לפני תביעה על סך של 33,800 ₪ שעניינה התנהלות משטרת ישראל כנגד התובע בייחס לחיפוש שנערך בבית התובע ביום 4.2.2019 על ידי שוטרים (להלן: "האירוע הראשון"), וכן בייחס לאירוע נוסף בו נעצר התובע ביום 18.10.2017 ובמסגרתו נתפס דף נייר השייך לתובע (להלן: "האירוע השני").

זיקוק טענות הצדדים.

טענות התובע בייחס לאירוע הראשון

1. מעיון בכתב התביעה עולה כי ביום 3.2.2019 הוגשה נגד התובע תלונה ע"י מר דוד בן זוהר – מנהל בית הספר בו למד התובע בעבר, בטענה שבעט בדלת ביתו של מר בן דוד.
2. לאחר קבלת התלונה, נשלחו שוטרים לבית התובע בשעה 00:30, וכאשר באו השוטרים לביתו הוא היה יישן.
3. לטענת התובע, בעת פתיחת דלת ביתו החליטה נתבעת 3 (השוטרת אביבית) לבצע חיפוש לא חוקי בבית ללא צו בית משפט וללא נוכחות עדים בבית במועד החיפוש, וזאת כאשר היה לבד בבית.

עוד מוסיף התובע, כי קיים חשש כבד שהשוטרים שביצעו את החיפוש גנבו לו דברים מהבית.

1. כנספח לכתב התביעה צורף "טופס גביית הודעה" מיום 5.2.19, במסגרתה ציין התובע כי אמר לשוטרת "שאני לא רוצה שתעשה לי חיפוש בבית, והיא בכל זאת עשתה חיפוש והפכה לי את כל הבית".
2. לאחר שהסתיים החיפוש, התובע נלקח לתחנת משטרה לצורך חקירה. בתחנה לא היה חוקר, ולכן נתנו לתובע זימון לחקירה חדשה לשעה 08:00.
3. עוד מלין התובע, כי לאחר החיפוש הלא חוקי שנעשה בביתו, הוא הגיש תלונה במח"ש אשר לא בדקה את העניין והחליטה לסגור את התיק. בהמשך שלח תלונות נוספות לגורמים שונים, ולטענתו העניין לא טופל.

טענות התובע בייחס לאירוע השני.

1. לטענת התובע, במסגרת מעצרו ביום 18.10.2017 השוטרים שעצרו אותו לקחו לו דף שהיה כתוב בו אימיילים וכן פרטים אישיים חשובים וסיסמאות שונות, וכאשר שוחרר מהארכת מעצר לא הושב לו דף זה.

טענות הנתבעים.

1. כרקע לטענות הנתבעים, נסקרו הליכים משפטיים קודמים לתובע. סכסוך נשוא תביעה זו נעוץ בראשיתו ביום 23.1.2019 כאשר התובע ביקש להיכנס לבית הספר בו למד לפני מספר שנים, התובע סירב להזדהות, ובהמשך התובע תקף את המאבטחים.

בעקבות אירוע זה נפתח תיק משטרה פל"א 36148/2019 בחשד לאיומים ותקיפת עובד ציבור.

1. בהמשך לאירוע זה ניתן ביום 27.1.2019 צו כנגד התובע למניעת הטרדה מאיימת. ביום 3.2.2019 הוארך צו למניעת הטרדה מאיימת, לבקשת מנהל בית הספר.
2. ביום זה (3.2.2019) הגיש מנהל בית הספר תלונה במשטרה. לדברי מנהל בית הספר הוא שמע בעיטה חזקה בדלת וכאשר פתח את הדלת ראה אדם נימלט לכיוון המעלית. לטענתו, זה היה נראה כמו מבנה הגוף של התובע. מכאן התפתחה לה התביעה נשוא האירוע הראשון.

