19 מאי 2021

התובעת עתרה לתשלום גמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 1.12.2018 עד למועד הלידה בשעה טובה ביום 15.8.2019. הנתבע דחה את תביעת התובעת בהתייחס לתקופה שעד ליום 10.3.2019 ומכאן תביעתה.

1. התובעת עברה תאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, ביום 5.6.2018. ביום 7.4.2019 הגישה התובעת טופס תביעה לנכות מעבודה ונקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה שבין 5.9.2018 -31.12.2018 ונכות צמיתה בשיעור 9.75% החל מיום 1.1.2019.
2. ביום 30.4.2019 הגישה התובעת תביעה לגמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 1.12.2018 עד למועד הלידה. הנתבע אישר את התביעה לתקופה שמיום 10.3.2019 עד ליום 15.8.2019.
3. ביום 14.6.2021 מונה פרופ' יורם בייט (להלן: "המומחה הראשון") לחוות דעתו בשאלת מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שבין 1.12.2018 – 9.3.2019 (להלן: "התקופה שבמחלוקת") והאם מדובר במצב רפואי שסיכן את התובעת בהריונה או את עוברה, כנדרש בסעיף 58 לחוק.
4. ואלו העובדות המוסכמות שהועברו למומחה –
5. התובעת ילידת 23.12.1980.
6. התובעת עובדת ככח עזר בבית חולים ברזילי אשקלון.
7. הנתבע אישר שמירת הריון לתקופה 10.3.2019-15.8.2019.
8. ביום 5.6.2018 התובעת עברה תאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה: לתובעת נקבעו 20% נכות זמנית לתקופה 5.9.2018-31.12.2018 ונכות צמיתה בשעור של 9.75% החל מיום 1.1.2019 (בגין גב וכתף) כעת התובעת נמצאת בהליך של ערר.
9. אישור מעסיק מיום 24.3.2019 (נספח ה' לכתב התביעה) הינו חלק מהעובדות המוסכמות ומצ"ב.
10. מצבה הרפואי כעולה מהרשומות הרפואיות.
11. וכך השיב המומחה הראשון לשאלות שהופנו אליו בהחלטת המינוי –

"התקופה שבמחלוקת קודמת לתאריך בדיקת התובעת על ידי הרופא התעסוקתי, 10.3.2019, והוא מועד תחילת האישור לשמירת הריון, אשר ניתן על ידי המוסד לביטוח לאומי. המצב הרפואי של התובעת בתקופה שהוכרה לשמירת הריון, בוודאי התקיים גם בתקופת המחלוקת. הן בתקופת הנכות הצמיתה ועל אחת כמה וכמה ב –1-31.12.18, חודש שעדיין לא נכלל בתקופת הנכות הזמנית.

לפיכך אני מניח שאותם הנימוקים אשר היוו בסיס לאישור גמלה לשמירת הריון תקפים גם לגבי התקופה שבמחלוקת".

1. וכך השיב המומחה הראשון על שאלות ההבהרה שנשלחו אליו בהחלטה מיום 16.9.2020 -

1.ש. האם נכון, כי המצב הרפואי שבבסיס התביעה לגמלת שמירת היריון מקורו בתאונת עבודה, חצי שנה לפני התעברותה של התובעת? (סעיף ד' לעובדות המוסכמות, תאונה מיום 5/6/2018).

ת. לפי העדות הרפואית המוקדמת ביותר, של הרופא התעסוקתי, מיום 10.3.2019 תלונותיה של התובעת אכן התבססו על מצבה הרפואי כתוצאה מאירוע התאונה מיום 5.6.2018.

2.ש. האם נכון, כי השרשת ההיריון שבנדון הייתה שבועיים לאחר מועד הוסת האחרונה ואבחנתה נעשית לרוב כחודש לאחר מועד הווסת האחרונה הנ"ל, כאשר המחזור הצפוי מתאחר?

