לפני תביעת הפרשים לתשלום 108,123 ₪ בגין נזקי תאונה ברכב התובע 1 שלא כוסו בידי הנתבעים.

א. ההליך והצדדים לו

1. בבעלות התובע 1 (להלן התובע) רכב אאודי S8 נושא מ.ר. 4000038 משנת יצור 2017 (להלן רכב התובע). התובע התיר לתובעת 2 להשתמש ברכב (להלן התובעת).
2. ביום 22.1.2019 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכב התובע ורכב רנו קליאו מ.ר. 18312201 בבעלות נתבעת 1 (להלן רכב הנתבעת). בזמן התאונה בוטח רכב הנתבעת על-ידי נתבעת 3 (להלן המבטחת).
3. בעת קרות התאונה נהגה התובעת ברכב התובע; ברכב הנתבעת נהג נתבע 2 (להלן הנתבע).
4. בתאונה פגע רכב הנתבעת ברכב התובע מאחור. על עצם קרות התאונה אין מחלוקת, אף לא על אחריות הנתבעים לה; זו ניטשה בשאלת היקף הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה.
5. שמאי מטעם התובע, מר חאלד הרייש, בדק את רכב התובע ביום 31.1.2019 (להלן שמאי התובע). בחוות-דעתו הוערך הנזק הישיר שנובע מהתאונה בסך של 90,432 ₪ ומע"מ בתוספת 67,349.42 ₪ בגין ירידת ערך בשיעור 10.5%. הנתבעים נדרשו לשלם לתובע סכום זה וכן את שכר השמאי בסך 2,500 ₪ [ר' גם סע' 19-17 בכתב-התביעה].
6. המבטחת בדקה את רכב התובע במצבו הניזוק ביום 30.4.2019 על-ידי השמאי מר מקסים אויפמן (להלן שמאי הנתבעים). הלה ערך חוות-דעת בה קבע כי הנזק הישיר שנובע מהתאונה הוא 59,329 ₪ וירידת הערך שניתן לייחס לה היא 3,203 ₪. אושר לתשלום שכרו של שמאי התובע בסך 2,500 ₪. הנתבעים שילמו לתובע פיצוי להטבת הנזק שאינו במחלוקת בסך של 65,032 ₪ [ר' גם סע' 25-24 בכתב-התביעה].
7. התביעה הוגשה לתשלום הפרש בסך 108,123 ₪ בין הסכומים בהם נקב שמאי התובע בחוות-דעתו [ת/1] לבין הסכומים ששילמו הנתבעים לפי חוות-דעת השמאי מטעמם [נ/1]. הנתבעים התגוננו מפני התביעה וביקשו לדחותה בטענה כי פיצו את התובע בגין כל הנזק שניתן לייחס לתאונה, בעוד שהנזק שנתבע אינו נובע ממנה.
8. ביום 12.7.2020 נשמע התובע ונחקרו שמאי הצדדים על חוות-הדעת שנתנו. הסיכומים הוגשו בכתב. הפניות להלן הן לפרוטוקול, אלא אם צויין אחרת.

ב. דיון והכרעה

דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. נטל הוכחת התביעה על כל פרטיה מונח לפתחם של התובעים בשל היותם 'המוציא מחברו'. הדברים אמורים גם ברכיב הנזק אשר ניצב במוקד הבירור ונחשב תמיד שנוי במחלוקת. אין מנוס מלקבוע כי הנטל לא הורם; יש בנמצא נימוקים מצטברים שאינם מאפשרים לזקוף את הנזק הנטען שעליו נסבה התובענה לתאונה דנן.
2. התובע, בעל מגרש למסחר בכלי-רכב, הסתמך בתביעתו על חוות-הדעת שנתן השמאי מטעמו. דא עקא, התובע לא תיקן את הרכב; הוא הותירו במצבו הניזוק ומכר אותו לצד שלישי כמות שהוא, ללא תיקון. התובע הצהיר כי הרכב נמכר לחבר מפרדס-חנה וכי בגין המכר נערך הסכם בכתב, בו צוין בין השאר כי ממחיר המחירון הופחת סך 200,000 ₪ בגין נזקי התאונה [עמ' 4 ש' 22-18].

