המערער | עו"ד דוד קירשנבוים ע"י ב"כ עו"ד י' גליק |
נגד | |
המשיבים | 1.רחמים רפאילוב ע"י ב"כ עו"ד גבאי 2.גדעון רוזנר ע"י ב"כ עו"ד א' רוזנקרנץ |
פסק דין |
בפני ערעור על שורה של החלטות של כב' הרשמת של בית משפט זה (כב' השופטת נועה גרוסמן) כדלקמן:
עניינן של ארבעת ההחלטות האחרונות (סעיפם ב – ד) הינן סירובה של כב' הרשמת הנכבדה לבטל את החלטתה, מיום 4.6.19, ולפיה הורתה על ביטול פסק הדין המוחק את הערעור שהגיש רפאלוב.
אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת
ערעורים אלו אוחדו לצורך הדיון והובאו בפני (ע"ר 15260-02-18 וע"א 9229-03-18).
במסגרת אותו פסק דין ניתנה הוראה, כי העירבון יופקד בתוך 30 יום שאחרת ימחק הערעור אותו הגיש רפאלוב (הכוונה לע"א 29613-09-17).
כב' הרשם (באותה עת – כב' השופט שילה) נעתר לבקשה באופן ארעי וקבע כדלקמן:
"... בשלב זה ניתנת ארכה כמבוקש"
בנוסף, נתבקשה תגובת המשיבים לבקשת עיכוב הביצוע הנדונה, שהגיש רפאלוב.
עורכי הדין, הם המשיבים בתיק הערעור העיקרי - ע"א 29613-09-17, שלחו עמדתם בסמוך לאחר מכן והתנגדו לכל עיכוב ביצוע.
בעקבות זאת, הורה כב' הרשם (השופט שילה), בהחלטתו, מיום 24.12.1,8, כי על רפאלוב להשיב לתשובת עורכי הדין "בתוך 10 ימים".
במסגרת ההוראה בדבר מחיקת הערעור הוסיפה וציינה כב' הרשמת כי אם תתקבל בקשת רשות הערעור שהגיש רפאלוב לבית המשפט העליון, יוחזר ההליך על כנו.
ביום למחרת, 15.1.19 הורתה כב' הרשמת למזכירות לסגור את התיק.
במסגרת בקשתו ציין רפאלוב, כי בית המשפט העליון דחה את בקשת הרשות ערעור שהגיש, ואולם לטענתו ההליך בבית המשפט המחוזי נמחק בטעות נוכח החלטת כב' השופט שילה מיום 18.12.18, אשר לפיה, לטענתו עוכבו ההליכים במסגרת ההליך העיקרי – הוא הערעור שהגיש ע"א 29613-09-17, וזאת נוכח הליכי הערעור בפני בית המשפט העליון.
"1. להחיות את הערעור כמבוקש.
2. המבקש יפקיד ערבון על סך 10,000 ₪ תוך 30 יום.
3. בבירור עם המזכירות אין אפשרות לשנע ערבון מבית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי, ועל המבקש לטפל בעצמו בשחרור הערבון שם וביצוע ההפקדה כאן".
כב' הרשמת אשר נדרשה לבקשה זו קבעה בהחלטתה מיום 14.6.19 את הדברים הבאים:
"לאחר שכב' בית המשפט העליון אמר את דברו, אינני רואה עצמי מוסמכת להרהר אחריו, ועל רקע זה ניתנה ההחלטה מיום 3.6.19 " (צ"ל 4.6.19 – הערה שלי – ר.ב)
כב' הרשמת נתנה החלטה שניה בנדון, ביום 14.6.19, וקבעה את הדברים הבאים:
"1. ... הטיעונים ... הועלו גם לפני כב' בית המשפט המחוזי בע"ר ולפני כב' בית המשפט העליון ברע"א.
2. לאחר ששתי ערכאות נכבדות אלה אמרו את דברן, וקיבלו את עמדתו של מר רחמים רפאלוב, אינני רואה אפשרות אחרת אלא לפעול בהתאם.
3. על רקע זה ניתנה ההחלטה מיום 4.6.19. אינני רואה עצמי מוסמכת לקבוע אחרת ובשונה מפסיקת הערכאות". (הדגשה שלי ר.ב.)
