11 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג

נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול

נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי גל

החלטה

1. התובעת, חברה קדישא לעדת הספרדים ובני עדות המזרח, הגישה את התביעה שלפנינו לתשלום דמי קבורה בגין קבורות שביצעה ולא שולמו לה. המוסד לביטוח לאומי טוען שיש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות ומחמת היעדר סמכות עניינית.

2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת ל-133 פעולות קבורה שביצעה התובעת (להלן: חברה קדישא) בתקופה שמיום 1.8.2012 ועד ליום 31.12.2012 ואשר הכל מסכימים כי המוסד לביטוח (להלן: המוסד) לא שילם בעדן. את אי התשלום תולה המוסד בכך שבתקופה שבמחלוקת לא החזיקה חברה קדישא ברישיון בתוקף לעסוק בקבורת נפטרים.

דיון והכרעה בבקשה

3. נפתח בטענת הסמכות העניינית, אף שהדבר חורג מסדר טענות הנתבע, ונבהיר מיד כי בית דין זה הוא הערכאה המוסמכת לדון במחלוקת שבין הצדדים ככל שהיא נוגעת להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). בסעיף 266 לחוק נקבע העיקרון שלפיו הזכאות לדמי קבורה נתונה "לחברה קדישא, לרשות מקומית, למוסד ציבורי אחר, או לכל אדם המורשה כדין לעסוק בקבורת נפטרים, שטיפלו בקבורת המת". סעיף 391(א)(6) לחוק קובע שלבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה "של אדם הטוען שלא שולמו דמי קבורה ונגרמה לו הוצאה כספית בשל כך".

4. לטענת המוסד חברה קדישא אינה בגדר "אדם" ולכן ספק אם לבית הדין סמכות לדון בתובענה שהגישה נגדו חברה קדישא. כן הוא טוען כי ההליכים שבינו לבין גורמים שעוסקים בקבורה אינם עוסקים במתן הטבות סוציאליות ולכן גם מבחינה מהותית אינם צריכים להתברר בבית הדין לעבודה. מנגד טוענת חברה קדישא כי על פי סעיף 4 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 המונח 'אדם' שבסעיף כולל גם חבר בני אדם "בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד".

דעתנו היא כי בעניין זה צודקת חברה קדישא, שכן לפי סעיף 266 אין למבוטח על פי חוק זכאות אישית לדמי קבורה, אלא הזכאות נתונה רק למי שעוסק בקבורה בהיתר, וניסיון החיים מלמד שברוב המקרים מדובר בגופים דוגמת חברה קדישא או מועצה מקומית. בית הדין הארצי, מפי כבוד השופטת (כתוארה אז), נילי ארד, הבהיר זאת מפורשות כשקבע כי:

"מתוקף הוראתו של סעיף 391(א)(6) לחוק הביטוח הלאומי, חברה קדישא וכל גוף אחר העוסק בקבורה לפי החוק הם אלה הרשאים לתבוע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה בנוגע לתשלום דמי קבורה, לרבות בעילת הפליה, ככל שתעמוד להם" (עב"ל (ארצי) 160/05 זנדר – המוסד לביטוח לאומי (20.2.2006)) (ההדגשה הוספה – רב"ה).

הנה כי כן, לבית דין זה נתונה הסמכות העניינית לדון בהליך ככל שהוא נוגע למחלוקות שבין חברה קדישא למוסד על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי.

5. שאלה אחרת היא אם עילת התביעה התיישנה. על פי העולה מהחומר הקיים בתיק חברה קדישא פנתה למוסד באמצעות בא כוחה ביום 7.6.2018. תשובת המוסד, מפי מר שמעון נבון מנהל תחום בכיר, דמי קבורה, התקבלה אצל בא כוח חברה קדישא ביום 9.7.2018. התביעה לבית דין זה הוגשה ביום 1.7.2019. היינו בחלוף פחות משנה. לטענת המוסד חברה קדישא פנתה אליו בעבר בדרישה לתשלום דמי קבורה ותביעתה נדחתה, ולא הוגשה תביעה כנגד הדחייה. אלא שהמוסד לא מצא לנכון לפרט מתי ניתנה החלטה בבקשתה הראשונה של חברה קדישא, לא כל שכן לצרף לתגובתו עותק מהדחייה הראשונה. לא מן הנמנע כי מדובר בטעות אנוש. ובכל אופן בנסיבות אלה, ובשלב זה, לא נותר אלא לקבוע שטענת ההתיישנות שהעלה המוסד לא הוכחה ואין מקום לסלק את התביעה על הסף מטעם זה. זאת אף מבלי להידרש לתזה של חברה קדישא שלפיה עומדות לרשותה 7 שנים להגשת התביעה.

6. מעבר לדרוש ובזהירות המתחייבת מן השלב בו מצוי ההליך, נמליץ לתובעת לשוב ולשקול מהלכיה טרם קידום ההליך, ואף טרם יושקעו בו עוד משאבים, לרבות זמן שיפוטי. שכן לכאורה אין בינה לבין המוסד מחלוקת כי לא החזיקה בתקופה שבמחלוקת ברישיון תקף לעיסוק בקבורת נפטרים, ועל כן לא ברור איזו מחלוקת יש בין הצדדים הנוגעת להוראות חוק הביטוח הלאומי. הטעמים לכך שחברה קדישא לא החזיקה ברישיון תקף בתקופה שבמחלוקת, ולכאורה, אינם נעוצים במוסד לביטוח לאומי. ועל כן הרושם הוא שבעל דברה של חברה קדישא במקרה זה איננו המוסד לביטוח לאומי, שאף בהחלטה מושא התביעה הבהיר, כי אם יוצג לו רישיון בדיעבד או "...אישור מאת השר לשירותי דת לא תהיה מניעה לשלם לחברה דמי קבורה לתקופה החסרה".

7. סוף דבר – בכפוף להערה מעלה ולכך שלא הוצגה לפנינו החלטה של המוסד הקודמת לזו שמיום 26.6.2018, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

הוצאות הבקשה ישקלו בתום ההליך העיקרי.

ההליך יקודם אל שלב ההוכחות. הצדדים יגישו תצהירים כאמור בהחלטת הרשמת מיום 2.1.2020. תצהירי התובעת יוגשו בתוך 30 ימים. או אז יקבע מועד לדיון.

מעקב מזכירות אחר הגשת תצהירי הצדדים במועד.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"א, (11 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.