הסכם מכירת הרכב לא הוצג למרות שהתובע הצהיר שאין מניעה לעשות כן [שם]. קונה הרכב, חרף היותו חברו של התובע, לא זומן להעיד. מדובר במחדלים ראייתיים שלא נומקו ונזקפים לחובת התובעים; הם מקימים חזקה כי היה בהסכם ובעדות קונה הרכב, אילו הוצגו ונשמעו, לעמוד לתובעים לרועץ ולצדד בעמדת הצד שכנגד [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. התובע ניסה למזער את חשיבותו של הסכם מכירת הרכב [עמ' 6 ש' 30-28]. בעינה עומדת העובדה שלא הציג מסמך מהותי בעל חשיבות מכרעת להוכחת נזקו הנטען.

1. הימנעותו הלא מוסברת של התובע מלהציג ראיות קיימות וזמינות להוכחת הסכום שקיבל עבור הרכב במצבו הניזוק שקולה לאי-הוכחת הנזק שנגרם לו בעטיה של התאונה. אין כל יסוד לקבוע – או להניח לטובת התובע – כי מכר את הרכב לצד שלישי בדיוק בסכום אשר מבטא את מחיר המחירון שלו בהפחתת הנזק שנקבע בחוות-הדעת השמאי מטעמו. הראיה היחידה שהובאה לכך הייתה עדות התובע – עדות יחידה של בעל-דין כמשמעה בסעיף 54(2) בפקודת הראיות. אין בנמצא טעם שיצדיק קביעת ממצא לטובת התובע לפי עדות יחידה זו, שלא הותירה רושם חיובי ולקתה במונחי אמינות. הדברים יפים מקל וחומר נוכח כינונה של חזקה ראייתית נגד התובע כאמור לעיל בשל אי-הבאת ראיות ללא הסבר.
2. התובע טען כי ברכב לא היו תאונות קודמות [עמד 3 ש' 19]. הוא אישר שבין מועד קניית הרכב על-ידו ביום 10.8.2018 לבין יום התאונה, 22.1.2019, חלפו רק חודשים ספורים [עמ' 4 ש' 36-35]. אין מחלוקת שבתאונה דנן דובר בפגיעה במוקד אחורי-ימני. מחלוקת עיקרית בין שמאי הצדדים נסבה על השאלה אם הרכב נפגע באותו מוקד אחורי-ימני בתאונה קודמת, באופן שמשליך על הערכת נזקי התאונה הנוכחית. לפיכך היה על התובע להוכיח שלא היו לרכב תאונות קודמות במוקד זה. התובע כשל בכך ונמנע מהבאת ראיות שלטענתו היה בידו להציג. לדבריו, בעת שרכש את הרכב מכלמוביל הוצג לו מסמך בדיקה של הרכב בעת קבלתו אצלם; הוא לא הגישו ולא זימן נציג מוסמך של כלמוביל כדי שיציגו [עמ' 3 ש' 21-19]. התובע אישר שביכולתו להציג עבר ביטוחי של הרכב אך לא עשה כן [עמ' 6 ש' 12-9]. גם בעניינים הללו קמה נגדו אותה חזקה ראייתית שנזכרה לעיל ועדותו היחידה אינה עשויה לבסס ממצא בדבר היעדר מעורבות של הרכב בתאונות קודמות בכלל ובתאונה בה ניזוק באותו מוקד אחורי-ימני בפרט.
3. מתווספת לכך העובדה שעדות התובע לא הייתה אמינה. הוא אישר כי ראה את הרכב ביום התאונה, לאחר שנפגע, אך עדותו לגבי מקום הפגיעה הייתה רפה ומהוססת: "מה שאני זוכר, אם אני לא טועה, זה היה בחלק הימני האחורי באיזור של הפנס" [עמ' 5 ש' 4-2]. התובע נשאל אם הוא מתקזז על מע"מ ושלל זאת באופן גורף, הן ביחס לרכב דנן – לגביו טען כי הוא רכב פרטי שלו, והן ביחס לכלי-רכב שהוא מחזיק במגרש שהוא מנהל לצרכי מסחר; בלשונו: "אני לא מתקזז על מע"מ בכלל" [עמ' 6 ש' 23-12]. אחר כך נאלץ להודות כי לגבי כל כלי-רכב שהוא מחזיק במגרש הוא מזדכה על מע"מ בגין תיקונים שנעשים בו, ועתה ביקש להחריג מכך את הרכב דנן בשל היותו 'פרטי' [שם, ש' 27-24]. בכך סתר התובע את הצהרתו קודם לכן שכלל אינו מתקזז על מע"מ. הדברים מעידים על מהימנותו.
