בפני תביעה כספית לפיצויי בסכום של 750,000 ₪ בגין הפרת חוזים שנוגעים למכירת, קניית, והחלפת רכבי יוקרה.

רקע עובדתי:

1. אפתח ואומר כי היה קשה מאוד לחלץ את העובדות הנוגעות לתובענה זו, בשל הגשת מסמכים באופן חלקי, הפניה חלקית למסמכים וגם טעות של התובעת בכתב התביעה המקורי אשר השמיטה (בשל ריבוי המסמכים לדעתי, וללא כוונת זדון) הסכמים נוספים שקשורים לתיק. היות וגילוי כל העובדות המוסכמות דרש חשיפה וחקירה ואלו התבררו לאיטן תוך כדי ההליך, הרי שבמסגרת הפרק העובדתי אתייחס לכלל העובדות ולא רק לאו שהוסכמו כבר בכתבי הטענות.
2. התובעת עוסקת במסחר ברכבי יוקרה, ובמהלך עסקיה השגרתי מכרה למי מהנתבעים 4 רכבים. בכוונה אני מציינת כי המכירה היתה למי מהנתבעים שכן יש מחלוקות בעניין זה, ולא די בכך שכתוב בהסכם כי הרכב נמכר לנתבע מסוים או כי נתבע מסוים שילם עבור אותו רכב, ובעניין זה עוד אפרט ואדון בהמשך.
3. הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים לתביעה קבלן רשום והנתבע 2 היה על פי עדותו שותף עסקי של הנתבע 1 בחלק מהפרויקטים. לטענת הנתבע 2 היות ואינו קבלן רשום, כאשר קיבל פרויקט גדול היה מצרף אליו את הנתבע 1, וההתקשרות של היזמים הייתה עם הנתבע 1. הנתבע 1 לעומת זאת טוען כי הקבלן 2 מעולם לא שותף שלו ולכל היותר היה עוזר בפרויקטים. גם בעניין זה עוד אדרש לדון ולהכריע, שכן יש בו כדי להשליך על האופן שבו רכשו הנתבעים את הרכבים ומי הוא הבעלים האמיתי של כל רכב.
4. הרכב הראשון שנרכש הוא ג'יפ מרצדס מ.ר. 17787501 אשר יכונה במסגרת הליך זה המרצדס וזאת כנגד תשלום של 580,000 ₪. אין חולק כי סכום זה שולם במלואו.
5. קיימת מחלוקת מי מהנתבעים רכש את הרכב: הנתבע 2 טוען כי הוא רכש את הרכב ולראיה מציין כי ההסכם מול התובעת נכרת על שמו והתשלום עבור המרצדס שולם מהמחאות שלו.
6. הנתבע 1 טוען כי המרצדס היא בבעלותו. לטענתו הרישום בהסכם היה פקטיבי, והתובעת ידעה על הפיקציה, כי הנתבע 1 היה מסובך באותה עת בהליכי הוצאה לפועל. הנתבע 1 גם מוסיף וטוען כי באותה עת הנתבע 2 היה בשלילה, הנתבע 1 הוא שהחזיק בפועל במרצדס והוא העביר לנתבע 2 החזר על כל המחאה.
7. הנתבע 2 מודה שהיה בשלילה והנתבע 1 החזיק ברכב, אך טען כי זה היה חלק ממערכת יחסים עיסקית ביניהם וגם ההעברות הכספיות היו במסגרת אותה מערכת יחסים. הנתבע 1 גם כן הודה כי בתקופה הרלבנטית העביר לנתבע 2 כספים, חלקם עבור המרצדס וחלקם בגין העבודה המשותפת שלהם בבניין.
8. מעיון בתדפיס חשבון הבנק של הנתבע 1, שצורף לכתב התביעה שכנגד, עולה כי אכן הוא העביר כספים רבים לנתבע 2, אבל אין אחידות בסכומים שהועברו, אין אחידות בתאריכים וקשה לייחס העברה מסוימת לתשלום מסוים לתובעת.
9. הטיעון האחרון של הנתבע 1, וטיעון זה אושר בחקירה הנגדית של הבעלים התובעת, כי ההמחאות נמסרו לתובעת על ידי הנתבע 1 ולא על ידי הנתבע 2.

5. כחודשיים לאחר שהמרצדס נרכשה היא שימשה כבטוחה לעסקה החדשה של הנתבעים. התובעת שכחה לצרף מסמך זה ולטעון בעניין זה בכתב התביעה המקורי, ולכן התרתי לה לתקן את כתב התביעה ולצרף את המסמך החתום בנוגע, לכך שהמרצדס היא בטוחה. הנתבע 2 לא חלק על אמיתות מסמך זה, אך הנתבע 1 טען כי מדובר בזיוף ושהוא מעולם לא חתם עליו. כפי שאפרט בהמשך הנתבע 1 טען כי התובעת זייפה את חתימותיו על מסמכים שונים, ומומחית מטעם בית המשפט קבעה כי אין בסיס לטענות אלו ואישרה שאכן מדובר בחתימות של הנתבע 1.

6. בעסקה השניה, נרכשו ביום 20.9.18 על ידי מי מהנתבעים שני רכבים מסוג ב.מ.וו. אקס 5 משנת ייצור 2018 מ.ר.33376101 ומ.ר. 30584601. הרכבים יכונו במסגרת הליך זה 101 ו-601 בהתאמה. כל אחד מרכבים אלו עלה 420,345 ₪.

א. על פי הסכמי המכר שנחתמו ביום 20.9.2018 מסר הנתבע 1 לתובעת שני רכבים משומשים: האחד סוזוקי והשני רנגלר, והשווי המשותף שלהם, כפי שהוערך על ידי הצדדים ונרשם בהסכמים היה 240,000 ₪. בנוסף לרכבים הוסכם בין הצדדים שהנתבע 1 ישלם לתובעת את היתרה בסכום של 600,690 ₪ בהמחאות על פי לוח תשלומים שנקבע בנספח להסכם.

ב. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע 1 הוא שרכש את הרכבים, אך לא ציינה כי ההמחאות שקיבלה לידה לא היו על שם הנתבע 1, אלא היו משוכרות מחברת אמ.פי.אמ. טכנולוגיות ועל גבי ההמחאות נרשם כי הנתבע 2 הוא מורשה החתימה של החברה. הנתבע 2 חתם על ערבות אישית על גבי כל אחת מההמחאות.

ג. לטענת התובעת הנתבע 1 חתם בנספח להסכמים על ערבות אוואל וגם חתם כערב להמחאות של אמ.פי.אמ. הנתבע 1 הכחיש בתוקף כי חתם על ערבות, התובעת ביקשה מינוי של מומחה לכתב יד, ולאחר הליכים ארוכים הנתבע 1 הציג לה מסמכים, חתם בפניה את חתימתו והמומחית קבעה כי החתימות על הערבויות הן ברמת וודאות גבוהה, חתימותיו.

