לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע בגין אירוע תקיפה שהתחרש, לטענתו, בתאריך 2.10.2018.

רקע וטענות הצדדים

1. הסכסוך בין הצדדים החל על רקע חסימת רכבו של התובע באמצעות רכב הנתבע מסוג פורד, במתחם "ביג" בעפולה, וזאת בתאריך 2.10.2018 בסביבות שעה 13:00.
2. לטענת התובע, החסימה הייתה לזמן ממושך, ובעוד שהוא ממתין לבוא הנהג של הרכב החוסם, שבאותה העת לא ידע את זהותו, הגיע הנתבע יחד עם בת זוגו, ותקפו במילים חריפות את אשת התובע כמו כן הנתבע פגע בתובע באמצעות רכבו. כתוצאה מכך התובע נפל, ונחבל בברך רגל שמאל (להלן: "האירוע").
3. טען התובע, כי כתוצאה מהאירוע" הוא פנה למרכז הרפואי העמק, שם נבדק ואובחן כסובל מרגישות למישוש באספקט לטראלי של שוק ללא כאבים חריגים בהנעה פסיבית. והוא שוחרר באותו היום (נספח א לת/1).
4. בתביעה נטען, שהנתבע עוול כלפי התובע בעוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נהג בחוסר סבירות, והפר חובה חקוקה, בכך שעבר עבירות לפי חוק העונשין: פגיעה לפי סעיף 334, ביצע מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338, וכן מעשה של סיכון דרכים לפי סעיף 344.
5. עוד נטען, כי כתוצאה מהעוולות נגרם לתובע נזק, ממוני ולא ממוני, בסכום של 50,000 ₪. 45,000 ₪ בשל כאב וסבל, צער ועגמת נפש; ונזק ממוני בסך 5,000 ₪ בגין נסיעות, טלפונים והוצאות רפואיות ומשפטיות.

ההגנה

1. הנתבע הכחיש את הנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע ואת הנזק הנטען. בין היתר טוען הנתבע, כי הנסיבות המתוארות מהוות תאונת דרכים משכך היה על התובע להגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

עוד טוען הנתבע, כי הגרסה שנמסרה על ידי התובע שקרית, כך שבאותו יום הנתבע אכן חסם ברכבו את רכב התובע מאחר וירד מהרכב על מנת למסור לאשתו את הארנק, כאשר היא הייתה בתוך אחת החנויות במרכז המסחרי בעפולה, והדבר נעשה לזמן קצר ביותר. לאחר שהנתבע חזר לכיוון הרכב, התובע תקף אותו במילים קשות, והייתה התקהלות של אנשים סביב האירוע שבמהלכו הנתבע הפיל את עצמו על הרצפה וטען כי התובע תקף אותו.

עדויות

1. מטעם התובע: העיד התובע, , וגב' שימולוביץ' עינב, אשתו של התובע.
2. מטעם הנתבע: העיד הנתבע עצמו, וגב' סנאא מסאלחה, אשתו של הנתבע.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת כלל חומר הראיות שהונח לפני הגעתי לידי מסקנה שעל פיה דין התביעה להידחות.
2. התובע כשל להוכיח, כנדרש במשפט האזרחי, את נסיבות האירוע כפי שתוארו על ידו, ובפרט, לא הוכח כי התקיימו בעניין רכיבי עוולת התקיפה.
3. סעיף 23 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כלהלן:

"תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו." (ההדגשה שלי נ' ד' מ')

1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתאריך 2.10.18, במתחם "ביג" עפולה, רכבו של הנתבע חסם את רכבו של התובע.
2. כאמור, לגרסת התובע, הוא נפגע כתוצאה מכך שהנתבע פגע בו באמצעות רכבו. בעוד הנתבעים טענו אחרת, כי התובע הוא זה אשר הפיל את עצמו וטען שהנתבע פגע בו.
3. בבחינת חומר הראיות שנפרס לפני בנוגע לנסיבות המתוארות דלעיל על ידי התובע, ניצבת לפני אך ורק עדותו של התובע, המהווה עדות יחידה של בעל דין, שלא מצאה לה סיוע בחומר ראייתי אובייקטיבי נוסף. אנמק.