ת. תאריך הווסת האחרון היה 10.11.18 ומטבע הדברים שכאשר הווסת הוא סדיר, מידי חודש, אזי השרשרת ההריון ברחם אמורה להתרחש כשבועיים לאחר מכן. מועד האבחנה המוקדמת של הריון תלוי במועד ביצוע בדיקה ביתית, בדיקת דם או סריקה על קולית.

3.ש. האם נכון, כי תקופת המחלוקת, תחילת ההמלצה לגמלת היא מה-1/12/2018, שבוע 3.5? כלומר, עוד טרם האיחור המחזור כלל ועוד טרם שההיריון נותן תסמיניו?

ת. תאריך תחולת ההמלצה לגמלה לשמירת הריון הינו ב – 1.12.2018. במועד זה, כשלושה שבועות בהיריון, לרוב אין תסמיני הריון.

4.ש. האם סביר שעל רקע בעיה אורתופדית קיימת, ההיריון יגרום לשינויים משמעותיים כבר בעת המחזור המאחר, למשל שבוע 4? אם דעתך חיובית, נא הפנה אותנו למקורות ספרותיים?

ת. לפי הבנתי את נוסח השאלה, מדובר באפשרות של השפעת ההריון על המצב האורתופדי. בהנחה זו, לא סביר שהריון מוקדם כל כך ישפיע על בעיות אורתופדיות. במידה והכוונה הייתה הפוכה, סביר גם שהמצב האורתופדי לא השפיע על ההריון.

5.ש. האם נכון, כי בבדיקת האורתופד מיום 2.1.2019 (שבוע 9) לא תוארו כל ממצאי קיצון והאורתופד תיאר מפורשות "רגישות מפוזרת ללא ממצאים נוירולוגיים" וכי בחלק הסיכום וההמלצות מופנית התובעת כבר בשלב זה לרופא תעסוקתי לצורת התאמת תנאי העבודה למצב רפואי?

ת. עברתי פעמיים על מאות המסמכים בדיסק (הסרוקים באי סדר חמור) ולא מצאתי מסמך מהאורתופד מיום 2.1.2019. לפיכך איני יכול להתייחס אליו.

1. לאחר שהועבר למומחה המסמך מיום 2.1.2019, השיב המומחה כך –

"בדיקת האורתופד ד"ר אריה אריאלי מיום 2.1.2019, כללה גם פרטים ונתונים מתאריכים 18.7.2018 ו 29.8.18.

בבדיקה ביום 2.1.2019, בשבוע 9 להריון, מתוארת "רגישות מפוזרת, ללא חוסר נוירולוגי, בנוכחות דפקים תקינים". אין זה תיאור של מצבי קיצון.

בסיכום הומלץ על הפנייה לרופא תעסוקתי לצורך התאמת תנאי העבודה למצב הרפואי, ובהתאם לצורך, להמשיך עם רפואה אלטרנטיבית החל משבוע 20 להריון"

1. ביום 28.10.2020 הועברה למומחה שאלת הבהרה נוספת וכך השיב עליה-

"ש. מהי התקופה שלדעתך היה סיכון לאם /או לעובר?

מה התקופה בה יש הצדקה רפואית לגמלת שמירת הריון ועל בסיס איזה תיעוד רפואי/בדיקות התובעת הינך קובע זאת?

המומחה מתבקש להשיב לשאלה זו לאור קביעתו בחוות דעתו המשלימה כי בשבוע ה – 3 להריון לרוב אין תסמיני הריון וכי לא סביר לשיטתו שהריון כה מוקדם השפיע על התובעת.

ת. הבעיות מהן סבלה התובעת הן אורתופדיות מיסודן ולכן הנני מציע כי תשובות לשאלות כאלה עדיף לקבל בצורה מהימנה מאורתופד. ברור כי בתחילת ההריון אין כל סיכון לעובר עקב התלונות האורתופדיות.

הנתונים שהתקבלו במוסד לביטוח לאומי הם אלו לפיהם קיבל המוסד לביטוח לאומי את החלטתו לאשר גמלה לשמירת הריון והוא יוכל להבהיר על אילו נתונים הסתמך הוחלט (כך במקור, מ.ק) לאשר את הגמלה ולאיזו תקופה".