ד. בנספחים להסכמי הרכישה של של הב.מ.וו. נקבע כי הבעלות ברכב 101 תועבר על שם אולגה ילוז (אשתו של הנתבע 1) עם השלמת התשלומים ואילו הבעלות ברכב 601 תועבר על שמו של הנתבע 2. חלוקת הבעלות ברכבים הייתה על פי הסכמות בעל פה שבין הנתבעים. גם על פי שני הסכמים שנחתמו מאוחר יותר, לאחר שהנתבעים הסתכסכו ודרכיהם נפרדו. הסכם אחד בחודש מרץ 2019 ובו התחייב הנתבע 1 לשלם לנתבע 2 עבר רכב 601 ושזה ירשם על שמו כנגד חובות קודמים, וההסכם השני שנחתם בחודש יולי 2019 בין הנתבע 1 לנתבע 2 וליזמים של פרוייקט הבניה .

ה. התובעת הגישה תביעה זו וכללה בה מספר טענות. בכל הנוגע לרכבי הב.מ.וו הרי שהתובעת טענה כי המחאות החלו לא להיפרע ונותר חוב כולל של 450,000 ₪ . הנתבע טען כי העביר בהעברת זהב 85,000 ₪ בגין עסקה זו ולאחר בדיקה התובעת אישר כי אכן היתה העברה בסכום האמור. מכן שהחוב הכספי הנובע מההמחאות הנדחות הוא 365,000 ₪

ו. הנתבע 1 טען שאין בכלל חוב בגין רכב 101 ושניתן לרשום אותו על שם אשתו שכן הוא נתן שיק אחד מיום 5.10.18 שנפרע, העביר העברת זהב וגם העביר תשלום בהעברת זהב לתובעת ומסר לידיה שני רכבים משומשים שהיו בבעלותו. בטענה זו מתעלם הנתבע 1 כי כל העסקות נכרכו זו בזו, ושהוא לא יכול לבודד על דעת עצמו רכב אחד ולקבוע כי תמורתו שולמה, אף שהייתה אמורה להשתלם בגין שני רכבי הבמ.וו. הנתבע 1 גם מתעלם מטענות התובעת בכל הנוגע לסוזוקי ולרנגלר.

7. בכל הנוגע לסוזוקי והרנגלר המשומשים שהנתבע 1 העביר לידי התובעת על חשבון התמורה לב.מ.וו הרי שהתובעת טוענת כי הנתבע 1 הטעה אותה.

א. לטענת התובעת הנתבע 1 לא הודיע לה כי החליף מנועים לרכבים ולא העביר לידה את שטרי המכר של המנועים. לטענת התובעת להחלפת המנועים יש גם השלכה על שווי הרכבים וגם היא לא יכלה להעביר את הבעלות בהם במשרד הרישוי.

ב. מכאן שבתחילה טענה התובעת כי הרכבים מזוייפים אך בסופו של דבר התרצתה והשתכנעה כי הם לא מזוייפים והמנועים הוחלפו כדין. הנתבע 1 טען כי החלפת המנועים היתה כדין במוסכים מורשים ואף טען כי ציין זאת בפני התובעת במועד כריתת ההסכם, וצרף את שטרות רכישת המנועים. בהמשך ההליכים טען הנתבע 1 כי צרף רק שטר אחד, שכן המוסך השני והוא היו מסוכסים על רקע כספי, והם סרבו לתת לו את השטר.

ג. הנתבע 2 טען כי הרכבים המשומשים לא היו בבעלותו, לא היתה לו שום ידיעה על החלפת המנועים ואין הוא יודע אם הדבר נעשה כדין ואם יש או אין שטרות.

ד. בסופו של דבר התברר כי הרכבים נרשמו על שם התובעת בסמוך למועד מכירת 2 רכבי הבמוו וכי הגילויים לגבי הבעיה במנוע התגלו קרוב לחצי שנה לאחר מכן, אך נפתרו מבלי שהוגשה כל ראיה להוצאות שנגרמו לתובעת עקב כך.

הסעדים הכספיים:

סעדים על פי התביעה העיקרית:

8. לטענת התובעת, הנתבעים נותרו חייבים לה 365,000 ₪ בגין התחייבויותיהם על פי ההסכם והשטרות , וכן הם חייב לפצות אותה בגין הרכבים המשומשים. התובעת דורשת בגין רכבים אלו, לא 240,000 ₪ כפי שהוסכם בהסכמים כי זהו שווים אלא 300,000 ₪. לטענת התובעת הרכבים אינם שווים דבר בשל המנועים המזוייפים ולכן מגיע לה פיצויי מלא בגינם.

9. אפתח ואומר כי טענת התובעת שהרכבים שווים יותר מהסכום המוסכם בעת רכישת רכבי הב.מ.וו היא טענה בעייתית מאוד. אין ספק כי התובעת היא הגורם המקצועי והחזק במערכת ההסכמים. התובעת מנהל עסק של מכירת רכבים והיא פועלת על פי הצהרות בעליה שנים ארוכות ומכרה מאות רכבים, מכאן שהיא הגורם המנוסה בעת הערכת שווי הרכבים. אם לא די בכך הרי שהתובעת היא שניסחה את כל ההסכמים בין הצדדים.

10. לפיכך לא ברור לי כיצד התובעת טוענת כי השווי הרשום שגוי או טוענת כי למעשה הטעתה את הנתבעים בעת קביעת שווי הרכבים ועריכת ההסכם. ברור לי שהתובעת ביקשה להרוויח ממכירת הרכבים המשומשים, אך היא לא יכולה לתובע את הפסד הרווחים וממילא לא טענה ולא הוכיחה כי היא תובעת את סכום המכירה הצפוי.

11. הנתבע 2 טוען כי לא ידע דבר על מצבם של הרכבים המשומשים ואין לו כל ידיעה אם הוחלף בהם מנוע.

12. על כן אומר כבר עתה כי התובעת יכולה לתבוע בכל הנוגע לשווי הרכבים ושווי העסקה רק 605,000 ₪, בהתאם לאמור בהסכמים לרכישת הבמוו ובניכוי הסכומים ששולמו (נותרה יתרה של 365 אלף )ומסירת הרכבים המשומשים (ששויים המוסכם היה 240א').

סעדים על פי התביעה שכנגד:

הנתבע 1 הגיש כתב תביעה שכנגד ובו דרש את הסעדים הבאים:

13. בכל הנוגע למרצדס :

א. הרי שהנתבע 1 טוען כי התובעת לא רשמה אותה על שמו על אף ששילם את כל שהיה אמור לשלם עבורה, והוא מבקש צו עשה שיורה למשרד הרישוי לרשום את המרצדס על שמו.

