האם זכאית התובעת לתגמולי ביטוח בגין שריפה שפרצה במהלך נסיעת המשאית המבוטחת, או שמא ידו של המבוטח הייתה בהצתת המשאית עקב כשל טכני שנפל בה?

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת היא הבעלים של משאית מתוצרת סקניה, מועד עליה לכביש 09/2013, אשר ביטחה את המשאית בביטוח מקיף אצל הנתבעת (להלן: מנורה) בפוליסה שתוקפה מיום 1.9.18 עד ליום 31.8.19. ביום 15.3.19 סמוך לשעה 10:30 הוזעקו שירותי הכבאות לאירוע שריפת משאית על כביש 258, בין צומת חתרורים למישור רותם. באירוע פעלו צוותי כיבוי וחוקר דליקות מטעם שירותי הכבאות, רס"ר אזרזר דוד, שהגיע לזירה, קבע כי סיבת השריפה היא כשל חשמלי.

מנורה מינתה את השמאי אסף מימון אשר בדק את שרידי המשאית ביום 17.3.19 במגרש סמוך למקום מגורי המבוטח ביישוב כסייפה, וקבע כי מדובר באובדן כללי ואמד את ערך המשאית בסך של 310,500 ₪. בשומה מיום 19.5.19 ציין כי שרידי הרכב עברו למגרש בני אגמי ביום 1.4.19 וכי מונה חוקר שריפות מטעם מנורה.

במכתב מיום 3.6.19 דחתה מנורה את דרישת התובעת לתגמולי ביטוח בטענה כי בהתאם לממצאי דוחות חוקרים מטעמה, מקרה הביטוח לא התרחש באופן שנטען על ידי המבוטח. במכתב נוסף מיום 18.7.19, לאחר שהועברה לעיון מנורה חוות דעת חוקר השריפות, חזרה על עמדתה כי השריפה נגרמה מהצתה, בהתאם לחוות דעת חוקר השריפות מטעמה.

2. על בסיס ממצאי רשות הכבאות וטענת נהג הרכב כי האירוע התרחש במהלך נסיעת המשאית עת הנהג הריח ריח שרוף, עצר את המשאית בצד הדרך, וראה אותה מתחילה לבעור בחלקה הקדמי, הוגשה התביעה. התובעת דורשת תגמולי ביטוח בסך 319,280 ₪ בגין ערך המשאית וסך נוסף של 45,000 ₪ בגין ארגז הרכינה. כמו כן תבעה הפסדי הכנסות בסך של 203,364 ₪ בגין שלושה חודשים.

3. מנורה חזרה בכתב הגנתה על הכחשת החבות וטענה כי מנסיבות האירוע עולה כי השריפה התרחשה כתוצאה מהצתה בזדון ולא עקב כשל חשמלי. עוד טענה כי כשל חשמלי אינו מכוסה בפוליסה ולכן גם מטעם זה אין כיסוי ביטוחי. עוד טענה כי התובעת הכבידה על בירור החבות ונמנעה מלמסור מסמכים.

ביחס לטענות התובעת כי לא קיבלה לידיה את שרידי הרכב נטען כי התובעת התבקשה להגיע ולקחת את השרידים מהמגרש אולם החליטה שלא לעשות כן.

דיון והכרעה

האם אירע מקרה ביטוח – וכיצד פרצה השריפה

4. לכתב התביעה צורפה ההודעה על מקרה הביטוח בה נרשם באופן קצר מפי הנהג מוסא אלקורען, אשר משמש גם כמנהל התובעת, כי במהלך נסיעה הריח ריח של שרוף, עצר את המשאית, וראה כי עולה באש מקדימה.

התובעת נסמכת על גרסה זו אשר פורטה גם בתצהיר הנהג שם ציין בנוסף כי במהלך הנסיעה הבחין בעשן וריח של שריפה מכיוון לוח השעונים. הנהג עצר בשולי הדרך, יצא מהמשאית והבחין בלהבות וכאשר עמד ליד המשאית בניסיון לכבות את האש, התפוצץ צמיג ימני קדמי ומההדף נפגע הנהג. מעבר לעדות זו לא העידו עדים נוספים שהיו באירוע, למעט חוקר השריפות שעדותו תבחן בנפרד.

הנהג נחקר בחקירה נגדית ולאחר שמיעת עדותו וחקירתו הנגדית ההתרשמות הכללית היא כי גרסתו לא נסתרה ועדותו הייתה משכנעת. בעדותו הסביר כי באותו מועד שימש כבעלים הרשום של החברה וכן כנהג מחליף מידי פעם, אולם בפועל ילדיו ניהלו את החברה. תיאר כיצד פנה מכיוון ערד לכיוון מחצבות במישור רותם לצורך העמסת חול בנסיעה רגילה מאזור ביתו בכסייפה לכיוון המחצבה. לאחר מספר קילומטרים מצומת חתרורים הרגיש עשן בקבינה, עצר בשוליים וכאשר ירד ראה כי כל המשאית בוערת בחלקה הקדמי. רכבים שעברו במקום הזמינו שירותי כבאות ותיאר כי הייתה כבר אש גדולה ורוח והצמיג התפוצץ והעיף אותו לשוליים, שם קיבל טיפול. עוד תיאר כי עמד בחזית המשאית והעשן היה לכיוון האחורי של המשאית.

