ניתנה ביום 25 ספטמבר 2019

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט דורון יפת ונציגי הציבור מר משה בן דוד וגב' רונית ירדן; סע"ש 14693-09-19), שבה נקבע כי "ניתן בזאת סעד זמני, לפיו, פיטוריו של המבקש [המשיב – ל.ג.] בטלים, ועל המשיבה [המבקשת – ל.ג.] להוסיף להעסיקו לאחר יום 19.9.2019 וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי".

2. כפי העולה מההחלטה, המשיב (להלן – העובד), בן 62, מועסק מחודש אפריל 2008 אצל המבקשת (להלן – החברה) בתפקיד מציל ומפעיל בריכת שחייה; ביום 2.7.2019 העובד זומן לשימוע בעניין המשך העסקתו בחברה, בשל העובדה כי אינו נותן מענה לצורכי המערכת הן בעניין תגבור משמרות בתקופת הקיץ, בפרט בימי שישי שבת, והן בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו בבריכה, שכן הוא מפגין "חוסר אקטיביות"; ביום 7.7.2019 התקיים השימוע; ביום 19.8.2019 מר אלי פולק, מנכ"ל החברה, הודיע לעובד על סיום העסקתו החל מיום 19.9.2019; ביום 5.9.2019 פנה מר מסיקה (יו"ר ועד העובדים בחברה) במכתב למר פולק בעניינו של העובד, אשר בסיפא לו נכתב כי "ועד העובדים אינו מקבל ומסכים להחלטה לסיום העסקתו בחברה ומבקש לבחון החלטה זו בשנית".

3. בית הדין האזורי הדגיש בפתח החלטתו כי כל קביעותיו הן קביעות לכאוריות בלבד, לצורך הכרעה במתן הסעד הזמני בלבד. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה, ואלה נימוקיו, בתמצית:

א. דרישתה של החברה מהעובד לשנות את מתכונת עבודתו של העובד, להוסיף משמרות בשישי שבת, היא בגדר שינוי מהותי בחוזה העבודה שבין העובד לבין החברה, שלפיו נהגו הצדדים למעלה מעשור, והחברה אינה רשאית לשנות את חוזה העבודה חד צדדית. לדברים משנה תוקף עת ברור לחברה כי העובד מועסק בעבודה נוספת למחייתו, והדבר היה בידיעת החברה בעת קבלתו לעבודה.

ב. סוגיית הפררוגטיבה הניהולית של החברה בסיבות העניין, ואולי גם סוגיות נוספות (אורך שעות עבודה וימי עבודה) צריכה להתברר בתיק העיקרי.

ג. העובד הביע נכונות לסייע לחברה בעזרה בתגבור במשמרות גם בבריכות אחרות, ולמרות שהעובד הסכים להוסיף משמרות קונקרטיות בחודשי הקיץ (ימי שבת לסירוגין ויום ראשון בערב) הצעתו נדחתה על ידי החברה שעמדה על פיטוריו.

ד. בכל הקשור לתפקודו של העובד הרי שבדיון בבקשה לסעד זמני הועלו כנגד העובד טענות חמורות, אשר לא הועלו כנגדו במהלך השימוע, וגם לא גובו בראיות. מעבר לכך, הטענות מעוררות תמיהה, כיצד טענות אלה לא הועלו עובר לשימוע, וכיצד נתבקש לתגבר את שעות עבודתו בבריכה.

ה. ותקו של העובד, והיותו קרוב לגיל פרישה, כך שיקשה עליו מאד לאתר מקום עבודה בכלל, ומקום עבודה זמני כמציל עד לבירור ההליך העיקרי בפרט. האמור מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שאחותו של העובד נסמכת על שולחנו.

ו. ממילא עונת הקיץ הסתיימה, כך שבשלב זה שאלת עבודתו של העובד בימי שישי שבת רלוונטית לחודשי הקיץ בשנת 2020, וסביר להניח כי עד לאותו מועד יינתן פסק דין שיכריע בטענות הצדדים לגופו של עניין.

