1. לפני תביעה כספית, בסך של 436,116 ₪, לתשלום שכר טרחת עורך דין ולהשבת כספים שהועברו מחשבונו של התובע, עורך דין במקצועו, לחשבונו של הנתבע.

טענות התובע

1. התובע הינו עורך דין במקצועו מזה כ-20 שנים, בעל משרד עורכי דין המתמחה, בין היתר, בתחום הנדל"ן ובפרט בהפקעות מקרקעין.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך שנת 2015, פנה הנתבע לתובע וביקש ממנו לייצגו בתביעת פיצויים בגין הפקעת אדמות אותן ירש מאביו.
3. התובע החתים את הנתבע על ייפוי כוח ביום 15.06.15 והחל לאסוף מסמכים מארכיון המדינה לשם בדיקת נושא ההפקעה.
4. נוסף על כך, החתים התובע את הנתבע על הסכם לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מכל סכום שישולם לידי הנתבע, בין אם בפשרה, בפסק דין או בכל דרך אחרת (להלן: הסכם שכר טרחת עורך דין או ההסכם).
5. בהסכם צוין, כי אין בהפסקת הטיפול בנתבע, מכל סיבה שהיא, או העברת הטיפול לידי עורך דין אחר, כדי לפגוע בשיעור שכר הטרחה המוסכם או כדי לגרוע ממנו.
6. התובע אסף מסמכים רבים מארכיון המדינה לרבות נסחי טאבו היסטוריים, השקיע שעות עבודה רבות בלימוד החומר, והגיע למסקנה כי קיימת לתובע עילת תביעה כנגד מדינת ישראל, רשות מקרקעי ישראל.
7. ביום 08.07.15 הגיש התובע, בשם הנתבע, תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת ובה עתר לקבלת פיצויים בגין הפקעת אדמות הנתבע (ת"א (מחוזי נצ') 16511-07-15, להלן: ההליך במחוזי).
8. ביום 30.11.15 הגיש התובע חוות דעת מקצועית שנערכה על ידי שמאי מקרקעין מוסמך, מר איאד זועבי, לפיה העריך הלה את דמי החכירה האבודים בסך של 1,714,000 ₪.
9. ביום 28.02.16 הגישה הפרקליטות, בשם המדינה, חוות דעת שמאית מתוקנת לפי הוערכו דמי החכירה הראויים בסך כולל של 943,988 ₪.
10. ביום 27.06.16 הועברה למשרד התובע, על ידי הפרקליטות, בקשה למתן פסק דין חלקי מטעם הצדדים ובה צוין כי סכום הפיצוי שאינו במחלוקת המגיע לנתבע הינו סך של 943,988 ₪.
11. התובע חיפש את תיק הנתבע במשרדו על מנת לחתום על הבקשה האמורה, או אז נתחוור לו כי התיק הועלם מהמשרד. התיק כלל הסכם חתום עם הנתבע. ככל הנראה, הדבר נעשה בסיועה של עו"ד ריהאם נסאר (להלן: עו"ד נסאר) אשר עבדה כעורכת דין שכירה במשרד התובע, תוך קנוניה עם הנתבע ובא כוחו החדש.
12. לטענת התובע, לאחר עזיבתה של עו"ד נסאר את משרדו, התגלו מקרים רבים של אי סדרים וחשדות בנוגע לביצוע עבודתה במשרד. הוא מציין כי "אמנם אין עובדות אלו קשורות להליך זה במישרין, אם כי העובדה לפיה תיק זה הועלם מהמשרד, נחוצה גם נחוצה".
13. ביום 13.11.16 התברר לתובע כי ניתן פסק דין בהליך המחוזי ולפיו אימץ בית המשפט את הערכת השמאית מטעם המדינה. כמו כן, חייב בית המשפט את המדינה לשלם לנתבע סכום כולל של 60,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
14. נוסף על כך, במהלך ניהול התביעה על ידי התובע, נזקק הנתבע לסיוע כספי על חשבון כספי הפיצויים שייפסקו לטובתו בהליך. ביום 04.04.16 העביר התובע מחשבונו לחשבון הנתבע סך של 50,000 ₪ ולמחרת, ביום 05.04.16, העביר התובע לחשבון הנתבע סך נוסף של 50,000 ₪.
15. לאור האמור, טוען התובע כי הנתבע חייב לו סך כולל של 436,116 ₪, לפי הפירוט שלהלן:
16. סך של 235,997 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין ביחס לסכום שנפסק בהליך במחוזי (943,988 ₪ (סכום הפיצויים לפי פסק הדין) * 25% (שכר טרחת עורך דין מוסכם על פי הנטען).
17. סך של 40,119 ₪ בגין מע"מ בשיעור של 17%.
18. סך של 60,000 ₪ בגין הוצאות ושכר טרחת דין שנפסקו בהליך במחוזי.
19. סך של 100,000 ₪ בגין החזר הכספים ששולמו לנתבע.
20. לטענת התובע, בהתנהגות הנתבע כאמור, הוא הפר את ההסכם שנחתם בין הצדדים. התובע ביצע את כל העבודה עבור הנתבע במסגרת ההליך במחוזי, על מנת להביא לסיום ההליך ולקבלת כספי הפיצויים, אולם הנתבע החליט להעביר את הייצוג בתיק לאחר, ללא כל סיבה מוצדקת.
21. בכך, על פי הנטען, עשה הנתבע עושר ולא במשפט. הוא ניצל את המקצועיות, הידע והניסיון הרב שיש לתובע בתחום ההפקעות וכשהגיעה העת לקבלת הפיצויים, העביר את התיק לבא כוח אחר, מבלי שהתחייב להעביר את שכר הטרחה המגיע לתובע בגין הטיפול בתיק ובהתאם להסכם. התובע ניסה להגיע להבנות עם הנתבע, אך ללא הצלחה ומשכך נאלץ להגיש תובענה זו.