לא מצאתי כל סתירה בין ההודעה הלקונית על מקרה הביטוח, התצהיר הקצר בו טען כי ניסה לכבות את האש, לבין עדותו. אמנם עלה כי בפועל הנהג לא ניסה לכבות את האש, שכן לא יכול היה לעשות כן לאור עוצמת הלהבות, אולם אין בפרט שולי זה כדי לפגום במהימנות גרסתו.

כאשר עומת עם טענת מנורה כי במהלך הנסיעה נשברה תיבת ההילוכים הבהיר כי אם טענה זו נכונה מדוע לא נמצאו סימני שמן על הכביש ואיך המשיכה המשאית לנסוע וכן העלה השערה לממצא של חוקר הדלקות בדבר השבר הנטען בתיבת ההילוכים כי ייתכן ונגרם מהתפוצצות עקב הדלקה. בעדותו הכחיש את הטענה כי הוא או מי מטעם התובעת החליטו לשרוף את המשאית. ציין כי נחקר על ידי המשטרה וכיבוי אש ולא הייתה לו כל סיבה לשרוף את הרכב. יובהר כי בחקירתו לא נשאל כלל על מצבה המכאני של המשאית בטרם התאונה או על מצבה הכלכלי של התובעת.

5. עולה כי מבחינת חקירת הנהג, המבוטח, לא עלו ממצאים אשר יכולים לחזק את החשד של מנורה כי ידו של המבוטח הייתה במעל. מנורה טענה בסיכומיה כי התובעת לא העבירה מסמכים שנדרשה להעביר ביחס להיסטורית הטיפולים של המשאית, אולם לא מצאתי כי מחדל נטען זה מחזק את טענות מנורה. לו רצתה מנורה להוכיח כי למבוטח היה מניע כלכלי או מניע בגין מצב קודם של המשאית לשרוף אותה היה עליה להביא ראיות ממשיות ולא להסתפק בטענה כללית כי המבוטח לא הציג את הטיפולים ברכב. מנורה לא הגישה דו"ח חוקר ולא ביקשה צווים מתאימים לקבלת המסמכים, ואין די בטענות לחוסר שיתוף פעולה כדי לחזק גרסתה.

מאחר ועדות הנהג הייתה מהימנה ולא נסתרה בחקירה הנגדית יש לבחון האם הממצאים בעדויות המומחים יש בכוחם לסתור את עדות הנהג. יובהר כי העדות של הנהג מתארת התרחשות "רגילה" של מקרה בו רכב עולה באש עקב כשל טכני, ודווקא מנורה מבקשת להוכיח נסיבות מיוחדות של כשל טכני אחר ברכב בעקבותיו בחר המבוטח להצית את רכושו.

עדויות המומחים

חוקר הדלקות מטעם שירותי הכבאות

6. התובעת נסמכת כאמור על ממצאיו של חוקר הדלקות מטעם שירותי הכבאות רס"ר אזרזר, (להלן: החוקר). בחוות דעתו ציין כי הגיע לזירה כאשר במקום עדיין פעלו צוותי כיבוי. החוקר גבה את עדותו של הנהג הדומה לעדותו בהליך זה. החוקר תיאר את המשאית שרופה בחלקה הקדמי כאשר הקבינה שרופה כליל עם סימני התפשטות השריפה לארגז המשאית. עוד ציין כי הנהג טופל בזירה על ידי מד"א לאחר שנפגע מפיצוץ צמיג. בממצאיו ציין כי מוקד השריפה הינו מתחת ללוח השעונים, ובחזית המשאית נמצאו חוטי חשמל עם סימני התכה רבים. עוד ציין כי המצברים והצמיגים הקדמיים נשרפו כליל. החוקר הסיק כי השריפה פרצה מכשל חשמלי במערכת החשמל מתחת ללוח השעונים. עוד ציין כי נבדקו אפשרויות אחרות לדלקה כמו הצתה, עישון או כשל טכני ונשללו. לחוות הדעת צורפו מספר צילומים מהזירה המתארים את הממצאים שפורטו בחוות הדעת.

החוקר נחקר בפניי בחקירה נגדית, בעדות שהוקלטה ותומללה, בחקירה ארוכה ומכבידה אשר לא עלה ממנה ממצא אחד שיש בו כדי לסתור או לפגום את מסקנות המומחה או לפגום במהימנות ממצאיו. חלק נכבד מהחקירה הנגדית התנהל בדרך של שאלות ארוכות ומסורבלות עד שבית המשפט נאלץ להעיר לב"כ הנתבעת כי הוא נואם ולא שואל שאלות.

התרשמתי מהחוקר כאדם מנוסה אשר שימש במשך 32 שנים כלוחם אש וכחמש שנים עד האירוע כחוקר שריפות, אשר העיד לאחר שיצא לגמלאות ולא הייתה לו כל סיבה להטות עדותו לטובת התובעת. יש לתת משקל רב לממצאים של גוף חקירה ניטרלי, שנעשו בזמן אמת בזירת השריפה, וכדי לסתור ממצאים אלו יש להצביע על פגמים מהותיים במסקנת המומחה.