ראיות התובע

1. בעדותו טען התובע: "אני לא זרקתי את עצמי אני קיבלתי חבטה ברגל שמאל וכנראה מהלחץ הוא לחץ על הגז או משהו כזה והאוטו התקדם והוא פגע בי" (עמ' 6, ש' 18-21). ייאמר, כי לא ניתן לתת בעדות התובע אימון מלא ומוחלט באופן שיהיה בו כדי להסתפק בעדות על מנת לקבל את תביעתו.
2. בעדות גב' עינב שמילוביץ', לא מצאתי סיוע לעדות התובע; כאשר עולה ממנה, כי היא לא ראתה במו עיניה את הנסיבות אשר גרמו לנפילת התובע, ואף היא העידה כי כשניגשה לתובע כשהיה שרוע על הרצפה, היא לא הבחינה בחבלה חיצונית ולא מצאה לנכון להזמין אמבולנס למקום.

תיארה גב' עינב בעדותה, כי הנתבע ואשתו הגיעו למקום, היו ביניהם חילופי מילים, לאחר מכן היא נכנסה לרכב ובעלה אמר לנתבע כי הוזמנה משטרה, הנתבע ואשתו נכנסו לרכב, בעלה עמד בפני הרכב ואמר לנתבע לא לנסוע עד שתגיע המשטרה.

הוסיפה גב' עינב: "... היו כמה צעקות החלפות מילים אני לא בדיוק זוכרת מה אני יודעת שבעלי עמד ולא נתן לו לנסוע, לא חלפו שתי דק' אני קיבלתי שיחת טלפון והטלפון שלי נפל באוטו, התכופפתי להרים אותו וכשאני קמה אני רואה את בעלי על הרצפה צועק, הייתי לרגע בשוק הוא פתאום היה עומד ועכשיו על הרצפה, נשארתי שתי דקות באוטו לראות מה קורה שם ואז יצאתי החוצה, הוא אמר "איי כואב לי הרגל" אני ראיתי אותו בכלל נשען על היד אני הסתכלתי עליו לראות שהכל בסדר, אמרו לי תזמיני אמבולנס... היו שם אנשים שצעקו לי "תזמיני אמבולנס תזמיני אמבולנס" אמרתי רגע אני אחות, אני אסתכל, לא היתה פגיעה חיצונית ולא ראיתי לנכון להזמין אמבולנס ואז אמרתי לבעלי "אתה רוצה שאני אעזור לך להרים אותך" הוא קם אחרי כמה דק' ..." (עמ' 14, ש' 20-31) (ההדגשה שלי נ' ד' מ').

ובהמשך היא העידה: "כל הקטע הוא שלא ראיתי פגיעה חיצונית ולכן אם הייתי רואה הייתי מזמינה אמבולנס" (עמ' 18, ש' 11) (ראו גם עדותה, עמ' 15, ש' 8-10; עמ' 16, ש' 32-33).

1. במכתב שחרור של המרכז הרפואי העמק נרשם "לדבריו נפגע מפגיעת רכב בברך שמאל", ונרשם, כי "ללא סימן חבלה חיצוני בשוק" (נספח א' לת/1). בעדותו לפני העיד התובע שגם הוא נפגע בידו הימנית כתוצאה מהנפילה, דבר שאין לו זכר במסמך הרפואי הנ"ל (עמ' 6, ש' 22-23; עמ' 8, ש' 32-34; עמ' 13, ש' 20-32).
2. עוד הציג התובע "הודעה על תאונת דרכים" (ת/2), שבה נרשמה גרסה מפיו של התובע שעל פיה הנתבע ניסה לברוח מהמקום ופגע בו ברכב, וכתוצאה הוא נפל ונפגע ברגל שמאל. (ראו עדותו עמ' 10, ש' 4-31).
3. יוער, כי במסמכים הנ"ל נרשמה גרסה מפיו של התובע, ולא הונח לפני חומר ראייתי אובייקטיבי נוסף, אשר יש בו כדי לתמוך בגרסתו.
4. נוסף על כך, הרי גם בהנחה שהתובע הוכיח את הנסיבות שתוארו על ידו, ואין כך הם פני הדברים, לא הוכח כי עסקינן במעשה "במתכוון" כנדרש בסעיף 23 לפקודת הנזיקין.
5. כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית אם הנתבע ניסה לדרוס אותו במתכוון הוא השיב: "אני לא ידוע אם במתכוון או לא, אבל כנראה שהוא ניסה להימלט" (עמ' 11, ש' 3-4), ובהמשך הוא העיד: "... יכול להיות שהוא ניסה לדרוס אותי בכוונה אם הוא ניסה לנסוע קדימה ופגע בי אז אולי הוא ניסה לדרוס אותי בכוונה ... אני לא יודע מה הסיבה לכך שהוא לחץ על הגז, הוא ניסה לברוח ואני נדרסתי" (עמ' 13, ש' 11-12; ש' 18-19) (ראו גם עדותו בעמ' 10, ש' 33-34).
6. כאמור, אל מול גרסתו של התובע, הנתבע מסר גרסה אחרת שעל פיה לא היה ניסיון דריסה, אלא, התובע הוא אשר הפיל את עצמו מתחת לאוטו.
7. תיאר הנתבע בעדותו:

"... אני מודה שאני חסמתי את הרכב של התובע לשתי דק', אשתי נכנסה לחנות של TOGO לקנות איזה נעליים, המרחק בין האוטו שלי לחנות זה 5-6 מטר, אשתי ביקשה ממני לתת לה כסף לשלם אחרי שהיא קנתה אז זה 5-6 מטר זה הליכה של דקה או דקה וחצי, מסרתי לה את הארנק לשלם וחזרתי חזרה, שמעתי את הצעקות והקללות של התובע ואשתו אני לא הייתי נוכח באוטו אני הייתי מחוץ לאוטו, ביקשתי סליחה, הוא התייחס אלי בסדר גמור טוב ויפה, ברגע שיצאה אשתי מהחנות ראתה אותה לבושה עם מטפחת על ראשה אז הוא אמר לאשתו "אה הם ערבים נראה מה נעשה להם" התחילו הקללות והצעקות מצדם, התובע הפיל את עצמו מתחת לאוטו כשאני הייתי מחוץ לאוטו, המנוע היה כבוי והמפתחות היו אצלי, הרבה אנשים ראו את זה שם ... הגיעה משטרה ואפילו לא לקחה ממני עדות, לא חקרו אותי ולא זימנו אותי לחקירה שום דבר. דיברו עם הבן אדם שהיה מתחת לאוטו, הרבה אנשים אמרו לשוטר שהוא הפיל את עצמו מתחת לאוטו בכוונה, השוטר שחרר אותי ונתן לי לנסוע ואני מכחיש את כל שאר הטענות בכתב התביעה. וחוץ מזה, הוא טוען שהיה ניסיון דריסה, נראה לך שאני בן אדם מבוגר אב ל-4 ילדים זה הגיוני לעשות דבר כזה, מצלמות במתחם לעשות דבר כזה??" (עמ' 19, ש' 1-18) (ראו גם עדותו עמ' 21, ש' 16-17).

1. גב' סנאא מסאלחה, תיארה בעדותה:

"היינו במתחם. אני הלכתי לחנות "TOGO", בעלי נעצר לחמש דקות כי הייתי צריכה לאסוף משהו. כשהחלטתי לקנות, קראתי לו הביא התיק שלי, שבו הארנק, מהרכב. בחמש – עשר הדקות שהוא הביא וחזר הוא היה מחוץ לרכב. אני באתי מרחוב. ראיתי את הגבר צועק והוא הפיל את עצמו לפני הרכב. אנשים ראו איך שהוא הפיל את עצמו והחזיק את הרגל שלו. אנשים אמרו לשוטר שהוא הפיל את עצמו. אם אנחנו עשינו משהו, אז בטח השוטר לוקח אותנו לתחנה ... הוא אמר לנו שאנחנו משוחררים ויכולים ללכת. כל העניין הזה הצגה מאוד ברורה ... אחרי כל הבלגן הזה הוא קם רגיל ואנחנו הלכנו הביתה." (עמ' 3, ש' 3-11) (ראו גם עדותו עמ' 6, ש' 2-4; ש' 18; עמ' 7, ש' 8-14).

1. לסיכום – בבחינת חומר הראיות שנפרס לפני מתבקשת המסקנה שהתובע כשל להוכיח את נסיבות האירוע כפי שתואר על ידו. ומטעם זה דין התביעה להידחות.

עוד יוער, כי לאור התוצאה אליה הגעתי גם דין התביעה להידחות בעילה של רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, ובעילה של הפרת חובות חקוקות; וגם מהטעם שטענות אלה נטענו באופן כללי וסתמי ללא כל פירוט כנדרש.

סוף דבר

1. דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ₪ (כולל).
2. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשפ"ב, 16 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.