בייחס לאירוע הראשון:

1. ביום 4.2.2019 מעט לאחר חצות, דהיינו: כמה שעות לאחר תלונת מנהל בית הספר, הגיעה הנתבעת 3 יחד עם שוטר נוסף בשם קטימה לבית התובע כדי לאתרו ולעכבו לחקירה.
2. לטענת הנתבעים, עם פתיחת דלת בית התובע, עלה מהדירה ריח חזק של חומר החשוד כסם מסוכן מסוג מריחואנה. לאחר היוועצות עם קצין תורן החליטה השוטרת לבצע חיפוש בבית במסגרת הרשאתה החוקית, כאשר התובע פותח מרצונו את מנעולי דלתות החדרים.
3. בהמשך, התובע עוכב לצורך חקירתו, אך כאשר הגיעו לתחנה התברר כי קצין החקירות יצא מהתחנה ולא ניתן לחקרו באותה העת. התובע שוחרר והורו לו לסור לתחנת המשטרה בשעה 08:00.
4. במסגרת כתב ההגנה סוקרת הנתבעת את בירור תלונות התובע אצל הגורמים המוסמכים, לרבות מח"ש, פרקליטות מדינה, קצינת פניות ציבור, וכו'.

בייחס לאירוע השני.

1. ביום 15.10.2017 הוגשה תלונה כנגד התובע ע"י מורה הנהיגה שלו, בגין שיחות טלפון ומסרונים מאיימים. בהמשך, התובע אף תקף את המורה בחוזקה באגרופים בעודו ישוב ברכבו. בעקבות התלונות נפתחו תיקי חקירה.
2. ביום 18.10.2017 הגיע השוטר יעקובוביץ לזירת האירוע ואיתר את התובע, השוטר שאל לשמו, התובע שיקר בייחס לכך.

לאחר מכן התברר כי הוא התובע הדרוש לחקירה, הוא אשר תקף את מורה הנהיגה שלו לפני זמן קצר, והוא זה שעדיין נמצא בסמוך לבית הנתקף.

התובע נעצר בגין תקיפה והכשלת שוטר. הדף שהיה עמו – הוא הדף נשוא תביעה זו - נתפס וסומן כמוצג. בהמשך הוגש כנגד התובע כתב אישום בעבירות של תקיפה ואיומים והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו. ביום 27.5.2019 ניתנה הכרעת דין המרשיעה את התובע בכל העבירות שמיוחסות לו, התובע הגיש ערעור וההליך טרם הסתיים.

1. לטענת הנתבעת, תפיסת הדף לא גרמה כל נזק, התובע העתיק את חומר החקירה, לרבות הדף שנתפס, התובע לא הגיש בקשה להשבת חומר תפוס, וכן נאמר לו בהמשך כי הוא רשאי לפנות למשטרה לקבל לידיו את המסמך המקורי שנתפס בעת מעצרו, ואולם עד כה הדבר לא נעשה.

דיון

1. לאחר ששמעתי באריכות רבה מאוד את טענות הצדדים והעדים (מעל ומעבר למצוי בהליך של תביעות קטנות), עיינתי בכתבי בי הדין שהגישו הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה וזאת בייחס לאירוע הראשון בלבד.

נוכחות עדים בחיפוש.

1. סעיף 26 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה") קובע כך:

"(א) חיפוש, בין על פי צו ובין שלא על פי צו, ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, זולת אם

(1) לא ניתן בנסיבות הענין ובגלל דחיפותו לערכו כאמור; נסיבות הענין וטעמי דחיפותו יפורטו בפרוטוקול שייערך;

(2) שופט הרשה לערכו שלא בפני עדים;

(3) תופש הבית או המקום שבו נערך החיפוש, או אחד מבני ביתו הנוכחים שם, ביקש לערכו שלא בפני עדים; הבקשה תפורש בפרוטוקול שייערך".

1. דרישת הנוכחות לשני עדים אינה עניין שולי וקל ערך. בהתאם לדברי השופט בדימוס י. קדמי בספרו על סדר הדין בפלילי, חלק ראשון (מהדורה מעודכנת, חלק ב', תשנ"ח עמ' 669) "אין די בשאלה המופנית למחזיק במקום אלא יש צורך בבקשה מפורשת מצידו לאחר שניתן לו הסבר באשר לזכותו לפי סעיף 26(א) לפסד"פ".