7. בעדותו הבהיר כי נדרש להגיע לאירוע רק מהסיבה שדווח על פצוע במקום ומאחר והגיע מביתו לא הגיע עם ערכה של חוקרי שריפות ולא היה ברשותו גלאי פחממנים, אולם לטענתו לא היה צורך בגלאי זה. בעדותו הבהיר כי אם היה מוצא לנכון כי נדרש אותו גלאי היה דואג כי יגיע לזירה. עיקר חקירתו התמקדה בכשלים טכניים נטענים באופן עריכת הדוח והעדר מסמכים מהדוח שהוגש כראייה. העד הבהיר כי עושה רישומים אשר לא נשמרים וכאשר מגיע למשרד מעלה את ממצאיו, לרבות גרסאות שגבה בשטח, לתוכנה עמה נערך הדוח במחשב. לפי עדותו הדוח נערך סמוך לאחר השריפה.

לגופו של עניין, החוקר עמד לכל אורך עדותו איתן על דעתו כי הגיע לזירה כאשר הדלקה עוד קיימת ומצא בוודאות כשל חשמלי. לטענתו משקל ממצאי המומחה מטעם מנורה נמוך, שעה שבדק את המשאית בחלוף מספר ימים ואין טעם מעשי בבדיקה מסוג זה שכן לא ניתן לדעת אם הממצאים המאוחרים אכן נבעו מהשריפה.

עוד הבהיר כי ממצאי המומחה מטעם מנורה על כבלים חתוכים מקורם בעבודת הכבאים אשר בשלב ראשון מנתקים מצברים ומתחילים בפעולות הכיבוי. החוקר הבהיר כי משאית ובמיוחד תא הנהג והמנוע הם גוף עם מטען אש גדול הרוויה בחומרים דליקים ולכן על בסיס ניסיונו של 32 שנים בכיבוי אש הזמן שחלף בין ההודעה על השריפה ועד הגעת הכבאים, כ-12 דקות, הוא זמן מספיק כדי לאפשר לאש לכלות באופן מוחלט את תא הנוסעים של המשאית. בעדות זו הסביר החוקר מדוע היקף הדליקה יכול להתיישב בצורה פשוטה עם מקור האש מכשל חשמלי. החוקר הבהיר כי לא מדובר בהתלקחות מואצת כלל אלא התנהגות רגילה של דלקה.

כמו כן הבהיר כי בהגיעו למקום ראה מאיפה התחילה השריפה ולאן היא התפשטה ומבחינת חוקר דלקות הממצאים הטובים ביותר הם כאשר מגיעים לזירה כאשר השריפה עדיין קיימת. עוד הבהיר כי לא ניתן לאבחן במדויק את החוט אשר גרם לשריפה אולם לאור המקום שמצא כמקור שממנו התפשטה הדלקה יכל להסיק, לאור היקף המעגלים החשמליים באותו אזור, כי זו הסיבה לשריפה - כשל חשמלי.

ביחס לגלאי הפחממנים הבהיר כי מדובר במכשיר המזהה קיומם של פחמימנים ומניסיונו, גם אם מדליקים חומרים פלסטיים המכשיר נותן חיווי על קיומם של פחמימנים רבים. לטענתו הכמות של 72.5 שאיתר מומחה מנורה לא מעידה בהכרח על קיומו של חומר מאיץ בערה.

8. לאחר בחינת מכלול עדותו של חוקר הדלקות מטעם רשות הכבאות מצאתי כי לא נסתרה מסקנתו. מנורה העלתה טענות רבות כנגד קבילות או משקל חוות הדעת על בסיס כשלים טכניים בהיקף החומר שצורף לחוות הדעת או באופן תיעוד הבדיקות שערך המומחה. לא מצאתי כי כשלים אלו פוגמים בנסיבות העניין במהימנות חוות דעת או בקבילותה.

מדובר במסמך של עובד ציבור אשר הגיע להעיד על ממצאיו וחזר ופירט את מסקנותיו. למרות שלא נערך הפתיח בהתאם לפקודת הראיות, העד הוזהר כדין ואישר את מסקנותיו. אמנם ניתן היה להגיש חוות דעת בצורה ברורה יותר עם תמונות צבעוניות, אולם נדמה כי טענה זו אין לה מקום שעה שמנורה פנתה למומחה מטעמה לערוך חוות דעת נגדית, בה ציין המומחה מטעמה כי קרא בעיון את חוות דעת של שירותי הכיבוי ואף צירף תמונות מהשטח שצילמו שירותי הכבאות. על כן, יש להניח כי מנורה קיבלה לידיה את כל חוות הדעת של שירותי הכבאות ובחרה לעלות טענה כי התובעת לא צירפה את כל המסמכים באופן קריא. לא מצאתי כי כשלים טכניים אלו, או טענות אחרות ביחס לאופן התיעוד של עדויות שגבה החוקר, יש בהם כדי להשפיע את המשקל שיש לייחס בנסיבות העניין לממצאי החוקר.

