1. לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, עד למתן פסק דין בתביעה, כפי שיפורט להלן.

התביעה והבקשה

2. המבקשים הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי, כמפורט להלן:

א. להצהיר כי המבקשים הינם בעלי זכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגו"ח 242/2 אשר נמצאת במאווקע ששמה המלא אלקוסייר/באסה אלפוקה, באדמות בית ג'אלה (להלן: "המקרקעין").

ב. להצהיר ולהורות על ביטול רישום הזכויות של משיבה 1 בכל המוסדות הרלבנטיים, לרבות אצל משיבים 5-2.

ג. להצהיר ולהורות על רישום זכויות הבעלות של המבקשים בכל המוסדות הרלבנטיים לרבות אצל משיבים 5-2.

3. משיבה 1 בבקשה היא הנתבעת בתביעה; משיבים 5-2 מופיעים בתביעה כ"נתבעים פורמאליים".

4. לצד התביעה, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, אשר בה צורפו כל הנתבעים כמשיבים.

5. בבקשה עותרים המבקשים למתן צו מניעה זמני כמפורט להלן:

לגבי משיבה 1 – כי תימנע מלבצע כל עסקה או פעולה משפטית בנכס מושא התובענה כמפורט לעיל.

לגבי משיבות 4-2 - כי תימנענה ממימוש צווי הריסה שיצאו כנגד מבנים מושא תיק בב"ח 121/5ב, בב"ח 151/10 באזור בית ג'אלה נפת בית לחם הידוע כגו"ח 242/2, וזאת עד להגשת בקשה להיתר בניה, לאחר סיום ההליך בתובענה ההצהרתית בדבר הזכויות במקרקעין.

לגבי משיב 5 – להימנע מלעשות כל שינוי ברישום מקרקעין הנ"ל שיש בו כדי לפגוע בזכויותיהם של המבקשים בקרקע.

6. ביום 25.7.19 ניתן על ידי כב' השופטת ש' רנר צו ארעי במעמד צד אחד, כמבוקש, ונתבקשה תגובת המשיבים לבקשה. לאחר קבלת התגובות, וכן תגובה של המבקשים, התקיים ביום 7.8.2019 דיון במעמד הצדדים.

7. בקשת המבקשים מתייחסת לשני מבנים שנבנו ללא היתר – האחד מבנה מגורים, לגביו הוגשה בעבר בקשה להיתר בנייה, שנדחתה; והשני מבנה מסעדה, שלגביו כלל לא הוגשה בקשה להיתר.

המבקשים טוענים כי הם בני זוג והם הבעלים של המקרקעין ויושבים בהם מעל 50 שנה. לטענתם, בעבר הגיעו להסכמה עם משיבות 4-2, לפיה תוגש בקשה להיתר בניה אשר תידון על ידי משיבות אלה. הבקשה להיתר בניה לגבי מבנה המגורים נדחתה, לטענתם, בשל אי הוכחת בעלות המבקשים במקרקעין. לטענת המבקשים, נמנעה מהם האפשרות להגיש בקשה להיתר בניה לגבי המבנה השני, עקב הליכים משפטיים והתערבות של משיבה 1 בהליכים אלה.

לטענת המבקשים, המחסום היחידי מפני קבלת היתר בניה, הוא הכרעה בעניין בעלותם בקרקע, נוכח טענת משיבה 1 כי היא הבעלים של הקרקע. נטען, כי פעולת ההריסה תהווה פגיעה אנושה ובלתי מוצדקת במבקשים, בביתם ובפרנסתם.

טענות משיבה 1

8. משיבה 1 (להלן: "המשיבה") מבקשת סילוק הבקשה על הסף ולחלופין דחיית הבקשה לגופה.

9. לטענת המשיבה, המקרקעין האמורים רשומים על שמה בלשכת המקרקעין יו"ש בשלמות מאז שנת 1969. המשיבה מפנה לנסח טאבו ולמפת רישום. נטען, כי המבקשים פלשו אל המקרקעין במועד שאינו ידוע לה, ללא הסכמתה, ובנו במקרקעין מספר מבנים ללא היתר.

