עמית (24.9.2015)]. בנסיבות העניין לא מצאתי שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב את העותרים בהוצאות המשיבה 4, ברוח הפסיקה שצוינה. עם זאת, מאחר שלא התקיים דיון והוגשה רק תגובה בכתב, יש מקום לחייב את העותרים בהוצאות המשיבה 4 בסכום צנוע.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

בשים לב לאמור לעיל אני קובע כי העותרים יישאו בהוצאות המשיבה 4 ובשכר טרחת עוה"ד בסכום כולל של 2,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ט, 20 יוני 2019, בהעדר הצדדים.