החוקר הבהיר כי היה בזירה, ראה את המקום ממנו החלה השריפה וכיוון התפשטותה ולא מצא כל בסיס לחשד כי המקור לשריפה הוא אחר. עוד הבהיר כי לאור אופי השריפה והיותו במקום לא מצא לנכון לבדוק בסיוע גלאי פחמימני שכן להבנתו גלאי זה לא היה מסייע לקבוע את סיבת הדליקה ולא היה לו כל בסיס לחשוד כי המשאית הוצתה. על כן, יש לאמץ את מסקנות חוקר הדליקות מטעם רשות הכבאות, שכן כפי שיובהר להלן מסקנתו סבירה יותר מאשר השערות המומחה מטעם מנורה.

חוקר השריפות מטעם מנורה

9. סמוך לאחר ששמאי בדק את המשאית, בדק אותה בכסייפה ביום 20.3.19 מר יהודה סורסקי, חוקר השריפות מטעם מנורה (להלן: המומחה). המומחה תחקר את הנהג וציין כי תיאר כי הריח ריח שרוף והאש פרצה בחלק החיצוני, ולא בתוך הקבינה. עוד תיאר הנהג כי לפני שהספיק לעצור המנוע כבה.

בממצאיו ציין כי בדיקת גלאי פחממנים התקבלה תוצאה חיובית (72.6 ppm) להימצאות חומר דלק על רצפת תא הקבינה מתחת לשכבת ציפוי הצמודה למושב הנוסע. בלוח הנתיכים בקבינה מצא חיווט עם סימני כשל חשמלי בצורת גולות. נמצאו סימני התכה ושריפה של רכיבי מתכת וכיסוי גל ההינע ועל המעטפת התמסורת מצא סימני שבר מכאני. נמצא מוקד שריפה נוסף בדופן שמאל של העגלה. מצברי הרכב שרופים ללא סימנים לכשל חשמלי.

על בסיס ממצאים אלו הגיע המומחה למסקנה כי סיבת השריפה הצתה מהטעמים הבאים: מאחר ולרגלי מושב הנוסע נשפך חומר דליק שגרם להתפשטות האש מהקבינה. נטען כי סימני השריפה הקשים מעידים על שימוש בחומר מאיץ בעירה. נמצא מוקד שריפה נוסף. נמצא שבר מכאני ברור בבית תיבת ההילוכים.

מאחר ולא מצא סיבה אחרת להתפתחות האש סיכם חוות דעתו בכך כי קיים חשד כי הרכב הוצת, והמליץ למנורה למנות חוקר, לרבות עבור בדיקת מקור השבר בבית התמסורת. במקביל לחשד זה קבע כי מדובר בהצתה.

בחוות דעת משלימה בחן את מסקנות החוקר מטעם שירותי הכבאות וסבר כי החוקר טועה ביחס לניתוח תבנית הבעירה, מאחר ותא הנוסעים (הקבינה) הוא שטח קטן ולאור החומר הדליק שמצא יש חשד ברור להצתה והקצרים בחוטים הם כתוצאה מהשריפה ולא הגורם. עוד נסמך על מסקנתו כי קיים מוקד שריפה נוסף, במצברי הרכב למרות שאין בחוטים סימני התכה.

10. חוות הדעת הוגשה בכובעו של המומחה כחוקר שריפות. אומנם המומחה בעל מומחיות גם בזיהוי פלילי, מאחר ועיקר ניסיונו המקצועי היה כראש המעבדה ניידת של מז"פ במחוז דרום במשטרה, אולם אין עסקינן בדו"ח חקירה בתחום זה.

בחקירתו הנגדית הבהיר כי לאור ממצאי חוות הדעת מצא חשד סביר ברמה גבוהה לכך כי הרכב הוצת. ביחס להימצאות הפחממנים הסביר כי מצא אדים כלואים לאחר שהרים את השטיחון שנמס ולא מצא סימנים לכך במקום אחר בתא הנהג. עוד הבהיר כי מדובר בתופעה מוכרת שאדי דלק נכלאים בנקודה מסויימת (עמ' 78, ש' 14).

המומחה אישר כי מצא גולות התכה על חוטי החשמל הנובעות מקצר חשמלי בזמן שהחיווט חי, אולם סבר כי לא זה הגורם לשריפה, מאחר ומצא שרידים של חומר מאיץ. עם זאת לא שלל כי סימנים אלו יכולים להעיד על קצר חשמלי שגרם לשריפה ולאו דווקא קצר שנגרם עקב שריפה (עמ' 82).

ביחס לסימני השבר על מעטפת תיבת ההילוכים ציין כי ההתמחות שלו היא מציאת סימנים מחשידים, ולמרות שאינו מכונאי התייעץ עם מכונאי בשיחת אקראי ביחס לממצאיו. בחקירה נגדית שהתבקש להסביר מדוע השבר שמצא לא יכול היה להיגרם מהתפוצצות עקב השריפה, הסביר לראשונה כי דפנות השבר מעידות על פגיעה מחפץ מכאני.

