לפני בקשה שהגיש התובע לפסלות מלשבת בדין.

רקע דיוני בתמצית

1. ביום 21.7.2019 הגיש התובע תביעה כנגד משטרת ישראל, מח"ש, וכן שוטרים נוספים. לטענת התובע בוצע בביתו חיפוש בלתי חוקי, וכן מח"ש לא בדקה את תלונתו. התיק נקבע לדיון ליום 16.12.2019.
2. בסמוך לאחר הגשת התביעה הגיש התובע בקשה לדחיית מועד הדיון לחודש מרץ/אפריל. לטענתו, "פרקליטות פלילי כרגע מנסה לתפור לי תיק פלילי... לפרקליטות יש כוח עצום בלתפור תיקים פליליים יחד עם המשטרה ויש לי סימנים לזה" לפיכך חפץ התובע בדחיית הדיון בתובענה שהגיש. הבקשה לא נתמכה בתצהיר ו/או בראיות.

המדינה לא התנגדה לעצם דחיית מועד הדיון, כל זאת כמובן מבלי להתייחס לנימוקי התובע לגופו של עניין. המדינה ציינה כי היא זקוקה לשהות לצורך השלמת חומרים, ולבחון הגשת הודעת הכרת בחסינות הנתבעים.

1. במסגרת התגובה לתשובה הבהיר התובע כי הוא חשב שוב עם עצמו וכי הוא "מתנגד לבקשה לדחיית הדיון למרץ או אפריל". לדבריו, הוא הגיע למסקנה כי "אין סכנה לתפירת תיק", עוד ציין התובע כי הבקשה הוגשה "מתוך לחץ" וכי למעשה "אין סיבה הגיונית לדחות את מועד הדיון".
2. בהחלטתי מיום 5.9.19 קבעתי, בין השאר, כי נוכח חזרת התובע מהבקשה לדחיית דיון, מועד הדיון נותר בעינו. בהחלטה זו אף הובהר כי מדובר היה בבקשת סרק וחסרת כל ראיות לטענות כה חמורות אשר הוטחו כלפי בעל תפקיד. אך לפנים משורת הדין לא חייב בית המשפט את התובע בהוצאות בקשה זו. עוד נאמר בהחלטה כי להבא, בבקשות שאינן רלוונטיות, בית משפט ישקול חיוב בהוצאות.
3. ביום 11.9 הגיש התובע בקשה לפסילת שופט. במסגרת הבקשה התובע מלין כי הנתבעים קיבלו את התביעה ביום 14.8.2019 וטרם הוגש כתב הגנה, למרות שלא היתה החלטה על הארכת מועד ולמעשה בית משפט מאפשר לנתבעים כמה זמן שהם חפצים להגיש כתב הגנה. עוד מלין התובע כי בקשות שהוא הגיש "בטעות" אין צורך להשית עליו הוצאות. הוסיף וטען התובע כי במסגרת התיק הנוסף שהוא מנהל (65828-01-19) ניתנו החלטות שאינם מתאימות למה שהוא חפץ.
4. המדינה השיבה לבקשה לפסלות שופט. לדבריה, מדובר בבקשה קנטרנית חסרת כל בסיס שדינה להידחות תוך חיוב בהוצאות.

המישור הנורמטיבי.

1. סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע כדלקמן:

"בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

1. הכללים לפסילתו של שופט מלשבת בדין פותחו במשך השנים על ידי בתי המשפט. הם מהווים משפט מקובל באשר לאופן התנהגות השופט בבית המשפט ומחוצה לו.
2. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי כדי שתתקבל בקשת פסלות שופט יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. מדובר באמת מידה אובייקטיבית "אשר אינה צומחת כשלעצמה מן השאיפה למראית פני הצדק גרידא, מבלי להקל בכך ראש, אלא עמוק מזה" (ראו עא 4675/17 פלוני נ' אס. ג'י.אס חברה לבניין) (להלן: "עניין פלוני").
3. עוד נקבע בעניין פלוני:

"דיני הפסלות עניינם באמון הציבור במערכת השפיטה ובחיזוקו המתמיד של אמון זה (ע"א 7175/16 חיזבון נ' עוואד [פורסם בנבו] (6.12.2016)). לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האינטרס הציבורי, על האמון במערכת השפיטה, וכמובן, על האינטרס של בעלי הדין בהליך (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [פורסם בנבו] (31.1.2017); מרזל, עמוד 257). לכן, פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך (ע"א 2263/17 מגדלי יואב במודיעין בע"מ נ' בבילה אחזקות בע"מ [פורסם בנבו] (6.4.2017)). בהעדרו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, פסילת שופט היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 4815/15 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (23.7.2015)).

