מבוא

1. לפני בקשת רשות להתגונן אשר הגישו הנתבעים.
2. עסקינן בתובענה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, בה עותרים התובעים לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת הינה, לטענתה, החוכרת לדורות של המקרקעין נשוא התובענה הממוקם ברחוב אפרים צור 38 באשקלון. לטענתה , המקרקעין בבעלות מינהל מקרקעי ישראל וחברה משכנת ומיועדים לקליטת עולים.
2. הנתבעים הינם קשישים, אשר לטענתם הינם דיירים של הבית נשוא התביעה מזה עשרות בשנים, ומאז שנות השישים של המאה הקודמת.
3. לטענת התובעים, המקרקעין הינו בבעלות רמ"י וחברה משכנת, והנתבעים גרים במקרקעין שלא כדין. כמו כן לטענת התובעת, הנתבעים גרים במקרקעין במבנה מסוכן ולא ראוי למגורים.
4. מאידך, לטענת המבקשים, בבקשתם דנא, הנכס הינו בבעלות חברת "עמיגור", ומהווה דיור ציבורי, וככזה הנתבעים משלמים לעמיגור שכירות מזה שנים. עוד לטענתם, לא ייתכן שהם דרים בדיור ציבורי הנ"ל עשרות בשנים, ומשלמים שכירות בהתאם, וכעת יידרשו לפנות את המקרקעין.
5. לטענת התובעת, ככל ש-"עמיגור" אכן איפשרה לנתבעים לגור בנכס, הרי שהדבר כלל לא ברור היות והנכס כלל אינו בבעלותה.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את התביעה בסדר דין מקוצר וכן את טענות המבקשים אשר פורטו בבקשתם במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" ו/או "התקנות"), ולהורות על מתן רשות להגן, על יסוד הבקשה בלבד.
2. תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".
3. בית המשפט העליון קבע כי ניתן לעשות שימוש בתקנה זו, לצורך ייעול וקיצור ההליך המשפטי, ובלבד שבית המשפט השתכנע כראוי על יסוד החומר שבפניו שקיימת הצדקה ליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד: "... שלשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, שעה שמשוכנע בית המשפט או הרשם כי יש מקום למתן רשות להתגונן, יכול הוא ליתנה בלא דיון. כל כך, והרי לכל היותר יהא צורך במקרה כזה בבירור ממצה, אך לא נפגעו זכויות התובע "בשורה התחתונה" המהותית של התיק...כאן המקום לציין בהטעמה, כי סמכות זו לפי התקנה כמובן אינה בחינת מובן מאליו, שכן הכלל הוא חקירת המצהיר, ועל כן פשיטא גם שעל בית המשפט או הרשם להשתכנע כראוי כי החומר אשר לפניו מצדיק החלטה ללא דיון. מטרת התיקון לתקנה היא ייעול ההליכים, וכמובן על הייעול להשתקלל בין שאר הרכיבים". (רע"א 1264/08 , סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, כב' השופט א. רובינשטיין (27.4.2008, פורסם במאגרים משפטיים).
4. בענייננו, ולאור טענות הצדדים, עולה כי יש צורך בבירור עובדתי מעמיק יותר על מנת להכריע בסכסוך, ואין די בטענות התובעת, בכדי להוות אסמכתא מספקת לקבלת התביעה. כל שכן, עת הסעד המבוקש הינו פינוי מקרקעין.
5. לפיכך, לאחר שעיינתי בחומר אשר הונח בפני במסגרת כתב התביעה בסדר דין מקוצר והבקשה שבפני למתן רשות להגן, סבורה אני כי על מנת להכריע בתובענה זו יש לבררה לגופו של עניין, וכן עלי לשמוע הצדדים, ולא מן הנמנע כי אף לשמוע ראיות, היות ובשלב זה רב הנסתר על הנגלה.
6. די במסקנתי זו בכדי להוות סיבה מספקת לפיה אין מקום לקבל את התובענה אך בהסתמך על כתב התביעה בלבד, ובכדי לקבוע כי יש לאפשר לנתבעים לקבל את יומם בבית המשפט.
7. יוזכר ויודגש- התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים, ובמסגרתה עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה.
8. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, ועל כך ראה בין היתר האמור בספרו של יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 675 , מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)]. כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן בעמוד 678). כן נקבע, כי הזכות להגיש בקשת רשות להגן שקולה לזכות דיונית בעלת מימד חוקתי הנגזרת מזכות הפנייה לערכאות, שהינה זכות חוקתית ראשונה במעלה.
9. לאור כל האמור לעיל, כאשר בוחנת אנוכי את טענות הנתבעים בבקשתם זו למתן רשות להגן, כמו גם את נסיבות התובענה שבפני, ולאור המבחנים למתן רשות להגן וההלכה הפסוקה בנושא, איני רואה כל סיכוי של ממש שלא הייתה ניתנת רשות להתגונן לנתבעים, גם אם היה נערך דיון הלכה למעשה בבקשה זו.
10. לאור האמור לעיל, הריני קובעת כלהלן:

על-יסוד תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן מטעמים של ייעול ההליך הדיוני, ולאור מסקנתי כי טענות ההגנה הנטענות אינן עולות כדי "הגנת בדים", מצאתי לנכון ליתן לנתבעים רשות להתגונן, והכל מבלי שיש באמור בהחלטה זו, כדי לחוות את דעתי, לגבי הסיכויים לקבלת טענות הנתבעים במסגרת הבירור שייערך בתובענה לגופו של עניין.

1. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום ה- 2/12/20 בשעה 9:00.
2. על בעלי הדין להתייצב לדיון באופן אישי.
3. לקראת ישיבת קדם המשפט הנני מורה כדלקמן:

בעלי הדין ישלימו ההליכים המקדמיים, לרבות גילוי מסמכים הדדי ועיון בהם, תשובות לשאלונים, אם יוחלפו ופרטים נוספים אם יידרשו. הליכים אלה יסתיימו בתוך 45 ימים מהיום.

כדי ליעל את קדם המשפט ולאפשר דיון ענייני, יש להגיש את בקשות הביניים בהקדם האפשרי לאחר שהתעוררה עילת הבקשה ולכל המאוחר בתוך 90 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

ב"כ בעלי הדין יבואו ביניהם בדברים ואם יעלה בידיהם להגיע להסדר, לרבות הסדר דיוני, יודיעו אותו בכתב קודם המועד שנקבע.

1. המזכירות תעדכן את הפרטים בתיק, ותשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' סיוון תש"פ, 25 מאי 2020, בהעדר הצדדים.