החלטה זו מהווה המשך ישיר להחלטותי בעניינם של המבקשים מיום 17.11.19 (ה"ת 74415-07-19, להלן: ההחלטה הראשונה) ומיום 13.4.20 (מ"י 52492-07-19, להלן: ההחלטה השנייה). אזכיר אך את הסיפא להחלטות מבלי לחזור על תוכנן, והרוצה להרחיב מוזמן לעיין בהן. בהחלטה הראשונה נקבע מנגנון לשחרור כספים תפוסים (מיליוני שקלים שנתפסו לצורך חילוט עתידי) כנגד תפיסה (ברישום) של כלי צמ"ה שערכם נטו (בניכוי שעבוד) לא יפחת משיעור של פי שלושה משווים של הכספים המשוחררים. בהחלטה השנייה מצאתי להתערב בתנאי השחרור שנקבעו למבקשים 3-2, תוך חלוקת מחצית מיתרת הערבון לתשלומים, והמרת המחצית האחרת באופן שהכספים שנותרו תפוסים (לצורכי חילוט) ישמשו באופן דואלי להבטחת אפשרות חילוט בעתיד בשווי עבירות הלבנת הון, כמו גם להבטחת תנאי השחרור (ההמרה נקבעה ביחס של 1:10).

הצדדים פעלו בצוותא בהתאם למנגנון שנקבע בהחלטה הראשונה, וניתנו מספר החלטות שאישרו את ההסכמות אליהן הגיעו (5.12.19, 15.12.19, 7.1.20, 24.1.20). אשר להחלטה השנייה, היה על המבקשים להפקיד מחצית מיתרת הערבון בשני תשלומים, שהראשון בהם (לאחר ארכה משמעותית) נקבע ליום 1.5.20. עוד נקבע כי הימנעות מתשלום איזה מהתשלומים במועד, תיחשב להפרת תנאי השחרור, על כל המשתמע מכך.

ביום 30.4.20 (יום אחד בלבד לפני מועד התשלום הראשון) פנו המבקשים בבקשה לדחות את מועד הפקדת הערבון, ובבקשה לשחרר את יתרת הכספים התפוסים כנגד שעבוד כלי רכב נוספים (באותו יחס המרה שנקבע בהחלטה הראשונה (1:3). לטענת המבקשים, מצבה הכלכלי של החברה (המבקשת 1) הורע בעקבות משבר הקורונה, היא מצויה בקשיים תזרימיים, והדבר עולה כדי נסיבות המצדיקות עיון מחודש בהחלטה הראשונה (לא למותר לציין כי לא הוגשו תצהיר ומסמכים לתמיכה בבקשה). הבקשה הגיעה לטיפולי ביום 3.5.20, ובהחלטה מאותו המועד מצאתי לדחות על הסף את הבקשה לדחיית מועד הפקדת הערבון, אך לפנים משורת הדין אפשרתי ארכה קצרה נוספת לשם כך – עד יום 10.5.20. שבתי והזכרתי כי הימנעות מתשלום הערבון במועד תיחשב להפרת תנאי השחרור. אשר לבקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, ביקשתי את תגובת המשיבה. המבקשים הזדרזו והגישו בקשה נוספת, להמיר את התשלום הראשון בשעבוד רכב נוסף (שאיננו תפוס) ששוויו פי 3 מגובה התשלום. המשיבה התנגדה בתוקף לבקשות, כשלטענתה מדובר בניסיון חוזר ונשנה של המבקשים להימנע מקיום ההחלטה השנייה (קרי, להימנע מהפקדת כספים שנועדו להבטיח את קיום תנאי השחרור), וכי המבקשים לא הצביעו על עילה לעיין מחדש בהחלטה הראשונה. המבקשים לא אמרו נואש, והגישו תגובה לתשובת המשיבה.

לא ראיתי לפרט את טיעוני הצדדים, ואומר אך כי נתתי דעתי לנימוקים כולם. מבלי להתעלם ממצב החירום במשק והשלכותיו על הציבור כולו, אינני סבור כי בנסיבותיהם של המבקשים עולה הצדקה להתערב בהחלטות. אשר להחלטה הראשונה, בניגוד לטענת המבקשים, ההחלטה להותיר סך של 2 מיליון ₪ תפוסים בידי המשיבה לא נעשתה בשל הצעה מוקדמת של המבקשים, אלא כחלק ממנגנון מוקפד ומדויק שנועד לאזן בין אפשרות המדינה להיפרע מהרכוש התפוס ולחלטו בשווי עבירות הלבנת הון, לבין הקטנת הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מתפיסת רכושהּ. אמנם, צודקים המבקשים בטענתם כי ההחלטה הראשונה ניתנה בטרם פרץ לחיינו נגיף הקורונה, על השלכותיו הרעות, ואולם אלו נלקחו גם נלקחו בחשבון במסגרת ההחלטה השנייה (סעיף 10), בה ניתנו למבקשים הקלות משמעותיות בתנאי תשלום יתרת הערבון, לרבות בדרך של תפיסה דואלית של הכספים התפוסים, חלף מחצית מהיתרה לתשלום.

מכאן שהבקשות נדחות.

ניתנה היום, י"ד אייר תש"פ, 08 מאי 2020, בהיעדר הצדדים, ותישלח אליהם.

המזכירות תעתיק את ההחלטה לתיקים שבכותרת.