וכן "על השוטר להסביר לאדם הנוגע בדבר כי החוק מחייב נוכחות עדים בעת החיפוש וכי ניתן לוותר על נוכחותם רק על פי בקשה מפורשת של בעל המקום" (שם, עמ' 684). (ראו בעניין זה בהרחבה תפ (רח') 18294-11-17 מדינת ישראל נ' חן סלטי)

1. בע"פ (נצ) 38/83 בן קיקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ((31.12.83), עמ' 191-192):

"אמור על כן, לא די בכך שהשוטר ישאל את האדם אם רצונו בעדים, אלא עליו להסביר לו כי הוראת החוק מחייבת נוכחות עדים בעת החיפוש, וכי ניתן לוותר על עדים רק על פי בקשה מפורשת של בעל המקום.

על עורכי החיפוש, השוטרים, למלא את חובתם על פי החוק ולדאוג בראש וראשונה לנוכחותם של עדים, וזכותו הבלעדית של האדם שאצלו נערך החיפוש היא לבקש כי העדים לא יהיו נוכחים. זוהי זכות בלעדית השמורה לאדם זה ולו בלבד, וזאת אחרי שהוסבר לו על ידי השוטרים כי מבחינתם ­חובה חקוקה עליהם לבצע את החיפוש בנוכחות עדים.

אין זה עולה בקנה אחד עם דרישת החוק לנהוג כפי שטוען שנהג העד נתנאל, היינו לשאול את הנאשם אם הוא מעונין בעדים, מבלי להסביר לו קודם לכן כי החוק מחייב נוכחות עדים.

...

אי קיומן של הוראות אלה על ידי המשטרה, עושות את החיפוש לבלתי חוקי מעיקרו, שכן אין החוק מתיר כל שקול דעת לשוטרים להחליט כיצד והיאך לבצע את החיפוש, ועליהם לקיימו אך ורק לפי הקבוע בחוק".

1. חובה זו מקבלת משנה תוקף על רקע חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכדברי כב' השופט מצא בבש"פ 3377/97 ג'ורבאן זכי תאופיק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.06.97) "אין צריך לומר שהקפדה על ביצוע נאות של צו חיפוש הוא מידה המתחייבת מזכויות היסוד של האדם: סעיף 7(ב)-(ג) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו".

מהכלל אל הפרט:

1. בהתייחס לחיפוש שבוצע ללא צו וללא עדים, במסגרת הדיון העיד התובע כי "אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה להביא עדים" (עמ' 8 ש' 24).
2. מעיון בדו"ח הפעולה של השוטרת אביבית עולה כי היה ריח חזק של חומר החשוד כסם מסוכן, ונראה כי לאחר היוועצות עם הקצינה התורנית החליטה השוטרת אביבית לבצע חיפוש בביתו של התובע במסגרת סמכותה והרשאתה החוקית.
3. אולם, יחד עם זאת, הנתבעים מודים (במסגרת כתב ההגנה - סעיף 16) כדלהלן:

"בשל טעות שנעשתה בתום- לב, החיפוש התקיים בנוכחותו של התובע בלבד, חלף נוכחותם של שני עדים, וללא דוח חיפוש. הטעות נבעה מחוסר ניסיונה של השוטרת אביבית וכן משום שהצורך לבצע את החיפוש התעורר רק בשעת הגעתה לדירתו של התובע"

ראו לעניין זה גם סעיף 94 לכתב ההגנה.

1. לכתב ההגנה צורף דוח פעולה של השוטרת אביבית מיום 4.2.2019 כנספח ו'. מעיון בדוח זה לא מצאתי כי הובהר לתובע זכותו החוקית לנוכחות עדים. גם נציגת הנתבעת, עיינה בדוח לבקשת בית משפט (אשר הוגש כאשר הוא מעט מטושטש), ולא מצאה בדוח זה כי נאמר והוסבר לתובע קודם לכן כי החוק מחייב נוכחות עדים (ראו נא פרוקטול עמ' 6 ש' 28-31), וכן ראו לעניין זה עדות השוטרת בדיון שלא מצאה בדוח את ההסבר לתובע בעניין זכותו לנוכחות עדים (ראו פרוטוקול עמ' 8 ש' 1-9).
2. מהעדויות עולה כי בחיפוש נכח שוטר נוסף. למרות הצורך שלו לרשום אף הוא דוח פעולה, הוא לא רשם דוח פעולה של האירוע, לטענתו הוא היה חדש בתפקיד.
3. במסגרת הדיון העיד השוטר הנוסף כדלהלן:

"לשאלת בית המשפט, אם אתה היית נוכח באירוע, האם כתבת דוח של האירוע?