טענות הנתבע

1. בכתב ההגנה, טוען הנתבע כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה כלפיו, שכן מעיון בו עולה כי הוא מושתת על טענה אחת ולפיה לתובע מגיע שכר טרחה בגין עבודתו במסגרת ההליך במחוזי, בהתאם להסכם שכר טרחה עליו חתם לכאורה הנתבע. ואולם, התובע לא מצא לנכון לצרף את ההסכם הנטען לתביעתו והסתפק בהעלאת טענה זו בעלמא ובלא כל ביסוס.
2. לא זו אף זו, התובע מצא לנכון לצרף טיוטת הסכם פשרה אשר לטענתו הוכנה על ידו כדי להביא את ההליך במחוזי לידי סיום. אלא, שאותו מסמך כלל לא חתום על ידי מי מהצדדים וכל תובע יכול להכין בעצמו טיוטה כזו ולטעון שמגיע לו שכר טרחה מלא בגין הטיפול בתיק.
3. הנתבע טוען כי הוא אינו מכיר את התובע ומעולם לא פגש אותו. הוא מעולם לא פנה אל התובע על מנת שייצגו בהליך במחוזי. במועדים הרלבנטיים, חתם הנתבע על ייפוי כוח לטובת משרדו של עו"ד עבדאלסלאם עתאמלה (להלן: עו"ד עתאמלה) ועו"ד איאת עתאמלה. בשלב מאוחר יותר, העביר עו"ד עתאמלה את התיק לטיפולו של התובע בהתאם לסמכות שניתנה לו על ידי הנתבע לטפל בתיק בעצמו או על ידי אחרים בהתאם לראות עיניו.
4. אותו ייפוי כוח עליו מסתמך התובע בתביעתו נחתם במשרדו של עו"ד עתאמלה בכפר ריינה ומי שאימתה את חתימתו של הנתבע על גבי ייפוי הכוח הייתה עו"ד איאת עתאמלה, ולא התובע.
5. הנתבע מכחיש מכל וכל את טענת התובע ולפיה הנתבע חתם על הסכם שכר טרחת עורך דין, וטוען כי לא בכדי, התובע לא צירף לתביעתו את ההסכם הנטען. הנתבע אף מכחיש את הטענה כי התובע הוא שאסף מסמכים מארכיון המדינה בעניין המקרקעין שהופקעו, וטוען כי המסמכים הנוגעים למקרקעין היו ברשותו של הנתבע אשר מסר אותם בעצמו לידי עו"ד עתאמלה, עת חתם במשרדו של האחרון על ייפוי הכוח על מנת שיטפל בתביעה.
6. בעת מסירת הטיפול בתיק לידי עו"ד עתאמלה, סוכם בינו לבין הנתבע, כי שכר הטרחה לו יהיה זכאי עו"ד עתאמלה יהיה שכר הטרחה שייפסק בהליך על ידי בית המשפט.
7. התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי אמנם הוגשה על ידי התובע, ואולם הנתבע מעולם לא ביקש מהתובע שיעשה כן. הטיפול בתיק הועבר על ידי עו"ד עתאמלה ולא על ידי הנתבע. הנתבע ידע על העברת התיק ולא התנגד לכך, שכן ייפוי הכוח נחתם לטובת עו"ד עתאמלה אשר היה רשאי להעביר את התיק לטיפולו של עורך דין אחר, כאמור. לאחר שהוגש כתב הגנה בתיק, החזיר עו"ד עתאמלה את התיק לטיפולו הבלעדי והוא זה אשר הביא את התיק לידי סיום. הנתבע לא היה בקשר כלשהו עם התובע, אף לא טלפוני, ועו"ד עתאמלה הוא זה שעדכן אותו בהתפתחויות בתיק.
8. טענת התובע ולפיה תיקו של הנתבע "הועלם" ממשרדו על ידי עו"ד נסאר אינה הגיונית, שכן אם התיק הועלם כנטען, כיצד התובע השיג את כתב התביעה, כתב ההגנה, חוות הדעת וכל יתר המסמכים שצורפו לכתב התביעה דכאן שעה שהייצוג בהליך האחר הוחזר לעו"ד עתאמלה וגישתו של התובע לתיק במערכת "נט המשפט" נחסמה?
9. הנתבע לא מכחיש את טענת התובע ולפיה הוא העביר לחשבונו סך של 100,000 ₪ בשתי פעימות. לטענת הנתבע, הוא פנה לעו"ד עתאמלה, מכיוון שיש ביניהם קרבה משפחתית, וביקש ממנו שיעביר אליו סכום כסף, על חשבון כספי הפיצויים שצפויים להתקבל בהליך במחוזי. עו"ד עתאמלה הסכים לבקשת הנתבע, אך ביקש שהות כדי לטפל בעניין.
10. בחלוף מספר ימים, הודיע עו"ד עתאמלה לנתבע כי מאחר שהתובע חייב לעו"ד עתאמלה "סכומי עתק", הגיע האחרון להסכמה עם התובע כי הוא יעביר לנתבע סך של 100,000 ₪ אשר יקוזזו מחובו של התובע כלפי עו"ד עתאמלה, ו"בבוא העת", "יתחשבן" עו"ד עתאמלה עם הנתבע.
11. טענה נוספת שהעלה הנתבע היא, כי השיהוי בהגשת תביעה זו מעיד על כך שאין בידי התובע כל עילת תביעה נגדו. התובע מנסה להתעשר על חשבון הנתבע, תוך שמעלה האשמות שווא נגד עובדי משרדו לשעבר ונגד עורכי דין שהיה עמם בקשר יומיומי וניהל עמם תיקים משותפים.