10. נטען כי באוגוסט 2016 הגישו המבקשים עתירה לבג"ץ בתיק 6667/16, במסגרתה עתרו, בין היתר, למתן צו על תנאי המורה למשיבי המדינה להימנע ממימוש צווי ההריסה, בנוגע למבנה המגורים הבלתי חוקי נשוא תיק בב"ח 151/10 אותו הקימו על המקרקעין, וכן למתן צו ארעי. ביום 30.8.16 ניתן צו ארעי כמבוקש.

לדברי המשיבה, ביום 2.10.17 הגישו נציגי המדינה את תגובתם המקדמית לעתירה, ממנה עולה, כי משיבה 1 הנה בעלת הזכויות במקרקעין, וכי אין למבקשים כל זיקה למקרקעין עליהם בנו את המבנים הבלתי חוקיים.

בנוסף, הפנתה המשיבה לבג"ץ בתיק 2088/18, שם ביקשו המבקשים צו על תנאי אשר יורה למדינה להימנע ממימוש צו הריסה ביחס למבנה מסעדה מושא תיק בב"ח 121/05, וכן למתן צו ארעי. בית המשפט נתן צו ארעי ביום 12.3.2018.

המדינה הגישה תגובתה לעתירות, לפיה מדובר במבנים בלתי חוקיים, ובעברייני בניה שחזרו ובנו את המבנים לאחר שנהרסו; במי שפועלים בחוסר ניקיון כפיים.

בסופו של דבר, דחה בג"ץ את שתי העתירות, מחמת חוסר ניקיון כפיים של המבקשים.

11. המשיבה טוענת, כי בכל הנוגע לצווי ההריסה, בהיבט התכנוני, פסקי הדין שניתנו במסגרת בג"ץ 6667/16 ו- 2088/18 מקימים מחסום בפני המבקשים מכוחו של מעשה בית דין.

12. המשיבה טוענת עוד, כי המבקשים העלימו שלל עובדות מבית המשפט בבקשה זו. נטען שהמבקשים הסתירו כי השתלטו על אדמות פרטיות, הרשומות על שם משיבה 1 כבר משנת 1969 בלשכת רישום המקרקעין יו"ש; המבקשים הסתירו כי כבר בשנת 2015, דחתה וועדת המשנה לפיקוח את בקשתם להיתרי בניה, בין היתר לאחר שלא הוכיחו את זיקתם למקרקעין; נטען כי המבקשים הסתירו מבית המשפט שנושא מימוש צווי ההריסה היה תלוי ועומד בבית המשפט העליון בעת הגשת כתב התביעה והבקשה לצו מניעה זמני; נטען כי המבקשים הסתירו את העובדה כי שבו ובנו את מבנה המסעדה ארבע פעמים, לאחר שרשויות האכיפה מימשו שלוש פעמים את צווי ההריסה נגד המבנה, תוך שהמבקשים עשו דין לעצמם והפרו צווים תכנוניים התלויים ועומדים נגדם; עוד נטען, כי המבקשים הסתירו את העובדה שאף שמאז 2005 החלו הליכי הפיקוח נגד מבנה המסעדה והמבנה אף נהרס שלוש פעמים, לא נקטו בכל הליך להסדרתו התכנונית.

13. נטען, להגשת הבקשה לסעד זמני בשיהוי ניכר.

14. לגבי סיכויי הבקשה למתן צו מניעה זמני, נטען, כי אין לבקשה סיכוי, מאחר שהמשיבה היא בעלת הזכויות הרשומות. לטענת המשיבה, המבקשים אף לא פעלו עד עתה להסדרת היתרי בניה. המשיבה טוענת, כי מדובר בניסיון חסר תום לב של המבקשים להכשיר את השתלטותם על אדמותיה הפרטיות.

15. עוד נטען, כי הנזק היחידי עליו עומדים המבקשים, ככל שלא יינתן להם הצו, הנו הריסת המבנים הבלתי חוקיים העומדים על המקרקעין. לפיכך, ביקשה לדחות את הבקשה.

טענות משיבים 5-2

16. משיבים 5-2 (להלן: המשיבים) טוענים כי דין הבקשה כלפיהם להידחות. נטען, כי אין כל קשר בין הסעד המתבקש בתביעה, לבין הסעד המתבקש בבקשה לצו מניעה. לטענת המשיבים, הדין באיו"ש אוסר על בניה ללא היתר, ואין לכך כל קשר לשאלה אם המקרקעין שייכים למבקשים או למשיבה 1. לטענתם, אין מחלוקת על כך שהמבנים נבנו ללא היתר, ואין קשר בין הסעד המתבקש בתביעה, שהוא הצהרה על בעלות התובעים במקרקעין, לבין הסעד המתבקש בבקשה לצו ביניים - הימנעות מביצוע צווי הריסה שהוצאו למבנים.