1. לאחר כל זאת ביקש הנתבע להעביר סבב רביעי של שאלות הבהרה למומחה. בהחלטת בית הדין מיום 25.11.2020 נקבע כי אין מקום לכך וכי אין בית הדין סבור כי הדבר יקדם הכרעה בהליך, אך לאור חוסר הלימה מסוים בין חוות המומחה לתשובות שנתן לשאלות ההבהרה וכיוון שאין מקום לקבל חוות דעת מאורתופד לאור הפלוגתא העומדת להכרעה בהליך, יש מקום למנות מומחה נוסף אשר לזכאות התובעת לקבלת גמלת הריון בתקופה שבמחלוקת. עוד נקבע, במסגרת אותה החלטה, כי: "עם זאת, עובר למינוי מומחה נוסף בהליך ובשים לב לאורכה הקצר של התקופה שבמחלוקת, יודיעו הצדדים עד ליום 9.12.2020 האם הגיעו להסכמות בהליך...".
2. שעה שהצדדים הודיעו כי לא הגיעו להבנות, מונה ביום 30.11.2020 מומחה נוסף בהליך, ד"ר בנימין זילברמן (להלן: "המומחה השני").
3. המומחה השני השיב ביום 7.12.2020 על שאלות בית הדין, לאחר שסקר את עובדות המקרה, דן בנושא העבודה בהריון, הפנה להמלצות והנחיות בנושא מאמץ גופני בהריון ולאחר שדן בנסיבותיה האישיות של התובעת, השיב –

"מדובר באישה בהריון בתהליך החלמה מתאונת דרכים בה נפגעה בגב, כתף וצוואר. מדובר באישה סימפטומאטית במהלך ההריון עם כאבים באזורים בהם נפגעה. מרשומות המקרה עולה כי עבודת האישה הייתה כרוכה בתנאי עבודה ומאמץ גופני חריגים, המוכרים ע"י רשויות בריאות בעולם כגורמי סיכון לתחלואה אימהית ועוברית מוגברות במהלך ההריון.

בנסיבות המקרה הנדון - הרי הפסקת עבודה מיום 1.12.2018 עד ל 9.3.2019 הייתה הגיונית וסבירה מבחינה רפואית"

1. וכך השיב המומחה השני לשאלות ההבהרה שהועברו אליו ביום 17.2.2021 -

1. ש. בהתאם לאמור בסעיף ב' לתשובתך "אשה זמן קצר..." האם נכון, כי הנך מתכוון לחצי שנה לפני ההתעברות (תאונת דרכים מיום 5/6/18, מופיע במוסכמות)?

ת. התשובה חיובית.

2. ש. האם נכון כי המצב הרפואי שבבסיס התביעה לגמלת שמירת היריון מקורו בתאונת דרכים/עבודה, חצי שנה לפני התעברותה של התובעת? (ווסת אחרונה 9/11/2018).

ת. התשובה שלילית. כאמור מדובר באישה זמן קצר לאחר תאונת דרכים עם פגיעה בגב, כתף וצוואר שנמצאת עדיין בתהליך החלמה, ולמעשה בחופשת מחלה. אולם הבסיס והגורם העיקרי במוגבלותה של האישה הינו מצבה ההריוני.

3. ש. האם נכון, כי השרשת ההיריון שבנדון הייתה כשבועיים לאחר מועד הוסת האחרונה ואבחנתה נעשית לרוב כחודש לאחר מועד הווסת האחרונה הנ"ל, כאשר המחזור הצפוי מתאחר?

ת.במחזור סדיר של 28 יום, ההשרשה הינה כשבועיים לאחר תאריך הווסת האחרון. האבחנה בבדיקת הריון בדם יכולה להיעשות כשבוע לפני איחור. אבחנה סונוגרפית בד"כ אפשרית סביב השבוע אחור (צ.ל איחור, מ.ק) בהופעת הווסת.