ז. בשים לב לכלל הנימוקים מקנן חש שמא הנימוקים שנמסרו לעובד עובר לשימוע אינם הנימוקים העומדים בבסיס סיום העסקתו.

ח. יש לדחות את טענות הסף של החברה – חוסר ניקיון כפיים ושיהוי.

4. בבקשת רשות הערעור נטען כי הבקשה הוגשה טרם הגשת תביעה בהליך העיקרי; ההחלטה כי על החברה להמשיך ולהעסיק את העובד עד להכרעה בהליך העיקרי, מהווה חריגה מסמכות, שכן הסעד היחיד שנתבקש הוא ביטול ומניעת הפיטורים; היה על המותב לדחות את בקשתו של העובד על הסף, נוכח הגשתה ללא תצהיר, וצירוף תצהיר רק בבוקרו של יום הדיון; המבקש הסתיר מסמכים מהותיים; פרוטוקול הדיון אינו משקף את הדיון שהתנהל (הכוונה לדיון "מחוץ לפרוטוקול" שהתקיים עובר לדיון הפורמלי בבקשה); לא היה מקום להיעתר לבקשה, שכן זכותה של החברה לדרוש מהעובד לעבוד במשמרות נוספות, ואין להכפיף אותה לסידור העבודה של העובד אצל מעסיק אחר; ולא היה מקום לקבל את גרסתו (השקרית) של העובד בעניין משמרות עבודתו; הליך סיום העסקתו של העובד נעשה כדין; בכל מקרה אין מקום לאכיפת יחסי העבודה, וככל שהתביעה העיקרית תתקבל נזקיו של העובד ניתנים לפיצוי בתביעה כספית.

5. לאחר בחינת טענות החברה וכלל חומר התיק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת העובד.

6. החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי.

בית הדין האזורי נימק באופן מלא ומפורט את החלטתו, והנימוקים המפורטים בהחלטתו מצדיקים מתן הסעד הזמני כמבוקש. למעשה, עיקר הבקשה מכוון כנגד העובדה שבית הדין העדיף את גרסתו של העובד על פני גרסתה של החברה, אולם אין מקום להתערב בקביעה זו המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין האזורי מהעדויות שלפניו. עוד יש לציין, כי ממילא העילה העיקרית הנטענת לפיטורים – הוספת משמרות עבודה במיוחד בשישי שבת – אינה רלוונטית נוכח סיום עונת הקיץ. אשר לטענות האחרות כנגד העובד, הרי שבית הדין האזורי התרשם לכאורה כי אין לקבלן, וכאמור לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתו.

יש לדחות את הטענה כי ההחלטה מהווה חריגה מסמכות, שכן ברור כי המשמעות האופרטיבית של מתן צו המניעה שלפיו הפיטורים מבוטלים הוא המשך העסקתו של העובד עד להכרעה בהליך העיקרי.

אם נפל פגם דיוני זה או אחר באופן הגשת הבקשה על ידי העובד, לא מצאתי כי יש מקום לבטל את ההחלטה בשל כך, בהתחשב בנימוקים כבדי המשקל שפירט בית הדין האזורי לביטול פיטוריו של העובד.

6. ברי, כי אין במתן הסעד בשלב זה של הדיון כדי למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל סעד אשר ימצא לנכון בתום הדיון, לאור מכלול הראיות שיובאו בפניו, ולאחר שיבחן באופן יסודי את טענותיהם של הצדדים. כמובהר, קביעותיו של בית הדין האזורי בהחלטתו היו לכאוריות בלבד, ולא מן הנמנע כי במהלך בירור התובענה יגיע בית הדין האזורי למסקנות שונות.

אוסיף, כי בית הדין האזורי ער לצורך להכריע בהליך בהקדם, כעולה מהחלטתו מיום 23.9.2019 בבקשת העובד להאריך את המועד להגשת כתב תביעה בהליך העיקרי.

7. ההחלטה תישלח לצדדים בדחיפות, והמזכירות תאשר קבלת ההחלטה על ידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ט (25 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.