4. התובע ביקש להישמע בטענה כי בזמן שבין קרות התאונה (22.1.2019) לבין בדיקת הרכב על-ידי השמאי מטעמו (31.1.2019) ביצע תיקון חלקי ברכב תוך התקנת פנס אחורי וביצוע מתיחה קלה לפח [סע' 23 בכתב-התביעה ועדות התובע בעמ' 4 ש' 4-1]. נטען שהפנס שהורכב במסגרת התיקון שייך לדגם אחר של אאודי שאינו דגם הרכב דנן [שם]. זוהי עדות תמוהה ומחשידה. התובע לא ביאר מה הייתה הדחיפות שחייבה ביצועו של תיקון זה ומדוע לא היה יכול להמתין עד בדיקת השמאי מטעמו ימים ספורים לאחר מכן. החשד מתעצם בשל כך שהתובע בחר לא לתקן את הרכב ומכר אותו, כך לשיטתו, במצבו הניזוק. מדוע צריך היה אפוא לתקן דווקא את הפנס תוך החלפתו בדגם לא מתאים? על כך לא ניתנה תשובה שתניח את הדעת. מבצע התיקון לא זומן להעיד מטעם התובעים והם לא הציגו כל אסמכתא שתעיד על ביצוע התיקון ותאריכו או קבלה שתראה תשלום עבורו.
5. זאת ועוד. בתחילת עדותו תיאר התובע את התיקון הנטען והצהיר כי הדבר היחיד שנעשה היה התקנת פנס לא מקורי – מדגם של רכב אחר, וביצוע מתיחה חלקית של פח הרכב על-מנת שניתן יהיה להרכיב את הפנס [עמ' 4 ש' 4-1]. בהמשך, כשעומת עם תצלומים שצילם שמאי הנתבעים ותיעדו חומר מילוי בו נעשה שימוש באותו מוקד אחורי-ימני, ביקש להישמע בטענה כי מדובר בחומר שנעשה בו שימוש במהלך תיקון הפנס. הוטח בתובע שכאשר מנה את פרטי התיקון, לא הזכיר שימוש בחומר מילוי; התמודדותו הותירה רושם שלילי ולא אמין, תוך היעדרו של הסבר הן באשר לנחיצותו ודחיפותו של התיקון והן באשר לתיאור הלא עקבי שמסר לגבי מרכיביו [עמ' 5 ש' 28-17].
6. שמאי התובע אישר שבבדיקת הרכב לא מצא נזק בפנס ימני-אחורי ולא תיעד נזק כזה בחוות-דעתו [עמ' 9 ש' 14-11]. אילו היה ממש בעדות התובע בדבר החלפת פנס מקורי שניזוק בתאונה בפנס של רכב מדגם אחר, זאת כתיקון ראשוני עד לבדיקת הרכב בידי שמאי מטעמו, אזי לכל הפחות היה על שמאי התובע לציין את קיומו של הפנס התחליפי. כזאת לא נעשה. הדברים מתווספים לקשיים הרבים שאפפו את עדות התובע בכל הנוגע לאותו תיקון ראשוני.
7. הקשיים הללו עולים בקנה אחד עם קביעתו של שמאי הנתבעים לפיה הכנף הימנית-האחורית שניזוקה בתאונה דנן נפגעה בתאונה קודמת, וכי יש לכך סימנים ברורים שתועדו בתצלומים שצורפו לחוות-דעתו [ר' נ/1 בעמ' 2 ותצלומים ב-נ/2]. שמאי הנתבעים חזר על הדברים בעדותו לפני והם לא נסתרו. הוא הדגיש כי מאחר שרכב התובע נפגע בעבר באותו מוקד, אין לפצות בתאונה הנוכחית בגין ירידת ערך ביחס לחלק שכבר נפגע בעבר ותוקן [עמ' 15 ש' 7-3]. שמאי הנתבעים הסביר באורח מפורט ובהיר כיצד קבע בגין התאונה דנן ירידת ערך בשיעור 0.5% בלבד, בהינתן הפגיעה בתאונה קודמת. אני מאמצת את הסברו כנכון וראוי, בהיותו תואם את עקרונות הפיצוי בנזיקין. אין מקום להתערב בו [עמ' 15 ש' 9 עד עמ' 16 ש' 4].