לטענתו, משנמצא כי כב' הרשמת מתבססת בטעות על החלטה שקיבלה את עמדת רפאלוב מקום שאין זאת כך, ומקום שלא היתה כל החלטה בדבר עיכוב ביצוע הוראה שניתנה המחייבת את רפאלוב בתשלום אגרת בית המשפט והפקדת ערבון, יש לקבוע כי שגתה כב' הרשמת כאשר ביטלה את פסק הדין המורה על מחיקת הערעור (התיק העיקרי שהגיש רפאלוב לבית משפט זה - ע"א 29613-09-17), וחזרה ודחתה את בקשתו לבטל החלטה זו.
גם בעניין זה חזר והדגיש המערער, כי החלטת כב' הרשמת שגויה מאחר וניתן להבין מהחלטתה כי סבורה היא שבית המשפט העליון העניק פטורים מתשלום והפקדה לרפאלוב, מקום שאין חולק כי לא כך הדבר.
עוד טענו לחשיבות שיש ליתן לסופיות הדיון ולכך שמדובר בערך עליון בסדרי דין ובוודאות השיפוטית. לעניין זה חזרו וטענו, כי מקום שנמחקה תביעתו של רפאלוב ביום 14.1.19 ומקום שלא הוגש ערעור על פסק דין זה וגם לא הוגשה כל בקשה לביטול פסק הדין במסגרת המועדים הקבועים בתקנות, הסתמכו הם כי תם עניינו של רפאלוב כנגדם וכי לא ידרשו לעניין זה יותר.
לטעמם, מתן הזדמנות נוספת לרפאלוב לעמוד בתשלום אגרת בית המשפט ובהפקדת העירבון, לאחר שהערעור שהגיש נמחק, יש בה כדי להנציח התנהלות בלתי ראויה של בעל דין אשר עושה שימוש בהליכי משפט שלא בתום לב.
טענו עורכי הדין כי כבוד הרשמת שגתה עת נאותה לבטל את פסק הדין שמורה על מחיקת הערעור של רפאלוב, מקום שהבקשה לביטול הוגשה שלא במסגרת המועדים הקבועים בתקנות, שההחלטה ניתנה מבלי לקבל תגובתם וכי בפועל במסגרת פסק הדין אפשרה היא בעתיד ביטוח פסק הדין רק בנסיבות בהן יקבל בית המשפט העליון את הערעור של רפאלוב ויקבע כי נכון לפטור את רפאלוב מתשלום אגרת בית המשפט והפקדת ערבון. רק אז יבוטל פסק הדין המוחק הערעור שהגיש רפאלוב.
לטענתם, ניתן להבין מהחלטות כבוד הרשמת כי טעתה לחשוב כי בית המשפט קיבל את הערעור של רפאלוב מקום שלא כך הדבר.
לטענת רפאלוב, אשר היה מיוצג לצורך הליך זה על ידי עו"ד גבאי, הוא הסתמך על החלטת כב' הרשם, השופט שילה, מיום 18.12.18 ולפיה עיכב את ההליכים, לבקשתו, כשלטעמו סבר כי מדובר בעיכוב הליכים עד למתן פסק דין בבית המשפט העליון.
עוד טען, כי רפאלוב לא היה מודע לפסק הדין מיום 14.1.19 אשר מחק את הערעור שהגיש. לטענתו, רק לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בחודש מאי 2015, למד על דבר מחיקת הערעור ועל כן פנה לבית משפט זה כדי לבטל את אותה מחיקה על מנת שיתאפשר לו להמשיך בהליכים.
עו"ד גבאי, ב"כ רפאלוב, עמד על העובדה כי רפאלוב ניהל את כל ההליכים, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון, בעצמו ואין לפסול את האפשרות כי נכשל בהבנת הדברים, ועל כן אין לסגור את דלתות בית המשפט בפניו אלא לתת לו את יומו, בפרט כאשר נכון להיום הפקיד הוא את הערבון בו חוייב וכן שילם את אגרת בית המשפט.
בהתאם, אני קובעת כי פסק הדין המורה על מחיקת ע"א 29613-09-17, בעינו.
אנמק:
כמפורט בהשתלשלות העניינים לעיל, עולה באופן חד משמעי, כי אין בנמצא כל הוראה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן על ידי, ביום 4.11.18, (בע"ר 15260-02-18 וע"א 9229-03-18), המחייב את רפאלוב בתשלום אגרת בית משפט והפקדת ערבון, לא של בית המשפט המחוזי ולא של בית המשפט העליון.