4. ש. האם נכון, כי המחלוקת היא, תחילת ההמלצה לגימלה היא מיום 1/12/2018, שבוע 3.5 להיריון? כלומר עוד בטרם המחזור איחר? ועוד בטרם שההיריון נותן את סימניו?

ת. המחלוקת כפי שנמסר במכתב הפניית התיק הינה לגבי התקופה שבין 1/12/2018 (שבוע 3 להריון) ועד ל 9/3/2019 (שבוע 17 להריון).

5. ש. האם ביום 1/2/2018, תחילת ההמלצה לשמירת היריון, עוד טרם איחר המחזור? והאם על פי התיעוד הרפואי, טרם ההיריון נתן את סימניו?

ת. משך מחזור תקין נורמלי מוגדר כ – 24-38 ימים. מדובר בתקופה סביב תאריך ווסת מצופה.

6. ש. האם נכון, כי במידה והיה אי כושר לעבודה לפני ההיריון, היא לא נבעה מההיריון?

ת. התשובה חיובית.

7. ש. לפי מסקנת חוות דעתך, האם לשיטתך יש ליתן שמירת היריון לנשים הרות כבר מרגע הגילוי של ההיריון במגוון מקצועות כגון כח זר, סדרניות סחורה, עובדות משק, גננות וכדומה?

ת. בהתייחס לאדפטציה של האישה ההריונית לשינויים המוסקולוסקלטלים הפיזיולוגיים בהריון:

א. אתר המידע הידוע UP TO DATE מציין את השינויים הבאים במהלך ההריון:

During pregnancy, patients gain 25 to 35 pounds, on average, have a shift in their point of gravity, and undergo multiple hormonal changes and biomechanical alterations that strain the axial skeleton and pelvis.

The weight gain and hormonal changes of pregnancy contribute to the following musculoskeletal alterations.

Force across some joints is increased up to twofold [1].*

*Exaggerated lordosis of the lower back, forward flexion of the neck, and downward movement of the shoulders typically occur to compensate for the enlarged uterus and change in center of gravity.

Stretching, weakness, and separation of abdominal muscles further impede neutral posture and place even more strain on paraspinal muscles.

*Joint laxity in the anterior and posterior longitudinal ligaments of the lumbar spine creates more instability in the lumbar spine and can predispose to muscle strain

*There is widening and increased mobility of the sacroiliac joints and pubic symphysis in preparation for the fetus' passage through the birth canal.

*Vaginal lengthening, genital hiatal widening, and posterior vaginal relaxation occur [2]

*A significant increase in the anterior tilt pelvis occurs, with increased use of hip extensor, abductor, and ankle plantar flexor muscles [3]. Stance is widened to maintain trunk movement [4]. This can result in changes in gait [5].

*Fluid retention can cause compression of certain vulnerable structures such as the median nerve.

*Ligamentous laxity can affect stability of all weight-bearing joints from the pelvis to the foot …".

שינויים אלה ועקב כך סימפטומים וממצאים אורתופדים מתחילים כבר בטרימסטר הראשון בהריון אם כי מודגשים בעיקר בשבועות הריון מתקדמים עקב שק ההריון הולך וגדל במהלך התקדמות ההריון.

Laxity in the joints of the extremities, however, appears to be due to other factors. This was illustrated in a study of joint laxity during pregnancy in which 19 of 35 patients (54 percent) demonstrated a ≥10 percent increase in wrist laxity from the first to the third trimester, but the increase did not correlate with relaxin levels [7] …

History and physical examination – Back pain may occur at any time during the gestation, but is most prevalent in the second half of pregnancy.

דוג' לכך כאמור הינם כאבי הגב היכולים להופיע בכל שלב של ההריון אך שכיחים ביותר במחצית השניה של ההריון.

,Maternal adaptations to pregnancy: Musculoskeletal changes and pain, UP TO DATE

2021.