ב. לטענת הנתבע 1 כאשר רכש את המרצדס הרכב לא נרשם מיד על שמו במשרד התחבורה, והיה אמור להרשם רק עם השלמת התשלום. על כן לצורך עריכת ביטוח מקיף העביר לידי התובעת 20,000 ₪ במזומן. התובעת מכחישה טענה זו, וטוענת כי לא קיבלה סכום במזומן ואף מפנה לכך שעל פי ההסכם היה על הנתבע 2, שרשום כבעלים עתידי בהסכם, לרכוש ביטוח מקיף והתובעת תהיה המוטב של הביטוח.

ג. הנתבע 1 טוען כי כאשר היחסים בינו לבין הנתבע 2 עלו על השרטון, הנתבע 2 פגע במרצדס במזיד והוא נדרש לתיקון במוסך בסכום של 62,127 ₪ . הנתבע 2 מכחיש כי הוא פגע ברכב. אומר כבר עתה כי אין כל ראיה לכך שהנתבע 2 פגע ברכב, מלבד עדות הנתבע 1 שהוא גם בעל עניין וגם מהימנותו מעוררת קושי, הרי שאין כל ראיה כי הנתבע 2 פגע במרצדס, ודין התביעה שכנגדו להידחות.

ד. הנתבע 1 טוען כי התובעת לא נתנה לו להפעיל את הביטוח ועל כן נאלץ לשלם מכיסו עבור התיקון. לכן הוא דורש כי התובעת תפצה אותו בעלות התיקון.

15. בכל הנוגע לבמוו 601 הרי שרכב זה היה בחזקת הנתבע 2 כל הזמן. התובע טוען כי גם לרכב זה הנתבע 2 הזיק במזיד אך כאשר הוא היה במוסך התובעת לא ניסתה לתפוס אותו, אלא שיחררה אותו לידי הנתבע. מכאן שיש לראות את התובעת כמי שקיבלה את מלוא התמורה עבור במוו 601 שכן אחרת לא היתה משחררת אותו לידי הנתבע 2 ולפטור את הנתבע מכל תשלום שנוגע לרכב זה.

16. במהלך ההליכים המשפטיים, ולאחר מינוי כונס עלפי החלטתי, התובעת מכרה את הרכב הזה בסכום של 227,935 ₪ אותם הפקידה בקופת בית המשפט.

17. בעניין רכב 101 הרי שהנתבע 1 טוען כי התובעת גנבה אותו ממנו, ומנעה את האפשרות כי ירשום אותו על שמו:

א. ביום 27.9.19 בשעה 3 לפנות בוקר הגיעו נציגים של התובעת, מלווים ברכב גרר ותפסו את רכב 101 (שאשתו של הנתבע 1 השתמשה בו) וניסו להעמיס ולתפוס גם את המרצדס שחנתה בחצר הבית. הנתבע 1 התעורר מההמולה רץ החוצה מנע מנציגי התובעת לתפוס את המרצדס והזמין משטרה. הנתבע 1 הגיש למשטרה תלונה בגין גניבה, וניסיון גניבה ובמשך כל ההליך המשיך לראות בכך גניבה של רכב 101 וניסיון גניבה של המרצדס, ולא תפיסה שלהם כטענת התובעת. הנתבע 1 טוען כי מדובר במעשה כוחני שאינו כחוק ועל כן הוא דורש פיצויי בסך 50,000 ₪. כן דורש הנתבע 1, כי התובעת תחזיר את הרכב לידיו.

ב. במהלך הליכים אלו רכב זה נמכר בכינוס בסכום של 280,000 ₪ והנתבעת השאירה בידה 120,000 ₪. את היתרה בסך 160,000 ₪ העבירה לידי הנתבע 1 על פי החלטות בית המשפט, על מותביו השונים. מכאן שהנתבע 1 יכול לכל היותר לדרוש סעד כספי בגין רכב זה.

18. בכל הנוגע לרכבים המשומשים הרי שבסיכומים טען הנתבע 1 כי על התובעת להשיב לו את שווים בסך 240,000 ₪ שכן הם נמצאים בידה. לטענה זו לא היה זכר בכתב התביעה שכנגד ועל כן היא נדחית. יוער כי במסגרת הליך כינוס בתיק רכבים אלו נמכרו והתמורה שהופקדה בבית המשפט ביום עמדה על סך 180,000 ₪ בגין שני הרכבים.

19. טענה נוספת ואחרונה של הנתבע 1 היא שהוא היה אמור לקבל רכבים חדשים , "אפס קילומטר" בלשונו, אך קיבל רכבים מליסינג שהם למעשה יד שנייה. הנתבע 1 לא דרש סעד בהסתמך על טענה זו, ודווקא בנספח להסכם הרכישה של הרכבים בסעיף 7 מובהר כי הרכבים ירשמו על שם התובעת כליסינג יד שניה.

תמצית טענות הנתבע 2:

20. הנתבע 2 לא הגיש תביעה שכנגד, אך הפנה לשני ההסכמים שנכרתו בינו לבין הנתבע 1 ובינו לבין הנתבע 1 והיזמים של פרויקט הבניה. הסכמים אלו נחתמו לאחר כל העסקאות שנערכו בין הנתבעים לתובעת אך הם הביאים לידי ביטוי הסכמות קודמות בין הצדדים. על בסיס הסכמות אלו חולקו הבמוו האחד לאשתו של הנתבע 1 והשני לנתבע 2.

21. לטענת הנתבע 2 הוא שילם עבור המרצדס אך הוסכם כי אם הנתבע 1 ישלם עבור הבמוו

ויעביר כספים במזומן לנתבע , רכב המרצדס יעבור על שמו של הנתבע 1 והבמוו יהיה בבעלות הנתבע 2.

23. הנתבע 2 טוען כי הנתבע 1 לא מילא אחר ההסכמות ביניהם ולכן המרצדס צריכה להיות בבעלותו ולחלופין רכב 601.

24. אבהיר כי הנתבע 1 לא תבע את הנתבע 2 על סמך ההסכמים שנכרתו ביניהם ולא דרש כי הנתבע 1 יקיים את חלקו בהסכמים, מלבד דרך טענות ההגנה שלו בהליך זה.

ההליכים בתיק:

25. ההליכים בתיק החלו בתביעה שהגישה התובעת ובבקשות להטלת עיקולים על נכסי שני הנתבעים. מותב אחר בבית המשפט אישר את העיקולים, לרבות עיקולים על הרכבים 101,601 ולאחר כחודשיים ביום 27.9.19 הודיעה התובעת לבית המשפט כי תפסה את רכב 101 שהיה בחזקת אשת הנתבע, והיא מבקשת שבית המשפט יורה על מינוי כונס מטעמה לשם מכירת הרכב. עוד ביקשה התובעת לתפוס גם את רכב 601 ולמנות כונס לשם מכירתו.

