ב"כ התובעים עו"ד ברק קדם, עו"ד נועם גורדון

ב"כ הנתבעים עו"ד אלעד כברי

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, תש"לה-1975.

התביעה

1. ב-7/3/19 ארעה תאונה טראגית בה קיפח המנוח, ש.מ ז"ל, את חייו בתאונת אופנוע והוא כבן 17 בלבד. אין חולק כי ש.מ היה נער מוכשר ואהוד על חבריו ומוריו וכי מותו השפיע על בני משפחתו, ובעיקר על אביו.
2. הצדדים הגישו תחשיבי נזק וראיות, מונה מומחה בתחום הנפשי בעניינו של האב, והתקיימו שלושה דיונים. בתום כל אלה הובהר כי תביעתו של האב אינה עומדת בתנאים שנקבעו ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990) המאפשרים פסיקת נזק לנפגע משני. עוד הובהר, וכאן הייתה עיקר המחלוקת, כי אף שהוצגו ראיות לכאורה על כישוריו של מנוח, בהתאם לפסיקה כאשר מדובר בקטין יש להיצמד לשכר הממוצע במשק, למעט מקרים חריגים בהם הוצגו ראיות בפועל למימוש פוטנציאל השתכרות על ידי הנפגע הספציפי (ע"א 9980/06 אטינגר נ' עיריית ירושלים (26/1/09); ע"א 3571/17 הפול נ' פלוני (8/8/19)).
3. על יסוד נתונים אלו, ולאחר דין ודברים, קיבלו הצדדים את המלצות בית המשפט לסיום המחלוקת, אך נותרו חלוקים בשאלה אחת – מהו השכר הממוצע לפיו יחושבו נזקי העיזבון? לפיכך הוסכם כי הצדדים יסכמו בשאלה זו בלבד וכי לאחר מתן ההחלטה יבואו בדברים לסיום המחלוקת על פי הנתונים שניתנו בהצעת בית המשפט, בהתאמת השכר הממוצע (פרוטוקול מ-21/2/21).

המחלוקת בעניין השכר הממוצע

1. על פי רוב אין מחלוקת של ממש בנוגע לשכר הממוצע שנקבע כנתון על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או המוסד לביטוח הלאומי (לפי העניין). אולם ב-2020 החל נגיף קורונה (covid 19) להשפיע על הכלכלה העולמית, על המשק הישראלי ועל שוק התעסוקה בפרט. נוכח ההגבלות השונות אשר הוטלו על פתיחת מקומות עבודה, מסחר ותעסוקה לשם צמצום ההדבקה הוצאו עובדים רבים לחופשה ללא תשלום או פוטרו. מאחר ושכרם של עובדים אלו היה על פי רוב נמוך מהממוצע נצפתה עליה חדה וחריגה בגובה השכר הממוצע במשק (שכן השכר מחושב לפי מי שנותרו מועסקים בפועל).
2. המשמעות היא שהנתון המתפרסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חדל מלשקף בהכרח את השכר הממוצע הריאלי, ובנוסף נוצר פער לא סביר בין השכר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובין השכר הממוצע לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 המתעדכן באופן שונה ומשמש לניכויים ולחישובים נוספים.
3. על רקע זה נחקק ב-29/12/20 חוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), תשפ"א-2020 הכולל שני סעיפים וזה לשונם:

"1. על אף האמור בהגדרה "השכר הממוצע" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ובסעיף 2 לאותו חוק, השכר הממוצע בשנת הכספים 2021, יהיה השכר הממוצע ביום ט"ז בטבת התשפ"א (31 בדצמבר 2020).

2. בשנת הכספים 2021 יקראו את ההגדרה "השכר הממוצע במשק" שבסעיף 4(א)(1) סיפה לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, כך שבמקום "ערב קביעת הפיצוי" יבוא "ביום ד' בניסן התש"ף (29 במרס 2020)".

1. טענת התובעים היא כי משהוזכרו בהוראת השעה סעיפי חוק ספציפיים היא חלה לגביהם בלבד, היינו – יש להתחשב בהוראת השעה רק לחישוב תקרת שילוש השכר הממוצע במשק הקבועה בסעיף 4א(א)(1) לחוק פלת"ד, ואילו לכל עניין אחר, ובעיקר לחישוב הפסדי שכרם של קטינים, יש להשתמש בשכר העדכני שנקבע בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על מנת לסבר את האוזן נאמר כי השכר הממוצע ב-29/3/2020 עמד על סך של 10,595 ₪ ואילו השכר הממוצע בינואר 2021 עומד על 11,953 ₪ (פער של כ-12.5%).

