ההליך הועבר היום לטיפולי. לאחר עיון בכתבי הטענות, בניסיון לחסוך מהצדדים את הזמן וההוצאות הכרוכים בניהול הליך, בשים לב להלכה הפסוקה לפיה "אין אדם יכול להחזיק בנכס מכוח הענקה מפלוני ויחד עם זאת לכפור בזכותו של פלוני להעניק לו את הנכס. כלפי המעניק מנוע המוענק מלכפור בזכותו..." (ע"א 350/75 נסים נ' פאשה (1975). ראו גם ע"א (י-ם) 3519/09 ח'יאט נ' אלמעאיטה (2010)), ובשים לב לסעיף 7 לצוואת המנוחה, אני מוצא להציע לצדדים לשקול מתווה לסיום הסכסוך.

המתווה מוצע לצרכי פשרה בלבד, ואין בו לחייב את בית המשפט או את הצדדים למקרה שלא יבשיל.

מוצע כי הנתבעת תשלם ליורשי המנוחה את דמי השכירות לרבות חוב שכירות ככל שקיים, בכפוף להתחייבות של היורשים לפיה, אם גורם אחר יטען לזכויות בנכס והנתבעת תחויב בפסק דין לשלם לו דמי שכירות, ישפו אותה היורשים. אם הנתבעת מעוניינת להמשיך להחזיק בנכס, יערך הסכם שכירות בין הצדדים שיכלול התחייבות כאמור. אם אינה מעוניינת בכך, ייקבע בהסכמה מועד לפינוי תוך תשלום שכירות עד למועד הפינוי בכפוף להתחייבות כאמור.

הצדדים מתבקשים לשקול את ההצעה ולשוחח ביניהם. עד ליום 1.10.19 יודיעו התובעים האם הושגו הסכמות.

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"ט, 27 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.