אני משיב שלא, זו טעות שלי.

לשאלת בית המשפט גם אתה צריך לכתוב דוח של אירוע? אני משיב שכן.

במידה ויש עיכוב או מעצר כן.

באירוע הזה היה עיכוב ואני משיב שכן שהייתי צריך לכתוב דוח.

למה לא כתבת? אני משיב שבטעות, בדיוק סיימתי קורס והייתי שוטר חדש".

(פרוטוקול עמ' 11 ש' 1-6)

1. במסגרת כתב ההגנה, צורף נספח י"ב (החלטה בערר 861/19 בעניינו של התובע מיום 23.5.2019) במסגרתו הבהיר עוזר פרקליט המדינה, עו"ד יונתן רדה, כי לנילונים היתה סמכות לערוך חיפוש בבית העותר בנסיבות דנן. "יחד עם זאת, ייתכן שהיה מקום להמתין להבאת שני עדים מטעם העורר על אף השעה המאוחרת בה בוצע החיפוש וסירובו הגרוף לביצוע החיפוש" .
2. בדיון התברר כי קיים תיעוד סרטון של האירוע, הסרטון צולם ע"י השוטרת אביבית אשר העידה כי היתה לה מצלמת גוף בעת החיפוש (פרוטוקול עמ' 10 ש' 21-22), וכן התברר כי נציגת הנתבעים צפתה בעצמה בסרטון כמה ימים לפני הדיון.
3. למרות קיום התיעוד, למרות שנציגת הנתבעים צפתה בסרטון טרם הדיון, התיעוד לא צורף לתיק או לכתב ההגנה, הוא לא הוגש לבית משפט, והדבר נודע לבית משפט באקראי במהלך הדיון.

לטענת נציגת הנתבעת, הסרטון לא צורף כי הדבר היה כרוך בין השאר "בפרוצדורה טכנית" (ראו פרוטוקול עמ' 5 ש' 13-21).

1. לטעמי אין לקבל ולהסכים להתנהלות זו. מדובר בראיה משמעותית שהיה צריך לצרפה לכתב ההגנה, ומקל וחומר כאשר הסרטון נצפה ע"י נציגת הנתבעת היה צורך להגישו לבית משפט, שהרי לשם כך קיימות מצלמות גוף לשוטרים.

מצלמות גוף בהן עושה המשטרה שימוש אמורות לתעד מפגש של לובש מדים עם האזרח, כדי שהשוטר והאזרח יידעו כי מעשיהם מתועדים, וכי התיעוד יוכל להגיע גם לבית המשפט, ובכך בית משפט יכול לראות תיעוד בזמן אמת של האירוע.

אי המצאת תיעוד הארוע לבית משפט בתיק זה, מעורר תהיה רבה, ובלשון המעטה.

1. כלל ידוע הוא כי אי-הבאתו של עד /ראיה רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מחשיפתו. ברי כי אי-הבאת ראיה כזו כתיעוד זמן אמת של הארוע יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להציגה, לפיה התיעוד היה עלול לחזק את עמדת הצד שכנגד (ראו למשל: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו)
2. להשלמת עניין זה אציין כי לאחר שהתובע הובא בשעת ליל מאוחרת לתחנת המשטרה, בסופו של יום הוא לא נחקר שכן קצין החקירות יצא מהתחנה..., לכן התובע שוחרר והוזמן להגיע שוב בשעה 08:00 בבוקר.
3. התנהלות זו אף היא מעוררת קושי משמעותי. אם כה חמורים מעשי התובע, מדוע לא הוצא צו חיפוש או צו מעצר, וכו'.

אם היה כה דחוף להביאו בשעת ליל מאוחרת לתחנה, מדוע לא נכח שוטר בתחנה שיחקור את התובע, ומדוע עניין זה לא נבדק ע"י השוטרים בטרם הוציאוהו מביתו לחינם.

