1. ביום 15.5.19 נהג מר ולדלן אניסימוב (להלן: הנהג) ברכבה של אשתו התובעת ברחוב סלוצקין בחדרה, כאשר לפתע אירע פיצוץ בצינור המים העובר בתוך הקרקע בסמוך מימין לנתיב נסיעתו. לטענתו, כתוצאה מפיצוץ הצינור התעופפו באויר חלקי אבנים, חצץ וחול, פגעו ברכב התובעת וגרמו לו לנזקים שהוערכו, על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, בסך של 8,075 ₪.
2. בכתב התביעה נטען, כי מיד לאחר האירוע דיווח הנהג על המקרה למוקד 106 של נתבעת מס' 1, עירית חדרה (להלן: העיריה), ושם נאמר לו כי העניין יועבר לטיפולו של נתבעת מס' 2, תאגיד מי חדרה בע"מ (להלן: תאגיד המים). בהמשך, כאשר פנו התובעת ובעלה אל העיריה ואל תאגיד המים בדרישה לפיצוי על נזקי הרכב, סירב כל אחד מן הגופים הללו לפצותם והטיל את האחריות על משנהו. על כן הוגשה התביעה נגד שני הגורמים הללו: נגד העיריה, בתור האחראית לתחזוקת הכבישים ומערכות המים והביוב בשטחה, ונגד תאגיד המים, בתור האחראי להפעלת מערכות המים והביוב בעיר.
3. העיריה הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף, בטענה שהצינור שהתפוצץ הוא חלק מתשתית המים בעיר, שנמצאת באחריותו של תאגיד המים. בהחלטה מיום 9.11.19 דחיתי את הבקשה, זאת לנוכח טענת תאגיד המים בכתב ההגנה מטעמו, כאשר לצד הודאתו בכך כי הוא האחראי לתשתיות המים והביוב בעיר, טען במקביל כי האחריות לתשתית הדרכים והניקוז מוטלת על העיריה. בהעדר הודאה ברורה מצד תאגיד המים לאחריותו לנזקי התובעת, ומשנדרש בירור עובדתי ביחס לנסיבות התאונה והגורם לה, דחיתי את הבקשה.
4. בכתב ההגנה מטעמה כפרה העיריה בטענות התובעת וטענה כי בבדיקה שערך מנהל מחלקת הכבישים בעיריה התברר כי האירוע התרחש בכביש פתוח, עם אבנים משתלבות בצד, וכי צינור המים שבמקום הוא באחריות תאגיד המים.
5. מעבר לאמור בסעיף 3 לעיל טען עוד תאגיד המים בכתב ההגנה, כי הנהג התבקש להגיע למקום האירוע על מנת למסור דיווח במקום, אך לא הגיע. עוד נטען, כי רכב התובעת נבדק על ידי השמאי מטעמה כחודש לאחר האירוע, מה שיש בו כדי לשלול קשר סיבתי בין מימצאי השמאי ובין האירוע נשוא התביעה.
6. בדיון העיד הנהג על נסיבות האירוע. לדבריו, הוא נסע ברחוב כאשר לפתע מצד ימין אירע פיצוץ מים, כאשר מים ואבנים עלו לאויר כמו במזרקה. לטענתו, סבר בתחילה שזהו פיגוע. לדבריו, נסע משם אל העיריה, אולם שם נאמר לו כי העניין אינו באחריות העיריה, והפנו אותו אל תאגיד המים. בהגיעו אל משרדי תאגיד המים נתנו לו אישור באמצעות מסרון כי תלונתו התקבלה וכי היא בטיפול. עד ששב אל מקום האירוע, כשעתיים מאוחר יותר, הצינור כבר תוקן והמצב הושב לקדמותו.
7. לשאלה מדוע בדיווחו למוקד 106 מסר כי רכבו התלכלך, אולם לא דיווח על נזק, השיב, כי רק לאחר ששטף את הרכב התברר לו כי הוא מלא סימני פגיעה קטנים.
8. בדיון העיד מנהל התפעול של תאגיד המים, כי התקבלה קריאה דרך המוקד העירוני על פיצוץ צינור מים ברח' סלוצקין. מפקח מטעם התאגיד הגיע למקום והזמין צוות בדיקה, שמצא כי מדובר בפיצוץ בצינור מים ראשי. נטען, כי הצוות פירק את האבנים המשתלבות על מנת להגיע לצינור, הצינור תוקן וכוסה במצע מיצוי זמני. לאחר מכן הגיע צוות לתיקון עבודות פיתוח וסגר את החפירה. לשאלת בית המשפט, לחץ המים בצינור היה בשיעור של 3 - 3.5 אטמוספירות, שיעור אשר יש בו, לדברי מנהל התפעול, כדי להרים לגובה גרגרי אבנים.