טענות התובעים נדחות

1. נסיבות חקיקת הוראת השעה מלמדות כי כוונת המחוקק הייתה לקבע את השכר הממוצע בכל תביעות הנזיקין, בהתאם לשיעורו ערב פרוץ נגיף קורונה ללא הבחנה בין בעלי דין ועילות תביעה. אזכור הוראות חוק מסוימות בהוראת השעה נעשה מפני שבהן מוזכר השכר הממוצע בהקשר לחישוב נזק. המחוקק אינו יכול להתייחס בהוראת השעה להלכות משפטיות בהן נפסק כי יש לחשב את הנזק לפי השכר הממוצע, אך תכלית החקיקה מלמדת כי התכוון להחיל את הוראת השעה גם לגביהן. ואכן כך נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), תש"א-2020, ה"ח 1383, 22/12/2020, עמ' 156 , 158):

"יצוין כי קיימים שימושים נוספים לשכר הממוצע במשק, בין השאר, בתביעות נזקי גוף של קטינים כפי שנקבע בע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנה, וגם בהקשר זה יכולה להיווצר חוסר התאמה בין התשלום והקיזוז. עם זאת כיוון שהשימוש בשכר הממוצע במשק בהקשרים אלה נקבע בפסיקה, יוכלו בתי המשפט לבצע את ההתאמות הנדרשות"

1. זוהי המסקנה ההגיונית, העולה עם תכלית דיני הנזיקין (פיצוי ריאלי), עם השינויים החריגים במצב המשק בשנה האחרונה, עם תכלית הוראת השעה – למנוע פיצוי יתר ופער בין פיצוי נזיקי לניכויי מל"ל, ועם עיקרון הוודאות והשוויון בין ניזוקים שונים (שימוש בשכר ממוצע אחיד). כל אלה מחייבים לחשב את בסיס השכר הממוצע בכל התיקים באופן אחיד ללא הבחנה בין בעלי דין שונים או עילות תביעה שונות, ובהתאם לגובה השכר הממוצע הסביר טרם נגיף קורונה ובהתעלם מעליית השכר החריגה בשנה האחרונה שאינה משקפת ממוצע שכר עתידי במשק. ואכן כך נפסק במספר פסקי דין שקבעו כי יש לחשב פיצוי לקטינים בהתאם לשכר הממוצע שנקבע בהוראת השעה, הן בתיקים המתנהלים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] והן בתיקים המתנהלים לפי חוק הפלת"ד. ראו, למשל, ת.א (מחוזי ת"א) 16552-03-16‏ פלונית נ' תל השומר (23/2/21); ת.א (מחוזי ת"א) 18000-01-20 פלוני נ' הפול (10/1/21); ת.א (מחוזי ימ') 3498/09 אלבוים נ' הפול (29/1/21); ת.א (מחוזי מרכז) 57059-05-16 פלוני נ' אלמונים (18/3/21); ת.א (שלום רחובות) 9581-06-19 מ.א נ' אל על (4/3/21); ת.א (שלום ת"א) 14643-06-16 פלוני נ' קיי סלושנס (3/1/21); וראו גם לפני הוראת השעה אך ברוח דומה ת.א (מחוזי מרכז) 9319-05-14‏ ‏ מ.ט. נ' כללית (11/10/20); ת.א (מחוזי ימ') 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (12/8/20).

סוף דבר

1. המחוקק, ובתי המשפט לפניו, הבהירו כי בשנה חריגה זו יש לחשב את הפיצוי לקטינים בהתאם לשכר הממוצע במשק כפי שנקבע בהוראת השעה. לפיכך טענת התובעים נדחית וטענת הנתבעת מתקבלת.
2. הצדדים יגישו הסדר פשרה בהתאם להסכמות או בקשות לקידום הדיון עד 13/5/21.

תז"פ 14/5/21.

ניתן היום, א' אייר א' אייר תשפ"א, 13 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.