לפני בקשת הנתבע להורות על דחיית התביעה על הסף ולחלופין, לחייב את התובעת במתן ערובה לתשלום הוצאותיו. התובעת מתנגדת למבוקש. עיינתי בכתבי-הטענות, בבקשה, בתשובה ובתגובה.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובעת, חברה פרטית שעיסוקה בעבודות בנייה, התקשרה עם הנתבע בעסקה לביצוע עבודות חיפוי קירות וטיח חוץ ברכוש המשותף ובדירתו הפרטית ברחוב הצלבנים 10 חיפה (להלן הבניין).

2. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר לתשלום 67,271 ₪; נטען כי הנתבע נותר חייב סכום זה לתובעת עבור חלקו בעבודות שנעשו בבניין, לאחר שחלקו בתמורה המוסכמת בגינן סולק רק באופן חלקי. לכתב-התביעה צורפו, בין היתר, תצהירו של מר סאלח עליאן – בעלים ומנכ"ל התובעת (להלן עליאן), עותק מהזמנת עבודה, חשבונית עסקה וחשבונית מס/קבלה.

3. הנתבע התגונן מפני התביעה וביקש לדחותה. בתוך כך טען כי שילם לתובעת את מלוא המגיע לה עבור העבודות בבניין – תוך נקיבת סכומים, אמצעי תשלום ומועדי תשלום; עוד נטען כי העבודות בוצעו על-ידי התובעת באופן לקוי ורשלני בלי לסיימן, באופן שהסב לנתבע נזק. כתב-ההגנה נתמך בתצהיר הנתבע ובתיעוד.

4. טרם הוחל בבירור ההליך; ישיבה מקדמית נקבעה ליום 12.1.2020.

ב. דיון והכרעה

דין הבקשה לדחיית ההליך על הסף להידחות. דין הבקשה לחיוב התובעת במתן ערובה להתקבל. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. כתב-התביעה אינו מקיים את אמות-המידה שמהוות תנאי שאין-בלתו לדחיית תובענה על הסף ללא בירור. בשלב זה מוחזקת התובעת כמי שיעלה בידה להוכיח את מלוא העובדות אשר פורטו בכתב-התביעה, באופן שיזכה אותה בסעד שנתבע. דחיית הליך על הסף ללא בירור תיעשה במשורה; היא שמורה לאותם מקרים בהם גלוי וברור שמדובר בתביעת סרק שאינה עשויה להתקבל, בין מחמת טעם שבעובדה ובין לפי נימוק שבדין [ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה (2009); ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה, פ"ד מה(4) 18, 26-25 (1991)]. המקרה דנן אינו נמנה עליהם.

2. על הבקשה לחיוב התובעת במתן ערובה חולשים סעיף 353א בחוק החברות (להלן סעיף 353) ותקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי (להלן תקנה 519). אמות-המידה על-פיהן נבחנת בקשת נתבע לחייב חברה-תובעת במתן ערובה והשיקולים שיש לשקול אגב כך הותוו בפסק-דינו של השופט מלצר ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) [להלן עניין ל.נ. הנדסה]. הם מתקיימים בתובעת ומצדדים בקבלת הבקשה.

3. התובעת היא חברה בע"מ שאחריות בעלי-מניותיה מוגבלת. תנאי זה, ובקשתו של נתבע לחיוב התובעת במתן ערובה, הם תנאי-הסף להחלת סעיף 353. תנאים אלה, שהם בעלי אופי פורמלי, מתקיימים בענייננו.

4. בשלב הראשון נבחן מצבה הכלכלי של התובעת. בהקשר זה מוטל על החברה-התובעת הנטל להראות שתוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם זה יזכה בדין בסופו של יום והתביעה תדחה. אם לא הוכיחה החברה שביכולתה לשאת בתשלום הוצאות הנתבע, ככלל יש לחייבה במתן ערובה – ואילו פטור מכך הוא חריג [עניין ל.נ הנדסה בפס' 13].