8. די בדברים הללו כדי לקבוע שהתובעים לא הוכיחו כי הנזק נושא התביעה נגרם בתאונה דנן, באופן שמוליך לדחיית התביעה ואינו מצריך פניה לראיות הנתבעים. ודוק: מעמדם של תובע ונתבע אינו שווה. נטל השכנוע ביחס לכל רכיבי עילת התביעה מונח לפתחו של התובע ועליו להביא ראיות בכמות ובאיכות שיהא בהן להרים את הנטל; רק אם הצליח בכך, עובר הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור למגרש הנתבע [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)]. במקרה דנן, ראיות התובעים לא הרימו את הנטל בכל הנוגע לקשירת הנזק נושא התביעה לתאונה ולא העבירו לנתבעים את הנטל להביא ראיות לסתור. בסופו של יום, ומאחר שנטל השכנוע הראשוני שמונח לפתחם של התובעים לא הורם, דין התביעה להידחות במלואה.
9. למעלה מהצורך, יש לקבוע כי במונחי מקצועיות ואמינות נודעה עדיפות מובהקת לעדותו של שמאי הנתבעים על-פני עדותו של שמאי התובע. בחקירה נגדית נאלץ שמאי התובעים להודות כי בבדיקת הרכב ראה סימני תיקון בכנף ימין, אותם כינה "לא ברורים כל כך" [עמ' 8 ש' 19-18]. הוא לא חלק על שהסימנים עשויים להעיד על תיקון קודם והודה כי עוררו את חשדו [עמ' 8 ש' 21-20]. אף-על-פי-כן, הוא לא ביקש כי יוצג לו עבר ביטוחי של הרכב ולא שאל את התובע אם היה מעורב בתאונות קודמות [שם, ש' 17-14]. שמאי התובע תירץ זאת בכך שבשל אותו חשד, כך לשיטתו, העריך את ירידת הערך של הכנף בה מדובר בסכום נמוך מ-10% [שם, ש' 23-21]. לא היה בכך להסביר מדוע זיכה בירידת ערך בגין חלק שחשדו התעורר כי הוא כבר נפגע בתאונה קודמת ותוקן אחריה, או מדוע לא נתן ביטוי לחשדו בגוף חוות-הדעת ולא רשם שמצא סימני תיקון ישן בכנף. כאשר עומת שמאי התובע עם התנהלותו בהקשר זה, התחמק באופן ברור ממתן מענה; כאשר השיב, לא הניח את הדעת לגבי תקינות התנהלותו [עמ' 8 ש' 25 עד עמ' 9 ש' 2]. שוב ושוב הודה כי התעורר חשדו לגבי קיומה של פגיעה קודמת בכנף, אך הוא בחר לא ליתן לה ביטוי מפורש בחוות-הדעת אלא להצניעה ולהסתירה [עמ' 9 ש' 1, 5].
10. גם בהקשרים אחרים הייתה עדותו של שמאי התובע לא אמינה. כך למשל הוא נשאל על-ידי בית-המשפט אם סימון מסויים על-גבי חלק שנחזה בבדיקה עשוי להעיד שהוחלף, ושלל זאת תוך אמירה כי זה לא מעיד על תאונה קודמת. אחר כך נאלץ לאשר כי סימון כזה דווקא מעיד על כך שהחלק בו מדובר הוחלף, תוך סתירה חזיתית של עדותו הקודמת [ר' עמ' 10 ש' 17-15 והשוו לש' 19-18]. לא זו העדות שעשויה לבסס ממצא לטובת התובעים.
11. נוכח האמור לעיל אין צורך להידרש לנושאי מחלוקת נוספים בין שמאי הצדדים, או לביטויים נוספים לעדיפותה של חוות-דעת שמאי הנתבעים על-פני זו של חוות-דעת שמאי התובע. די בכל שנקבע לעיל כדי להוביל לדחיית התביעה כולה.

ג. סיכומם של דברים

1. די באמור לעיל כדי להכריע במחלוקת ואין צורך להידרש לטענות נוספות מעבר לכך.
2. התביעה נדחית אפוא.
3. התובעים ישלמו לנתבעים שכר-טרחת עורך-דין (כולל מע"מ) בסך 12,650 ₪ בערכי יום פסק-הדין וכן את שכר עדותו של שמאי הנתבעים בסך 702 ₪ (כולל מע"מ) שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום בו נשאו הנתבעים בתשלום לעד מטעמם עד יום פסק-הדין. כל סכום שלא ישולם תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לתובעים ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד יום התשלום בפועל.
4. חיובי התובעים על-פי פסק-הדין הם ביחד ולחוד.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ז' חשוון תשפ"א, 25 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.