17. נטען כי הבקשה חסרת עילה לחלוטין. דין המבנים להיהרס, ואם התובעים יזכו בתביעתם, פתוחה לפניהם הדרך להגיש בקשות להיתרי בניה, וככל שיקבלו היתרי בניה, לבנות את המבנים כחוק. לטענתם אין כל הצדקה לעכב את ביצוע צווי ההריסה למשך זמן רב עד להכרעה בתביעה.

18. לטענת המשיבים, בקשת התובעים לקבלת היתר בניה למבנה המגורים נדחתה בעבר, לא רק בשל היעדר זכויות במקרקעין, אלא גם מנימוקים נוספים, ובהם היעדר התאמה בין המבנים לבין מפות המדידה שצורפו לבקשות; חריגה מקווי בניין; מרחק רב מריכוזי בינוי מוסדרים ועוד.

לגבי המבנה השני, שנדון בבג"ץ 2088/18 – לגביו מעולם לא הוגשה בקשה להיתר בניה.

19. עוד נטען, כי הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים חמור, שכן לאחרונה נדחו שתי העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון באותו עניין, מחוסר ניקיון כפיים, והדבר מאפיין גם תביעה זו.

לטענת המשיבים, עוד בשנת 2005 הוצא צו הריסה למבנה המסעדה, ולמרות זאת הוא הורחב. בשנת 2012 מומש צו ההריסה, וכחודש לאחר מכן הוא נבנה בשנית. המבנה נהרס שוב, ובחלוף כחצי שנה נבנה בשלישית. פעם שלישית נהרס המבנה בשנת 2013, ובשנת 2016 הוא הוקם מחדש על הריסות המבנים הקודמים. מאחר שהבקשה לצו הביניים, לוקה בהיעדר ניקיון כפיים זהה לחלוטין לזה שבגללו נדחו העתירות בבג"ץ, ומאחר שהסעדים שהתבקשו זהים, צריכה הבקשה לצו ביניים להידחות כשם שנדחו העתירות בבג"ץ.

20. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכים בית משפט, בכך שהגישו את התביעה הנוכחית ארבעה ימים בלבד לפני מועד הדיון בעתירות בבג"ץ, כאשר בבקשה לצו ביניים נתבקש סעד זהה. כן נטען לשימוש לרעה בהליכי בית משפט בעצם צירופן של המשיבות 4-2 להליך. נטען כי משיבות אלה אינן טוענות לבעלות במקרקעין ואינן מנהלות רישום על בעלות במקרקעין, וממילא אין להן קשר לתביעה. מדובר בצירוף פיקטיבי לצורך הבקשה לצו ביניים.

21. לגבי משיב 5 – נטען, כי הוא יפעל על פי כל החלטה של בית משפט ובכפוף לדין.

דיון והכרעה

22. בכל הנוגע למשיבות 4-2 ולבקשה למתן צו האוסר עליהן לממש צווי הריסה – דין הבקשה להידחות ממספר טעמים.

א. ראשית, אין קשר בין התביעה למתן פסק דין הצהרתי, המופנה כלפי משיבה 1, לפיו המבקשים הם בעלי הזכויות במקרקעין מושא התביעה, לבין הסעדים הזמניים המתבקשים נגד המשיבים, והקשורים בפעילות הנוגעת להריסת מבנים שנבנו ללא היתר. צווי ההריסה קשורים בבנייה ללא היתר, ואין קשר בינם לבין שאלת הבעלות בקרקע.

כבר מטעם זה, דין הבקשה להידחות.

ב. שנית, אין מחלוקת על כך שהמבנים מושא הבקשה נבנו ללא היתר.

לגבי מבנה המסעדה – ב"כ המבקשים טען כי לא מדובר במבנה אלא באוהל ובבד הצללה, ובדיון טען כי המבקשים מפרקים את ה"מבנה" בעצמם (הוצגו תמונות לעניין זה). אם כך הם פני הדברים – ממילא אין עילה לאסור על ביצוע צו הריסה.

גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה. מדובר במבנה שנבנה ללא היתר; אין לו היתר עד היום; לא נתבקש לגביו היתר בנייה; הוא נהרס על ידי המשיבים שלוש פעמים, ובכל פעם נבנה מחדש ללא היתר. בנסיבות אלה, אין להכשיר את המבנה בעקיפין, על ידי מתן צו מניעה זמני, ודין הבקשה להידחות.

לגבי מבנה המגורים - המבנה נבנה ללא היתר; בנייתו נמשכה בניגוד לצו הפסקת עבודה משנת 2010; בקשה שהוגשה לקבלת היתר בנייה למבנה נדחתה – ולפיכך אין כל עילה ליתן צו האוסר על הרשויות להרוס את המבנה.

ג. התביעה והבקשה הוגשו לבית-משפט זה ביום 25.7.2019, כאשר היו תלויים ועומדים הליכים מקבילים בבית המשפט העליון, שהיו קבועים לדיון ליום 29.7.2019, בבקשת המבקשים למתן צו האוסר על הריסת המבנים.

מבנה המסעדה נדון בבג"ץ 2088/18, והעתירה לגביו נדחתה על הסף בפסק דין מיום 30.7.2019. בפסק דינו התייחס בית-המשפט העליון לכך שהעותרים באו לפניו כשידיהם אינן נקיות, בין היתר בשל כך ש"עשו דין לעצמם, הפרו את צו ההריסה והקימו מחדש את המבנים המדוברים...".

מבנה המגורים נדון בבג"ץ 6667/16, וגם העתירה בעניינו נדחתה. בפסק דינו קבע בית המשפט: "באנו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות, מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותרים. עסקינן במבנה שהוקם שלא כדין, ללא היתר בנייה, על קרקע בבעלות פרטית, תוך שהעותרים הפרו את הצווים שניתנו בעניינם. זהו חוסר ניקיון כפיים בולט וניכר, ובנסיבות אלו לא ניתן להיעתר לעתירה".

משנדחו העתירות בבית-המשפט העליון, אין מקום למתן צו זמני באותו עניין, מה גם שהנימוקים העומדים בבסיס פסקי הדין של בית המשפט העליון, חלים גם לגבי הבקשה שלפניי.

23. לגבי משיב 5 – המשיב הוא נתבע פורמאלי בלבד בתביעה, לא נתבקש נגדו סעד בתביעה העיקרית, וכפי שהוצהר בתגובת המשיבים – המשיב אמון על ניהול מרשמי המקרקעין באזור והוא פועל לניהול מרשם אמיתי ומדויק, ויפעל לפי כל החלטה של בית המשפט ובהתאם לדין.

24. אשר למשיבה 1 – המשיבה הציגה מסמכים לפיה הקרקע מושא הבקשה רשומה על שמה כבעלים בלשכת רישום המקרקעין יו"ש משנת 1969. כבר מטעם זה, דין הבקשה להידחות.

זאת ועוד, עוד במהלך הדיונים בבג"ץ, לפני כשנתיים, עלה כי משיבה 1 טוענת לבעלות בקרקע. המשיבה אף הצטרפה כצד להליכים בבית המשפט העליון. אך המבקשים לא עשו דבר בעניין זה, הם המשיכו בהליכים הנוגעים לצווי ההריסה, ולא פעלו בשאלת הבעלות בכלל ובבקשה לצווי מניעה בפרט, אלא מספר חודשים לאחר שהובהר להם במסגרת הדיונים בבג"ץ, כי המסגרת הדיונית המתאימה לבירור הטענות בסוגיית הבעלות במקרקעין, היא תובענה אזרחית שתוגש לבית המשפט המוסמך – ראו פסק הדין בבג"ץ 6667/16.

מדובר בשיהוי המצדיק דחיית הבקשה.

25. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה כלפי כל המשיבים, למתן צו מניעה זמני עד למתן פסק דין בתביעה - נדחית.

הצו הארעי מיום 25.7.2019 בטל.

המבקשים ישלמו למשיב 1 הוצאות, ובנוסף שכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪.

כן ישלמו למשיבים 5-2 הוצאות, ובנוסף שכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.