בהגינותו של המומחה, לאחר ששמע את עדות החוקר, אישר כי לא היו שני מוקדים לאש אלא סימנים נוספים נבעו משריפת כיסוי ארגז המשאית, ולכן ניתן לשלול את אחד הסימנים שגרמו לו לסבור כי מדובר בהצתה.

למרות תשובה זו, טען כי לא הגיוני שהצמיגים יישרפו במלואם תוך 12 דקות, והדבר מעיד על קיומו של חומר מאיץ בעירה, ושיער לראשונה כי גם על הצמיג שפכו חומר דליק.

המומחה שב ואמר כי יש חשד סביר להצתה.

הבחירה בין המומחים

11. לאחר בחינת חוות הדעת של שני המומחים מצאתי כי מסקנות חוקר הדליקות מטעם שירותי כבאות והצלה מסתברות יותר מאשר מסקנותיו של המומחה מטעם מנורה. החוקר הבהיר כי ראה בזמן אמת את המקום ממנו התפשטה השריפה ואיתר באותה נקודה, בחזית המשאית מתחת ללוח השעונים, עדות לקצרים בחוטי החשמל ולכן הסיק כי מדובר בכשל חשמלי. עוד הסביר כי לאור מטען האש במשאית בכלל ובתא הנהג בפרט, אופי השריפה מתאים לתיאור הנהג ולא מצא ראשית ראיה לחשד להצתה. ביחס לגלאי הפחממנים, הסביר כי הממצא של מומחה מנורה לא מעיד בהכרח על הצתה בעזרת חור דליק.

שני המומחים בעלי הכשרה של חוקרי דליקות, ומבחינת השכלה בתחום זה אין לאחד מהם עדיפות. אמנם מומחה מנורה צבר וותק רב יותר בחקירת דלקות, אולם מנגד לחוקר שירותי הכבאות יש ניסיון מעשי עשיר יותר ורלוונטי יותר כלוחם אש והכרה מעמיקה עם זיקות של שריפה והתנהגותה. על כן לא מצאתי בסיס להטיל דופי במקצועיותו של החוקר, לרבות עמדתו בדבר נפקות ממצאי גלאי הפחממנים בו השתמש מומחה מנורה.

מנגד, לאחר זיקוק מסקנתו של המומחה, עולה כי פעל יותר בכובעו כחוקר מז"פ, ולא כחוקר שריפות. המומחה השתמש בלשון משטרתית, כאשר חיפש ומצא סימנים מחשידים לקיומה של הצתה. בסופו של יום מסקנתו היא כי יש חשד להצתה, מונח השאוב מההליך הפלילי. בהשאלה ניתן לומר כי חשד זה אולי היה מספיק לשלב מקדמי, המצריך בירור נוסף, אולם אינו משכנע מספיק כדי להעדיף מסקנה זו על פני מסקנתו של החוקר.

12. מסקנתו התבססה על חשד שנעוף בממצאי הפחממנים, מהירות השריפה והשבר בתיבת ההילוכים. לא מצאתי כי נימוקיו משכנעים.

ביחס לפחממנים, חוות הדעת לא כללה פירוט מהספרות המקצועית של משמעות כמות הפחממנים שנמצאה ועל מה היא מעידה. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי ניתן להעדיף הסבריו של המומחה על פני טענות החוקר כי כמות מעין זו של פחממנים יכולה לנבוע גם משריפת החומרים הפלסטיים בתא המשאית. מומחה מנורה טען כי מצא אדים כלואים, אולם לא ניתן לשלול כי מקורם של אותם אדים מגורם אחר לאור היות משאית כלי רווי חומרים בעירים, לרבות דלק ושמנים. על כן, ייתכן כי המקור לאדים שנכלאו אינו בחומר מאיץ בעירה ששפך הנהג.

המומחה ציין באופן כללי כי מקור האש היה באותו מקום בו איתר את האדים, אולם התעלם ממצאי החוקר כי ראה שמקור האש אחר, דווקא בחזית המשאית מתחת ללוח השעונים, במקום התואם לתיאור הנהג. המומחה לא שלל את האפשרות כי הסימנים בחזית המשאית מעידים על קצר שיכול היה לגרום לשריפה, אולם שלל מסקנה זו רק בגלל הסימנים האחרים, שהיו מחשידים בעיניו. לא מצאתי כי ניתן לקבל גישה זו.

לא מצאתי בסיס גם להנחה הנוספת כי מהירות השריפה מעידה על קיומה של הצתה, אמנם יש הערכה של זמן הגעת הכבאים לזירה, אולם אין מידע מספיק באשר לשאלה כמה זמן חלף מתחילת השריפה עד שהוזעקו שירותי הכבאות. כמו כן, מעדיף אני את עדות החוקר כי גם 12 דקות הן זמן מספיק כדי מהמשאית תבער באופן חזק כפי שאירע.