החלטת כב' הרשם (השופט שילה) מיום 18.12.19 המורה על עיכוב ביצוע התשלומים וההפקדות, כמפורט בפסק הדין מיום 4.11.18, היתה בבחינת צו ארעי עד להחלטה שתינתן בעקבות תגובת הצדדים. אין חולק כי המערער מסר תגובתו לבקשה ואולם, רפאלוב לא מסר כל תגובה, על אף שכבוד הרשם ביקש אותה.
משלא עשה כן, הובא התיק בפני כב' הרשמת למתן החלטה, שאז הורתה על מחיקת הערעור הן מחמת העדר תגובה והן מחמת אי עמידה בהוראות פסק הדין מיום 4.11.18.
כב' הרשמת, בהגינותה כי רבה, הוסיפה וציינה כי ככל שבית המשפט העליון יקבל את עמדתו של רפאלוב, במסגרת בר"ע שהגיש על פסק הדין מיום 4.11.18 (בע"ר 15260-02-18 וע"א 9229-03-18) תבוטל המחיקה. אין חולק, כי בית המשפט העליון לא קיבל את עמדתו של רפאלוב ואף לא נתן לו רשות ערעור.
נמצא אפוא, כעולה משורת החלטותיה של כב' הרשמת, בין השאר מיום 14.6.19, כי כב' הרשמת טעתה לחשוב שבית המשפט העליון כן קיבל את טענותיו של רפאלוב, מקום שלא כך הדבר. וכך כותבת היא בהחלטה מיום 14.6.19:
"...לאחר ששתי ערכאות נכבדות אלה אמרו את דברן, וקיבלו את עמדתו של מר
רחמים רפאלוב, אינני רואה אפשרות אחרת אלא לפעול בהתאם.
על רקע זה ניתנה ההחלטה מיום 4.6.19. אינני רואה עצמי מוסמכת לקבוע אחרת
ובשונה מפסיקת הערכאות". (הדגשה שלי ר.ב.)
בהינתן האמור, אין לי אלא לקבוע כי החלטות כבוד הרשמת מושא הערעור, מבוססות על תשתית עובדתית שגויה. על כן, בהעדר כל נימוק אחר או סיבה אחרת, לא היה מקום לבטל את פסק הדין המורה על מחיקת הערעור.
הבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, וגם לא נמצא כל הסבר המצדיק את ביטול פסק הדין.
מעבר לאמור, יודגש כי ההחלטה מיום 4.6.19 אשר ניתנה במעמד צד אחד, במסגרתה ניתנה הוראה בדבר ביטול פסק הדין, מן הראוי היה כי תתקבל לאחר קבלת תגובת הצדדים האחרים לתיק, כמצוות תקנות סד"א.
כך גם, יש להדגיש כי לוודאות וסופיות ההליכים חשיבות רבה ויש להקפיד עליה, שמא יהפכו החלטות והכרעות שיפוטיות חלוטות לחסרות תכלית וריקות מתוכן. והכל על מנת להבטיח את האמון בבית המשפט, של הבאים בשעריו.
רפאלוב ניהל את ענייניו בכל הנוגע להליכים המשפטיים בעצמו, באופן המלמד כי הבין את כללי הפרוצדורה ואף ניתן להתרשם כי נעזר בגורם מקצועי. רפאלוב קיבל לידיו את כל החלטות בית המשפט והיה מודע להן.
רפאלוב ישא בהוצאות המערער בסך של 10,000 ₪.
העירבון שהפקיד המערער, יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.
ניתן היום, ו' שבט תש"פ, 2 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
חתימה
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
04/09/2019 | החלטה על בקשה של משיב 1 פסילת שופט | רחל ברקאי | צפייה |
02/02/2020 | פסק דין שניתנה ע"י רחל ברקאי | רחל ברקאי | צפייה |
15/11/2020 | החלטה שניתנה ע"י רחל ברקאי | רחל ברקאי | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מערער 1 - משיב | עו"ד דוד קירשנבוים | יונתן גליק |
משיב 1 - מערער | רחמים רפאילוב | |
משיב 2 - משיב | גדעון רוזנר | יהושע אליוביץ |