לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' פינשטיין, ס' נשיא) מיום 3.11.2020 בת.א. 21341-07-19. בהחלטה מושא הבקשה החליט בית משפט קמא לחתום על פסיקתה שבה הורה על מימוש שתי החלטות שניתנו קודם לכן. לצד הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו בקשר עם הפסיקתה.

המבקשת הגישה לבית משפט קמא כתב תביעה שבו תבעה מהמשיבים סכום של 750,000 ₪. ביסוד התביעה עיסקה למכירת שני רכבים מסוג ב.מ.וו, שערכם הכולל 690,000 ₪. המשיב 1 (להלן: המשיב) רכש את הרכבים בתמורה לשני רכבים אחרים, שהעביר אותם לידי המבקשת וכן תמורת תשלום סכום של 450,000 ₪ ב-11 שיקים מעותדים משוכים על ידי חברת אם.פי.אם. טכנולוגיות בע"מ. המשיב 2 ערב לשיקים. בהמשך לעסקה זו נעשתה עסקה נוספת שבה מכרה המבקשת למשיב 2 רכב מסוג מרצדס. המבקשת טוענת כי רכב זה היה בטוחה לתשלום עבור העסקה הראשונה.

לאחר העיסקה גילתה המבקשת, לטענתה, כי מנועי הרכבים שנמסרו לה על ידי המשיב מזויפים ובהמשך השיקים שהופקדו – חוללו, ומכאן התביעה שהוגשה, וכן בקשות לסעדים זמניים. לאחר הגשת התביעה נתפס אחד הרכבים.

ביום 7.10.2019 התקיים לפני כב' השופט א' גורדון דיון שבו הגיעו המבקשת והמשיב להסכמה לפיה: רכב ב.מ.וו אחד יהיה בבעלות המבקשת (והוא גם מצוי ברשותה) והמשיב יוותר על כל טענה בנוגע לרכב זה ויעביר אליה את מפתחות הרכב. המבקשת תעביר למשיב סך של 160,000 ₪ וכן את שני הרכבים שקיבלה ממנו במסגרת העיסקה וכן רכב ב.מ.וו נוסף. באשר לרכב המרצדס נקבע כי המבקשת תעביר לבא כוח המשיב כל מסמך הדרוש לביצוע מבחן רישוי שנתי, וכן תבצע ביטוח מקיף, חובה וצד ג', כאשר המשיב יישא בפרמיה.

במסגרת ההסכמה ניתנה למשיב 2, אפשרות להתנגד לאמור בסעיף ג' ובלבד שיעשה כן בכתב ועד ליום 1.11.2019. עוד נקבע כי במועד זה ההסכם ייכנס לתוקף.

ביום 22.10.2019 פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לביטול ההסכמות, ובמקביל הודיע המשיב 2 ביום 28.10.2019 על התנגדותו להסכמת הצדדים.

בית משפט קמא (כב' השופטת ד' פיינשטיין) קיים דיון בבקשות ביום 12.1.2020 ובמסגרת הדיון קיבל החלטות שונות המסדירות את עריכת ביטוח הרכב וקבלת מסמכים שונים. בסיום הדיון קבע בית משפט קמא כי החלטתו לעניין התנגדות המשיב 2 להסכם והקשיים שהעלתה המבקשת תינתן מייד לאחר קבלת ההסכם עם היזם, ואז גם תינתן התייחסות לשאלת רכב הב.מ.וו. השני שנמצא אצל המשיב 2.

בהמשך לכך הורה בית משפט קמא ביום 13.2.2020 כי המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 50,000 ₪ ורישיון הרכב יימסר לידיו לאחר ההפקדה. המבקשת לא ביקשה רשות ערעור על החלטה זו.