באשר לשבר הנטען בכיסוי תיבת ההילוכים, בחוות הדעת אין כל תיעוד על אופיו של השבר או בדיקתו באופן אשר יכול לתמוך במסקנת המומחה כי נגרם שבר מכאני לרכיב זה. בעדותו העלה השערה חדשה כי מדובר בשבר עקב פגיעה מחפץ מכאני, טענה הסותרת השערת המומחה כי נגרם שבר בתיבת ההילוכים במהלך הנסיעה. כדי להוכיח את טיבו של השבר שאיתר המומחה, היה צורך בעדות של איש מקצוע בתחום המכאני ומומחה לחומרים, אשר יסביר את טיבו של השבר וישלול את האפשרות המסתברת מעוצמת האש שאף התיכה חלקי מתכת, כי השבר לא היה יכול להיגרם מהשריפה. על כן, לא מצאתי כי ממצאי המומחה ביחס לשבר מעידים כי השבר נגרם לפני השריפה. גם מסקנות המומחה הנשענות על תחקור הנהג כי המשאית כבתה, אינם נסמכים על ידע מכאני מספיק, ולא ניתן לשלול את המסקנה הסבירה יותר כי המשאית כבתה לאור האש ולא עקב שבר בתיבת ההילוכים. יוער כי לא נמצאו בזירה על ממצאים המעידים כי תיבת ההילוכים נשברה ונזל שמן על הכביש לפני המקום בו נעצרה המשאית ונשרפה.

עולה כי אין בכוחם של הסימנים המחשידים בעיני מומחה מנורה, כדי לגבור על המסקנה של החוקר כי מה שנראה באופן טבעי ככשל חשמלי שאירע במהלך נסיעה, הוא אכן כשל חשמלי. על כן, אני מעדיף את מסקנותיו של החוקר כי השריפה נגרמה עקב כשל חשמלי, על פני החשד של מומחה מנורה כי מדובר בהצתה.

נטל ההוכחה

13. לאור המסקנה בדבר העדפת המסקנה כי השריפה נגרמה עקב כשל חשמלי ונוכח קבלת גרסת הנהג שנמצאה כמהימנה, עולה כי התובעת הוכיחה כי נגרם מקרה הביטוח ולא הוכחה טענת מנורה להצתה. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לבחון את סוגיית נטל ההוכחה.

הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, מרמה בתגמולי ביטוח, מוטל על המבטחת כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. נטל זה חל גם בהוכחה הטענה כי המבוטח גרם בכוונה למקרה הביטוח, כאמור בסעיף 26 לחוק. ההלכה הובהרה בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא (3) 18, (2006). די למבוטח להוכיח כי ארע מקרה הביטוח ועל המבטח להוכיח את החריג, והמבוטח אינו נושא בנטל להוכיח שידו לא הייתה במעל. כב' השופטת ע' ארבל (כתוארה אז) הסבירה שם את הטעמים למסקנה זו, בפסקאות 32-33 לפסק דינה:

"ניתן להניח כי רוב המבוטחים הם שומרי חוק, ואינם מעורבים במרמות ביטוח. לפיכך, יש טעם לפגם בעיניי שבכל מקרה בו מבוטח פונה למבטח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה הביטוח, ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים שוד או הצית את רכושו שלו. משמעות הדבר היא כי די יהא בטענתה הסתמית של חברת הביטוח כי יד המבוטח הייתה במעל, על מנת להביא לכך שאנשים תמימים ללא עבר פלילי, שאינם קשורים למעגל העברייני, יאלצו לעלות לדוכן העדים ולשכנע את בית המשפט שייתן בהם את אמונו.

...

עם זאת, מרגע שהוכיח המבוטח כי התרחש האירוע המוגדר, אין להדביק לו תווית של עבריין, ואם חברת הביטוח מעוניינת להוכיח היפוכו של דבר, שתתכבד ותביא ראיות לכך.

33.      במסגרת טעם זה לא למותר להזכיר כי עסקינן בטענה של חברת הביטוח המאשימה את המבוטח בביצוע עבירה פלילית (קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 חוק העונשין, תשל"ז-1977). באשר להוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי, קיימות מדינות שבהן דורשים רף הוכחה גבוה יותר ממאזן ההסתברויות. על אף שגישה זו נדחתה אצלנו, נפסק כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו, היינו, כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר".

בפסקה 42 הבהירה את דרך היישום של העיקרון:

"כך גם לעניין נטל השכנוע בענייננו. עצם העובדה שהמידע באשר למעורבות המבוטח בקרות מקרה הביטוח מצוי לעיתים בתחום ידיעתו המיוחדת, אין משמעה חיובו בנטל השכנוע, אלא במקרים המתאימים עשוי בית המשפט להסתפק בהבאת ראיות קלות ביותר מצד חברת הביטוח, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות למבוטח. גם המבוטח, בעבור הנטל אליו, יוכל לצאת ידי חובתו על-ידי הבאת ראיות מופחתות (בשים לב לקושי בהוכחת יסוד שלילי), ויוכל להרים את הנטל באמצעות מסירת העובדות הידועות לו. בקביעת עוצמת הראיות שתידרש חברת הביטוח להביא על מנת לשכנע כי המבוטח גרם במכוון לקרות מקרה הביטוח, יש להתחשב גם בכך שמדובר בייחוס מעשה פלילי בהליך אזרחי, אולם אין להפריז בשיקול זה, בשים לב לנחיתות האינפורמטיבית האמורה של חברת הביטוח. לסיכום, כמות הראיות שתידרש חברת הביטוח להביא כדי לעמוד בנטל השכנוע, וכן כמות הראיות שיהיה על המבוטח להביא כדי לסתור את הראיות שהביאה, מושפעות מהשיקולים האמורים, ותשתנינה לאור נסיבות העניין, ובמקרה של ספק – יזכה המבוטח בתביעתו".

ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, 12.4.11, הבהיר כב' השופט א' ריבלין כי מקום בו הוכיחה המבטחת כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות ועשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי יראו במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את כוונת המרמה. במקרה כזה יעבור נטל הבאת הראיות למבוטח להציג את המניע למסירת הפרטים הכוזבים והוכחת העובדות הנכונות. בעניין שלום גרשון מצא בית המשפט כי לא היה די בהוכחת נסיבות כלליות המראות כי מדובר בגניבה בה היה מעורב גורם פנימי. מנגד, בית המשפט העליון הכיר במצבים בהם יעלה בידי חברת הביטוח להטות את הכף אם חברו להם יחד מספר רב יחסית של תמיהות וסימני שאלה בדבר תוקף פוליסת הביטוח וזהות הנוהג ברכב. (ראה, ע"א 5419/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, 4.12.12).

ליישום ההלכה בדבר נטל ההוכחה החל עם המבטח להוכיח כי המבוטח הצית רכושו ראה ע"א (ת"א) 2288/06 איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' אייזיק, 15.5.07, פסקה 5(ח):

"לפיכך, בנסיבות המקרה דנן, כאשר לפנינו ראיה ברורה לביום שריפה במכונית שהייתה בשליטת המשיב ושבה נהג, עובר נטל הראיה אל המבוטח כדי שיוכיח שידו לא היתה במעל. לשון אחר, במקרה דנן שבו קיימות ראיות ברורות שעסקינן בהצתה מכוונת של המכונית, אין להטיל על המבטחת את הנטל להביא ראיות ישירות למעורבותו של המבוטח בהצתה. די שהמערערת הוכיחה את עצם ההצתה המכוונת, כדי להעביר את הנטל למבוטח לשלול את מעורבותו בפרשה, בעיקר בשים לב שגם הנטל המוטל עליו, להוכיח את העדר מעורבותו, קל יותר".

14. בחינת הראיות מלמדת כי מנורה לא עמדה בנטל להוכיח טענתה כי המבוטח הצית את רכבו, ואף לא הציגה ראיות אשר העבירו את נטל הבאת הראיות למבוטח לסתור טענה זו. כאמור לעיל, לא הוצגו ראיות ברורות מהן ניתן היה להסיק כי המשאית הוצתה. כל שהוצג זה חשד ודווקא מסקנת החוקר כי מדובר בכשל חשמלי מסתברת יותר.

גם ביחס לעצם קרות האירוע, לא הוכחו נסיבות מחשידות שיש בכוחן להעביר את נטל הבאת הראיות למבוטח להוכיח כי לא הצית את רכבו. ככל שהיה עובר הנטל, בנסיבות העניין די בעדות הנהג בדבר אופן התרחשות השריפה כדי לעמוד בנטל המופחת של הוכחת רכיב עובדתי שלילי, כי לא הצית את המשאית.

מחשדו של מומחה מנורה עולה תרחיש לפיו במהלך נסיעה אירע כשל מכאני חמור במשאית בגינו החליט הנהג, בו במקום, לשרוף את המשאית. לחילופין, משתמעת הטענה כי המשאית סבלה מכשל קודם והוצתה בגינו. לא הוצגו ראיות להוכחת מניע זה, או כל מניע אחר, ומדובר בתרחיש לא סביר, שאינו עולה מהראיות. מדובר במשאית בשווי של כ- 300,000 ₪, ואין סיבה נראית לעין להשבית אותה בגין נזק לתיבת ההילוכים, שכלל לא הוכח מה עלות תיקונו. גם הטענות הכלליות לקשיים כלכליים של התובעת לא הוכחו, ואי די בטענה כי התובעת לא שיתפה פעולה בהמצאת מסמכים.

לאור כל האמור לעיל על מנורה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין שריפה המשאית.

ההתנהלות בנוגע לשרידים ויתר טענות מנורה

15. לאור המסקנה כי יש לאמץ את מסקנות החוקר, מתייתר הצורך לדון בעניין הטיפול בשרידים ובטענת התובעת כי נמנעה ממנה האפשרות לבדוק את המשאית על ידי מומחה שריפות מטעמה.