9. אשר לטענת תאגיד המים בכתב ההגנה בדבר השיהוי שבהעמדת הרכב לבדיקה על ידי שמאי התובעת, כאשר הוסבה תשומת לבו לכך שבפועל נבדק הרכב על ידי שמאי התובעת ארבעה ימים בלבד לאחר האירוע, מסר נציג התאגיד כי ייתכן שמדובר בטעות.
10. לאחר שעיין בתצלומי צבע של רכב התובעת חזר נציג תאגיד המים על טענתו בכתב ההגנה, כי לא ייתכן שהפגיעות שנראות ברכב התובעת מקורן באבנים שעפו לעברו כתוצאה מפיצוץ המים, שכן אבן גורמת לשריטה ולא למעיכה, וכן לא ייתכן שיהיו פגיעות בצד שמאל של הרכב, שאיננו הצד שפנה אל מקום הפיצוץ.

דיון

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה ברובה.
2. בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, פסק הדין ינומק בתמצית.
3. ראש וראשון, מצאתי לנכון לתת אמון בעדותו של הנהג. עדותו נמסרה באופן שוטף וקולח, על אף קשיי השפה של הנהג. האופן בו תיאר את פיצוץ הצינור, את התרוממות המים והאבנים כמעין מזרקה, ודבריו כי סבר בתחילה כי מדובר בפיגוע, הותירו רושם מהימן, וניכר כי הם משקפים את השתלשלות הדברים הלכה למעשה.
4. הפגיעות הנראות בכל חלקי הרכב הן אכן קטנות, ומקובל עליי, בנסיבות אלו, הסברו של הנהג, כי בתחילה סבר שמדובר בלכלוך בלבד, כפי שדיווח למוקד 106, אולם רק לאחר ששטף את הרכב גילה את כל הפגיעות. מעיון בתצלומי הצבע שהוגשו בדיון נראות אכן פגיעות קטנות ועגולות, אופייניות לפגיעה מעצם קטן וקשה, כגון אבן קטנה או חצץ, פגיעות שאינן יכולות להיגרם כתוצאה מתאונה בין כלי רכב. מרבית הפגיעות נמצאות בצידו הימני של הרכב וכן בחלקיו הפונים כלפי מעלה - הגג ומכסה המנוע; הפגיעה היחידה שנמצאת בצדו השמאלי נמצאת מעל החלון השמאלי, אף היא במקום הפונה כלפי מעלה, כך שבהחלט יתכן כי נגרמה כתוצאה מירידה אנכית של אבן מלמעלה.
5. נציג תאגיד המים הודה בהגינותו, כי לא ביקש מהתובעת או מהנהג להעמיד את הרכב לבדיקה על ידי שמאי מטעם התאגיד. על כן הערכתו, כי אין מדובר בפגיעות שיכולות להתרחש כתוצאה מפיצוץ צינור מים והתעופפות חלקיקי אבנים קטנות כתוצאה מכך, ובכל הכבוד להערכה זו, ולאמינות העולה מעדותו בכללותה, אין בה כדי לשלול או לסתור את גרסת התובע, ואין בידי לקבלה.
6. אשר לאחריות: הן התאגיד והן העיריה, כתמיכה בו, טענו כי הגם שתשתית המים היא באחריות התאגיד, פיצוץ בצנרת המים אינה עולה בהכרח כדי רשלנות המטילה על התאגיד אחריות לפיצוי מי שנפגע עקב כך. אין בידי לקבל טענה זו. תאגיד המים הוא האחראי לתחזוקת תשתית המים והביוב. אחריות זו מקימה אחריות מושגית כלפי העוברים בדרך. על התאגיד לצפות כי תקלה בתשתיות אלו עשויה לגרום למפגע, הטומן בחובו סיכון לעוברים בדרך. אירוע של פיצוץ בצינור מים אינו אירוע חריג או יוצא דופן שלא ניתן לצפותו ולנקוט צעדים סבירים למנוע אותו, כגון תחזוקה שוטפת ועריכת ביקורות תקופתיות. בשים לב לכך שתשתית המים והביוב הינה בשליטתו של תאגיד המים, ואילו לתובעת, לבעלה הנהג או לכל משתמש תמים אחר בדרך אין את היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לאירוע, חל במקרה דנא הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]): על פי כלל זה עובר נטל הראיה אל התאגיד להוכיח כי לא התרשל במעשיו. התאגיד לא הביא כל ראיה בעניין ולא הציג תשתית ראייתית כלשהי אודות נהלי התחזוקה השוטפת והבקרה התקופתית של תשתית המים שבאחריותו ובשליטתו, ומהם הצעדים שנוקט התאגיד על מנת למנוע פיצוצי צנרת דוגמת זה שאירע במקרה דנא. מכאן שלא הרים את הנטל האמור.