בהחלטה נוספת שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 16.5.2020, החליט בית המשפט להורות לצדדים למלא אחר ההסכם הזמני בין המבקשת לבין המשיב, שנערך לפני כב' השופט גורדון בכפוף להפקדה שנקבעה (על סך 50,000 ₪), תוך שהורה במקביל למשיב 2, כי ככל שיפקיד סכום של 75,000 ₪ יבוטל האמור בסעיף 3 להסכמה שהושגה לפני כב' השופט גורדון. גם על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

המשיב הפקיד את הסכום האמור רק ביום 19.10.2020 וביקש מבית משפט קמא פסיקתה שתורה על מסירת רישיון הרכב. המבקשת התנגדה לכך ובסופו של דבר ניתנה החלטת בית משפט קמא מושא הבקשה ובה כתב בית המשפט:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובשים לב לשתי ההחלטות שניתנו על ידי השופט גורדון ועל ידי, ולאחר שהנתבע 1 הפקיד בקופת בית המשפט את הסכום הנדרש, ובשים לב לירידת הערך של הרכב הרי שאני נעתרת לבקשה".

המבקשת אינה משלימה עם מתן הפסיקתה ולטענתה זו ניתנה שלא כדין, נוכח הפקדת הסכום באיחור של מספר חודשים. לדידה המדובר בהחלטה פוגענית והרסנית שתסתום את הגולל על ניהול ההליך ותגרום לה לנזק. עיקרה של הבקשה הוא בתקיפת ההסכמות אליהן הגיעה המבקשת בדיון לפני כב' השופט גורדון וההגיון המסחרי שלהן נוכח העסקאות שנערכו בין הצדדים. המשיב מתנגד לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה לעיכוב הליכים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אף שהבקשה מוסבת על מתן הפסיקתה, הרי שבמהותה היא מבקשת לתקוף את ההסכמה שהושגה בין הצדדים בדיון לפני כב' השופט גורדון ואת החלטות כב' השופטת פינשטיין שלא לבטל את ההסכמה. החלטה אחרת שהמבקשת תוקפת היא זו המורה על מסירת הרישיון בכפוף להפקדת סכום של 50,000 ₪. אלא, ששלוש ההחלטות ניתנו לפני זמן רב והמבקשת לא תקפה אותן.

הנה כי-כן לא ניתן בשלב הנוכחי להידרש לאותן החלטות של בית משפט קמא ולהוראות שנתן, שכן המועד לתקוף אותן במסגרת בקשת רשות ערעור חלף. אשר לטענה היחידה שרלוונטית למתן הפסיקתה, והיא כי ההפקדה בוצעה לאחר חלוף המועד, הרי שבעניין זה, לא מצאתי, לאחר עיון במכלול הטענות ובמסמכים שבתיק מקום להתערב. בית משפט קמא היה ער לקושי הנובע מההפקדה המאוחרת, אך החלטתו לא בוטלה חרף אי ההפקדה. בית המשפט בחר במסגרת דיון בסעד זמני, לקבל את ההפקדה שבוצעה על אף שנעשתה לאחר המועד שנקבע בהחלטתו, תוך עריכת איזון אינטרסים שימנע מצב שבו לא ייעשה ברכב שימוש משך זמן וערכו ירד ללא הצדקה.

כאן המקום להזכיר כי לפי ההחלטות הרכב מצוי ברשותו של המשיב וכי מתן הרישיון יאפשר את השימוש בו, לאחר שהופקד סכום של 50,000 ₪.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו זו של בית משפט קמא, שהיא החלטה בעניין יישומו של סעד זמני שניתן. אין צורך להזכיר את ההלכות המוכרות בדבר הריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בדיון בבקשות רשות ערעור שעניינן החלטה בבקשה לסעד זמני. יובהר כי החלטה זו עניינה מתן הפסיקתה בלבד ואין בהחלטת בית משפט קמא כמו גם בהחלטתי כדי לקבוע מסמרות לגבי תוצאות ההליך העיקרי.

בכפוף לכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב הליכים.

אין צו להוצאות.

העירבון שהופקד יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"א, 04 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.