אם שוחרר התובע ללא חקירה והוזמן להגיע למחרת בבוקר, מדוע היה צריך להביאו באישון לילה לתחנה.

1. בסיומו של פרשייה ספציפית זו, לא נמצא סם בבית התובע, ואף לא הוגש נגדו כתב אישום בעניין תלונת מנהל בית הספר.
2. מושכלות יסוד הן כי נוכחותם של עדים בחיפוש על פי דרישת הפקודה נועדה להבטיח פיקוח ובקרה על הליך החיפוש, לשם ביצועו בצורה תקינה וראויה, תוך שמירה על אובייקטיביות ועל טוהר החיפוש, בעניין זה הדבר בעניין זה הדבר לא נעשה.
3. בשים לב לאמור לעיל, ובהתייחס לכך כי לא נמצאו תימוכין בדוח פעולה כאמור לעניין סוגיית העדים, ובהעדר עדים לחיפוש, וכן בהעדר דוח של השוטר הנוסף, ולאור אי המצאת התיעוד אני קובע כי השוטרים ביצעו את החיפוש שלא בנוכחות עדים שאינם שוטרים, ותוך הפרת הוראת סעיף 26(א) לפקודה וצו בית המשפט, ובכך עוולה המשטרה כלפי התובע בעוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכן בעוולת הרשלנות, ועל משטרת ישראל לפצות את התובע בשל כך.
4. בשולי עניין זה לא מצאתי ממש בטענות התובע כי נגנב לו דבר מה. אף התובע בעצמו ציין בכתב התביעה כי יש לו "חשש" שהשוטרים גנבו לו דברים (ראו סעיף 6 לכתב התביעה) ועם כל הכבוד עם חשש ככל שיהיה כבד לא ניתן לבסס עילת תביעה. מכל מקום אף לא הוכח בפני כי נגנב דבר מה מהבית, ואם נגנב מה שווי, ואני דוחה טענה זו.
5. באשר לעניין הפיצוי נפסק, כי על בית המשפט לנקוט ריסון בטרם יטיל אחריות נזיקית על המדינה בגין פעולת שוטר בעת מילוי תפקידו, לאור חשש מפגיעה באפקטיביות של פעולות אכיפה משטרתיות, בשים לב לחשיבותו של האינטרס הציבורי המחייב לאפשר למשטרה למלא את תפקידה; אולם מנגד יש לשמור על אינטרס הפרט שלא להיות מוטרד שלא לצורך בעת ביצוען של פעולות משטרתיות ולמנוע מצב בו תעשה המשטרה שימוש בכוחה שלא למטרה לשמה הופקד בידיה (ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' משה וייס [פורסם בנבו] [2.6.2004]; בג"צ 7141/05 עקיבא ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה [פורסם בנבו] [27.2.2006]; ת"ק (נתניה) 22393-04-18 קרבציב ואח' נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] [17.12.2018])

(ראו גם תק (חד') 34713-03-19 ברק מליחי נ' משטרת ישראל).

1. אין ספק, כי בנסיבות המקרה דנא גרמה משטרת ישראל לפגיעה בזכותו של התובע לכבוד ולפרטיות והסבה לו עגמת נפש של ממש. יחד עם זאת, יש לזכור כי תהליך נוצר עקב תלונה במשטרה, חשש לסם, ואירועים קודמים שהתרחשו. עיון במקרים דומים בהם עסקה הפסיקה מלמד כי מתחם הפיצוי שקבעה הפסיקה רחוק מסכום התביעה בו בחר התובע להעמיד את תביעתו (ראו לענין זה בהרחבה תק (נת') 22393-04-18 מיכאל קרבציב נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, ת"א (שלום ירושלים) 32099-04-10 כאולה גול נ' מדינת ישראל (24.6.2012), ת"א (שלום תל אביב) 13100-05-13 הראל אלעזר נ' מדינת ישראל משטרת ישראל (29.8.17).

באשר לאירוע השני – הדף שנתפס.