7. אדרבא, דומה כי תאגיד המים ניסה להסיר מעליו אחריות בכל דרך: הן בכפירה בקשר הסיבתי בין האירוע ובין מימצאי השמאי בטענה שבדק את הרכב חודש לאחר התאונה, כפירה משוללת יסוד לנוכח בדיקת הרכב ארבעה ימים לאחר האירוע; הן בהודאה, מצד אחד, כי התאגיד הוא זה שאחראי לתחזוקת תשתית המים והביוב (והרי צוות מטעמו הוא גם זה שתיקן את הפיצוץ), אך מצד שני ייחוס אחריות לעיריה, מה שאילץ את התובעת לתבוע את שני הגורמים ואילץ את העיריה להתגונן ולהגיע לבית המשפט; והן בטענה בדבר חוסר היתכנות הפגיעה הנטענת ברכב התובעת כתוצאה מפיצוץ הצינור, מבלי שטענה זו תיתמך בחוות דעת שמאי, וכאשר הנציג עצמו מודה, כי לחץ המים בצינור הוא כזה שיכול להרים לגובה חלקיקי אבן. כל הטענות הללו של התאגיד נטענו באופן סתמי ובעלמא, ללא ראשית ראיה, ועל כך יש להצר; מן הראוי היה, כי התאגיד יסכים לפצות את התובעת על נזקיה, מבלי לאלצה לכתת רגליה לבית המשפט על מנת לקבל פיצוי, ומבלי לגרור לבית המשפט, כאמור, גם את העיריה.
8. הנזק: כאמור, לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי, לפיה הנזק שנגרם לרכב מגיע לסך של 7,605 ₪, ואילו ירידת הערך שנגרמה לו מגיעה לכדי 470 ₪ במעוגל, סך הכל 8,075 ₪. כן נשאה התובעת בשכר טרחת השמאי בסך של 844 ₪. סך כל נזקה עומד, איפוא, על 8,919 ₪.
9. כאמור, התאגיד לא הציג חוות דעת שמאי מטעמו ולא ביקש לחקור את שמאי התובעת, ומכאן שחוות הדעת מטעם התובעת לא נסתרה.
10. בשים לב למהות ההליך אינני מוצאת לנכון לפצות את התובעת בגין עגמת נפש, והטרחה והטרדה שנגרמו לה ולבעלה יילקחו בחשבון במסגרת ההוצאות שייפסקו להלן. אעיר, כי בתביעות המוגשות לבית המשפט לתביעות קטנות אין נפסק החזר עבור ייעוץ משפטי, שכן אין ייצוג משפטי בהליך מסוג זה.
11. אשר על כן, אני מחייבת את נתבעת מס' 2, תאגיד המים, לשלם לתובעת סך של 8,919 ₪.
12. בנוסף תישא נתבעת מס' 2 בהוצאות התובעת, לרבות החזר אגרה ששילמה, בסך של 800 ₪.
13. הסכום הכולל בסך של 9,719 ₪ ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
14. התביעה נגד נתבעת מס' 1, עירית חדרה, נדחית. כיוון שהתובעת נאלצה לתבוע אותה נוכח הימנעותו של התאגיד מליטול אחריות לנזקיה, אף לאחר שהעיריה הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף, אינני מוצאת מקום לחייב את התובעת בהוצאותיה. בנוסף, ולנוכח שיתוף הפעולה והתיאום בין שתי הנתבעות, כפי שעלה מדבריו של נציג העיריה בדיון (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 11), ובשים לב למהות ההליך, אינני מחייבת את התאגיד בהוצאות העיריה.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ג' אדר תש"פ, 28 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.