יתרה מכך, ככלל, והדברים ידועים, אם אין חשש ממשי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק (ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (16.8.2016))..."

1. עוד נקבע כי ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות ( ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן ([פורסם בנבו], 24.3.1999)); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר ([פורסם בנבו], 30.12.2002)); מרזל, בעמ' 178-174. לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 21.10.2002)); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.7.2005)).

מהכלל אל הפרט.

1. לאחר עיון במכלול השתלשלות התיק והתיק הנוסף, נראה לי כי טענות המבקש אין בהן כל עילה לפסלות לשבת בדין, לא מיניה ולא מקצתיה.
2. התובע מנהל מס' תיקים בבית משפט לתביעות קטנות. זו לא הבקשה הראשונה בתיקים הללו, דומני כי שלישית או הרביעית במספר, והתובע מנסה להחליף מותב, כראות עיניו.
3. כעת, הבקשה הוגשה כבר בראשיתו של תיק זה. מעיון בתיק ומהבקשה עולה כי עיקר קצפו של המבקש בתיק זה היה נוכח ההחלטה מיום 5.9 לפיה מדובר בבקשת סרק, וכי תשקל להבא האפשרות לחייב את התובע בהוצאות.

החלטה זו בדין ניתנה, וזאת לאור העובדה כי היה מדובר בבקשת סרק, שלא היה לה כל מקום ולא נתמכה בבדל ראיה לטענות התובע כי הפרקליטות "תופרת לו תיקים", ומה גם שהתובע חזר בו בסופו של יום מבקשתו. אף טענתו בעניין אי הגשת כתב הגנה אין בה דבר, שהרי בהחלטתי מיום 5.9 קבעתי כי כתב ההגנה יוגש בהתאם למועד הקבוע בדין.

ומה גם שאף התובע מציין כי כתב התביעה הומצא ביום 14.8.19 (ולמעשה טרם חלף המועד של 30 ימים להגשת כתב הגנה ודאי גם לאור הפגרה של בתי המשפט).

כך שאין בכל טענות המבקש דבר, בכל הקשור לתיק זה.

1. בהתייחס לטענות המבקש בעניין התביעה בתיק 65828-01-19 גם בכך לא מצאתי דבר. לאורך כל הדרך של ניהול התיק, טענות המבקש נשקלו, נבדקו, ונדונו לפי העניין, ונכון למועד זה ניתנו בתיק הנוסף כ – 60 החלטות (!!) וזאת כאשר מדובר בתיק שמתנהל בתביעות קטנות, במסגרתו ההליך אמור להיות מהיר יעיל וממוקד בתביעה, חלף זאת בחר המבקש להגיש בקשות רבות, בשלל צורות, וכאמור בתיק ניתנו החלטות רבות, באופן חריג בייחס לתביעות קטנות. גם בתיק הנוסף, הגיש המבקש בקשות פסלות כנגד מותבים שונים, וגם בהן ניתנו החלטות.
2. הלכה למעשה, התובע לא הצביע בבקשתו, ולו לכאורה, על בדל עילה המצדיקה פסלות מותב זה, וברור הוא כי בעל דין אינו זכאי לבחור את המותב אשר לפניו תשמע התביעה.
3. הגשת בקשות פסלות חסרת יסוד כל אימת שהחלטות שנתנו מותבים שאינן לשביעות רצון בעל דין מהווה ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, ויש לגנות התנהלות זו מכל וכל. ראו בעניין זה ע"א 9202/12 דוק השקעות (1988) בע"מ נ' צבי תום צבעוני.
4. להשלמת התמונה אציין כי ההתרשמות ממשוא פנים על פי הפסיקה איננה ההתרשמות הסובייקטיבית של בעל הדין, אלא ההערכה האובייקטיבית של בית המשפט. הכלל בדבר "האפשרות הממשית", אינו בנוי על מראית פני הדברים בעיני בעלי הדין אלא על הערכה אובייקטיבית של בית המשפט לגבי יכולתו של השופט לדון בעניין ללא משוא פנים. (ע"א 899/95 שמואל ברזל, עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 854, עמ' 856-857).
5. לסיום: במצב דברים זה נראה לי שאין כל מקום כי אפסול את עצמי, וגם שאיני רשאי לפסול את עצמי, ועל כן הבקשה נדחית.
6. מאחר ובית משפט העיר לתשומת לב המבקש כי ישקול חיוב בהוצאות, ובשים לב כי המדינה השיבה לבקשה, וכי כי עסקינן בבקשה חסרת כל בסיס, אני מחייב את המבקש (התובע) ב – 1,500 ₪ לטובת אוצר המדינה, התשלום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
7. המזכירות תמציא העתקים לצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.