במאמר אחר, KESIKBURUN וחב' במאמר סקירה מציינים:

"Pregnancy causes considerable physiological effects on a woman's body, affecting not only the cardiovascular, endocrine, and renal systems, but also the musculoskeletal system. Even though the musculoskeletal system can be affected at any time in pregnancy, this may be most prominent in the third trimester".

KESIKBURUN וחב' מציינים כמובן כי השפעות המע' המוסקולוסקלטלית ניכרות בעיקר בטרימסטר השלישי, אולם יכולות להופיע בכל שלב של ההריון.

Kesikburun S, Guzelkucuk U, Fidan U, Demir Y, Ergun A, Tan AK. Musculoskeletal pain and symptoms in pregnancy: a descriptive study. Ther Adv Musculoskelet Dis. 2018 Nov 19 10(12):229-234. doi:10.1177/1759720X18812449.eCoiiection 2018 Dec.

Lutterodt וחב' בדקו סימפטומים שהדאיגו את הנשים ההרות במהלך הטרימסטר הראשון ומצאו כאבי גב ב- 38% מהנשים, כאבי אגן ב- 34% והתכווצויות ברגליים ב- 10 מהנשים.

8. ש. האם העבודה ככח עזר בבית החולים מצדיקה מתן גמלת שמירת היריון על פי סעיף 58(1) לחוק?

ת. אין בהגדרת העבודה כשלעצמה הצדקה למתן גמלת שמירת הריון, אלא במהות העבודה כבמקרה הנדון.

9. ש. בסיכום חוות דעתך קבעת, כי "עבודה האישה כרוכה הייתה בתנאי עבודה ומאמץ גופני חריגים..." מהי כוונתך? אתה מופנה לעובדות המוסכמות בדבר היות התובעת עובדת בכח עזר.

ת. ראה הרשומות העוסקות בהמלצת הרופא התעסוקתי והמעסיק – ביה"ח ברזילי המציין שאינו יכול לספק לאישה עבודה שאינה כרוכה ב"הרמה ונשיאת משקלים, כיפופים מרובים, עמידה והליכה ממושכת".

10. ש. האם סביר שעל רקע בעיה אורתופדית קיימת, ההיריון יגרום לשינויים משמעותיים כבר בעת איחור המחזור? בשבוע 4? באם תשובתך חיובית, נא הפנה למקורות רפואיים.

ת. ראה תשובה 7 לעיל.

11. ש. האם נכון ששינוי יציבה שמפתחים בהיריון, הופכים למשמעותיים בעיקר בשליש השלישי של ההיריון?

ת התשובה חיובית.

12. ש. האם נכון, שבדיקת האורתופד בשבוע 9 ביום 9/1/2019, לא תוארו כל ממצאי קיצון והאורתופד תיאר מפורשות: "רגישות מפוזרת ללא ממצאים נוירגולוגים"?

ת. הרשומה היחידה שבידי מחודש ינואר 2019 הינה מ – 13/1/2019, שבוע 9.2 להריון אז דווח על מעורבות האישה בתאונת דרכים לפני 7 חודשים עם חבלה בכתף וצוואר מימין. האישה הופנתה לרופא תעסוקתי ובדיקות השיגרה בהריון. בכל מקרה, אין להתייחס בביטול לממצא של רגישות מפוזרת כבר בשלב כה מוקדם בהריון.