למעלה מן הדרוש יובהר כי אין לקבל את טענות התובעת כי לא ידעה כי המשאית עברה למגרש וכי נדרשת היא לפנותה ממנו לאחר שהנתבעת החליטה להכחיש את החבות הביטוחית. יש להעדיף את עדויות סוכנת הביטוח ועדות מטעם מגרש הרכבים מהן עולה כי לכל המאוחר באוגוסט 2019 ידע המבוטח כי יש ליטול את המשאית מהמגרש, אולם סירב לעשות כן בגין מחלוקת על עלויות הגרירה. בסופו של יום נאלץ המגרש למכור את שרידי המשאית לכיסוי עלות האחסנה, אולם הדבר נעשה רק ביולי 2020.

יוער כי למרות קבלת טענות מנורה בעניין זה, יש קושי רב עם התנהלותה בטיפול ברכבים בגינם מוכחשת חבות בסופו של יום. עצם העברת רכב למגרש ומכירת שרידיו מקפלת בתוכה הנחה כי המבטחת מכירה בחבותה. לאחר שמכחישה חבות, השארת פירות הזכייה בתמורת השרידים בידי המבטחת מהווה התעשרות שלא כדין. בנסיבות העניין, מתייתר הצורך להכריע בשאלות אלו.

16. לא מצאתי ממש ביתר טענות מנורה. הטענה כי המבוטח לא הקטין את הנזק, בניגוד לסעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח ובניגוד לסעיף 57(א) לפוליסה מהווה הרחבת חזית. אין די בכך שהתובעת לא מסרה את כל המסמכים במסגרת גילוי מסמכים. לא הוכח כי המבוטח התרשל באופן הטיפול במשאית, וממילא אין בהוראות הנ"ל כדי לשלול תגמולי ביטוח במידה והנזק נגרם עקב רשלנות המבוטח בטיפול במשאית.

גם בטענה הנשענת על פרק א, סעיף 3(4) לפוליסה כי קלקול חשמלי אינו מכוסה בביטוח, אינה פוטרת מאחריות. סעיף זה נועד להוציא מכלל חבות המבטח נזקים לרכב שהם קלקולים שונים, לרבות במערכת החשמל, שיש לטפל בהם במוסך, אולם אינו שולל פיצוי מקום בו אירע מקרה ביטוח עקב כשל חשמלי ברכב.

גם בטענה להעדר יריבות עקב העובדה כי המשאית משועבדת אין ממש. לא הוצגו ראיות כי הפוליסה שועבדה, ולא ברור כלל ועיקר אם היום הרכב משועבד. ככל והפוליסה משועבדת, רשאית הנתבעת להתנות התשלום באישור הגורם המשעבד או להעביר אליו את התשלום. ככל שהנתבעת סבורה כי רשאית להתנות התשלום גם אם הפוליסה לא משועבדת, תפעל כחוכמתה.

גובה הנזק

17. בסיכומי התובעת דרשה באופן סתמי את מלוא סכום התביעה, מבלי שפירטה כלל כיצד יש לחשב את הנזק. התביעה כוללת נזק עקיף של 203,364 ₪ אשר לא היה כלל ניסיון להוכיחו, זולת צירוף אישור רואה חשבון בדבר מחזור ההכנסות החודשי של החברה במחצית שנת 2019. אין די בצירוף מסמך זה, שעורכו לא זומן כלל לעדות, כדי להוכיח את הנזק העקיף.

18. גם ביחס לנזק הישיר, שווי המשאית, כתב התביעה והסיכומים אינם מבארים כיצד חושב. התובעת נסמכת על השמאי מטעם מנורה שקבע כי למשאית נגרם אובדן כללי ושווי המשאית, כולל ארגז מטען רכין, הוא 310,500 ₪. עוד ציין כי הפיצוי הוא בהתאם לתנאי הפוליסה. על כן, אין בסיס לדרישה בכתב התביעה לנזק בשיעור של 319,280 ₪ בגין המשאית וסך נוסף של 45,000 ₪ בגין ארגז הרכינה.

למרות שבסיכומי הנתבעת לא צויין במפורש כי יש לנכות השתתפות עצמית מהנזק, נטען בכתב ההגנה כי הכיסוי הוא בכפוף לתנאי הפוליסה וכך ציין גם השמאי. על כן, מאחר וברשימה לביטוח, המפרט, נקבע כי השתתפות עצמית במקרה של אובדן תעמוד על 1.5%, יש לנכות שיעור זה מהנזק.

על כן על הנתבעת לשלם לתובעת 305,842.5 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מכתב הדחיה ביום 3.6.19 ועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר

19. המשאית של התובעת התלקחה במהלך נסיעה עקב כשל חשמלי. במקום לשלם את תגמולי הביטוח, פנתה הנתבעת לחוקר שריפות שהעלה חשד כי מדובר בהצתה. חשד לא מבוסס זה הוביל לדחיית דרישת המבוטח, למרות שהמבטחת ידעה, או היה עליה לדעת, כי אין בידה די ראיות כדי לעמוד בנטל להוכיח כי המבוטח גרם בכוונה למקרה הביטוח. בנסיבות אלו יש להטיל הוצאות מוגברות. מנגד, אין לשפות את התובעת בגין חלק מסכום האגרה לאור ההפרזה בסכום התביעה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 305,842.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.6.19 ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪.

ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ב, 15 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.