העדים מטעם הצדדים

1. מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן ארבעה עדים שזומנו על ידו, בלא שהוגשו תצהיריהם: מר אכרם עתאמלה, מר חאלד עתאמלה, גב' עפאף עתאמלה ועו"ד איאת עתאמלה.
2. מטעם הנתבע העידו הנתבע, עו"ד נסאר ועו"ד עתאמלה. כמו כן, הנתבע זימן לעדות מטעמו, בלא שהוגש תצהירו, את עו"ד מחמוד איסמאעיל אשר עבד כעורך דין שכיר במשרדו של התובע.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל חומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות ועיון בסיכומי הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
2. כבר בפתח הדיון אציין, כי התרשמותי היא, שהסכסוך האמיתי בתביעה שלפני הוא סכסוך על רקע התחשבנות כספית בין התובע לבין עו"ד עתאמלה, קרוב משפחתו של הנתבע, אשר קישר בין התובע לבין הנתבע לצורך ייצוגו בהליך במחוזי, וכי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע למערכת היחסים המשולשת שבין התובע, הנתבע ועו"ד עתאמלה, ולהסכמות שהושגו ביניהם. ואולם, אין בפני בית המשפט אלא מה שהוצג בפניו, ובהתאם ניתנת ההכרעה.
3. עוד אציין, בהקשר זה, כי הצדדים העלו טענות הנוגעות לסכסוך שנתגלע בין התובע לבין עו"ד עתאמלה ואשר אינן נדרשות להכרעה בהליך זה. לפיכך, לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות המצוי בתיק ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אתייחס לטענות הרלבנטיות להכרעה בהליך זה בלבד.
4. להלן אדון ברכיבי התביעה:

הטענה בדבר קיומו של הסכם שכר טרחת עורך דין

1. אין חולק על כך שבחודש יולי 2015, הגיש התובע כתב תביעה, בשם הנתבע, במסגרת ההליך במחוזי (כתב התביעה צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). זאת, מכוח ייפוי כוח עליו חתם הנתבע, לטובת התובע, ביום 15.06.15 בפני עו"ד איאת עתאמלה אשר עבדה במועדים הרלבנטיים כעורכת דין שכירה במשרדו של עו"ד עתאמלה, דודה (ייפוי הכוח מיום 15.06.15 – נספח א' לתצהיר התובע).
2. עוד אין חולק, כי במועד שאינו ידוע, בטרם ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים במסגרת ההליך במחוזי (פסק הדין מיום 13.11.16 – נספח ז' לתצהיר התובע), הוחלף ייצוגו של הנתבע בתיק, כך שהתיק הועבר מטיפולו של התובע לטיפולו של עו"ד עתאמלה. זאת, על רקע סכסוך שנתגלע בין התובע לבין עו"ד עתאמלה.
3. כאמור לעיל, התובע מבקש לחייב את הנתבע בסך של 235,997 ₪ בצירוף מע"מ (40,119 ₪) בגין שכר טרחת עורך דין, בהתאם להסכם שכר טרחה שלפי הנטען נחתם על ידי הנתבע ובו התחייב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 25% מכל סכום שישולם לידיו במסגרת ההליך במחוזי, אף אם התיק יועבר לטיפולו של עורך דין אחר, מכל סיבה שהיא (סעיפים 6-7 לכתב תביעה).
4. מנגד, טוען הנתבע, כי הוא כלל לא חתם על הסכם שכר טרחה וכי סוכם בינו לבין עו"ד עתאמלה, לו הוא מסר את הטיפול בתיק, כי שכר טרחתו של האחרון יהיה כפי שיפסוק בית המשפט בסיום ההליך.
5. התובע, הנושא בנטל להוכיח תביעתו, לא הציג הסכם שכר טרחה כלשהו אשר חתום בידי הנתבע. התובע לא פירט באילו נסיבות נחתם ההסכם הנטען ובכלל זה המועד שבו נחתם, היכן ובפני מי נחתם לכאורה. יתרה מכך, התובע לא הוכיח כי הושגה הסכמה כלשהי, אף לא בעל-פה, בינו לבין הנתבע, אשר לגובה שכר הטרחה.
6. טענת התובע לפיה תיקו של הנתבע, לרבות הסכם שכר הטרחה, "הועלם" ממשרדו על ידי עו"ד נסאר, אשר פעלה בקנוניה עם הנתבע ועו"ד עתאמלה, הועלתה בעלמא, מבלי שהובאה להוכחתה, ולו בדל של ראיה. ויצוין, כי עסקינן בטענה לביצוע עבירה פלילית (גניבה) במסגרת משפט אזרחי. בכגון דא, הנטל המוטל על תובע המעלה טענות חמורות מעין אלה הינו נטל מוגבר כך שרף הראיות הנדרש הינו גבוה יותר ממאזן ההסתברויות (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)).
7. בעדותו, אישר התובע כי הוא לא הגיש תלונה במשטרה נגד עו"ד נסאר בשל טענת הגניבה שהעלה נגדה בהליך דכאן, מבלי שצורפה כצד לו.
8. כמו כן, לא נתתי אמון בהסברו של התובע להעדרו של הסכם שכר טרחה בכתב. בכתב התביעה ובתצהירו, טען התובע כי לאחר שהועברה למשרדו בקשה למתן פסק דין חלקי על ידי הפרקליטות, ביום 27.06.16, הוא גילה לתדהמתו כי תיקו של הנתבע "הועלם" ממשרדו. בחקירתו הנגדית, נשאל התובע האם במחשב המשרד קיימות הפניות שלטענתו נעשו על ידו למוסדות ולגופים השונים בעניין אדמות הנתבע, או אז העלה טענה חדשה שזכרה לא בא קודם לכן ולפיה עו"ד נסאר אף מחקה מהמחשב שלו את כל המסמכים הנוגעים לתיקים שעו"ד עתאמלה העביר לו, לרבות תיקו של הנתבע (עמוד 4 שורות 26-32 לפרוטוקול). התרשמתי, כי התוספת בדבר מחיקת התיקים ממחשבו של התובע הייתה מלאכותית ולא אמינה. הדבר פגע במהימנות גרסתו של התובע.
