בפני | כבוד השופטת דנה כהן-לקח | |
עותרת | מיטב אברהם | |
נגד | ||
משיבים | 1. לשכת עורכי הדין - מחוז ירושלים 2. הועדה הבוחנת על פי חוק לשכת עורכי הדין |
החלטה |
לפניי עתירה המגדירה עצמה כ"דחופה" הנוגעת לשאלה מס' 7 בחלק הדיוני בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי-הדין שנערכה ביום 30.4.2019. העותרת, שנכשלה בבחינה על חודה של נקודה בודדת, טוענת כי יש מקום לפסול את השאלה האמורה עקב חוסר סבירותה. הדחיפות הנטענת של העתירה נובעת מכך שבחינת ההסמכה הנוספת צפויה להתקיים ביום 27.6.2019, בעוד שקבלת העתירה תייתר לעותרת את הצורך להיבחן מחדש.
עיינתי בעתירה ובמצורף לה, ואני רואה להעיר כך: ראשית, העותרת קיבלה את התשובה לערר לפי טענתה ביום 29.5.2019. העתירה שבכותרת הוגשה ביום 18.6.2019 – קרוב לשלושה שבועות תמימים לאחר קבלת התשובה לערר; בחלוף מועד טקס ההשבעה האחרון ללשכת עורכי-הדין; וכעשרה ימים בלבד לפני מועד הבחינה הבא. לא הובא בכתב העתירה הסבר לכך.
שנית, אף אם אתעלם משאלת השיהוי בהגשת ההליך, הרי טענות העותרת מעוררות קושי לגוף הדברים. אמות-המידה להתערבות בהחלטה מקצועית של הוועדה הבוחנת סוכמו בעע"מ 6674/17 אסד נ' לשכת עורכי הדין בישראל (3.12.2017). כידוע, מדובר באמות-מידה מצמצמות, הקובעות כי בית-משפט ינהג איפוק רב בהתערבות בקביעות הוועדה, והוא יתערב בהן רק כאשר קיימת חריגה מסמכות (כגון שאלה שאינה כלולה ברשימת הנושאים לבחינה); או פגם היורד לשורש שיקול-הדעת המנהלי ועניינו בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר הגינות ובאי צדק. מבחן-העזר שהוצע בפסיקה הנו האם בית-המשפט היה פוסל שאלה אף ללא ידע מקצועי בנושא.
בהתבסס על אמות-מידה אלה, הרי על-פני הדברים אני מתקשה לראות הצדקה להתערב בשאלה נשוא העתירה: לא הועלתה לגבי שאלה זו טענה לחוסר סמכות. זאת ועוד; הטענה כנגד השאלה האמורה, מבוססת על ידע מקצועי נושא. לגוף הדברים – נראה כי חלופה ג' היא הנכונה ביותר, וכי ראוי לדחות את טענת העותרת לפיה אף אחת מבין החלופות המוצעות אינה תואמת את הדין:
תקנה 500(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר המצאת כתב-בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, אם מבקשים לאכוף פסק-חוץ. מאחר שהתובענה של דוד נגד נוויל היא תובענה להכרזת פסק-חוץ כבטל, המסקנה היא כי הדין אינו מאפשר לבית-המשפט ליתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בנוגע לאותה תובענה. לכן תשובות א' וב' אינן נכונות.
אשר לתובענה הנוספת המוזכרת בשאלה 7 (התובענה של דוד נגד נורמן להכרזת פסק בוררות חוץ כבטל) – לפי תקנה 500(8א) לתקנות, בית המשפט רשאי ליתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לגבי בקשה לביטול פסק בוררות חוץ, וזאת ככל שמתקיימים יתר התנאים המפורטים בתקנה האמורה. לכן תשובה ד' אינה נכונה.
