בפני בקשת המבקש, הוא המשיב בערעור, לפסול עצמי מלשבת בדין.

בקשתו של המבקש מתבססת על הטעם כי מאחר ודנתי בשני ערעורים קודמים שהגיש על החלטות כב' הרשמת של בית משפט זה בתביעה הנדונה (ע"ר 15260-02-18 וע"ר 9229-03-18 ), אין זה מן הראוי כי אותו מוטב ישב בדין בערעור נוסף על החלטת כב' הרשמת במסגרת אותה תביעה.

אקצר ואומר כי אין בנימוק הנטען כדי לבסס עילת פסילה. ואין בנמצא כל טענה בדבר קיומה של עילת פסילה, לא נטען למשוא פנים וגם לא לפגיעה במראית פני הצדק ולכל היותר מדובר בחשש סובייקטיבי גרידא של המבקש, אשר אינו מלווה בכל חשש אובייקטיבי אשר יש בו כדי לבסס עילת פסלות.

העובדה כי נדרשתי בעבר לשני ערעורים שהגיש המבקש על החלטות כבוד הרשמת של בית משפט זה בתביעה אותה הגיש, האחת בעניין בקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרת בית המשפט והשניה בנושא העירבון אותו חויב להפקיד, אין בהם כדי לבסס חשש למשוא פנים המצדיק פסילתי מלשבת בין בערעור זה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.