26. הנתבע 1 טוען כי במועד שבו התובעת תפסה את רכב 101, בשעת לילה סמוך לביתו, היא ניסתה גם לתפוס את המרצדס אך הוא הזעיק משטרה, ורכב זה לא נתפס. הנתבע 1 פנה לבית המשפט בדרישה כי יורה לתובעת להשיב לידו את רכב 101 וכן לרשום על שמו את הרכב הזה ואת המרצדס.

27. ביום 7.10.19 כב' השופט אוהד גורדון קיים דיון דחוף בבקשות של התובע והנתבע 1, דיון שהנתבע 2 לא היה בו וככל הנראה לא היה מודע אליו. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:

א. רכב ב.מ.ו. מספר רישוי 33376101 יהיה בבעלות המשיבה. הרכב כבר ברשותה. המבקש יוותר על כל טענה בנוגע לרכב זה ויעביר למשיבה את מפתחות הרכב שברשותו.

ב. המשיבה תעביר למבקש סך 160,000 ₪ וכן את הרכבים ג'יפ רנגלר וג'יפ סוזוקי שקיבלה מהמבקש במסגרת העסקה לרכישת הרכב הנזכר בסעיף א' ורכב ב.מ.ו. נוסף.

ג. לגבי ג'יפ מרצדס מ.ר. 17787501, המשיבה תעביר לב"כ המבקש כל מסמך הדרוש לביצוע מבחן רישוי שנתי וכן תבצע ביטוח מקיף, חובה וצד ג' כאשר המבקש יישא בפרמיה.

ד. תינתן למר אחמד עלי, הנתבע 2 בהליך העיקרי, האפשרות להתנגד לאמור בסעיף ג' ובלבד שיעשה כן בכתב ועד ליום 1.11.2019. במועד זה יכנס ההסכם לתוקף.

28. ימים ספורים לאחר הדיון הודיעה התובעת כי היא חוזרת בה מההסכמות מהטעם שלא הבינה את ההשלכות החמורות שלהן עליה. הנתבע 1 הודיע כי הוא מתנגד לחזרה מההסכמות וכי על התובעת להשיב לידו את רכב 101. השופט גורדון דחה את בקשת התובעת אך זו מילאה אחר החלטותיו על פי הצו.

29. התובעת החליפה ייצוג בתיק בסמוך לאחר הדיון בצו המניעה, והגישה גם בקשה לתיקון כתב התביעה כך שיתווסף בו כי רכב המרצדס מהווה בטוחה לרכבים 101 ו-601, והפנתה להסכם שנשמט מכתב התביעה המקורי. בבקשה זו טענה התובעת כי הנתבע 2 הוא הבעלים של רכב המרצדס.

30. ביום 28.10.19 הוגשה לראשונה עמדתו של הנתבע 2 לתיק בית המשפט והוא הודיע על התנגדותו להסכמות. הנתבע 2 הציג את גירסתו, ולפיה רכב המרצדס נרכש על ידו ושולם על ידו, אך היה בחזקתו של הנתבע 1 שכן הם היו שותפים עסקיים ובנו במשותף פרוייקט בניה בבית הכרם. בכל הנוגע לרכב 601 הרי שזה נרכש על ידי הנתבע 1 אך היה בחזקתו של הנתבע 2, שוב בגין אותם יחסי שותפות, ועל פי ההסכמות בין הנתבע 1 לנתבע 2 אם הנתבע 1 ישלם את מלוא התמורה עבור רכב 601, המרצדס יעבור לבעלות הנתבע 1. כאשר השותפות בין הנתבעים לא צלחה, הנתבע 1 הפסיק לשלם על רכב 601 והפסיק להעביר לנתבע 2 את התשלומים המגיעים לו בגין הפרויקט. לאחר משא ומתן הנתבעים הגיעו ביום 18.3.19 להסכמה רחבה במחלוקות ביניהם כולל הסכמה לפיה הנתבע 1 ימשיך לשלם על רכב 601, והרכב יעבור על שמו של הנתבע 2. הנתבע 1 לא עמד בהסכמה זו ועל כן הנתבע 2 מתנגד שרכב 101 יוחזר לידו, מתנגד שהמרצדס ירשם על שמו ואף מתנגד להשבת כספים לידו, שכן על פי טענת הנתבע 2 , הנתבע 1 חייב לו כספים.

31. יש לציין כי על פי סעיף 11.1 ההסכם שבין הנתבע 1 לנתבע 2, הם הסכימו כי המרצדס יעבור על שמו של הנתבע 1, וזאת בתנאי כי יעמוד בכל תנאי ההסכם לרבות המשך תשלומים בגין רכב 601, שכאמור יעבור על שמו של הנתבע 2. (ההסכם כלל תנאים נוספים שאינם רלבנטיים לתביעה זו).

32. לאחר הדיון שהתקיים בפני התברר כי היה הסכם נוסף בין הנתבעים לבין היזמים של פרויקט הבניה והסכם זה נחתם ביום 9.7.19 וגם בו הייתה התייחסות לחוב של הנתבע 1 לנתבע 2 ולכך שרכב 601 ישולם על יד הנתבע 1 וירשם על שם הנתבע 2. אך מסמך זה הוגש רק לאחר הדיון באופן חלקי בלבד ורק לאחר החלטות נוספות באופן מלא. מסמך זה לא מתייחס כלל למרצדס.

33. בדיון הראשון שהתקיים בפני דרש הנתבע 1 כי התובעת תאפשר לו לרכוש ביטוח למרצדס ולהעביר אותו טסט. הנתבע 2 התנגד להעברת המרצדס על שם הנתבע 1. בדיון זה קבעתי כי התובעת תאפשר לנתבע 1 להסדיר את הביטוחים, היא שתגיש את ההצעה לרכישת הביטוח והוא יוכל לתת לה טופס העדר תביעות כדי להוזיל את סכום הביטוח. בהחלטה זו חזרתי למעשה על סעיף 4 להסכמות שהיו בפני כב' השופט גורדון.

34. התובעת לא מילאה אחר החלטה זו ולמעשה התעלמה ממנה לחלוטין. כאשר הוגשה בקשה של התובע כי אורה לקיים את ההחלטה, העלתה טענות מטענות שונות ובהן דרישה כי התובע יציג לה טופס העדר תביעות. טענה זו מופרכת ונועדה רק להקשות על הנתבע 1 שכן ממילא על פי ההסכמות הנתבע 1 היה אמור לשלם עבור הביטוח ואם הוא לא יכול להציג טופס העדר תביעות, אזי התשלום הגבוה יותר יחול עליו, ולא על התובעת. יש לציין כי דרישה זו הועלתה בחוסר תום לב, כי הנתבע 1 טען מיד שרכב המרצדס עבר תאונה והיה במוסך.

