לפניי בקשת נתבע 3 לביטול פסק דין (המותנה בהוכחת נזק) שניתן נגדו בהעדר הגנה בתאריך 5.1.20.

1. תיק זה עניינו רשלנות רפואית נטענת בטיפול בשיניהן של התובעות במהלך שנת 2013 במרפאת "אווה דנט" (להלן: "המרפאה"). לטענת התובעות, המרפאה הופעלה על ידי נתבעת 1, כשאת טיפולי השיניים ביצע בפועל נתבע 2. נתבע 3 היה בעליה של המרפאה או מנהלה ומי שגבה מהתובעת תשלום עבור טיפולי השיניים שבוצעו.

2. כתב התביעה הומצא כדין לנתבע 3 בתאריך 18.7.19. משזה לא הגיש כתב הגנה במועד הקבוע בדין (60 ימים), ביקשו התובעות לקבל נגדו פסק דין. בתאריך 5.1.20 ניתן פסק דין לפיו "בכפוף להוכחת הנזק על ידי התובעות, הן תהיינה זכאיות, בסוף ההליך, לקבל פסק דין נגד נתבעים 1 ו – 3, בהעדר הגנה" (ראו פסק דין מתאריך 5.1.20) (להלן: "פסק הדין").

3. פסק דין זה הוא מושא בקשתו של נתבע 3, המבקש לבטלו. לטענתו העביר את כתב התביעה לסוכנות הביטוח 'מדנס', אולם אז התברר כי המרפאה היתה מבוטחת רק משנת 2014, ולא במועד האירועים בשנת 2013. לפיכך, ניסה לאתר היכן בוטחה המרפאה במועדים הרלוונטיים, ונוכח חלוף הזמן נתקל בקשיים. בין לבין ניתן פסק הדין שבעקבותיו פנה מיד לעורך דין באופן פרטי, כדי שיפעל לביטול פסק הדין. עוד נתבע 3 מציין כי נתבעת 1 היא חברה ש'חוסלה' (הגם שציין כי הוא מצרף על כך אישור, לא עשה כן) ולפיכך יש למחוק אותה מכתב התביעה. על רקע זה הוא עותר לביטול פסק הדין אם 'מחובת הצדק', אם בהתאם לסמכות בית המשפט ושיקול דעתו.

4. התובעות מתנגדות לביטול פסק הדין שכן אין בבקשה כל נימוק העולה בקנה אחד עם ההלכות המשפטיות החלות בכגון דא. הן מדגישות כי ביטול פסק דין מחובת הצדק אינו רלוונטי באשר אין כל טענה לפגם בהמצאת כתב התביעה. ואילו הטענה כי נתבע 3 תר אחר כיסוי ביטוחי אינה יכולה להצדיקה את ביטול פסק הדין.

5. נתבע 3 השיב לתגובה זו (פעמיים, בתאריך 26.1.20 ובתאריך 13.2.20, לא ברור מדוע) ותהה מדוע אין לבטל את פסק הדין מקום שזה ממילא כפוף להוכחת נזק על ידי התובעות ומקום שבו גם נתבעים 2 ו – 4 טרם הגישו כתב הגנה (לעת זו, כתב ההגנה כבר הוגש. הערה שלי מ.א.ק). לטענתו, לא ייגרם לתובעות כל נזק בביטול פסק הדין ומתן ארכה להגשת כתב הגנה מטעמו. הוא מדגיש כי לא זלזל בהליך המשפטי או בבית המשפט, כי אם 'נפל בין הכיסאות' באשר היה סמוך ובטוח כי יקבל הגנה מחברת הביטוח המבטחת את המרפאה. הוא מדגיש כי התביעה הוגשה בשיהוי של 6 שנים, דבר אשר כשלעצמו מקשה על איתור פוליסת הביטוח הרלוונטית. עוד הוא מציין כי במהלך התקופה התובעות קיבלו טיפולי שיניים נוספים, ממרפאות אחרות, כך שייתכן שיש להפנות את הטענות למרפאות אלו ולא אליו.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, בבקשה, בתגובה ובשתי התשובות לה – דין הבקשה להתקבל.

6. האפשרות לביטול החלטה או פסק דין שניתן במעמד צד אחד מעוגנת בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. מקובל להבחין בין ביטול פסק דין מחובת הצדק, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, לבין ביטול הנתון לשיקול דעתו בית המשפט (רע"א 4405/15 Shaheen Lil Mantogal GHIZIEH נ' Marina for General Trading (2015) בפסקה 6). מאחר שבמקרה דנן, ההמצאה לנתבע 3 בוצעה כדין, ביטול פסק הדין מחבת הצדק כלל אינו רלוונטי.

7. נותר אפוא ביטול פסק דין בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. נפסק כי שניים הם השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד; הראשון, הסיבה בגינה לא הוגש כתב ההגנה. השני, סיכויי ההגנה (רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (2015) בפסקה 5 [להלן: "עניין עובד"]). השיקול הראשון טפל לשיקול השני (רע"א 2694/92 פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (1992) בפסקה 5).

8. במקרה דנן, גם אם נתבע 3 נתקל בקשיים כאלו ואחרים באיתור המבטח בתקופה הרלוונטית, ניתן היה לפנות - אם לב"כ התובעות או ישירות לבית המשפט כדי לקבל ארכה להגשת כתב הגנה עד אשר תתבהר התמונה הביטוחית. זאת לא עשה. נתבע 3 פנה לקבל ייצוג רק בחודש ינואר 2019, ששה חודשים לאחר שהומצא לו כתב התביעה, פרק זמן זה אינו סביר בעוד היה על נתבע 3 לעשות זאת קודם כן. אשר לסיכויי ההגנה, נתבע 3 התייחס לכך בטיוטת כתב ההגנה שהגיש - את תביעתן התובעות הגישו בשיהוי ניכר, לאחר שש שנים, והן אף טופלו במרפאות אחרות, כך שאם נגרם להן נזק ייתכן כי זה אינו לפתחו.

מאחר שהגישה בבקשות מסוג זה היא גישה ליברלית, ניתן לשקול את ביטול הפסק תוך השתת הוצאות על נתבע 3 בשל מחדלו הדיוני שגרם נזק לבעל הדין שכנגד (עניין עובד, בפסקה 5).

לאור כל האמור, פסק הדין מתאריך 5.1.20, מבוטל.

טיוטת כתב ההגנה שהוגש על ידי נתבע 3 בתאריך 10.5.20 תהא לכתב הגנתו.

נתבע 3 יישא בהוצאות התובעות בסכום של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.