1. מעיון בטענות הצדדים עולה כי בשלהי שנת 2017 הוגשה תלונה כנגד התובע על ידי מורה הנהיגה שלו, בשל איומים שונים שקיבל מורה הנהיגה מהתובע.
2. הדבר לא הסתיים והסתכם רק באיומים, אלא הוגשה תלונה נוספת ביום 18.10.2017 על תקיפת מורה הנהיגה על ידי התובע.
3. עיון בדוח הפעולה של השוטר מעלה כי התובע אותר, הזדהה בשם אחר, וכן הכניס משהוא לכיס. התובע נעצר, הדף נתפס וסומן כמוצג. בהמשך הוגש כתב אישום, וביום 27.5.2019 ניתנה הכרעת דין המרשיע את התובע.
4. בחלוף זמן רב ממועד האירוע הוגשה תלונה למח"ש והתקבלה החלטה לסגור את התיק, אך יחד עם זאת הועבר התיק לתלונות הציבור, וכן התקבלה החלטה כי היה יסוד סביר דף הנייר קשור לעבירה שבוצעה (ראו נא נספח כ"ד לכתב ההגנה).
5. הלכה למעשה לא מצאתי כל ממש בטענות התובע בעניין הדף שנתפס.

התובע יכול היה להעתיק/לצלם את הדף, כמו גם את חומר החקירה, במסגרת ההליך הפלילי שננקט נגדו.

התובע יכול היה להגיש בקשה להשבת תפוס עם שחררו, דבר שככל הנראה לא עשה.

אף לא הוכח כל נזק בעניין הדף שנתפס.

1. למעלה מהצורך אציין כי צילום הדף שנתפס צורף לכתב ההגנה כנספח כ', עוד אבהיר כי קצינת תלונות הציבור במשטרת מרחב דן הודיעה לתובע במכתבה מיום 23.9.2019 (צורף כנספח כ"ה לכתב ההגנה) כי התובע רשאי להגיע למשטרה ולקבל את המסמך המקורי, דבר שלא עשה.
2. באשר לחששות התובע לחדירה למיילים. לא מצאתי כל ראיה כי מי מהנתבעים חדר באופן לא מורשה למייל של התובע, לא הוצגה לכך כל אסמכתא, וכן התובע בעצמו העיד בדיון כי "איני יודע אם נכנסו" (עמ' 9 ש' 4). נציגת הנתבעת הצהירה בדיון כי למיטב ידיעתה אף אחד לא נכנס למיילים של התובע (עמ' 14 ש' 3), גם השוטר שטיפל באירוע זה הצהיר כי לא נכנס למיילים של התובע (עמ' 13 ש' 16).
3. מהמורם לעיל עולה כי לא מצאתי כל ממש בטענת התובע בעניין הדף שנתפס. לא הוכח כל נזק שנגרם; התובע יכול היה לפנות ולבקש זאת כבר לפני זמן רב; התובע יכול היה לצלם את הדף במסגרת צילומי החומר חקירה בתיק הפלילי; נאמר לתובע שהוא רשאי לקבל את המקור, ואולם הוא בחר מיוזמתו שלא להגיע לקחת את המסמך;

מה שברור הוא כי עותק של המסמך צורף לכתב ההגנה, וכעת נמצא בידי התובע העתק.

1. בשולי עניין זה, מצאתי מקום לציין כי מהחומר שצורף לכתב ההגנה, עולה כי שלל טענותיו נבחנו ע"י גורמים שונים, ולא מצאתי עילת תביעה בגין עניין זה, למעט העניין של האירוע הראשון כאמור לעיל.

סיכום.

1. כאמור לעיל, בהתייחס לאירוע הראשון והשתלשלותו ובשים לב לאמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה, ולכן אני מחייב את מדינת ישראל – משטרת ישראל בסך של 6,000 ₪.
2. בהתייחס לאירוע השני – התביעה נדחית.
3. בשים לב כי קיבלתי את התביעה באשר לאירוע הראשון, ובהתייחס להשתלשלות האירועים נשוא האירוע הראשון, וכן כי מדובר בהליך של תביעות קטנות, אני מחייב את משטרת ישראל בסך של 1,000 ₪ הוצאות משפט.
4. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
5. בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 ימים.
6. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו טבת תש"פ, 23 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.