35. שוב נתתי החלטה המורה לתובעת לאפשר לתובע להעביר את הרכב טסט ושוב התובעת לא מילאה אחריה. כך בסופו של דבר, ולאחר ששמעתי את עמדת הנתבע 2, וקיבלתי ממנו את כל המסמכים הרלבנטיים, קבעתי כי הצו של השופט גורדון ימולא כלשונו כפוף להפקדה של 50,000 ₪ על ידי הנתבע 1 בקופת בית המשפט, כאשר הפקדה זו נועדה גם להבטיח את הנתבע 2.

36. הנתבע 1 לא הפקיד במשך חודשים ארוכים את הערובה בקופת בית המשפט ורק בחלוף 8 חודשים הפקיד בקופת בית המשפט 50,000 ₪. במהלך תקופה זו התובעת כבר ביקשה כי כונס נכסים מטעמה ימכור את רכב 101 שנמצא בחזקתה, ורק לאחר שבקשה כזו הוגשה על ידה הנתבע 1 הפקיד את סכום הפקדון. הנתבע 1 התנגד לבקשה של התובעת, וטען כי על התובעת למלא אחר הצו של כב' השופט גורדון, שכן הוא הפקיד את הסכום שנקבע על ידי כתנאי לו.

37. הבקשה של הנתבע 1 הועברה לתגובה ונעתרתי לה על אף התנגדות התובעת , והתובעת הגישה בקשת רשות ערעור אשר נדחתה.

38. לאחר שהערעור נדחה ביקשה התובעת אף היא לקיים חלק נוסף מהצו שניתן על ידי כב' השופט גורדון, להעביר לידי הנתבע 1 160,000 ₪ ובמקביל להשאיר את שני הב.מ.וו בבעלותה. יחד עם זאת התובעת ביקשה כי במקום להעביר את הסכום של 160,000 ₪ לידי הנתבע 1, כלשון החלטת השופט גורדון, הרי שהיא ביקשה להפקיד אותו בקופת בית המשפט. בקשה זו נדחתה על ידי בשים לב להחלטת כב' השופט גורדון.

39. לאחר שקבעתי כי 160,000 יועברו לנתבע 1 הוא ביקש כי הפקדון של 50,000 יוחזר לידו והוא יקבל מהתובעת רק 110,000 ₪. גם בקשה זו נדחתה שכן כפי שהבהרתי בהחלטות קודמות 50,000 השקלים נועדו גם להבטיח את הזכויות של הנתבע 2. אזכיר כי בדיון שהתקיים בפני כב' השופט גורדון הנתבע 2 לא היה נוכח ולא הוגשה עמדתו, ועל כן לטעמי לאחר שמיעת עמדתו נדרשה הפקדה כאמור.

40. זמן קצר לפני מועד ישיבת ההוכחות, הבחינה התובעת כי הנתבע 1 מכחיש בתצהירים כי חתם על כלל הערבויות גם ההמחאות וגם על המרצדס כביטחון לעסקת שני הבמ.וו. על כן התובעת הגישה בקשה לבחון את טענותיו של הנתבע 1 כי לא חתם על הערבות באמצעות מומחה לכתב יד. לאחר תגובות ותשובות קבעתי כי היות והנתבע 1 כבר בכתב ההגנה טען טענה זו הרי שהיתנתי את הגשת חוות הדעת בהפקדת ערובה על ידי התובעת בקופת בית המשפט בסכום 15,000 ש"ח.

41. משהופקדה הערובה התנהל הליך מאוד ארוך וממושך, שבו הנתבע התחמק מלתת דוגמאות חתימה שוב ושוב, התחמק מלהגיע למומחית לשם מתן חתימה ולבסוף חוות הדעת ניתנה ביום 26.5.21 בחוות הדעת נקבע כי "במידה שאינה מותירה מקום לספק של ממש" הנתבע 1 חתם על הערבויות. עוד נקבע כי קיים סיכוי רב שדוגמאות החתימה ששלח הנתבע למומחית, לפני שהגיע לחתום בפניה, אינן דוגמאות של חתימתו. המומחית אף ציינה כי בעת החתימה בפניה היא התרשמה כי הנתבע 1 ניסה לשנות את חתימתו.

42. הנתבע לא הזמין את המומחית להיחקר על חוות דעתה ונוכח התרשמותי מהיסודיות של חוות הדעת והמקצועיות שלה הרי שאני מאמצת אותה במלואה. בנסיבות אלו התובעת תקבל את מלוא ההפקדה חזרה מקופת בית המשפט.

43. בין לבין התנהלו הליכים שונים של הטלת עיקולים ומימושים של הרכבים כדי לצמצם את הנזקים הנובעים מירידת ערכם.

44. הנתבע 1 ביקש שינוי של רישום הבעלות על הבמוו ומצד שני התובעת ביקשה עיקול על הרכבים המשומשים שנמסרו לידה אך נותרו רשומים על שם הנתבע 1 . לאחר דיון ושקילת טענות הצדדים חזרתי וקבעתי כי סיכויי התביעה גבוהים והוספתי כי מתקיימת בעניינו של הנתבע 1 דרישת ההכבדה מן הטעם שמתנהל נגדו הליך הוצאה לפועל בגין חוב של 50,000 ₪ שהוא המחה את זכויותיו בהליך זה לבא כוחו (על חשבון שכר טרחה) וכי גרסתו, שהוא מגלגל מחזור של מיליונים לא עולה בקנה אחד עם חוסר נכונותו לציין מהם הרווחים שלו. לפיכך היטלתי עיקולים על כל רכב עד לסכום של 200,000 ₪ ואפשרתי את רישום רכב 101 על שם אשתו של הנתבע 1 כבקשתו, בכפוף למתן הודעה להוצאה לפועל.

45. על פי החלטת כב' השופט גורדון בשעתו, לאחר רישום הרכבים המשומשים על שם אשת הנתבע 1 ורישום העיקולים כפי שאני קבעתי, היה על התובעת להעביר את הרכבים לידי הנתבע 1. משלא עשתה כן ביקש הנתבע 1 כי יינתן צו בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט. התובעת הודיעה כי אשתו של הנתבע 1 התנגדה לרישום הרכב על שמה ועל כן כל ההליך דנן לא התקדם והעיקולים לא נרשמו. הנתבע 1 הודיע כי העיקולים כן נרשמו ולאחר החלטה נוספת שלי הציג אישורים של משרד התחבורה.

46. בסופו של יום אשתו של הנתבע 1 הגישה הודעה שהיא מתנגדת לרישום כאמור ובקשה של התובעת לצרפה כצד להליך נדחתה על ידי. קבעתי כי הבקשה תישקל במועד ההוכחות שהיה קבוע לדיון בסמוך אך הנתבע 1 ביקש 4 פעמים לדחות את המועדים בנסיבות בהן נאלצתי להעתר לבקשתו.

