ראשית ייאמר כי סעיף 12 לחוק ההוצאה בפועל, תשכ"ז-1967 מעניק לראש ההוצאה לפועל - הוא ואין זולתו - את הסמכות לפנות בבקשה להבהרה לערכאה שנתנה את פסק הדין. סמכות זו אינה נתונה בידי בעל דין. היה וסבור בעל דין כי פסק הדין דורש הבהרה, שומה עליו לפנות לראש ההוצאה לפועל ולשכנעו בכך, על מנת שהאחרון יפנה לבית המשפט שנתן את פסק הדין ויבקש הבהרתו (ראו למשל ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב (1) 667 (1978)).

עם זאת בהליך של תביעות קטנות עסקינן, ומבחינת הגמשת סדרי הדין דומה כי במקרה דנן מדובר היה בטעות משבית המשפט סבר כי ההזמנה כללה כיור אולם מתברר כי מדובר רק בהתקנה. 

אכן בית המשפט התייחס לטענת התובעים כי בדירת התובעים הותקן יחד עם השיש כיור כפול בהתקנה שטוחה אשר לא ניתן לפירוק. בית המשפט במהלך הדיון העדיף את הסעד שביקשו התובעים מלכתחילה והוא החלפת השיש בשיש המותאם לצרכיהם – משמע, כל אשר הותקן יפורק ויוחלף בחדש. בכתב התביעה התובעים לא פירטו את סכום הסעד המבוקש על ידם עת השיש עצמו עלה סך של 12220 ₪ (לפני הנחה) ואילו בתביעה הם עתרו לחיוב הנתבעים בסך של 30,000 ₪. באישור ההזמנה צוין התקנה שטוחה לכיור יחיד ובית המשפט ביטל את כל העסקה והורה השבת תמורתה – היינו, כולל 'הכל מהכל', לרבות המעמדים לשיש שרכשו ומכאן הסיק למעשה כי התובעים רכשו את הכיור אצל הנתבעת שהתקינה אותו והמטרה היא להשיב את המצב לקדמותו, אם כי עתהמ תברר שלא כך הדבר. אם פירוק השיש גורר פירוק כיור כי אז על הנתבעת להשיב את המצב לקדמותו ולהשיב את הסכומים הן עבור השיש והן עבור הכיור. לולא כן, התובעים יוצאים מופסדים. משעתה הם מפנים את תשומת ליבי לכך שהכיור עלה מעל ל-5000 ₪ ואם בית המשפט הורה על ביטול עסקה (שהסתכמה בסך של כ-11000 ₪ וומשום שבית המשפט סבר כי הסכום כולל את הכיור בשל הציון "התקנה שטוחה לכיור יחיד על ידי הנתבעת) ומפרקים את השיש הרי שיוצאים מופסדים משהכיור לא ניתן לפירוק ועליהם לרכוש כיור חדש –טענה שהנתבעת לא סתרה כמי שהתקינה את הכיור. לא נעלם מעיני שכתב התביעה היה סתום בעניין זה. התובעים לא פירטו את הסעד בכתב התביעה. רק נבירה בנספחים העלתה כי התובעים הזכירו את סכום הכיור כשלא ברור כי לא רכשו זאת אצל הנתבעת, עת היו מיוצגים על ידי עורך דין ועל כן יכלו לפרט גם בכתב התביעה ולא להסיק כי בית המשפט יחבר לבדו בין הסכומים כשהבקשה והסעד הוא ביטול העסקה או תיקון ולחילופין החלפת מצרך – כתבו בסעיף 15 למכתב ההתראה מיום 22.5.19 כי "יש לציין כי בדירת מרשיי הותקן יחד עם השיש כיור כפול בהתקנה שטוחה אשר לא ניתן לפירוק. כיור זה עלה למרשיי 5250 ₪ ובשל הטעות בבחירת השיש נאלצו מרשיי לבטל התקנת חיפוי מעל השיש". בית המשפט אינו אמור לדלות את פרטי התביעה ולנסות להרכיב את התמונה מכתב התביעה והנספחים (כל שכן עורך דין ליווה את התובעים – אומנם לא בהכנת כתב התביעה אולם בהכנת מכתב ההתראה), כפי שאינו אמור לערוך תמרונים פרשניים והסקת מסקנות משנימוק תביעה צריך להיות מפורש וברור (ראו והשוו: רע"א 2232/14 פלוני ו-13 אח' נ' בזק –החבר הישראלית לתקשורת בע"מ (10.8.14)