5. התובעת לא הרימה את הנטל. לבקשת הנתבע צורף תצהיר שנתן עליאן בהליך אחר שמתברר בין בעלי-הדין בתיק הוצל"פ 523375-10-18. על-פי התצהיר, "חברת אכילס בילדינג בע"מ אינה פעילה מחודש 11/2018 ואין בה פעילות עד אשר ייפתחו שוב תיקי החברה מול רשויות המיסים בחודשים הקרובים מחדש". מן התצהיר שניתן על-ידי מנהלה ובעליה של התובעת עולה לכאורה כי התובעת חבה חובות לרשויות המס ולמצער אינה חברה פעילה, באופן שמשליך על יכולתה לשלם הוצאות שיושתו עליה לטובת הנתבע, אם וככל שיושתו, בתום הבירור.

6. בתשובתה לבקשה לא ניסתה התובעת לסתור זאת; טענתה התמצתה בכך שמי שגרם לקשיים כלכליים מסוימים הוא הנתבע, והוצהר באופן סתמי כי התובעת "שרירה, קיימת ופעילה" [סע' 19 לתשובה]. לתמיכת הטענה בדבר מצבה הכלכלי האיתן של התובעת צורפה תעודת עוסק מורשה שהוצאה לה ביום 1.8.2019, אלא שהיא אינה מראה איתנות כלכלית ויכולת פירעון של התובעת. בתצהיר עליאן שצורף לתשובה אין התמודדות ממשית, מניחה את הדעת, עם תוכן תצהירו שצורף לבקשה.

7. נקודת המוצא להמשך הדיון היא אפוא כי התובעת לא הרימה את הנטל שמונח לפתחה ולא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם יצא בתום ההליך וידו על העליונה. על-רקע זה יש להוסיף ולבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב במתן ערובה. לשם כך מופעל שיקול-דעת רחב שכולל שיקולים שמובאים בחשבון בגדרה של בקשה שנדונה על-פי תקנה 519 [עניין ל.נ הנדסה בפס' 13 ורע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008)]. בהיעדר ראיה לכך שיעלה בידי התובעת לשלם הוצאות חל כלל של חיובה במתן ערובה, והתובעת היא שנושאת בנטל להצביע על נסיבות שבעטיין מוצדק לחרוג מהכלל ולפטור אותה מערובה [עניין ל.נ הנדסה, שם; רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990)].

8. לא עלה בידי התובעת להצביע על טעמים שיצדיקו מתן פטור מערובה. התובעת היא 'המוציא מחברו'; במסגרת בירור ההליך והוכחת עילתה יהא עליה להתמודד עם טענות שהועלו בכתב-ההגנה ושהינן בעלות השלכה לכאורית על איתנותה של התביעה וסיכויי הצלחתה.

9. האמצעי של חיוב תובע במתן ערובה מחייב זהירות, באופן שימנע תביעות סרק ובה בעת לא יכשיל תביעות שראויות להתברר. הדברים יפים גם לגבי תובע שנקלע לקשיים [רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845 (2000); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865 (2004)]. את זכות הנתבע לא לצאת בחסרון כיס בעטיו של הליך שננקט נגדו ללא בסיס איתן יש לאזן אל-מול זכות הגישה לערכאות שעומדת לתובע [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שנייה, 2008)]. ככל שבית-המשפט מתרשם שהנטל שרובץ על שכם התובע בכל הנוגע להוכחת עילתו כבד, כך תיטה הכף לטובת חיובו בערובה.

10. מן המקובץ עולה שהתובעת לא הצביעה על נסיבות שבגינן מוצדק לפטור אותה ממתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע; התשתית שמצדיקה חיוב בערובה בוססה די הצורך. לפיכך יש לקבל את הבקשה ולקבוע את גובה הערובה כך שתהא מידתית ותפנים את כל השיקולים שנמנו לעיל [עניין ל.נ הנדסה בפס' 13], לצד שיקולים כלליים בכימות הוצאות משפט [ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615 (2005)].

ג. סיכומם של דברים

1. על התובעת להפקיד בקופת בית-המשפט סך של 12,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד לא מוגבלת בזמן להבטחת הוצאות הנתבע בהליך.

2. הערובה תופקד עד יום 30.10.2019 תוך מתן הודעה לבית-המשפט. ימי פגרה יבואו במניין.

3. לא תופקד הערובה על-פי החלטה זו – תידחה התובענה; אם תופקד הערובה – יתקיים הדיון במועד שנקבע לכך.

4. בשלב זה לא יעשה צו להוצאות.

ת.פ. 4.11.2019.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ט, 17 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.