47. ביום 21.10.21 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העיד הבעלים של התובעת, וגם העידו שני הנתבעים . ישיבת ההוכחות הייתה רוויה בצעקות והתפרצויות של הנתבע 1, בא כוחו של הנתבע 1 לא הפסיק לקטוע את עדות של מנהל התובעת, ובא כוח התובעת צעק על הנתבע 1 ובא כוחו. אציין כי התרשמתי שמנהל התובעת לא היה מעורב בדברים רבים ואף לא בקיא לחלוטין בפרטיים. התרשמתי גם כי שני הנתבעים היו לא מהימנים ואף העידו על עצמם כי ביצעו פעולות שונות בניגוד לחוק בצוותא.

48. אחר ישיבת ההוכחות דחיתי את הבקשה להחזרת הרכבים לידי הנתבע 1 שכן התרשמתי כי גרסתו אינה אמינה.

49. גם לאחר ישיבת ההוכחות המשיכו הצדדים במימוש הרכבים והפקדה בקופת בית המשפט, כאשר חלק מהמימושים היו על פי החלטתי וחלק היו בהסכמה כדי לצמצם את הנזקים הנובעים מירידת הערך של הרכבים. לסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט אתייחס במלך הדיון וההכרעה.

דיון והכרעה:

אפתח ואדון בתביעה שכנגד ולאחר מכן אדון בתביעה העיקרית.

האם התובעת סירבה להפעיל את הביטוח של המרצדס, על אף שהנתבע 1 שילם לה כדי שתערוך ביטוח:

50. הנתבע 1 לא הוכיח את גירסתו בעניין זה ולו באופן חלקי. הנתבע 1 לא הציג כל ראיה לכך ששילם לתובעת כדי לרכוש ביטוח. לטענתו התשלום היה במזומן ואילו מנהל התובעת הכחיש טענה זו, ונטל ההוכחה בעניין זה הוא על כתפי הנתבע 1 .

51. הנתבע 1 גם לא הציג ראיה לכך שמחובתה של התובעת היה לרכוש את הביטוח, ואילו ההסכם הנוגע למרצדס שנחתם בין התובעת לנתבע 2 דווקא קובע כי הביטוח ירכש על ידי הקונה של הרכב, והמוטב של הביטוח יהיה המוכר, כלומר התובעת. מנהל התובעת ניסה להסביר שוב ושוב בחקירתו כי יש הבדל בין מי שמשלם עבור הביטוח למי המוטב שלו, אך כאמור חקירתו נקטעה כל העת על ידי בא כוח הנתבע 1.

52. לבסוף אציין כי לא היתה כל אסמכתא בכתב לכך שהנתבע 1 פנה את התובעת בבקשה שתפעיל את הביטוח, וניתן אולי להבין מעדותו הקטועה של מנהל התובעת, כי כאשר הוא פנה אליה היא הפנתה אותו לנתבע 2, שהיה אמור לרכוש את הביטוח.

53. טענתו החלופית של הנתבע 1 היא שעל הנתבע 2 לפצות אותו בגין הנזקים שגרם למרצדס. יש לציין כי לא השתכנעתי שהנתבע 2 הוא שפגע במרצדס ובוודאי שלא השתכנעתי כי עשה כן במזיד. מלבד העדות של הנתבע 1 בעניין זה שהיתה לא ברורה ולא מפורטת ולטעמי הסתמכה על השערות, הרי שלא היתה כל ראיה לכך שהנתבע 1 הוא שגרם לנזק במרצדס.

54. אכן במהלך עדותו של מנהל התובעת הוא ציין שהנתבע 2 אמר לו "שמרוב עצבים פגע ברכב..." אך לא ברור על איזה רכב דיבר העד, שכן שני רכבים היו במוסך, ואף לא ברור אם הכוונה היתה שמרוב עצבים הנתבע 2 עשה תאונה ברכב או שמרוב עצבים פגע ברכב במזיד. גם בנקודה זו בא כוח הנתבע 1 קטע את עדותו של מנהל התובעת. ולפיכך אני קובעת כי הנתבע 1 לא הוכיח שהנתבע 2 הוא שהזיק לרכב.

55. על כן כל טענות הנתבע 1 בעניין זה נדחות

האם הנתבע 1 זכאי לפיצויי בגין תפיסת הב.מ. וו שהיה בחזקתו:

56. הנתבע 1 שב וחזר בזעזוע, בכל דיון, על כך שהתובעת גנבה את הב.מ.וו שחנה ליד הבית, וניסתה לגנוב את המרצדס שחנה בחצר. לטענת הנתבע 1, שהתבררה כנכונה לא היה לתובעת צו תפיסה מלשכת ההוצאה לפועל, והיא שלחה גרר בשעת לילה מאוחרת כדי לתפוס את הרכבים ללא צו.

57. התובעת טענה כי שני הרכבים היו בבעלותה במועד התפיסה ולכן היתה רשאית לקחת אותם. הנתבע 1 טען כי הוא סיים לשלם עבור המרצדס את הסכום המלא, וכי הבמוו היה אמור לעבור להיות רשום על שמו..

58. בעניין זה אני מקבלת את טענות הנתבע 1. התובעת החליטה לקצר את הדרך ולתפוס רכבים ללא צו חוקי ובדיעבד היא טוענת שהיתה יכולה לעשות כן בשל העובדה שהם רשומים על שמה. טענה זו נדחתה לא פעם בפסיקה ועשיית דין עצמי בכל הנוגע לתפיסת מטלטלין היא מנוגדת לחוק ויש בה כדי לעודד בריונות ואלימות. התובעת היתה יכולה לפעול להוצאה לפועל ולנקוט בהליכי תפיסה במעמד צד אחד ולמנוע אפשרות של הברחת הנכסים. אך התובעת בחרה באמצעי לחץ של תפיסת הרכבים בעצמה בניגוד לדין.

59. הטענה של התובעת כי הרכבים רשומים על שמה היא מיתממת במידה רבה, שכן היה ברור לתובעת שידרשו הליכים משפטיים כדי להכריע למי מהצדדים, לרבות הנתבע 2, יש זכויות ברכבים. הראיה היא שגם ההליכים בתיק זה בכדי לקבוע מי הבעלים של כל אחד מהרכבים, בהיותם קשורים זה לזה בעסקה אחת, הייתה לא פשוטה.

60. התובעת הגיעה לביתו של הנתבע 1 בשעת לילה, עוררה מהומה שהעירה אותו ואת השכנים, ורק כאשר הנתבע 1 חסם את רכב הגרר בגופו ויתרה על תפיסת המרצדס, אך לקחה את הבמוו.

61. התנהלות זו שמנוגדת לחוק ובוודאי גורמת לעוגמת נפש רבה מחייבת כי התובעת תפצה את הנתבע בסכום משמעותי, קל וחומר שעה שהתובעת עוסקת במכירת רכבים ואמורה להכיר את הדין ולפעול על פיו. על כן הקובעת כי התובעת תפצה את הנתבע בסכום של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

עתה אפנה לדון בתביעה העיקרית:

הרכבים המשומשים:

62. הרכבים המשומשים נועדו להיות חלק מעסקת הרכישה של רכבי הבמוו אך התובעת טענה כי לרכבים אלו אין שווי שכן אי אפשר היה לרשום אותם או למכור אותם בשל החלפת המנועים. באחד הדיונים טענה התובעת (מפי בא כוחה) כי אפילו כחלפים אי אפשר למכור את הרכבים הללו.