1. לאחר כל זאת ביקש המוסד ביום 13.4.2021 כי בית הדין יורה על מינוי מומחה ולחלופין עתר למינוי מומחה נוסף.
2. ביום 23.4.2021, לאחר שהתקבלה תגובת התובעת לבקשה, ניתנה החלטת בית הדין, לפיה אין מקום להורות כמבוקש בהתאם להנחיות כבוד הנשיאה בדבר מינוי מומחים רפואיים מיום 10.9.2019 והצדדים התבקשו להודיע, משכך, אם מבקשים הם להגיש סיכומים/ יינתן פסק דין על יסוד החומר הקיים בתיק.
3. הצדדים הגישו סיכומים מטעמם וכעת נפנה להכריע, לאחר שנשטח קצרות את טענות הצדדים בהליך.
4. התובעת סבורה כי עלינו לקבל את תביעתה לגמלת שמירת הריון לתקופה שבמחלוקת , כאשר שני מומחים רפואיים שמונו מטעם בית הדין סברו כי יש לאשר את תביעת התובעת. מדובר בשני מומחים אובייקטיבים שסברו כי יש לאשר את שמירת ההיריון שהתבקשה, ענו על שאלות הבהרה והתייחסו למאמרים רפואיים מתאימים. משכך, אין מקום לסטות מחוות דעת המומחים בהליך ולא ברורה התעקשות המוסד בנסיבות אלו ובשים לב לתקופה הקצרה שנותרה במחלוקת.
5. הנתבע סבור כי יש מקום לדחות את התביעה, תוך סטייה מחוות דעת המומחה הרפואי בהליך. הנתבע מזכיר כי אומנם המומחה הרפואי הינו בגדר יועץ לבית הדין והוא נועד לסייע בשאלת קביעת הקשר הסיבתי, אולם חוות דעתו מהווה חלק מהראיות ואינה מחייבת את בית הדין והקביעה מסורה לו בלבד.
6. עוד סבור הנתבע כי המומחה הראשון קבע כי אין כל סיכון בתחילת ההיריון ולא מצא בדיקה המעידה על הצורך בשמירת הריון ו/או סכנה לאם ועובר כנדרש בסעיף 58 לחוק.
7. אשר למומחה השני סבור הנתבע כי זה חרג מהעובדות המוסכמות על ידי הצדדים, כאשר התובעת לא העלתה בשום שלב טענה לפיה היא עובדת עם "תנועות רפטטיביות" או "בתנוחות חריגות למשך זמן ממושך" ועל כן אין לקבל את חוות דעתו. הנתבע סבור כי מסקנת המומחה השני אשר למגבלותיה הרפואיות של התובעת, מגבלות שנבעו מתאונת הדרכים ותהליך ההבראה בהמשך, אינן מתיישבות עם ההלכות המשפטיות והוראות סעיף 58 לחוק. עוד טוען הנתבע כי המומחה הני אינו נותן עמדתו ביחס להוראות סעיף 58 לחוק כי אם ביחס לנכויות אורתופדיות שאינן נובעות מההיריון וכי מדובר במומחה שהתבצר בעמדתו במתן תשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, כאשר המומחה אינו יכול לבסס מסקנתו ללא ממצאים רפואיים מתאימים המעידים על סיכון או מקרה קיצון. משכך סבור הנתבע כי אישור גמלת שמירת הריון במקרה זה, משבוע שלישי להריון, נוגד כל היגיון בריא או קביעה משפטית, כאשר התובעת לא בהכרח ידעה על הריונה, בשילוב בדיקה משבוע תשיעי להריונה אשר אינה מעידה על ממצא רפואי.

אשר לדעתנו -

1. הכלל הוא כי בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע (ארצי) נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר (26.2.97)).
2. על פי ההלכה הפסוקה לחוות דעתו של מומחה/ יועץ רפואי מטעם בית הדין ניתן משקל מיוחד, כיוון שהאובייקטיביות שלו גדולה יותר ומובטחת מעצם העובדה שאינו מעיד לבקשת צד ואינו מקבל את שכרו מבעלי הדין. מסיבה זו סומך בית הדין ידו על חוות הדעת ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 7875-10-13 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 20.1.15; עב"ל (ארצי) 22879-08-12 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 20.8.14,; עב"ל (ארצי) 64257-12-14 יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 9.8.16).
3. סעיף 58 לחוק קובע כי –

"שמירת הריון" –היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל כל אחד מאלה:

1. מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב.
2. סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה חלופה מתאימה על ידי מעבידה".