מכל מקום, הדגש הוא ביטול התקנת חיפוי שעדיין עומדת להם הזכות מהקבלן המבצע ולא הייתה כל עתירה לחיוב בשל הכיור, כאשר בא כוחם עותר להביא "לתיקון מיידי של הנזק שנגרם להם, להחליף את השיש והכיור וכן לפצות את מרשיי בגין הטעות, הכיור, עוגמת הנפש, הטרחה וההוצאות שהוציאו לשם הטיפול במחדליכם ולכן יש להוסיף הוצאות הכנת מכתבי זה ע"ס 600 ₪ לא כולל מע"מ" – היינו שהנתבעת תתקן את השיש והכיור (על ידה משמשתמע כי נרכש דרכה). אין כל פירוט עבור רכיבי הסעד הכספי כאשר לא מצוין סכום הסעד הכספי כלל וכלל (למעט סך של 600 ₪). בשורה 34-35 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.21 מצוין כי "ההתקנה והכיור עלה 6500 ₪" ומשכך הסיק בית המשפט כי עדיין מדובר בעניינים הקשורים זה בזה שנרכשו יחד מהנתבעת ומבטל את העסקה – הביטול הוא השבה מלאה של המצב לקדמותו (אם כי מצוין בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 12.5.20 כי השיש עלה 11000 ₪ והכיור עלה 6100 ₪ לקראת תום הדיון כאמירת אגב שלא נתמכה באסמכתא ולא צורפה כל קבלה המלמדת כי נרכש כיור בנפרד ומהי עלותו וכאמור לא נדרש סעד כספי בגינו בנפרד, אלא בנספח מכתב ההתראה צוין כי מצורף מפרט טכני של הכיור שהותקן עת מדובר בנספח אחרון, דף מספר 23 כשמצוין מחירו אולם לא מדובר בקבלה).

על כן, הקושי הוא שבית המשפט התכוון לביטול כל העסקה והשבת המצב לקדמותו עת סבר כי הכיור שהותקן על ידי הנתבעת נרכש אצלה והמחיר היה כולל ומשכך ביטול העסקה והשבת הסכום מאפשר לתובעים "להתחיל מחדש" ולרכוש מחדש ללא הפסד. ההבהרה המתבקשת עתה הייתה אמורה להיות בכתב התביעה ולא כי בית המשפט יחפש סכומים בנפסחים ויחברם, כל שכן היו מיוצגים על ידי עו"ד שאף במכתבו הוא לא מפרט את הסעד הכספי אחד לאחד.

משמעות הדברים היא כי ייתכן וניתן להתייחס לטעות כהשמטה מקרית של בית המשפט כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לה תרמו התובעים (ויכול כי עליהם לשאת במחדל זה אם כי מדובר בהליך של תביעות קטנות הגם שיוצגו קודם לכן ומשכך ההתייחסות לטעות אינה כאל מחדל בייצוג), אולם מקום בו בית המשפט ידחה את הבקשה בנימוק כי קם מכסאו ויכול ומדובר בתיקון "מהותי" ולא טכני חרף כוונת בית המשפט משמעות הדברים היא כי לתיקון מהותי בפסק הדין ניתן להביא בדרך של ערעור על פסק הדין (ראו ע"א 159/90 סולל בונה נ' ברק אור, פ"ד מז (4) 17))- דבר יוביל לריבוי הליכים והוצאות לשני הצדדים בשים לב לאמור. על כן, בטרם אתן החלטה, נדרשת תגובת הנתבעת ובשים לב לכך שלא התקבל הסעד הכספי במלואו (סך של 30 אלף ₪ והוצאות משפט אלא סך כולל הוצאות משפט של 11,699 ₪ מתוך ההנחה כי מדובר בכל העסקה לרבות כיור) – דומה כי מוטב שהצדדים יגיעו להסדר ביניהם ויגישו לבית המשפט הודעה משותפת, עת סעיף 81 (ב) לחוק בתי המשפט מאפשר זאת, אולם הדבר נתון לשיקול דעתם של הצדדים והדבר ייתר את הכרעתי לכאן ולכאן. ככל שלא יגיעו להסכמה, לתגובת הנתבעת תוך 20 יום.

ניתנה היום, א' אדר א' תשפ"ב, 02 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.