63. תוך כדי בירור העובדות התגלו הנתונים הבאים: הרכבים נרשמו על שם התובעת בסמוך למועד העסקה ורק לאחר מכן בבדיקת המשטרה התגלה כי ברכבים המנועים לא תואמים לרישיון הרכב. ביום 19.3.19 זומנה התובעת לבדיקה של חשד לזיוף המנועים על ידי משרד התחבורה. כלומר מאז מועד העסקה ביום 20.9.18 ועד ליום הבדיקה (או בסמוך אליו) התובעת לא ידעה על הבעיה עם המנועים וגם לא ניסתה למכור את הרכבים.

64. התובעת לא הציגה כל קנס או כתב אישום בנוגע למנועים, ונראה כי היא עשתה שימוש ברכבים המשומשים במרבית התקופה שהיו בחזקתה.

65. התובעת טענה כי לא ידעה על כך דבר וסמכה על הנתבע 1 בעניין זה. הנתבע 1 דווקא טען כי אמר לתובעת על כך, ואף טען כי נתן לה את השטרות של החלפת המנועים. לאחר מכן שינה את גירסתו וטען כי נתן לה שטר אחד בלבד שכן הוא לא קיבל את השטר השני, בשל סכסוך כספי עם המוסך. מנהל התובעת אישר בחקירתו כי הנתבע 1 אכן אמר לו על החלפת המנועים (עמ' 21 שורה 20). מנהל התובעת טען כי לא בדק זאת, שכן האמין לנתבע 1 ורק גילה זאת כאשר נידרש לבדיקה על ידי משרד התחבורה. גם עובדות אלו מחזקות את מסקנתי שהתובעת לא תכננה למכור את רכבים מיד אלא עשתה בהם שימוש יותר מחצי שנה וגם לאחר שהסדירה את נושא המנועים, מבלי ששילמה לכאורה דבר בגין כך.

66. חרף טענות התובעת והחלטת כב' השופט גורדון, התובעת לא ויתרה על החזקה ברכבים המשומשים ולא החזירה אותם לנתבע 1. התובעת גם לא הציגה לבית המשפט מתי או כיצד סידרה את נושא המנועים, ואף לא טענה כי שילמה למוסך שהחליף את המנוע ברנגלר, ולא דרשה את סכום התשלום מהנתבע 1. כך שלא ברור לי מדוע התובעת לא הקטינה את נזקיה ומכרה את הרכבים קודם לכן.

67. רק לקראת סוף ההליך הגיעו הצדדים להסכמה חלקית ואני נתתי החלטה, לפיה הרכבים ירשמו על שם אשתו של הנתבע 1, ויוטלו עליהם עיקולים להבטחת החוב לתובעת. לאחר הגשת הסיכומים הסכימו הצדדים כי בא כוח התובעת ימונה ככונס על הרכבים והם נמכרו בסכום של 180,000 ₪ לצד שלישי. מעיון בהסכם הרכישה עולה כי לא צוין בו דבר בנוגע להחלפת המנועים, חרף טענות התובעת כי נושא זה הוא קריטי.

68. על כן אני דוחה את טענות התובעת בנוגע לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהחלפת המנועים, וקובעת כי התובעת התמהמה במכירת הרכבים וגם בהשבתם לתובע, חרף החלטת השופט גורדון והחלטותי, וכי ירידת הערך של הרכבים נגרמה בעיקרה בשל חלוף הזמן, ובשל העובדה שהתובעת לא הקטינה את נזקיה. מנגד התובעת כן התחילה להגיש בקשות למכירת הרכבים המשומשים בכינוס במהלך חודש פברואר 2022 ונראה כי ביקשה ממועד זה לצמצם את נזקיה והנתבע 1 הכשיל כל פעולה בעניין זה. על כן אני קובעת כי הסכום שהופקד בקופת בית המשפט בגין רכבים אלו, בסך 180,000 ₪ יועבר לידי התובעת באמצעות בא כוחה. בא כוח התובעת רשאי לקזז לעצמו 10,000 ₪ על חשבון הליך הכינוס. הנתבע 1 יוסיף על סכום זה סך של 50,000 ₪ כדי לאזן בין התקופה שהתובעת עשתה שימוש ברכב ולא ניסתה למכור אותו, לבין התקופה שהנתבע 1 מנע את מכירתו. סכום זה יועבר מההפקדה שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט לידי התובעת באמצעות בא כוחה. מכאן שבסופו של דבר התובעת תקבל 230,000 ₪ על חשבון הרכבים המשומשים והכונס יקבל 10,000 ₪. כל הסכומים שבקופת בית המשפט יועברו על פירותיהם.

69. מובהר כי החוב על חשבון הרכבים המשומשים הוא של הנתבע 1 בלבד, שכן הנתבע 2 לא ידע דבר על החלפת המנועים או על בעיית השטרות.

רכב המרצדס:

70. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את ההתחשבנויות הכספיות ביניהם ובעיקר בחנתי את ההסכמים שנערכו בין הנתבע 1 לנתבע 2, הסכם אחד בינם לבין עצמם וההסכם השני עם היזמים הרי שאני קובעת כי רכבת המרצדס נרכש במקור על ידי הנתבע 1 ושועבד על ידו לצורך ביצוע עסקת הב.מוו.

71. החלטה זו נסמכת על כמה עדנים. ראשית ההסכם המפורשת בין הצדדים כי רכב המרצדס ירשם על שם הנתבע 1 לאחר שהוא ישלם במלואם את התשלומים על רכב 106 שיהיה בבעלות הנתבע 2. על פי מכלול ההסכמים הנתבע 1 הוא שהיה חייב כספים לנתבע 2 ואין שום הגיון בטענה שהמרצדס של הנתבע 2 שועבד על ידו כדי שהנתבע 1 ישלם עבור רכב ששווה הרבה פחות. ההגיון הוא שהנתבע 1 ישעבד רכוש שלו כדי להבטיח את תשלום החוב לנתבע 2.

72. ברקע הדברים עומדת גם העובדה שהנתבע 2 היה ללא רישיון נהיגה במועד שהמרצדס נרכש ואין שום הגיון בכך שהוא ירכוש רכב יוקרה עבור עצמו ויתן לנתבע 1 להשתמש בו, שעה שהוא עצמו לא יכול להשתמש בו. דבר זה עולה גם בקנה אחד עם טענת הנתבע 1 כי היה חייב כספים למע"מ (ואולי לנושים נוספים) ולכן ניסה להסתיר את הבעלות שלו המרצדס.