(הדגשות אינן במקור, מ.ק)

1. המומחים שמונו בתיק קבעו, על סמך כלל החומר הרפואי הרלוונטי שהובא בפניהם, כי מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שהוכרה על ידי הנתבע כמצדיקה גמלת שמירת הריון התקיים גם בתקופה שבמחלוקת וכי הפסקת העבודה בתקופה זו הייתה הגיונית וסבירה מהבחינה רפואית.
2. אכן, בית הדין מצא קושי מסוים עם העובדה כי המומחה הראשון, אשר לדעתו היה קיים הצדק לאשר לתובעת גמלת שמירת הריון בתקופה שמחלוקת, הפנה את בית הדין לאחר סבב של שאלות הבהרה לקבל חוות דעת של אורתופד לאור הבעיות הרפואיות מהן סבלה התובעת ועל כן מונה מומחה נוסף בהליך.
3. אלא שגם המומחה הנוסף שמונה בהליך סבר כי שילוב הנסיבות שבפניו, כפי שפורטו בחוות דעתו ובתשובות שנתן לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, חשף את האישה ואת העובר לסיכון מוגבר, בשל המגבלות הפיזיות שמקורן בתאונת הדרכים שעברה עובר לכניסה להריון ולאור אופי עבודתה, שלפי הספרות הרפואית, נושא סיכונים לסיבוכי הריון גם בשבועות הריון מוקדמים.
4. הנתבע אומנם סבור כי המומחה השני סטה מהעובדות שהועברו אליו לאור קביעתו, עליה הסתמך במסקנתו, לפיה: "במקרה הנדון, אין המדובר בעבודה פיזית בלבד, אלא בעבודה פיזית מאומצת באופן חריג הכרוכה בהרמת משאות כבדים, תנועות רפטטיביות ותנוחות חריגות למשך זמן ממושך". אלא שאיננו סבורים כך. קביעות המומחה אשר לאופי עבודתה של התובעת עולות מהודעת המעסיק מיום 24.3.2019 (נספח ה' לכתב התביעה) שהצדדים הסכימו כי תהווה חלק מהעובדות המוסכמות בהליך. שם צוין כי לאור המגבלות בעטיין אין התובעת יכולה לעבוד בעבודה פיזית מאומצת, אשר כרוכה בהרמה ונשיאת משקלים, כיפופים מרובים עמידה והליכה ממושכת, לא נמצאה עבורה עבודה מתאימה בבית החולים.
5. מכאן אנו למדים כי עבודתה של התובעת - כעובדת כח עזר בבית החולים - אכן הייתה עבודה פיזית מאומצת, כרוכה בהרמת משאות וכרוכה בביצוע תנועות רפטטיביות לזמן ממושך. משכך, לא סברנו כי המומחה חרג מהעובדות המוסכמות בהליך.
6. ערים אנו לטענות הנתבע בהליך ולכך כי האישור הרפואי של הרופא התעסוקתי הינו מיום 10.3.2019, לאחריו אישר הנתבע לתובעת גימלת שמירת הריון. עוד ערים אנו לטענות בדבר העדר תיעוד רפואי אשר למצב רפואי מסכן חיים לאם /לעובר אשר לתקופה שבמחלוקת.
7. עם זאת, שעה שהמומחה השני קבע כי: "אין להתייחס בביטול לממצא של רגישות מפוזרת כבר בשלב מוקדם של ההיריון" (שבוע 9.2); כאשר בסופו של יום עומדות בפני בית הדין שתי חוות דעת של רופאים מומחים שמצאו סבירות והיגיון באישור גמלה לתקופה שבמחלוקת, בנסיבותיה הספציפיות של התובעת, ובשים לב לאופי עבודתה; כאשר לא סברנו כי המומחה השני סטה מהעובדות המוסכמות בהליך; וכאשר סברנו כי אף אם קיים ספק מסוים אשר לשאלת סיכון האם /העובר בתקופה שבמחלוקת, הרי שספק זה צריך לפעול לטובת המבוטחת בהתאם להלכה הפסוקה, אזי מכאן המסלול המתבקש הוא אימוץ חוות הדעת שהונחו לפנינו, ולא סטיה מהן.
8. משכך, תביעתה של התובעת מתקבלת.
9. זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"א, (19 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.