נוכח לשונה של תקנה 500(8א), נראה לכאורה כי התשובה הנכונה ביותר היא תשובה ג': "בית המשפט רשאי ליתן היתר המצאה בתובענה לביטול פסק הבוררות בלבד". המילה "רשאי" לקוחה מהרישא של תקנה 500 לתקנות. יש בה כדי להצביע על קיומו של שיקול-דעת. אמת, לפי תקנה 500(8א) לתקנות, מתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לגבי תובענה לביטול פסק בוררות חוץ, מותנה בהתקיימותם של התנאים המנויים בתקנה הנ"ל (הנתבע תושב ישראל, ובית המשפט שוכנע כי אין למבקש אפשרות לזכות בדין צדק בבית המשפט של המדינה שבה, או לפי דיניה, ניתן הפסק). שאלה 7 בבחינה, שותקת בסוגיה האם תנאים אלה התקיימו בעניינם של דוד ונורמן. עם זאת, תשובה ג' אינה קובעת כי בית-המשפט יהיה "חייב" ליתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, אלא קובעת כי בית-המשפט "רשאי" לכך. ברי כי במסגרת הפעלת שיקול-דעתו, יהיה על בית-המשפט לבדוק את התנאים המנויים בתקנה 500(8א) הנ"ל. אין בכך משום עניין יוצא-דופן שכן בהתאם להלכה הפסוקה, בכל אחד ואחד מהסעיפים-הקטנים של תקנה 500, על בית-המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולבחון התקיימותם של תנאים רלוונטיים (כגון: שאלת קיומה של עילת תביעה ראויה לטיעון, פורום נאות, ועוד). הנה כי כן, על-פני הדברים תשובה ג' היא הנכונה ביותר, שכן "רשאי" אין משמעותו חייב, ובית-המשפט יבחן במסגרת שיקול-הדעת המסור בידיו, את התקיימותם של התנאים הנדרשים להפעלת סמכותו.
אוסיף כי המענה על שאלה 7 בבחינה, דרש ידע בנוגע לתקנה 500 לתקנות. לא נדרש ידע בנוגע לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 או בנוגע לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958. ממילא, אתקשה לקבל את טענת העותרת לפיה יש לפסול את שאלה 7 שכן חומר הבחינה לא כלל את שני החוקים האמורים.
הרבה מעבר לנדרש, אציין כי העותרת לא הצביעה בטיעוניה על קיומה של אמנה בינלאומית החלה על העניין ושישראל צד לה, אשר קובעת הסדר שונה מזה הקבוע בתקנה 500 לגבי המצאה מחוץ לתחום השיפוט של פסק בוררות חוץ. ממילא, אין בטענה הערטילאית שהועלתה בפס' 12 לכתב העתירה, כדי להצדיק מסקנה לפיה תשובה ג' שגויה.
בהתחשב בכל אלה, ובניסיון לחסוך בזמן ובהוצאות, תודיע העותרת עד יום ה' 20.6.2019 בשעה 14:00 האם היא עומדת על עתירתה. ככל שלא – תימחק העתירה ללא צו להוצאות, וניתן יהיה להורות על השבת האגרה בהתאם לתקנות. ככל שכן – אתן הנחיות לגבי אופן המשך הטיפול בהליך.
המזכירות תודיע בדחיפות לעותרת בעצמה וכן לב"כ המשיבה.
עיון פנימי: 21.6.2019.
ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
18/06/2019 | החלטה שניתנה ע"י דנה כהן-לקח | דנה כהן-לקח | צפייה |
24/06/2019 | החלטה שניתנה ע"י דנה כהן-לקח | דנה כהן-לקח | צפייה |
25/06/2019 | פסק דין שניתנה ע"י דנה כהן-לקח | דנה כהן-לקח | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
עותר 1 | מיטב אברהם | מנשה אברהם |
משיב 1 | לשכת עורכי הדין - מחוז ירושלים | שמוליק קסוטו |
משיב 2 | הועדה הבוחנת על פיחוק לשכת עורכי הדין | שמוליק קסוטו |