73. מכאן שאני קובעת כי רכב המרצדס היה של הנתבע אך 1 הפך לבטוחה עבור עסקת הב.מ.וו. ונאסר על הנתבע 1 לבצע בו כל פעולה עד שלא ישלם את מלוא החוב בגין רכבי הבמוו כמפורט להלן.

74. יובהר כי אין במערכת ההסכמים שבין הנתבע 1 והנתבע 2 כדי לפטור את הנתבע 2 מתשלום לתובעת על פי ההסכמים שנכרתו בקשר עם הב.מ.וו ויוזכר כי הנתבע 2 לא תבע את הנתבע 1 בגין החובות שהיו ביניהם בעבר.

רכבי הבמוו:

75. כפי שציינתי בפתח פסק הדין החוב שנותר בגין שני הרכבים הללו הוא 365,000 ₪ נכון ליום 5.12.18 וחוב זה נושא הצמדה וריבית ממועד זה. אין חולק כי הסכומים שולמו מחשבונו של הנתבע 1 בשל התחשבנות שהייתה לו עם הנתבע 2. בסופו של יום אילו התשלומים היו מתבצעים כמוסכם, היה הנתבע 1 הופך לבעלים של רכב 101 והנתבע 2 לבעלים של רכב 601 אך התמורה המלאה היתה אמורה להשתלם על ידי הנתבע 1 כפי שצויין בשני ההסכמים שהנתבע 2 הציג בפני, על חשבון חובות של הנתבע 1 לנתבע 2. אזכיר גם כי הנתבע 2 חתם על ערבויות לכל הסכומים הללו, מכאן שהחוב בגינם רובץ לפתחו.

76. כאמור רכב 101 נתפס על ידי התובעת בהליך לא חוקי, ובסופו של דבר אחרי בקשות והתנגדויות של הנתבע 1, כולל הצעה לרכוש את הרכב מהתובעת, בסכום שלא יכול היה לעמוד בו מלכתחילה, הרכב נמכר. העסקה למכירת הרכב בכינוס היתה בסכום של 280,000 ₪ והתובעת העבירה בעקבות ההחלטות בתיק והצווים שניתנו לידי הנתבע 1 סך של 160,000 ₪ ונותרו בידה 120,000 ש"ח .

77. דרישת התובעת שהנתבעים ישלמו לה דמי תפיסה ואחסון נדחות, שכן קבעתי שהליך זה היה לא חוקי.

78. סכום החוב הוא 365,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.12.18. מסכום זה יש לקזז 120,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום המכירה ועל הנתבע 1 להשיב לנתבעת 160,000 ₪ בתוספת הפרשי ההצמדה מיום שהועברו לידו בהתאם לצו, וכן לשלם את היתרה בין ההפרש שבין 365,000 בניכוי של 120,000 ₪ (שהתובעת כבר קיבלה) ובניכוי נוסף של 160,000 ₪ (שהנתבע 1 קיבל מידה תוך כדי ההליך) כאשר כל הסכומים הללו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ששולמו.. היתרה תשולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.12.18 ועד לתשלום היתרה בפועל.

79. בחשבון גס שאינו כולל הפרשי הצמדה וריבית הרי שהסכום שעל הנתבעים לשלם הוא 245,000 ₪ כדי להשלים את התשלום שהיה חייב לתובעת על חשבון שני הרכבים.

80. רכב 601 נשאר בחזקתו של הנתבע 2, גם לאחר שהיה במוסך לתיקונים, והתובעת לא נקטה בצעדים לתפוס אותו בניגוד לאופן שבו פעלה בעניין רכב 101. לטענת הנתבע 1 הדבר מעיד על הסכמות נסתרות בין התובעת לנתבע 2. הסכמות אלו לא הוכחו, אך נראה כי היה יותר נכונות לשיתוף פעולה מצד הנתבע 2. בוסופו של דבר ניתנה על ידי החלטה לפי הרכב ימכר בכינוס ולצורך מינוי בא כוח התובעת ככונס נכסים הורתי בחודש מרץ 2021 כי הוא יפקיד בקופת בית המשפט 50,000 ₪. סכום זה יוחזר לו מקופת בית המשפט וכמובן שאינו קשור להתחשבנות בין הצדדים.

89. התובעת באמצעות בא כוחה הפקידה בקופת בית המשפט את תמורת המכירה של רכב 601 של 227,935 ₪. סכום זה נזקף בחלקו הארי על חשבון החוב של הנתבעים לתובעת אך יש לקזז ממנו 12,000 ₪ כולל מע"מ שהם שכר טרחת הכונס. כלומר נותרה יתרת תשלום בקופת בית המשפט של 215,945 ₪ לטובת התובעת ₪ . המזכירות תעביר את מלוא ההפקדה לידי התובעת באמצעות בא כוחה.

90. בכל הנוגע לבקשה לפיצול סעדים הרי שזו נדחית. התובעת ידעה במועד התביעה כי ההסכם הופר, וממילא חישוב הפיצוי היה לפי הפרת ההסכם ולא היו סכומים לא ידועים שכן התובעת דרשה את מלוא הסכומים המגיעים לה ואף מעבר לכך. התובעת גם היתה יכולה לדרוש פיצויי בגין הפרת ההסכם, ולא עשתה כן, וכאמור קיבלה את המגיע לה על פי פסק הדין. ולכן בקשה זו נדחית.

91. נוכח התוצאה אליה הגעתי הרי שאני קובעת כדלקמן:

א. המזכירות תעביר לידי בא כוח התובעת את מלוא הסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט. מובהר שוב כי הפקדון של התובעת בסך 15,000 ₪ בגין שכר טרחת המומחית והפקדון של בא כוח התובעת ככונס יוחזר גם במלואו והוא אינו על חשובן החוב.

ב. התובעת תערוך את כל החישובים על פי פסק הדין בנוגע להפרשי הצמדה וריבית ותגיש פסיקתא לחתימתי כנגד שני הנתבעים בתוך 7 ימים. מובהר כי יש לקזז מסכומים אלו את הפיצויים שקבעתי לנתבע 1 בגין עוגמת נפש. יתרת החוב תעמוד לפרעון מלא על ידי שני הנתבעים ביחד ולחוד

ג. ניתן צו למשרד הרישוי האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה ברכב מרצדס מספר רישיון 17787501 ללא הסכמת התובעת.

ד. הנתבעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך 25,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 55,000 ₪ כולל מע"מ. בנוסף הנתבע 1 ישא בהוצאות התובעת בגין כל ההליכים שנילוו לבדיקת הטענה שלו לעניין הזיוף בסכום של 20,00 ₪. ניתן לקזז סכום זה מסכום הפיצוי בגין עוגמת הנפש שפסקתי לטובת הנתבע 1.

ניתן היום, ל' אב תשפ"ב, 27 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.