9. עוד יצוין, כי טענת התובע ולפיה כל המסמכים הנוגעים לעניינו של הנתבע הועלמו בזדון אף אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהתובע הגיש בהליך דנן את כתב התביעה שהגיש בשם התובע בהליך המחוזי, כתב הגנה ואף טיוטת הסכם פשרה שלטענתו הוכנה על ידי צוות משרדו.
10. חיזוק למסקנתי ולפיה התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הושגו בינו לבין הנתבע הסכמות הנוגעות לגובה שכר הטרחה, לא כל שכן טיבן של אותן הסכמות, ניתן למצוא בעדותו של התובע עצמו ולפיה הוא מעולם לא פגש את הנתבע "עובר לחתימת ההסכם" ולא הסביר לו על ההסכם ותנאיו, אלא קיבל את ההסכם החתום מעו"ד עתאמלה אשר העביר אליו את התיק (עמוד 5 שורות 16-25 לפרוטוקול). אלא, שטענה זו, לא הוכחה בראיה כלשהי.
11. יש לדחות את טענת התובע ולפיה בהעדר הסכם שכר טרחה כתוב, יש להקיש לעניין גובה שכר הטרחה המוסכם בינו לבין הנתבע משכר הטרחה שנגבה על ידי התובע בתיקים דומים. התובע זימן לעדות מטעמו קרובי משפחה של עו"ד עתאמלה, אותם ייצג בתביעות שעניינן הפקעות מקרקעין, לרבות אימו ודודיו. ואולם, מעדויותיהם עולה כי שכר הטרחה שגבה התובע משתנה ואינו אחיד: מר אכרם עתאמלה העיד כי התובע גבה ממנו שכר טרחה בגובה של 35% מכספי הפיצויים, עם סיום תביעת ההפקעה, מבלי שהתובע יידע אותו קודם לכן בדבר גובה שכר הטרחה (עמוד 13 שורות 20-21, עמוד 14 שורות 24-25 לפרוטוקול); מר חאלד עתאמלה העיד כי סוכם בינו לבין התובע על שכר טרחה בגובה של 35% אך הוא אינו יודע מהו הסכום ששולם לתובע בפועל (עמוד 15 שורות 19-21 לפרוטוקול); הגב' עפאף עתאמלה העידה כי שכר הטרחה בתיק ההפקעה של אביה עמד על סך של 15% בתוספת מע"מ (עמוד 17 שורות 6-7, 25-30 לפרוטוקול).
12. ראו גם תשובתה של עו"ד נסאר לשאלת ב"כ התובע מה היה הסכם שכר הטרחה הנהוג במשרדו של התובע בתיקי הפקעות (עמוד 30 שורות 10-22, 28-30 לפרוטוקול): "אין הסכם שכר טרחה נהוג. כל תיק לגופו. למשל היו תיקים שהתובע גובה 12%, היו תיקים שהיה גובה 30%, היו תיקים שהיה גובה שכ"ט שנפסק על ידי בית המשפט... ... כל תיק והנסיבות שלו, אין אחוז קבוע בתיקים האלה של ההפקעות. ... ... בתיק הזה ספציפית אני לא יודעת. אני לא יודעת מה סוכם ביניהם".
13. בנסיבות אלה, אף טענת התובע בדבר שכר טרחה אחיד הנהוג במשרדו בתיקים דומים, לא הוכחה. ויוער, כי אף אם היה מוכח שכר טרחה כאמור, ברי כי זכותו של עורך דין לבסס הצעות שכר טרחתו על פי הנהוג במשרדו, אך זכותו של כל לקוח "לומר לא להצעה שהוא מקבל או להתמקח עליה" (תא"ק (מחוזי חי') ערבה נ' אלקובי (18.10.17)). עוד יצוין, כי אין רלבנטיות לשכר הטרחה הנהוג והמקובל במשרד התובע שכן שכר הטרחה נתבע בהסתמך על הסכם שכר טרחה בכתב, שקיומו לא הוכח.
14. סיכומם של דברים עד כאן – התובע לא הוכיח קיומו של הסכם שכר טרחה בכתב בינו לבין הנתבע. התובע לא טען וממילא לא הוכיח קיומה של הסכמה בעל-פה, בינו לבין הנתבע, בעניין גובה שכר טרחתו של התובע.

שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט שנפסקו בהליך במחוזי

1. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, ביקש התובע לחייב את הנתבע בסכום שנפסק לו בהליך במחוזי בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, סך של 60,000 ₪, מבלי שפירט מהו בסיס החיוב בגין רכיב זה (ראו סעיף 18.ג. לכתב התביעה).
2. בסיכומים, העלה התובע טענה שזכרה לא בא קודם לכן ולפיה בהסכם שכר הטרחה שלטענתו נחתם על ידי הנתבע, התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 25% בצירוף מע"מ מכל פיצוי שייפסקו לטובתו "בנוסף לשכ"ט עו"ד שייפסק לטובת הנתבע ע"י בית המשפט בתיק" (סעיף 20 לסיכומי התובע).
3. ואולם, התובע לא סיפק כל הסבר מדוע טען לראשונה בסיכומים, כי בהסכם שכר הטרחה הנטען, שקיומו ממילא לא הוכח, נקבע, בין היתר, כי הנתבע ישלם לתובע את שכר הטרחה וההוצאות שייפסקו במסגרת ההליך. עובדה זו, יש בה כדי לפגוע באופן מובהק במהימנות גרסת התובע.
4. מכל מקום, נוכח מסקנתי לעיל לפיה התובע לא הוכיח קיומו של הסכם שכר טרחה או קיומה של הסכמה כלשהי בעניין גובה שכר הטרחה, בינו לבין הנתבע, הרי שיש לדחות את טענת התובע ולפיה "בהסכם החתום" בינו לבין הנתבע סוכם (סעיף 20 לסיכומי התובע), בין היתר, כי הנתבע ישלם לתובע את שכר הטרחה וההוצאות שייפסקו בהליך.
5. עוד יצוין בהקשר זה, כי הלכה פסוקה היא, כי "שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו, ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעלי הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו" (ע"א 543/63 נתן רכס נ' אלזה הרצברג, פ"ד יח 120 (1964)). חריג לכלל זה חל כאשר עורך הדין והלקוח קבעו הסדר שונה ביניהם.
6. בנסיבות דנן, התובע לא הוכיח כי הושגה הסכמה כלשהי בינו לבין הנתבע בעניין גובה שכר טרחתו של התובע, לא כל שכן הסכמה הנוגעת לתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט שייפסקו לטובת הנתבע.
7. ויודגש, כי לא נעלמה מעיניי טענתם של הנתבע ועו"ד עתאמלה ולפיה כאשר העביר הנתבע את עניין ההפקעה לטיפולו של עו"ד עתאמלה, סוכם בין השניים, כי שכר טרחתו של עו"ד עתאמלה יהיה "כפי שיפסוק בית המשפט הנכבד בסוף ההליך ותו לא" (סעיף 17 לכתב ההגנה, סעיף 5 לתצהיר הנתבע, סעיף 5 לתצהירו של עו"ד עתאמלה), וכן טענתם לפיה הנתבע שילם לאחרון את שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו בהליך במחוזי לאחר קיזוז שכרו של המומחה (עמוד 33 שורות 20-23, עמוד 38 שורות 20-22, 31-33 לפרוטוקול), טענה שלא בוססה בראיות כלשהן. עוד נתתי דעתי לכתב ההתחייבות מחודש מרץ 2016 ולפיו התחייב התובע להפריש מחצית משכר הטרחה שישולם לו בגין הטיפול בתיקים שהועברו ממשרדו של עו"ד עתאמלה למשרדו (נספח ג' לתצהירו של עו"ד עתאמלה).
8. ואולם, אין בכל אלה כדי לבסס חיוב של הנתבע כלפי התובע, לתשלום שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך במחוזי.
9. בחקירתו הנגדית, נשאל עו"ד עתאמלה מדוע לא העביר לתובע מחצית משכר הטרחה שעל פי הנטען שולם לו על ידי הנתבע ועל כך השיב כי סוכם בינו לבין התובע כי סכום זה (לאחר הפחתת הוצאות) יקוזז מהחוב של התובע כלפי עו"ד עתאמלה. אלא, שאין מקום לדון בטענות ההדדיות שהעלו התובע ועו"ד עתאמלה האחד כלפי משנהו, הנוגעות להתחשבנות ביניהם, בהליך דנן. ככל שלמי מהם טענות כלפי השני, הרי שפתוחה בפניהם הדרך לנקוט בהליך המתאים על פי דין.
10. ויוער, כי לא מובן לבית המשפט מדוע התובע לא ביקש לתקן את כתב תביעתו ולצרף את עו"ד עתאמלה כנתבע בהליך דנן, לאחר שנודע לו על טענות ההגנה שהעלה הנתבע לפיהן סוכם בינו לבין עו"ד עתאמלה כי שכר הטרחה לו יהיה זכאי עו"ד עתאמלה (ולא התובע) יהיה שכר הטרחה שייפסק בהליך על ידי בית המשפט, בפרט נוכח הודאתו של עו"ד עתאמלה כי קיבל את הסכומים שנפסקו לכאורה, לאחר הפחתת ההוצאות בהן נשא.
11. עוד יוער, כי חיזוק למסקנתי ולפיה הסכסוך האמיתי בתביעה שלפני הוא סכסוך על רקע התחשבנות כספית בין התובע לבין עו"ד עתאמלה, אליו נקלע הנתבע, ניתן למצוא בתשובת התובע לשאלת ב"כ הנתבע מדוע השתהה במשך שלוש שנים מהמועד שבו ניתן פסק הדין בהליך במחוזי ועד להגשת התביעה דנן וכן מדוע לא שלח מכתב התראה לנתבע בטרם הוגשה התביעה נגדו (עמוד 8 שורות 10-24 לפרוטוקול, הטעויות במקור – ס.ח'):

"... לא התנהלו קשרים ישירים ביני ובין הנתבע. מעבר לעדכונים שוטפים, מעבר לסיפור של 100,000 ₪ שאישית הייתי מעורב וזה הועבר מהחשבון שלי, סמכתי על עבד (הכוונה לעו"ד עתאמלה – ס.ח') שיפתור את זה. שיתחשבן איתו שיעביר את הכסף שמגיע לי. שנתבדתי וראיתי שעבד מהתל בי, מיד שסיימתי את הדברים האישיים שלי הגשתי את התביעה... לא שלחתי התראה...".

1. ככל שהתובע לא התנהל באופן ישיר מול הנתבע, כפי שהוא טוען בעצמו, והגיע עם עו"ד עתאמלה או מי מטעמו להסכמות עלומות בעניין גובה שכר הטרחה וחלוקתו ביניהם, אין לו להלין אלא על עצמו.

שכר טרחה ראוי

1. בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20, קבע בית המשפט כי היעדרו של הסכם שכר טרחה, אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן בחינם. עוד נקבע, כי במקרה שבו לא נערך בין הצדדים הסכם שכר טרחה, לא בכתב ולא בעל פה, הכלל הוא כי יש להחיל את סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, על פיו במקרה שלא הוסכם שיעור התשלום בעד נכס או שירות יש לשלם סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה. העיקרון העומד ביסוד כלל זה הוא כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין.
2. בע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5) 114 נפסק כי הנחת המוצא הינה שהסכם למתן שירות משפטי בין עורך דין לבין לקוח כולל תנאי מכללא לפיו רשאי הלקוח לנתק את קשריו עם עורך הדין ובלבד שיובטח תשלום שכר ראוי לעורך הדין בגין השירותים שסיפק עד לניתוק הקשר.
3. אשר לגובה שכר הטרחה הראוי – הוראת סעיף 46 לחוק החוזים מלמדת כי השכר שאמור להשתלם בנסיבות היעדר קיומו של הסכם שכר טרחה הוא השכר הראוי. הלכה פסוקה היא, כי קביעת שכר טרחת עורך דין צריכה להיעשות על ידי בית המשפט בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. עוד נקבע, כי דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ועל בית המשפט לקבעו על סמך ראיות המובאות בפניו. בהקשר זה, יש לקחת בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטפל בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומורכבותו של השירות, את שוויו של מושא השירות וכו'. הנטל להוכחת גובה שכר הטרחה הראוי מוטל על התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה (ראו ע"א 136/92 לעיל).
4. בענייננו, כאמור לעיל, אין חולק על כך שהתובע הגיש תביעה, בשם הנתבע, במסגרת ההליך במחוזי, וייצג את הנתבע עד למועד שאינו ידוע, בו התיק הועבר לטיפולו של עו"ד עתאמלה, על רקע סכסוך שנתגלע בין התובע לבין עו"ד עתאמלה.
5. לאור הפסיקה שהובאה לעיל, הנתבע היה רשאי להפסיק את ההתקשרות עם התובע ואילו התובע זכאי לשכר הראוי בגין השירותים שהעניק לתובע עד לאותו מועד.
6. ברם, עיון בכתב התביעה מלמד, כי אכן צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו (סעיף 10) ולפיה התובע עותר לשכר טרחה מוסכם בלבד ולא לשכר טרחה ראוי עבור עבודתו. משבחר התובע שלא לתבוע שכר טרחה ראוי, לא נדרשתי לעילה זו ואין לתובע להלין אלא על עצמו.
7. למעלה מן הצורך יוער, כי התובע לא הציג לפני בית המשפט ראיות המלמדות על היקף עבודתו ועל היקף השכר שראוי לפסוק בנסיבות העניין. ראו עדותו של התובע בעמוד 5 שורות 12-13 לפרוטוקול: "אני לא יודע כמה שעות הושקעו בתיק הזה ואני לא יודע למדוד עם סטופר מה עשיתי על מנת להגיע לתוצאה". עוד יצוין, כי אין די בהפניית בית המשפט לעיין במסמכי ההליך במחוזי במערכת "נט המשפט" (סעיף 15 לסיכומי התובע) והיה על התובע להתכבד ולהגיש את המסמכים הרלבנטיים כראיות בתביעה דנא.

השבת סך של 100,000 ₪

1. הנתבע מאשר ומודה כי התובע העביר לחשבונו סך כולל של 100,000 ₪, באמצעות שתי העברות בנקאיות על סך של 50,000 ₪, כל אחת, ביום 04.04.16 וביום 05.04.16, כפי שאף עולה מתדפיס חשבון הבנק של התובע מיום 10.04.16 (נספח ח' לתצהיר התובע).
2. אלא שלטענתו, הוא פנה לעו"ד עתאמלה, מכיוון שיש ביניהם קרבה משפחתית, וביקש מהלה שיעביר לו סכום כסף, על חשבון כספי הפיצויים שצפויים להתקבל בהליך במחוזי. בחלוף מספר ימים, הודיע עו"ד עתאמלה לנתבע כי מאחר שהתובע חייב לעו"ד עתאמלה כספים, הגיע האחרון להסכמה עם התובע כי הוא יעביר לנתבע סך של 100,000 ₪ אשר יקוזזו מחובו של התובע כלפי עו"ד עתאמלה, ו"בבוא העת", "יתחשבן" עו"ד עתאמלה עם הנתבע.
3. טענה מעין זו היא טענה מסוג "הודאה והדחה" המעבירה את נטל השכנוע אל הנתבע להוכיח כי הוא נטל מהתובע את הכספים, על חשבון חוב כספי של התובע כלפי עו"ד עתאמלה, תוך סיכום כי הנתבע ישיב את הכספים לעו"ד עתאמלה ולא לתובע. ואולם, הנתבע לא הרים נטל זה, שכן הוא לא הציג ראיות אשר יש בהן כדי להוכיח גרסתו בעניין זה.
4. הנתבע אף לא הביא כל ראיה לביסוס טענתו ולפיה הוא השיב לעו"ד עתאמלה את סך ה-100,000 ₪ לאחר שקיבל את כספי הפיצויים בהליך במחוזי, טענה שהועלתה על ידו, לראשונה, רק בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 14).
5. מסכים אני עם טענת התובע בסיכומיו ולפיה טענות ההגנה שמעלה הנתבע בעניין זה נוגעות למישור היחסים שבין התובע לבין עו"ד עתאמלה ואין בהן כדי לפטור את הנתבע מלהשיב לידי התובע את הכספים שהעביר לו, וזאת מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
6. יתר על כן, חרף הטענות שהועלו על ידו בעניין, בחר הנתבע שלא לשלוח הודעת צד ג' לעו"ד עתאמלה.
7. בנסיבות אלה, אני מחייב את הנתבע להשיב לידי התובע את הכספים שהעביר לו, דהיינו סך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה, 21.07.19, דהיינו סך כולל של 102,767 ₪. מובהר, כי התובע עתר בכתב התביעה לחיוב הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ולא מיום ביצוע ההעברות בפועל.
8. לסיום אעיר, כי הליך זה אפשר שהיה נמנע, אילו השכילו הצדדים להעלות על הכתב באופן מפורש את ההסכמות ביניהם. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח עיסוקים של התובע ועו"ד עתאמלה כעורכי דין.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 102,767 ₪.

נוסף על כך, על הנתבע לשלם לתובע סך של 18,036 ₪ כולל מע"מ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט, וזאת, בשים לב לפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר.

הסכומים האמורים ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ז' אלול תשפ"א, 15 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.